שואל ומשיב/א/ג/קפא

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קפא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה באחד ששכר סופר לכתוב לו ס"ת והתנה שישלם לו בעד כל יריעה וזה טען שפרעו בתוך זמן הכתיבה וזה מכחישו והאריך מעלתו בענין דברי רמ"א בסי' ע"ח לענין קונטריסים. במה שחידש הש"ך בסי' ע"ח בחו"מ ס"ק י"ב דבקונטריסים כיון דכל חדא וחדא בפ"ע אף ר"ל מודה דפורע בתוך זמנו כי היכא דלא לטרדי' הנה כבר הרגיש בעצמו דלשון הטור סי' קנ"ז סכ"ד לא משמע כן וכתבתי על הגליון שם דבב"י שם מבואר בהדיא להיפך מדברי הש"ך אך בגוף קושיתו מהש"ס לפע"ד היו נראה לקיים דבריו ולא מטעמי' דלכאורה צ"ב הא דמוציאין ממון ע"י חזקה דא"א פורע בתו"ז והא אין הולכין בממון אחר הרוב ומכ"ש אחר חזקה דגרע מרוב וצ"ל דכיון דעכ"פ אתחזיק חיובא ובכה"ג ל"ש חזקת ממון דהרי נתחייב בודאי והספק בפרעון והו"ל כמו בא"י אם פרעתיך דכתב הט"ז הטעם בסי' ע"ה דאזלינן בתר חזקת חיוב וכ"כ האחרונים ולפ"ז נ"ל דבר חדש דהיכא דכל ענין הוא בפ"ע כמו בשפא ושפא א"כ בשלמא לענין השפא שכבר בנה כבר נתחזק עליו החיוב מתחלת הבנין אבל לענין השפא השני' שלא התחיל עדן לבנותו ע"ז ל"ש חזקת חיוב כ"ז שלא התחיל לבנותו וא"כ ע"ז שייך שפיר לומר בחזקת שנתן דכיון דעד ד"א מחייבין לבנותו א"כ הוא יודע שבוודאי יצטרך לסייע בבנין וא"כ שפיר י"ל דפרע ול"ש חזקת חיוב דלענין חזקת החיוב עדן לא נתחייב ובשלמא אם הי' כל הד"א ענין אחד א"כ ממנ"פ אתחזיק חיוב על כל הד"א ביחד אבל כיון דכל שפא ושפא זמנה א"כ על השפא השניה עוד לא נתחייב כ"ז שלא התחיל בבנינו ויכול לומר שפרע וז"ב לפע"ד ולפ"ז ממילא י"ל דדין הש"ך אמת ולא מטעמו דגם בקונטריסים כיון שכל ענין בפ"ע ל"ש חזקת חיוב ויכול לומר פרעתי וז"ב ולכאורה ראיה דלא כשיטת הש"ך מהא דאמרו בב"מ דף ק"ב גבי שכיר טעמא משום דתקנו רבנן שבועה וקשה הא בלא"ה באומן כיון דפועל יכול לחזור בו בחצי יום וא"כ בכל רגע ורגע יכול לחזור וא"כ שייך סברת הש"ך כי היכא דלא לטרדן דבכל פעם ופעם הוא יצטרך לשלם לו בעד מה שכבר פעל וא"כ שייך כי היכא דלא לטרדן ואף שיש לישב דמיירי בקבלן וכדומה מ"מ המעיין יראה שקושיא נפלאה הוא על שטת הש"ך ודו"ק ובגוף קושית הש"ך דאם נימא דכל שפא ושפא זמני' הוא היינו לענין השפא שכבר בנה ולא על שפא שלאחרי' א"כ מה קמ"ל פשיטא הנה לכאורה הי' נ"ל דאין ראיה דהנה המרדכי פ' הבית והעליה אות תט"ו הביא בשם ר"ת דכתב דהקובע זמן לפרעון אין לו זמן ב"ד אלא צריך לפרע מיד או שיכפוהו ב"ד והביא ראיה מהא דאמרו דכל שפא ושפא זמני' ע"ש ובאמת שלולא פה קדוש דר"ת הייתי אומר דאין ראיה משם דבאמת כיון דכל שפא ושפא זמניה וא"כ הרי כבר עבר עליו זמנים טובא ול"ש ליתן לו זמן ב"ד דאין נותנין זמן על זמן ואף דעל השפא האחרונה לא עבר עליו זמנים הרבה הא כתב הטור בסי' קנ"ז דלאו דוקא כל שפא ושפא דגם באמצע השפא זמני' וא"כ ל"ש לתת לו זמן ולפ"ז טובא קמ"ל דבכה"ג אין נותנין לו זמן ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד בהא דכתב רש"י דלכך עד ד"א בחזקת שנתן דכיון שמשפט זה גלוי לכל מסתמא לא הי' בונה משלו אלא היו צועק לב"ד והדבר תמוה דא"כ מה פריך הש"ס אלמא דעביד אינש דפרע גו זמניה הא כאן לא שייך תוך זמנו כלל דהא אינו מחויב כלל לבנות משלו לבדו בלי סייע שותפו וגם למה לא כתב רש"י כמו שאמרו בגמרא דכיון דכל שפא ושפא זמני' א"כ הו"ל לאחר זמנו וכבר תמה בזה בתומים ס"ק ד' ולפמ"ש א"ש דהנה המרדכי בשם ר"ת השיב ע"ז שהיה תובע המלוה לאחר שהגיע זמנו באחד בתמוז ופסקו לו הב"ד כעת שלא ידחנו לאח"כ בלך ושוב וע"ז השיב ר"ת דלא יתנו לו זמן וכדאמרו כל שפא ושפא זמני' ומעתה לפמ"ש דאין ראיה מזה די"ל דהיו נותנין לו זמן רק דשם כל שפא ושפא זמני' ול"ש זמן ב"ד ולפ"ז לכאורה אין ראיה ממה שלא צעק בב"ד דהב"ד היו נותנין לו זמן ולכך לא תבעו מקודם והתחיל לבנות וא"ל דאכתי היו לו להעמידו בב"ד שיפרע לו ככלות הכל דז"א דכל שפא ושפא זמניה וא"כ אין מגיע לו אח"כ זמן ובתוך הד"א שוב הי' יכול לטעון שיתנו לו זמן ב"ד וצ"ל דממנ"פ כיון דכל שפא ושפא זמני' א"כ בודאי פרע לך ואם אתה אומר דמ"מ לא פרע לך שוב הי' לך לתבוע זמן ב"ד שעכ"פ יפרע לך קודם הזמן וא"כ ממנ"פ להס"ד דלא ידענו מכל שפא ושפא זמני' שוב ממילא בחזקת שנתן דהי' לו לתבוע עכ"פ שישלם לו בכלות הד"א וכמ"ש ובזה מיושב מה שתמה התומים דמה מועיל דכל שפא ושפא זמני' סוף סוף א"צ לפרוע לו קודם שנגמר הבנין כלו דלמה לו חצי בנין או חצי קונטרס ולפמ"ש א"ש דניהו דאינו מועיל לו חצי בנין אבל עכ"פ זמן ב"ד ל"ש בזה דהרי עכ"פ הגיע לו בעד כל שפא ושפא עכ"פ הי' לו להכין מעות דזה מחויב לבנות כמו זה ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה עוד דא"כ מה פריך הש"ס לאביי ורבא מהא דאמרו מד"א ולמעלה בחזקת שלא נתן אלמא לא פרע גו זמניה וקשה ממנ"פ במה מיירי אי קודם גמר השפא אף מד"א ולמטה נמי ואי בגמר שפא ושפא אף מד"א ולמעלה הוה זמניה ולפמ"ש א"ש דניהו דהוה זמניה מ"מ א"צ לפרעו קודם שנגמר הבנין ול"ש לומר דעבר הזמן ב"ד דז"א דכיון דמד"א ולמעלה אין משפטו גלוי שוב ל"ש הטענה שהיה צועק בב"ד ושוב אין ראיה שנפרע דשמא לא רצה לפרוע בעד חצי המלאכה ול"ש בזה כל שפא ושפא זמניה דבזה אין המשפט גלוי דהא היו נותנין לו זמן ב"ד ול"ש לומר שהי' לו לתבוע שיתנו לו זמן ב"ד לכשיגמור דהא לא נודע כמה יגמור דעד ד"א הוא זמן קצוב משיגמר הד"א אבל יותר מד"א ולמעלה אין לו שיעור ודו"ק והנה לכאורה קשה לי על המרדכי שלמד הך דינא דקונטריסים מהא דאמרו דכל שפא ושפא זמניה דלכאורה קשה הא הש"ס לא חידש זאת רק דק"ל אי לאחר זמנו פשיטא ובתוך זמנו אין נאמן וקשה הא י"ל דמיירי שכעת הוא אחר זמנו וטוען שפרעו בתוך זמנו ולפי מה דקי"ל בסי' ע"ח ס"ד דאומרים מגו במקום חזקה בזה ועבש"ך בכללי המיגו אות יו"ד דאין החזקות דומות וא"כ שוב נאמן אף שאומר שפרעו בתוך זמנו במיגו דהיה אומר שפרעו לאחר זמנו וא"כ אין ראיה דכל שפא ושפא זמניה הוא ותדע דע"כ מוכרח לומר כן דאל"כ מה פשיט ליה הש"ס דאמרינן מיגו במקום חזקה מהך דבחזקת שנתן וקשה הא ע"כ מוכרח לומר כל שפא ושפא זמניה דאל"כ קשיא לר"ל וע"כ דיש לומר דהו"ל מיגו וא"כ שוב אליבא דאמת דאמרינן מגו ושוב אין ראיה וגם בסי' קנ"ז פסקינן דאמרינן כל שפא ושפא זמני' ולומר דזה סברא פשוטא א"א דא"כ קשיא מה קמ"ל וע"כ כמ"ש הש"ך דקמ"ל דאף בשפא הבאה נאמן וא"כ זה חידוש דין הוא ומנ"ל זאת ולא ראיתי כעת למי שהרגיש בזה וע"כ נראה לפע"ד דבר חדש דהנה כבר הבאתי דברי ר"ת שכתב דהקובע זמן לפרעון שוב אין לו זמן ב"ד וצריך לפרעו והב"ד כופין אותו לפרוע תיכף והביא ראיה מהא דאמרו דכל שפא ושפא זמני' הוא וכבר כתבתי שאין ראייתו מוכרח לכאורה אמנם נראה לפע"ד דהנה בהא דמבעיא לי' אי אמרינן מיגו במקום חזקה הקשו התוס' מיבמות גבי יבמה שאמרה לא נבעלתי דמשמע דלא אמרינן מיגו בהקוא חזקה והניחו בקושיא וא"כ מכ"ש דקשה איך קי"ל דאמרינן מגו במקום חזקה והש"ך בכללי מיגו האריך בזה דאין החזקות דומות וזה צ"ב אך נראה דמכאן יצא לו לר"ת דהנה כבר כתבתי להך חזקה דר"ל דא"א פורע בתו"ז קשה דהא אין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש במקום חזקה וכתבו האחרונים דחזקת חיוב איכא ולפ"ז נ"ל דלאחר זמנו דעכ"פ יש חזקה דהשתא דבודאי כבר פרעו במשלם זמנו דהרי אין הב"ד נותנין זמן כלל וכופין שיפרע במשלם זמנו וכמ"ש ר"ת וכאן ע"כ מיירי בקצב לו זמן דאל"כ ל"ש החזקה כמבואר בסי' ע"ח ס"ח וא"כ יש לו חזקה דהשתא ואף דחזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא לא אמרינן מ"מ כיון דיש כאן חזקת ממון ג"כ וא"כ הו"ל תרתי לריעותא ובכה"ג מצרפינן חזקה דהשתא כדאמרו בריש נדה הכא איכא תרתי לריעותא ועפ"י בסוגיא דזמן בגיטין מ"ש לפרש דברי התוס' דחזקת צדקת בצירוף חזקה דהשתא הוא דגרשה מצרפינן וא"כ מכ"ש בחזקת ממון וז"ב מאד ומעתה שפיר אמרינן כאן מגו במקום חזקה דהחזקה דא"א פורע בגו זמני' אתרע דיש שתי חזקות כנגדו וכמ"ש ולכך מהימן ומעתה ע"כ מוכח דאמרינן סברא זו דכל שפא ושפא זמניה דאל"כ שוב ל"ש להימן במיגו דהרי מזה מוכיח ר"ת דאין נותנין זמן וכמ"ש ודו"ק ובזה נראה לפע"ד מה דהאריכו הסמ"ע והש"ך אי נאמן ביומא דמשלם זמנו לטעון פרעתי בתוך זמנו במיגו דאי בעי אמר פרעתיך היום והט"ז כתב בפשיטות דלפי המסקנא דאמרינן דנאמן במיגו במקום חזקה ה"ה ביומא דמשלם זמניה דאמרינן מיגו כיון דעביד אינש דפרע במשלם יומא ע"ש. ולפע"ד אינו כן דבאמת הו"ל מיגו במקום חזקה וכאן ל"ש דהו"ל תרי חזקות דעכ"פ חזקה דהשתא ל"ש במשלם זמנו דכיון דכל היום זמנו אף דאין נותנין זמן ב"ד אבל כל היום בודאי זמנו וא"כ שוב הו"ל חזקת חיוב והו"ל מיגו במקום חזקה וכמ"ש אברא דלפמ"ש צריך להבין הא דאמרו בב"מ ק"ב שכיר אומר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי מי מהימן ופריך אי בתוך זמנו תנינא אי לאחר זמנו תנינא מת האב בתוך שלשים יום וקשה בשכירות ובפדיון הבן דלא התחיל החיוב כלל עד כלות הזמן דאינו חייב לפדות בתוך שלשים דמבן שלשים תפדה וגם שכירות אינה משתלמת אלא בסוף לא התחיל החיוב כלל וא"כ ל"ש כאן חזקת חיוב כלל ולמה שייך חזקת א"א פורע בתו"ז והיא קושיא גדולה ונפלאה דבכה"ג ל"ש חזקת חיוב ושוב חזקת ממון עדיף והנראה בזה דהרי התוס' הקשו דהא לאביי דאמר אדם פורע בתו"ז אמאי יהיו בשכירות ופדיון הבן בתוך זמנו בחזקת חיוב וכתבו דיש חשש שמא ימות הבן או יפול הבית דבכה"ג גם אביי מודה דא"א פורע בתו"ז וא"כ כיון דחזקה אלימתא הוא והוא מלתא דתליא בסברא וחזקה דאתיא מכח סברא עדיף מכל החזקה כמ"ש התה"ד סי' ר"ז ובכה"ג הוה חזקה אלימתא ובזה י"ל הא דאמר שם ביומא דמשלם זמנו היינו שהוא טוען שפרע בתוך זמנו ונאמן במיגו וכאן ל"ש דהוה מיגו במקום חזקה כיון דבאמת אין כאן חזקת חיוב רק חזקה דאתיא מכח סברא וכל דמשלם זמנו היום שוב אין החזקה ברורה כל כך דעביד אינש דפרע ביומא דמשלם זמנו וא"כ שוב נאמן במיגו וז"ב אמנם לפע"ד הי' נראה דבר חדש דאדרבא בזה בוודאי שייך חזקת חיוב דאמרינן דזה הוחזק עליו חיוב שיפדה הבן בהגיע שלשים יום או בהגיע זמן השכירות ול"ש כאן חזקת ממון דע"כ ל"ש חזקת ממון רק אם באין להוציא ממנו אמרינן דזה יש לו חזקת ממון אבל כאן מה מועיל חזקת ממון הא כעת אין אנו מוציאין ממנו ואנו דנין אם נתחייב זה בפדיון בהגיע שלשים או שיהיה זמן השכירות וא"כ בזה יש להעמידו בחזקת חיוב בהגיע הזמן דזמן ממילא קאתי ואינו מחוסר דבר והנה התוס' הקשו דלאביי דאמר אדם פורע בתו"ז א"כ אמאי בפדיון בחזקת שלא נפדה ולפע"ד נראה דהנה כל סברת אביי דלא לטרדן אטו זה דבר ברור רק דבאמת ל"ש חזקה במקום דאיכא חזקת ממון וס"ל לאביי דסברת ר"ל הוא משום דהוא חזקה דתליא בסברא ולכך חידש אביי דיש סברא להיפך דלא לטרדן ושוב הוה חזקת ממון עדיף מזו החזקה דאא"פ ואף דהוה חזקת חיוב ס"ל לאביי דחזקת ממון אלים טובא כיון דעומד לפרע כי היכא דלא לטרדן והוה כמקוה שהוחזק להיות מימיו מועטים דכתב הר"ן דל"ש חזקה ולפ"ז בפדיון הבן דל"ש חזקת ממון וכמ"ש דבאמת לא נתחייב עוד כעת ושוב יש לו חזקת חיוב בפדיון ולכך הוא בחזקת שלא נפדה ודו"ק היטב אך לכאורה הי' נ"ל כיון דכאן מת האב א"כ חזקת חיוב בפדיון נפקע דאין החיוב רק על האב ורק דהחיוב חל על הנכסים דנשתעבדו לפדיון וא"כ כיון שאנו דנין על הנכסים אם נשתעבדו שוב יש להנכסים שלו חזקת ממון ופטורי ושפיר הקשו התוס' דאמאי הוו הנכסים בחזקת פטור.

ובזה מיושב היטב דברי הר"י שתירץ דבפדיון ל"ש דלא לטרדן דהא הוא ממון שאל"ת והקשו בתוס' עליו דא"כ היכא פשיט לשוכר מפדיון הבן הא שאני פדיון דל"ש שלא לטרדן משא"כ בשוכר ולפמ"ש א"ש דבשוכר ל"ש שלא לטרדן דכל עיקר הסברא דלא לטרדן הוא משום דל"ש החזקה דא"א פבתו"ז דלא הוה חזקה מעולה דיש סברא להיפך דמשום דלא לטרדן וכאן כיון שיש חזקת חיוב וחזקת ממון ל"ש בזה דעדיין לא נתחייב להוציא הממון וא"כ ממילא הוא בחזקת שלא פרע השכירות ופדיון אף דל"ש חזקת חיוב ל"ש דלא לטרדן ושפיר מדמה אהדדי ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק ובזה נלפע"ד הא דמבואר בס"ח דל"ש חזקה אאפבת"ז רק בקבע לו זמן אבל לא בסתם הלואה ולא נודע טעמו ועיין בסמ"ע דכתב משום דלא גילה דעתו שצריך המעות עד הזמן ההוא ואכתי קשה דלמה יפרע קודם כיון שיש לו רשות שלשים יום ולפמ"ש י"ל דבאמת סברת ר"ל דגם חזקה דאא"פ בתו"ז הוא חזקה דאתיא מכח סברא דלא ס"ל דכדי דלא לטרדן מרעא לסברא זו וס"ל דהלואי שיפרע בזמנו ולא חושש שלא יטרוד וגם משום חזקת חיוב ולפ"ז בלא קבע לו זמן דעכ"פ מצד הסברא לא ידענו אם צריך כ"כ להמעות עד הזמן שלשים יום וא"כ עכ"פ אינו סברא וגם חזקת חיוב לא נתברר דלמא יפרע תיכף ועל אותן הימים לא נתברר כלל החזקת חיוב דבשלמא בקבע זמן עכ"פ נתברר הזמן בעת ההלואה והו"ל חזקת חיוב עכ"פ אבל בלא קבע לו זמן מלוה לפרעון עומד ולא נתברר החיוב וז"ב בטעמו ובזה נלפע"ד לישב קושית התומים ס"ק י"ב משכירות דסתם שכירות שלשים יום ומבואר בסי' שי"ז דאמרינן דאאפבתו"ז אף דלא קבע הזמן ולפמ"ש א"ש דשם בשכירות בודאי שייך חזקת חיוב ול"ש חזקת ממון וכמ"ש ומה שהקשו התוס' מכתובה דהו"ל חזקה אאפבתו"ז וקשה הא שם לא נקבע הזמן רק דממילא לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וא"כ ל"ש החזקה ולפמ"ש א"ש דשם הוה חזקת חיוב ברור וגם הוה חזקה דאתיא מכח סברא דלמה יפרע קודם וא"כ שפיר הקשו וז"ב ודו"ק היטב בכל מ"ש כי יש בו סברות מועילות.

והנה בשובר שנכתב שמבטל כל שטר אם נכלל גם שטר שלא הגיע זמנו לפרוע דעת הריב"ש סי' ת"ד דמבטל כל שטר אף שלא הגיע זמנו ואף באם השובר והשטר נכתבו ביום אחד אף דאמרו דלפריעה בת יומא ל"ח כאן חיישינן דניהו דל"ש שפרע מ"מ יש לומר שמא אירע שפרע לכך מבטל ואף אם לא נודע אם המחילה קדם או השטר קדם יד בעל השטר על התחתונה ובאמת שלפע"ד ביום אחד מגרע גרע טפי דהנה כבר כתבתי דהא דאמרינן חזקה אאפבתו"ז הוא דוקא משום חזקת חיוב ולפ"ז לפי מה שנראה מדברי התוס' ב"מ דף כ' ד"ה שובר וכן מבואר בהדיא בדברי הרמב"ן והר"ן בסוף גיטין גבי גט שאין עליו עדים דלדידן דאין כותבין שעות ולא ידענו מתי נמסר אינו גובה רק מסוף היום וא"כ לא התחיל החיוב עד סוף היום וא"כ הרי כבר אתרע החזקת חיוב דהרי כתב לו שובר והשובר והשטר הם מתחילין מזמן אחד וא"י לגבות ול"ש חזקה אאפבתו"ז אמנם לכאורה היה נראה דאם נימא דחזקה דאאפבתו"ז הוא מכח הסברא שוב כל שנכתב ביום זה פשיטא דהוה חזקה אלימתא דלפריעה בת יומא לא חיישינן ואדרבא אף לאביי דאמר כי היכא דלא לטרדן בכה"ג שלוה בו ביום היאך שייך דלא לטרדן והרי לוה היום ולא הי' לו ללות אם היו מתיירא שלא לטרדן ולפריעה בת יומא בודאי אף לאביי לא חייש ושוב הוה חזקה מכח סברא.

ובזה נראה לפע"ד ליישב תשובת הרא"ש כלל ע"ז סי' ג' שהביא בגידולי תרומה שער ט"ז ח"ב סי' ו' ס"ק ב' דדעתו לחלק דדוקא בסתם הלואה דחיישינן לפריעה בת יומא משא"כ בהלואה בתוך זמנו ותמה הרא"ש ולפמ"ש יש לומר דסברתו הוא כמ"ש ולכך בסתם הלואה דכבר כתבתי דגם מכח סברא ל"ש בזה דלא צריך כ"כ למעות וחזקת חיוב לא שייך ובפרט באם השובר נכתב באותו יום אבל בהלואה שנגבל הזמן שפיר שייך עכ"פ א"א פורע בתוך זמנו וכמ"ש ודו"ק ועיין תומים סי' נ"ד ס"ק ה' ובסי' ס"ה.

והנה צ"ב לסברת הש"ך דס"ל דכיון דכל קונטרס וקונטרס הוא ענין בפ"ע שייך דלא לטרדן והרי אף לאביי דס"ל דפורע תו"ז מ"מ בפדיון הבן שלא חל החיוב עדיין אמרינן דודאי לא פרע דדלמא ימות הולד או שיפול הבית וכדומה וא"כ גם בכל קונטרס וקונטרס שמא לא יגמר הקונטריסים ולא נתחייב כלל עדיין ובנה' ודאי לא פרע מקודם וצ"ל דש"ה דכל דמת הולד לא היה עליו חיוב לשלם כלל ומ"ל לפרוע מקודם דבר שלא נתחייב בו והוא פודה בחנם וגם שכירות הבית כ"ז שלא דר לא נתחייב אבל קונטריסים דכל קונטרס הוא ענין בפ"ע ובזמן מועט גומר א"כ יטרידהו יום יום וגם פן יעבור בשכירות בבל תלין ע"כ פורע לו מקודם ולפ"ז אין לו ענין לכל שפא ושפא ואולי גם שם כל שפא ושפא הוא מעט זמן ומטרידו ביום אחד הרבה פעמים ע"כ פורע לו מקודם ובזה ל"ק ממה שהקשו האחרונים מ"ש הר"ן בפרק אלמנה ניזונית גבי יתומים במזונות דלהבא פשיטא דהיתומים אינם נאמנים דהא תוך זמנו הוא וא"א פורע בתו"ז וע"ז הקשו דהא המזונות הם דבר יום ביומו והוא פורע לו מקודם כמו בכל שפא ושפא ולפמ"ש א"ש דפשיטא דהיתומים אינם מקדימים לפרוע המזונות דאולי לא תצטרך עליהם והם מוכרים לשלשים יום וכדומה אבל להקדים על זמן רב דמלהבא למה יעשה כזאת ואולי תנשא אח"כ ותאבד המזונות וכדומה או שמא תמות ולשמא ימות חיישינן וא"כ לחנם נתנו לה מזונות וע"כ בודאי החזקה טובה ובריאה ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף