שואל ומשיב/א/ג/קמג

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קמג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תמול בלילה מסר לי הרבני המופלג הוותיק וחסיד מוה' ליבש בהגאון בעל מלא רעים פסקו של הגאון מוה' אלי' אבד"ק דראהאביטש ני' ע"ד האלמנה הענדל בת הרב מוה' אברהם אבלי ז"ל מקהלתו אשר היתה נשואה להמנוח מוה' יוסף מענדל ז"ל וזה כשנה שמת ושבק לן חיים והשנה הזאת היתה י"ג חדשים ושלשה או ארבעה ימים קודם שמת בעלה ילדה בת והסכימו שניהם לתת למינקת והכינו עוד קודם לידתה מינקת והאשה הנ"ל כבר הולידה שלשה בנים מבעלה הנ"ל והילד הראשון התחילה להניק איזה חדשים ונחלת בחולי אבצעהרונג והוכרח' לתת למינקת שתניק וכל הילדים שהולידה אח"כ לא התחילה להניק כלל וגם אמרה בעת ילדה הילד הרביעי הנ"ל לא הי' לה חלב בדדיה וכן העידה המילדת בתורת עדות שלא הי' לה שום חלב ועתה מפני שעסקיה מרובים וקשה עליה להשגיח על העסקים ולהשגיח על צרכי ילדיה ע"כ רוצית להנשא לאיש אחר ט"ו חודש למען תהי' להעזר מצד ועל זה האריך הגאון הנ"ל להתיר אך בזאת יאות לו אשר אסכים גם אני על ההיתר ומבלעדי הסכמתי לא יאבה לעשות מעשה להיתר והנה אם אמנם קשה עלי להזדקק לכך יען כי כבר האריכו בזה הענין ראשונים ואחרונים וגם אני הארכתי בזה בכמה תשובות וקשה למצוא דבר חדש גם מפני המוראה אשר הזהיר ש"ב הגאון בעל תפארת למשה בסוף ספרו בכל זה לכבודו של הגאון ני' ולהפצרת מהר"ל ני' אמרתי לעיין בזה ומד' אבקש עזר שיהי' עם פי שלא אומר דבר שלא כרצונו והנה הרב הנ"ל פתח לה פתחא דלפמ"ש הפרישה והב"ח בטור שגרסו או שכרו מינקת דמשמע ששכירות לבד מועיל והבית שמואל השיג ע"ז וכתב הרב הנ"ל דיש לחלק דאם האשה לבדה שכרה המינקת בלי רשות בעלה אז היא נקראת מינקת חברו ואסורה להנשא אבל אם הבעל שכר המינקת ופטרה מהנקה לא נקראת מינקת חברו ודחה זאת דמה מועיל פטור הבעל לגבי הולד והנה באמת יפה דחה דבירושלמי הובא בתוס' סוטה דריש לה מקרא דבשדה יתומים אל תבא ע"ש ומה מועיל מה שהיא פטרה אמנם לכאורה אמרתי דדחי' זו חוזר ונראית דהנה בתוס' כתובות ד' י"ז ד"ה שלא כתבו דכל אדם שלקח פרה ונטרפה נימא דאדעתא דהכא לא קנאה וכתבו דכל שיש דעת המקנה ג"כ והוא מכר שלא יחזור ולא יתבטל המקח לא שייך אדעתא דהכי לא קנה והא דפריך בב"ק ד' ק"י גבי יבמה שנפלה לפני מוכה שחין לימא אדעתה דהכא לא קדשה עצמה שאני התם משום דשם מה איכפת לי' לבעל מה שיהי' אחרי מותו ע"ש ועיין משנה למלך פ"ו מזכיי' מה שכתבו בזה הגדולים בתשובתם ולפי זה י"ל דבשלמא אם היה ברשות הבעל ל"ש לומר אדעתא דהכא לא משתעבדת לבעל להיות אסורה לינשא אחר מיתת הבעל משום דהבעל קידשה לדעתא דהכי ג"כ וכאן הוא חושש אף לאחר מותו לטובת ילד שלו שלא ימות אבל כל ששכר בעצמו מינקת א"כ יכולה ליטעון אדעתא דהכא לא נשתעבדתי ואין דעת אחרת שהוא בעצמו הוסכם כן ובזה אני אומר מה שהאריכו בזה הרבה פוסקים להתיר בלא התחילה להניק ותמהו עליהם גדולי ראשונים ואחרונים דהרי אמרו מעוברת סתמא למניקה קיימא והרי בידה שלא להניק ועיין בשו"ת הגאון מהר"ם כ"ץ הנספח לספר גבורת אנשים מהש"ך ז"ל מה שכתב זקני הגאון בעל מג"ש והוא ובסוף ס' בני אהובה מ"ש הגאו' מהר"ע איגר הזקן והגאון המחבר בזה ולפמ"ש אתי שפיר כל דלא הולידה עדיין והוא עודנה מעוברת אמרינן סתם מעוברת למניקה קיימא והבעל לא רצה לפטרה אבל בלא התחילה להניק ועוד הבעל חי א"כ תוכל לומר אדעתא דהכי לא נתקדשתי והבעל בעצמו ראה ומחל ובזה יש ליישב שיטת הר"ש דמתיר בגרושה להינשא מיד דאינה משועבדת והתוס' ביבמות מ"ב ובכתובות ס' השיגו דהרי מעוברת הטעם משום דלמניקה קיימא וא"כ כיון דלטעם דחסה שייך גם בגרושה ה"ה לטעם האחר דבושה לבוא לב"ד גם כן מעוברת ומיניקה אסורה אף בגרושה ועוד דאלמנה מכי תבעה כתובתה לא משתעבדה ולפמ"ש אתי שפיר דשאני אלמנה דכל דאיכא דעת אחרת המעכב לא שייך לומר אדעתא דהכי לא נתקדשתי אבל בגרושה דהוא גירשה ונתרוקן השעבוד ל"ש לומר דהבעל מעכב דהא הוא בעצמו פרק השעבוד ושאני כל מקח דלא בטל המוכר המקח אבל גרושה הוא בעצמו פרק השעבוד במה שגרשה ותוכל לומר אדעתא דהכי שיגרשני ואני לא אוכל להנש' לא נתקדשתי ודו"ק ובזה מיושב מה שהקש' הנוב"י בתשובתו דא"כ לב"ש דס"ל דגם אלמנ' שומטת דד מפיו תוכל גם אלמנה להנשא והרי ב"ש עצמו אוסרים כל כ"ד חדש וזקיני הגאון מהרמ"ז הובא בישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל הקשה מרב ושמואל דנחלקו אי הלכה כאנשי יהודה או כאנשי גליל והרי רב ושמואל אסרי עד כ"ד חודש וע' ריש אלמנה נזונות ולפמ"ש א"ש דבאלמנה ל"ש אדעתא דהכי לא נתקדשתי דאיכא דעת אחרת המעכב ור"ש הזקן לא התיר רק בגרושה דל"ש דעת אחרת שהיא בעצמו פרק השעבוד אמנם כ"ז לפלפולא אבל לדינא ל"ש לומר אדעתא דהכי לא נתקדשתי אף בגרושה וגם בלא התחילה להניק משום דע"כ לא כתבו התוס' דשייך לומר אדעתא דהכי רק בפרה שנטרפה והוא ענין אחר שקרה מקרה וסבה אחרת וכן ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאינו גוף הענין רק מה שקרה מבחוץ אבל אשה המקודשת לבעל בכלל חיובי האשה לבעלה היא ג"כ שמשועבדת להניק וא"כ איך שייך לומר אדעתא דהכי לא נתקדשתי הא ע"ז נכנסה בשעבוד זה שמשועבדת לבעלה ואינו ענין מבחוץ והר"ש הזקן לא התיר רק בגרושה דמתחלה לא נתחייבה לאחר גרושין אבל בלא התחילה להניק דבזה נכנסה להשתעבד לא תוכל לומר אדעתא דהכי לא נכנסתי דהא נשתעבדה בזה וז"ב ופשוט ולכאורה רציתי לומר בישוב דברי הר"ש הזקן דמחלק בין גרושה לאלמנה והתוס' דחו דבריו דלטעם דחסה אין חילוק ולפענ"ד נראה דבאמת בקדושין י"ג אמרו מיתת הבעל מנלן דשריא ואמרו הוא אסר לה והוא שרי לה ודחו דעריות נאסרו ולא שרי לה ומסקי מקרא דמקיש מיתה לגרושין דמה גרושין שרי וגומרת אף מיתה כן ולפ"ז י"ל דחז"ל מפני חשש סכנת הולד האלימו גזירתם דעדיין היא באסור א"א עד כ"ד חדש מפני תקנת הולד וניהו דאינה כא"א גמורה דאינו רק גזירה דרבנן אבל מ"מ לענין זה האלימו גזירתם דעדיין היא א"א עד כ"א חדש כדי שלא תנשא ולפ"ז מבואר החילוק בין גרושה לאלמנה דגרושה בודאי יצאה מגדר אשת איש שהרי גירשה וגומרת רק באלמנה דהש"ס רצה לומר דלא נפקא מגדר אישות אף לאחר מיתה וניהו דגלי קרא דמקיש מיתה לגרושין אבל חכמים החזיקו האסור א"א לענין זה שאינה רשאית להנשא ועדיין א"א הוא לענין זה שלא רשאית להנשא עד כ"ד חדש ובזה ל"ק מה שהקשו התוס' דלטעם דחסה אין חילוק בין אלמנה לגרושה כמו כן לטעם בושה לבא לב"ד אין חילוק בין אלמנה לגרושה ולפמ"ש א"ש דבשלמא לטעם דחסה דהוא איסור מצד הילד שימות ע"י שידחסו את הילד א"כ גם גרושה לא יצאה מכלל האסור אבל לפי המסקנא דהאסור הוא משום סכנת הילד שלא ימות באשר בושה לבא לב"ד א"כ באלמנה הי' להם כח לחכמים להאלים האשות שלא תצא עדין מגדר האשות שהי' עלי' עד כ"ד חדש אבל גרושה שהוא שרי לה ופסק האשות לא נאסרה ובזה מיושב כל הקושית הנ"ל מב"ש ורב ושמואל ולפמ"ש באלמנה העלימו האישות אלא נפקע עד כ"ד חודש משא"כ בגרושה אבל כ"ז לפלפולא והרי כל הפוסקים נחלקו ע"ז וס"ל דגם בגרושה אסורה והטעם נ"ל דהנה מהר"ש לוצאטו רצה להתיר באלמנה עשירה כיון דהכניסה לו ד' שפחות אינה משועבדת להניק והובא בשו"ת אמונת שמואל אבל כלם דחו דבריו ועב"ש ס"ק ל"ז מה שהאריך בזה וכל יסודו של מהר"ש לוצאטו ואמונת שמואל דסמכו על דעת ר"ש הזקן דמתיר בגרושה אך הפוסקים חלקו על ר"ש הזקן אף בגרושה אמנם הטעם לא נתבאר ולפענ"ד נראה דניהו דגרושה אינה משועבדת אבל מ"מ מצד חביבות הילדים לאמותיהם והקרא צוח התשכח אשה עולה בודאי דעת' להניק אף שאינן משועבדת ולפענ"ד יש לדמות למ"ש רש"י בכתובות דף ס"א ד"ה אבל דג' מלאכות שהאשה עושית לבעלה מזיגת הכוס ומצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו אף דהכניסה לו ד' שפחות לא כפינין לה אבל חכמים השיאו עצה להנהיג כן בישראל ע"ש ועמלמ"ל פכ"א מאשות ה"ג שהאריך בזה וע' בחבורי יד שאול ס' רל"ד ס"ק נ"ח ע"ש כמו כן אני אומר לענין הנקה אף דאינה משועבדת מ"מ מפני תקנת הולד חכמים השיאו עצה שתניק אף שאינה משועבדת כמו עשירה או גרושה מ"מ חכמים עשו זאת ואף להר"ש הזקן דמתיר בגרושה היינו דהרי כל טעמו של ר"ש הוא שחכמים עשו זאת עדי לחבב אשה לבעלה ע"ש וא"כ ה"ה בזה עשו שתניק אף עשירה כדי לחבב אשה לבעלה ואף לאחר מיתת הבעל בעוד בחיים חיותו בידעו שהיא תניק חביבותא גביה אבל בגרושה דהוא מגרשה ל"ש חביבות וכל שמגרשה נפקע החביבות ולא משעבדא אבל באלמנה עשו חכמים השעבוד כדי לחבב ובזה מיושב הרבה קושיות הנ"ל וגם מה שהאריכו האחרונים ועכ"פ י"ל דבלא התחילה להניק ולא רצה הבעל שתניק ומחל לה א"כ כל שאינה משועבדת כגון עשירה ל"ש לאסור משום חביבות שהרי היא בעצמה מחל לה ובזה מיושב מה שהקשו מהך דמעוברת למניקה קיימא והרי בידה שלא תניק ולפמ"ש א"ש דכל שלא פטרה הבעל עדן שייך השעבוד שעשו חז"ל כדי לחבבה על בעלת כנלע"ד אמנם לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואולי מפני תקנת הולד עשו חכמים השעבוד אף שאינה משועבדת ומ"ש הגאון הנ"ל שהפ"י דעתו בק"א להתיר לאחר ט"ו חדש אחר שכבר נשתדכה הנה המעיין בק"א שם יראה דצווח ככרוכיא ע"ז וכתב שהפתאים עברו ונענשו זולת במעשה שאירע שחכם אחד הורה להתיר וכבר פסק חלבה ונשתדכה בזה הוכרח להקל אבל להתיר לכתחלה חלילה להתיר ע"ש ועשו"ת נטע שעשועים שהוא והגאון מ' סענדר ז"ל לא רצו להתיר ולכאורה רציתי לומר בלא התחילה להניק שכתבתי שכל שהבעל מחל ל"ש משום חביבות הבעל דהא הוא בעצמה פטרה ורק משום סכנת הילד עשו כן ולפ"ז לאחר ט"ו חדש דליכא תקנת הילד כמ"ש הפ"י בק"א שם דהרי ר' יהודה ס"ל דדי לתנוק בי"ב חדש ואין החלב נעכר רק לאחר ג' חדשים א"כ ליכא משום סכנת הילד רק דחז"ל גדרו גדר עד כ"ד חדש דמעוטן לפעמים צריכין כ"ד חדש ועפ"י שם ואף דמשום חשש סכנה לא אזלינין בתר רובא כמבואר בחולין דף יו"ד דשאני סכנתא מאיסורא ובסכנתא לא מועיל רוב מ"מ נ"ד שהמילדת העידה שלא הי' לה חלב כלל א"כ ל"ש כלל להחמיר בזה לאחר ט"ו חדש ולגזור אטו שאר נשים דיש להם להניק כיון שאינו משום תקנת הילד באשה הלז שוב כל שלא התחילה להניק מחל לה כן אפשר לצדד להקל ומ"מ הלב מהסס בזה לעשות מעשה וע"כ לדעתי צריכין לשאול לרופא מומחה יהודי אם למראה עיניו ישפוט שהאשה הזאת רכה וענוגה וא"א שתניק ושיהי' לה חלב ומה גם שנראה שאשה הזאת היא עשירה יש לצרף דעת מהר"ש לוצאטו ואמונת שמואל ואני חוזר ומחזיר הדבר להרב הנ"ל שיצוה לשאול לרופא מומחה יהודי ואם יגיד שהיא רכה וענוגה ואין יכולת בידה להניק אז גם אני מצטרף להתיר.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף