שואל ומשיב/א/ג/קפב

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קפב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הן הובא לפנינו כתב שטר שליחות לקבלה כתוב בזה"ל זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים חתומי מטה ארבעה עשר יום לירח מרחשון שנת חמשת אלפים ושש מאות ועשרים ושבע לבריאת עולם למנין שאנו מנין כאן עיר שאץ דיתבא על נהר סוטשאווא איך מרת צפרה רחל בת יצחק אייזק העומדת היום במתא שאץ דיתבא על נהר סוטשאווא מנית בפנינו את נתן שמעון בן מאיר מרדכי להיות שליח לקבל גיטה מיד בעלה שלום בן יהודה המכונה ליבש ובפנינו אמרה לנתן שמעון בן מאיר מרדכי שלוחה התקבל לי גיטי מיד שלום בעלי בן יהודה המכונה ליבש ותהא ידך כידי וקבלתך כקבלתי ותזכה לי בו ותקבלהו לי ומיד כשיגיע הגט לידך אהי' מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ויהא לי' רשותא לשוויא שליחא ושליח דשליח עד דתתקבל לי גיטא ותיתי ותמטי לידא דשלוחא דידי דאנא צפרה רחל מניתי וארשיתי בהרמנותא דידי ומה שנעשה בפנינו שמענו וראינו וכתבנו וחתמנו לראי' על מינוי שליחות קבלת גיטה והכל שריר וקים. נאום מרדכי בן פנחס טענין האז עד. גבריאל פרידמאן עד. במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא וחתמו בפנינו הני תרי סהדי מרדכי בן פנחס גבריאל פרידמאן על כל הנ"ל ואשרנוהו וקימנוהו כדחזי למיהוי. הק' חיים אבד"ק שאטץ אפרים האלדער שלום ראהרליך. ובבוא לכאן השליח הנ"ל והבעל המגרש אשר מוטל בחולי מסוכן ל"ע היא בטשעריץ ובשם אין מסדרין גיטין אמרתי שצריך ליסע לשם סופר עם שני עדים היינו עדי חתימה עם הדיין והשליח לקבלה וגם שני עידי הרשאה ושליח. והחולה יצוה להסופר לכתוב הגט ולעידי החתימה שיחתמו הגט אפילו עד מאה גיטין ושיתנו הגט אחר כתיבתו וחתימתו ליד השליח להולכה שימנה שיתנהו ליד האשה או ליד שלוחה ויצוה זאת במעמד עידי הרשאה ואח"כ יסעו לכאן לבוב ויסדרו בכאן הגט ובגט יכתבו זמן הכתיבה לא זמן האמירה גם מקום הכתיבה ולא יכתבו העומד היום כי הבעל איננו פה גם לא העומדת כי גם האשה איננה פה. והסופר יתן הגט ליד השליח להולכה והשליח להולכה יתנהו ליד השליח לקבלה ואח"כ נשלח לק' טשעריץ לחקור אם הבעל היה עודנו בחיים בעת מסירת הגט ליד שליח לקבלה ואז ניתן להשליח מעשה ב"ד שקבל הגט כדת ואם יהי' באפשרי שגם הבעל יקיים בכתבו כמבואר בטור אהע"ז סי' קמ"א מה טוב ואם לאו זה לא יעכב עלינו. ועתה נברר טעמן של דברים האלו והנה מה דצריך בכאן לשליח להולכה ולמה לא יהיה אחד מן העדים שליח ליתנו ליד האשה או ליד שלוחה זה פשוט מהא דאמרו או כלו בקיום הגט או כלו בתק"ח וכאן יהיה צריך לומר בפני נכתב ואני חתמתי וזה אינו תקנת חכמים ובאמת הרדב"ז ח"א סי' שכ"ט מצדד דעד החתום על הגט ראוי להיות שליח להולכה בח"ל לומר בפ"נ ובפ"נ ומאי דאמר ר"א אי כלו בקיום הגט היינו דוקא כשאומר ואני עד השני אבל כשאומר בפ"נ ובפ"נ הוי שפיר כתקנתא דרבנן ואף דאמר בפני נחתם והוא בעצמו חתם מ"מ קושטא היא שנחתם בפני' ע"ש שהאריך בזה. אמנם בשו"ת פמ"א ח"ב סי' ס"ח הביא שם דבסדר הגט דר"י מרגליות כתב בשם הא"ז דאין לעשות העד שליח ובאמת לפמ"ש התוס' בשם הירושלמי דהטעם דפסול באני עד שני דנעשה כנוגע בעדותו דנראה דלכך בא להעיד על עדות השני כדי שיתקיים חתימתו א"כ גם כשאינו אומר אני עד שני חשש נגיעה איכא. ובפרט שצריך לחתום לשמה וא"כ הוי נוגע בדבר ובזה נכון מה שלמד מזה המהר"י מרגליות דה"ה הסופר אין יכול להיות שליח משום דתקון חכמים הוא לומר בפ"נ ובפ"נ וכאן יצטרך לומר אני כתבתי ובפני נחתם ואינו כתקנת חכמים והגאון מוהר"ד אפנהיים חולק עליו דמאי אכפת לן בזה ע"ש שהאריך. ולפמ"ש א"ש דגם הסופר נראה כנוגע אחרי שצריך לכותבו לשמה וכמ"ש התוס' ומה שכתבתי שאין לכתוב העומד היום כן מבואר בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קט"ו וגם העומדת אין לכתוב אחרי כי איננה פה והרי דעת הק"ט שלא לכתוב בכה"ג העומדת אפילו כשהיא בכאן ואף שהשבו"י השיג עליו היינו כשהיא במקום הכתיבה אבל כשאיננה פה פשיטא דאין לכתוב העומדת ומה שהצרכתי לכתוב זמן הכתיבה לא זמן האמירה מבואר הדין כן בסי' קכ"ז סעיף ו' וז"פ אמנם בראשית השקפה ראיתי שדא עקא דבהרשאה כתוב מיד בעלי והרי מבואר בש"ע סי' קמ"א ס"א בהג"ה דכשאמרה האשה לקבל הגט מיד בעלה אין לקבלו מיד שלוחו רק כשאמרה התקבלי גט מבעלי יכולה לקבל מיד שלוחו ע"ש וכאן לא יוכל לקבל הגט מיד הבעל אחרי שאין כותבין בשם הגט ויצטרך לקבלו מיד השליח ובאמת הרב דשאטץ כתב הנוסח עפ"י המבואר בטור ושם מיירי באופן דמסדרין גט במקום עמידת הבעל וכאן יצטרך ליטלו מיד השליח ולכאורה חשבתי שאין תקנה לדבר וגם להוליכו שנית לטשעריץ אחר הכתיבה זה לא יתכן דאינו מקום הכתיבה. ולהיות כי היא מקום עגון גדול נתתי עין ולב למקור הדין והוא בשו"ת הרשב"א סי' אלף ר"ז הובא ביתה יוסף סוף הסימן קמ"א ונעתיק כאן לשון הרשב"א שאלת האשה שעשתה שליח לקבל גיטה מיד בעלה ואמר הבעל לסופר כתוב ולעדים חתומו ואחר שנכתב אמר הבעל לעדים תנהו לשליח קבלה זה מאי ספק במסירה זו ומפני שראינו חוששין שמא האשה עשתה שליח לקבלו מיד הבעל ממש לא מיד שלוחו וקפידא הוי. תשובה רואה אני את דברי החושש באומרת התקבלי גיטי מיד בעלי שמא מקפדת בדבר זה ודוקא באומרת התקבלי גיטי מיד בעלי אבל לא באומרת התקבלי גיטי מבעלי וכן האיש שעשה שליח להולכה ואמר תן גט זה לאשתי ואפילו לר' חנינא דלא נחלקו הם אלא בהולך גט זה לאשתי אעפ"י שלא פירשו כן בשום מקום שמא לפי שאין צריך דלא כרוכלא ליתני וליזול דהא תנן הקפדה בין בגיטין בין בקדושין ממנה דכל שאומר בין הוא בין היא מיד בעלי או מיד אשתי דלמא בהקפדא אמרי ועוד דלכשתמצא לומר דהלכה כרב ומשום בזיון דבעל דלמא אף כאן ומשום בזיון דידה כאלו הבעל מבזה אותה שלא ליתנה אלא ע"י שליח ולא ע"י עצמו וא"ת אחרי שאני חושש לדבר זה מפני מה חלקתי בין התקבלי מבעלי לבין התקבלי מיד בעלי וכן בבעל בין תן גט לאשתי להולך גט זה לאשתי לפי שע"כ יש לנו לומר דבהולך גט זה לאשתי לאו בהקפדה אמר דהא לר' חנינא הועיל ולרב נמי לא הוי טעמא לחד מלישני' אלא משום גזירת חצירה הבא לאחר מכאן ואם קדמה היא ושוי' שליח אפילו לרב מועיל אלא שאני אומר דהתם בלא אמר תן גט זה ליד אשתי אלא הולך גט זה לאשתי וקרוב אני בעיני שאם אמר תן גט זה ליד אשתי דהוי קפידא ודאי וממנה לאשה שאמרה התקבלי מיד בעלי אבל אם אמרה התקבל לי לא הוי קפידא לכשתמצא לומר הלכה כר' חנינא או אפילו כרב ללישנא דגזירה משום חצירה הבא לאחר מכאן ומ"מ אפשר לומר בנדון שאמרת שהי' הבעל במעמד וצוה לסופר לכתוב ולעדים לחתום והיה שם שליח קבלה ואמר לעדים אחר שחתמו תנו לו שזהו כאלו קבלו מיד הבעל ועכ"ז טוב לזהר עכ"ל. והנה תורף כוונתו דיש כאן משום קפידא ומשום בזיון רק דמשום בזיון הוא רק לרב ולא לר' חנינא וגם לרב רק לחד לישנא אבל משום קפידא יש חלוק בין כשאומר התקבל מבעלי או מיד בעלי. והנה לכאורה דברי הרשב"א צריך ביאור במה שלמד לחלק בין הולך גט זה לאשתי לבין ליד אשתי מהא דנחלקו רב ור"ח והרי רב ור"ח מיירי להיפך באשה שעשתה שליח ולא אתמר מאי לשון אמר הבעל עכ"פ הרשב"א מחלק כך ומי יוכל לדון עם שהתקיף ממנו. אמנם נראה כיון דבכאן השליח קבלה ג"כ במעמד ורק טוב לזהר אף בזה בשעת הדחק ודאי מועיל וגם לענ"ד כאן בודאי לא היה קפידא דאם היתה יודעת שלא יוכלו לסדר בשם הגט אנן סהדי דניחא לה בזה ובלא"ה הרשב"א לא מיירי רק כשאמרה היא בעצמה אבל הכא הרב סדר לה כן עפ"י נוסחת הטור ואשה לאו דינא גמירא ולא אמרה זאת להקפדה גם הרב לא ידע אם לא יוכלו לסדר בשם גט ובלא"ה נראה לי דבר חדש דהנה מטעם בזיון הנה רוב הפוסקים פסקו כרב חנינא כמבואר בטור וב"י סי' קמ"א וגם להחוששים לדברי רב הנה גם לרב שני לשונות בטעמו וא"כ בודאי אין לחוש דהוי כעין ס"ס ספק כר"ח ושמא כאידך לישנא דרב ואף דאינו מתהפך כ"כ ג"כ אין לחוש אלא נשאר כאן רק משום חשש קפידא והנה לכאורה למה אנו חוששין לקפידא ומאי בכך שהאשה מקפדת הלא יכול לגרש בע"כ ומשום תקנת רגמ"ה בודאי ל"ש כאן דהרי מרוצה היא בגט. אמנם הדבר נכון דהיא אינו יכול לעשות שליח לקבלה ורק היא עשתה ועשתה רק באופן לקבל מיד בעלה ושפיר מקפדת וכל שהיא מקפדת בטל השליחות ולפ"ז הרי אמרו ביבמות דף קי"ח המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו כיון דסניא לי' זכות היא לה וזכין לאדם שלא בפניו והיא איבעי' דלא אפשיטא כמבואר בש"ע אהע"ז סי' קמ"ה ס' יו"ד וסי' ק"מ סעיף ה' בהג"ה וא"כ כאן דזכות היא לה ויכול היא לעשות שליח לקבלה מאי לנו בקפידא דידה וכיון שהרשב"א אמר שהיא רק ספק שמא מקפדת וא"כ בכה"ג בודאי אין לחוש בזה ודו"ק היטב כי נכון הוא. ואף דאין אנו נוהגין בשליח לקבלה כמ"ש הר"ף וכן קי"ל בסי' קמ"א ס' מ"א בהג"ה הרי בשעת הדחק נוהגין בשליח לקבלה וכאן אין לך שעת הדחק גדול מזה כי חוששין שאולי ימות חלילה ותמתין על יבם קטן ועבב"ש ס"ק מ' ואף שהשליח היא קרוב אין לחוש כמבואר בסי' ל"ג וכאן לא היה אפשר ע"י אחר שיציית הבעל לדבריו ועל אחר לא היה יוכל לסמוך בזה והגט צריך להיות בלא תנאי כמבואר סי' קמ"ה.

והנה במ"ש למעלה דגבי אשה ל"ש קפידא דמתגרשת בע"כ נזכרתי ש"ס מפורש גיטין דף ס"ה שהקשה ר"א מ"ש רישא דלא פליג ומ"ש סיפא דפליג איהו דמדעתי' מגרש קפיד איהי דבע"כ מתגרשת מראה מקום הוא לה ופירש"י דלא שייך קפידא דמנא ידעה דהבעל יסכים לזה עי"ש ות"ל שזאת סברתי שזכרתי וחכמים דפליגי עלי' היא כיון דהבעל אינו יכול לעשות שליח קבלה והוא עשתה כל שלא ניחא לה בטל השליחות ובזה נתקיימו דברי הנ"ל שחדשתי. והנה ראיתי בתו"ג להגאון מליסא ז"ל סי' קמ"א ס' כ"ז שהקשה דמה"ת יועיל שטר לעדות שליחות הקבלה דהא קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם רק בשטר שנכתב מדעת המתחייב ובצווי מטעם דכתב הרמב"ן דהוי כאלו הם שלוחים של המתחייב והוי כאלו המתחייב בעצמו כתבו משא"כ כאן ונדחק והעלה בזה דינים חדשים ולא זכיתי להבין דע"כ לא בעינן דעת המתחייב רק שנכתב השטר שראובן חייב לשמעון מנה והלוה לא ידע לא נוכל לכתוב רק מדעת המתחייב אבל כאן מי מתחייב בזה שהבעל אם לא ירצה לא יגרשה ורק האשה על עצמה היא מתחייבת שבקבלת השליח תהיה מגורשת וזאת יכולה לעשות ודו"ק וז"ב ופשוט.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף