שואל ומשיב/ב/א/כח

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן כח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב"ה יום ב' ויחי תרל"ג לבוב:

שלום וברכה וכ"ט לכבוד הרב החריף המופלג חכם וסופר אשכול הכופר מ' שלמה גיג נ"י. בקונסטנטינא אשר אצל אלגיר באפריקא השייך לצרפת שלום:

מכתבו הגיעני היום מגלה עפה. והנה אף שהדברים עתיקים בראשונים ואחרונים כמו שיתבאר לפנינו ברצות השם בכל זאת למען כבודו ולמען למודו. ולמען הראות. אשר הבטחת השי"ת כי לא תשכח מפי זרעו ת"ל נתקימה ועוד מצאה התורה קן לה בלבב הוגי' אמרתי לבאר הדברים:

הנה שאלתו בראובן המודר הנאה משמעון נתן לו מתנה והלך ראובן וקדש בהאי מתנה אי קדושיו קדושין או לא וע"ז הביא דברי הש"ס ע"ז נ"ד ואידך למעוטי ערלה וכלאי הכרם אם מכרן וקדש בדמיהן מקודשת ופירש רש"י ז"ל מכרן וקדש בדמיהן דלא מתפסא באסורי דממונא אע"ג דהוא אסור לאתהנוי' מינייהו מיהו האי הנאה מטיא לי' ע"י ערלה אבל היא לאו מערלה קא מטיא לה וכן כתב הר"ן וכן כתב הרשב"א ז"ל בחדושיו לקדושין וא"כ מבואר כיון דהיא יכולה להנות ממנו אע"ג דהוא אינו יכול להנות ממנו מקודשת וע"ז הביא דברי הריטב"א גבי המקדש בערלה שכתב דאע"ג דתולה שאב"ס מותר באסורין שלא כדרך הנאתו מ"מ אסור למוכרו לחולה שאב"ס וכו' וכיון שכן לא חשיב ממונו כלל ואפילו הוא חולה שראוי להנות ממנו אינו מקודשת דלאו ממון הוא יהיב לה וא"כ חולק על רש"י והרשב"א ואני תמה של כת הקודמין הוא כבר האריך בזה המלמ"ל פ"ה מאישות שם הרחיב הדבור בזה יעו"ש. והנה מ"ש מעלת כבודו דכיון דמודר הנאה אין לו בה זכי' והביא ראי' דקנה מהא דקי"ל גבי ע"ז דגוי דאם הגביה קנאו והוי ע"ז של ישראל אף דע"ז אסור בהנאה אפ"ה כיון דהגביה קנאו הרי דאסורי הנאה אית בהם קני' וע"ז כתב דהקני' אינו בגוף הדבר רק עיקר הקני' כדי להוסיף עלה חומרא דע"ז דישראל דאין לה ביטול הנה גוף הראי' מבואר בפר"ח או"ח בה' פסח ס' תמ"ג וגם בשאר אחרונים וגם בשו"ת הרשב"א ס' קע"ח מוזכר ראי' זו אבל הר"ן בע"ז פ' ג' גבי מצא טבעת ועלי' דרקון כתב אילו הי' מגבי' לה הוה ע"ז דישראל ואע"ג שאסורה בהנאה אין בה דין ממון אפ"ה כיון שיכולה להתבטל ע"י גוי מצי זכי בה ומכאן לחמץ בפסח של גוי שאפשר לישראל לזכות בו הוי חמץ של ישראל ואסור לעולם ע"ש ובשו"ת נוב"י מהד"ק חאו"ח ס' י"ט האריך להקשות על הרמב"ם שכתב דקנה חמץ בפסח עובר על בל יראה והוא הקשה דאסורי הנאה אין להם זכי' והביא דברי התוס' סנהדרין פ' לענין שור הנסקל ובאמת שכן הקשה בשטמ"ק כתובות ד' ל' ע"ב דאיך שייך לומר גבי חמץ כיון דאגבהה קנאה כיון שאסור בהנאה ולדברי הר"ן אין מקום לקושיא זה:

והנה מעכ"ת הביא דברי הרשב"א ח"א ס' תר"ב ששאלת אשה אחת שנדרה הנאה מראובן כל נכסי ראובן עלי כקרבן ואח"כ בא ראובן וקדשה מהו אי נימא הואיל ומותר לשאר העולם הרי הוא מקודשת כדאמרו מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה א"נ הואיל ויכולה לתשל ע"ש וע"ז השיב הרשב"א דל"ש כאן הואיל ויכולה לתשל ע"ש וע"ז כתב מעלת כבודו דנראה שהרשב"א חשב הך דמערבין בנזיר ליין אינו רק משום דחזי לתשל ולא משום דחזי לאחרים והרי בערובין כ"ח אמרו לענין גודגניות דפריך ומי מערבין הא לא חזי ותרצו בשלא הוקשו לזרע ומרובי בנים אבע"א לעולם לחשוכי בנים דהא חזי למרובי בנים ולפ"ז לתרוצא קמא דמוקי במרובי בנים מתניתין דקתני מערבין לנזיר ביין הא לא חזי לי'. וע"כ משום הואיל אי בעי מתשיל א"כ מבואר דיש שני טעמים במתניתין או משום הואיל או משום דחזי לאחריני אבל קשה להרשב"א דמאי יענה להאי סוגיא ובמח"כ לא הבין דברי הרשב"א ואני תמה שהרי בעצמו הרגיש האיך מדמה האי דקדושין להאי דערובין דשאני ערובין דעכ"פ חזי לאחריני והוה סעודה ראוי' אבל קדושין מה מועילינו דחזי לאחריני סוף סוף היא אין לה כלום ובאמת הרשב"א גופא כוונתו כן בדבריו דמה דדמית להאי דמערבין לנזיר ביין זה לא דמי לקדושין דשאני קדושין דבעינין חזיא לה ושאני עירוב דסגי במה שהוא סעודה ראוי' לאחרים רק דהואיל איבעי מתשל ג"כ ל"ש בזה. אבל הרשב"א מודה דבערובין שייכין שני הטעמים רק דלענין קדושין ל"ש זאת וז"ב ופשוט. ובזה הן נסתר מחמתו מ"ש מעכת"ה שדברי הרשב"א סתראי נינהו ממ"ש הרשב"א בספר הבתים הובא בשעה"מ ה' חמץ ומצה פ"ז. ולפמ"ש הרשב"א מודה דבערוב כל דחזי לאחריני הוי ערוב. והנה מעכת"ה הביא דברי הרב מוהרי"ט אלגאזי בספרו שמחת יו"ט ס' פ"ה הקשה בהא דפריך פסחים ד' כ"ג והרי תרומה דרחמנא אמר וכל זר לא יאכל קדש ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וע"ז הקשה דלא מצא הש"ס ראי' דתרומה מותרת לישראל רק מהך משנה דמערבין ולכל הפירושים אין ראי' מפורשת כ"כ ואמאי לא מייתי משנה מפורשת ביבמות ד' ק' דבספק בן ז' לשני ו"ט לראשון דמוכר התרומה והדמים שלו והרי משום ספק יכול להנות ממנו גם קשה מקדושין נ"ח דקתני הרי זה מקודשת ואפילו ישראל (כן הבינותי מקושיתו דהספר אינו לפני ומעלתו קיצר) וע"ז כתב מעכת"ה דלפמ"ש התוס' בכתובות ד' למ"ד ד"ה זר שאכל תרומה דהכהן יכול למחול א"כ מתורת מחילה קאתי עלה אבל לענ"ד אין כאן קושיא כלל דהש"ס מקשה ממתניתין דערובין דקודם:

מה שמקשה בהך דישראל ששכר פרה מכהן והאכילה כרשיני תרומה שפירש ר"י ז"ל דמיירי באין מזונותיו על הישראל אלא על הכהן וע"ז הקשה מיבמות ד' ס"ו ע"ב כתבו בשם ר"י להיפך בזה כבר קדמו הרבה מאחרונים. והנה הוא חוזר על מה שכתב לענין דבר האסור בהנאה דאין בו קני' וע"ז הקשה מב"ק ד' ס"ו דפריך מגזל חמץ ועבר עליו הפסח כיון דמטי עידן אסורה איושי מיאש ומשני זה מיאש וזה אינו רוצה לקנות משמע דאי רצה לקנות קונה והא באסורי הנאה ל"ש קנין כבר הרגיש בזה ש"ב הגאון מליסא בספרו מקור חיים על ה"פ וכתב דהפשט הוא דרגע סמוך לאיסורו מיאש:

ומה שהביא דברי המלמ"ל פ"ה מנדרים הנה כבר האריך המלמ"ל פ"ה מאישות מזה שתלוי בפלוגתא אם מקודשת אם קדשה במה שאסור למקדש וכבר הארכתי בזה בהרבה מקומות דהר"ן והרשב"א מחולקים בזה וכמ"ש בחבורי יד שאול הנדפס ס' רכ"ג ס"ק ו' והבאתי שם דברי המח"א והמהרש"ל ביש"ש ע"ש:

ומ"ש דהוי ס"ס ספק כדעת רשב"א דלא קנה ואף אם נימא דקנה כיון דלגבי' דידי' אינו שוה פרוטה אי כרש"י אי כריטב"א. הנה יעיין בזה בתה"ד ובש"ך ביו"ד ס' נ"ז בסופו ובמנחת יעקב לענין ספק בפלוגתא דרבוותא וממנו תקיש לס"ס בפלוגתא דרבותא ז"ז יהי שלום וברכה כנפשו ונפש הדו"ש באהבה הצעיר יוסף שאול הלוי נאטנזאהן האבד"ק לבוב והגליל:

כח

מרחוק אקרא להרב הגאון המפורסים בכל קצוי תבל פאר הדור עטרת ראשינו בנן של קדושים וכו' כש"ת מהר"ר יוסף שאול הלוי נאטנזאהן נ"י:

אחרי שים שלום טובה וברכה אות זה מדבר ושואל ממעלתכם ילמדינו רבינו על מעשה שהי' כך הי' ראובן הכהן הי' רגיל להכות את אשתו בכל פעם ומחרף ומקלל ומבזה אותה בכל מיני בזיונות אשר אין להעלות אותם על הכתב ויש עדים כשרים בזה הדבר והי' עושים שלום בניהם כדרך כל אחב"י בכל מקום שהם שאהבים ורודפים שלום וכך הי' כמה וכמה פעמים אמנם אח"כ הביאה את משפטה בערכאות הגוים פעם שנים ושלוש עד שיצא משפטם אשר ראובן הכהן הנ"ל מוכרח לגרש את אשתו ואם לא יגרש אותה מחיוב ראובן ליתן קנס סך כו"כ או שיהי' חבוש בבית האסורים זמן כו"כ והי' איך שהי' הלך זה ראובן הנ"ל והביא מסדר וסופר ועדים וגירש את אשתו כדת כמבואר בש"ע א"ה אמנם זה המסדר הגט אינו מפורסם לסדר גיטין הוא מלמד תינוקות ואחר כמה ימים אחר הגט התחיל המגרש הנ"ל לצעוק חמס על הגט ועל המסדר לפי שלא מפורסם זה המסדר לסדר גיטין כנ"ל ומתפחד שמא הגט פסול. מה עשה זה המגרש הלך ואסף דיינים לעיין בזה הדבר אם הגט כשר או לא וישבתי אני הח"מ ושני חכמי ארץ ישראל ועוד כמה ב"א חשובים ושלחנו אחר הסופר והמסדר והביאו לפנינו את הגט וראינו שהגט נכתב ונתן כדמ"וי והכשרנו את הגט הנ"ל רק בדעבד למה כי ראינו אם לא נכשיר את הגט יצמח ע"י זה הגט תקלה גדולה מן גיטין אחרים אשר נתנו וירבו ח"ו ממזרים בישראל ע"כ הכשרנו את הגט בדעבד ומהיום והלאה אסור להם עוד לכתוב ולסדר גט וביום השבת הכרזנו בבהכ"נ שהגט כשר ובזמן שישבנו לעיין בזה הענין לא הזכיר זה המגרש שיש לו תנאי או אונס אלא אדרבה נשק ידינו ורגלינו ואמר ב"ה שכך יצא מלפניכם ואחר כמה ימים הוציא זה המגרש קול שיש לו תנאי והיה אנוס לגרש והוציא נייר קטן שכתוב עליו התנאי ויש ג"כ עדים בדבר שמעידים שהמגרש הנ"ל כמה ימים קודם שגירש את אשתו אמר בפניהם שיש לו תנאי וגם שהוא אנוס לגרש ושאלתי אותו למה לא הזכרת בפנינו בזמן שישבנו לעין בזה הגט שיש לך תנאי או אונס ואמר אני שכחתי ולקחתי מידו זה הנייר שכתוב בו התנאי וראיתי ארבע שיטות אחרונות כתוב כתב על גבי כתב ומה שהי' כתוב בארבע שיטות הנ"ל מקודם לא ידענו וחקרנו על זה התנאי בבית הגביר המפורסים מוה' יוסף דוד עזרא ה"י וגם בנו הגביר החכם מוה' אליהו ה"י ועוד ב"א אחרים אשר הי' בעת ההיא בבית הגביר הנ"ל. ואחר החקירה יצא שזה הנייר והתנאי מזויף וצחקו עליו כל העומדים שם ועדי הגט והמסדר והסופר כולם אומרים בפניו שזה התנאי הכל שקר אדרבה ביטל כל המודעות קודם כתיבת הגט וקודם נתינת הגט הכל כדת וכהלכה ולא הזכיר שום תנאי או אונס כלל ועיקר ואחר זה הענין התחיל זה המגרש להוציא לע"ז ושם רע על העדים והסופר וכך בכל יום חדשים לבקרים צועק בכל הרחובת שהגט פסול ע"כ לע"ד נראה שהגט כשר כמבואר בש"ע אה"ע סימן קמ"ג ובבית שמואל סימן ה' אם אמר ה"א מגורשת מעכשיו או מהיום הגט קיים והתנאי בטל גם ש"ע אה"ע סימן ל"ח ה' קדושין שהתנאי צריך להיות קודם למעשה וצריך להיות כתנאי ב"ג וב"ר ואם חסר התנאי אחד מן ה"ד דברים המבוארים בסימן ה' אז התנאי בטל ובפרט בגיטין אם המעשה קודם לתנאי המעשה קיים והתנאי בטל גם מענין אונס מבואר בבית שמואל סימן קמ"ד שאין אונס בגיטין אע"פ שגילה דעתו שאין רצונו לגרש. ודוקא אונס דלא שכיח נקרא אונס עי"ש אבל אונס ממון ושביה אין אונס כלל אע"ג אונס בכל התורה מהני אבל בגיטין תקנו חז"ל דאין אונס משום צנועות ופריצות וכל המקדש ע"ד רבנן מקדש ואפקוהו חז"ל הקדושין ועוד סימן ה' מבואר בתשובת הרב המחבר שאין אונס בגיטין וכן בהלבוש שאין אונס בגיטין ואם לא עשה התנאי ככל הלכותיו התנאי בטל והגט קיים ועוד בבנימין זאב סימן ק"ב מביא ענין גדול ומסקנא דמילתא שאין אונס בגיטין וגילוייא דעתא לאו מלתא היא והגט גט ועוד שם סימן פ"ח בענין שהי' רגיל להכות את אשתו שכופין אותו בשוטים אפילו ע"י גוים שיגרש את אשתו ע"כ כפי שקצרה דעתי לירד לעמקא דדינא בענין גדול כזה ושלא להיות דן יחידי כי מי אנכי להכניס ראשי בדינים כאילו אמרתי לכתוב למעכ"ת כדי להוציא לאור דין זה ולכתוב לנו בכתב רש"י כדי שיריץ הקורא בו ושיהי' חתום בחותם כ"ת למען יאמינו אחב"י אנשי כלכתא שיצא הפס"ד מפי גאון זמנינו נשמט מדלעיל כמה ימים קודם שגרש זה המגרש את אשתו אמר לי בפירוש אני רוצה לגרש את אשתי מרצוני הטוב ועכשיו מעמיד עדים שהיא תבעה אותו לגט והאשה יש לה עדים שהוא תבע אותה לגט והנני בטוח בהש"י ובמכ"ת שבודאי יענינו חיש מהר על זאת השאלה ומחלים אנחנו מחילה על טרחתו יותר אין לחדש רק חיים ושלום כ"ד הצעיר המתאבק באפר רגלי חכמים גאוני ארץ אפרים במוה' יהודה ליב לעווענזאהן דמו"ץ בכלכתא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף