שואל ומשיב/ב/א/כב

שואל ומשיב ‏ ב א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה תניינא חלק א סימן כב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה לחכם אחד:

אשר בקשת אם יש אתי חידושים בענין אחע"א אמרתי להעתיק לך אפס קצהו הנה זה יצא ראשונה לבאר דברי הראב"ד הובא בריטב"א קידושין י"ז שכתב דלכך פוטר ר"ש בנבלה שאכל ביוה"כ אף דנתנבלה ביוה"כ ויוה"כ קדים מ"מ אין אנו דנין בענין זו בחתיכה זו עצמה רק על האי גברא והאי גברא קדים ובא עליו איסור נבלות משעה שנעשה בן י"ג טרם שחל עליו יוה"כ והריטב"א תמה עליו מחמותו ונעשית א"א דנדון בחמותו ואם איתא איסור א"א קדים ועוד כמה קושיות ומפני כי חלילה להראב"ד שידבר כן ולא ירגיש בסתירות האלו לפע"ד נראה דכוונת הראב"ד ז"ל דבאמת גם הראב"ד ודאי מודה דלא אזלינן בתר חתיכה זו רק דזהו כשהאיסור הוא באותו חתיכה או על אותו אדם ואין לו לתלות בזמן ואין הזמן גורם אותו איסור שפיר אנו דנין איזה איסור חל קודם באותו חתיכה ולמה לנו לדון על האיש איזה איסור קדים וחל עליו טפי יש לדון על החתיכה שאנו דנין עליה או על אותו ענין שאנו דנין עליו אבל איסור יוה"כ שאנו דנין על הזמן שהזמן שהוא יוה"כ גרם האיסור אבל גוף החתיכה מותרת וכיון שאין הענין אסור מצד עצמו כ"א מצד הזמן בזה שפיר יש לומר דעד שאנו דנין על אותו הזמן נדון על הזמן שנתחייב באותו איסור ונמצא שאיסור נבלות קדים בזמן וזה שהביא הראב"ד ראיה מזר ששימש בשבת דגם שם עיקר הזמן הוא שגורם האיסור ולכך בעינן שנעשה גדול בשבת דוקא ויש להמתיק הדבר דבשלמא לדידן דאמרינן אחע"א בכולל או במוסיף או באיסור חמור וכדומה שפיר יש לנו לדון על אותו חתיכה אם ניתוסף עליו איסור וכדומה אבל לר"ש דלא ס"ל אחע"א כלל וא"כ רק האיסור שבא מקודם הוא חל עליו א"כ שפיר דנין על הזמן שנתחייב באותו איסור וז"ב:

ובזה מיושב קושית השעה"מ פי"ז מא"ב הלכה ח' על הראב"ד מאלמנה ונעשית גרושה דאיסור גרושה קדים וגם מהא דשגג ועשה מלאכה בשבת ויוה"כ דלדעת הראב"ד שבת קדים ולפמ"ש א"ש דשם כיון דשבת ויה"כ שניהם הזמן גורם אינו ענין על חומר האיסור ודו"ק:

והנה דעת התוס' רי"ד דבגופין מוחלקין חייב על כל אחת אף בהתראה אחת אך גוף מחולק ל"ש רק בב"ח ולא בשחוטין והמלמ"ל פ"א מא"ב הביאו בה"א ו כתב דמדברי התוס' בזבחים דף ע"ח משמע דחולק על תוס' רי"ד וא"ל דאף בדבר שאינו ב"ח אמרינן גופין מוחלקין ובהתראה אחת סגי ע"ש ולפע"ד ראיה ברורה לתוס' רי"ד מהא דאמרו בחולין פ"ג ומה התם דגופין מחולקין פטרי רבנן הכא לא כ"ש וקשה למה לא יקרא כאן ג"כ גופין מחולקין שתי גידין ושני בהמות והמהר"ם מלובלין נדחק בזה ולפמ"ש א"ש דשם האיסור לאחר שנשחט ול"ש גופין מחולקין והבהמה כבר אינה חיה משא"כ באו"ב דהאיסור הוא בעת השחיטה מקרי גופין מחולקין דבב"ח או"ב אסור לשחוט ובשחיטתו נעשה האיסור והוה גוף מחולק אותו בפ"ע ובנו וז"ב ובדף פ"ב אמרו ג"כ לענין כלאים דלא מקרי גופין מחולקין אף שזה חטה וחרצן וזה שעורה וחרצן דעכ"פ החטה עם השעורה מחולקין וע"כ דכל שאינו ב"ח ל"ש גוף מחולק ודו"ק. והנה בחולין דף ק"ג אמרו במייתי איסור אבר וחייל על איסור טריפה קמפלגי ופירש"י דר"י ס"ל דחייל משום דאסור לב"נ ותמה בכו"פ סי' ס"ב דאמאי לא אמר דחל משום דמצטרף בשר וגידין ועצמות ע"ש ולכאורה רציתי לומר דאין זה מעלה דענין איסור אבר מן החי הוא כך משום דאבר אסרה תורה ואבר יש בו גידין ועצמות אבל ז"א דסוף סוף יש בו חומר ועיין בדף ק"ב שם ד"ה שאין שוב נזכרתי שהתוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב הקשו להיפך איך אתי איסור טריפה וחייל על אבמה"ח והלא אבמה"ח חל בבשר גידין ועצמות ע"ש ובאמת שצ"ע על התוס' למה לא הקשו להיפך ג"כ אמנם נראה דבאמת יש לומר מתוך דאסור בגידין ועצמות בשביל אבמה"ח חייל ג"כ על עצמות איסור טריפה דאחשביה וכמ"ש הרמב"ם לענין ג"ה של עולה וכמ"ש הרשב"א בטעמו אך ז"א דהתוס' שפיר הקשו דלמה יחול איסור טריפה הא איסור אבר חמור וכל שלא יחול שוב הגידין והעצמות לא יהי' אסור משום טריפה דבעצמותו אינו אסור ולפ"ז זהו שם אבל כאן א"א לומר דאיסור אבמה"ח יחול על טריפה משום חומר בשר ועצמות ואז יחול גם משום איסור טריפה ושוב לא יחול איסור אבמה"ח וכה"ג כתב הראש יוסף דיש גיד הנשה סברא זו ודו"ק. והנה בהא דאמרו שם דאבר לא הותר מכללו שאלני המופלג מוה' אליעזר מודילש מבראד דהא אבמה"ח הותר מכללו בטמאה ולפע"ד נראה דשם לא שייך איסור טריפה דאינו בן שחיטה כלל דכיון דעכ"פ באותו דבר שהותר מכללו ל"ש זאת ושאני התם בנבלה על חלב דאף בחיה דל"ש חלב מ"מ אסור משום נבלה וא"כ לכך אף במקום דשייך חלב שייך איסור נבלה משא"כ בטריפה על אבמה"ח ממנ"פ במקום ששייך אבמה"ח לא שייך טריפה דל"מ לחול עליו ובמקום דלא שייך אבמה"ח ג"כ לא שייך טריפה דל"ש שחיטה ואליבא דרבנן דר"מ נוהג אבמה"ח בחיה ועוף ג"כ מלבד טמאים ודו"ק:

עוד נ"ל בישוב קושית הכו"פ הנ"ל דהנה כבר נודע מ"ש הפרמ"ג סי' ס"ב בשם הרב מוה' יעקב מטרעבוולא דבאבמה"ח מהראוי שלא יתחייב בכ"ש דכל הטעם דח"ש דאסור משום דחזי לאצטרופי וכיון דבאבמה"ח חלקו מבחוץ פטור ל"ש חזי לאצטרופי ע"ש ודפח"ח ולפ"ז אם נימא דגם על ח"ש מקרי מושבע ועומד ואין איסור חל על איסור כמו שנסתפקו בזה התוס' בשבועות דף כ"ב ד"ה אהיתירא ודף כ"ג שם ד"ה דמוקי ועיין בתוס' חולין ק"ב ע"ב ד"ה שאין דמשמע דס"ל ג"כ דדוקא לר"ל דס"ל ח"ש מותר מן התורה הוא דיכול לחול בחצי שיעור משא"כ לר"י דמ"מ אסור מה"ת ולא מצי חייל ולפ"ז שפיר לא יוכל לחול אבמה"ח על טריפה דהרי טרם שאכל כזית חל איסור טריפה ואבמה"ח לא חל רק בכשיעור דח"ש ל"ש באבמה"ח וא"כ מה מועיל החומרא דגידין ועצמות דסוף סוף טרם שאכל כשיעור מכלם לא חל על איסור טריפה ואיך יחול עליו אח"כ והא עד השתא לא חל עליו איסור ולכך הוצרך לומר דאיסור חמור משום דאסור לב"נ וז"ב:

ובזה מיושב היטב מה שהתוס' ביבמות הקשו על טריפה דלמה חל על אבמה"ח ותמהתי לעיל דלמה לא תמהו להיפך דלמה לא יחול אבמה"ח על טריפה משום זה ולפמ"ש א"ש דשם ל"ק דכיון דח"ש אסור מה"ת לכך לא חל אבל טריפה על אבמה"ח שפיר הקשו דלמה חל דהא אבמה"ח מצטרף גידין ועצמות בהדי בשר וא"ל דמ"מ ח"ש מותר וטריפה חמור דחזי לאצטרופי ואסור בח"ש דז"א דאם יהיה טריפה באבמה"ח ל"ש ח"ש דכל הטעם דח"ש אסור דחזי לאצטרופי אבל כאן כשיצטרף לכזית יהי' אבמה"ח קדים דאבמה"ח מצטרף גידין ועצמות ושוב לא חל איסור טריפה ע"ז ודו"ק היטב. אברא דעדיין קשה אמאי לר"ל לא חל איסור אבמה"ח על טריפה דהא לדידי' גם בטריפה ח"ש מותר אך נראה דבאמת הקשו התוס' בדף ל"ג דאם נימא דליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור א"כ אבמה"ח בחיה ועוף דאינו נוהג בישראל קשה וכתבו דמ"מ אסור משום שחיטה אע"ג דלנכרי משהו בשר גידין ועצמות מצטרף משא"כ לישראל הא ח"ש אסור מה"ת ולר"ל באמת לית לי' האי כללא ע"ש ובאמת שזה דחוק אך לפע"ד נראה דלשיטת הרמב"ם דלב"נ לא ניתנה שיעורים א"כ בלא"ה יקשה דהא לב"נ ל"צ שיעור ולישראל צריך שיעור וצ"ל דח"ש אסור מה"ת וא"כ לר"ל מאי איכא למימר וצ"ל דר"ל באמת יסבור דבאבמה"ח ל"צ שיעור כלל משום ב"נ וא"כ שוב לא קשה דהא הך חומר דב"נ לא ס"ל לר"ל דר"י הוא דס"ל כן וא"כ גם חומר דח"ש ל"ש דז"א רק משום מי איכא מידי ודו"ק: אברא דקשה לפע"ד לפי שיטת התוס' דלר"י לכך ל"ש מי איכא מידי דהרי אסור משום ח"ש א"כ קשה בהא דחלקו בחוץ דפטור מטעם דחידוש הוא דבכל התורה אינו מצטרף גידין ועצמות וקשה טובא דאדרבא מהראוי שיאסר לישראל אף במשהו בשר בלבד דהא לב"נ לא ניתן שיעורין ומי איכא מידי וע"כ דלישראל עכ"פ ח"ש אסור וכיון דנימא חלקו מבחוץ פטור א"כ לא שייך ח"ש באבמה"ח וכמ"ש הפרמ"ג כנ"ל וא"כ שוב לא הוה חידוש כלל דאדרבא למה צריך כלל צירוף כזית והיא קושיא נפלאה ולולא דמסתפינא הייתי אומר דע"כ לא אמרו דחלקו מבחוץ פטור רק במקום שצריך לצירוף כזית הגידין ועצמות בכה"ג חלקו מבחוץ פטור אבל כל שיש כזית מבלעדי הגידין ועצמות לא שייך חלקו מבחוץ ולא קשה הקושיא הנ"ל דעכ"פ שייך ח"ש דחזי לאצטרופי שיהי' כזית מבלעדי הצירוף אך דברי הש"ס לא משמע כן דא"כ מה מקשה לר"ל היאך משכחת לה דלחייב וע"כ הדבר צ"ע ודו"ק:

והנה התוס' רי"ד הקשה בקידושין דף נ"א דאמאי איסור חל על איסור בב"א והא כל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו והנה מ"ש בזה דא"כ לא יהי' אחד מהן חל ויהי' פטור וזה א"א לא זכיתי להבין דעדן קשה יחול החמור יותר והקלה יפטור גם קושיתו ל"ק דכיון דאמרו בקידושין שאני מעשר דאיתא בטעות וא"כ גם לענין איסור הא גם אם טעה וסבור שאשתו היא ובא על חמותו וכדומה ממילא עשה איסור וא"כ שוב הו"ל כטעות דבשוגג ג"כ עשה איסור וא"כ בכה"ג לא שייך הכלל דרבה ולכאורה רציתי לומר דקושיתו דעכ"פ לענין אשמות שיתחייב שתים בכה"ג י"ל דאינו בזאח"ז וא"ל דאיתא בטעות דב"א דבכה"ג שוב לא הו"ל שב מידיעתו דאם הי' יודע שהי' איסור הי' עושה דלא חל האיסור עליו וא"כ לגבי איסור השני הו"ל לא שב מידיעתו אך ז"א דעכ"פ לגבי איסור ראשון הו"ל שב מידיעתו והאיסור השני ג"כ הוה שב מידיעתו דעכ"פ נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים ועכ"פ איסור עשה. אמנם העיקר נ"ל דמכאן ראיה למ"ש המהרי"ט בחידושיו לקידושין דכל דעל איסור הראשון לא התרו בו בכה"ג חל האיסור השני כיון שאין עונשין על הראשון א"כ לא משכחת לה בטעות דבזה גם בזאח"ז חל והשעה"מ הלכות א"ב דף קי"א ע"ב מביא דבריו ודחה ולפע"ד מהתו' רי"ד ראיה לדבריו וכמ"ש ודו"ק היטב. ובאמת לפע"ד סברת המהרי"ט נראה דהנה ענין אין איסור חל על איסור יש לעיין מנ"ל זאת וע"כ צ"ל דמצד הסברא הוא כן דאחרי שכבר נאסר אין מקום חלות לאיסור אחר שתחול אבל ז"א דהרי חזינן דאיסור חל וכדאמרו דנ"מ לקברו בין רשעים גמורים ועוד דא"כ באיסור מוסיף וכולל מ"ט דחל וע"כ נראה שמכאן יצא לו למהרי"ט דעיקר הא דאינו חל הוא רק לענשו שתים דכיון דכל עיקר עונשי התורה הוא משום שלא יוסיף לעשות כן א"כ מה נ"מ אם נוסף עוד איסור כל שכבר נאסר ונענש לא יוסיף לעשות כזאת וזה תכלית הנרצה ולכך ס"ל למהרי"ט דזה דוקא אם אתרו בי' אבל אם לא התרו בו דאז שפיר נענש כיון דאיסור באמת חל ולכך גם כשהאיסור חמור דמהראוי לענשו באיסור החמור דקים לי' בדרבה מיני' וא"כ אם לא יענשו באיסור הקל הקדום אז ידחה איסור זה איסור הקדום וזה לא אמרינן וכמ"ש הרשב"א ביבמות דף ל"ב וז"ב:

ובגוף קושית התוס' רי"ד הנ"ל דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו נראה לפע"ד דבר חדש ע"פ מה שמצאתי בתוס' בכורות דף מ"א ד"ה אמר שכתבו כלל מחודש דלא אמרינן כל שאינו בזאח"ז רק בדבר התלוי במעשה כהאי דקידש שתי אחיות ותודה שנשחטה על שמונים חלות אבל קדושה הבאה מאיליה לא אמרו אע"ג דשייך למימר הי מיניהו מייתית הי מיניהו מפקית ולפ"ז באיסורין גם בזאח"ז הא כבר אמרו דכל דמשכח רווחא חייל ומתלי תלי וקאי וא"כ כיון דהוא עבר על ב' איסורין וכל דמצי לאשכוחי רווחא חייל א"כ א"צ מעשה שתחול ובכה"ג אמרינן הי מיניהו מפקית וז"ב. והנה בהא דכתב הרמב"ם פ"ח ממ"א הלכה וא"ו האוכל ג"ה של נבילה ושל עולה חייב שתים ובהלכה ה' כתב האוכל גיד של בהמה טמאה פטור דבטמאה אין גיד נוהג ואיסור טמא ליכא דאין בגידין בנו"ט והדברים תמוהים דמ"ש מג"ה של נבלה ועולה דחייב שתים גם הקשה הרשב"א מהא דאמרו ריש ג"ה קסבר אין בגידין בנו"ט ואיסור גיד איכא ואיסור מוקדשין ליכא והרמב"ם פסק דג"ה נוהג בעולה ולפע"ד נראה דהנה בהא דאמרו בפסחים דף כ"ב כשהותרה נבלה הוא וחלבה וגידה הותרו ואמרו הניחא למ"ד יש בגידין בנו"ט אלא למ"ד אין בגידין בנו"ט מא"ל ומשני מאן שמעת דס"ל אין בגידין בנו"ט ר"ש ור"ש ס"ל דג"ה אסור בהנאה והדבר יפלא דר"ש ס"ל דאין איסור חל על איסור א"כ בלא"ה אי אפשר לומר דכשהותרה נבלה היא וגידה הותרה דלא מצי חייל איסור נבלה על איסור גיד הקדום שוב ראיתי שכבר האריך בזה הכו"פ סי' ר"ה וע"כ לא אאריך בזה ונשוב לדברי הרמב"ם פ"ח ממ"א הנ"ל אך לפע"ד הי' נראה דבר חדש דהנה התוס' הקשו ריש גיד הנשה דלמא ס"ל יש בגידין בנו"ט רק דאין איסור חל על איסור ולכך לא מצי איסור קדשים לחול על איסור גיד וכתבו הקדמונים הרשב"א והריטב"א דאיסור מוקדשים חמור דהוה איסור מוסיף דאסור בהנאה ומקרי מוסיף ולפע"ד נראה דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם בכריתות במשנה דיש אוכל אכילה אחת דלכך לא מצי בב"ח לחול על חלב ונבלה ומוקדשין חל על נבלה משום דבב"ח לא שייך לומר דהוה איסור מוסיף דאסור בהנאה דכל שאינו אסור באכילה אינו אסור בהנאה וביאור הדברים כתב הכו"פ סי' פ"ז ס"ק י"ג דכל שנימא דאיסור בב"ח אינו חל על נבלה א"כ אין כאן בזה שם איסור בב"ח דלא אסרה התורה בב"ח רק בשכל אחד היתר א"כ איך נימא דאסור בהנאה והא לא מקרי בב"ח בכהאי גונא ואיך אפשר דלענין אכילה לא מקרי בב"ח ולענין הנאה מקרי בב"ח וכיון שאינו אסור בהנאה ממילא לא מצי לחול משא"כ במוקדשין דפשיטא דכל שהקדישו חל איסור מוקדשים גם על נבלה ואטו על חלב ל"ש הקדש ושפיר מקרי איסור מוסיף ע"ש שהאריך ומעתה גם אנן נימא דזה דמשני דאין בגידין בנו"ט וס"ל דאין איסור חל על איסור ולכך לא מצי חל מוקדשים על גיד דא"ל דמוקדשין הוה איסור חמור דאסור בהנאה דז"א דבאמת בלא"ה לא מצי לחול דאין בגידין בנו"ט מה תאמר דמגו דאחשבי' לאוכל משום גיד חל ג"כ שם אכילה גם לענין קדשים דז"א דשוב לא מצי לחול בשביל דאין איסור חל על איסור ול"ש לומר דמקרי איסור מוסיף עכ"פ בשביל הנאה דז"א דמצד איסור הנאה א"א כאן לחול דכל שלענין אכילה לא שייך מוקדשין כלל דהא אין בגידין בנו"ט ואף דאחשבי' לאכילה בשביל איסור גיד אבל איך יחול מוקדשין דהא אין איסור חל על איסור ובעצמותו אינו אוכל כלל והיאך שייך דאסור בהנאה דהא כל שאינו אסור באכילה בשביל מוקדשין ולא נקדש כלל הגיד דבעץ בעלמא לא מצי לתפוס שום קדושה כיון דאין איסור חל על איסור ול"ש מיגו דאחשביה דא"כ אכתי איסור גיד קדים דבלא"ה אין שם קדושה נתפס על גיד וא"כ שוב לא שייך בזה איסור הנאה דכל שאינו קדוש ואינו נתפס שם קדושה על הגיד איך יאסר בהנאה בשביל מוקדשין והוה כמו בב"ח וכמ"ש הרמב"ם בנקודתו הנפלאה וה"ה בזה שפיר אין איסור חל על איסור וז"ב ומעתה זה למאן דס"ל דאין איסור חל על איסור אבל לדידן דקי"ל דבאיסור כולל איסור חל על איסור א"כ איסור מוקדשין כולל כל הבהמה ושפיר חל וגם בעולה חייב שתים וז"ב ולכך אין חל בטמאה דכיון דאין גיד נוהג בטמאה א"כ שוב אין בגידין בנו"ט ול"ש מיגו דחשוב אוכל לענין גיד חשוב אוכל לענין טומאה דאיסור גיד אינו נוהג בו ולכך אין חל איסור טומאה ג"כ על הגיד ועיין שעה"מ שם שכתב ג"כ כעין זה ודו"ק היטב:

וראיתי בספר מנחת אהרן על סנהדרין שבתשובותיו שם בסוף הספר בתוך התשובה בענין כירה גרופה הקשה בהא דאמרו בחולין דף ק"א ומודים חכמים לר"מ באוכל ג"ה של עולה ושל שור הנסקל שחייב שתים ומאן האי תנא דבאיסור כולל איסור חל על איסור לית ליה איסור כולל באיסור חמור אית לי' אמר רבא ריה"ג היא וכו' וכתב הרשב"א בחידושיו דהאי לפי לישנא בתרא דבפסחים דף כ"ג וכוונתו דאם נימא דלריה"ג ג"ה אסור בהנאה אמאי יחול איסור עולה וש"ה על ג"ה דהא אינו חמור דגם ג"ה אסור בהנאה וע"ז תמה הרב השואל שם דא"כ לל"ק דריה"ג דסובר דאסור בהנאה היאך מוקי הך ברייתא דמאן האי תנא דמודים חכמים לר"מ והנה המחבר שם האריך בחריפות ובקיאות להביא לכלל ישוב זאת ולפע"ד נראה בפשיטות דהנה עוד הקשה שם למה לא מוקי הש"ס בפשיטות דמודים חכמים היינו ר"י דהוא סתם חכמים דפליג על ר"מ כמ"ש רש"י בפסחים דף י"א ולפע"ד הדבר נכון דהנה כבר נודע מה שהקשו על הרמב"ם דפסק דג"ה מותר בהנאה ופסק דאין בגידין בנו"ט והרי בפסחים כ"ב מבואר דמאן דס"ל דמותר בהנאה ע"כ ס"ל דיש בגידין בנו"ט לר' אבוהו ע"ש וכתב הרמב"ן הובא בה"ה פ"ח ממ"א וברא"ש פג"ה דלפי המסקנא לא תלוי זה בזה וג"ה מותר בהנאה אף למאן דס"ל אין בגידין בנו"ט והיינו הך מסקנא דמסקינן אליבא דרי"ג בדף כ"ג וע"ש ברא"ש ולפ"ז י"ל דמש"ה לא רצה הש"ס לאוקמי כר"י דהא אנן ק"ל דאין בגידין בנו"ט וא"כ מהראוי שיהי' ג"כ אסור בהנאה ושוב א"א לאוקמא כר"י דא"כ לא יהי' איסור חמור דדוקא לר"י דס"ל דג"ה מותר בהנאה הוה עולה וש"ה איסור חמור משא"כ למ"ד אין בגידין בנו"ט דהוא ר"ש ולדידיה לא הוה חמור דג"ה אסור בהנאה ולא משמע להש"ס כחלוקו של הרמב"ן ולכך אוקמא כריה"ג וכהאי לישנא דס"ל דמותר בהנאה אבל הך לישנא דס"ל דלריה"ג אסור בהנאה צ"ל באמת דאף למ"ד אין בגידין בנו"ט אפ"ה מותר בהנאה דאל"כ לא יתישבו הפסקים להדדי וכמ"ש הרמב"ן וא"כ שפיר יוכל לאוקמא כמ"ד אין בגידין בנו"ט ואפ"ה מותר בהנאה ושפיר חל על איסור גיד ודו"ק כי קצרתי והמעיין היטב יבין:

והנה בשנת תרט"ז עש"ק עקב הגיעני מכתב מכבוד אבי מורי הגאון נ"י שהקשה בהא דאמרו ר"פ גה"נ דאיסור מוקדשין קדים ומ"מ חייל גה"נ שכן נוהג בב"נ וע"ז הקשה דבלא"ה יוכל לחול משום דגה"נ אף באין בו כזית חל ומוקדשין צריך שיעור וכבר קדמו בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קמ"א ובשו"ת ב"א חלק יו"ד סי' ל"ה והנה לפמ"ש בריטב"א דאנן לאו לחיובא האוכל דנין כן ע"י גוף חלות האיסורין ובחתיכה שיש בה כותבת קדים וקייל בי' איסור יוה"כ ע"ש וה"ה כאן בחתיכה שיש בה כזית קדים חל איסור מוקדשין ואף דהגיד כלו אין בו כזית אבל עכ"פ בצירוף שאר הירך יש בו כזית והרי יש בגידין בנו"ט אנן קיימין שם שוב הגיד חל מתחלה וז"ב ודו"ק אך בגוף דברי הריטב"א אני דן דהא כל איסורים לבד מנדר מקרי איסור גברא כמ"ש הריטב"א בעצמו בקידושין נ"ד א"כ על האוכל אנו דנין ולא על חפצא א"כ שוב האוכל אסור בח"ש או בכזית מצד נבלה ויוה"כ לא מצי לחול מיהו י"ל דגם בזה מ"מ בכותבת חל על האוכל איסור יוה"כ קדים וצ"ע בזה וגם הנו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' ל"ו לא ראה דברי הריטב"א הלז:

והנה בהא דאמרו בקידושין דף ע"ז באלמנה וגרושה דלכך חל דאלמנה אסורה לכה"ג ושריא לכהן הדיוט הו"ל גרושה מיגו דאסורה לכהן הדיוט איתוסף לה איסורא לגבי כה"ג ע"ש וקשה דגם להיפך דאלמנה יהי' חל על גרושה מקודם דהא אמרו בדף ע"ח דמודה רבא באלמנה לכה"ג שאם בעל ולא קידש לוקה משום לא יחלל וא"כ איתוסף בביאה בלי קידושין ואף דאלמנה וגרושה לא יקחו נכתב מ"מ הואיל ושם ביאה פוסלה הו"ל איסור מוסיף ועדיף יותר מהא דאמרו שם דשם זנות פוסל בישראל מכ"ש כאן דגבי כה"ג עצמו איכא איסור מוסיף ולשיטת רבינו דוקא באלמנה לכה"ג אבל גרושה ואינך אף בכה"ג אינו לוקה וא"כ הוה איסור מוסיף ומכאן ראיה לשיטת החולקים עליו וא"ל דהש"ס קאי אליבא דאביי דהרי רבא אמרה לה שם וגם קשה הא הרמב"ם פי"ז מא"ב הלכה יו"ד העתיק זאת והרי לדבריו יכול להיות להיפך וצ"ע. והנה בהפלאה בכתובות דף כ"ט בתוס' ד"ה חילולין הקשה דהיאך חל לאו דלא יקח על לאו דלא יחלל הא לא יחלל חל אף בלי קידושין ולא יקח אינו רק לאחר קידושין וכוונתו דלא יקח אינו עובר עד שיבעול ובעת הביאה כבר קדם איסור דלא יחלל דהוא בשביל הקידושין ובאמת שלא זכיתי להבין דמ"מ בעת הביאה חל האיסור דלא יקח גם כן עם הלאו דלא יחלל וא"ל דכיון דאם לא הי' כאן קידושין לא חל איסור דלא יקח א"כ לאו דלא יחלל קדים דסוף סוף כעת חלו שניהם גם יחד אך נראה בכוונתו דאם נימא דל"מ הקידושין בזה ולא תפסו כלל שוב האיסור דלא יחלל קדים דניהו דמ"מ לקי משום לא יקח דאף דאי עביד לא מהני מ"מ לקי דעבד אמימרא דרחמנא אבל מ"מ אין כאן קידושין ואיסור דלא יחלל קדים אך נראה דמשכחת לה שקידשה בביאה גופה דאז באו האיסורין בבת אחת וחלו שניהם וגם הקידושין תופסין לענין זה שיעבור על שניהם גם יחד אברא דאמרו בקידושין דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ולא יוכל כה"ג לקדש בביאה דהו"ל בעולת עצמו ושוב לא יחלל קודם אמנם נראה דהרי בהא דאמר ר"י בדף ע"ו דכה"ג באלמנה לוקה שתים משום לא יחלל ומשום לא יקח והקשה ללקי משום לא יחלל זרעו ומשני כגון שלא גמר ביאתו ולפ"ז כיון דלא גמר ביאתו א"כ לא הי' דעתו על גמר ביאה ושוב שפיר לוקה כה"ג באלמנה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל ובזה א"ש מה דהקשה בפ"י דלמה לא העתיק הרמב"ם הך דינא דילקה גם משום לא יחלל זרעו וכגון שגמר ביאתו ולפמ"ש א"ש דאם גמר ביאתו שוב לא חל האיסור דלא יקח ואינו לוקה רק משום לא יחלל וסוף סוף אינו לוקה רק שתים משום לא יחלל ולא יחלל זרעו. ובזה מיושב היטב מה שהקשה ש"ב הגאון מוה' דוב חתן הפ"י בהא דפריך הש"ס על ר"י מהא דתנן אלמנה וגרושה לוקה משום שני שמות ותו לא ומאי קושיא דלמא מיירי בבעל ולא קידש ושפיר אינו לוקה משום לא יקח רק משום לא יחלל ולקי משום אלמנה וגרושה ולפמ"ש א"ש דא"כ הי' לו לנקוט עוד לאו דלא יחלל זרעו והנה במה שהקשיתי למעלה דיהי' חל איסור אלמנה על גרושה דהו"ל איסור מוסיף עיינתי בזה וראיתי שטעות הוא דכל שנעשה כבר גרושה שוב אינו לוקה משום לא יחלל שהרי מחוללת ועומדת היתה בשביל שנעשה גרושה ולא חללה כשרה וכמ"ש רבינו פי"ז מא"ב ה"ז ואינו לוקה רק משום לא יקח והרי לא יקח אינו חל דכבר הוה גרושה ושפיר נקט להיפך גרושה ואלמנה הן אמת דלפי"ז יקשה בהא דקפריך רבא על ר"י אמר רב מאלמנה וגרושה לוקה משום שני שמות ותו לא ומאי קושיא כיון דכבר נתחללה דהיינו שנעשית גרושה שוב ל"ש לא יחלל שמחוללת ועומדת וכבר נתקשו בזה בפ"י והמקנה שם ע"ש אמנם נראה דהנה בהא דאינו לוקה משום חילול זרעו כתב הה"מ פי"ז מא"ב ה"ז שם דס"ל לרבינו דהו"ל שתי מלקיות מלאו אחד ועוד דאין החילול בא רק לכשיולד הזרע וכפי הנראה הכוונה משום דהו"ל התראת ספק דלא נודע אם יולד כלל ולפ"ז נראה לי דבר ברור דלרבא לשיטתו שפיר חייב דהרי הטעם הראשון דשניהם נכללו בלאו אחד והיינו לאו שבכללות הא רבא ס"ל דלוקה שתים בזג וחרצן וכדומה ועיין ב"מ קט"ז ופסחים מ"א וגם משום התראת ספק הא הריטב"א הקשה דלמה לוקה על לא יקח כיון דאינו חייב על הקידושין בלי ביאה וכתב דע"כ אזל למ"ד דהתראת ספק שמי' התראה וא"כ שפיר פריך הש"ס דללקי נמי משום לא יחלל זרעו דא"ל דלא הוה התראת ודאי דז"א דהא ע"כ למ"ד התראת ספק שמי' התראה ולפ"ז שפיר פריך למה קתני שתים ותו לא דא"ל דכבר נתחללה דז"א דהא עכ"פ איכא משום לא יחלל זרעו והתראת ספק שמי' התראה דאל"כ למה לוקה על לא יקח וכמ"ש ושפיר מקשה דאיכא משום לא יחלל זרעו אברא דאכתי קשה דילמא דר"י א"ר ס"ל דהוה לאו שבכללות ואינו לוקה אף אחת וכדאמרו בחד לישנא בפסחים שם ולכך לא חשיב רק שתי שמות אמנם נראה לפע"ד הדבר נכון דלפי מה שחידש ר"י א"ר דלכך לא לקי על לא יחלל זרעו משום דבעינן גמר ביאה א"כ ע"כ דס"ל דלאו שבכללות לקי שתים ושפיר פריך דא"כ משום שתי שמות ותו לא ודו"ק ובלא"ה נראה לפע"ד כיון דלא יחלל זרעו אינו רק בגמר ביאה א"כ לא יחלל דידה קדים ולא הוה לאו שבכללות כלל דאינו כולל ביחד וז"ב ומעתה מיושב היטב דברי הרמב"ם דלדידן דקי"ל דלאו שבכללות לוקה רק אחת א"כ שוב שפיר לא חשיב רק משום לא יחלל דידה דזה הוה אף בלא גמר ביאה אמנם בגוף הדבר שכתבתי דלמ"ד התראת ספק שמי' התראה לקי על לא יחלל זרעו אף דאינו רק לכשיולד שבתי וראיתי דיש לחלק דע"כ לא אמרו התראת ספק שמי' התראה רק בדבר שכעת עכ"פ מתחיל האיסור רק שהוא ספק וכמו במכה אביו והוא ספק בן ט' לראשון וכמו בבטלו ולא בטלו וכדומה אבל כאן דאין החילול זרע רק לכשיולד א"כ אף בגמר ביאה וגם אח"כ לא התחיל החילול די"ל דלא התחיל לזרוע הולד בעת הביאה ולקליטה שלשה ימים אף באדם ועיין תוס' יבמות דף ל"ג וא"כ אז לא התחיל האיסור כלל ובכה"ג ודאי הוה התראת ספק וזה דדייק הה"מ בלישניה דאינו רק לכשיולד הזרע אך נראה דאם נתברר למפרע דנקלט הזרע תיכף בעת הביאה הי' מעת ההוא שפיר לקי למפרע על לאו דלא יחלל זרעו למ"ד התראת ספק שמי' התראה ועיין תוס' יבמות דף פ' ואף דדברי התוס' סתרי למ"ש בנדה עמלמ"ל רפ"ז מסנהדרין ובפ"י בק"א לקידושין דף ס"ג ובאחרונים שהאריכו בזה דבכה"ג לקי וגם אני בתשובה הארכתי בענין זה ולא עת האסף פה ושפיר מקשה וז"ב וא"ש דברי הרמב"ם אברא דלפ"ז יקשה על רבא דחשיב אלמנה וגרושה באיסור מוסיף והא גם להיפך גרושה ואלמנה הוה איסור מוסיף דהיינו משום לא יחלל זרעו וכאן ל"ש שמחוללת ועומדת דלכה"ד לא שייך חילול זרע לשטת רבינו ז"ל וגם הה"מ מסכים לזה והוה איסור מוסיף אך נראה דלא שייך איסור מוסיף בזה דהרי אמרו בכריתות דף י"ג דאיכא ברא לסבא והיינו דאיסור מוסיף צריך שיהי' אז הנוסף בעולם וא"כ לא יחלל זרעו דעכ"פ בעת חלות האיסור לא נתברר המוסף לא שייך איסור מוסיף בזה דניהו דילקה למפרע מ"מ בעת חלות האיסור לא הוה איסור מוסיף וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דמשני הש"ס לא משום שני שמות ע"ז ושני שמות ע"ז ופריך א"ה אימא סיפא גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת והוא תימה דמה לשון א"ה והא גם בל"ז קשה ומה לשון א"ה וכבר תמה בזה בשעה"מ פי"ז מא"ב שם ובמפרשים ולפמ"ש א"ש דהנה כבר נודע מ"ש הרע"ב בפ"ט מתרומות דחלוצה לכה"ג הוא מן התורה ולכה"ד אינו רק אסמכתא ומדרבנן ע"ש ועיין בתוס' יו"ט שם ולפ"ז י"ל דבל"ז לא קשה דהנה באמת צ"ב מה משני משום שני שמות ע"ז ומשום שני שמות ע"ז ואכתי קשה ניהו דס"ל להתרצן דגם כהן הדיוט איכא משום לא יחלל וכמ"ש הה"מ ולא קי"ל כהך תירוצא אבל אכתי יקשה למה לא חשיב משום לא יחלל זרעו אך נראה דבאמת כבר כתבתי למעלה בשם ההפלאה דאיך חל לא יקח דלא יחלל קדים אם נימא דלא תפסי קידושין באלמנה לכה"ג וכתבתי למעלה דבכה"ג משכחת לה שחלו שתיהן בבת אחת וכגון שקידש בביאה ולפ"ז י"ל דהכי משני דבאמת אלמנה וגרושה לא מיירי שקידש בביאה רק בכסף וא"כ ל"ש לא יחלל רק משום לא יחלל זרעו דזה ודאי דלא יקח קדים דחילול הזרע אינו רק לכשיולד וא"כ שפיר הוה משום שני שמות לא יקח ולא יחלל זרעו וז"ב ולפ"ז שפיר מקשה דא"כ הסיפא דגרושה וחלוצה דאינו חייב רק אחת מה תאמר דלמה לא יתחייב משום חילול ג"כ עכ"פ או משום חילול עצמה או הזרע דבלא"ה ה"א דהמשנה ס"ל דלאו שבכללות אינו לוקה כלל אבל כיון שחידש דמשום שני שמות ע"ז וע"ז לוקה וס"ל דלאו שבכללות לוקה שתים ועכ"פ אחת לוקה וקשה א"כ לחשוב גם בגרושה וחליצה ולחשוב שתים וע"ז משני דחלוצה דרבנן וע"ז מקשה וחליצה מדרבנן והתניא גרושה וכו' וס"ד דעכ"פ בכה"ג הוה חליצה מדאורייתא וא"כ לחשוב עכ"פ בכה"ג חלוצה וגרושה דחייב שתים על כל אחד וע"ז משני דגם בכה"ג אינו רק אסמכתא וכמו שהיא שיטת כל הפוסקים דלא כרע"ב ועיין תוס' יו"ט שם ודו"ק היטב:

ובזה א"ש מה דהקשה המהרש"א דאף דנימא דחליצה דאורייתא מ"מ י"ל דאינו חייב על חלוצה משום דאינו איסור מוסיף ולפמ"ש א"ש דכיון דבכה"ד אינו חייב משום חלוצה להס"ד רק בכה"ג הוה עכ"פ איסור מוסיף דומיא דשם זנות פוסל בישראל ודו"ק. שוב ראיתי בריטב"א שהרגיש בהך דלאו שבכללות וכתב בע"א גם במהרי"ט בחידושיו ראיתי שהרגיש בהך דלאו שבכללות והוא הקשה עוד דכל דלאו אחד הוא ל"ש ללקות שתים וע"ז כתב סברא שכתבתי דכיון דלזה צריך גמר ביאה ל"ש לאו שבכללות ות"ל כוונתי לדעתו הרמה בזה עכ"פ מ"ש נכון מאוד ות"ל הוא נעים ונחמד ות"ל נתברר דברי רבינו לשרשם. ובגוף דברי הרמב"ם שכתב דוקא כה"ג באלמנה לוקה בבעל ולא קידש כתבתי בגליון דדברי רבינו מפורשים ביבמות דף ס"ט דומיא דבכה"ג באלמנה דלוקה בביאה לבד ועיין תוס' שם וצע"ג על כל הקדמונים שלא הרגישו בזה ובאחרונים ראיתי שפלפלו מסוגיא דיבמות הנ"ל אבל בכ"ז לא הרגישו שמקור מקומו טהור של רבינו נובע מסוגיא הלז והנה התוס' ביבמות שם הקשו דמנ"ל דלא בעי תרתי הא כתיב לא יקח ולא יחלל וכתבו כיון דהבן נפסל והבן ודאי בלא קידושין נפסל דכ"ש הוא א"כ לפ"ז ממילא גם היא נפסלת ובזה ניחא מה דסיים הש"ס ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא ולכאורה לא הי' צריך לומר רק ולא יחלל כתיב והרי חילל ולפמ"ש עיקר תלוי כיון דזרעו נתחלל גם היא מתחללת ובזה נראה לפע"ד דאם לא גמר ביאתו שוב ל"ש חילול בבן ממילא לא הי' ראוי שיחלל בביאה בלי קידושין ולפ"ז לר"י דפריך הש"ס וללקי נמי משום לא יחלל זרעו ומשני בשלא גמר ביאתו וא"כ ס"ל דלא יחלל דכה"ג הוא אף בלי חילול הזרע וא"כ לדידי' י"ל דבעל ולא קידש לא ילקה דא"ל דתלוי חילול דידה בחילול זרע דהא מחייב אף בלי גמר ביאתו וא"כ שוב שפיר מקשה הש"ס לר"י מהמשנה דא"ל דכבר נתחללה בשביל גרושה או דמיירי בלי קידש וכמו שהקשו המפרשים הנ"ל דלפמ"ש זה תלוי בזה דאם נימא דבכה"ד ג"כ שייך חילול זרע וכמו שהיא שיטת הרמב"ן א"כ גם בהדיוט לוקה אף בלי קידושין וחילול דידה תלוי בחילול דזרע ולפ"ז לר"י דתלה הלאו דלא יחלל בלא יקח ממילא לדידי' שוה גרושה ואינך לאלמנה לכה"ג ושפיר מקשה משא"כ לרבא בעצמו ובזה מיושב היטב מה דמשני משום שני שמות ע"ז והדבר תמוה דא"כ צ"ל דרבא דחה כל הסוגיא ורבינו ז"ל ג"כ פוסק כרבא וכמ"ש הה"מ וזה תימה דרבא בעצמו משני כך לר"י ולפמ"ש א"ש דזה תלוי בזה ובזה מיושב היטב מה שהקשה הה"מ דלמה לא כתב רבינו שילקה גם משום לא יחלל זרעו דבאמת זה תלוי בזה דאם נימא דלא יחלל תלוי בלא יקח וא"כ חייב אף בלי גמר ביאה א"כ שפיר הוה שלש כשגמר ביאתו אבל לרבא דחילול דידה תלוי בחילול הבן וכל שלא גמר ביאתו לא לקה וא"כ עיקר החילול אינו רק בשביל הבן וא"כ היאך שייך ללקות שתים וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב קושית ההפלאה הנ"ל דלמה יהי' חל לאו דלא יקח הא לאו דלא יחלל קדים דבעל ולא קידש ג"כ לוקה ולפמ"ש א"ש דכיון דעיקר המלקות משום חילול זרע וא"כ פשיטא דלא קדים ושפיר חל לא יקח ולא יחלל וז"ב ויש לישב הרבה קושיות בזה ודו"ק היטב כי אולי כוונתי לאמת והוא חריף ומושכל ת"ל ובזה נראה לפע"ד ליישב מה שהקשה הה"מ דהו"ל התראת ספק וגם קושית הריטב"א דהו"ל לא יקח התראת ספק ולפמ"ש א"ש דכבר נודע מ"ש הרמב"ם פי"ז מסנהדרין דכל דהלאו מפורש בתורה לוקין אף בהתראת ספק והיינו היכא דעיקר הלאו על הספק וכמ"ש במפרשי הים בב"ק שם וכן ראיתי בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז שביאר כן וא"כ כאן דעיקר הלאו הוא בהתראת ספק שפיר לוקין וז"ב ודו"ק:

והנה לכאורה קשה בהא דאמרו בקידושין דף ע"ג דזונה חל על גרושה וחללה דהו"ל איסור מוסיף וצריך להבין כיון דזונה אינה מוזהרת לכהן לשיטת התוס' ישנים שם וא"כ לא הוה איסור מוסיף לגבי נשים דהיא מוזהרת משום איסור גרושה משא"כ בשביל איסור זונה היא אינה מוזהרת אך ז"א דבאמת הש"ס פריך זונה מאי מוסיף איכא ומשני דשם זנות פוסל בישראל וא"כ כיון דבישראל ודאי מוזהרת דדוקא באיסור כהונה דאינו שוה בכל אינה מוזהרת באיסור זונה וגם ע"ז נחלקו התוס' וכוונת התוס' ישנים בשם הר"א ממיץ כיון דזונה אינו מוזכר בכלל דלא יקח לא הוה מוזהרת כמ"ש הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ט ע' אבל בישראל גם היא מוזהרת ובזה מדוקדק היטב לשון הש"ס דאמר הואיל ושם זנות פוסל בישראל ולכאורה צ"ב מדוע נקט שם ישראל דוקא ולא אמר סתם הואיל ושם זנות פוסל ואדרבא באשת כהן גם באונס פוסל ולפמ"ש א"ש דא"כ לא שייך איסור מוסיף דבאמת אינו מוסיף בעצם רק דהוה איסור חמור דהוא שם זנות ולפ"ז בכהונה לא נקרא חמור דהיא אינה מוזהרת לכך נקט הואיל ושם זנות פוסל בישראל ובזה אני אומר הא דאמרו בגיטין ע"ו ע"ב דחוששין משום זנות וכתבו רש"י ותוס' דמשום כהונה אין נ"מ דהא כבר נפסלה משום גרושה וצריך להבין דאכתי שייך חשש דנ"מ שיהי' חל איסור זונה על איסור גרושה אך באמת כיון דלא קי"ל כר"א דפנוי הבא על הפנויה דעשאה זונה רק דאיכא איסור משום דבא על הפנויה שלא לשם קידושין וזה א"א לחול על איסור גרושה דכל שאינה זונה לא שייך שם זנות פוסל בישראל דאינה זונה וא"כ לא חל ע"ז לכהן שום איסור דניהו שנבעלה באיסור אבל לכהונה אינה מוסף עליו שם איסור ובזה עמדתי על דברי התוס' שם שכתבו דלר"א דס"ל פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה שייך לשון חוששין בזנות ודבריהם תמוהים דמה נ"מ לכהונה הא כבר אסורה משום גרושה ואי משום תרומה הא כבר כתבו התוס' ביבמות דף ס"ט דלתרומה לא נפסלה לר"א משום דלא קרינא בה לאיש זר וכבר נתקשה בזה בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' ד' וכן נתקשו בזה רבים וכן שלימים והלכו בזה דרך רחוקה ולפמ"ש הדברים פשוטים דלר"א שפיר נ"מ לאיסור כהונה משום דזנות חל על איסור גרושה לר"א ונעשית זונה ושפיר נוסף עליה איסור לכהן משום זונה והדברים פשוטים ודו"ק. והנה במ"ש הנו"ב לפרש דברי התוס' ישנים הנ"ל משום דבאונס אין לוקה רק משום טומאה וא"כ אינה מוזהרת לכאורה צ"ב דאף דהש"ס מוקי המשנה דטמאה אני לך באשת כהן מ"מ הא הש"ס רצה לפרש דמיירי באשת ישראל רק דפריך דלית לה כתובה ולדברי הרא"ם א"א לאוקמא ברצון כלל לא באשת כהן ומכ"ש בישראל דהיא מוזהרת עליו וצ"ע:

והנה בהא דהקשו בירושלמי סוף גיטין דלמה לי קרא דלא יוכל לשוב לקחתה הא בלא"ה הו"ל מחזיר סוטתו לב"ש וכתבו דנ"מ לעבור עליו בשני לאוין והובא בתוס' שם וע"ז הקשה הגאון מוהר"ע איגר ז"ל בהגהותיו לש"ס בגיטין שם דהא אין איסור חל על איסור וכבר חל עליו איסור זונה ע"ש ולפע"ד נראה דלכאורה ל"ק קושית הירושלמי דהרי פ"פ הוה כשני עדים וא"כ משכחת לה דטען פ"פ מצאתי ואח"כ נתברר ששקר היה ונמצאת בתולה א"כ שפיר צריך קרא דלא יוכל בעלה לשוב לקחתה ועיין בפ"י בהקדמתו לסדר נשים שכ"כ בישוב קושית התוס' אמנם יש לומר כיון דשויא אנפשי' חד"א א"כ אסורה עליו משום זונה שהוא אמר שהיא זונה ולוקה עליה ולפ"ז שפיר חל האיסור האחרון דאיסור הראשון קיל דבדה מלבו ואם יתן אמתלא יוכל לחזור בו משא"כ האיסור האחרון הוא איסור תורה דחמור ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמרו בחולין דף קי"א דנוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה וע"ז נשאלתי מהרב המופלא מוה' מנחם מאיר נ"י מיאבריב דלפמ"ש התוס' ריש ג"ה דהטעם דאין קושיא מהא דאינו נוהג בטמאה דמשמע דיש בגידין בנו"ט ולכך אין איסור גיד חל בטמאה די"ל דהטעם משום דר"ש מי שגידו אסור ובשרו מותר וע"ז הקשה דהיאך אפשר לומר דהטעם משום דאין איסור חל על איסור דהא קי"ל דאכלו ואין בו כזית חייב ועל טומאה אינו חייב רק בכזית א"כ איסור גיד חל קודם והנה בפשיטות אמרתי דשם מה שאינו נוהג בטמאה ע"כ הטעם משום מי שגידו אסור ובשרו מותר דל"ש משום דאין אחע"א דא"כ עכ"פ מתלי תלי וקאי ונ"מ לקוברו בין רשעים גמורים ואיך שייך לומר דאין נוהג בטמאה דמשמע דאינו חל כלל אבל לפ"ז צ"ב דא"כ איך אפשר לומר כלל דהטעם משום דאין איסור חע"א והרי הש"ס בהס"ד בדף ק"א פריך לר"ש אי אין אחע"א לחייב משום טומאה לבד והרי נ"מ לקוברו בין רשעים ועיין בתוס' ר"פ גה"נ שכתבו בהדיא דהטעם דמשנה דאינו נוהג בטמאה הוא משום דאין איסור חל ע"א וע"ש במהרש"א וצ"ע דא"כ מה שייך הלשון ואינו נוהג בטמאה דמשמע דאינו נוהג כלל בטמאה והיא תימה גדולה לפענ"ד אמנם בגוף הקושיא נראה לפע"ד ברור דכיון דהא דאכלו ואין בו כזית דחייב הוא משום דהוה בריה ולפ"ז זהו ודאי דאם יש בו כזית אינו מחוייב עד דאכל לכל הזית דאף דאם אכלו לכלו ואין בו זית חייב היינו משום דהוה בריה וכל דחסר ממנו אף כ"ש לא מועיל וכמו לענין ברכה דאם חסר אף כ"ש א"צ ברכה ועיין באו"ח סי' ר"י וא"כ כל שאתה אומר דיש בו לאו של טומאה והיינו בכזית דעל ח"ש חל האיסור וכל שיש בו כשיעור שוב לא נתחייב בכ"ש עד שיאכל כזית ואז בא איסור טומאה הקדום וא"ל דמ"מ מקרי איסור חמור דהא חל אף בכ"ש אם לא הי' בו כזית דז"א דעכ"פ באותה בהמה או חיה שיש בה כזית אינו נוהג בטמאה והרי גם באיסור מוסיף אמרו בכריתות דאית לי' ברא לסבא ואל"ה לא מקרי מוסיף מכ"ש באיסור חמור דבעינן שיהיה החומרא נוהג באותו דבר ממש וז"ב לפע"ד ומה שהקשה עוד במ"ש התוס' בדף ק"א שם ד"ה ור"ש דלר"ש אין איסור חע"א אפילו חמור על קל כמו אוכל נבלה ביוה"כ וע"ז רצה לחדש דלר"ש דס"ל כ"ש למכות אפ"ה ביוה"כ מודה דבעי שיעור דהרי בעינן ככותבת דמייתב דעתיה וא"כ לא מהני אחשביה וא"כ איסור נבלה קדים ול"ש כולל בזה דבעוד שלא בא לידי חיוב של יוה"כ כבר נתחייב משום נבלה הנה באמת גוף סברא זו דל"ש כולל בכה"ג כיון שהאיסור הראשון קדים וכבר חל כעין זה ימצא המעיין בתוס' שבועות דף כ"ח גבי עיפא תשע ועשר ובחידושי להלכות שבועות הארכתי בזה ויבואר אי"ה בחבורי יד שאול הנדפס כעת ד' יזכיני לגמרו וגם גוף סברתו דל"ש חל בכ"ש משום דביוה"כ גם ר"ש מודה מצאתי סברא זו בדברי דו"ז הגאון בעל ישוע"י או"ח סי' תרי"ב וכן מצאתי קושיא זו בהדיא בשעה"מ פי"ז כא"ב ה"ח שהקשה לפירוש הריטב"א דנתנבלה ביוה"כ למה לא חל נבלה על יוה"כ הא נבלה בכ"ש ובשביל יוה"כ בעי ככותבת ע"ש ובאמת שלפענ"ד אינו נראה כן דהרי מלבד דחזינן דלשיטת הירושלמי פ"ז דתרומות גם ר"ל דס"ל ח"ש מותר מה"ת ביוה"כ מודה דח"ש אסור משום דלא כתיב לשון אכילה ואף דמש"ס דילן מבואר דר"ל בח"ש גם ביוה"כ מתיר ועיין יומא דף פ"ז ע"ב עכ"פ לר"ש דס"ל דכ"ש למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן א"כ כיון דשיעור בכותבת גם הוא הל"מ כמו כל השיעורים והרי השיעורים לא נאמרו לדידיה רק לענין קרבן וכיון דביוה"כ שייך קרבן י"ל דלענין אכילה לא בעי יתובי דעת רק לענין קרבן וכרת וז"ב לפע"ד:

עוד הראני דבר פלא במ"ש בחולין דחומר בחלב מדם שמועלין בו וחייב משום פיגול ונותר וטמא ופירש"י אם נטמא טומאת הגוף חייב שתי חטאות אחת משום חלב ואחת משום טומאת הגוף וכתב המהרש"א דמש"ה נקט טומאת הגוף דחל שפיר על חלב דהוה בכרת אבל טומאת בשר לא הוה אלא לאו הבא מכלל עשה ול"ש לומר בי' כלל חיוב וע"ז תמה דהרי קאי על אימורים שמועלין בהם וכדמוקי בש"ס באימורי קדשים קלים וא"כ היה לאו גמור כדאמרו בפסחים דף כ"ד ע"ב דטומאת בשר בלאו ולכאורה יפה תמה והשבתיו כרגע די"ל דמיירי כאן קודם זריקת דמים דקי"ל דאינו לוקה בטומאת בשר כדאמרו בזבחים דף ל"ד וכ"כ הרמב"ם פח"י מפהמ"ק הי"ב וע"ש בכ"מ ומלמ"ל וא"כ אינו רק לאו הבא מכלל עשה דכל טהור יאכל בשר ואף דקדשים קלים אין מועלין קודם זריקה אבל איסור יש ועיין מלמ"ל פ"ב ממעילה ה"א ע"ש ואפשר דאית ביה לאו הבא מכלל עשה אם שלא ידעתי מבואר הלאו הבא מכלל עשה בזה. והנה עוררני החריף ושנון מוה' מאיר ברא"ם נ"י דבלא"ה דברי המהרש"א תמוהין דהוא כתב בעצמו בפרק גיד הנשה (דף ק"א ע"א בתוס' ד"ה איסור כולל) דבטומאת בשר ל"ש חיוב חטאת דאין זדונו בכרת ע"ש והנה באמת שזה ל"ק דהא י"ל דזה כוונת המהרש"א דל"ש בטומאת בשר דאינו רק לאו הבא מכלל עשה ול"ש למימר בו חייב משום דחיוב חטאת אינו רק בזדונו כרת וכמ"ש למעלה ובזה הי' מיושב דאי משום דקי"ל דאינו רק לאו הבא מכלל עשה מ"מ הי' יכול לחול בכולל על שאר הבשר וע"כ משום דל"ש ביה חיוב אבל גוף הדבר דהוה לאו הבא מכלל עשה הוא תמוה וכמ"ש וצע"ג:

והנה חכם אחד מקראקא ושמו ר' שמעלקי נ"י הקשה בהא דאמרו בקידושין דף ע"ד הואיל ושם זנות פוסל בישראל ופירש"י אם זינתה ברצון וכ"כ הרמב"ם פי"ז מא"ב הלכה יו"ד ולא פירש שבאמת זינתה והרי שיטת הרמב"ם דבעינן דוקא שיהי' ברי' לסבא בעולם והשבתי דלפע"ד הא דבעי שיהי' המוסיף בעולם היכא דהוא בשני גופים והאיסור בא ע"י שניתוסף הגוף הלז עד"מ אחות אשה ואשת אח דהאיסור המוסיף הוא בא בשביל שניתוסף איסור שארות ע"י הגופים בזה בעי שיהי' בעולם אבל כאן לא ניתוסף גופים רק שבזו אשה בעצמה יש איסורים רבים שפיר אמרינן דכל דמשכחת שיהי' שם זנות הוה איסור מוסיף ויש להמתיק הדבר יותר דאטו הזנות הוא תלוי במה שניתוסף עליו הא עיקר הוא בשביל שהיא זונה אבל שם עיקר ההוספה הוא בעבור שניתוסף עליו כאן איסור ודו"ק היטב:

והנה בהא דאמרו ביומא דף ע"ד אביא פיגול ונותר שהן בכרת הנה רש"י פירש דחייב במק"א ורבינו הלל פירש הובא בקרבן אהרן פ' אחרי דה"א דוקא בפיגול ונותר יתחייב משום יוה"כ ובהגהת מהרי"פ הרגיש דנ"מ לענין מלקות והוא דוקא לפירוש הק"א בשם ר"ה דאלו לרש"י ל"ק ולכאורה קשה היאך חל הא באמת יוה"כ לא מצי חל על איסור פיגול ונותר רק במגו דחל על חולין כדאמרו בכריתות י"ד ולהס"ד דלא חל רק על פיגול שוב הו"ל איסור על איסור ולא חל ואולי כיון דלא משכחת לה עינוי רק בזה הרי גלתה התורה דחל ודו"ק ועיין בחבורי יד שאול הלכות שבועות סי' רל"ה ס"ק ג' מ"ש בישוב קושית אבי הגאון נ"י.

ובשנת תרח"י הקשה אותי במכתב הרב הדיין מוה' דובעריל שווארץ נ"י מ"ק קאליש דלדברי גם נבלה ביוה"כ ל"ש כולל דעד ככותבת חל איסור נבלה בכזית ובאמת שזה קושית השעה"מ הנ"ל בדף קי"א אבל לא דמי למ"ש דבנדון שלו פשיטא דל"מ חל כיון דכבר נשבע שלא יאכל ושאר משקין כבר נאסרו ובשבועה שניה דחל בכולל דיודע דרביעית אין לו מה לחול ועיין בריטב"א בקידושין מ"ש לענין איסור ב"א דל"ש לומר דנבלה קדים ע"ש ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף