שואל ומשיב/א/ג/קמד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קמד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט לכבוד הרב החריף ושנון זית רענן בנ"שק המושלם מ' יהושוע הורוויץ ני'. מכתבו הגיעני היום מגילה עפה ומע"ל יודע כי אני עמוס הטרדות איני מופנה מכל צד מה שפלפל בסוגיא דזוז"ג יאמין לי כי לא נתתי לב לעיין ואם ארצה להשיב ע"ד הפלפול יכלה הזמן אמנם מה שהקשה בסוף הקונטרס איזה קושיות אמרתי להשיב בקצרה והנה מ"ש הרמב"ם ובטוש"ע דביצת טריפה ולפי המבואר בסוגי' דחולין גבי וולד טריפה דהוא נתעברה מקודם תלוי בפלוגתא עיבור ירך אמו ובביצת טריפה אסורה משום דמגופא קאתי' אבל בנתעברה אח"כ כיון דקי"ל דזוז"ג מותר בזה ממילא כל שידענו שלא ספנא מארעא דהיינו כשיש זכר בבית והא דפ' הרמב"ם דאסור הוא משום דטריפה אינה יולדת אבל אי אתרמיא שילדה כגון בוודאי טריפה כמ"ש הש"ך סי' ע"ט אז הי' כשר כ"ז פשוט בסוגי' אבל בחידושי הר"ן בחולין שם כ' דאי אמרינן דמגופי' קא אתי גם בנתעברה אח"כ אסור ואין כאן זוז"ג ולדבריו בביצה כיון דמגופא קאתיא טריפה וע"ז תמה דמירושלמי שהובא ברש"י דתמורה ד' ל"א מבואר שרק שיחלא קמא אסורא כיון דמגופא קאתי' ומשמע דמשיחלא בתרא תלוי בפלוגתא דזוז"ג הרי מבואר דאף בביצה דמגופא קאתי' מותר והוה זוז"ג ונעלם מהר"ן דברי הירושלמי ולק"מ לפענ"ד והנה הוא חשב מ"ש ברש"י לשון מירושלמי הוא ש"ס ירושלמי אבל באמת ידע מע"ל דבקדשים בפרט בתמורה וכריתות כ"מ שמביא רש"י ב' פירושים זה דרכו לציין לשון ירושלמי ולא ידענו אם לרש"י הי' ירושלמי קדשים אי לא ועיין תמורה ד' וא"ו ע"ב ד"ה בשינוי קונה ושם נראה ג"כ שאין זה ירושלמי רק לשון ירושלמי וא"כ ל"ק על הר"ן דהוא לס"ל כלישנא בתרא דרש"י ועיין בתוס' שם שכ' ב' לשונות פרש"י ולא הוזכר שהוא ירושלמי וזה פשוט ומה שהקשה בתשו' שבות יעקב סי' יו"ד בתרנגולת שנשתברה הגפיים רחוק האגודל באופן שאין אסור רק אותו האבר ואח"כ ילדה ביצה מפלפל אם מותרת וע"ז הקשה דאף הר"ן הנ"ל דאסור דווקא היכא דהזכר הוא הגורם ההיתר י"ל כיון דמגופא קאתי' ומעורב בגורם דאיסור עדיף מזוז"ג ואסורא אבל הכא דגוף התרנגולת הוא הגורמת ההיתר והאבר לבד הוא אסור למה לא נימא דהוה זוז"ג יפה תמה בזה וכבר קדמו בכעין זה בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' נ"ג ועיין לבושי שרד בהק' לשבירת עצמות שתמה ג"כ בזה אבל מע"ל ביאר יותר.

מה שהק' על שיטת הרז"ה דלר' אליעזר דהולכת הנאה מהני אף יין ביין אף דגוף האיסור הוא בעין ול"ד בפת ובירושלמי פ"ג דע"ז במשנה דנטל ממנה עצים אמרו שם מה אנן קיימין אם להיסק ד"ה מותר אם לעשן ד"ה אסור והיינו כפי' הפני משה דלעשן אינו נהנה מגוף העצים א"כ מבואר דהיכא דהאיסור בעין גם ר"א מודה דל"מ הולכת הנאה הנה לענ"ד ל"ק דשא"ה דלא יוכל להתבטל אבל יין ביין נתערב יפה ויוכל להתבטל ועיין מג"א לענין אפר באפר משא"כ לעשן דגוף העצים ל"ש בהו ביטול ומ"ש ע"ד הגאון בעל ברוך טעם שכ' דלהרמב"ם צ"ל כל הנשרפים אפרן אסור ובנשרפים דהקדש אפרן מותר וע"ז תמה דאדרבה בערלה מבואר דע"ג גחלים או גרפו מותר משום דעצי האיסור הלכו להם ומקלי קלי ואדרבה בהקדש אפרן אסור כדאמרן שם בהס"ד דאפר הקדש לעולם אסור והטעות יצא לו ממ"ש הרמב"ן פי' המשנה ב' תמורה לפי שהעיקר כל הנשרפין אפרן אסור ובנשרפין דהקדש אפרן מותר זולת תה"ד בלבד וכעת נדפס בהרמב"ם שצ"ל הנקברים הנה יפה תמה אבל באמת גם הוא לא הבין יפה דברי הרמב"ם כי נשרפין דהקדש באמת אפרן אסור זולת ת"ה בלבד ולדעתי כך צ"ל בפי' המשנה כל הנשרפין אפרן מותר ונשרפין דהקדש אפרן אסור זולת ת"ה דנעשה מצוותן הי' ראוי להיות מותר רק משום דכ' ושמו אבל כל הנשרפים היכא דליכא מעילה אפרן אסור גבי הקדש וגם בזה צ"ע ועיין סוף תמורה. והנה כ"ז כ' עש"ק ולא הי' עוד זמן מוכשר לשלוח על ב"ד כי נטו צללי ערב ואחר עד עתה מוצאי ש"ק ונתישבתי עוד בדברי הרמב"ם פ' המשניות ואעתיק לשונו מפני מה אמרו חכמים אינו רשאי לשנות לפי שהעיקר כל הנשרפים אפרן אסור ונשרפין דהקדש אפרן מותר זולת ת"ה בלבד כו' ואעפי"כ אין מותר לאבדן ואמרו ושמו בנחת עכ"ל.

והנה הם הגיהו הנקברים שהנקברים אפרן אסור אבל לפי זה מה ענין ונשרפים דהקדש אפרן מותר ולמה פרט דייקא אפר הקדש הא כל הנשרפים אפרן מותר וגם אחר שכ' ת"ה אסור מה ואעפ"יכ אין לאבדו הא אסור בהנאה עכנלע"ד שיש ג' מינים שהרמב"ם ס"ל דסתם נשרפים אפרן מותר ובנשרפים דהקדש יש ב' אופנים כל נשרפים דהקדש אפרן אסור והיינו ע"ד משל קדשים שנשחטו חוץ לזמנו וחוץ למקומו ל"ש לומר שנעשה מצוותן דהא אדרבא הרי לא נעשו כמצוותן ושאני תרומה טמאה או חמץ בפסח שהוא לא עשה מעשה הפוסל רק שמעצמו קרה מקרה זה שהגיע זמן פסח או שנטמא וכדומה אבל בששחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו הרי הפסול הוא בשביל שנעשה שלא כמצותו ולכך אפרן אסור אבל מה דנעשה מצותו והי' ראוי שיהי' מותר רק שהתורה הקפידה שלא יאבד לא משום איסור שהוא אפר הקדש והרי הוא הקדש שהרי באמת נעשה מצותו רק שהתורה הקפידה ושמו בנחת שלא יתפזר מעתה כך צ"ל בהרמב"ם שעיקר כל הנשרפין אפרן מותר ונשרפין דהקדש אפרן אסור והיינו באותן שלא נעשו מצוותן זולת ת"ה שהוא מותר שהרי נעשה מצותן ואעפ"כ אין מותר לאבדן משום שאמרו ושמו בנחת ואם נפרש כן יהי' כל דברי הרמב"ם נכונים.

ובזה נ"ל מה שרב שמעי' אמר כי תנאי מתנית' בת"ה תניא דלעולם אסור דתניא ושמו בנחת היינו שבא ליישב ג"כ מה שלא עירבו עם אפר דאשרה משום דבאפר הקדש יש ב' ענינים דהיינו סתם אפר דהקדש אסור משום שלא נעשה מצותן ואפר דת"ה אסור משום דכ' ושמו בנחת הנה כ"ז כתבתי לחיבת פה קודש פי' הרמב"ם דלא יהיו תמוהים אבל בספר היד ל"כ כן יעו"ש בפ"י מפסולי המוקדשין וד' הברוך טעם תמוהין מאד ומ"ש לו על תמיהתו על הבית יעקב אם כי הוטב בעיני קושיתו מ"מ ראיתי בחולין ס"ט בתוס' ד"ה תלתא ל"א שהקשו הא קיי"ל זוז"ג מותר וגם שם אינו רק מחמת אבר אחד ואפ"ה הוי זוז"ג אסור וה"ה כאן דברי הדוש"ת באהבה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף