שואל ומשיב/ב/א/פט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן פט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין עירוב שנפסק בשבת אם מותר לתקנו בשבת

הנה בשו"ת פ"מ ח"א סי' למ"ד מתיר ולפע"ד הי' נראה דהואיל והותרה הותרה דבה"ש הי' העירוב קיים ועיין בסי' שע"ד ובשצ"ד והנה בחידושי אמרתי בזה בהא דאמרו בסוכה דף ז' אמר רבא וכן לשבת מיגו דהוה דופן לענין סוכה הוה דופן לענין שבת והקשה הר"ן דאמאי לא נימא אפכא מיגו דלא הוה דופן לענין שבת לא הוה דופן לענין סוכה ואמרתי בזה דבאמת איסור דרבנן הי' מהראוי להתיר וכמ"ש הר"ן ולפ"ז ביה"ש דהוה רק ספק א"כ כאן שיש ספק אם אמרינן הואיל והוה דופן לענין סוכה הוה דופן לענין שבת או דנימא איפכא עכ"פ ביה"ש בודאי הוה דופן מספק דל"מ להרמב"ם דהספיקות מדרבנן וכאן לא אקבע איסורא כיון דיש ספק שמא הוה דופן ואף להרשב"א עכ"פ בספק בודאי ביה"ש מותר וכיון דהוה דופן ביה"ש שוב אמרינן הואיל והותרה הותרה ובחידושי אמרתי דלכאורה קשה למה לא נימא הואיל והותרה לענין סוכה הותרה לענין שבת ג"כ וכעין דאמרינן ביבמות דף ז' הואיל והותר לצרעו הותר לקרי' אך באמת יש לחלק דבאמת זה ודאי דאם אסור בטלטול מכח שבת בודאי אסור לאכול בסוכה בזה דאיסור שבת קדום בזה והוה כמו נשא חי ואח"כ נשא מת דלא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי בזה וכדאמרו ביבמות שם ולזה שפיר הקשה הר"ן דנימא דלא הותר כלל משום דלא הוה דופן לשבת ממילא לא הוה דופן לסוכה וע"ז הוצרך הר"ן לתרץ דהתורה לא התירה לחצאין וז"ב:

ובזה מיושב מה שהקשה הר"ן בהא דאמר שם דסיכך במבוי שיש בו לחי דאמרינן מיגו דהוה דופן לשבת הוה דופן ללחי והקשה הר"ן בעצמו דכאן יקשה נימא להיפך וכאן לא שייך תירוצו של הר"ן הנ"ל ונדחק ולפמ"ש א"ש דשם שוב שייך לומר הואיל והותרה לשבת הותרה לענין סוכה כיון דאיסור שבת קדום והותר ודו"ק. אברא דלפמ"ש דביה"ש הי' מותר שוב יש ליישב קושית הר"ן הראשונה ג"כ כיון דביה"ש הי' מותר שוב שייך לומר הואיל והותר לביה"ש והוה דופן לענין סוכה הותר לשבת ג"כ ודו"ק כי קצרתי. והנה לכאורה רציתי לומר דלכך הוצרך הר"ן לדחוק דא"א שיכשיר התורה לחצאין דהרי אנן קי"ל בסי' שס"ב ס"ג דמחיצה שנעשית בשבת ל"ש מחיצה וחייב המטלטל עליה וא"כ כאן דלא נעשה מחיצה רק ע"י שנעשית דופן לסוכה ע"י שנקראת סוכה וזה נעשית בשבת גופא וע"ז הוצרך הר"ן לחדש דכיון שכבר הכשירה תורה לענין דופן לסוכה בימות החול א"א שכשירה לחצאין וא"כ ל"מ שנעשה בשבת ורק דכיון דהתורה הכשירה לענין סוכה ממילא כשרה לענין שבת אף שחג הסוכות חל תיכף יום ראשון בשבת ובזה ממילא מיושב דלכך להיפך דאמרינן דמיגו דהוה לשבת הוה דופן לסוכה שפיר אמרינן משום דלענין שבת מועיל פשיטא דמועיל לענין סוכה כנ"ל ע"ד הפלפול דבאמת יש לדחות דהמחיצה לא נעשית בידים כאן בשבת רק משום דנחשבת לדופן לסוכה נחשבת דופן לשבת אמנם בגוף הדבר דמחיצה הנעשית בשבת דלא מועיל לטלטל בו מקורו מהש"ס שבת דף ק"א גבי ספינות קשירות בחזרו ונקשרו וכן במחצלאות הפרוסות דאמרינן דחזרו ונקשרו בין שוגגין ובין מזידין חזרו להיתירן הראשון ופריך האמר ר"נ ל"ש לזרוק אבל לטלטל לא ומשני אמזיד ונחלקו בזה רש"י ותוס' והש"ע פסק כפיר"ת ועכ"פ קשיא לי דלמה אוסר ר"נ לטלטל הא כיון שכבר עבר ונעשה מחיצה למה לא יועיל דל"ש לומר משום כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דהרי באמת מבואר בסי' של"ט ובסי' תקכ"ד דכלן מה שעשה עשוי ועבט"ז בסי' תקכ"ז מ"ש בזה לחלק ובאמת לפמ"ש בסי' ר"ח בחו"מ לחלק דיומא הוא דקגרים ע"ש בסמ"ע ובש"ך וא"כ גם כאן רק איסור שבת גרם ולמה לא יועיל וצ"ל דלפי שיטת ר"ת דמזיד קאי על הסיפא במחיצה שנעשה בשבת ואם כן לפמ"ש המהרי"ט דבמקום דאם נימא דל"מ נתקן האיסור אמרינן דאי עביד לא מהני ונתקן האיסור ע"ש וא"כ כאן דאם נימא דל"ש מחיצה ול"מ לטלטל שוב לא עשה איסור דכל עיקר עשיית מחיצה דאסור הוא משום שמתקן לענין שיהי' מחיצה להתיר טלטול וכל שנאסר בטלטול שוב אסור ול"מ ונתקן האיסור וז"ב מאד ולשיטת התוס' בעירובין דף מ"ד גם מחיצה מן הצד כל שיש תועלת להתיר אף תוס' אהל אסור ע"ש וא"כ כל שאין מתיר שוב לא אכפת לן במחיצה מן הצד:

ובזה מובן היטב חלוקו של ר"ת שכתב דגבי ספינות ומחצלאות כיון דבלא"ה הוה רשה"י ואינו רק סילוק דיורין שרי ולא נתבאר החילוק דס"ס נעשה מחיצה בשבת ולפמ"ש א"ש דכל האיסור הוא משום דאי עביד ל"מ ונתקן האיסור בזה וא"כ זהו היכא שעשה עשיה חדשה בזה שפיר שייך לומר דל"מ אבל היכא דלא נעשה עשיה חדשה שפיר מועיל והרי אם נסתלק הדיורין מאיליהן ג"כ הי' מועיל והוה כעין מ"ש התוס' בתמורה דף ז' לענין צורם אוזן בכור כיון דאם נעשה מאיליו הי' שרי לא שייך כל מלתא דא"ר לא תעביד. ומן האמור נראה דמה שנחלקו הרא"ש והר"ן בפירוש דברי ר"ת נראה כפירוש הר"ן דכל שכבר הי' רשה"י מותר אף שנעשה עי"ז רה"י דכל שכבר הי' רשה"י הוה כנעשה מאיליה והרי מחיצה העומדת מאליה מועיל כמבואר שם ס"ג וה"ה בזה דכל שהי' מועיל אם נעשית מאליה שוב לא שייך לומר דאם עבד לא מהני משא"כ אם לא הי' כלל מחיצה דע"י עשייתו נתהווה ענין חדש אף דאם נעשה מאליה שרי מ"מ אין דרך שיעשה מאליה ול"מ עשייתו משא"כ שם דדל עשייתו הרי הוא כבתחלה ולא הועילו מעשיו יותר ממה שהי' בתחלה קודם שבת ויש להאריך ולישב סברת הרא"ש דהוא ס"ל דאף מחיצה שנעשית מאליה מועיל כאן שעשייתו גרמה לי' איסור וגם י"ל דר"י בשבת שם ס"ל כרבא דלחי העומד מאיליו ל"מ וה"ה מחיצה כל שלא סמכו עליה מבע"י ל"מ ועיין בב"י סי' שפ"ב דכתב דתלוי בזה יעו"ש יהי' איך שיהי' דברי ר"ת נכונים. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב שיטת רש"י דלמה לא פירש כר"ת ולפמ"ש א"ש דרש"י לשיטתו דס"ל דבמחיצה הנעשית מן הצד ל"ש אהל אף אם מועיל להתיר עי"ז וכמבואר בעירובין דף מ"ד באורך ולדידיה ע"כ מה דאוסר כאן מחיצה משום שנפלו כל המחיצות ושייך איסור אהל וכמו שהאריך בשו"ת פ"מ בזה עכ"פ אין האיסור משום מחיצה רק משום אהל והרי האהל כבר נעשית וא"כ יקשה למה אוסר ר"נ הא האיסור כבר נעשה אף דנימא דאין כאן מ"מ האהל כבר נעשית וע"ז פירש רש"י דבאמת הא דאסור במזיד אינו רק משום קנסא שלא יהנה ממלאכת שבת:

ובזה יש לישב קושית התוס' דלפירש"י לא א"ש הא דאמר בספינות דחזרו להיתירן הראשון דבלא"ה הוה רה"י ולפמ"ש יש לומר דבספינות שבלא"ה הי' רה"י ואין כאן רק איסור טלטול מזה לזה דהוה כרמלית א"כ מותר גם במזיד לטלטל דבאיסור דרבנן שרי אף במזיד וכמו בטבילת כלים בטומאה דרבנן דשרי בדרבנן ועט"ז סי' שכ"ג ואף לחילוקו של הה"מ ג"כ נכון דגם כאן הי' רה"י מתחלה והיה יכול לשמש בפ"ע שפיר מועיל בדרבנן ודו"ק ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דמה דמשני כי אתמר דר"נ אמזיד אתמר ע"פ מה דמבואר בסי' שע"ד דאף שסתם במזיד כל שנפתח קודם השבת שרי וכתב המ"א אבל בנפתח בשבת כל שסתמו במזיד ל"מ דהרי סתמו במזיד ל"מ דהרי סתמו ובטלו מפתח ולא הי' ראוי בה"ש ולפ"ז גם כאן דאם נגללו במזיד שוב אסור בשבת ול"ש מחיצה. ובזה אמרתי דבר נחמד לחלק בין הרישא לסיפא דהרי כל הטעם דלא הי' ראוי בה"ש ולפ"ז ברישא דהי' כבר רה"י רק שנפסק העירוב דהי' כרמלית ונמצא אין אסור רק מדרבנן ולא גזרו על שבות בה"ש ולכך הי' ראוי בה"ש ולכך כל שנפתח בשבת שרי משא"כ בסיפא במחצלאות דכשנגללו נעשה ר"ה ועכשיו כשנפרס נעשה רה"י שוב הוה איסור תורה ושוב כל שנעשה בשבת אסור דביה"ש לא הי' ראוי: ובזה עמדתי על זה דהמחבר לא העתיק בסי' שס"ב רק במחצלאות ולא בספינות ועיין סי' שנ"ה בהג"ה הובא דין הספינות ולא נזכר החילוקים האלו ולפמ"ש א"ש דדוקא במחצלאות אסור ולא בספינות והיינו דהרי המחבר העתיק במחצלאות ברשה"ר ושם יש איסור תורה ולכך אסור במזיד וז"ש המחבר אפילו היתה שם והסירה דמשמע דהסירה במכיון ואף שהש"ך לא כיון לזה מ"מ הדין דין אמת לפע"ד. ובחידושי אמרתי ראיה לפירושו דמזיד היינו שהביטול העירוב הי' במזיד והא דאמר בערובין דף כ' גבי יבשו המים כי אתמר דר"נ אמזיד אתמר ותהה המהרש"א שם דלפי פירוש שכתב הרא"ש בשם ר"ת אף במזיד מהראוי להתיר שם ע"ש והנני יוסיף לתמוה דגם בדף כ"ה אמרו שם כן וגם שם קשה כן ולפמ"ש א"ש דהכוונה דשם לא נעשה ביטול המחיצות במזיד דיבשו המים מאיליו ושרי ודו"ק:

אך מה שהאריך הפ"מ לדחות דברי הט"ז סי' שכ"ג שהתיר לטבול כלים בשבת שנטמאו ביו"ט והוא תימא דדוקא ביו"ט משום דמכשירי אוכל נפש שא"א לעשות מעיו"ט מותר ול"ח תיקון משא"כ בשבת אף דבר דאסור מדרבנן חשוב תיקון ע"ש שהאריך הרבה בזה ודבריו נכונים מאד וגם רש"י פירש הברייתא ביו"ט וגם הרמב"ם פכ"ג משבת לא חלק כלל ובפ"ג דיו"ט חילק ביניהם וכן נראה בשיטה מקובצת בביצה שם ע"ש גבי טעמו של רבא משום מתקן וכן עיקר שבתי וראיתי דבאמת גם ביו"ט יש להקשות דהרי גם ביו"ט לא מצינו שמותר לעשר דמאי או מעשר ירקות וכדומה מה דאינו תיקון רק מדרבנן ועצל"ח בסוגיא גם טעמו של רבא משום מתקן שהאריך בזה אמנם נראה דבר חדש דהנה התה"ד סי' נ"ד והמ"א סי' שכ"ג ס"ק כתב דאף דאסור לבטל איסור בשבת ויו"ט דהו"ל מתקן מ"מ מותר להרבות עצים ולהסיקם כדאמר בביצה דף ד' משום דמקלי קלי איסורא ע"ש והנה עינינו הרואות דכל דמקלי קלי איסורא לא מחשב תיקון ביו"ט ולפ"ז לכאורה קשה לי דאמאי לא יהי' מותר להטביל כלי בטומאה והא כל שטבלו שוב מקלי קלי איסורא שהרי חלף ואזל הטומאה שהטומאה אינו דבר מורגש ונראה רק שעד הנה הי' טמא וכל שנטבל שוב חלף הטומאה ובשלמא כל איסורים אף לאחר שתיקן נראה וניכר התיקון וכאן אינו ניכר התיקון ויש להמתיק הדבר עפמ"ש הפורת יוסף והובא במ"א סי' שנ"א דמ"ש דשרי להדיח הבשר בשבת ומ"ש מטבילת כלים וכתב המ"א דשאני הדחת הבשר דהוה כמסיר הגרף של רעי משא"כ טבילת כלים שהוא בעצם טמא ולפ"ז זהו כל שלא נטבל אבל כיון שנטבל שוב לא ניכר האיסור ומקלי קלי ולמה יאסר והיא קושיא גדולה ונפלאה וצ"ל דכיון דלתרומה וקדשים אסור ובעי הערב שמש ורק לחולין מותר בטבילה שפיר ניכר התיקון במה דהטביל שהרי לתרומה ולקדשים עוד טומאתו בו ולא מקלי קלי האיסור וז"ב ולפ"ז בולד הטומאה דא"צ הערב שמש ועיין בסוגיא שם ובתוס' חגיגה דף כ"א וברמב"ם פ"י מאבות הטומאה ה"ב ובכ"מ שם וא"כ שוב מותר ולא מחזי כמתקן דהרי כל שטבל שוב מקלי קלי איסורא וז"ב ומעתה היטב אשר דיבר הט"ז דגם בשבת שייך להתיר טבילת כלים שנטמאו בולד הטומאה דל"ח תיקון כל שהוא דרבנן ול"ק כל קושיות הפ"מ:

ובזה מיושב מה דהרמב"ם לא חילק שם בהלכות שבת פכ"ג בין ולד הטומאה לאב הטומאה דהרי שם נתן רבינו הטעם משום מתקן והרי לענין מתקן החילוק בין ולד לאב מבואר ולכך נקט כלים טמאים דהיינו דוקא בטומאה דאורייתא כמ"ש הט"ז אבל בהלכות יו"ט ששם כתב הטעם שמא ישהה דביו"ט שייך שמא ישהה וחיישינן לתקלה דזמן מרובה משא"כ בשבת דהוא זמן מועט ולכך הוצרך לחלק בין אב הטומאה דה"א דגם בולה"ט יאסר מה"ט וא"כ אין מדברי הרמב"ם ראיה ודו"ק ולפמ"ש היה נראה דגם להגעיל כלי ביו"ט הי' מותר דלא שייך מתקן דהרי מקלא קלי איסורא ועיין בשיטה מקובצת בסוגיא דטבילת כלים שנחלקו בזה הקדמונים ועכ"פ להדיח ודאי מותר וכמ"ש הקדמונים דהדחה היא זו ואינו בכלל טבילת כלים ע"ש ובזה ל"ק קושית הפורת יוסף הנ"ל:

והנה לכאורה קשה לי דאמאי לא יאסר טבילת כלים משום מוקצה דעכ"פ קודם שנטבל הוא אסור בנגיעה והו"ל מוקצה מחמת איסור דעכ"פ ביו"ט שייך מוקצה מחמת איסור ואף בולה"ט הי' נאסר דאף דלא אמרינן מוקצה באיסור דרבנן היינו משום דחזי ביה"ש דלא גזרו על שבות ביה"ש אבל כאן דאמרו בדף י"ט דאין מטבילין כלי בה"ש משום דצריך הערב שמש וא"כ לא חזי ביה"ש שוב הו"ל מוקצה מחמת איסור דאסור ואף בטבל דרבנן אסור כדאמרו פ' מפנין דף קכ"ח ואף דאם עבר וטבלו מותר מ"מ הוה מוקצה ועיין בתוס' שבת דף מ"ג גבי טבל שאם עבר ותקנו מתוקן ע"ש דלא הוה מבטל כלי מהיכנו אבל עכ"פ מוקצה הוה וצ"ע כעת אך אחר העיון נראה דהדבר נכון דל"מ בולה"ט דודאי לא הוה מוקצה דהרי כיון דוה"ט אין צריך הערב שמש א"כ חזי לביה"ש אלא אף אם נימא דבעי הערב שמש ומכ"ש באב הטומאה דודאי צריך הערב שמש מכ"מ לא קשה דאם לא יאסר טבילת כלים משום הנך טעמי דאסרו לא שייך לאסור משום מוקצה דהרי לא אתקצאי כלל כיון דהי' יכול לטבלו בשבת ויו"ט ולמה יהי' נקרא מוקצה דלא אסח דעתי' מיניה כיון דיכול לטבול ולכך הוצרכו לאסור משום הנך טעמי דאמרי בש"ס משום שמא יעבירנו או סחיטה או שמא ישהה ומשום מתקן ושוב י"ל דנעשה מוקצה וז"ב כשמש דנעשה מוקצה דהא בה"ש לא חזי לטבול דאין מטבילין ביה"ש משום דבעי הערב שמש ודו"ק. ובזה מיושב היטב הא דאמרו משום מתקן והקשית לעיל דאיך שייך מתקן בטבילה כיון דמקלא קלי איסורא דהא מחמת הטומאה נעשה מוקצה וא"כ גוף הכלי בעצמותה נאסרה ליגע בה ולטלטל ונתקצה מדעתו וא"כ הוה כשאר כלים המוקצין דשייך בהו מתקן דלא שייך מקלא קלי איסורא דמה שניתר משום מוקצה ומותר ליגע ולטלטל הכלי זה מקרי איסור ניכר ואסור דמחזי כמתקן המנא וז"ב מאד מאד. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו שם בדף י"ט דאסור להטביל כלי ביה"ש ופירש"י שם בסוגיא משום דכיון דבעי הערב שמש ולא חזי לבו ביום שוב הו"ל טלטול שלא לצורך ותמה המהרש"א דאמאי לא פירש משום הטעמים שאסרו בטבילת כלים וע"ש שהאריך והעלה בקושיא ולפמ"ש י"ל דרש"י ס"ל דעיקר הטעם דטבילת כלים הוא משום מתקן כמו שפירש בתחלת הסוגיא ועיין מהרש"ל ומהרש"א ובמפרשים שם דס"ל דעיקר כמסקנא דרבא משום מתקן וא"כ קשה לו הא מקלא קלי לאיסור ולא שייך מתקן וע"כ צ"ל כמ"ש דאסור משום מוקצה והיינו משום דלא חזי לביה"ש דבעי הערב שמש ואתקצאי לכולי יומא ושפיר פירש"י משום דהוה טלטל שלא לצורך דאל"כ לא שייך מתקן ודו"ק היטב. ובזה ממילא מיושב דברי רבינו דכיון דבמוקצה מחמת איסור אף לר"ש אסור וכדקי"ל לעיל סי' ש"י וא"כ לכך כתב הרמב"ם בהלכות שבת כלים טמאים דהיינו אב הטומאה דוקא דאלו בוה"ט לא שייך מתקן דהא בוה"ט לא צריך הערב שמש משא"כ בהלכות יו"ט דכתב הטעם שמא ישהה שפיר הוצרך לחלק בין ולד הטומאה לאב הטומאה וכמ"ש למעלה ודו"ק היטב כי הוא חריף ונפלא מאד ת"ל. והנה האחרונים הביאו ראיה דבשבת מותר להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה מהא דהקשו בתוס' בפסחים דף ע"א ד"ה והא דאי בשבת איירי היכא קתני שונה ומטביל והא אסור להזות ולטבול בשבת והרי שם רק מחמת חומרת קדשים חיישינן שמא נטמא ולא גרע מולד הטומאה דמותר להטביל בשבת ולפמ"ש א"ש דבאמת יש לאסור מחמת מוקצה וכאן ל"ש דהוה מוקצה מחמת איסור דרבנן דכל הטעם הוא דחזי ביה"ש וכאן כיון דמשום חומרת קדשים חיישינן שמא נטמא שוב חיישינן שמא נטמא באה"ט ושוב לא הי' חזי בה"ש ועכ"פ אתקצאי לבה"ש והו"ל מוקצה. ובזה יש לישב קושית מהרש"א דלמה לא הקשו התוס' טפי דכיון דתנן שונה ומטביל ע"כ דלא מיירי בשבת דאי בשבת ע"כ הטביל מאתמול דבשבת לא חזי ולפ"ש י"ל דמזה ל"ק דאפשר שנטמא בוה"ט ויכול להטביל בשבת ורק דחיישינן שמא נטמא באה"ט וא"כ מקשי התוס' ממנ"פ ודו"ק כי קצרתי ובחידושי להלכות יו"ט סי' תק"ט כתבתי הרבה בענין קופיץ גם בחידושי לסוגיא דקופיץ ואכ"מ ובחידושי אמרתי ראיה לדברי התה"ד הנ"ל דהיכא דמקלי קלי איסורא ל"ח מתקן מהא דאמרו בסוכה דף ל"ג כגון דאית לי' הושענא אחריתי ופירש"י דל"ח תיקון כלל כיון דאית לי' אחריתי והתוס' בשבת דף צ"ג תמהו דא"כ למה צריך לאוקמא דר"א כאביהו ס"ל דדבר שא"מ מותר תיפוק לי' דלא מקרי מתקן כלל ע"ש ובכמה מקומות שנדחקו בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת מיירי דאין לו כעת הושענא אחריתי ואי דהו"ל פ"ר כדפריך הש"ס י"ל דהכי משני הש"ס כיון דאם הי' לו הושענא אחריתי לא מקרי מתקן נמצא כל שמיעטו שוב מקלי קלי איסורא ואינו ניכר האיסור דבשלמא כל מתקן גם אחר שתיקן ניכר האיסור דמקודם לא הי' מתוקן ועכשיו מתוקן כמו במפריש תרומות ומעשרות דמקרי מתקן דניכר האיסור שמקודם לא הי' מתוקן ועכשיו מתוקן וניכר התיקון משא"כ כאן דאם הי' לו הושענא אחריתי ל"ח תיקון כלל דאינו חשוב תיקון ונמצא שאחר שנתקן חשוב מקלי קלי האיסור דלא ניכר האיסור כלל דאפשר דהי' לו הושענא אחריתי ממילא לא נקרא מתקן וז"ב מאד וכחילוקו של התה"ד דבכה"ג שלא ניכר התיקון ל"ח תיקון כלל וכעין זה כתבו התוס' בחולין דף קע"ו לענין מעשה שבת דל"ח כל שתיעבת דלא ניכר התועבה דאפשר שנתבשל בחול וה"ה לענין מתקן. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שכתב אי שליקטן אחד אחד לאכילה ותמה הב"י דאמאי לא כתב כגון שהי' לו הושענא אחריתי ולפמ"ש א"ש דאף שלא הי' לו כל שאלו הי' לו מקרי מתקן גם עכשיו לא אכפת לן בתיקונו דלא מנכר האיסור וז"ב. ובזה יש לישב גם דברי הרי"ף והרא"ש שלא חילקו בין אשחור ביו"ט לאשחור מעיו"ט וכתב הב"י דלכך לא חילקו דהוה בידו לתקן כגון שילקטו לאכילה ותמה הט"ז סי' תרמ"ו דכל הטעם דמותר כשמלקטן לאכילה משום שאינו מכוין לתקן וא"כ היאך מקרי בידו ולפמ"ש א"ש דכיון דאם הי' לו הושענא אחריתי ל"ח מתקן שוב הוה בידו ולכך לא כתב הרא"ש דמיירי ביש לו אחריתי ודו"ק. מיהו בפשיטות י"ל דהם מיירי לענין אם כשר בשאר הימים וס"ל כמ"ש הבדק הבית דאם לא מיעטן פסול אף בשאר הימים ועמג"א שם ס"ק ד' ורק דהו"ל דיחוי מעיקרא וכמ"ש הט"ז שם ולזה כל דאילו הי' לו הושענא אחריתי הי' בידו לתקן ל"מ דיחוי ומיושבים גם דברי הרמב"ם דאף דאין לו הושענא אחריתי כל שממעטם בחול שרי ולא הוה דיחוי דהיה בידו למעט כשהי' לו הושענא אחריתי ודו"ק כי קצרתי: שוב ראיתי באחרונים שהביאו בשם שו"ת פנים מאירות סי' צ"ו וכפי הנראה הוא החלק השני כי הראשון והשלישי ישנם ת"י ולא נמצא זאת וח"ב אינו בנמצא כ"כ ולא ראיתיו והנה כתב על מ"ש המג"א באו"ח סי' תק"ו ס"ק ח' בע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה מלחם חמץ שאפה על שבת שאסור לאכול ממנו דמה יעשה בחלה דאין מפרישין החלה דהא צריך לבער הכל נמצא אכל טבלים למפרע וא"ל כיון שאי אפשר לאכול בלי הפרשה א"כ מותר להפריש בשבת דהרי חלת א"י ג"כ אסור לאכול ממנו בלי הפרשה ואפ"ה אסור להפרישה ביו"ט וע"ז כתב הפ"מ דאין דומה לחלת א"י דשם כיון דמה"ת חייבת בחלה הוה תיקון מעליא ולכך אסור להפרישה אבל חלת חו"ל דאין חייבת מה"ת כפירש"י לא הוה תיקון כלל וכדאמרו גבי ולד הטומאה דל"מ תיקון ע"ש והנה מולד הטומאה אין ראיה וכמ"ש לעיל ומ"ש ראיה מהא דאמרו בבכורות דף נ"ח דאי אפשר לעשר ביו"ט משום סקרתא משמע אף דאסור לאכול מדרבנן טבל בגורן עד שיעשר לא חשיב תיקון כיון דמה"ת מותר נפלאתי מאד שנעלם ממנו במחכת"ה דברי הרמב"ם פ"ז מבכורות ה"ז שכתב בהדיא דאין הטלאים הנולדים כמו הטבל שאסור לאכול ממנו עד שיעשר אלא מותר למכור ולשחוט כל מה שירצה עד שיעשר וכו' ואף בהזמנים שקבעו חכמים לעשר בכ"ז אם עבר ושחט מותר וא"כ ליכא כאן משום מתקן כלל ולכך אמרו משום סקרתא ומה דלא אמרו משום דאסור להקדיש עיין תוס' שם ובחגיגה דף ח' ודו"ק ובמ"ש שם להקשות על התוס' ורש"י בהא דאמרו בביצה דף ט' גלגל עיסה מעיו"ט מפריש חלתה ביו"ט ופירש"י אע"ג דהוה משום שבות מ"מ מפריש כיון דיכול לאפות ביו"ט ע"ש ולמה לי טעם זה תיפוק לי' כיון דחלת ח"ל אינו רק דרבנן ולפמ"ש א"ש וכנ"ל דגם בדרבנן אסור מתקן ושאני ולד הטומאה דמקלא קלי לאיסורא ודו"ק:

והנה בשו"ת רדב"ז ח"ג סי' ת"ב נשאל אם מותר להגעיל כלים שנבלע בהם איסור ביו"ט אי דמו לטבילת כלים דכלי שנטמא ביו"ט מותר להטביל או דלמא בכל גווני אסור או דלמא בכל גווני מותר והשיב דאסור משום מכשירי אוכל נפש שהי' אפשר לעשות מעיו"ט ואם הי' חמין מוכנים מותר להגעיל בהם אם הי' בהם ששים כדי לבטל איסור וע"ז כתב דלא שייך משום מתקן מנא משום דכלים הבלועים מאיסור וחזי לאשתמושי בצונן ואינו שייך משום מתקן מנא ודבריו תמוהים לפע"ד דהנה משמע מדבריו דכל דחזי לצורך איזה דבר לא מקרי תיקון אף שהם נטמאו בעיו"ט בטומאה דאורייתא ולכך כתב דלענין טומאה לא חזי למידי ושייך משום מתקן והדבר תמוה דהא זה דוקא באם נטמאו בולד הטומאה ע"ז חילק הה"מ בין כלים הנקחים מגוי דלא חזי למידי אז אסור אף בטומאה דרבנן משא"כ בטומאת ולד דחזי עכ"פ לחולין אבל בנטמא באב הטומאה אף דחזי לאיזה דבר אסור ודברי הרדב"ז תמוהים וגם צ"ע דלא הזכיר דברי הג"א ה"ב דביצה דשם מבואר דאם לא הי' אפשר להגעילו מעיו"ט מותר וזה מבואר כדינו של הרדב"ז. והנה בגוף הדין דאסור להגעיל כלי ביו"ט המבואר סי' תק"ט ס"ה צ"ע לכאורה דהא אינו רק כמוציא גרף של רעי וכמו שמותר להדיח כוס וכמ"ש המ"א סי' שכ"א ס"ק ז' דכל שאין האיסור בגוף הבשר אלא שמדיחו משום דם בעין שעליו מותר כמו דמותר להדיח הכוס וה"ה בזה ודוחק לחלק דשם אינו מדיח רק מבחוץ וכאן הוא בתוך הכלי דמ"ש דהא עיקר הטעם שאין האיסור בגוף הבשר וכל שמוציא הבלע האיסור גוף הכלי מותרת ואולי דקאי בכ"ח דאז הכלי עצמה נעשה נבלה כמבואר סי' צ"ח וא"כ הכלי עצמה אסור וכשמגעילה הוא מכשיר גוף הכלי עצמה ואסור ולפ"ז בכלי מתכות דלא נעשה נבלה מותר להגעיל ולפ"ז צ"ע דברי הט"ז סי' תכ"ב שכתב דאסור להגעיל כלי ביו"ט של פסח משום דאסור להגעיל כלי ביו"ט וז"א דהא בפסח לא נהיגין לשמש במאני דפחרא וא"כ שוב מותר להגעיל דאינו רק מוציא בלע וזה שרי מיהו בפסח בלא"ה אין נ"מ דמשהו ניכר ונשאר ומבואר ברמ"א שם דמשהו א"י להוציא בהגעלה ובתשובה ביארתי דכן נראה מדברי הצ"ק בזבחים דף צ"ו וא"כ אין נ"מ בפסח אבל הדין לפע"ד הוא נכון דכ"מ שאין הכלי אסור רק מחמת הבלוע מותר להגעיל ביו"ט ודו"ק. ודרך אגב אזכור מה שכתב לי הרב החריף מו"ה נתן הלוי אבד"ק קולקוב בעש"ק פ' חיי תרט"ז אם מותר להחם מים בשבת ע"י גוי לתינוק שנולד בשבת וכתב דלפמ"ש התוס' ס"פ מפנין דף קכ"ט דכל מה שהוא צער מותר במה שאינו איסור דאורייתא א"כ מכ"ש ע"י עכו"ם שקיל איסורו אף דהמלאכה דאורייתא אבל ע"י גוי אינו רק שבות אך דברי התוס' סותרים למ"ש בעצמם דבדף קכ"ג באסובי ינוקא כתבו דלאו היינו לפופי דאל"כ דברי ר"נ סותרים וע"כ דהיינו ג"כ ביום ראשון דאל"כ לא סתרי דברי ר"נ וכמ"ש הרא"ש באמת לפי גירסתו וע"כ דלא ס"ל סברתם שכתבו ס"פ מפנין רק דמה דמותר שם הוא משום דאורחיה בהכי והיינו הרחיצה דוקא שהוא כמו מאכל אבל להחם חמין אפשר דלא הותר וגם דברי רש"י סותרים בזה הענין דבפ' מפנין מוכח דס"ל דאסובי ינוקא אסור אף ביום ראשון ובדף קי"ז ע"ב גבי אין מעצבין כתב דמותר ביום ראשון אסובי ינוקא וא"כ סתר דבריו הנה כבר אחזו האחרונים שער דיש סתירות בזה ועיין בפרמ"ג סי' ש"ל והגאון מוהראו"ו ז"ל בביאורו לש"ע גם הוא כתב דדברי רש"י סותרים ודברי התוס' אין קושיא כלל כמו שנודע מדברי הרש"ל דרבים בעלי התוס' הי' אבל לדינא הדבר ברור דמותר ולו יהא רק ספיקא הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ואף דאתחזיק איסור שבת הא עכ"פ צערא דינוקא בודאי יש וכל שיש קצת חשש פ"נ בודאי מותר שבות דרבנן ועמג"א סי' ש"ז דבמקום צער הותר שבות דרבנן וא"כ הדין דין אמת דמותר כנלפע"ד פשוט ועיין אריכות דברים בזה בב"ח סי' ש"ל ולא נפניתי כעת לעיין בזה:

והנה בענין עירוב שנפסק בשבת ותקנו ע"י עכו"ם או בכל עירוב שעושין ע"י עכו"ם יש להסתפק אם יכול הישראל לברך וראיתי במחנה אפרים הלכות שלוחין סי' י"א שהאריך בזה דבפועל דידו כיד בעה"ב שייך שליחות לעכו"ם והוה כאלו הישראל עשהו שליח ומברך עליו הישראל וכן בטבל כלים ע"י עכו"ם יכול הישראל לברך עליו כמ"ש הפ"ח סי' ק"כ ע"ש ומ"ש לפקפק שם ניהו דאם הגוי עשה הוה כמו שעשה הישראל דלא בעינן תורת שליחות בזה מ"מ אין הישראל מברך כיון דגם אם ישראל חברו עושה המצוה אינו מברך רק מי שעושה לפע"ד אין ענינו לכאן דשם גם הישראל העושה מחויב בהמצוה לכך מברך מי שעושה אבל בעושה ע"י עכו"ם דהוא אינו מצווה ע"ז א"כ מהראוי שיברך הישראל שצריך לעשייה זו להמצוה וז"ב ואין להקשות מהא דאמרו במנחות דף מ"ב כל מצוה דכשרה ע"י נכרי אין הישראל מברך עליה ואף להמסקנא דגם שכשרה בנכרי מברך הישראל היינו כשהישראל עושה המצוה אבל לא כשעושה הנכרי וא"כ גם בעושה מעקה ע"י נכרי או מטביל כלים ע"י נכרי או עירוב למה יברך הישראל על עשיית נכרי אבל אחר העיון ז"א דזה דוקא אם מברך על עשייה שייך זאת דאין מברכין על עשייה כמו לעשות סוכה או לעשות תפילין אבל על גוף המצוה ודאי צריך לברך אף שעושה ע"י גוי וז"ב ופשוט הארכתי בזה לפי שראיתי במכתב שכתב לי הרב הגדול מוה' וואלף בער שענקיל נ"י מטארני ביום ה' יתרו תרט"ז בשם ספר קהלת יעקב במ"ש המ"א סי' רס"ג בנשים שהולכות לחופה ובבואם לביתם ע"ש סמוך לחשיכה שמדליקין ע"י נכרי הנרות והן מברכין וע"ז הקשה הא כיון שעושה ע"י נכרי אין מהראוי שיברך הישראל וכדאמרו במנחות דף מ"ב וגם הקשה כיון דהנכרי עושה גם כשישראל הי' העושה מהראוי שהעושה יברך והנה כבר כתבתי ליישב שתי הקושיות האלו והרב מו"ה וו"ב שענקיל כתב דהו"ל יד פועל כיד בעה"ב ועדיף משליח ובאמת זה יצדק דנעשה שלוחו וכמ"ש המח"א אבל שיהי' יוכל לברך ל"מ זאת והעיקר כמ"ש גם מ"ש כיון דעיקר המצוה נמשך גם אח"כ שייך לברך על גמר המצוה ולפמ"ש א"צ לזה דאם הי' מברך לעשות הי' קשה אבל כיון שמברך להדליק והרי מצות הדלקה הוא על הישראל וז"ב ופשוט ועיין בשבת כ"ג גבי הדליקה חש"ו לא עשה ולא כלום ומשום דהדלקה עושה מצוה אבל כל שהנחה עושה מצוה שפיר הי' החש"ו מדליקין והגדול מברך הרי דבכה"ג לא שייך לומר שהעושה יברך וז"ב ונכון ודו"ק היטב ובזה יש לישב קושית הט"ז סי' א' ביו"ד לענין אלם ששוחט ואחר מברך ויש להאריך בזה ואכ"מ:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף