שואל ומשיב/א/ג/קצח
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בשנת תרט"ז נתתי לבי לעיין במ"ש בש"ע או"ח ס' תקס"ח ס"ז כשאירע יום שמת א' באדר מתי יתענה א' באדר ראשון או בשני או בשניהם והנה המסקנא דמסיק רמ"א בשניהם זולת כשמת באדר שני דהוה בשני אמנם זה אינו מבואר אם מת באדר ראשון מתי יתענה דשם לא מבואר רק במת באדר ויוכל להיות דהוא בשנה פשוטה וא"כ יש לספק אם בשניהם או בראשון או בשני אבל כשמת באדר ראשון אי מתענה אח"כ כשחל אח"כ שנה מעוברת בשנים הבאות אם באדר ראשון כמו במת באדר שני דמבואר דמתענה בשני או לא דנימא דשני אדרים הם אחת וצריך להתענות בשניהם והנה לכאורה נראה לפע"ד דהדבר תלוי במה דנחלקו בירושלמי במגילה פ"ק ה"ח והובא בתוס' ר"ה דף י"ט ע"ב ד"ה אדר אי אדר הראשון תוספת או השני ע"ש דאם נימא דאדר הראשון תוס' א"כ אינו בעצם שם אדר עליו ולפ"ז ל"מ כשמת בשנה פשוטה באדר דודאי מתענה במעוברת באדר השני דהוא העיקר וגם בראשון דהוא התוס' אלא אף אם מת באדר ראשון כיון שאח"כ נעשה שנה באדר פשוטה וחל עליו הנדר להתענות באדר העקרי והאמת ואיך יפטר אח"כ בשנה מעוברת באדר התוס' ומסתבר' דמתענה בשניהם דאדר השני הוא העיקר ואדר הראשון גם הוא תוס' ועכ"פ נחשב לטפל לאדר השני ושניהם כאחת יחשב אבל אם נאמר דאדר השני תוס' א"כ פשיטא דאם מת בין בשנה פשוטה או בשנה מעוברת בראשון דפשיטא דכיון דחל עליו החיוב באדר האמת פשיטא דא"צ להתענות רק באדר הראשון האמת וא"צ להתוס' ולפ"ז לפי מה דנראה דקי"ל דאדר הראשון תוס' א"כ פשיטא דיש לעשות בשניהם ובזה נראה לפע"ד מה דאמר רשב"ג במגילה דף וא"ו דרשב"ג ס"ל דמצות הנוהגות בשני אין נוהגות בראשון הוא משום דס"ל דאדר הראשון תוס' א"כ לכך פשיטא שאין נוהגות בראשון דפשיטא שעיקר המצוה הי' באדר האמת ולא כהתוס' ובזה נראה לי לישב הא דאמרו בר"ה דף י"ט הגירסא להיפך כל מצות הנוהגות בראשון נוהגות בשני ומ"ט אין נוהגות והתוס' כתבו דהגירסא הנכונה להיפך ע"ש ולפמ"ש יש ליישב דבאמת אם נימא דאדר השני תוס' א"כ י"ל דעיקר הוא הראשון ולפ"ז באמת הירושלמי קאמר דעוקבא אשכח תרי אגרין בחדא כתיב תלתין יומין ובחדא כתיב ירח יומין דמ"ד ירח אדר השני תוספת ודחו לה כמ"ד רצו שלשים רצו ירח יומין ולפ"ז בהס"ד בר"ה שם דלא ידעו מזה דרצו שלשים רצו ירח א"כ ס"ד דאדר הראשון עיקר לכך קאמר דעיקר המצוה בראשון אבל לפי מה דמסיק שם דרצו שלשים רצו ירח א"כ שוב מסיק דלכ"ע אינו נוהגת בראשון והיינו משום דאדר הראשון תוספת ודו"ק היטב ועכ"פ גם שם נראה דהלכה כרשב"א דעיקר הוא אדר השני.
והנה בירושלמי מגילה שם אמרו דאותה השנה הי' מעוברת ופירש הק"ע שחל באדר השני ומביא מקרא דכתיב מחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר והיינו בשאר שנים הוא שנים עשר ועכשיו הי' י"ג ולפ"ז כיון דבפעם הראשון הי' באדר שני א"כ לכ"ע מקרא מגילה דוקא בשני ולכאורה תמוה דא"כ מ"ט דר"א בר"י דאמר בראשון דהרי זה מבואר בהדיא דאם חל בשני ודאי אינו רק בשני אך נראה דכיון דאמרו ראב"י האי השנית מאי עביד לי' מבעיא לי' להא דאמרו בתחלה קבעוה בשושן ולבסוף קבעוה בכל העולם ואם כן כיון דבשנה ראשונה לא קבלוהו עליהם וא"כ עיקר הוא השנה השניה ובשנה השני' הי' פשוטה ושוב ס"ל לראב"י דאנו הולכין אחר שנה הפשוטה וחל אח"כ בשנה מעוברת רק בראשון ובזה נראה לפע"ד הא דקאמר הש"ס לראב"י הטעם דאין מעבירין על המצות והתוס' נדחקו דהא ביומא לא ס"ל ענין אין מעבירין על המצות ע"ש ולפמ"ש י"ל דבאמת כל שיוכל לקיים המצוה אח"כ ג"כ א"כ פשיטא דלא מעכב ענין מה שמעביר על המצוה אבל ראב"י דס"ל דאדר הראשון הוא העיקר והשני הוא תוספת א"כ פשיטא דאם לא יקרא בראשון ויקרא בשני דעובר על המצוה דהרי הוא קורא בהתוספת אדר ואינו קורא באדר העיקרי אברא דלפ"ז צ"ב מ"ט דרשב"ג ולמה לא אמר דרשב"ג ס"ל דאדר הראשון תוספת ולכך עיקר המצוה הי' באדר השני אמנם נראה דבאמת בהא דאמרו בירושלמי דאותה השנה הי' מעוברת יש לפרש שני פירושים אם דהי' חל באדר השני כפירוש הק"ע או שהי' באדר הראשון ושפיר דייק מקרא דכתיב מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר והיינו דהוא חדש אדר אף שיש עוד אדר ומ"מ הוא ג"כ חדש אדר ולפ"ז כיון דחל אז באדר ראשון שוב מהראוי הי' לעשות תמיד בראשון עכ"פ ג"כ וע"ז מסיק כיון דכתיב לקיים את הפורים השנית והיינו בחדש השני או כר"ש דבתחלה לא נקבע בכל העולם וא"כ לא אזלינן בתר הראשון כ"א כמו שהי' בשנה פשוטה ודו"ק היטב.
ובזה מיושב מה שהקשה הגאון מוהרא"וו ז"ל בביאוריו על הש"ע סי' תקס"ח דמ"פ מ"ט דרשב"ג ולא פריך מ"ט דת"ק וע"כ כתב דת"ק ס"ל בפשיטות דצריך לעשות בשניהם שכן הנכון דכל הדברים צריך לעשות בשניהם ע"ש שהאריך ולפמ"ש לא ניחא עדיין דדוקא באם חל בשנה פשוטה אז מסתבר לעשות בשניהם אבל כיון שאותה שנה הי' חל במעוברת א"כ בין שנימא דחל בשני כפירוש הק"ע או בראשונה כמ"ש עכ"פ לא מסתבר שיהי' בשניהם כ"כ אבל לפמ"ש א"ש דהוא ס"ל דאדר הראשון תוס' א"כ מסתבר שיהי' בשניהם בראשון משום דאין מעבירין על המצות ובשני משום דהוא עיקר אדר וס"ל ג"כ דחל באמת או באדר ראשון רק כיון דהי' תוספת מסתבר לעשות בשניהם אבל לרשב"ג דס"ל רק באדר השני שפיר קשה מ"ט דהא חל בראשון וא"כ מהראוי עכ"פ לעשות בשניהם וע"ז משני דכתיב השנית ודו"ק.
ובזה מיושב מה שהקשה בט"א דמ"ט דסדר הפרשיות בשני דהא בזה ל"ש הטעם דמסמך גאולה לגאולה ולא הטעם דכתיב שנית וא"כ שוב אין מעבירין על המצות ולפמ"ש א"ש דכל דאדר הראשון תוספת שוב עיקר הוא אדר השני ול"ש ענין אין מעבירין על המצות כלל וכמ"ש ובזה מיושב מה שהקשה עוד הט"א דהיאך אמר ר"י דשניהם מקרא אחד דרשו הא קרא לא כמר ולא כמר דייקא וגם לראב"י י"ל משום דאין מעבירין וא"כ למה לי' קרא ולפמ"ש א"ש דבאמת ראב"י ס"ל דאדר הראשון עיקר והשני הוא תוספת וזה עיקר הטעם דאין מעבירין על המצות וכמ"ש דאין בדין שיעבור על העיקר ויעשה התוס' ולפ"ז ז"ש בכל שנה ושנה והיינו כיון דע"פ רוב השנים הם פשוטות וא"כ אדר הסמוך לשבט הוא אדר ממילא גם כאן אדר הסמוך לשבט ורשב"ג ס"ל דאדר הראשון תוס' והיינו משום דרוב שנים פשוטות הן וא"כ אדר הסמוך לניסן הוא עיקר אדר ויתכן עוד יותר דהרי ראב"י ס"ל דהשנית אתי לזה דלא קבעוה בכל העולם רק בשנה השניה וא"כ אף דאותה שנה חל באדר שני אפ"ה אזלינן בתר שנה השני' דהי' פשוטה וא"כ זה שדרש בכל שנה ושנה אבל רשב"ג ס"ל דהי' באדר ראשון ואפ"ה עושין בשני' משום דכתיב השנית וא"כ שוב מוכרח לדרוש בכל שנה ושנה דאדר הסמוך לניסן ודו"ק.
ובזה מיושב קושית הט"א דמה שייך אין מעבירין ע"ז דאינו מעביר לא המקום ולא התחיל עדיין רק העברת זמן בלבד ול"ש בזה רק דזריזין מקדימין למצות ע"ש שהאריך דלאו דוקא ולפמ"ש א"ש דע"כ ל"ש זריזין מקדימין היכא דהמצוה הוא כל היום רק שזריזין מקדימין בצפרא אבל כאן שאדר הראשון עיקר והשני הוא תוספת א"כ פשיטא דעובר על המצוה דאינו עושה בזמנו העיקר ורק בהתוספת וז"ב כשמש ועכ"פ יצא לנו מזה דיש לעשות בשתיהן אף כשחל בראשון דהא זהו התוס' ויש בזה משום אין מעבירין דמ"מ חל אדר בזה ובשני הוא עיקר המצוה וז"ב ויש לישב בזה הרבה קושיות ועפ"י שכתב במשנה דקראו את המגילה ונתעברה השנה דלרבותא קתני דלא מבעיא דאם נתעברה קודם ובטעות קראוה דודאי צריך לחזור ולקרות ואף נתעברה אח"כ צריך לחזור ולקרות וכתב שכן נראה מהתוס' ד"ה הא שכ"כ לענין סדר הפרשיות ותמה על התוס' שלא כ"כ במשנה לענין מגילה והנה אף שלדינא יפה כתב וכן מבואר בהדיא בירושלמי דאמרי תני הא כשעיברו ואח"כ קראו וכו' מתניתא לא אמרה כן וכו' אבל התוס' כ"כ לענין סדר הפרשיות והטעם פשוט שבאמת סדר הפרשיות ודאי שייך טעם דאין מעבירין דל"ש מסמך גאולה לגאולה וכקושית הט"א וגם הפ"י הרגיש בזה ואף דקצת שייכות יש להסמיך למגילה לפניו ולאחריו עכ"פ כשלא נתעברה מקודם וקראו כדין ודאי א"צ לחזור ולקרות שנית כנלפע"ד ברור וגם מ"ש הפ"י לענין שמוע שקלים דודאי בשני לא ראה דברי הירושלמי שכן מבואר בהדיא ומ"ש הפ"י דאם כבר קראו שקלים למה יקראו שנית שהרי כבר השמיעו לפע"ד ל"ק דהרי הקריאה הוא כדי שישמעו ויביאו השקלים וכל שאח"כ נודע לבני הגולה שעברו ושוב לא יביאו השקלים באדר הראשון והוצרכו להשמיע שנית באדר השני ודו"ק היטב ועיין בירושלמי ריש שקלים וברע"ב ותוס' יו"ט שם ושם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |