שואל ומשיב/ב/א/סה

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן סה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין מקח שבטל מקצתו בטל כלו:

ע"ד אשר הבאת דברי המחנה אפרים הלכות מכירה ואונאה סי' כ"ג שהאריך להקשות על הרשב"א דדברי' סותרים זא"ז בענין הלז הנה טרם יהי' כל שיח אומר אני דבר חדש דהנה הסמ"ע סי' ק"ץ דעתו דקנין כסף דשדה הוא מתורת שווי המקח והט"ז חולק עליו והביא ראיה מהא דערבוני יקן וגם קנין כסף נלמד מעפרון והתם הי' בתורת קנין כמו קידושי אשה ואני כתבתי זה ימים רבים בגליון הט"ז שם דלענ"ד המעיין בר"ן הובא בב"י סי' קצ"א לענין דלא קנה עד שיתן את כל הדמים משמע כהט"ז והבאתי שם דברי הריטב"א שהביא הב"י סי' ר"ה מבואר ג"כ כהט"ז ועוד כמה ראיות ע"ש ולפ"ז נ"ל דבר חדש דתלוי זה בזה דאם נימא דמתורת שווי המקח הוא א"כ ל"ש לומר מקח שבטל מקצתו בטל כלו דבעד אותו שיווי שנתן המקח קיים ומה שלא השלים לו לא קנה ומידי דהוה אם נמצא אונאה דיחזיר והמקח קיים אבל אם נימא דהוא מתורת קנין א"כ כל שנתבטל המקח במקצתו ונתבטל הקנין א"כ ל"ש קנין לחצאין וז"ב מאד וכן מבואר בר"ן גבי הא דאמרינן דלא קנה עד שיתן כל הדמים שהובא בב"י סי' קצ"א דכי אמרינן דבמקצת דמים קנה הכל ה"מ אם נתן מקצת דמים לשם קנין דכיון שקבל דמים לשם קנין גלי דעתי' דניחא לי' דליקני בהכי אבל הכא דמים הללו לא לשם קנין נתנה לו שהרי בשטר הוא קונה אלא לשם פרעון הוא נותנן וכו' דכיון דבשטר הוא קונה א"א לו לקנות בו מקצת השדה שעל כל השדה נכתב ולא על חציו וכיון שבטל כח השטר במקצתו בטל כלו ע"ש הנה באמת מבואר בהדיא בהר"ן דכל שהוא מתורת קנין צריך לקנות כלו כמו בשטר דאם בטל במקצתו בטל כלו ורק דהכסף לא נתן בתורת קנין רק בתורת שווי ולפ"ז הן נסתר מחמתו ראיית הט"ז מערבוני יקן דשם דנתן ערבון לשם קנין צריך לקנות בכלו דאל"כ נתבטל כל המקח ושם הוא באמת מתורת קנין ולפ"ז אין ראיה מעפרון דשם שלא הי' בשטר רק בכסף וא"כ נקנה מתורת קנין אבל באמת במקום שכותבין שטר י"ל דהכסף הוא מתורת שווי ובזה י"ל דלכך במקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב שטר משום דשם הכסף אינו רק מתורת שווי ובשווי לא קנה וצריך שטר ויש להאריך בזה ומעתה נבא לישב קושית המח"א במ"ש הר"ן דכל שא"א להשלים המקח בטל וא"כ היאך מבואר בטוש"ע סי' ר"ג דאם החליף פרה וטלה בעד חיטים דאם משך הפרה קנה כנגד הפרה ע"ש והוא מהר"ן כמ"ש הב"י וכן הקשה על הרשב"א דגם הרשב"א ס"ל דכל שיכול לקיים המקח במקצת לא בטל ואלו במכר גוף ופירות כתב ה"ה פ"ל ממכירה בשם הרשב"א דבטל כלו וכן הקשה המלמ"ל פי"ב מזכייה ומתנה הלכה י"ג ע"ש ולפמ"ש א"ש דהר"ן מיירי היכא שהי' בקנין אחד ומתורת קנין או בשטר אחד ושפיר כתב דכל שא"א להשלים המקח בטל דקנין שבטל מקצתו בטל כלו אבל בהחליף פרה וטלה דשם ע"כ מתורת שווי מיירי דאל"כ ל"ש חליפין וכפי שמחלק ר"ת דע"כ לא אמרינן דפירי לא עבדי חליפין רק בחליפין שהן כעין נעל אבל בתורת שווי לא ע"ש ולפ"ז בפרה וטלה דודאי בתורת שווי הם דהרי נתן לו פרה וטלה וא"כ לא נתבטל המקח לגמרי דבשווי ל"ש ביטול מקח ולכך במכר גוף ופירות והוא טעות בגוף המקח שפיר אמרינן דנתבטל הקנין והיינו בכה"ג דהי' בתורת קנין ולא בתורת שיווי ובזה מיושב הרבה דברים שנראין כסותרין ואף דמדברי הר"ן גבי מדה בחבל במה דנחלק על הרשב"א באם אפשר להשלים המקח משמע דהרשב"א גם בתורת קנין נחלק וסובר דהמקח לא נתבטל מ"מ לפע"ד החילוק נכון וברור בעצמותו:

ובזה מיושב קושית הלח"מ בפ"ה ממכירה הלכה ב' דאמאי בהחליף פרה וטלית לא אמרינן דקנה כנגד כלו וכן בהחזיק בשדה אחת והי' לו עשר שדות במדינות אחרות דלא קנה רק כנגד מעותיו ואמאי קי"ל בערבון דכנגד כלו הוא קונה ולפמ"ש א"ש דשם דהוא מתורת קנין ע"כ כנגד כלו הוא קונה דאל"כ שייך לומר מקח שנתבטל מקצתו אבל כאן דמיירי בתורת שווי וכמ"ש דאל"כ אף כנגד מעותיו לא קנה וכן שם בהחזיק בשדה אחת דמתורת חזקה קנה כלם א"כ הכסף אינו רק מתורת שווי ולא קנה כנגד כלם ובזה יש לישב קושית התוס' דף כ"ז ע"ב ד"ה בד"א שהקשו דאם נתן דמי כלם ל"ל החזקה ולפמ"ש א"ש דשם נתן בתורת שווי וכסף אינו קונה רק בתורת קנין ולא בתורת שווי ולכך צריך חזקה כדי שיקנה אף שלא נתן רק נגד מקצתם ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר ת"ל לפענ"ד ועיין בח"מ סי' קפ"ב ס"ח ורמזו הט"ז בסי' רט"ז גבי מחלוקת הרמב"ם והרא"ש דמבואר שם דהלוקח יכול לחזור ולומר לא רציתי לקנות רק בית סאתיים והיינו בכה"ג דהמקח בטל דהי' בתורת קנין ועיין בסי' ק"ץ סט"ז בהג"ה שהעתיק וכן הא דאמרינן דקנה כנגד מעותיו ויש אומרים דהיינו דוקא במקום שקונה בכסף בלא שטר ומשמע דאף שהי' מתורת קנין כסף אפ"ה קנה כנגד מעותיו אבל באמת המעיין במקור הדין בר"ן פ"ק דקידושין יראה דהר"ן כתב להיפך דע"כ לא אמרינן דקונה כנגד כלו אף שלא נתן רק מקצת הדמים דוקא כשקבל המעות לשם קנין אבל כאן דלא קיבל לשם קנין רק שכתב שטר אין שטר קונה לחצאין וכמ"ש למעלה בשמו וא"כ אדרבא מבואר כמ"ש דכל דהי' לשם קנין אף בכסף מוכרח לקנות כנגד הכל דאל"כ נתבטל המקח אבל אם עייל ונפיק אזוזי באמת יכול לחזור בכלו כמבואר בטור בהדיא ועיין בסמ"ע ס"ק י"א שהאריך בזה הרבה והא דקנה בערבון כנגד מעותיו היינו שהוא מתורת ערבון ולא מתורת קנין כנלפע"ד וצ"ע בכל זה עד יזכיני ד' לברר כל הדברים וכל השיטות לאשורן ועיין בהר"ן גבי כלכן מקודשות והובא בח"מ וב"ש סי' מ"א דאף הנכריות אינן מקודשות דכיון דרצה לקנות הכל ביחד והיינו דגם קידושי אשה הוא מתורת קנין ולא מתורת שווי ועיין בט"ז שם והנה הר"ן שם הביא ראיה דהיכא דיכול להשלים משלים מהא דאמר בפ"ק דביצה דף ז' פשיטא מ"ד האי לאכילה קבעי להו והאי דאמר לי' דפחיא משום דצריבן למאי נ"מ למיתבא דביני וביני קמ"ל הרי דה"א דניתבי' דביני וביני ואח"כ דחה זאת בשם הרא"ה דהגירסא הוא אותבינהו ולא אפריח וא"כ בשביל דאפרדינהו לגמרי לכך כל שא"א להחזיר להמוכר סגי במה דביני וביני וראיתי בנט"ש שכתב דלא הבין דברי הר"ן והמה נפלאו דכיון דהם מדמין זאת ליפות ונמצא רעות וא"כ הלוקח יכול לחזור בו וא"כ אין אחריות על הלוקח כמו בלקח ומצא בו מום דאם נאנס הוה פסידא דמוכר ע"ש שהאריך ואני תמה דדברי הר"ן בשם הרא"ה נכונים והרי קי"ל בסי' רל"ב והוא ש"ס ערוך בב"ב פ' המוכר פירות דהמוכר לחברו זרעוני גינה שאינם נאכלים ולא צמחו דחייב באחריותן ומחזיר לו הדמים הרי דהוה מקח טעות לגמרי אף דפסדי ואפ"ה כל שמכר לו זרעוני גינה הנאכלים אף שרובא קונים לזריעה אינו חייב באחריות זריעתן כמבואר שם סעיף כ"א הרי דכל שיכול המוכר לטעון דמכר לאכילה אף שהוא נגד הרוב פטור וא"כ ה"ה כאן שפיר אמרינן דה"א דיוכל המוכר לטעון דבאמת מכרו לאכילה והאי דקאמר דפחיא משום דצריבן ולא יצטרך לתת רק דביני ביני וע"ז קמ"ל כיון דאמר בהדיא דפחיא הו"ל מקח טעות לגמרי וז"ב ופשוט ולולא כי בקי אני בהגאון הנ"ל שבקי הי' בחדרי תורה ונתקשה בזה הרבה ע"כ כתבתי שוב ראיתי בשטמ"ק על ביצה שם שכתב דטענתם הי' שהמוכר טען שמכר לאכילה ואין לך עלי רק דביני ביני וזה טען שקנה לגדל אפרוחים ע"ש שמדמה לה לזרעוני גינה שאינם נאכלים וע"ז קמ"ל ר"א דכיון דבעי ביעי דפחיא וגם מעשיו מוכיחים כן שהרי אותבינהו ולא אפריחי לכך חייבו ר"א ושמחתי שזכיתי לכוין לדעתם שבלי ספק כוונו לדברי הנ"ל והוא אשר דברתי ודו"ק ובזה יש לישב קושית הקדמונים בהא דפריך הש"ס פשיטא ודו"ק:

ובזה אני אומר להדר פני זקיני הגאון השער אפרים חלק חו"מ סי' א' במה שנשאל באחד שעשה מקח להעמיד לו עורות ת"ר ויהי' שליש משקלם ד' אקית ושליש משקל ט"ו ושליש משקל ט"ז ואח"כ הביא לו עורות שכלם משקלם ט"ז והשיב הגאון דאף דהכבדים שוים יותר והשביח את המקח אפ"ה אף שהטעהו לשבח הוה שינוי והביא ראיה מהא דאמרו בקידושין דף מ"ט דאף בהטעהו לשבח אינה מקודשת ודבריו תמוהים לכאורה דמה לו להביא מקידושין והא אמרו בב"מ דף נ"ט דיכול לומר לישנן קא בעי להו וכבר תמהו עליו בשו"ת האחרונים ולפמ"ש א"ש דבאמת לא נסתפק הגאון אם הוה מקח טעות דישלים מה דנפסד לפי מה שהי' הוא צריך דזה פשיטא ורק דנסתפק אם מועיל השלמה דהא דבר שבמדה ומשקל אינו מועיל השלמה ביפות ונמצא רעות דבשלמא המדה יכול להשלים אבל להשביח הרעות א"א והוא לקח יפות ונמצא רעות וכמ"ש הר"ן בקידושין וא"כ ע"ז ד' הגאון דה"ה להיפות היכא שהשביח המקח כיון דהוא צריך לרעות שזה יפה לו למסחר שלו וא"כ מה מועיל השלמה הא הוה טעות במקח וע"ז הביא ראיה מקידושין דלא הוה קידושין דקי"ל כת"ק דר"ש ומשום דאינו מ"מ רק קפידא ומכ"ש במסחר דהוה בודאי קפידא ודו"ק שוב ראיתי במשנה למלך פי"ז ממכירה ה"א שהביא דברי אא"ז הש"א הנ"ל וכתב שלא נהירא דכל שהוא מין אחד אלא שהחילוק הוא מהרע אל היפה פשיטא דרק המתאנה יכול לחזור בו ע"ש ולפע"ד לפמ"ש בכוונתו דבר גדול דיבר אא"ז דבאמת כיון שדבר שבמשקל הוא פשיטא דיכול לחזור כל שהטעהו אף לשבח ודו"ק:

והנה בהא דכתב הר"ן בשם הרשב"א בריש פ"ב דקידושין גבי אחים שחלקו דמי שמכר לחברו שדה ונמצאת מקצתו גזולה דלא נתבטל המכר בכלו לכאורה צריך להבין דאם מכר בכסף ובשטר ובמקום דלא קנו בכספא וא"כ בשטר כבר כתב הר"ן דכל שלא קנה השטר בכלו גם במקצתו לא קנה וא"כ בנמצא מקצתו גזולה ג"כ נתבטל עכ"פ במקצתו דהו"ל כחספא ואמאי לא יתבטל בכלו ונלפע"ד דאחרי העיון הדבר נכון דהרי בב"מ דף ט"ז פריך הש"ס במאי קני בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא ומשני תהא במאמינו ע"ש א"כ חזינן דאף במקום שבעת הכתיבה הי' חספא בעלמא כל שהאמינו וגמר ומקני לי' נעשה למפרע השטר בתקפו וגם לענין דניתן לכתוב אמרו כן בב"מ דף ע"ב דבשביל דניחא לי' דלא לקריא גזלנא נעשה שטר שניתן לכתוב וא"כ מכ"ש בהמקצת שהוא באמת שלו דלא נתבטל השטר כל שמקצתו באמת שלו ובזה ודאי דניחא לי' דלא לקריא גזלנא ולכך שפיר כתב הרשב"א דכל שנמצא מקצתו גזולה לא נתבטל המכר וז"ב מאד ובזה מיושב מה שהקשה המח"א והמלמ"ל פי"ב מזכייה שם דדברי הרשב"א האלו סתרי למ"ש ה"ה בשמו פ"ל ממכירה דבעל שמכר גוף ופירות שהמכר בטל אף לגבי פירות ולפמ"ש א"ש דשם דא"א להבעל שימכר כלל הגוף אף בנצ"ב ומכ"ש בנ"מ וא"כ ממילא אם מכר בשטר נתבטל השטר כלו ולא ניתן לכתוב כלל והנה אם לא הי' עוד הפירות בעולם רק שנמכר אגב שדה בודאי צדקו דברי הרשב"א דכל שנתבטל לגבי השדה נתבטל לגבי הפירות אבל מדברי הב"ש סי' צ' ס"ק מ"ז נראה שלא מיירי באופן זה ע"ש ודו"ק ועיין בר"ן פ"ב דגיטין גבי עציץ וזרעים שכתב כל דמכר לו עציץ וזרעים בב"א ולא קנה הזרעים אף העציץ לא קנה דהוה כמו כור בשלשים אני מוכר לך דיכול לחזור אף באחרונה וצ"ע דלא הביאו המח"א והמלמ"ל דברי הר"ן אלו אחר כמה שנים מצאתי במחנה אפרים הלכות קנין משיכה סי' א' ששם הזכיר קצת דברי הר"ן אלו אבל לא לענין זה רק לענין אם משך המקצת אם מועיל במקום שלא קנה השאר ע"ש (ועיין בפני יהושיע בגיטין שם שתמה על הר"ן מטעם דהוה שני דברים):

והנה אירע מעשה שאחד קנה חתיכות פשתן הרבה ביחד כדרך הנהוג ונתן מקצת מעות לשם קנין כנהוג ואח"כ נתייקר השער טרם שמשך הפשתן לביתו והנה בבואו לקחת הפשתן מצא באיזה חתיכות שהי' בלוית באמצע החתיכה והנה טען הקונה שלא קנה רק פשתן יפה ולא בלוית וסחובות ובאו לב"ד והורה המורה שמחויב לקבל הפשתן כמות שהוא ונתן טעם שאחר שנתייקר השער יכול הלה לטעון אם לא תקבל כל הפשתן לא אתן לך גם הטובות והקונה טען שהטוב יקבל והרע לא יקבל ושאל הקונה את פי אם יפה דן ואמרתי בזה דיפה דן דלפמ"ש המלמ"ל והמח"א הנ"ל גם המוכר יכול לחזור ולטעון דלא הקנה רק כל המקח ביחד א"כ מכ"ש כאן דיכול לומר מה שהקניתי המקח בסך הלז הוא לאשר ידעתי כי יש בהפשתן גם רע מעורב וא"כ כל שתרצה לבטל המקח יתבטל המקח בכלו ואף דהקונה אמר שהמוכר טען שלא ידע כלל וגם הוא קנה כך הפשתן ולא ראה אם בלוי באמצע מ"מ יוכל לבטל המקח כיון דהוה ספיקא דדינא שוב לא יוכל להוציא מיד המוכר וזה הוה כמוציא שהרי נתחייב לו סך דמים בעד פשתן טובות ועכשיו לא יצטרך ליתן כ"כ ועכ"פ יכול לבטל המקח גם הי' הפשתן ביד המוכר כמו שהי' ועיין קצה"ח סי' ר"ה ס"ק וא"ו מ"ש בשם שו"ת חוות יאיר ומ"ש הוא בזה ולפע"ד ה"ה להיפך כל שזה יכול לבטל המקח כמו כן גם זה יכול לבטל המקח אמנם לפע"ד נראה דמ"מ אם המוכר אינו טוען אין הב"ד רשאין לטעון בעבורו שיבטל המקח דבאמת אינו נכון שישנה ויבטל המקח וכל מה שיוכל הקונה לקחת למה יבטל המקח וניהו דרשאי לבטל אבל אנן לא מצינן לטעון בעדו. והנה הרא"ש בתשובה הובא בטור חו"מ סי' רכ"ו במה שהאריך באותו אלף זהובים שנתן כבר אם צריך שמעון להחזיר או יוכל לומר לו טול מהבתים כשיעור המגיע לאלף זוז ע"ש והרי יכול לומר כשקניתי קניתי כלו ואין רצוני בחלק וצ"ע ואולי מזה ראיה דאנן לא טענינן ליה לבטל המקח רק בשטוען בעצמו ועיין בב"י חו"מ סי' שכ"א שהביא דברי הנימוק"י בשם הרנב"ר דבלקח שדה באחריות ובא בע"ח וטרף במקצת אין המקח מתבטל בכך ע"ש וצ"ע ועיין מהרי"ט חלק חו"מ סי' נ"ב שהאריך בענין כזה ואין הזמן מספיק כעת לעיין בזה וכפי הראות במחכת"ה של המהרי"ט שלא הזכיר דברי הר"ן והרשב"א בכל המקומות הנ"ל דמבואר דמקח שבטל מקצתו בטל כלו ע"ש וצע"ג ועתוס' ב"מ מ"ח ע"ב ד"ה אכפי' משם מבואר דהלוקח יוכל לומר לא ארצה במעט מקח כמ"ש הר"ן והרשב"א ועיין בטוש"ע חו"מ סי' קפ"ב ס"ח דהלוקח יכול לחזור ולומר דאינו רוצה ליקח אלא סאתיים ביחד ע"ש שוב מצאתי לש"ב בנתיבות סי' קפ"ב שהרגיש ג"כ בזה והאריך לישב קושית המלמ"ל ואין הזמן מסכים לעיין בזה. והנה בשנת תרט"ז כ"ד ניסן ה' שמיני ב' הגיעני שו"ת מהרב מוה' מרדכי אבד"ק יארטשיב נ"י ששאל בענין זה וזה"ל השאלה יעקב הי' לו בת הבת יתומה ולקחה אצלו עם כל הונה הנשאר לה מאביה ואמה וקודם פטירת יעקב צוה לבנו ראובן היות כי לקח כל אשר הי' לנכדו בירושה ע"כ חל על בנו ראובן אשר יורד לנכסיו לגדל הבת הבת ולהשיאה בנדוניא וצרכי הנשואין בכבוד גדול והנה ראובן ירש בית אביו ועזבון אביו אבל ירד מנכסיו מאד והלך לטמיון וגם הבית יעקב היתה לשריפת אש ולא נשאר כ"א קרקע הבית ובאתה בת הבת עם דודה ראובן לדון לפני הרב הנ"ל ועשה הרב פשר שקרקע הבית יהי' שייך חצי לראובן והחצי לה ונתן פס"ד ע"ז והנה אח"כ הגיע בת ראובן לנשואין ולא הי' לאל יד ראובן לתת נדוניא אשר הבטיח להחתן ונתן לחתנו שטר קנין בלשון לוע"ז על כל קרקע הבית ונגד זה נתן החתן לראובן שטר בלשון לועז שמחויב לבנות בית מדור מיוחד על קרקע הלז עבור חותנו ראובן לדור בו כל ימי חייו ואחר פטירת חותנו מחויב לפצות בני ראובן בעד הדירה של אביהם וכששמעה זאת בת הבת כי עשה זאת ראובן עשתה כל תחבולות שיכריחו להחתן שיחזיר השטר קנין על הקרקע באמרה הלא יש לי פסק שחצי הקרקע הוא שלי וע"כ הכריח מע"ל להחזיר הכתב הלז וכתב שנתן חותנו והשלישו ביד שליש אחד והנה החתן הזה דר בקילקוב והלך אחד מיארטשיב וקנה ממנו כל הקרקע ולקח ממנו מכתב יהודית בחת"י איך שקנה כל הקרקע וגם נתן ערבון שקורין דראהן על הקניה וכאשר שמעה היתומה הנ"ל הלכה ומכרה חצי הקרקע שלה ברשות ורצון דודה ראובן וסיימה להקונה במצרים מזה ומזה וראובן ג"כ חתם בשטר הקנין לוע"ז אשר נתנו להקונה וכאשר שמע זאת הקונה הראשון נסע להמוכר ואמר אחרי שאין לך רק החצי לא אשלם רק בעד החצי וכן נתרצו ואח"כ באו שני הלוקחים לפניו לדון והקונה מצד היתומה טען שלו מגיע חלק היפה כי כן ציינו לו במצריו כמבואר בשטר קנין (שותפים) וגם דודה חתם ע"ז וע"כ חלק היפה שלו והקונה מהחתן טען כי אחר שמכר לו המוכר כל הקרקע אף שאין לו למכור רק החצי עכ"פ יהי' שותפים ונעלה בדמים החצי נגד החצי ועלה בדעת מעלתו שלא להעמיד על הדין ועשה פשר שיהי' שותפין חלק כחלק ויעלו בדמים ואחרי זאת סירב הקונה מצד החתן באמרו ששמע מדיין אחד שהדין עמו ולו שייך כל הקרקע ומעלתו כתב שהדין עם הקונה מצד היתומה באמרו שאין להחתן שום זכות שהרי חותנו לא כי' לו כח למכור רק החצי ונתן לו שטר קנין על הכל ובטל השטר ואף להרשב"א דס"ל דהמוכר שדה ונודע שחצי היא גזולה דמ"מ המקח מתקיים בשאר מ"מ כיון שהחותן לא מכר רק באופן שהחתן יתן לו שטר שמחוייב לבנות לו בית מדור שידור החותן כל ימי חייו וא"כ אלו ידע החתן זאת לא הי' קונה הקרקע וראובן לא הי' רוצה להקנות לו רק באופן זה א"כ הקנין בטל זה תו"ד וביקש ממנו לכתוב דעתי והנה מ"ש דכאן ל"ק מטעם דאינו רק מחצה שלו הנה כבר הארכתי דהוא ספיקא דדינא והנה בש"ע סי' ק"ץ סט"ז כתב דבמקום שצריך שטר אין שטר קונה לחצאין וא"כ הי' המקח בטל ומ"ש שם דאם התנה הכל לפי תנאו כבר ביאר בנתיבות שם דהיינו אם התנה שיקנו בכסף לחוד אבל כאן לא התנה מיהו ז"א דשטרי דידן כיון שקונין בכסף הוה שטרי דידן שטרי ראיה וכמ"ש הסמ"ע סי' קצ"א סק"ז ועשו"ת מהרש"ל סי' ה' ואינו ת"י כעת והרי בשטר ראיה דעת הקצה"ח והנתיבות דקונה לחצאין אמנם בלא"ה נראה הדבר ברור דכאן ל"ק מטעם שכתב מע"ל דזה לא רצה לקנות רק באופן שיתחייב לו לבנות לו בית דירה וכיון שזה חשב שכלו שלו הי' רוצה להתחייב ואילו ידע שאין לו רק החצי לא התחייב לו וא"כ זה לא רצה להקנות לו וכן מבואר ברמ"ה הובא ברא"ש בפ"ב דכתובות גבי בר שטיא דהמוכר אינו רוצה להקנות להלוקח כ"א בשזה יתן לו מעותיו וכאן לא קנה ע"ש וה"ה בכאן וגם שבתי וראיתי דבנדון דידן ודאי הוה שטר קנין דהא לא נתן לו כסף רק בעד דמי הנדוניא שנתחייב לו נתן לו שטר קנין שלא הי' כאן כסף כי אף אם נימא דחשוב מלוה אינו קונה במלוה כמבואר בחו"מ סי' קצ"ט וסי' ר"ד ועיין בש"ך סי' ק"צ ס"ק א' ולא זכר שהוא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש וא"כ עכ"פ היה שטר קנין ובטל השטר כנלפע"ד:

והנה בשנת תברך כ"ז שבט הגיעני מכתב מהרב המופלג מוה' יוסף הורוויטץ נ"י דיין ב"ק חירוב במה שהי' חמשה יורשים על חצי בית ושני יורשים מכרו כל חצי הבית וזה הלוקח כבר הי' לו חצי הבית וקבלו בעד חלקם כך שני מאות וחמשים ר"כ ומכרו באופן שאם לא יביאו לו עקסטבלציא מהאשה והשלשה יורשים לא יתן להם מאומה וזה כמה שנים שלא קבלו מאומה והוא כעת בלתי אפשרי שיהי' לכם עקסטבלציא שהרי היורשים האחרים מתו והניחו בנים קטנים וגם אם יבאו לכלל שנים לא ישיגו מאומה כי לא ירצו ליתן והם חשבו שישיגו חתימתם חנם וכעת א"א בשום אופן וא"כ בטל המקח לגבי יורשים האחרים וממילא בטל לגבי הנך נמי והאריך מעלתו בזה מהך דכור בשלשים דיכול לחזור אפילו בסאה אחרונה וכמבואר בסי' ר' וגם דלא הוה פסיקת דמים והוה אסמכתא והנה כבר הארכתי בזה למעלה אמנם בנ"ד עדיף משום דשם הוא במוכר ולוקח אחד אבל כאן מה שמכרו בשביל אחרים בזה בודאי ל"מ מכירה שהם מכרו דבר שאינו שלהם ובודאי בטל המקח מכל וכל כי זה סמך שבודאי ישתדלו להקנות לו כלו והרי אין בידם זאת וז"פ וברור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף