שואל ומשיב/ב/א/עה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן עה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי בע"פ מהרב המאוה"ג אבד"ק ווידז במדינת ליטא בעהמ"ח מעדני אשר נ"י בכבד חי צוננת שנגעה בקדירה שיש בה תבשיל ועומדת אצל אש ואין בתבשיל ששים כנגד מה שנגע מה דין התבשיל והקדירה והנה מה שרצה מע"ל להתיר מטעם דבדם אמרינן משריק שריק לפע"ד ז"א דע"כ לא אמרינן בדם משריק שריק רק אצל האש אמרינן דנורא מישב שייב ונשרק על האש ונשרף וכן בכלי מנוקבת שייך לומר דמשריק שריק ונבלע בארץ ולא נשאר בכלי אבל כאן דחיישינן שמא חום התנור מישב שייב דם לתוך הקדירה א"כ ממילא נשאר בקדירה ובתבשיל דלא הי' לה מקום לצאת דהקדירה אינה מנוקב ולומר דכיון דנגע מבחוץ משריק שריק לארץ מלבד דלא דאינו כל תמונת הדם על הארץ אף גם דכל הענין החשש הוא בשביל דחום התנור שואב וא"כ אדרבא מישב שייב לתוכה ולא לארץ (ועיין סי' ס"ח בט"ז ס"ק ב') והוה כאלו היתה בכשא"מ דפשיטא דאסור ועיין במנחת יעקב כלל כ"ד אות ב' שכתב להדיא דכבד שנמלח בכשא"מ דאסור ע"ש וגם בכ"ח לא אמרינן משריק שריק ועי' סי' ס"ט בש"ך ס"ק ע' והנה אין להתיר מטעם דדם הוה כחוש וחום הקדירה אינו יותר מצלי ואינו אוסר רק כדי קליפה והקדירה בעצמו במקום קליפה ופשיטא דאינו מפעפע ולא נאסר רק שטח הכלי מבחוץ ועכ"פ יותר מכדי קליפה אינו אוסר ולא נאסר התבשיל ואף דמבואר בסי' ס"ט סט"ז דצריך ששים נגד קליפת הקערה אפשר דיש ששים נגד קליפת הקדירה ועש"ך שם ס"ק ס"ה מה שנסתפק בקערה אם יש ששים נגד קליפת הקערה ובגליון כתבתי דבהגמ"ר השלישית במס' שבת גבי קערה חולבת שנשתמש בה בשר כתב בפשיטות דיש ששים בקערה נגד הקליפה ע"ש וע"כ הכל תלוי לפי גודל הכלי וארכה ורחבה וגם גוף הדין דצריך ששים נגד הקליפה האריך הש"ך שם ס"ק ס"ד בזה ע"ש ובחידושי ביררתי הדברים ועכ"פ היה מקום להקל אבל באמת ז"א דאנן מחמירין במליחה בששים אף דדם כחוש ומטעם שיש בו תערובת ציר ושומן ועיין ט"ז סי' ק"ה ס"ק כ"ו ובכמה מקומות בט"ז וש"ך והנה חתרתי למצוא היתר עפמ"ש הצל"ח ריש כיצד צולין שבא לידו מעשה כ"פ שצלו כבד ע"ג תנור גרוף מאש והניחו הכבד על חרסו של תנור ואסר הכבד כי אין כאן מקום לדם לזוב ודמו כפולטו כך בלעו אח"כ בתוך הכבד ואינו דומה למה שצולה ע"ג האש דאמרינן דנורא מיישב שייב דשאני גומרי דטבע האש לשאוב הדם ואינו מניחו לחזור בבשר ועוד דיש מקום לדם לזוב משא"כ בהניח ע"ג חרסו של תנור אף שהוא חם מ"מ אינו אש ואין טבעו לשאוב הדם ואין מקום לזוב ואסור ע"ש ולפ"ז א"כ גם חום של הקדירה ל"ש מישב שייב דאין טבעו לזוב והיה מותר אך מלבד דלא ברור בעיני הגאון זאת ע"ש דתברא לגזיזיה ולפע"ד מעשים בכל יום שצולין ע"ג תנור גרוף ולית מאן דחש לה דגם חום התנור מוציא דם ועיין בפסקי מהרא"י סי' ע"ו שכתב בפשיטות להתיר לצלות כבד בתנור עם תבשיל דל"ש ריחא מלתא בדם הכבד שהוא כחוש וקלוש ע"ש שכתב ותו דהצלייה דרכו להוציא הדם ולירד למטה מיד ומיהו אין ראיה דשם מיירי ע"ג גחלים ע"ש בסופו שכתב וריחי' שנוטף על הגחלים ועט"ז סי' ק"ח ס"א ועכ"פ לפע"ד אין סברא לחלק בזה בין חום התנור להאש והרי מנהגינו לצלות הכבד אף בלי חתיכה כמבואר סי' ע"ג ס"ג בהג"ה ולא מצינו באחרונים שיזהירו לצלות ע"ג גחלים דוקא וע"כ אין לסמוך בזה ובפרט להקל עי"ז אך לפע"ד נראה היתר ברור דהרי דם הכבד נבלע בכבד ואין בלוע יוצא בלי רוטב כמבואר סי' ק"ה ס"ז ע"ש בט"ז ס"ק ט"ז דאף בדם היכא שהחתיכה בלועה מדם אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב ואף דבכלי אוסרת היתר שנוגע בה ב"י אף באיסור שאינו שמן היינו אם יש בליעה בכלי אבל הכלי אינו בולע ממאכל שבלוע בו איסור שאינו מפעפע כגון כבד או בשר שנמלח בכשא"מ דזה אינו מפעפע והיינו דאף דקיי"ל גם בדם דמפעפע וצריך ששים אבל לענין איסור בלוע קי"ל דאינו מפעפע בלי רוטב שוב ראיתי בפר"מ שם שביאר להדיא דכלי חם שנגע בחתיכה שאינו מלוחה אינו אוסרת כיון שלא ע"י מליחה וצלייה הוא ע"ש שהאריך והביא מ"ש בסי' ע"ו וע"ז ולא מצאתי שם ואין דרכי לחפש אחריו כי הי' חכם גדול ומדבר ברמיזות ואני איני מבין ברמיזה ואין הזמן מסכים לתת עין ולבטל דברי הקדושים הנאמרים בקוצר מילין וכוונות עמוקות ומ"ש להתיר ע"י דנורא מישב שייב היינו משום דשם נצלה הכבד ע"ג גחלים רק שנגע בקדירה שיש בה תבשיל אבל בנ"ד נראה דמותר התבשיל וגם הקדירה דא"י בלי רוטב וגם כל דאינו מפעפע בכחוש שוב אינו אוסר רק כדי קליפה בצלי וא"כ פשיטא דיש ששים נגד קליפת הקדירה כמ"ש וחנ"נ ל"ש בזה אף בכ"ח כמ"ש הש"ך סי' צ"ב וסי' פ"ב ס"ק יו"ד דבמליחה לא אמרינן נ"נ וה"ה בצלייה דלא הוה משום לתא דבב"ח ועיין ט"ז סי' צ' ס"ק ד' דאף בדרבנן אמרינן נ"נ אבל עכ"פ בצלייה ומליחה יש להקל דבב"ח צלי אינו אסור מה"ת לשיטת רוב הפוסקים ועפר"ח סי' פ"ז ולדינא צ"ע בכל מ"ש שוב ראיתי בסי' ע"ג ס"ק ח' דהקערה שנתבשל הכבד בה מותרת והמ"י כלל ט' אות ג' תמה דאמאי לא תאסר עכ"פ כדי קליפה בדבר גוש אבל כבר כתבו האחרונים משום דבבלוע א"י בלי רוטב ועיין בחו"ד לש"ב הגאון שהאריך בזה וא"כ מבואר דהקערה ג"כ מותר והדין דין אמת שוב מצאתי אחר כמה שנים שאלה הלז מוזכר בהר הכרמל סי' י"ט ביו"ד ע"ש מ"ש בזה ולפע"ד כמ"ש:

והנה בעש"ק פ' ויצא שנת רח"י נשאלתי במה שאירע שלא נקרו הקרום שעל הטחול ונמלח עם בשר ואח"כ בשלו הבשר שנמלח עמה והי' כמה תערובות מכלים שונים ואמרתי בזה דאף דהט"ז החמיר בסי' ע"ד כל שלא נודע שהי' ששים נגדו והקרום של טחול הוא בודאי שמן כמ"ש הפרמ"ג שם מ"מ כיון שהכריתי בסי' ס"ד כתב דמה שאסרו הקדום הוא דוקא כשיש חלב בתוך הקרום והוא כתב לענין חיוב כרת דצריך שיהי' כזית חלב בתוכו ועכ"פ נלמד דהקרום מצד עצמו אינו חלב רק לצד הכרס ויש שם חלב וא"כ שוב הקרום מפסיק וכמו כוליא שצלאו בחלבה דאמרו דקרמא מפסיק וע"כ התרתי כל הבשר שנתבשל בכלים האחרים עם הכלים וכן כתב בשו"ת שבות יעקב שיש להקל בזה ולסמוך על שיטת ראבי' דאף בשמן במליחה סגי בקליפה ואולי יש סמ"ך נגד הקליפה ואף שהנו"ב במהד"ק חולק על השבות יעקב אבל הפרמ"ג סי' ק"ה סמך עצמו על השבות יעקב וע"כ בצירוף שהוא ע"ש והפ"מ ע"כ התרתי בזה:

והנה במ"ש למעלה דהקדירה הוא במקום קליפה לפע"ד א"א לומר כן דא"כ למה צריך ששים נגד קליפת הקערה וע"כ דאין כח בקדירה לעמוד ולהמניע שלא יבלע בתבשיל שהקדירה של חרס רך ובולע מעבר לעבר דחזינן דמדייתי ולפע"ד לא נאמר כל זה רק בדבר קשה ואינו מנוקב נקבים דקים ובזה אני אומר מ"ש הש"ך בסי' ע' ס"ק ה' דהקשקשים הם במקום קליפה היינו משום דקשקשים קמיטי ולכך היטב אשר דיבר הרא"ש בטעם דקמיטי וגם הרמ"א העתיק כן והיינו משום דאלולי דהם קמיטי ל"ש שעומדים במקום קליפה ועיין בסי' צ"ה לענין ביצה שאף בעודה מלובש בקליפת הביצה העיד הרשב"א שקליפת ביצה מנוקבת היא ע"ש ובזה נראה לפע"ד ברור מה שהשיג הגאון בעל כנסת יחזקאל סי' צ"ז על מנחת יעקב כלל ו' סי' ט' במ"ש בשם הגאון מהר"ש ז"ל מפראג דעוף שנמלח עם הזפק ונתבשל שטריפה עד שיהי' ששים נגד המאכל משום דבלע במליחה והכנ"י השיג דהזפק עומד במקום קליפה ולפע"ד הזפק אינו עומד במקום קליפה שעור הזפק אינו קשה ונבלע בו הדם ול"ד לכוליא שצלאה בחלבה דאמרינן דקרמא מפסיק כמו שהביא הכנ"י ראיה משם דשאני קרום דקשה ומפסיק משא"כ זפק וצ"ע בזה ועיין בב"י סי' ק"ה מה שהביא בשם רבינו ירוחם דאם נצלה הכוליא בחלב שעליה אין לסמוך שהקרום מפסיק ובלא"ה נראה דבבישול ודאי מוציא הטעם ואין הקרום מפסיק ועיין בפסקי מהרא"י סי' צ"ח ובהגהת רמ"א סי' ק"ה ס"ח דצריך ששים ונעשה נבלה והש"ך הוסיף דאף בלא נמלח ונצלה מקודם אמרינן דהוה איסור דבוק וכמ"ש המהרא"י שם והיא ממהרת לבלוע טפי משאר החתיכות הרי דאין קרום מפסיק בבישול ולא משום דחיישינן לנקרע דזה טעם אחר כמבואר במהרא"י שם וז"ב לפע"ד (שוב ראיתי שאין ראיה והקדירה באמת עומדת במקום קליפה בכל דבר שאין יכול להתפשט יותר מכ"ק אבל כל שהקערה כבר נאסרה כ"ק שוב יכול לאסור המאכל ונסתר ראייתי מקערה שצריך ששים נגד קליפת הקערה ועיי' במ"א סי' תמ"ז ובכמה מקומות דהקערה עומדת במקום קליפה) ועיין בחולין דף קכ"ט דאמרו דאית בעור פרצי פרצי וא"כ אין העור מפסיק משא"כ קרמא דקשה ומפסיק שוב ראיתי בפרי מגדים סי' ס"ט במשבצות ס"ק י"ז שהביא דברי המ"י הנ"ל ומפקפק עליהם מטעם אחר יעו"ש ועיין בסי' ע"א לענין מליחת הראש דמצד הראש עצמו היה מותר והוה כחתיכה עבה רק דהקרום צריך לנקוב מפני המוח שבתוכו וע"ש ס"א וס"ג ובש"ך שם ס"ק א' וס"ק ח' והרי בחתיכה עבה לכ"ע מותר כשלא חתכו ע"כ דדוקא קרמא מפסיק ועיין סי' כ"ב בש"ך ס"ק ח' דכתב דורידין קשין הם ועיין ט"ז סי' ס"ה ס"ק א' אחד כמה שנים מצאתי בש"ע או"ח סי' תס"ז סעיף ט"ז בחטה או שעורה שנמצא בזפק דהזפק הוא במקום קליפה הרי מבואר כדברי הכ"ני ועיין בט"ז ומ"א שם וצ"ע בזה:

ודרך אגב אזכיר כאן מה שהגיעני ביום ועש"ק נצבים תרי"ג שאלה מהמופלג השנון מו"ה יצחק אלי' קאווליר מזלישטשיק שאירע שם מעשה שתינוק אחד נטל כלי שהי' בה שומן הרבה חתיכות והודח ולא נמלח והעמיד הכלי עם החתיכות נגד האש בשעה שהי' דולק התנור וכשראו הדבר חטפו תיכף ועדיין הי' הכלי צונן רק שנמצא קצת שומן מהותך בעין על הכלי ונטף על הכלי ונקרש ומורה אחד דימה זאת לנמלח בכלי שא"מ דרמ"א אוסר משום פירש ממקום למקום וע"ז האריך מעלתו לחלוק ע"ז והטעם משום דבאמת צ"ב דברי הרמ"א מה שאסר אף בלא נשתהה רק שנראה ציר על הכלי מחשש פירש ממל"מ ומה שבלע ע"י מליחה אינו יוצא עוד אף בצלי והרי שיטת התוס' ודעימייהו בחולין י"ד דאף בפירש ממל"מ אחר שחיטה דאף להאוסרין אינו רק דרבנן כמ"ש הפר"ח ואף להרשב"א שחולק על הרא"ש כאן אינו רק איסור דרבנן דדם שמלחו אינו רק דרבנן ולהרשב"א אינו רק ספק וא"כ הוה ס"ס בדרבנן דלמא לא פירש ממל"מ ואת"ל פירש אולי יוצא ע"י מליחה וכמ"ש הרא"ש מי הנביא לידע אם פירש ולא יצא ע"י מליחה וכמ"ש הרא"ש בתשובה כלל כ' ובפרט דיש לו חזקת היתר דכ"ז שלא פירש הוא מותר וע"כ כמ"ש הגש"ד דבשביל קנס דלא עשה כתקנת חכמים הוא דאמרו וכאן ל"ש קנס דתינוק עשה כן ומי פשע בזה וא"כ אף דבשומן ל"ש צלי יש להתיר ע"י מליחה דיש ג' ספיקות ספק שמא לא פירש כלל ואת"ל פירש אולי כדעת הפוסקים שמתירין בפירש לאחר שחיטה ומה גם שגם האוסרין אינו רק ספק ומה גם שאולי יצא עוד ע"י מליחה כי מה שנבלע בכ"ש יוצא ע"י מליחה וגם בכבוש אינו רק ספק והנה לפע"ד נראה דיש להטריף דמ"ש לגבב ספיקות הנה לפע"ד באמת לא הוה ס"ס המתהפך דכל שאתה מתחיל לומר שמא נפרש ולא יצא עוד ע"י מליחה מה יש לומר עוד שמא לא נפרש וא"ל דע"כ צריך אתה לדון מעיקרא דאולי לא נפרש כלל וצריכנן אנו לדון שמא לא התחיל ההפרשה כמ"ש הש"ך סי' ק"י דז"א דכאן הא באמת התחיל לפרוש כיון דחזינן מיחוי בכלים הרי דכח האש שלט בו למטה וכמו שכתב מעלתו בעצמו רק שמעלתו כתב דמ"מ אינו מפעפע למעלה ולא יוכל לאסור רק כדי קליפה והשאר מותר ע"י מליחה והאריך בזה ולפ"ז כאן דעכ"פ א"א לומר שמא לא התחיל כלל לפרוש דעכ"פ פי' רק שתאמר שמא לא נפרש בכלי עכ"פ ס"ס המתהפך לא הוה וע"כ לא כתב הש"ך רק בדבר שתאמר שלא התחיל כלל הריעותא וכמו ספק על דלא התחיל כלל מעשה הטורף אבל כל שעכ"פ התחיל הטורף ניהו דלא הוה עפ"י כלו ל"ש ס"ס המתהפך בזה וא"ל דאכתי יש ס"ס שמא יצא על ידי מליחה ואת"ל לא יצא דלמא לא אכפת לן בפירש ממל"מ לאחר שחיטה ז"א דהא הוה ספק אונס חד הוא דמה נ"מ אם יצא או לא יצא כל שמותר לגמרי ולא אכפת לן בהפרשה וע"כ לא שייך בזה ס"ס וגם חזקת היתר לא שייך בזה ולפע"ד הדבר דומה למ"ש הר"ש פ"ב דמקואות בהי' עלי' חזקת טומאה דאורייתא וטבל ונסתפק אם נטמא בטומאה דרבנן ל"ש לאוקמא בחזקת טומאה דעכ"פ יצא מחזקת טומאה דאורייתא ע"ש וה"ה כאן להיפך ל"ש חזקת היתר כיון דעכ"פ כדי קליפה ודאי נאסר וא"כ אזל לה חזקת היתר שהיה להדם הזה מעיקרא דכ"ז שלא התחיל לפרוש הי' מותר לגמרי וא"ל דאכתי יש ספק שמא כהפוסקים דדם שפירש ממל"מ מותר דז"א דהרי כ"ז שלא פירש הי' מותר לגמרי והי' יכול לאכול באומצא מה"ת אבל לאחר שפירש עכ"פ צריך מליחה וא"כ יצא מחזקת היתר דמעיקרא וז"ב כשמש לפע"ד ואף אם נימא שם מותר אף מדרבנן בלי מליחה עכ"פ זה לא הוה ספק דאנן קי"ל דאסור בפירש ממקום למקום ולא הוה ספק השקול ודו"ק:

וגם נראה לפע"ד כיון דלהרשב"א וסייעתו דם שפירש ממקום למקום הוה ספק תורה ומ"ש מעלתו דאינו רק דרבנן וכמ"ש הפר"ח וכפי הנראה כוונתו לפר"ח סי' ס"ז ס"ק ב' אבל שם אינו מבואר כן רק דלמ"ד דהוא אסור הוא ספק תורה או ודאי תורה ולמאן דמתיר אף מדרבנן מתיר וא"כ עכ"פ הוה ספק תורה ורק לאחר שמלחהו יהי' דרבנן הו"ל ספק תורה בהתגלגל דאסור וז"ב ודו"ק. ומ"ש בשם הגהת ש"ד דעיקר מה שאוסרין בכשא"מ לפי שעבר אתקנתא דרבנן אמת שכ"כ בהגש"ד שער חמשי אות ח' ע"ש בהגהות ובמבוא שערים אות ח' שם בהגהות אבל מ"ש דכאן ל"ש קנס דהתינוק עשאו הנה לפע"ד שייך לא פליג דהרואה יראה שהתירו לא ידע מפני מה התירו בכאן ויתיר תמיד במולח בכשא"מ ולכך אסרו משום ל"פ וז"ב והנה במ"ש למעלה על דברת הרשב"א דהביצה בבירור נקובה היא הנה הט"ז סי' צ"ה מפקפק בזה ולפע"ד לולא שאיני כדאי לעמוד במקום גדולים אני אומר דהוא משנה מפורשת בחולין דף קכ"ו ע"ב ביצת השרץ המרוקמת טהורה נקבה כל שהוא טמא ושם מפורש דכמה נקיבתה חוט השערה ולפ"ז ע"כ דכל שהוא מרוקמת א"א ליגע כלל דאינה נקובה דאם איתא יש לחוש שמא נגע שער בביצה וטמא וע"כ דאינה מנוקבת כלל ועיין ברמב"ם פ"ד מאה"ט הלכה יו"ד וע"כ שלא כהרשב"א וצע"ג:

והנה דרך אגב אזכיר מה דתמהתי על הת"ח כלל ב' דבתרנגולת שלא נמלחה ושמוה בקדירה אסורה לכ"ע מאחר שהיא חלולה איכא למיחש דפירש ממקום למקום והובא בט"ז סי' ס"ט ס"ק כ"ט להלכה ובבאר שבע בחידושיו לפכ"ה האריך לחלוק ע"ז וגם בנקה"כ ובמנחת יעקב שם האריכו ואני תמה למה לא הזכירו מדברי התוס' ריש כיצד צולין ד"ה כבולעו שכתבו דיש ללמוד היתר במולייתא אפילו נמלח בשר החיצון ושהה וכו' והיינו מטעם כבכ"פ כמ"ש המהרש"א שם וע"ז כתבו אע"ג דמעשים בכל יום שאוסרים בשר שנפל לציר וכו' ועדיפא מיני' הי' אוסר ר"ת תרנגולת שנמלחה בקערה אעפ"י שלא שהתה שם שיעור צליה והיינו ע"כ בקערה שאינה מנוקבת דל"ש כבכ"פ ואם איתא מה עדיפא מינה ודלמא שם אסור מטעם דהתרנגולת חלולה ואיכא למיחש דפירשה ממקום למקום ועיין בב"ש שם שהאריך בזה וע"כ דאין לחלק וצע"ג וביותר תמהני דבסי' ע"ו כתב בהדיא ברמ"א שם ואין חילוק בכ"ז בין אווזות ושאר עופות החלולים וע"ש בט"ז שכתב דלא אמרינן דחשיב כפירש מחתיכה לחתיכה ומ"ש דמשמע מדברי המרדכי דבדבר חלול לא הוה כחתיכה לחתיכה תמהני דכפי הנראה זהו דברי המרדכי שמביא בת"ח כלל ב' הנ"ל ולא הרגיש כלל במ"ש בעצמו בסי' ס"ט בשם הת"ח וצע"ג ועט"ז סי' ס"ט ס"ק י"ג ובשער אפרים סי' נ"ט וצ"ע בכ"ז ועשו"ת בית יעקב סי' למ"ד:

והנה ביום ה' חיי כ"א חשוון תרט"ז הגיעני תשובה מבערזאן מבחור אחד ושמו חיים צבי רייס והאריך על דברת הש"ך סי' ע' ס"ק ד' שכתב דאף דדם אינו מפעפע למעלה מ"מ בעי כ"ק והוא תמה ע"ז דמנ"ל להש"ך זאת דכיון דמה שחוץ לציר להמחבר פולט כדינו א"כ למה יאסר כ"ק דנימא כיון דטרוד לפלוט ל"ב או כבכ"פ אגב דם דידיה ועוד לדברי הש"ך א"כ מה דאמרו דאין דם מפעפע למעלה משום דמשריק שריק ומשמע בשאר אסורים אסור והלא כיון דאינו אסור בכחוש דומיא דדם רק כ"ק א"כ כל איסורים שוים לדם דאינו אסור רק כ"ק ולענין כבישה גם בשאר איסורים מותר באיסור כחוש מה שחוץ לכבישה כמבואר בש"ך סי' ק"ה ס"ק א' ואף להרמ"א דמליחה בס' היינו משום דאין בקיאין בין כחוש לשמן אבל מעיקר הדין אינו אוסר רק כ"ק וא"כ מה חילוק בין דם לשאר איסורים ועיין תוס' בחולין דף צ"ו במ"ש שנוהגין כשמולחין הרבה חתיכות דמה שבציר אסור ומה שמונח למעלה מהציר מותר דאין דם מפעפע למעלה לפי שמשם יקשה למה לי טעם זה ת"ל דאין כחוש אוסר מה שחוץ לכבישה ושם ע"כ בשביל כבישה הוא דאסור דאל"כ אין מליחה אוסר יותר מקליפה וא"כ עכ"פ מה שחוץ לכבישה מותר וע"כ דמשום כבישה עכ"פ הי' אסור חוץ לכבישה כ"ק דהכבישה הוא רותח כבישול ויכול להתפשט כ"ק למעלה ורק משום דמשריק שריק וא"צ אפילו כ"ק ומה דמבואר בסי' ס"ט סי"ח דאף בכחוש אוסר כ"ק באמת התפלא מע"ל דלא נמצא כלל מקור לזה רק שהש"ך בסי' ע' ס"ק מ"ה מביא כן בשם הת"ח וכן מצא מע"ל ביש"ש פ' כל הבשר סי' ע"ה ע"ו שכן נהגו העולם לחתוך מעט למעלה והטעם הוא משום דא"א לצמצם מקום החתך כמ"ש הפרי מגדים בשם המנחת יעקב ותמהני ממע"ל דלמה האריך כ"כ הא במנחת יעקב כלל כ' ס"ק כ"ב שם מבואר דחולק בהדיא על דברי הש"ך ומחלק בין חתיכה אחת דמפעפע למעלה בכ"ק עכ"פ אבל בשני חתיכות כמו דגים ועופות אינו מפעפע כלל ומותר אף בלי קליפה ועיין בשפ"ד ס"ק מ"ה בסי' ע' שביאר כן בהדיא ומ"ש לתמוה על הפמ"ג בסי' ע' אות ד' דהקשה דלמה בלאחר י"ב שעות אין תקנה להבשר נימא דיניח אותו דם שמולח כעת למטה ואינו מפעפע למעלה וכתב דלהש"ך דאסור כ"ק א"ש דאנן לא ידעי' איזה מקום קליפה וע"ז תמה דאף אם נודה להש"ך דאסור כ"ק למעלה היינו כשהציר בעין ואין שום דבר שימנע מלהבליע למעלה כ"ק אבל כאן הלא המלח מושך למטה וטבע הדם לגרור אחר המלח וא"כ איך תפעפע למעלה והאריך לישב דאין המלח מפליט רק כשכל החתיכה מכוסה במלח מכל צד. הנה אפשר שכן הוא אבל אין מוחלט הדבר ולכאורה מלשון הרשב"א בתשובה ח"א סי' תס"ה הובא בב"י סי' ס"ט משמע דדם מפעפע ואוסר כ"ק שהרי כתב דהדם אינו מפעפע ואינו נבלע יותר מכ"ק ומשמע דבכ"ק מפעפע אבל באמת המעיין בעומק הדברים ימצא דלמעלה אינו מפעפע כלל והרשב"א לא כתב רק דאף במקום דהדם אוסר הוא רק כ"ק אבל לפע"ד מדברי הרשב"א האלו הסתומים מוצא הדין דכ"ק מפעפע אבל לפי האמת אינו כן ולפמ"ש המנ"י לחלק דבחתיכה אחת אוסר כ"ק א"כ דברי הרשב"א כפשטם ודו"ק:

והנה בהא דאמרו בחולין דף צ"ז וכ"ת מליח הרי הוא כרותח דמבושל הא מדקאמר מליח הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל מכלל דמליח ה"ה כרותח דצלי וק"ל דקארי לה מה קארי לה והיאך ס"ד דמליח יהי' כחו יותר מצלי אמנם י"ל דהנה הש"ך מחלק בסי' צ"א ס"ק י"א וכ"כ הט"ז בסי' ס"ט דאם המלח מפליט דם אז פוסק כח המלח ע"י שמוציא דם משא"כ כשכבר הוציא דמו אז המלח מוציא האיסור ולא נפסק כחו ע"ש וא"כ גם בזה נאמר דבאמת היכא שמוציא דם אין המלח חזק כ"כ שיהי' רתיחתו כבישול אבל אם כבר הוציא הדם אז יש להמלח כח חזק ובזה מדוקדק מ"ש שמואל מליח הרי הוא כרותח ואם הכונה לרותח דמבושל הי' לו לפרש כרותח דבישול דלא נטעה כרותח דצלי ולפמ"ש א"ש דבאמת גם שמואל מודה דלפעמים הוא רק כרותח דצלי ורק לפעמים הוא כרותח דבישול ולכך אמר סתם הרי הוא כרותח לכלול שניהם והא דמקשה מכבוש הרי הוא כמבושל היינו דאל"כ הי' לו לשמואל לבאר דגם במליח כרותח דמבושל לפעמים דמה"ת נימא דהוא עדיף יותר מצלי ולפ"ז שם באטמהתא יש לומר דמיירי שכבר הוציא דמו ולכך המליחה הוה כבישול:

ובזה מיושב היטב קושית הזכרון יוסף דהיאך אפשר לומר דמליח הרי הוא כמבושל דא"כ יקשה קושיא התוס' דבמשנה קתני נתבשל ול"ל בישול הא במליחה נאסר והרי כל שנתבשל א"א בלי מליחה ול"ש לומר דנתבשל היינו נצלה דהא בצלי קולף ואוכל ולפמ"ש א"ש דבאמת מליחה להוציא דם אינו רק כמו רותח דצלי ושפיר אינו רק קולף כמו בצלי והתוס' לא הקשו רק למה לי' לשמואל לאסור קולף בצלי ת"ל דמליחה הוה כרותח דצלי אבל מליחה כבישול ודאי אינו וכמ"ש ודו"ק היטב. ודרך אגב אזכיר מה שנשאלתי בשנתרח"י ה' וישלח ט"ז כסלו מהרבני המופלג מו"ה אלעזר בהרב מו"ה משה אהרן נ"י אבד"ק סקאליט בספק אם נמלח בכ"מ או בכשא"מ מה דינו והאריך בדברי הט"ז בסי' ס"ט ס"ק כ"ד ובנקה"כ שם והאריך בחלקי הסותר והבונה בזה והנה מ"ש מעלתו דל"ש כאן אתחזיק איסור דהא כבר נעשה מעשה רק שלא נודע אם עשה כהוגן והביא מדברי המלמ"ל פ"ד מבכורות הנה יפה כתב אמנם לכאורה אתחזיק איסור דם שהי' בחתיכה ומה מועיל מה שנעשה מעשה כל שלא נודע אם יצא הדם דדוקא אם אתחזיק איסור שהי' כבר דם להעמיד על חזק' דמעקרא שייך לומר דהא כבר נעשה מעשה אבל אם אמרינן דאתחזיק איסור דם והוה אקבע איסור והרי אקבע איסור אבל ז"א דהא באמת דם שלא פירש ממקום למקום מותר וא"כ לא אקבע איסור קודם שנמלח רק המליחה עושה האיסור וכל שספק אם נמלח בכ"מ או לא שוב ל"ש אתחזיק איסור ובלא"ה הרי כל מה דלא מועיל מליחה שנית כתב הש"ך סי' ס"ט ס"ק ע"ד משום דפירש ע"י מליחה גרע טפי וא"כ עיקרו בא ע"י מליחה ול"ש אתחזיק איסור וז"ב וע"כ נראה לפע"ד להקל ובפרט דעפ"י רוב בודאי נזהרים למלוח בכ"מ ובודאי עשו כהוגן ומה שהקשה בהא דאמרינן בבכורות דף וא"ו דם נעכר ונעשה חלב והא מ"מ עכ"פ לא גרע מדם שמלחו דודאי לא נשתנה כ"כ ואפ"ה אינו עובר עליו שאינו קרב לגבי מזבח ומכ"ש בזה ולפע"ד לק"מ דבשלמא כשנתבשל או נמלח נשתנה גוף הדם אבל כאן מה שהדם נעכר ונעשה חלב היינו בהמראה נשתנה אבל גוף הדם לא נשתנה וכיון דבתר מעיקרא אזלינן ועיין מ"א סי' רט"ז לענין מוסק ובחק יעקב סי' תס"ז וא"כ שוב הוה דם גמור שלא נשתנה רק במראה אבל לא בטעם ובתר מעיקרא אזלינן ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק יו"ד סי' ל"ו ובכריתי ופליתי סי' פ"א ס"ק ז' והם מדברים במה שנתבשל הבשר בחלב ולאחר הבישול ודאי דאינו אסור משום דם ולפמ"ש הנו"ב דהסוגיא שם לא ס"ל הך דזעירי הוה א"ש אבל אין צורך לזה והדבר ברור כמ"ש ומהא דאמרו דם נעכר ונעשה חלב אלמא דגם בבהמה שייך דם נדות ובספר יהושיע סי' כ"ז בחלק יו"ד האריך דיש דם נדות בבהמה ולא זכר מכאן דיש ראיה ברורה לזה ובשנתרח"י יום ה' אחרי קדושים כ"ג למב"י הגיעני מכתב מהרב מו"ה משה אהרן אבד"ק סקאליט ותמה על שערי תשובה להגאון מוהר"ז מרגליות ז"ל סי' תס"ז ס"ק ל"ז שכתב ועיין במנחת יעקב כלל ט' אם נמלח הזפק וכו' ותמה הוא דשם מיירי המנחת יעקב כשבשלו אחרי המליחה משא"כ שם מיירי ממליחה לבדה יפה תמה ואני מוסיף דשם אם נימא דדם לא מקרי כחוש שוב אוסר עד ששים משא"כ בחמץ דמקרי כחוש לכ"ע ועיין ש"ך וט"ז סי' ק"ה ובדג"מ שם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף