שואל ומשיב/ב/א/עז

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן עז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בהיותי מיסב בסעודת מצוה נשאלתי מהרב הגדול מו"ה שמואל כהן ראפפורט נ"י בהא דאמרו בירושלמי פי"ג מכתובות ה"ד בהא דמוקי פלוגתת אדמון ורבנן גבי טענו כדי שמן והודה לו בקנקנים דמיירי כשטענו קנקני שמן ואדמון סבר דמלאין משמע והוה ממין הטענה ורבנן סברי דריקנין משמע והיינו דטוענו שמן בלי קנקנים וע"ז פריך הירושלמי ולית סופי' משאלה בההיא דנשתתק ופירש הפ"מ דהקושיא הוא אטו לא נוכל לשאלו לבסוף מה היתה כוונתו לתובעו אם המדות שמן בלבד או הכלים עם השמן ומשני בנשתתק ולא נוכל לדעת כוונתו והיא תמי' גדולה דלכל הטעמים בטענו חטין והודה לו בשעורים דפטור אם משום מחילה או הודאה או משטה מ"מ מה מועיל מה דנשאלו לבסוף כוונתו הא כבר הודה או מחל ומה נ"מ במה שאומר אח"כ שכוונתו לתבעו שעורין ובאמת שיפה שאל אך לפע"ד נראה דהנה בטענו חיטין וקדם והודה בשעורין רואין אם כמערים חייב וכן קי"ל סי' פ"ח סי"ד ולפ"ז נ"ל דאף בלא קדם והודה דפטור הוא דוקא בטענו חיטין דמשמע דאין לו עליו רק טענת חיטין בלבד א"כ שפיר אמרינן דע"כ מחל לו השעורין או מטעם הודאה או מטעם דיכול לטעון משטה הייתי בך אבל בטענו קנקני שמן אטו זה ברור דלא טענו רק השמן בלבד והרי אדמון ס"ל דיש בלשון הזה קנקנים ג"כ אך אף דרבנן ס"ל דאין בלשון הזה קנקנים היינו שיש לומר דלא תבעו רק השמן בלבד אבל אינו ברור דלא תבעו רק השמן בלבד וא"כ באמת אם גם אח"כ בעמדו יעמוד ולא יתבענו הקנקנים פשיטא שאין הכוונה רק על השמן אבל כשנשאלו ויאמר שהי' כוונתו גם על הקנקנים פשיטא שלא הוה חוזר וטוען ולא הוה מחילה והודאת כלל דהא יכול לפרש כוונתו דגם בתחלה הי' הכוונה על הקנקנים ג"כ וכן מבואר בסי' פ' דאף דא"י לחזור ולטעון אבל יכול לחזור ולתקן טענתו הראשונה כל שיש במשמעות טענתו הראשונה שיסבול התיקון הלז שומעין לו וא"כ כאן שאדמון ס"ל דבאמת טענו קנקנים א"כ אף לרבנן עכ"פ יש לתקן טענתו כן ולא הוה הודאה ומחילה וז"ב מאד וע"ז משני בנשתקק וא"י לידע כוונתו ודו"ק וגם יש לפרש ולית סופי' משאלה היינו דמה"ת לא נימא דבאמת רוצה לתבוע לו גם הקנקנים רק שבתחלה שאל השמן ובסופו ישאל לו על הקנקנים ג"כ וא"כ כל ששאלו לבסוף יתחייב ומשני בנשתתק ובחידושי אמרתי בהא דאמרו בכתובות ש"מ לרבנן טענו חיטין ושעורין והודה לו בשעורין דפטור לימא תיהוי תיובתא דר"נ אמר שמואל טענו חיטין ושעורין והודה לו באחד מהן דחייב והקשו בתוס' דמאי קושיא הא אדמון דהלכה כוותי' קיימא כר"נ ע"ש ולפע"ד נראה דהנה בהא דאמר ר"נ דטענו חיטין ושעורין והודה לו באחד מהן דחייב ע"כ הכוונה דהו"ל מודה במקצת ולפ"ז הי' מקום לחלק בין היכא דמודה מה שטענו ראשונה כגון עד"מ שטענו חיטין ושעורין וא"כ חיטין היה בראשונה וזה מודה בחיטין שפיר הוה מודה במקצת דמודה לו על הטענה הראשונה אבל כל שהודה לו בשעורין א"כ על טענתו הראשונה כפר לו בכלו וכיון שהן טענות חלוקות חיטין ושעורין מה"ת לחייבו דבשלמא כשהודה לו על טענתו הראשונה עכ"פ הודה לו ונעשה מודה במקצת וניהו דהשעורין הם טענה שניה עכ"פ כבר נעשה מודה במקצת וימתק הדבר יותר לפמ"ש התוס' בכתובות י"ח דהא דכ"ה פטור ומודה במקצת חייב משום דמודה במקצת כיון שהודה וחייב לו ממון ע"י כך מגלגל עליו שבועה כעין גלגול משא"כ בכ"ה דנסתלק ממנו לגמרי יעו"ש ולפ"ז ניהו דטענות חלוקות הן מ"מ כיון שכבר נתחייב לו ממון הרי"ז נשבע על השניה מתורת גלגול אבל כל שהודה בשעורין והחיטין כפר א"כ על החיטין נסתלק לגמרי ול"ש גלגול דזה ענין אחר דע"ז כפר לגמרי ולפ"ז אין ראיה מאדמון דהרי לפי הס"ד טענו כדי שמן ולאדמון ורבנן טענו הכדים עם השמן וזה הודה בכדים שפיר י"ל דחייב לאדמון דהוה מודה במקצת משא"כ בהודה בשעורין דפטור ושפיר אמר הש"ס ש"מ טענו חיטין ושעורין והודה בשעורין דפטור ודלא כר"נ דאמר כל שהודה באחד מהן היינו אף דהודה בשעורין אפ"ה חייב וזה לא נשמע מאדמון כלל:

ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דמשני הש"ס בטענו מדה ופריך א"כ מ"ט דאדמון והקשו בתוס' דנימא דס"ל טענו חיטין והודה לו בשעורין דחייב ולפמ"ש א"ש דהנה באמת צריך להבין סברת ר"ג דמחייב והא זה טען לו מין אחר והודה לו בשעורין פטור וצ"ל דהא זה מודה להיפך והוה תרתי הודאות דסתרי ור"ג ס"ל דהודאת הנתבע אלים טפי והרי יכול לחייב עצמו אף במה שאינו חייב דומיא דהודאת איסר גיורא ועיין תומים סי' פ"ח ס"ק ז' תמצא שנשתמש ג"כ בסברא הלז ע"ש ולפ"ז י"ל דניהו דר"ג מחייב היינו השעורים אבל לא מחייב שבועה על החיטין ול"ש כאן מודה במקצת דכל הטעם הוא כמ"ש התוס' בכתובות כיון דחייב ממון שהודה ממילא מתחייב שבועה כעין גלגול וזה דוקא כשהודה שחייב מחמת שהלוה אבל כאן דבאמת מחמת הלואה פטור דזה הודה ופסל כל העדים מטעם הודאת בע"ד וא"כ עיקר החיוב בשביל דלא גרע מהודאת איסור גיורא דיכול לחייב עצמו אף במה שאינו חייב אבל אטו אם זה יתן לחברו מתנה יגרם עצמו שבועה על החוב שהוא כ"ה זה ודאי אינו וא"כ אדמון דאמר מודה במקצת הטענה ישבע אף לר"ג קשה דלמה יצטרך לשבע ודו"ק:

והנה בהפלאה הקשה על הא דאמר אדמון הואיל והודה מקצת הטענה ישבע דאמאי ישבע הא מסתמא מיירי שטענו כדי שמן פקדון וא"כ מה שמודה הו"ל הילך כמבואר סי' פ"ז ואף שאינם לפנינו לפני הב"ד ולפע"ד נראה דכל הטעם הוא משום דפקדון כל היכא דאיתא ברשותא דמרה איתא לפ"ז כיון שזה טענו כדי שמן דיש בלשון הזה לשון קנקנים ולאדמון תובע לו שמן עם הקנקנים וזה שמודה לו בקנקנים ריקים א"כ הו"ל כפקדון דכפרי' דלא מקרי ברשותו כיון דאינו אותן הקנקנים שתובע לו דזה מודה לו קנקנים אחרים דבשלמא בכל מודה במקצת פקדון הם מדיינים על דבר מסוים וזה תובע כלו וזה מודה לו רק מקצתו אבל הקנקנים אינו מסוים דיכול ליתן לו קנקנים אחרים שהרי זה תובע לו עם השמן וזה נותן לו ריקים ובכה"ג אפשר דגם בפקדון לא מקרי הילך ובפרט למה דמוקי במודה לו במקצת קנקנים אינו מבורר איזה קנקנים שלו הם ול"ש כל היכא דאיתא ברשותא דמרה איתא וז"ב לדעתי:

ובזה י"ל הא דפריך א"ה מ"ט דאדמון וכבר כתבתי קושית התוס' דלמא ס"ל כר"ג ולפמ"ש גם לר"ג דניהו דס"ל לר"ג דחייב השעורין אף שזה טענו חיטין והיינו שמ"מ הרי הודה שחייב לו אבל עכ"פ לא הוה פקדון דכפרי' דאדרבא זה הודה לו מה שזה לא טענו כלל ומיהו צ"ע בזה כיון דעכ"פ זה מחל לו הקנקנים א"כ שוב נקנו להנפקד הקנקנים וכשזה מודה לו שנית ניהו דנתחייב מתורת התחייבות ואודייתא אבל לא שייך לומר דפקדון דכפרי' ברשותי' דהמפקיד קאי שהרי כבר מחל לו ושפיר הקשו התוס' די"ל דאדמון כר"ג ס"ל אבל מ"ש בראשונה א"ש דלר"ג ג"כ אינו מחויב שבועה עכ"פ ד"ש גלגול בזה וכמ"ש:

ובזה מיושב קושית הפ"י בהא דאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון והא לר"ג גופא אף בטענו חיטין לבד והודה בשעורין ג"כ חייב ולאדמון דוקא משום דיש בלשון הזה קנקנים ולמה לי' דהלכה כאדמון ולפמ"ש א"ש דניהו דמחייב השעורין אבל לא שבועה על החיטין. ובזה מיושב גם מ"ש התוס' להקשות דר"נ ס"ל כאדמון דהלכה כוותיה והקשה הפ"י הא כל הטעם דהלכה כאדמון הוא משום דר"ג אמר דהלכה כאדמון ור"ג מחייב אף בטענו חיטין לבד וא"כ ע"כ דס"ל דגם אדמון ס"ל כן וא"כ ד"נ ע"כ דלא כאדמון בזה עכ"פ ולפמ"ש י"ל דגם ר"ג בעצמו ע"כ מפרש דאדמון לא פליג רק משום דיש בלשון הזה קנקנים דאל"כ מ"ט דמחייב שבועה ואין הכרח לומר דאדמון פליג אר"נ:

ובזה מיושב היטב קושית התוס' בשבועות דף מ' בהא דאמר תלמוד ערוך בפיו דר"י הא מני אדמון הוא והקשו בתוס' דלמה אוקמא רחב"א גופא מלתא דאדמון דוקא בהודה במקצת קנקנים ומשמע דוקא משום גלגול וכדאמרו שם הא לאדמון חייב אף בהודה בכל הקנקנים ולפמ"ש א"ש דלענין שיהי' מודה במקצת על השמן שפיר י"ל כיון דענינים חלוקים הם ניהו דחייב בשעורין ומתחייב שבועה על החיטין היינו היכא דתובע שניהם בפירוש אבל כאן דהוא תובע השמן בפירוש רק דאדמון ס"ל דיש בלשון הזה לשון קנקנים אבל אינו תובע השמן בפירוש ובכה"ג לא מחייב רחב"א גם אליבא דאדמון שיהיה מודה במקצת דדי שמפקיע שלא יהי' מקרי טענו חיטין והודה לו בשעורין ואמרינן דיש בלשון הזה לשון קנקנים אבל מ"מ לא מקרי מודה במקצת ממש ולכך אוקמא במודה במקצת הקנקנים ומכח גלגול שבועה ועל מקצת הקנקנים שפיר מקרי מודה במקצת דעכ"פ מודה במקצת הוה על הקנקנים דלא יהא רק מודה מעצמו כל שיש בלשון הזה לשון קנקנים ואינו משיב אבידה חייב במודה מקצת ע"י טענתו בלבד ודו"ק היטב. איברא דצ"ב לפי מ"ש הא דאמר הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות חייב הוה מצי למדחי דכאן מחייב שבועה ובכלים וכלים לא הוה מחייב שבועה והומ"ל למדחי כן והש"ס דחי טפי ע"ש. ובמ"ש לחלק בין כשהודה על הראשון או שהודה בשני יש לישב דברי הטור שהעתיק שהודה בשמן ותמה הב"י דלמה השמיט לשון המשנה והודה בקנקנים ועיין בש"ך ולפמ"ש א"ש דכיון דקאי בכדי שמן שאז לא טענו רק השמן ועכ"פ אף דנימא דיש במשמעות לשונו הכדים ג"כ אבל העיקר הוא השמן א"כ קמ"ל רבותא דאף דהודה בשמן שהוא הטענה הראשונה אפ"ה פטור דלא מקרי מודה במקצת דלא הוה ממין הטענה וזהו כשאמר כדי אבל בכדים הוה להיפך ועיין בב"י שם וקצרתי:

והנה במ"ש למעלה דהוה תרתי הודאות דסתרי אהדדי אמרתי לכתוב מה שישבתי קושית המלמ"ל פ"ד מנחלות ה"ח באמר שמעון אין זה אחי דאמאי לא נימא דהוה כתרתי הודאות דסתרי אהדדי ולפע"ד נראה דהא בעת שראובן אמר שזה אחיו לא הי' בדרך הודאה לשמעון דאדרבא אז הי' בא להוציא משמעון חלק לאחיו ורק כעת בא טובה לשמעון עי"ז וזה לא מקרי הודאה אבל הודאת שמעון שכפר אז שאינו אחיו זה הוה בעת ההוא הודאה גמורה שמודה שאין זה אחיו ואין לו עליו כלום וכבר נודע שדעת רבינו יונה הובא בטוש"ע חו"מ סי' קמ"ו סכ"ד דבכה"ג שהודה בחובתו מכלל טענתו שבא לזכות בה אף הודאה חוץ לב"ד הוה הודאה ע"ש וה"ה כאן משא"כ הודאת ראובן שכל שלא היתה בב"ד פשיטא דלא מחשב הודאה אצל שמעון ודו"ק היטב. ובמ"ש למעלה נתישב מה ששאלני עלם משכיל מפה בהא דטענו ליטרא זהב וזה הודה של כסף דחייב אם נימא דשוה קתני וכדאמרו בדף ל"ט בשבועות וקשה יהי' נאמן במודה במקצת במיגו דאי בעי כפר הכל והי' טענו חיטין והודה לו בשעורין דאינו חייב רק שבועה וא"כ ע"כ דמודה במקצת ג"כ חייב שבועה וקשה א"כ יהי' נאמן כ"ה במיגו דמודה במקצת דאז לא העיז כ"כ וג"כ אינו חייב רק שבועה ובאמת אם נימא דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן ל"ק כלל וגם ל"ש העזה כיון דזה אינו תובעו כלל ואמרינן דמחל לו לשיטת הרמ"ה ואף לשאר השיטות עכ"פ כיון שזה תובעו מה שלא חייב לו ומעיז פניו לתבוע מה שאינו חייב כמו כן יכול זה להעיז פנים וכמ"ש הנימוק"י ריש ב"מ סברא זו ע"ש ולכך חייב שבועה בין בכ"ה בין במודה במקצת ודו"ק:

והנה בתשובה אחרת ביארתי דענין הילך מה שנחלקו אם הילך פטור או חייב תלוי ג"כ בזה דמאן דס"ל דהילך חייב הוא לפי שזה מודה לו עכ"פ שטענתו אמת והודה לו במקצתו ונותנו לו א"כ הוה כגלגול שבועה שנראה שטענתו אמת ומ"ד דהילך פטור הוא משום דכל שפורעו הרי נסתלק ממנו לגמרי ושוב הוה ככופר הכל דהא במודה מקצת לא כתבו התוס' רק כיון שחייב לו ממון שהודה יש לו להשביעו על השאר כעין גלגול אבל כל שנסתלק ממנו שוב הו"ל ככ"ה ול"ש גלגול שבועה שהרי נסתלק ממנו אברא שלפ"ז אם יטעון הילך והוא יטעון עלי' עוד טענות אחרות אפשר דבזה ודאי שייך גלגול שבועה כיון שבאמת משלם לו מה שהודה יש לו להשביעו על השאר אך נ"ל דז"א דכל שמשלם לו וטוען הילך א"כ הוה לי' ככפר לגמרי וכבר נסתלק לגמרי ממנו וכן מצאתי בהדיא ברי"ף סוף שבועות שהביא דברי הירושלמי דחד בר נש אזיל למידן קמי' ר"ז וחייבו שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין דינרין אנא חייב לך הא טריפין לך א"ל ומלת פלן ופלן א"ל ר"ז או הב לי' כל מה דתבע לך או אשתבע לי' על כל מה דמגלגל לך וכפי הנראה שהרי"ף פירש דא"ל הילך וכ"כ הרא"ש רק דתבעו קודם שא"ל הילך ולכך חייב אבל הרשב"א פירש דמיירי שאמר שאתנם לך דהרי הוא כטרופין לך דאל"כ הילך פטור אבל כל שהודה שחייב לשלם ג"כ לא מצי לגלגל והר"ן חולק בזה אבל המעיין יראה שם ובב"י חו"מ סי' צ"ד דכל שטוען הילך פטור לגמרי כל שמגלגל אח"כ אברא דלפ"ז צ"ב הא דאמרו בשבועות דף ל"א מנין לנושה בחברו מנה וטענו מאתים שלא יאמר אכפרנו בב"ד ואודה לו חוץ לב"ד כדי שלא אתחייב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר ת"ל מדבר שקר תרחק והקשו בתוס' למה ירא מגלגול שבועה יותר משבועה זאת שתבעו כעת וכתבו דמיירי דאין לו לפרוע כל מה שגלגל עליו כגון שחייב לו הרבה ממקום אחר וסבר אכפור גם זה ואישתמיטנא עד דליהוי לי זוזי כנגד כל החוב ופרענא לי' וקשה למה לא יטעון הילך וא"כ שוב לא יגלגל עליו ולדבר הזה העירני החריף השנון מו"ה מאיר בראם נ"י אלא שהוא סבר שאף בטוען הילך יוכל לגלגל עליו לדברי הר"ן והביא מזה ראיה ובאמת שהי' מזה ראיה נכונה אבל להמעיין בב"י ובר"ן עצמו ימצא מבואר דזה דבר פשוט דבהילך פטור וא"י לגלגל עליו וא"כ קשה טובא על התוס' אמנם נראה דלפמ"ש הנימוק"י בריש ב"מ גבי ר"ח קמייתא דע"כ ל"ש אין אדם מעיז רק בזה טענו מה שבאמת חייב לו אבל אם זה טענו יותר ממה שמגיע לו אף זה יכול להעיז פנים נגדו ולכפור גם במה שמגיע לו ע"ש ולפ"ז באמת יש לומר דזה אין יכול להעיז והרי לרש"י עיקר הפטור דכ"ה הוא בשביל דאין אדם מעיז וא"כ שפיר מתירא מהגלגול דהא באמת חייב לו וא"י להעיז נגדו ובפרט להעיז ולשבע נגדו בודאי א"י וכעין מ"ש התוס' בב"ב דף ל"ד דלהעיז נגד העד ולשבע נגדו ודאי אין אדם חצוף כ"כ ע"ש וה"ה בזה ולפ"ז כאן שזה טוענו יותר א"כ שוב יוכל להעיז נגדו ולכפור לו אבל כשיתבענו תבועה אחרת שבאמת חייב לו אינו יכול להעיז וע"כ יוכרח להודות והרי אין לו ולכך הוא כופר כעת וכעת יוכל לכפור כיון שתובעו ביותר וא"כ לכך מתירא מאותו הגלגול ומעתה כל שיאמר הילך וע"כ שנסתלק כבר אותו תביעה שוב נתיירא מהגלגול דשם הוא באמת תבע מה שמגיע לו ולא יוכל להעיז נגדו אבל כעת שלא א"ל הילך והוא מגלגל עליו שוב הו"ל כתביעה אחת והוא יוכל להעיז ולכך רוצה לכפור לו כדי שלא יוכל לגלגל עליו וא"ל דא"כ יוכל לתבעו אח"כ דז"א דאף הוא יחשוב בלבו כיון שכפר בזה המנה שבאמת חייב לי כמו כן יכפור במנה אחרת שאני תובעו דהיינו הגלגול:

ובזה אמרתי דבר נחמד במ"ש שם למעלה מנין לנושה בחברו מנה שלא יאמר אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה ואגלגל עלי' שבועה ממקום אחר והקשה המהרש"א דכאן ג"כ קשה קושיא זו דלמה לו שיגלגל עליו שבועה אחרת ת"ל בשביל שבועה זו בעצמו דאם יטעון מנה לא יתחייב לו שבועה משא"כ כשטענו במאתים אז יתחייב לו שבועה ע"ש ובח"א מ"ש בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת צ"ב מה הועיל בערמתו אדרבא בשביל זה שטוען אותו יותר יוכל הלה לכפור לגמרי ויפסיד אף אותו מנה וכמ"ש הנימוק"י ולכך קאמר דיטעון לו עוד תביעות אחרות ויגלגל עליו שבועה ממקום אחר והיינו דיתבענו בדבר שנתחייב לו בודאי שבועה כגון שבועת השותפות וכדומה ואז ממנ"פ יתחייב לו דאם יכפור לו כלו אז כשיגלגל עליו שבועה ממקום אחר מה יעשה שאז יוכרח להודות לו באותו מנה ואז יצטרך לשבע על אותו מנה שתובע לו יותר ואם יודה לו בודאי יתחייב שבועה ושפיר אמר אבל שם דהלה אומר שיודה לו חוץ לב"ד וא"כ יוכל לשלם לו אותו מנה וע"כ שרוצה לגלגל עליו ע"י אותו טענה שבועה אחרת שפיר מקשו התוס' והוצרכו לתרץ באופן אחר ודו"ק מיהו בפשיטות י"ל דל"ש הילך כגון שאין לו מעות מזומן רק משכון וכדומה באופן דל"ש הילך ובזה מיושב קושית מהרש"א דהמלוה לא ידע אם אין לזה מזומן ומה יועיל בתחבולתו דלמא יאמר לו הילך:

והנה לכאורה הי' נ"ל דבר חדש דהנה בטעם הילך דפטור משום דהו"ל כמאן דנקט לי' מלוה דמי לפע"ד לכאורה הדבר תלוי אם מלוה דלא כפרי' חשיב ברשותי' שנחלקו הרז"ה והרמב"ן במלחמות פ' שור שנגח גבי האי גברא דתקע לחברי' ע"ש ולפ"ז אם נימא דמלוה הוה ברשותו כל דלא כפרי' שפיר חשיב מלוה דבר שברשותו וכל דא"ל הילך הרי הן שלו בכל מקום שהם אבל להרמב"ן דלא מקרי דבר שברשותו לכך ע"כ דוקא בפקדון שייך הילך כמו שהוא דעת הפוסקים בחו"מ סי' פ"ז משום דפקדון כל דלא כפרי' ודאי חשוב ברשותו ובזה נראה לפע"ד לקיים הגירסא שם דאי קמודה הו"ל הילך ורש"י מחקו דכל שטר הו"ל הילך ולפמ"ש יש לומר דלהס"ד דלא הוה ידעינן דשטר חשיב שעבוד קרקעות א"כ לא חשוב שטר הילך דאנן קי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ולפ"ז אינו חשוב כהילך רק מה דקא מודה בי' ואינו כופר זה חשוב קצת כגבוי וכמ"ש הכנה"ג בחו"מ סי' פ"ב לענין מגו להוציא דבשטר לא חשיב להוציא ע"ש וה"ה בזה כל דקמודה ל"ח להוציא ובזה נראה לפע"ד דזה מה שמחלק הסמ"ע בין נתן לו השתא משכון לבין נתן לו מעיקרא והיינו דכל שנתן לו מעיקרא שוב הו"ל כמאן דגבי משא"כ עתה כיון דלא סמך עלי' מעיקרא ל"ח הילך:

ובזה מיושב קושית הט"ז סי' פ"ז דא"כ מאי פריך ולמ"ד הילך פטור למה לי למעוטי קרקע משבועה דמה קושיא הא אצטריך היכא דנותן לו כעת הקרקע ולפמ"ש א"ש דדוקא במטלטלי דאינן ברשותו הוא דיש לחלק בין שנתן לו מקודם שטר או עתה אבל קרקע כל היכא דאיתא כיון שמודה לא הו"ל ברשותו ושטר אף דגובה ממקרקעי כיון שגובה גם ממטלטלי לתקנת הגאונים שוב לא הו"ל ברשותו ובזה מיושב גם קושיתו השני' דלכך כתב הטור דשטר חשוב כמו קרקע משום דלדידן שגובים אף ממטלטלי שוב לא חשוב כגבוי רק עי"ז דחשיב שעבוד קרקעות:

ובזה מיושב קושית הט"ז סוף הסימן דלרש"י דבפקדון גם כ"ה חייב דל"ש אין אדם מעיז והרי רש"י ס"ל דהילך ל"ש רק בפקדון והרי בפקדון חייב אף כ"ה ולפמ"ש י"ל דהילך עדיף מכ"ה דכ"ה ראוי שיתחייב דל"ש אין אדם מעיז אבל מודה במקצת ואומר הילך א"כ חשוב כברשותו והרי כל הטעם דמודה במקצת דחייב הוא משום דהוה כעין גלגול וכל דהילך הו"ל כברשותו ולא חשיב כופר כלל ויש לפקפק דמ"מ לרש"י בודאי מודה במקצת חייב בפקדון דלא עדיף מכ"ה וא"צ לגלגול ועכ"פ יהיה איך שיהי' י"ל דהילך דפטור במלוה משום דחשוב כאלו הוא מונח ברשותו ואפשר דגם לדידן דמטלטלי חשיבי אינו ברשותו אף בלא כפרי' במלוה מודה כל דא"ל הילך דפטור דחשוב כאלו מונח ברשותו לגמרי ובזה נראה לפע"ד דבר חדש דאם תבע לו מאתים והודה לו במנה וא"ל הילך ואח"כ מגלגל עליו עוד תביעות באופן דיכול לטעון סטראי נינהו א"כ שוב לא מועיל הילך דמה בכך דחשוב כאלו הם ברשותו הא מ"מ הוא יכול לומר דזה אינו בשביל מה שמגיע לו עוד וא"כ שוב ל"ח הילך:

ובזה מיושב דברי הירושלמי דא"ל תן לי תרי דינרין וא"ל הרי הן כטרופין ואח"כ א"ל ומלת פלן ופלן ונדחק הרשב"א דמיירי שלא א"ל הילך וזה דחוק והם נדחקו דמיירי שתבע לו מקודם וזה דחוק ולפמ"ש א"ש דמיירי בא"ל הילך רק שכל שתובע לו פלן ופלן שוב ל"ש הילך דהא תבעו עוד דברים אחרים ויוכל לומר סטראי ושוב ממנ"פ נשבע ראה זה דין חדש ומעתה מיושב היטב קושית התוס' הנ"ל דלכך מתירא משבועה האחרת דאז לא יוכל לטעון הילך דאם יתחייב לו שבועה ויאמר הילך אח"כ כשיגלגל עליו שוב לא יוכל להנצל מידי שבועה ומיירי שאין מזומן בידו לתת לו תיכף ואף דבכה"ג חשיב הילך לרבים מהפוסקים מ"מ כאן לא נפטר עי"ז ובזה מיושב גם בהך קמייתא דלכך רוצה לגלגל עליו שבועה ממקום אחר ולא תבעו ביחד או שישבע לו ועכ"פ שבועה זו משום כדי שינצל מהילך וכמ"ש ודו"ק היטב:

והנה בשנתרט"ו אור ליום ג' י"ב טבת למדתי עם תלמודיי באהע"ז סי' צ"ג ושם הובא שיטת הראב"ד דמזונות אינו מתחיל החיוב רק לאחר מיתה וכל יום חיוב בפ"ע וע"ז נסתפק אחד מהתלמודים איך הדין אם היתומים אמרו שכבר פרעו איזה ימים ורק עוד נשאר קצת ימים שלא נפרעו אם זה חשוב מקצת והוה מודה במקצת כיון דכל יום הוא חיוב חדש ול"ד לחוב שנתחייב באיזה זמנים לפרוע דשם מתחיל החיוב בעת הלואה ורק דזמני פרעון הם על זמנים חלוקים אבל כאן זמני החיוב חלוקים ונמצא דאותן ימים שכבר פרעו הם בפ"ע והו"ל ככופר בכל ואני אמרתי דכמו כן יש להסתפק אם הלוה לו כמה הלואות בזמנים חלוקים אם חשוב מודה במקצת אמנם לפמ"ש התוס' דמה שמודה במקצת חייב הוא כעין גלגול דע"י שחייב לו איזה ממון מגלגל עליו שבועה א"כ הרי בגלגול יכול לגלגל עליו גם על הלואות חלוקות וה"ה כאן ודו"ק היטב מיהו במזונות יש לעיין דהו"ל אינו קצוב ואינו דבר שבמדה ומנין מיהו לפמ"ש הרא"ש והש"ך סי' ע"ב סנ"א בזה גם כן חשוב מודה במקצת כיון דעכ"פ נתחייב לה פרוטה ודו"ק:

והנה לכאורה יש לעיין דלפמ"ש התוס' דמודה במקצת דחייב הוא משום דהו"ל כעין גלגול וא"כ בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהו"ל מחושואיל"מ יקשה דהא בגלגול לא הוה מחושואיל"מ כמבואר סי' ע"ה סעט"ו וצ"ל דס"ל להתוס' כהרמ"ה דגם בגלגול אמרינן מחושואיל"מ ובזה נראה לפע"ד דזה הטעם דיש חילוק בין יורשין לדידיה ועיין תוס' ר"פ הפרה שהקשו דמ"ש הוא ומ"ש יתמי ועיין בר"ן ולפמ"ש י"ל דבאמת בדידי' הו"ל על הגלגול מחושואיל"מ אבל יורשין דהם לא הלוו להם כלום רק דאביהם נתחייב ול"ש גבייהו גלגול דנכסי דאביהם נתערבו אבל הם אין להם לשבע כל שא"י שיהי' מחושואיל"מ דבאמת גלגול ל"ש שבועה ובשלמא כשטוענים ברי שפיר צריכים לשבע דהם מודים שאביהם נתחייב אבל להיות הגלגול כ"כ אלים עד שיתחייבו ממון עי"ז והרי הם לא נתחייבו מצד עצמם ול"ש בזה גלגול שבועה ודו"ק ודרך אגב ארשים מה שהראני אחד מתלמודי נ"י אור ליום ב' עקב י"ג אב תרי"ז במ"ש הפ"י בב"ק דף ק"ה גבי הא דאמרו לפי שאין נשבעין על כפירת ש"ק וע"ז הקשה דא"כ הא דממעט שבועת היורשים מקרא היאך משכחת לה והא הו"ל כפירת ש"ק דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי והביא שהשיב לו אחד דמשכחת לה כגון שהניח אביו אחריות נכסים ומכרן הבן ומדאורייתא מע"פ אינה גובה ממשעבדי וע"ז תמה התלמוד הנ"ל דהפ"י ע"כ בקושיתו קאי למאן דס"ל שעבודא דאורייתא והרי למ"ד ש"ד מה"ת גובה ממשעבדי ועוד דא"כ גם מיורשין אינו גובה וגם הקשה על מ"ש הפ"י להקשות על רב ושמואל דלוקי הברייתא דלא בין היורשים בכה"ג וקמ"ל דאין נשבעין על כפירת ש"ק בכה"ג שמכר הקרקעות ע"ש וע"ז תמה דלרב ושמואל דס"ל שעבודא לאו דאורייתא אין מקום לכל זה דל"ש ש"ק כלל ובודאי לא משכחת לה שהיורשים ישבעו וגם איך שייך דאתי קרא ע"ז והלא ש"ק דאין נשבעין ממעטין מקרא אחרינא ע"ש בב"מ ובשבועות והנה אף שהדבר תמוה מאד על הפ"י מ"מ רציתי לישב עפמ"ש הפ"י בעצמו בח"ד שנדפס עם פני ארי' ושם נדפס קצת מחידושיו על טור חו"מ סי' ל"ט ושם דעתו דאף למ"ד ש"ד מ"מ מלקוחות ודאי אינו מה"ת וא"כ מיושב קושיתו הראשונה על הפ"י ומיורשים מהראוי לגבות וגם קושיתו השניה על הפ"י יש לישב דאף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא מ"מ מהיורשים מהראוי לגבות יעו"ש היטב אמנם פשטת הלשון בפ"י לא משמע כן וגם גוף דבריו שם אינם מוכרחין כלל להמעיין וא"כ מנ"ל להקשות בזה על רש"י ותוס' וע"כ צ"ע. עוד יש לי לומר דהפ"י הקשה אליבא דמאן דס"ל שעבודא לאו דאורייתא ואפ"ה מיורשים גובה היכא דשעבד בהדיא וכעין מ"ש הר"ן לענין מטלטלי דיתמי דלא משתעבדי דאם שעבדן בפירוש מועיל ועיין קצה"ח סי' ל"ט מכ"ש בקרקע היכא דשעבד בפירוש גובה מיניה ומיורשים דלא ירשו זאת שהרי משועבד לב"ח ששעבדו בפירוש אבל מלקוחות לא יגבה אף ששעבדו בפירוש וכעין מ"ש התוס' בב"ב דף קע"ה ד"ה דברי תורה דמדאורייתא לא יוכל לשעבד את נכסיו מן הלקוחות אף שיכול למכרן ע"ש ולפ"ז א"ש כל דברי הפ"י דקאי למ"ד שעבודא לאו דאורייתא רק שעבדו בפירוש ושפיר משכחת לה דלא בין היורשין וכגון ששעבדו בפירוש ומכרן דהיורשים לא יוכלו לירש הנכסים שמשועבדים לב"ח מקודם משא"כ הלקוחות אף ששעבדן בפירוש מ"מ כל שמכרן א"י לגבות מהלקוחות ושפיר מקשה ובזה יש לישב הרבה קושיות של הקצה"ח שם ודו"ק היטב:

והנה במ"ש למעלה דברי התוס' בכתובות דף ח"י דלכך מודה במקצת חייב שבועה דכיון שחייב לו מה שהודה א"כ הוא חייב שבועה דהוה כעין גלגול שבועה ולפ"ז נ"ל ברור דביחיד מומחה שהודה הבע"ד לפניו במקצת דיכול להחליף טענותיו ושוב אינו חייב בשבועת מודה במקצת כיון דגוף הודאה אינו ברור דיכול להחליף טענותיו איך יכול לחייבו שבועה מתורת גלגול דהרי גוף החיוב אינו דבר ברור ועיין קצה"ח סי' ג' ס"ק ב' שחידש כן אבל לא מטעם זה רק משום דמודה במקצת הוא מטעם כי הוא זה וכל שאין הודאתו הודאה שוב ל"ש שבועה ובנתיבות דחה דבריו דא"כ אם אמר א"ע באופן דלא יכול לחזור שוב לא גרע ממחויב מתוך טענותיו דהו"ל הודאה במקצת ולפמ"ש יש לומר דעכ"פ תורת גלגול ל"ש כיון דגוף הודאה לא חייבו רק ע"י שאמר אתם עדי וכדומה ובזה ל"ש גלגול כנלפע"ד וצ"ע בזה:

והנה בהא דמבואר בבעה"ת שער ב' ח"א סי' ה' לענין מה שתקנו הגאונים לענין שישבע הלוה שאין יכול לפרוע חובו ונחלקו אם הוא בנק"ח כדין מודה במקצת והבעה"ת מסכים שהוא כעין מודה במקצת שטעם השבועה מפני שהוא נשמט מפני שאין לו כמו כן שבועת הגאונים מפני שדחיקא לי' שעתא רוצה שיפרע כשירוח לו הזמן והנה לכאורה לפמ"ש התוס' דמתורת גלגול הוא א"כ כאן שנשבע שאין לו ל"ש תורת גלגול אך י"ל כיון דעכ"פ דסדור בע"ח הוא משלם רק על היתר מסידור בע"ח הוא דתקנו הגאונים א"כ הוה ג"כ כעין גלגול ולפ"ז אם אין לו כלום כגון שנשרף וכדומה רק שחוששין שמא העלים ממון לא הוה בנק"ח ואפשר דמשום לא פלוג דעפ"י הרוב אינו גברא ערטילאי שוב תקנו בסתמא אמנם מה שנחלקו לענין היורש שטוען שלא ירש כלום בזה ל"ש בודאי שבועה בנק"ח והבעה"ת שער וא"ו כתב שם שנחלקו המורים ולפמ"ש א"ש דל"מ כשטען היורש שלא ירש כלום דל"ש שבועה בנק"ח וכמ"ש אמנם אף שנשאר מקצת הנה מטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי ואף בקרקע דשייך ג"כ סידור בע"ח מ"מ הקרקע בודאי הו"ל הילך וא"צ לשבע ועל המותר שוב ל"ש שבועה בנק"ח וכמ"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף