שואל ומשיב/ב/א/נט

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן נט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד:

אשר שאלת בהא דאמרו בבכורות דף י"א א"ה אפילו בשטר וחזקה נמי והקשה הא מטלטלין לאו בני שטרא נינהו כדאמרו בבא קמא ע"ט הנה יפה שאלת ומצאתי שכבר התעורר בזה הרב בעל מחנה אפרים בהלכות קנין מעות סי' יו"ד ולפע"ד נראה דהנה דברי רש"י בב"ק שם צ"ב במ"ש דכסף לא קני וניהו דבכסף עומד במי שפרע מ"מ בשטר לא מקני מידי דדברים נינהו ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה והדבר תמוה דהא אנן קי"ל כר"י דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה כמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ר"ד והנראה בזה דהנה כפי הנראה מדברי רש"י דבכסף אף דעקרוהו חז"ל להקנין משום גזירה דשמא יאמרו נשרפו חיטך בעלייה מ"מ שפיר שייך דנקנה בכסף דהא עומד במי שפרע ולפ"ז בשטר דג"כ שייך הגזירה דיאמרו נשרפו חיטך בעלייה ול"ש לומר דמ"מ עומד במי שפרע דלענין מי שפרע לכ"ע דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה דאף דאסור לחזור אבל אין בו מי שפרע ול"ש בו קנין כל דאינו רק דברים וחז"ל עקרו הקנין לגמרי וז"ב בכוונת רש"י ולפ"ז בבכורו' דאזיל אליבא דר"ל דמשיכה מפורש בתורה בישראל ובעכו"ם כסף ולדידיה לית ליה כלל התקנה דשמא יאמרו נשרפו חיטך בעלייה שפיר פריך א"ה בשטר וחזקה נמי וז"ב אברא דלשיטת הר"ן ודעימי' והכי קי"ל בש"ע סי' קצ"ח דבשכירות נקנה בכסף דל"ש התקנה דנשרפו חיטך בעלייה דהא הגוף שלו וטרח ומציל והם פירשו דהכוונה הוא דלאו בני שטרא נינהו כיון דיכול להטמין המטלטלין א"כ הדרא הקושיא לדוכתא והנראה בזה דמכאן ראיה לשיטת הרמב"ם פ"א מזכייה הלכה י"ד דעכו"ם אינו מקנה לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר וא"כ בין לפירוש הב"י דקאי על עכו"ם שאינו סומך אלא על השטר או לפירוש המלמ"ל דקאי על הישראל לפי שהוא אלם אינו סומך רק על השטר א"כ י"ל דגם במטלטלי ג"כ אינו מקנה רק בשטר ושפיר פריך הש"ס א"ה שטר נמי ואף דבסי' קצ"ד ס"ג בהג"ה מבואר דבמטלטלין קונה אף מעכו"ם בדמים בלי שטר ועסמ"ע שם כבר כתבתי בגליון הש"ע שם דהיינו מדרבנן כיון שנהגו להקנות במעות לבד אבל מה"ת צריך שטר וכן מבואר בהדיא בשו"ת הרמב"ן סי' רכ"ה ובזה מיושב קושית הש"ך כאן בס"ק ד' וס"ק א' ודו"ק ועשו"ת אא"ז שער אפרים סי' ע"ט עכ"ל בגליון ולפ"ז מיושב היטב הקושיא דשפיר פריך א"ה לקני בשטר וחזקה ובזה מיושב קושית התוס' שם בבכורות דאמאי לא פריך גם בסיפא בעכו"ם מישראל דלקני בשטר וחזקה ולפמ"ש א"ש די"ל דבעכו"ם מישראל דל"ש הטעם דאלמות וקנה בכסף לבד ועסמ"ע שם ס"ק ט"ז שוב לא יוכל לקנות בשטר דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו וגם בחזקה לא קני כמבואר בסי' קצ"ד ודו"ק ועיין בקידושין דף כ"ב ע"ב מלתא דליתא במטלטלין קתני והיינו דכסף ושטר וחזקה לתניהו במטלטלין דכסף ושטר וחזקה לתניהו במטלטלין דכסף עקרו ומטלטלין לאו בני שטרא נינהו וה"ה בחזקה ואף דשם קונה עבד כנעני אבל ל"ש הטעם דאלמות גבי עבד וא"כ בכה"ג במטלטלי ליתא לקנין והנה התוס' בכתובות דף ק"ב ד"ה בן ננס כתבו בשם ר"ת לפרש דלא מיירי בהודאה ורק שחתם שטר ושעבד עצמו היטב שחייב עצמו אמנה וע"ז הקשו הא אין מטלטלין נקנין בשטר וכתבו כיון דטרח לכתוב שטרא גמר ומשעבד נפשיה וצ"ל דל"ד להא דאמרו מטלטלי לאו בני שטרא דשם בשכירות השטר הי' צריך כיון דחוזר אח"כ וכן בעבד דאינו קנין עולם שפיר צריך השטר ואין ראיה מהשטר דגמר ומשעבד נפשיה אבל כאן דנתן לו מנה למה לו שטר וע"כ דגמר ומשעבד אבל כ"ז דוחק ולפמ"ש א"ש דל"מ לשיטת הפוסקים דטעמא דמטלטלי לאו בני שטרא הוא משום דיכול להטמינם ל"ש כאן דמשעבד לחברו מנה אלא אף לשיטת רש"י דטעמא משום דבדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה לפמ"ש דכל הטעם הוא דחז"ל עקרו התקנה משום שמא יאמרו נשרפו חיטך בעלייה כאן ל"ש זאת דהוא משעבד לו מנה ול"ש התקנה וא"כ בדברים ג"כ יש בו משום מחוסרי אמנה וכמ"ש דקי"ל כר"י ודו"ק:

ומן האמור מיושב קושית השעה"מ פ"ג מעבדים דאם נימא קנין אגב אינו רק מדרבנן א"כ מ"פ בב"ב דף קכ"ג יכיר למה לי אי בעי למיתב מתנה מי לא מצי יהיב ולמה לא קאמר דנ"מ לענין מעות בעין דא"י להקנות בשום קנין דמטבע אינו נקנה בחליפין ומטלטלין לאו בני שטרא ואגב אינו רק מדרבנן ע"ש ולפמ"ש א"ש ובמחכ"ת נעלם ממנו דברי ר"ת דאם משעבד עצמו במנה בשטר מועיל ושם ע"כ מיירי במשעבד עצמו דאל"כ הו"ל דבר שאינו קצוב כמ"ש הכ"מ פי"א ממכירה ע"ש ובלא"ה ל"ק דקנין אודייתא מועיל וכמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ט"ז ודו"ק וגם לפמ"ש למעלה בכוונת רש"י יש לישב ג"כ ודו"ק ועיין ב"ב ע"ו דפריך שטר ספינה למה לי מטלטלי נינהו משמע דא"צ אבל עכ"פ שייך במטלטלין שטר ודו"ק ולפמ"ש השיטה שם יש לישב. והנה צריך להבין איך אותיות נקנות במסירה והיינו השעבוד שבו שנתחייב לו מנה והא מטלטלין לאו בני שטרא והרי בכתב לו מנה אני חייב לך כתב ר"ת מדטרח וכתב לו בודאי גמר להקנותו וכאן לא טרח וכתב לו כלל דבשלמא בכתב ומסר לו א"כ שייך דטרח וכתב לו אבל אם נימא דנקנה במסירה לבד א"כ מעות ומטלטלי לאו בני שטרא ומצאתי במלמ"ל פ"ו ממכירה בהלכה י"א במה שהאריך שם בסוגיא ד"פ הספינה דמאן דמזבין שטרא לחברי' שכתב בתוך דבריו ועוד דניירא מטלטל הוא ואין מטלטלי נקנה בשטר וע"כ כשכתב זה השטר הוא לקנות השעבוד שבו ובמחכ"ת אזיל בתר אפכא דלענין לקנות הנייר כל שכתב לו קני לך בודאי מדטרח וכתב לו קני ע"כ שרצה לו להקנות עכ"פ הנייר ואדרבא על השיעבוד קשה טפי איך יקנה ואדרבא בזה יש לפרש הסוגיא טעמא דכתב לי' הכי אבל לא כתב לי' הכי לא קני וכי לצור ע"פ צליחותו והיינו דכל שא"צ לצור ע"פ צליחותו וא"כ למה טרח ומסר לו וע"כ בשביל השעבוד דאית בי' דאל"ה למה מסר לו כלל וא"כ למה צריך כתיבה הא במסירה לבד יקנה מדטרח ומסר לו וע"ז השיב לו דאין לצור ולצור וא"כ אין ראי' ממה דמסר לו ולכך צריך כתיבה דכל שכתב לי' קנה וכשיטת התוס'. דר"פ ס"ל כרבנן דבעי כתיבה ומסירה ודלא כרשב"ם עכ"פ לרבי דס"ל במסירה לחוד קני קשה היאך יקנה ואפשר דקנין השעבוד שבו הוא לא למעות בלבד ועיקר שעבוד הוא על קרקעות ושייך לקנות בשטר וכל שקנה השעבוד ממילא הוא מחויב ליתן לו מעותיו. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף לפרש דברי רבינו פ"ו ממכירה הי"א שכתב וא"צ עדים לענין קנייתו אלא לענין תביעתו שהרי הנתבע אומר לו מי יאמר שבע"ד שלי כתב ומסר לך ועיין בה"ה שתמה דממנ"פ אם נאמן אצל המוכר אף שהמוכר מכחישו למה לא נאמן אצל הלוה ע"ש ולפמ"ש י"ל דכיון שכל הטעם שנקנה בכתיבה ומסירה הוא בשביל דטרח וכתב לו ונקנה לו השעבוד לכך קנה אף דמטלטלי לאו בני שטרא לפ"ז זה דוקא כל שכבר נשתעבד בו אבל אם הלוה יכול לומר לו מי יאמר דכתב ומסר לך וא"כ לא קנית כלום ואף הנייר לא קנה דנייר הוה מטלטלי ולא קנה שוב לא מקרי מוחזק כלל דלא קנה שום דבר ולכך צריך עדים לענין הקנייה ולא לגוף הקנייה דהקנייה סגי בכתיבה ומסירה רק דכיון דא"י לתבעו שוב ל"ק כלל (ואין חילוק בין המוכר להלוה) אבל כל שאינו טוען כן שוב הוא מוחזק בשטר דמסתמא ל"ח לפקדון ותלינן דהי' כתיבה ומסירה וקנה:

ובזה יש לישב קושית הלח"מ שם ואכ"מ ובחידושי אמרתי בזה דבר נחמד לישב דברי רבינו דמה חילוק יש בין מוכר להלוה דהנה התוס' הקשו בחולין דף צ"ו ע"א דהיאך מחזירין שטר ע"פ סימנים והא אם באו עדים ואמרו פלניא דהאי סימנא לוה מנה אין מוציאין מידו וכתבו דשטר שאין האחד מוחזק שפיר מוציאין משא"כ להוציא ממון מהבעלים לא מוציאין ע"ש ולפ"ז אף אנן בדידן נמי נימא הכי דבשלמא לענין שהמוכר מכחישו והוא אומר שנתן לידו בתורת פקדון וזה אומר שמכר לו א"כ באמת השטר הוא ביד הלוקח והמוכר בא להוציא מידו השטר שיוכל לגבות בו בזה שפיר נקרא הוא מוחזק עכ"פ שלא להוציא השטר מתחת ידו וממילא הוא גובה בו אבל לענין הלוה להוציא ממון מתחת יד הלוה אין מוציאין זולת בעדים ולא עדיף מה שמוחזק בשטר מאלו הי' סימנים דלא מוציאין ומכ"ש ע"פ השטר כל שאין לו כתיבה ומסירה וימתק יותר לפמ"ש האחרונים בביאור דברי התוס' דשטר כל שאין גופו ממון לא מקרי הוצאה כ"כ משא"כ לענין הוצאת ממון ל"מ סימנים וא"כ מכ"ש כאן דאדרבא לגבי המוכר זה מקרי מוחזק בשטר ואיך יוכל להוציא מידו משא"כ להוציא מיד הלוה וז"ב כשמש וזה לדעתי כוונת ה"ה במ"ש בסוף דבריו ושם יתבאר שאפילו המוכר מכחישו הלה נאמן לענין שלא נוציא השטר מתחת ידו ולא נגבה בו למלוה עכ"ל והיינו כמ"ש והוא הדבר אשר דברתי דלענין להוציא מידו השטר פשיטא דהוא נקרא מוחזק וז"ב אברא דעדיין צ"ב דגם לגבי הלוה כיון שעכ"פ נתחייב אם להמוכר אם להקונה ל"ש חזקת ממון דסוף סוף הוא נתחייב לשלם וכעין שכתב הש"ך בחו"מ סי' צ"א ס"ק י"ב לענין חנוני ופועלים ולכאורה רציתי לומר דכיון דלענין המוכר נאמן הלוקח א"כ כבר נסתלק המוכר ושוב אינו חייב הלוה להמוכר כלל ושוב יש לו חזקת ממון אך ז"א דממנ"פ אם נאמין שכבר נסתלק ומכר ללוקח שוב צריך לשלם להלוקח וע"כ שהלוה טען דלמא פקדון הוא בידך וא"כ שוב חייב עדן להמוכר ואין לו חזקת ממון אך באמת אחר העיון הדבר נכון דל"ד כלל להא דהש"ך שם דבשלמא התם הבעה"ב נתחייב תשלום אחד אם להפועלים אם להחנוני שא"ל שהפועלים יטלו ממנו ורק דא"י אם החנוני נתן או לא וא"כ שפיר כתב הש"ך דעכ"פ תשלום אחד מחוייב לשלם והוא נתחייב לחנוני אם הי' נותן וכל שאין לו חזקת ממון שפיר מחויב לשלם לחנוני שהוא תבעו והפועלים מתו אבל כאן הלוה טוען להלוקח לאו בע"ד דידי את ולך לא נתחייבתי מעולם וא"כ לגבי הלוקח שפיר יש לו חזקת ממון ותדע דאל"כ אם הלוה יטעון שלך לא נתחייבתי רק לשני אטו נימא דל"ש חזקת ממון ז"א דלגבי אותו האיש יש לו חזקת ממון וז"ב כשמש ועיין בנימוק"י ר"פ המוכר את הספינה שכתב בהדיא דלכך אין אותיות נקנית במסירה דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו ע"ש ועיין שיטה מקובצת ב"מ דף מ"ז ע"ב ד"ה מעות קונות שכתב דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו לפי שאין דרך לסיימם ואפילו סיימם לא קנה ע"ש שכתב כן לענין הך דבכורות ריש פ"ב ודו"ק היטב. שוב מצאתי ברש"י שבועות דף מ"ו ע"א ד"ה מיתבי דכתב דא"צ למכתב שטרא אלא לרווחא דמלתא שלא יצטרך לישבע ע"ש ומשמע דכותבין שטר על מטלטלין דהיינו ספרים אף שיכול להטמין אותם ואולי ספרים שאני דא"א להטמין דצריך ללמוד מהם אך באמת יכול למוכרם וצ"ע:

ובזה מיושב היטב קושית הלח"מ שהקשה דאמאי גבי שני יב"ש יכולין להוציא שטר על אחרים ולא יוכל לומר דמאחר לויתי הרי דגובה מאחר וגם מה מייתי אביי ראיה מאחד מן האחין דצריך שיביא ראיה דלמא הראי' הוא לגבות מן האחר ולפמ"ש א"ש דשם שעכ"פ אומר שחייב ליב"ש אחר א"כ דמי ממש להאי דחנוני ופועלים דעכ"פ תשלום אחד נתחייב בודאי אם לזה או לזה וגם באחד מן האחין שבא מכח ירושת אביו א"כ עכ"פ נתחייב לזה האח כמו לזה והוא אינו משלם רק למי שנתחייב והם יורשים וכל מי שתחת ידו השטר הוא יגבה ולמה צריך ראיה ודו"ק:

ובזה מיושב היטב קושית הבית מאיר סי' ק"ז במה דמבואר שם דעת הראב"ד דאם קנו מידו ל"ש אפטרופס דלמה לי' קנין לאפטרופס והקשה דא"כ מה מבעיא בבריא מהו ממנ"פ אי בקנין ודאי לא נתכוין לאפטרופס ובלא קנין במה קנה הא מטלטלין לאו בני שטרא נינהו ואי באגב מוכח דלמתנה וכן במשיכה מוכח דלמתנה לא לאפטרופסת ע"ש שהאריך והיא קושיא גדולה לפום רהיטא ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דלא קני המטלטלין בשטרא משום הגזירה שמא יאמרו נשרפו חיטך בעלייה וא"כ במתנה דל"ש זאת ונקנה בכסף וכמ"ש התוס' בע"ז דף ע"ב דבמתנה דליכא כסף נקנה במשיכה ול"ש הגזירה א"כ כמו כן נקנה בשטרא וא"כ לק"מ די"ל דבשטר והנה בהא דאמר רב אשי טעמא דכתב ליה הכי הא לא כתב ליה הכי לא קנה וכי לצור עפ"י צלוחתו הוא צריך ופירש רשב"ם דר"א ס"ל כרבי דאותיות נקנית במסירה דאי כרבנן וע"כ דרצה לקנות גוף הנייר וכי לצור עפ"י צלוחתו הוא צריך והדבר תמוה כמ"ש המלמ"ל פ"ו ממכירה הי"א דמנ"ל לרשב"ם דר"א ס"ל כרבי ודלמא אף דס"ל כרבנן ק"ל דלמה לי' למכתב קני הוא וכל שעבודיה הא אף דלא כתב רק קני לך בלבד סגי דמסתמא עיקר הקנין הוא על השעבוד דכי לצור הוא צריך ועוד מה מוכיח דלא ס"ל כרבנן הא ניהו דעיקר הקנין על השעבוד שיש בו הוא מ"מ לא קנה במסירה לבד השעבוד ע"ש שהאריך ולפע"ד נראה דהנה בהך מסירה דבעי בשטר דעת התוס' דבעי מסירה עם הגבהה או משיכה וכ"כ בחו"מ סי' ס"ו ס"ט אבל הרמב"ן בחידושיו כתב דסגי במסירה לחוד משום דהמסירה שוה להגבהה או משיכה דהרי אין גופן מכור וראי' שבהן אינה נמשכת ומוגבהת א"כ גם מסירה לבד סגי דכל שמסר הדבר תקנו חכמים שיגבה בו דל"ש כאן משיכה והגבהה אברא דסברת הר"י מגא"ש נראה כיון דלגוף הנייר לצור שייך משיכה והגבהה דזה שייך שמגביה או משך גוף הנייר וא"כ גם השעבוד שבתוכו נקנה ע"י משיכתו והגבהתו לגוף הנייר וז"ב ועיין קצה"ח סי' ס"ו ס"ק ח' שכתב ג"כ כן ומעתה דברי הרשב"ם מבוארים דהנה ר"פ חידש דצריך שיכתוב לו קני לך הוא וכל שעבודא והיינו דהוא ס"ל כרבנן דבעי כתיבה ומסירה והמסירה יהי' עם הגבהה ואף דל"ש הגבהה שאין הראיה נמשכת כיון דמקנה לו גוף הנייר כמו שכותב לו קני לך הוא וכל שעבודו ממילא צריך המסירה שתהי' עם הגבהה אבל רבי דס"ל דאותיות נקנות במסירה היינו משום דס"ל דעיקר הקנין הוא על הראיה שבו ול"ש הגבהה ומשיכה א"כ נקנה במסירה לחוד כמ"ש הרמב"ן דלא שייך הגבהה וא"כ שוב אינו צריך שיכתוב קני לך הוא וכל שעבודו דעיקר הקנין הוא השעבוד ולא גוף הנייר וכל שמסרו סגי דהא לא אפשר בהגבהה ומעתה זה שמקשה ר"א וכי לצור עפ"י צלוחתו הוא צריך וא"כ עיקר הקנין שבו הוא הראיה וע"ז ל"ש הגבהה או משיכה וסגי במסירה לחוד וא"כ למה לי' לכתוב כלל וע"ז משני דאה"נ לצור ולצור וא"כ שוב המסירה צריך שתהי' עם הגבהה וא"כ שוב צריך שיכתוב קני לך הוא וכל שעבודי' דאל"כ נימא דלא רצה לקנות רק גוף הנייר לבד לא השעבוד שבו ודו"ק היטב:

ובזה מיושב היטב הא דאמר ר"א סברא הוא דאותיות מילי נינהו ומילי במילי לא מקנין וקשה הא מילי דמזבני בדינרי הוא וזה נקנה והרי ט"ה דהוה מילי פריך בב"ק דף פ"ט הא מילי דמזדבני בדינרי הוא מכ"ש כל שט"ח דבודאי עומד לפרעון דהוו מילי דמזדבני בדינרי ולפמ"ש א"ש כיון דר"א בא להוכיח כרבי דאותיות נקנות במסירה לבד וכבר פירשתי דאם נימא דבמסירה לבד ל"צ הגבהה כמ"ש הרמב"ן דלא שייך משיכה והגבהה דאין ראייתו נמשכת ומוגבה ולפ"ז שפיר פריך כיון דע"כ עיקר המסירה הוא על גוף הנייר דלכך ל"צ הגבהה ומשיכה והרי גוף הנייר אינו שוה כלום דלא ס"ל לצור א"כ שוב הוה מילי במילי ואף דמילי מזדבני בדנרי הוא היינו הראיה שבו אבל גוף הנייר לא הוה רק מילי בלבד ובזה נראה לפע"ד לדחות ראיית התוס' בב"ב דף ע"ו ד"ה אי דבאמת לדינא דבעי כתיבה ומסירה ודאי הדין עמהם דשוב שייך הגבהה דהא מקנה לו גם גוף הנייר אבל לרבי באמת דסגי במסירה בלי כתיבה והוא לא ס"ל לצור שוב סגי מסירה בלי הגבהה ומטעם דלא שייך משיכה והגבהה ולפ"ז י"ל דהרמב"ן לא פליג כלל לדינא רק על הפירוש שפירשו התוס' ברבי דהוא בעי ג"כ הגבהה וז"א אבל לדידן ודאי דבעי הגבהה עם המסירה ומה דצריך כתיבה לפי שעיקר הקנין הוא על הראייה וא"כ אינו מועיל בו לא המסירה ולא הגבהה ולכך צריך שיכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודי' ונקנה גוף הנייר ע"י מסירה והגבהה דהיינו שהגבהה הוא על גוף הנייר והשעבוד שבו נקנה ע"י שמוסר לו גוף השטר שזה הוא שטר קנין וראיה וא"כ ע"י שכתב לו קני לך הוא וכל שעבודיה מועיל ודו"ק:

והנה לכאורה קשה הא דאמרי מילי במילי לא מקנין הא כבר נודע מ"ש הקדוש מרדוש לחלק בהא דמילי לא ממסר לשליח דאף דגבי גט קי"ל דיכול לעשות שליח אחר משום דגט מתגרשת בע"כ לא הו"ל מילי אבל בקידושין דיכולה לומר שאינה רוצית לא הוה רק מילי בעלמא ולפ"ז כאן דמקנה לו השטר ע"י שכותב לו קני לך הוא וכל שעבודי' שוב לא מקרי מילי דהא אין בידו לחזור כל שנתן לו השטר וגם הכתיבה ואמאי מקרי מילי במילי אמנם נראה כיון דצריך שתהי' המסירה מקודם כמבואר סי' ס"ו ס"ד ועש"ך שם ס"ק י"ד דאף בב"א ל"מ וא"כ בשעה שמסר לו השטר אם יחזור בו ולא ירצה לכתוב לו קני לך הוא וכל שעבודו אותיות אין נקנית במסירה לבד א"כ הוה מילי ומילי במילי לא מקנין ומזה הוכיח ר"א כרבי דלא בעי כתיבה רק במסירה לבד קונה דאם נימא דבעי כתיבה בהדי מסירה א"כ כ"ז שכתב לבד או מסר לבד ל"מ וא"כ גם שניהם לא יצדקו דהו"ל מילי במילי וע"ז פריך מאם קדם מוכר וכתב השטר וכו' וע"ז משני דאגב שאני והיינו שם באמת הקרקע מושך גם המטלטלין אבל כאן ניהו דהמסירה יש בו שעבוד נכסים והו"ל נכסים שיש בו אחריות מ"מ אינם קרקע ממש רק שעבוד קרקעות וזה ל"מ להקנות השטר והו"ל מילי במילי אך לפע"ד נראה דבכה"ג שמסר לו הנייר ומה גם אם הי' משיכה והגבהה עמו בכה"ג צריך לכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודיה ומטעם דבאמת גוף הנייר ודאי א"צ כתיבה דקנהו בהגבהה ומשיכה וא"כ ממילא לרבנן דס"ל דקנה לצור שוב ממילא לא יוכל לחזור גם מהשיעבוד כל דקנה גוף הנייר ועיין בס"ס ל"ט במה שנחלקו אם הלוה כתב שטר אם יכול לחזור בו המלוה ולפע"ד גם הרשב"א מודה בכאן דשם לא קנה הלוה שום דבר אבל כאן דקנה עכ"פ לגוף הנייר והשעבוד נגרר אחרי קניית הנייר לא יוכל לחזור בו ור"א לשטתו דלא ס"ל הסברא דלצור וא"כ שוב יוכל לחזור בו דלא קנה שום דבר אבל לדידן קני וז"ב ודו"ק:

והנה לעיל כתבתי מהא דאמרו בב"ב דף ע"ו שטר בספינה למה לי מטלטלי נינהו משמע דא"צ אבל עכ"פ מועיל שטר זה כתבתי זה רבות בשנים ובשנתרי"ג י"א תמוז הגיעני שטה מקובצת בב"ב ראיתי שכתב בשם הר"ן דתרתי קשיא לי' למה לי' ומה מהני ליה דאי לעיכוב קני' מטלטלי נינהו וכל שזה תפוס במטלטלי א"צ ראי' דתפיסתו מוכחת עלה ועוד שטר למטלטלי לא מהני ולא מידי ולא תקנו בשטרא דאין שטר אלא דבר שיכול לסיימו בשטר כגון קרקע וא"נ עבדים שהם נכרים בעצמם ויכול אדם לסיימן ולהפריד' מתוך השטר מקרקע אחרת או מעבד אחר אבל המטלטלין אינם מסויימים שיכול לסיימן בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות אינם נקנים אלא במשיכה ועוד הוסיפו בטעמו של דבר לפי שחכמים לא למדו הקני' אלא מן הכתוב ולא מצינו שטר אלא בקרקע דכתיב וכתוב בספר וחתום אבל במטלטלי מצינו אגב כדכתיב ויתן להם אביהם מתנות עם ערים בצורות עכ"ל ובזה יש לישב קושית המח"א שהבאתי הלא מראש מבכורות וגם זה דוקא בישראל לא מצינו קנין שטר במטלטלי אבל בעכו"ם ל"ש זאת ומהראוי שיקנה אף בשטר ודו"ק. והנה בשנת כת"ר עש"ק לך למדתי עם תלמודי נ"י ב"ב פ' הספינה ובדף ע"ו ובתוס' ד"ה ספינה האריכו בשיטת רשב"ם ור"ת דלרשב"ם משיכה עדיפא ולר"ת מסירה עדיפא והתוס' הקשו לפיר"ת הרבה קושיות ולפע"ד נראה דגם לר"ת משיכה עדיפא ממסירה אך ר"ת קאי במסירה מיד ליד ובפניו זה עדיף ממשיכה ובאמת לפע"ד בזה יתישב כל הקושיות דהנה ספינה קשה למסור מיד ליד שאינו בע"ח שתתנועע וא"כ בספינה הוה מסירה סתם ובזה משיכה עדיפא ואזלא בזה כל הסוגיא שם כהוגן ובקידושין לענין בהמה גסה בב"ח שיכולה להתנועע ולמסור כלה מיד ליד בזה מסירה עדיפא ושפיר פריך על רב ולא נשאר רק הקושיא דגם משיכה תנן ברכוב ומנהיג אך לפע"ד ע"כ לא עדיף מסירה ממשיכה רק משיכה סתם שמושך שלא בפניו ואינה נמסר מיד ליד אבל ברכוב ומנהיג שרכוב ומנהיג שניהם ביחד עושים פעולת מסירה ופעולת משיכה בכה"ג המשיכה עדיפא ממסירה דהרוכב מוסר למנהיג ודו"ק:

והנה התוס' כתבו דלהס"ד דלא הוה טעמא משום קפידא הוה ס"ד דמשיכה עדיפא ומסירה לא קניא בסימטא וכוונתם נלפע"ד דבאו לישב מה שהקשו דהא רבנן דאמרו עד שימשכנה משמע דמשיכה עדיפא ולזה כתבו דלמה דמסיק משום קפידא ניחא מה דצריך משיכה אף דהוא גריעא ממסירה אבל להס"ד ע"כ דעד שימשכנה משום דמשיכה עדיפא בסמטא וז"פ והמהרש"א שם בב"ב הסיב כוונ' התוס' דזה קושיא לר"ת אבל ז"א דשטחת הלשון מורה כמ"ש ובאמת לפע"ד הסברא י"ל דלהס"ד דמשיכה אינו קונה ברה"ר כלל אף שמושכו לסימטא והיינו ע"כ משום דבעי שימשוך מרשות המוכר א"כ משיכה עדיף דבמסירה אינו מושכו מרשות המוכר כלל ונשאר עדן ברשותו אבל למה דמסיק דסגי במושכו מרה"ר לסימטא ע"כ דלא קפדינן על מה שאינו מושכו מרשות המוכר רק שימשכנו ויעקור אותו ממקום למקום שהרי גם סימטא אינו מקום הלוקח לבד ואפ"ה סגי ה"ה בשמוסרו מיד ליד אף שהוא ברשות מוכר מועיל כנלפע"ד ברור:

והנה המהרש"א בקידושין דף כ"ו ע"ב ד"ה בהמה גסה הקשו לפיר"ת דא"כ גם בסמטא לא אתי שפיר דלמה לא אמר לימא אביי ורבא דאמרו כרבי והמהרש"א תמה דאדרבא לשיטת ר"ת א"ש ועיין בפ"י שתמה על המהרש"א ובמקנה מישב דברי המהרש"א ושמעתי שכן אמר הגאון בעל או"ת שכן כוונת המהרש"א ולכאורה הדברים נכונים אבל אחר העיון צדקו דברי הפ"י דהכי מקשה דזה ודאי דלהס"ד טרם שחדשו דנחלקו בקפידא ע"כ דס"ד דמשיכה דוקא ולא מסירה כמ"ש התוס' וא"כ באותו ס"ד שוב יש קושיא על ר"ת דבאמת למה בסימטא ניחא הא אתי דוקא כרבי דלרבנן ודאי משיכה עדיף אבל עכ"פ כל דמסירה ע"כ קונה בסימטא דלר"ת ע"כ דמסירה מועיל ג"כ בסמטא דזה ודאי דלא נחלקו מהיפוך אל היפוך דלהס"ד יהיה רק משיכה וסימטא לא יועיל כלל ולהמסקנא יהי' מסירה עדיף ממשיכה וע"כ דגם להס"ד מסירה נמי קונה וא"כ שפיר הקשו בתוס' דא"כ גם להס"ד בסימטא ג"כ יקשה זאת רק כרבי דבשלמא לפיר"י הוא יסבור דמסירה ל"ק כלל בסימטא דהא לשיטת הר"י משיכה עדיף וא"כ אביי ורבא אתיא כרבנן והמעיין בפ"י ימצא שביאר כן להדיא ועיין מהרש"א בב"ב בתוס' ד"ה במאי שהקשה ג"כ קושיא זו אבל בדרך קושיא קצת ואולי הרגיש בזה וכפי הנראה המהרש"א בקידושין לשיטתו דפירש כוונת התוס' דזה קושיא לר"ת להס"ד אבל באמת אין כוונת התוס' כן רק כמ"ש בכוונתם ועיין בתוס' ב"ב ד"ה ספינה במ"ש דלרבנן לא שייכא מסירה בספינה ולא נודע כוונתם ולפע"ד כוונו למ"ש דל"ש בספינה מיד ליד וכמ"ש לישב שיטת ר"ת ובזה נראה לפע"ד מה דאמרו בספינה מודינא לך כי פליגי באותיות והיינו דספינה ודאי דל"ש מסירה מיד ליד ובזה משיכה ודאי עדיפא אבל באותיות דשייך מסירה מיד ליד רק כיון דאין נמסר רק האותיות לבד ולא השעבוד שבו לכך צריך שטר ועיין רמב"ן הובא בש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק כ"ב שביאר כן בהדיא דמש"ה מועיל מסירה ושוה להגבהה ולמשיכה ודו"ק היטב בכל מ"ש בזה כי לפע"ד הם קילורין לעינים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף