שואל ומשיב/א/ג/קסב
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראיתי בשו"ת יריעות אהל סי' א' במה שאירע שאחד הוציא שטר עיסקא על שני מתעסקים שמעון ולוי וכתוב בו ששמעון ולוי קבלו ממנו סך כך וכך להתעסק בו למשך שלשה שנים רצופים וכל מה שיעלה ריוח יקבל ראובן בעל הממון חצי ריוח תחלה ומחצה השני' יקבל שמעון שני חלקים ולוי שליש ועוד התחייבו עצמם שיתנו תחלה קדימה לראובן עשרה למאה דהיינו לבעל הממון ומפורש בשטר ששמעון ולוי קבלו ברמ"ג ורמ"ג וכבר עבר הזמן שהגבילו ועתה רוצה ראובן לגבות משמעון הקרן והעיסקא וע"ז דן המחבר שם שהשטר עסקא בטל מהרבה טעמים דהרי מבואר בסי' ק"ס ביו"ד דאם אחד מלוה לחברו מעות לזמן מה כדי שיחזור וילוהו פעם אחרת כזמן הראשון י"א שאסור וי"א שמותר אם אין מלוה לו זמן ארוך יותר ממה שהלוהו ולפ"ז כאן שהלוו ונעשו ע"ק ברמ"ג ורמ"ג וכיון ששמעון נוטל שני חלקים א"כ נעשו לווים זה לזה ושמעון מקבל יותר טובה מלוי שהרי שמעון מקבל שני חלקים מהמחצה השניה ולוי שליש וא"כ שוב היה כהלוה זה שיקבל יותר ממה שהלוהו וזה אסור והו"ל מקח שנעשה באיסור דהמקח בטל כמבואר בחו"מ סי' ר"ח וה"ה כאן השטר נעשה בריבית דרבנן ובטל השטר זה תו"ד והגאון בעל תפארת צבי אבד"ק גלוגא ז"ל האריך ג"כ לדחות דבריו והגאון בעל החיבור דוחה דבריו ע"ש ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריהם דע"כ לא אמרינן דע"ק נעשה כלוה רק לגבי המלוה אבל זה כנגד זה לא שייך איסור רבית דאטו זה הלוהו ורק על ידי ערבותו הלוהו המלוה והרי ע"ק מותר ליקח שכר כמו שכתב הט"ז ביו"ד סי' ק"ע ס"ק ג' וכבר הרגיש בזה הגאון מוהרצ"ה ז"ל שם ומ"ש המחבר שם דהט"ז לא מיירי בע"ק רק בסתם ערב ומה גם דאינו ענין להט"ז דשם הערב לא לוה לעצמו אבל כאן הם לוו מראובן והם מלוים זה לזה א"כ הוה ריבית ולפע"ד סברת הט"ז שייך גם בזה כיון דבשעת הלואה לוו מראובן והם נעשו לווים ואף שאם יפסד הדבר יהי' הם מלוים זה לזה אבל לא נתברר מי המלוה ומי הלוה ושניהם מקרי מלווים ולווים ובכה"ג ל"ש איסור ריבית וגם נראה לפע"ד דל"ש כאן ענין ריבית דממנ"פ אם יהי' ריווח א"כ לא הלוו זה לזה רק שניהם לוו מראובן גם יחד והם יקחו ריווח כדין עיסקא ואין שום ריבית ואם יפסדו יצטרכו לשלם עכ"פ ריבית ל"ש וממי יקחו ריבית ולמי יחסרו ממון ולמי ירבה הממון רק להמלוה והוא מותר לקחת כדין עסקא וזה לזה לא נקראו לווים וגם לא נטלו ריבית וז"ב ופשוט ומ"ש עוד כיון דנתערבו בעד הקרן ובעד העסקא והרי העיסקא הו"ל דבר שאין לו קצבה וע"ז יכול לטעון קים לי כהרמב"ם דהערב בדבר שאין לו קצבה דמקרי אסמכתא וכמבואר סי' קל"א סי"ג וא"כ כיון שנתבטל לגבי העיסקא נתבטל גם לענין הקרן ואני לא זכיתי להבין דלפע"ד אינו ענין ערב בדבר שאין לו קצבה לכאן דע"כ לא כתבו שם רק בסתם ערב דבאמת הו"ל אסמכתא רק מטעם דהמני' גמר ומקנה וזה הוה סברא חלושה ולכך בהצטרף עוד סברא דאין לו קצבה שוב לא נתחייב כמ"ש הסמ"ע שם ס"ק כ"ה אבל כאן שמה שנתחייבו בערבות הוא אדעתא שיתן להם המעות בעיסקא ושמא ירויחו ויהי' שלהם א"כ בכה"ג ודאי לא מקרי ערב סתם דאינו ערב בחנם והרי הוא לוה בעצמו והרי גדולה מזו גם במתחייב בדבר שא"ק מבואר במלמ"ל פי"א ממכירה בשם מוהרש"ח דדוקא במתחייב בחנם בלא שום כסף ומחיר אבל אם קיבל איזה דבר במחיר מודה הרמב"ם דיכול לחייב עצמו אף בדבר שאינו קצוב וא"כ ה"ה בערב בדבר שא"ק דאינו ברור שיהי' צריך לשלם דודאי נעשה ערב כל שמקבל מחיר והרי נתן להם מעות להשתכר וז"ב ופשוט ועוד דהרי מבואר בש"ע סי' קכ"ט ס"ג בהג"ה דאם היה להערב מעות של לוה בידו בשעה שנתערב הרי משתעבד בכל ענין והיינו אף שלא בשעת מתן מעות ואף להש"ך החולק בכה"ג שאותו המעות עצמו שנתערב בעדו יש בידו מודה ע"ש בס"ק יו"ד וא"כ ה"ה לענין דהוה אסמכתא כל שזה המעות עצמו שנתערב בעדו יש בידו ל"ש אסמכתא כלל וא"כ לא מועיל דבר שאל"ק דבזה לא קי"ל כהרמב"ם רק שמצרפין ריעותא דערבות ג"כ כמ"ש הסמ"ע וכאן אין מה לצרף ויש לישב גם מ"ש הגאון מוהרצ"ה לדחות דבע"ק ל"ש אסמכתא דסתם ערב יש לומר דסבר שהלוה יפרע וכאן הרי בידו לגבות מאיזה שירצה וע"ז כתב הרב המחבר שם דהרי כל ערבות ליכא אסמכתא דכיון דהמני' גמר ומקני נפשי' ורק בצירוף דבר שא"ק אמרינן דגם ערב איכא ריעותא קצת והוה אסמכתא וא"כ ה"ה בע"ק ולפמ"ש י"ל דהכי כוונתו כיון דהוה ע"ק הוה הוא הלוה ול"ש אסמכתא רק בערב ולא בלוה עצמו אמנם מ"ש לדחות נכון יותר דבזה ל"ש אסמכתא כלל ובזה נראה לפע"ד מ"ש המחבר שם כיון דכבר עבר הזמן גם בע"ק יכול לומר קים לי דלא כרמב"ן וכמ"ש בשו"ת הח"ץ ז"ל סי' נ"א ע"ש ולפמ"ש זה דוקא במי שנעשה ע"ק בחנם י"ל דלא רציתי להיות יותר קבלן אבל כאן דנעשו ע"ק לטובתם כדי שיהי' בידם כסף לעיסקא וא"כ כל שעשו העיסקא ונמשך אח"כ פשיטא דרצו להיות ע"ק והרי כתב הט"ז דהעיסקא נמשך גם אח"כ אף שלא עשו היתר כמ"ש למעלה בשמו ובאמת י"ל טעם דבסתם ערב או אף בע"ק שלא נעשה ערב רק עד אותו הזמן משום דבאמת הוה אסמכתא רק בהאי הנאה דהימני' והרי לא הימני' רק עד אותו הזמן ואף דנמשך אח"כ מ"מ אין כאן גילוי דעת מבואר דהימני' יותר ולכך לא יתחייב וגם בע"ק י"ל דלא נעשה לוה יותר מהזמן ההוא אבל כאן העסק נמשך על ההיתר הקדום והוה ע"ק כ"ז שיש בידם העסק וז"ב ופשוט לפע"ד.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |