שואל ומשיב/ב/א/לא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן לא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב החריף מ' חיים יוסף עלינבערג נ"י דומ"ץ דפה לבוב:

בדבר השאלה הלז הנה מבואר בש"ע ס' ס"א ס"ט דשטר ישן יש לב"ד לחקור ולפשפש אחריו ומבואר בכנה"ג ונתיבות שם דבלא רווחים נקרא ישן בשלש שנים וברווחים הוא בשש שנים ע"ש וכאן שעבר שבע עשרה שנה הוא ישן ומיושן ויש ריעותא בשטר ואף שהלוה טוען אינו יודע אם פרעתיך הא כיון דמסר לשליש הספרים ונתן לו רשות למכור ומזה יתפרע המלוה הו"ל כטוען אינו יודע אם פרעתיך במקום דלא הוה לי' למידע כי אם השליש אמר לו שפרע להמלוה אזי לא הי' לו דין ודברים עמו. ולא עם המלוה וא"כ בכה"ג הו"ל א"י אם פרעתיך במקום דלא הוה לי' למידע ופטור כמ"ש המלמ"ל פ"ד משאלה הלכה ד' ובכה"ג הו"ל בריא גרוע ושמא טוב ופטור אברא דלפמ"ש שארי בנתיבות ס' ע"ה בטעם דלא הוה לי' למידע דפטור ובהו"ל למידע דחייב לא משום שקנסינין לי' דהי' לו למידע דמ"ט לקנסו רק כיון דהי' לו לידע אמרינין דמשקר וטען שמא והו"ל השמא גרוע ע"ש א"כ כאן כיון דעוד נשאר בהאמט הצאהלונגס אויפלאגע והי' לו לקחת רעצוס מיד המלוה ולא לקח נראה ששקורי משקר ולכך טוען שמא וא"כ שוב הו"ל א"י פרעתיך במקום דהו"ל למידע דחייב אמנם אחר העיון נראה דכל הטעם דא"י אם פרעתיך דחייב הוא משום חזקת חיוב וכאן ל"ש חזקת חיוב דהרי החזקת חיוב אתרע דהרי נתן להשליש ספרים שימכור אותם וישלם להמלוה ועכ"פ הו"ל כחזקה העשוי' להשתנות דאף דהלוה א"י אם הי' כדי כל החוב להשתלם מ"מ עכ"פ יכול להיות שיהי' נפרע כל החוב וגם הי' ספרים הרבה בביתו שיוכל להשתלם מהם וא"כ עכ"פ עשוי להשתנות ובכה"ג הו"ל כמקוה העשוי להשתנות דאתרע החזקה דמעיקרא כמ"ש הר"ן בתשובה וא"כ שוב גם א"י אם פרעתיך פטור ומכש"כ בכה"ג שאין לך רעותא גדולה שלא תבע אותו כ"כ שנים לא אותו ולא השליש ע"כ שנפרע ושכח ומה שהתנצל שבשביל שהלוה הי' עני לא תבע ז"א דהרי הי' לו לתבוע השליש שהניח ספרים ואף אם לא שוה כ"כ עכ"פ הי' לו לתבוע שיקח כל מה שלקח בעדם וע"כ שבאמת נפרע ושכח איברא דלפמ"ש דכאן פטור בא"י אם פרעתיך משום דהוה חזקה העשוי' להשתנות א"כ יקשה בכל א"י אם פרעתיך יהי' פטור דהא עומד להתפרע וכ"כ הטור חו"מ ס' ס"ה דאף בשטר לא אמרינין דהעמד השטר על חזקתו כיון דעומד לפרע ומכש"כ בתביעה בע"פ אבל ז"א דבאמת במקוה העשוי' להשתנות הוא דוקא כשידענו שנתחסר רק שלא ידענו כמה נתחסר אם פחות משיעור או לא הוא דאמרינן דעשוי להשתנות אבל כל שלא ידענו שנתחסר לא הוי עשוי להשתנות וכבר ביאר כן בשב שמעתתא ואינו לפני כעת ולפ"ז כל א"י אם פרעתיך ל"ש לומר דעשוי להשתנות כל שהספק שמא לא פרע כלל אבל כאן שכבר נתן ספרים להשליש למכור בכה"ג מקרי עכ"פ שנתחסר כבר רק שלא ידענו אם נפרע לגמרי או לא בזה לא מקרי חזקה דעשוי להשתנות ועובדא דתטור הוא כשנפל ואתרע שטרא אמרינן דנפרע ומשום זה לא חש לשמרו ונפל ובזה ל"ש העמד שטר על חזקתו כיון דעומד לפרע וא"כ כל שנפל אמרינן דודאי נפרע ומש"ה לא חש לשומרו דנפרע כיון דעומד לפרע וז"ב ופשוט ואני תמה על הטו"ז ביו"ד ס' שצ"ז שכתב לענין חזקת חי דכיון דעלול למות ל"ש חזקת חי והביא ראי' מהך דטור דשטר שעומד לפרע אתרע כח החזקה ע"ש והם תמוהים דזה ודאי דכל דלא נפל לא אתרע חזקת השטר אף שעומד לפרע ואך שאני התם כיון דנפל אתרע וכמ"ש וז"ב וביותר יש לתמוה דעומד להתפרע ל"ש כ"כ דמחוסר ממונא משא"כ חזקת חי דיגוע אנוש וימות ברגע אחת ובאמת הדבר יפלא דבחזקת חי דאינו מחוסר כלל וביד"ש ואפ"ה גם הטו"ז לא כתב רק דכל שמת לענין אם נחוש שמא מת מקודם הוא דחידש דכל שמת יש לחוש שמאמת מקודם ולענין השטר כתב הטור בשם הרא"ש דעומד לפרע ומרע החזקת חיוב אתמהה וע"כ דברי הטו"ז תמוהין ובאמת גם בחזקת חי עצמו כל שלא מת בודאי מוקמינן בחזקת חי אף שעומד למות וע' טו"ז אהע"ז ס' קנ"ז ושם שניהם מתו רק דהספק מי מת קודם והביא הטו"ז שם דעת חכמים שרצו לומר כיון דעלול למות ל"ש חזקת חי והטו"ז השיג עליהם דהחזקת חי הוא חזקה ברורה ובאמת אף שהוא כתב בס' שצ"ז בטו"ז יו"ד הנ"ל דכל שמת אמרינן דמת קודם אין סתירה מזה למ"ש באהע"ז דהרי שם שניהם מתו רק דיש ספק מי מת קודם וע"ז ל"ש סברת הטו"ז דניהו דעלול למות אבל גם זה עלול למות ודוק ועכ"פ בנ"ד דיש ריעותא גדולה דלא תבע כל שנים לא את הלוה ולא את השליש השטר אתרע לגמרי וגם א"י אם פרעתיך פטור דל"ש חזקת חיוב דעשוי להשתנות וכמ"ש ומכ"ש להשליש א"א לחייב כלל דלגבי השליש הו"ל א"י אם נתחייבתי דהוא לא לוה כלום וכל שטוען שמכר ופרע לו אף שהוא בספק פטור ובפרט שיש ריעותא גדולה שלא תבע וגם השליש צעטיל שנתן לו השליש נאבד ממנו כמו שטען המלוה בעצמו ואם בנפל ונמצא אמרינן דאתרע מכ"ש כשאינו לפנינו ולא נמצא ומהגם שהמלוה אומר בעצמו שזוכר שהשליש חתום עליו וגם הוא בעצמו והיינו המלוה ולאיזה צורך חתם המלוה וע"כ שנפרע כבר ונשאר איזה סך שלא נפרע ונתן לו חתימת ידו שנפרע כך וכך וע"כ הדבר ברור דאינו יכול להוציא דבר לא מהלוה ולא מהשליש וע"ש בטור ס' ס"ה הנ"ל שהביא בשם הרא"ש בתשובה שכתב שאע"פ שאין אנו נביאים נדון עפ"י אומדנא ע"ש שהאריך וכאן האומדנא מורה שכבר נפרע מדשתק כל אותן שבע עשרה שנה ומהגם להוציא א"א בזה ולדעתי אף שבועת היסת א"י לטעון עליהם כי נכרים הדברים שכבר נפרע ואולי שכח וכבר אמרו דפרע דייק דמפרע לא דייק ואולי יוכל להטיל חרם סתם אם אינם יודעים כלום ולא הי' קנוניא בין הלוה להשליש כנלענ"ד ברור בלי פקפוק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף