שואל ומשיב/ב/א/לה

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן לה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וברכה להבחור כהלכה משדד בעמקים בודק בחורים וסדקים כ' ישראל יוסף נ"י:

מכתבו הגיעני. והנה הרבה בקושיות ונהניתי עד מאד אשר בחור בשנים יעלה וירד בעמק הלכה. והנה מה שהקשה ביומא ד' ז' בסוגיא דטומאה דחוי' דמקשה ר"ש לר"י כה"ג ביוה"כ יוכיח שאינו על מצחו ומרצה והקשה דאיך משכחת טומאה כלל בפר ושעיר של יוה"כ דהרי אימת אינו על מצחו הוא רק בשעת עבודת פנים והרי בעת עבודת פנים ליכא רק פרו ושעיר ור"ש בעצמו סובר מובא בתוס' מרובה ע"ז ד"ה פרה דפרים ושעירים הנשרפים אינם מטמאין טומאת אוכלין משום דמקרי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים וא"כ איך משכחת טומאה בפר ושעיר של יוה"כ וא"ל עפ"י דברי התוס' חולין פ"א ד"ה עולה דאימורין מקבלין טומאה אף לר"ש מחמת דאכילת מזבח שמה אכילה דז"א דרק לפנים אסור לכהן לילך בבגדי זהב והקרבת האימורין הי' על מזבח החיצון והוי על מצחו ומרצה וא"כ בפנים לא משכחת טומאה לר"ש. לענ"ד י"ל כיון דאימורים הוי אכילת מזבח ומחשב אוכל שיכול להאכילו לאחרים כמ"ש התוס' חולין פ"א דניהו דאח"כ יקרבו האימורים עכ"פ אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים מקרי:

הקשה על שיטת הרשב"א בתשובה תקס"ג מובא ברמ"א ס' רנ"ח דסובר דבהקדש קרקע מהיום ולאחר מותו או מהיום ולאחר שלשים יום לא קדיש כלל דהא א"א לומר פירות לאחר זמן והגוף מהיום דהא כי אכיל פירות של הקדש אכיל לכך אמרינין דההקדש לא חל כלל והקשה מפסחים ל"א בפלוגתא דאביי ורבא דכל היכי דאקדיש לוה וזבין לוה כ"ע ל"פ דאתי מלוה וטריף כו' כי פליגי דאקדיש מלוה וזבין מלוה דלאביי דאמר למפרע היא גובה כיון דמטא זמנא כו'. ולפי שיטת הרשב"א קשה כיון דפירות מסתמא הלוה קא אכיל כמ"ש התוס' ב"ק ד' ל"ג ד"ה איכא בינייהו כו' וכיון דפירות אכיל לוה משעת הלואה א"כ ממילא לא חל ההקדש אף לאביי ועיין בקצה"ח ס' רנ"ז. ועיין תשובת הרשב"א ס' תש"ז. ובלא"ה ל"ק דהרשב"א ל"מ רק באם הגוף והפירות שלו. בזה אמרינין דל"ש הקדש שהפירות יהי' לחולין אבל המלוה אין לו כעת בפירות רק בגוף שפיר יכול להקדיש כל ששייך בגווי':

מ"ש בפסחים ד' מ"ד בהא דאמרו במשרת הוי שני כתובין הא כיון דיקדש הוי עשה ול"ת ומשרת הוי ל"ת ולא הוי שני כתובין כמ"ש התוס' שבת ד' ע' ובמהרש"א שם כבר קושיא בדומה היא זו ומובא בשם הגאון מ' בעריש מגלוגא שיקדש נצרך לעשה ול"ת:

מ"ש ב"ק צ"ו למה גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך הא כתבו התוס' בשבת דאיסור הנאה מקרי שינוי כבר הקשיתי זה רבות בשנים כן ודרשתי בזה בשה"ג:

מ"ש על דברי התוס' בסנהדרין אדם מי קדיש דכתבו דהיא לרב והקשה מגיטין ל"ח דהיכי דאמר בפירוש לדמי אפילו רב מוד' כמ"ש התוס' בגיטין ל"ח. יש לומר דהתוס' אזלי שם לתירץ אחר וע' חדושי הרשב"א שם ובמלמ"ל פ"ה מערוכין ה"ה:

מ"ש מכנה"ג ס' ל"ח בקידש אשה לשלשים יום אם צריכה גט והקשה מנדרים ד' כ"ט דהאומר לאשה היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט ל"ק מידי דהש"ס אמר אם אמר סתם היום את אשתי ולמחר אי את אשתי קדושת הגוף לא פקע בכדי אבל הכנה"ג כתב באם מקדש אותה לשלשים יום ולאחר שלשים הרי את מגורשת א"כ קצב בפירוש הזמן שמקדשה ובכה"ג אף קדושת הגוף פקע וע' כפות תמרים סוכה מ"ב שכתב בפירוש אם אינו מקדיש רק לזמן פקע הקדושה. וע' בחבורי יד שאול ס' רכ"א והארכתי בזה:

מ"ש מפסחים ע"ג דמאי תיקון להוציא מידי אבמה"ח הא אין התיקון בא תיכף כיון דמפרכסת אסורה ול"ש כאן מי איכא מידי כיון דאסור מצד ע"ז לישראל ושוב אסור מפרכסת לבני נח ודמי לבהמה טמאה ואבמה"ח דל"ש מי איכא מידי. הנה כעין קושיא זו הקשיתי בסוגיא יבמות ל"ג בפרו של כ"ג ונדפס על שמי בקונטרס אמרות טהורות אך מה שדמית לבהמה טמאה בזה לא צדקת אענך דשם באותו שחיטה של הבהמה יש על הבהמה זו איסור טמאה דאסור לישראל אבל כאן לולי דשחט לע"ז הי' השחיטה זו מותר לישראל ורק ארי' דאיסורא מבחוץ בא עליו ובזה שייך שפיר מי איכא מידי ודוק. הנה כתבתי על כל קושיתך אבל בכ"ז ראיתי כי הטבת לראות בפלפול וחכמה וישר כחך וחילך לאורייתא. ולולי כי קשה עלי העיון הייתי מאריך:

הנה במ"ש לישב דברי הכנה"ג הנה מ"ש בשם הרמב"ח בכפת תמרים דגם בקדושת הגוף אם מתנה רק לזמן גם הגוף נפקע הנה לענ"ד מלבד די"ל דשאני מתנה ע"מ להחזיר דשם אין לו כח בו רק לאותו זמן דלא נתן לו רק לאותו זמן אבל בסתם מקדיש שיש לו כח לקדש לעולם אמרינן קדושת הגוף לא פקע אף גם דשאני קדושי אשה דלא שייך קנין דמים כלל אצלה כמ"ש הר"ן בסברת אביי ע"ש בשם הרשב"א דאף אם נימא דקדושת הגוף פקע בכדי אבל לא בקנין אשה ע"ש. אמנם גוף דברי הכנה"ג כבר התעורר בזה בשעה"מ פ"ח מגרושין ה' ט' והדבר מבואר בר"ן בקדושין פ' האומר בשם הירושלמי וגם אני הארכתי בזה בשו"ת שואל ומשיב ח"א ס' רס"ו ע"ש הרבה סברות בזה ולפמ"ש שם אין כאן סתירה מדברי הירושלמי שהובא בר"ן קדושין הנ"ל להכנה"ג דהירושלמי לא אמר רק אמר הרי את מקודשת לי לשלשים יום ולא סיים ולאחר שלשים יום הרי את מותרת לכל אדם ובזה שייך כיון דפסקה פסקה אבל הכנה"ג מסתפק היכא שאמר ולאחר שלשים יום הרי את מותרת לכל אדם ובזה ל"ש לומר כיון דפסקה פסקה כיון שפירש בהדיא בשעת הקדושין והפה שאסר הוא שהתיר אלא שעדיין יש סתירה מדברי הש"ס דילן באמר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי מי יוצאה בלא גט והרי התם סיים בהדיא ולמחר אי את אשתי וע"כ הי' נראה לחלק באופן אחר דבשלמא באומר היום את אשתי בזה אינו שולל לומר דלמחר לא תהי' אשתו והרי היום הזה נהיתה לעם אינו שולל יום המחרת וא"כ תיכף חלו הקדושין לעולם וכיון דפסקה פסקה. אבל באומר הרי את מקודשת לי לשלשים יום לשון הקדושין לא אמר כהלכתו. אבל מה אעשה שבהירושלמי מבואר כלשון הזה והר"ן השוה אותם עם הגמרא דילן לא ס"ל חילוק זה. ודברי הכנה"ג תמוהים וע' מלמ"ל פ"ז מאישות הל' י':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף