שואל ומשיב/ב/א/נא

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן נא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למשכיל אחד:

מה שהארכת אם ב"נ מצווין על ע"ז בשיתוף והבאת דברי הרמ"א באו"ח סי' קנ"ו הנה הרב בעל מעיל צדקה וכבר קדמו אא"ז הגאון החסיד שבכהונה בעל שער אפרים האריכו דגם ב"נ מצווין על שיתוף ובדרושים שלי כתבתי בזה אך כעת אמרתי להביא ראיה מהא דאמרו בהוריות דף ח' למן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם איזה מצוה שנאמרה בתחלה הוי אומר זה ע"ז ופריך הש"ס והאמר מר י' מצות נצטוו ב"י במרה וקשה מה קושיא הא העשרה היא שבע דב"נ ודלמא גם במרה נצטוו על ע"ז תחלה כדרך שנצטווה אדה"ר דיליף מויצו זה ע"ז וכדאמרו בסנהדרין דף נ"ז וכבר התעורר בזה הבאר שבע בחידושיו שם ואם נימא דב"נ אינו מצווה על השיתוף וא"כ לאדה"ר לא נצטווה רק שלא יעבוד ע"ז בלבד אבל בשיתוף שרי וישראל נצטוו על השיתוף ג"כ וא"כ זה שאמר איזה מצוה שנאמרה בתחלה זה ע"ז דהיינו שאף בשיתוף אסור וזה לא נצטוו רק ישראל וע"ז שפיר פריך והא במרה נצטוו וא"כ הי' שבע מצות דב"נ ושם נצטוו בודאי ג"כ שלא יהי' בשיתוף וא"כ לא נאמרה בתחלה ול"ש לומר דהא נצטוו בתחלה כדרך שנצטווה אדה"ר דהא אדה"ר לא נצטווה על השיתוף וא"כ ממנ"פ על ע"ז לבד כבר נצטוה אדה"ר ודורותיו ועל השיתוף לא נצטוו במרה רק אח"כ וא"כ עכ"פ ל"ש לומר על מצות ע"ז שנצטוו בתחלה דהא ע"ז נצטוו במרה ג"כ רק על השיתוף לא נצטוו אבל מצות ע"ז ל"ש שנאמר בתחלה וז"ב. וזה נ"ל בכוונת הש"ס דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו וכלם נדחקו דמה נשתנו מכל המאמרים ומה התחברות יש ולפמ"ש זה עיקר המצוה שנתחדש לנו במתן תורה דאנכי ולא יהי' לך דהיינו שאף בשיתוף לא נעבוד שוב ראיתי ברש"י בהוריות שכתב בביאור ע"ז דמצוה שנאמרה בתחלה זה ע"ז דהיינו אנכי ולא יהי' לך והדבר יפלא דמה שיאטי' דאנכי לכאן ולפמ"ש א"ש דהכוונה הוא שנצטוו על השיתוף שוב נזכרתי שהבה"ג דעתו דאנכי אינו בכלל המצות והרמב"ם השיג עליו וחשבו בכלל המנין מצוה ראשונה והזהר הרקיע האריך דמש"ס הוריות הנ"ל דאמר דע"ז נאמרה תחלה משמע דאנכי אינו מהמנין וכ"כ בתשב"ץ שלו ח"א סי' קל"ט באורך והמג"א הליץ בעד הרמב"ם מדברי רש"י שכתב גם אנכי ולפמ"ש אדרבא רק מחמת אנכי נצטווה תחלה וזה החידוש הי' באנכי ולא יהי' לך ונסתייעו דברי רבינו. עוד נ"ל בכוונת הש"ס דהוא דייק ע"פ מה דאמרו בסנהדרין דבכל אם יאמר לך הנביא שמע חוץ מע"ז וא"כ המצוה של ע"ז הוא עומד מיום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם בלי שינוי כלל וע"ז פריך דבמרה נצטוו וא"כ אז קודם מ"ת הי' יכול להשתנות דרק ממתן תורה נתחדש זאת וגם זה נכון אבל מ"ש למעלה נראה עיקר. והנה במ"ש למעלה דאין ב"נ מצוים על השיתוף ורק בני ישראל מצווים על יחור הגמור כדבר הנראה מדברי רבינו בספר המצות מצוה ב' שבשביל שהוציאנו ממצרים נתחייבו על תנאי האמנת היחוד ומשמע שאנחנו מחויבים בהאמנת היחוד השלם יותר מב"נ ע"ש וכבר האריך בזה הרב בעל סדר למשנה על הרמב"ם שב"נ אינן מוזהרים על השיתוף רק אנחנו ב"י וע"ש שהאריך בדברי רבינו אלו ובזה אמרתי לישב מה שהקשו כלם בהא דכתבה התורה אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך ולא כתיב אשר בראתיך ולפמ"ש א"ש דלפמ"ש אנכי ולא יהי' לך בא להורות על יחוד השלם בלי שיתוף כלל וזה מה שנתחייבנו בשביל שהוציאנו ממצרים ועשה אתנו כל החסדים וכמ"ש רבינו בס' המצות מצוה ב' הנ"ל ובזה י"ל מה דאמרו במנחות דף ק"י דקרי לי' אלהא דאלהא דלפמ"ש בעולת תמיד על או"ח סי' קנ"ו דהא דאמרו דאין ב"נ מוזהרים על השיתוף הוא לא שיאמרו שיש ח"ו שנים בגדולתם רק שיאמינו שהא' חשוב מן השני ולכך קרי לי' אלהא דאלהא והבן בדברים ודו"ק ועיין במהרש"א בסנהדרין דף ס"ז שמקור דברי הרמ"א הוא מהתוס' ובמהרש"א שם מבואר שהבין כפשוטו דאין ב"נ מוזהר על שיתוף ע"ש. והנה בהא דאמרו בסנהדרין דף נ"ז ב"נ שבירך את השם בכינויים חייב משא"כ בישראל וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"ג ולכאורה תמוה דמה נשתנה ב"נ להתחייב יותר מישראל ועיין בדף נ"ז דלא מצינו שב"נ יתחייב יותר אמנם נראה דהנה הכינויים הם מלבד שם הויה שהוא עיקר השם ומחלוקת הקדמונים גם על שם אדני וא"כ ישראל דמצווה על השיתוף ועיקר עבודת אלקית הוא רק לד' לבדו ולכך חלקו בינו בין שם הויה לשאר שמות שכלם מורים על השררות וריבוי וא"כ אף דמוזהר על השיתוף אבל אינו חייב מיתה על ברכת ד' בזה דעוד לא כפר באלוקותו יתברך אשר הוא מצוה לעבדו לבדו אין עוד אבל ב"נ דלא הוזהר על שיתוף א"כ עבודת אלקית אצלם אין הבדל בין שם הויה לשאר שמות שאף שמורה על רבוי לא גרע משיתוף כביכול ולכך חייב גם על כינוים דגם זה ברכת ד' יחשב אצלם והבן כי נכון הוא. והנה במ"ש למעלה בענין אנכי ד' אלקיך אם נמנה בכלל המצות לפע"ד נ"ל דבר חדש דהנה לפע"ד נ"ל בטעם הדבר דמומר לע"ז כמומר לכל התורה וכל שאינו מודה בע"ז הוה כמודה בכל המצות נלפע"ד ענין חדש עפמ"ש הרמב"ם בה' מלכים פ"ח הי"א כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי"ז מחסידי או"ה ויש לו חלק לעוה"ב והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו שב"נ מקודם נצטוו בהם אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אינו גר תושב ואינו מחסידי או"ה ולא מחכמיהם כן הוא הגירסא לפנינו ובספר תולדות אדם להגאון החסיד מהר"ז מווילנא הגיה שצ"ל אלא מחכמיהם ואמר שכן מבואר במדרש וכן מצאתי בספר אמונת חכמים שגרס כן וכמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' קי"ז בסופו ע"ש הנה הורנו רבינו שגם הב"נ כל שאינו מקבל המצות מפאת שמאמין שכך נצטוינו רק מפני הכרע הדעת אף שהוא מחכמיהם אבל אינו גר תושב ואינו מחסידי או"ה ולפ"ז הדברים ק"ו שאם ישראל שומר המצות מפאת הכרע הדעת ולא מפאת שכן נצטווינו שאינו יהודי ואין לו חלק ונחלה בדת יהדות ולפ"ז יפה אמרו כל שהוא מומר לע"ז א"כ אינו מאמין באלקים וא"כ אף שהוא עושה כל המצות מפאת הכרע הדעת אינו בכלל ישראל והרי הוא כמומר לכל התורה והיינו שהתורה צריכה להיות נשמר מצד מצות אלקים שנצטווינו לקיים ולו אין לו אמונה אלקית וז"ב:

וזהו לדעתי מ"ש בחולין ה' דמומר לחלל שבתות הוא כמומר לע"ז והיינו משום שגם הוא כל שאינו מאמין בחידוש העולם וא"כ ל"ש שמאמין שהמצוה הוא מפאת המצוה שהרי אמרו במדרש הובא ברמב"ן במצות עשה מצוה א' שאמרו משל למלך שנכנס למדינה אמרו לו עבדיו גזור עלינו גזירות א"ל לאו כשתקבלו עליהם מלכותי אגזור עליכם גזירות שאם מלכות אינם מקבלים גזירות היאך מקיימין כך א"ל הקב"ה אנכי ה' אלקיך לא יהי' לך אני הוא שקבלתם עליכם מלכות במצרים קבלו גזרות לא יהיה לך ע"ש והענין הוא דהקב"ה לא רצה שיקבלו הגזירות מצד הכרע הדעת רק מצד מצות התורה ולכך אמר שיקבלו מלכותו ויקבלו עליהם גזירותיו והיינו מצד שכן צוום השי"ת לא מצד הכרע הדעת וכמ"ש במשל וזה לדעתי ענין כפיית ההר כגיגית שבאמת ישראל רצו לקבל התורה רק שרצו מצד הכרע הדעת וכפה עליהם ההר שיקבלו מצד שצוה עליהם וזה ענין מודעא רבא לאורייתא שהיינו שיוכלו לומר שאינם מקבלים מצד התורה רק מצד הכרע הדעת וזה לדעתי מה שיטענו אוה"ע כלום כפית עלינו הר כגיגית ותמהו בתוס' דהא גם לישראל יש מודעא רבה ע"י שכפם ולפמ"ש א"ש שב"נ שלא רצו לקבל ולקיים לגמרי אף מצד הכרע הדעת שפיר יש להם טענה כלום כפית עלינו ההר כגיגית שעכ"פ קיימנו התורה משא"כ עכשיו ויש להאריך הרבה בזה בשבת דף פ"ח וליישב בזה הרבה קושיות התוס' והפוסקים בזה ואכ"מ ומעתה י"ל דבזה נחלקו הרמב"ם והבה"ג דהנה מצות אמונת אנכי הנה זה ל"ש שיקבל מצד מצות אמונה שמהיכן יבא לידי אמונה אם לא מצד הכרע הדעת כמו שחקר אברהם אבינו בשכלו עד ימצא אמונה אלקית ולכך לא חשבו הבה"ג למצוה וכבר ביאר במורה דע אלקי אביך ועבדי' שנעבדו מצד ידיעה וחקירה השכלית ולכך לא חשבו הבה"ג אבל הרמב"ם ס"ל דזה דווקא אבדהם אבינו שהי' ראש למאמינים והוא לא נצטווה להאמין הוא בא מצד חקירה השכלית אבל אנחנו שנצטוינו להאמין שאנכי ד' אלקיך א"כ גם זה מכלל המצות ואף שנצטווינו לחקור ג"כ אבל האמונה הוא עיקר וזה לדעתי מ"ש והאמין בד' ויחשבה לו צדקה שגם אברהם אחרי שהגיע מפאת שכלו להכיר הבורא יתברך שוב הי' עליו אימת הבורא מצד שהאמין בד' ולא רצה להאמין מפאת החקירה כ"א שכ"כ גבר עליו האמונה אומן בד' עד שהאמין בד' וע"כ חשבה לו לצדקה שהוא הי' רשאי לעבדו מצד החקירה והשכל ואפ"ה האמין בד' וזהו לדעתי מ"ש בשבת ששיבר משה הלוחות שדרש ק"ו מה פסח שאינו רק מצוה אחת אמרה תורה וכל בן נכר לא יאכל בו התורה כולה וכל ישראל מומרים עאכו"כ ולכאורה תמוה דמה ענין זה לזה דבפסח כן גזרה חכמת התורה שבן נכר לא יאכל בו אבל בהלוחות שנתן להם שיקיימו אותה הכי מפני שישראל מומרין ישברו הלוחות שהי' מעשה ידיו של הקב"ה ולפמ"ש א"ש שזה הי' הענין שהם רצו לקבל התורה מצד הכרע הדעת ולכך באו לכלל עשיית העגל שכבר הראה הכוזרי והאברבנאל שישראל לא נשתבשו ח"ו להאמין בעגל רק שהי' מכוונים להעמיד להם כבוד חונה בתוך גוי' וא"כ זה הי' מפאת הכרע הדעת ולזה לא רצה משה רבינו בזה רק שיקבלו מצות התורה לזה אמרו מה פסח שמה ענינו לבן נכר כל שרוצה להאמין במצות פסח ולאכל למה לא יאכל וע"כ שצריך לקיים במצוה מפאת המצווה לא מפאת הכרע הדעת ולכך כל בן נכר לא יאכל בו אף כי כל התורה וישראל מומרים עכו"ם וע"כ אמר לו יישר כחך ששברת שבזה הגדלת כח התורה והמצוה והבן כי הוא ענין נפלא לדעתי אף שהוא ע"ד דרוש קצת לדעתי היא נקודה נפלאה. ושוב אחר זמן רב כשלמדתי במקרא מלכים ב' י"ז שזה דרכי לחזור בכל שנה ושנה עיינתי היטב ומבואר שם דרק בני ישראל מצווים על השיתוף וגם במצות אין מועיל להם אם לא יקבלו בשביל שהיא מצות ד' אבל עכו"ם אין מוזהרים על השיתוף וזה הי' ענין הכותים שבשומרון והמעיין שם ימצא להדיא שכדברי כן הוא ויתיישב בזה אריכות דברים שהאריך שם בענין הכותיים שלא הי' כישראל שרק ד' לבד יריאים ע"ש היטב ותמצא ובלא"ה נלפע"ד דלכך אסור לעשות שותפות עם עכו"ם משום דכשהעכו"ם נשבע בע"ז שלו א"כ כיון שצריך הישראל להשבועה שכופר לו ממון וכדומה וא"כ לא גרע מרוצה בקיומו דאסור בע"ז וכמו גר ועכו"ם שירשו אביהם דאסור משום דרוצה בקיומו של ע"ז כדי שירש הוא חלקו וא"כ כאן שרוצה שהעכו"ם יתירא מיראה שלו כדי שלא לשבע בשקר א"כ אין לך רוצה בקיומו גדול מזה דהא אם לא הי' מאמין עכו"ם בע"ז שלו לא הי' מובטח על שבועתו שלא יהי' נשבע לשקר וא"כ הו"ל רוצה בקיומו של ע"ז ח"ו ולכך אסור לקיים בשמה של ע"ז ואולי כיון דעכו"ם אינו מצווה על שיתוף א"כ הרי הוא משביעו בשם ד' ובשיתוף כביכול א"כ הו"ל רוצה בקיומו ע"י ד"א שהישראל אינו צריך רק שלא ישבע לשקר והוא משביעו בסתם ועל שיתוף אינו מצווה ועיין ע"ז דף ל"ב. והנה תדר"י בברכות פ' א"ד גבי עונין אמן אחר כותי המברך כתב שאפילו אחר עכו"ם עונין אמן שאף שא"י מי הוא השם שהוא חושב שהעכו"ם הוא הבורא אפ"ה כיון שכוונתו לשם ואנו שומעין כל הברכה עונין אמן אחרי' והביא דברי המדרש ברוך תהי' מכל העמים שעונין אמן על כל מי שמברך ע"ש והדבר יפלא מאד דאיך ס"ד דאם העכו"ם יברך השם ויהי' כוונתו לע"ז שלו שהוא הבורא ויהי' מותר לענות אמן אחריו ונראה כמודה ח"ו בע"ז חלילה חלילה מלומר כן ועיין ביו"ד סי' קי"ז במ"ש הרמ"א דמותר לומר לעכו"ם אלקיך יעזרך והט"ז צווח ע"ז ככרוכיא דאיך אפשר שיחזיק ידי עובדי אליל וא"כ מכ"ש שיענה אמן ויברך לע"ז חלילה לא תהא כזאת בישראל ואני לעצמי אמרתי לפ"מ דאמרו במנחות דף ק"י דקרו לי' אלהא דאלהא וא"כ גם הגוים מודים בהשם יתברך שהוא לעילא לעילא רק שמשתפין לע"ז שלהם וא"כ שוב מותר לענות אמן דהא גם העכו"ם כוונתו לאלקים אמת רק שמשתף ואינו מוזהר ע"ז ולכך היטב אשר דיבר הרמ"א בזה דמותר לומר אלקים יעזרך ואף דעכו"ם יחשוב לע"ז שלו מ"מ כיון שגם העכו"ם מודה באלקים אמת א"כ הישראל שאמר אלקים יעזרך ודאי שפיר עבד ועכ"פ פשטת דברי ר"י תמוהין שוב ראיתי במ"א סי' רט"ז הסביר דעת הרר"י דכיון ג"כ שמשתפין ומרמז למ"ש סי' ק"ג ולפמ"ש למעלה בשם ע"ת שהשיתוף הוא לא ששוים ממש רק שזה גדול מזה א"כ היינו דקרו לי' אלהא דאלהא וא"ש הכל ודו"ק:

והנה מדי דברי אמרתי להזכיר מ"ש בגליון ראיה דדיבור הראשון הוא אנכי מהא דאמרו ספרי פ' בשלח והובא בסנהדרין דף צ"ט על קרא דדבר ד' בזה דדריש ר"י זה העובד ע"ז והיינו אנכי ולא יהיה לך וזהו קצת סתירה למ"ש הזהר הרקיע והנה כה הראני תלמידי החריף מוה' מענדיל בודק נ"י דבמצוה ל"ת ה' האריך הרמב"ן אי לא יהיה לך קאי על עשיית אלילים לבד או על עבודתה והרי בסנהדרין מבואר דקאי על עבודתה אבל אינו ראיה דבאמת מביא הרמב"ן מחלוקת התנאים בזה א"כ י"ל דר"י ס"ל כמ"ד דקאי על עבודתה ובפרט דאמר דאנכי ולא יהי' לך בדיבור אחד נאמרו מסתמא הוא שוה לאנכי דמיירי בקבלת עבודת אלקית ע"ז הזהיר שלא יהי' לך ודו"ק. ומה שהקשה עוד בהא דאמרו סנהדרין ס"א אי דפלחי לי' כ"ע מודו דכתיב לא תעשה לך פסל וע"ז אמר דמזה מבואר דלא תעשה פסל קאי על עשייה ולא על עבודה והרמב"ן נסתפק שם בזה לק"מ דאם קאי על עשייה לנוי מכ"ש דעובר בעבודה והרמב"ן נסתפק להיפך דלמא קאי על עבודה ולא על עשייה לנוי אבל כל שעובד למה שעשה בודאי כ"ע מודו דעובר וז"ב ופשוט. והנה בהא דאמרו בסנהדרין דף ס"ג אלמלא וא"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה ופרש"י דהא לא כפרו בהקב"ה לגמרי שהרי שתפוהו בד"א והיא תימה דישראל ודאי מצווים על השיתוף ואיך ניצולו בשביל זה ששתפו שמו וד"א ובאמת שי"ל שזה שאמר רשב"י והלא כל המשתף ש"ש וד"א נעקר מן העולם שנאמר בלתי לד' לבדו והיינו שאף ששתפו עוד בד"א ל"מ כדכתיב בלתי לד' לבדו אבל אכתי תמוה על אחרים מה התנצלות יש בזה אמנם נראה דהרי רש"י פירש שהערב רב אמרו כן שהרי לא אמרו אלה אלהינו והם הטעו את ישראל אחריו והיינו שבתחלה עשוהו ערב רב ואח"כ טעו ישראל ג"כ ולפ"ז הערב רב כיון שלא גיירו באמת וכשחזרו לקלקולם ועשו העגל א"כ הי' להם דין ב"נ וב"נ לא נצטוו על השיתוף וא"כ יש להם התנצלות וישראל בעצמם יש להם התנצלות כי טעו להאמין לערב רב:

ובזה נלפע"ד מ"ש אח"כ ויאמר להם כה אמר ד' אלקי ישראל שימו איש חרבו על יריכו ופירש"י והיכן אמר כך זובח לאלהים יחרם והוא במכילתא ובתנא דבי אליהו ח"א פ"ד מעיד שלא אמר הקב"ה למשה כן אלא שדן ק"ו בעצמו ועיין באפיקי יהודא דרוש מים קדושים מ"ש בזה לפי דרכו דרך דרוש ולפמ"ש באמת שלא אמר הקב"ה כן רק שמשה דן בעצמו שבאמת הערב רב אמרו אשר העלוך והם לא נצטוו על שיתוף אבל כשישראל טעו אחריו והם נצטוו על השיתוף וכיון שהקב"ה אמר למשה לך רד כי שחת עמך ופירש"י דהיינו הערב רב כמ"ש רש"י עמך שקבלת גרים א"ש וא"כ לא אמר לו הקב"ה להרוג אותם שהם לא נצטוו על השיתוף אבל לאחר שירד אל העם וראה כי ישראל טעו בזה א"כ ז"ש שימו איש חרבו על יריכו והרגו איש את אחיו והיינו שישראל חייבים מיתה בשביל זה וז"ש כה אמר ד' אלקי ישראל והיינו שישראל נצטוו על שיתוף וז"ש היכן אמר לו זובח לאלקים יחרם בלתי לד' לבדו והיינו שישראל נצטוו על שיתוף ונתחייבו ואין נ"מ במה שעבדו בשיתוף:

ובזה נפתח לי שערי בינה במה ששמעתי קושיא בשם הגאון מופת הדור מוהר"מ סופר זלה"ה שהקשה דבנחמי' יו"ד פסוק ח"י כתיב אף כי עשו להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך אשר העלך ממצרים והיא תימה גדולה איך שינה ואמרו שאמר אשר העלך ובאמת אמרו בוי"ו ובזה תלוי כל הצלת בית ישראל והוא תימה גדולה וכ"כ בזה על עין יעקב בחידושי ולפמ"ש א"ש דבאמת הערב רב אמרו אשר העלוך והם יש להם התנצלות שאינם חייבים על השיתוף אבל ישראל חייבים על השיתוף א"כ להם אין נ"מ בין העלוך להעלך והם אמרו אשר העלך ובנחמי' מספר מה שחטאו ישראל ולזה אמר שאמרו לאחר שהטעה אותם הערב רב באמרו ישראל זה אלהיך אשר העלך ולכך לא כתיב זה אלהיך ישראל כמ"ש בתורה אלה אלהיך ישראל משום דבתורה מספר מה שהערב רב אמרו ולכך אמרו לישראל אלה אלהיך ישראל אבל נחמיה מספר מה שאמרו ישראל אמר אשר העלך וז"ב ודו"ק ולפ"ז לפמ"ש רשב"י דפליג על אחרים דאף ב"נ מצווים על השיתוף דהרי הערב רב אמרו כן והאיר ד' עיני ומצאתי כן בילקוט משפטים על פסוק זובח לאלהים יחרם הביא מ"ש בסנהדרין ס"ג מחלוקת אחרים עם רשב"י והביא בשם המכילתא שאמר רשב"י והלא כל המשתף שמו של מקום בע"ז חייב כלייה כמה שנאמר את ד' היו יריאים ואת אלקיהם היו עובדים וכן הוא הגירסא במכילתא בלי תיבת אלה וכמו שהגיה בזית רענן והוא תימה לכאורה דמה מביא משם ראיה ולפמ"ש א"ש דבא רשב"י להביא ראיה דאף בעכו"ם בב"נ מצווה על השיתוף ומביא ראיה דהרי שם היו עובדים אלהים חיים וגם אלהיהם המבדיל ואפ"ה נשכו בהם ונתחייבו כליה וע"כ שגם בב"נ חייב ע"ז וז"ב ברוך הפוקח עורים זה כתבתי בי"ד אדר ראשון שנת תרי"ג ועיין בספר סדר למשנה פי"ז מיסודי התורה ה"ז ופ"א מע"ז והנה בשנתרי"ג ה' אמור כ"ו למב"י למדתי בסנהדרין דף ע"ד ע"ב דנסתפק הש"ס אם ב"נ מצווה על קדושת השם שיהי' יהרג ואל יעבור וק"ל טובא אם ב"נ אינו מצווה על השיתוף א"כ למה יהרג והלא אף אם יעבוד ע"ז ויאמין בקדושת השם אינו מצווה ע"ז ולמה יהרג וע"כ דב"נ מצווה על השיתוף וצ"ע:

והנה ביום ט"ו ד' וישלח למדתי חולין דף ה' גבי הא דלמד ר' ענן מאחאב דמומר לע"ז כשר לאכול משחיטתו כתבו בשם הריטב"א דאחאב דוקא ודומיא דידיה שהיו מאמין בתורת משה ובד' רק שהיו נמשך אחר נביאי הבעל שסבר שיש לו תועלת בהם להמשיך כח מכחות העליונים אבל מומר לע"ז לגמרי פשיטא דאין מותר לאכול משחיטתו ומכ"ש דאין מקבלין והנה אף שלא ראיתי בריטב"א הנדפס (אפשר שנשמט מפני המוראה) ולפ"ז שוב עכ"פ לא גרע מעובד ע"ז בשיתוף ולפ"ז יקשה לשיטת הרמב"ם דטעם של שחיטת עכו"ם היא משום שכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו ולפ"ז גם מומר שדינו כנכרי והרי נכרי גופא בשיתוף אינו מצווה וא"כ מכ"ש מומר לע"ז בשיתוף דלא נאסר כל שהוא בשיתוף ולשיטת הרא"ש משום דאינו בר זביחה ה"ה מומר לע"ז דאינו בר זביחה אבל לשיטת הרמב"ם קשה מיהו לפמ"ש הרמב"ם דגדר גדול גדרו בדבר וביארתי בתשובה דהוא מה"ת רק שהוא מתורת סייג א"כ גם נכרי העובד בשיתוף ג"כ לא עדיף מגר תושב דכופר בע"ז מ"מ גדר גדול גדרו וה"ה בזה ובזה י"ל מה דק"ל לפי מה דלא קי"ל כרב ענן א"כ למה לא דחו ראיית ר"ע ולפמ"ש י"ל דבאמת לשיטת הרמב"ם אם נימא דגדר גדול אינו רק מדרבנן כמ"ש הרבה פוסקים א"כ אין ראיה מאחאב. והנה בהא דאמרו דלמא זבח אחאב וגברי' אכל אחאב וגברי' זבח יהושפט וגברי' אכל יהושפט וגברי' ומשני דלא הוה מפליג נפשיה כולי האי. וק"ל כיון דע"כ יש כאן ספק אם אולי הוא מזבח יהושפט וגבריו וגם עובדי' הי' ירא אלקים ואם כן הוה ספק ומה"ת לקולא לשיטת הרמב"ם וא"כ לכך הי' יהושפט אוכל וצ"ל כיון דאתחזיק איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור וכל שספק אם זבח מומר לע"ז ושחיטתו נבלה שוב אוקמינן על חזקת איסור הקדום ול"ש ספק לקולא והנה ריש פ"ב דחגיגה אמרו אלא הני לרבות את הנכרים שמוזהרים על ברכת השם וע"ז כישראל ובט"א שם הקשה הא ל"ל קרא הא נ"ל מויצו ד' אלקים על האדם ולפמ"ש א"ש דנ"מ לענין שיתוף דנצטוו שיהי' כישראל דנצטוו על השיתוף ודו"ק:

אחר כמה שנים שנתרט"ז ג' צו י"א אדר שני מצאתי במדרש מגלת אסתר בפסוק בשנת שלש למלכו אמרו שם למה קורין אותו מדי דמודיא להקב"ה ופירש המ"כ דמודים להקב"ה שהוא האדון ומכירו לעשות רצונו אר"ח בר אבא מלכי מדי תמימים היו ואין לו להקב"ה עליהן אלא ע"ז שמסרו להם אבותיהם וזה מבואר שב"נ מצווים על השיתוף שאל"כ אין לו להקב"ה עליהן דבר ולפע"ד ראיה נפלאה היא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף