שואל ומשיב/א/ג/קלו

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קלו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ישאו הרים שלום לכבוד הרב הה"ג המפורסים וכו' מ' יו"ט ליפא לנדא ני' אבד"ק סמאיולוב והגלילות מכתבו מגלה עפה הגיעני היום והנה אם כי הב"ד הביאה הרבה מכתבים וגם כמעט גדר בעדי אשר לא אשיב למאלדויא וואלחייא בכ"ז יען כי שאלתו הוא דין חמור באיסור רמ"ת ע"כ אמרתי להשיב וד' יהי' בעוזרי שלא אומר דבר שלא כרצון וד' יהי' עם פי והגיון לבי והנה שאלתו באשה אחת כבת ארבעים שנה והי' לה ווסת קבוע תמיד רק לפעמים שינתה יום אחד או בג' ימים ומן חג שבועות העבר עד אחר ר"ה היתה נקי' בבדיקתה וחשבה שנפסק ווסתה לגמרי ובליל ד' תשרי קודם שהלכה לשכב בדקה א"ע לאור הנר והיתה טהורה ושמשה עם בעלה וקנחו עצמם בהסדין ששכבו והוא קנח א"ע בקצה הסדין הנוטה לצד הבית שכפוף חוץ להמטה והוא קנחה בקצה האחרת הנוטה לכותל והסדין הי' לה בחזקת בדוק ערך ששה שבועות ויותר אשר מנהגה בכל יום ויום בבקר להשגיח על הסדין אם הוא נקי וביום ה' תשרי בבוקר השכם מצאה בהסדין בהקצה ששכב בעלה וקנח עצמו הרבה כתמים אדומים ובהקצה שלה לא מצאה שם רק באמצע הסדין מצאה כתם אדום במקום שכיבתה ותיכף כשראתה בדקה עצמה במפה והיתה נקי' ותיכף התחילה למנות שבעה נקיים מיום ו' י"ב תשרי וטבלה בליל י"ט ג' דחוהמ"ס ובעת הליכתה מן בית טבילה הוכתה עצמה ברגלי' והי' לה כאב גדול מאד עד שנפחה רגלה וקודם שהלכה לשכב בדקה עצמה לאור הנר כמנהגה ותיכף נשתקעה בשינה בלי פריסת סדין על הכסת ששכבה ולערך שעה אחת הי' בעלה עמה ושמש עמה ולקחה כתונת שהיתה לבושה מעת התחלת ז' נקיים וביו"ט לבשה כתונת אחרת לכבוד יו"ט והניחה הכתונת במטתה במרגלותי' ומפני כובד הכאב לא פרסה סדין ולקחה הכתונת הנ"ל ושטחה אחרי' ולא השגיחה על הכתונת כי הי' חושך אפילה ושימש עמה ותיכף נשקעת בשינה ולא נטלה הכתונת מאחרי' ובהקיצם ממשנתם וסברו שהי' עוד לילה ובא עלי' בקישוי אבר אך בלא דישה ובלא הוצאת זרע ובתוך כך דפקו על הדלת לפתוח ופירש ממנה והלך לפתוח הפתח והאיר היום ותיכף קנחה א"ע בהכתונת שאחרי' בלי השגחה לראות מה נמצא עליו מתשמיש הראשון ואח"כ השגיחה בהכתונת ומצאה כמה כתמים אדומים על הכתונת הנ"ל מקצתם יבישים שנראה שהי' מתשמיש הראשון ומקצתם לחים שנראה שהי' מהתשמיש השני קודם הבוקר ויכול להיות שהלחים הי' במקום שהי' כתמים יבשים ונעשו לחים מהקנוח הלז וכשראתה זאת נתבהלה מאד ותיכף בדקה עצמה בפנים עם מקום נקי שהי' בהכתונת ומצאה עלי' כמו שריית בשר וכן הי' כמה בדיקות שבדקה עצמה באותו יום עד סמוך לעת ערב נתהוה פתאום סמוך לביתה שריפה ר"ל ונחרדה מאד ורצתה לראות השריפה ודרכה תמיד להיות נבעת מאד בעת ששומעת שריפה ר"ל והתחילה להיות שופעת דם שחור הרבה והי' בתוך הדם ב' או ג' חתיכות קטנות שנקרשו כל אחד כאגוז קטן והי' הדם יוצא כמו בעת ווסתה ערך ח' או ט' ימים אבל לא הרגישה שום הרגשה לא בעת התשמיש ולא אח"כ גם לא הי' לה כאב באותו מקום בשום פעם ודרכו של בעלה תמיד שאינו פורש עצמו תיכף אחר יציאת הזרע רק מתעכב להוציא האבר אף לאחר שימות האבר ונשאר מונח שם עד ערך חצי רבע שעה כמ"ש בקיצור של"ה אות ק' בהג"ה שם. והנה מעכת"ה פתח לה פתחא דהתשמיש הראשון בד' תשרי אף שמצאה על הקצה שקינח בעלה א"ע ובזה ל"ש לומר שהוא מופלג מתשמיש דבנמצא על עד שלו ל"צ אותיום כמבואר במשנה ובס' קפ"ז מ"מ חידש לפמ"ש התוס' בשבועות דף ח"י ד"ה המשמש שהקשו אמאי בנמצא על עד שלה כשיעור ווסתה חייבין בקרבן ומפרש בש"ס משל לשמש זה נכנס וזה יוצא אף דמשמש מת פטור וכתבו דמיירי ע"כ שפירש בקישוי דאי בפירש מת אין זה שיעור ווסתה ע"ש ובזה חידש דאף בנמצא על עד שלו דיכול להיות אף במופלג מתשמיש הבדיקה מ"מ כיון שדרכו להשהות עצמו אף לאחר שיוצא ש"ז והוא באבר מת משהה עצמו על הבטן א"כ יכול להיות דאז ראתה ואז הוי אחר שיעור ווסתה ואז שמש באבר מת ואין זה בשיעור ווסתה והנה דבר גדול דבר בזה ואחיו הרב מתתי' ני' אבד"ק פאנזעשטש חולק בזה שלא נזכר בשום פוסק חילוקו של התוס' וגם למה לא חלקו במשנה כן וע"כ אמר דיש חילוק בין עד שלו לעד שלה כי באמת קשה גם לאחר שיעור ווסתה הרי קי"ל דמחזיקין אסור מזמן לזמן ולמה לא נימא כאן נמצא כאן הי' והי' מקודם שיעור ווסתה וצ"ל דמוקמינין על חזקת טהרה וא"כ זהו בעד שלה אבל כשאנו דנין על עד שלו הוא אין לו חזקת טהרה ושוב אמרינין כנכ"ה והנה באמת אם כי הוא דבר חכמה אבל אין בו ממש דחזקת טהרה שלה גם לבעל יש שלא נטמא ממנה וכמ"ש מעלתו ואם אין בזמה"ז טומאה וטהרה עכ"פ חזקת היתר ואיסור נוהג היום וא"כ חזקת היתר שלה היא גם חזקת היתר שלו ושניהם אחת הן ובכה"ג ל"ש דברי הרמב"ן בחזקת פנויות של קרובות דכאן שניהם ממקום אחד היא וענוב"י מ"ש בזה במהד"ק חיו"ד ס' ו' ע"ש ולא שייך בנ"ד וגם הא דמחזיקין מזמן לזמן אינו רק חומרא דרבנן ולקדשים דוקא כמבואר בתוס' ריש נדה והדברים עתיקים ובס' תס"ז באו"ח האריכו האחרונים בזה וע' שב שמעתתא שמעתא ד' מ"ש בזה וגם כנכ"ה ל"ש כאן דהא כשמת האבר הי' בבית החיצון ולא בעומק הרחם הוי כמו מרשות לרשות וממקום למקום דל"ש כנכ"ה וע"כ נדחה דברי אחיו הרב ני' אמנם לפ"ז יפלא על הפוסקים שהשמיטו דברי התוס' אלו כמ"ש מעלתו אמנם נראה דהנה בסוף ספר שער אפרים לזקיני הגאון ז"ל הביא בנו הרב ז"ל מה שהקשה לו בעל שבות יעקב על מ"ש רמ"א באהע"ז ס' כ' דכל אשה שאינה חייבת מיתה על ידו אינה נאסרת על בעלה וע"ז הקשה דהרי משמש באבר מת פטור ממיתה כדדרשי ביבמות משכבת זרע ואלו ע"י שחוף מקנין על ידו ונאסרת לבעלה כמבואר בסוטה דף כ"ו והביא בשם הגאון מוהר"י בערמאן מפורדא לחלק דשאני שחיף שהוא בתולדה א"א לשמש כ"א מת לזה הוי ביאתו ביאה אבל כל שיכול לשמש חי ושימש מת פטור ואינה נאסרת על ידו ע"ש ולפענ"ד אפכא מסתברא דכל שבתולדה אינו יכול לשמש חי כ"א מת בודאי מהראוי שלא תהי' ביאתו ביאה ובדברי הרמב"ם פ"א מביאה מבואר סתירה דהרי כתב בפ"א מא"ב הי"א דהמשמש באבר מת כגון החולים או שנולד כך כגון סריס חמה אינו חייב והיא מפרש מה דנחלקו במשמש מת היינו מי שאינו יכול לשמש כ"א מת ע"ש בכ"מ הנה מבואר להיפך ואנא מותיב תיובתא דלדברי הרב מוהר"י בערמאן הנ"ל מאי קאמר בשבועות זאת אומרת המשמש מת פטור דאס"ד חיי' הכא מ"ט פטור ומאי קושיא הא לדברי הרמב"ם משמש מת היינו מי שאינו יכול להוליד והוא סריס חמה וא"כ יש לומר לעולם דמשמש מת כה"ג חייב באמת משום שא"י לשמש חי רק מת אבל בנדה דיכול לשמש חי ומשמש מת פטור וכחילוקו ז"ל וע"כ דז"א אמנם בגוף הקושיא הטיב לדבר דו"ז הרב בן שער אפרים דמה דאמרו דמקנין ע"י שחוף משום דבקפידא דבעל תלי' מלתא אבל באמת ביאת שחוף כל שלא קינא הבעל לא מקרי ביאה ע"ש ובזה אני אומר לישב מה דהקשו תוס' בשבועות דף ח"י דלמה לי קרא בנדה דמשמש מת פטור והא ביבמות למדו מש"ז דמשמש מת פטור דאינו ראוי להזריע ולפמ"ש י"ל דשם ממעט משמש מת בתולדה כגון סריס חמה וחולה דא"י לשמש חי רק מת אבל בנדה כל דיכול לשמש חי אף דמשמש מת ה"א דחייב לכך צריך קרא דבכה"ג שצריך לפרוש מת כיון שהוא אנוס פטור אף שהי' יכול לפרוש חי והש"ס מקשה שפיר דאס"ד דמשמש מת בעריות והיינו מי שהיא בתולדה א"ר לשמש כ"א מת חייב מכש"כ בכה"ג שיכול לשמש חי ודו"ק ומעתה נלפע"ד דלא קשה קושית התוס' הנ"ל דשם שפיר חייב אף דפירש מת כל שהי' יכול לשמש חי חייב ולא פטרה התורה בנדה רק במקום דהי' אנוס כגון שנודע לו שאמרה לו נטמאתי ובכה"ג היא דפטור וא"כ שוב א"צ לדברי התוס' ולכך השמיטו הפוסקים אמנם לפ"ז לענין רואה דם מ"ת דכל הטעם היא שמחמת חימוד התשמיש מתעורר הדם שוב יש לומר דכל ששימש מת ולא הי' חימוד וחמוד כ"כ לא מקרי רואה דם מחמת תשמיש ודו"ק ומעתה נעתיק עצמינו להדם שמצאה בג' דחוהמ"ס והנה מה שמצאה מהתשמיש הראשון ששהתה זמן רב ודאי לא מקרי דם מ"ת דהא היא רחוק מהתשמיש זמן רב רק ממה ששימש עמה סמוך לבקר והלך לפתוח הפתח יש לדון אם זה מקרי סמוך לתשמיש כיון שאין אנו בקיאין מה נקרא סמוך וכמבואר בש"ע ס' קפ"ז והנה מעכת"ה פתח לה פתח משום שכיון שצריך להיות האבר בגמר ביאה בעומק הרחם כמ"ש הרמב"ם פ"ה מא"ב וא"כ גם לענין רואה דם מ"ת כל שלא הי' בעומק לא מקרי רואה דם מ"ת כמו שנראה מהב"י ס' קפ"ז שכתב שצריך המכחול והמוך שבמכחול שיגיע בצואר הרחם וחזר מע"ל אח"כ מזה שאפשר שרק לחומרא היא כן אבל אפשר דגם אם לא בא עד ראש הצואר של הרחם ג"כ יכול לגרום הוצאות הדם ואני אומר דדבריו יש להם מקום לפמ"ש בשו"ת בשמים ראש ס' נ"ג שחידש דרואה דם מ"ת לא מטעם ווסת דהוי ווסת מחמת אונס וכתב דהטעם הוא משום שחשו שמא יש למעלה במקום כנוס דם נדות במקום שהאבר מגיע ושאם יפתחנו יורד דם למטה ולכך היא נגעה במכחול שבראש השפופרת לראות אם יש דם שם וזהו ענין החרדה דהפילה והוטהרה משום דתלינין שאותו הדם הלך לו ע"ש וע"ש בכסא ובישועות יעקב לדו"ז הגאון ז"ל החזיק בטעם זה ולפ"ז כל שלא הגיע האבר עד שם לא יכול להוציא דם ולא מקרי רמ"ת כנלפע"ד דבר חדש והטעם שאנו מקילין משום דדמ"ת אינו רק דרבנן וסומכין להקל כמ"ש מעלתו ואף דהנוב"י כתב דדוקא לעבר ל"ח אבל שמא תראה הוה כמו שמא תמות דחיישינן כתב מע"ל בשם אביו הגאון ז"ל שדחה ממ"ש התוס' בגיטין דף י"ז דלזנות ל"ח אבל שמא תזנה חיישינן והוה כמו שתמות כמ"ש במוהרש"ל שם ושם ל"ש סברת הנוב"י ז"ל יפה כתב בזה וכבר זכיתי בה ודרשתי בפרקא זה שנים רבות וגם הבאתי ממ"ש בחדושי רשב"א ביבמות דף קי"ט דלשמא הפילה לא חיישינין ולשמא תפיל חיישינין כמו דחיישינין לשמא תמות ולשמא מת לא חיישינין ושם ל"ש סברת הגאון ז"ל וגם באמת כאן הוה לשעבר דל"ח שמא ראתה דמ"ת ול"ח ועוד נראה כיון דלעת ערב שנתבהלה מאד מחמת השריפה ושפעה דם הרבה אפשר דהוה כחרדה ואולי שפעה דם כ"כ עד שלא נשאר כלום ואף דאנן לא סמכינין על בעתותא כמבואר בטור מ"מ בכה"ג שהפילה חררה ודאי יש לסמוך ע"ז וכבר האריך מעלתו בזה והביא דברי שו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' צ"ג וכתב שגם הנוב"י מודה בזה דכאן הוציאה דם נקרש כאגוז קטנה וזה נקרא חררה ויפה כתב בזה ואני מוסיף אף אם נימא לאחר שנתחזקה ברואה מ"ת ג"פ אז לא סמכינין על בעתותא וגם חררה אין אנו בקיאין אבל כאן שלא הי' חשש רק על שני פעמים ובכה"ג יכולין אנו לסמוך שלא תהי' נקראת רמ"ת והימים הראשונים יפלו ואני חושב עוד מחשבה וזה צריך שאלת רופא מומחה שלדעתי כיון שמחג השבועות עד אחר ר"ה היתה נקי' עד שחשבו שנפסק הווסת א"כ נתקבץ הרבה דמים ברחם במקום ואולי מכח זה שנתעוררה בשעת תשמיש שפך הדם לחוץ וא"כ בין לטעם דרמ"ת היא משום חמוד התשמיש גורם כמ"ש הפוסקים כאן יכול להיות דאינו בא רק מחמת שנתקבץ הדם ונעצר עד שבא התעוררות התשמיש הלז ראשונה ושני' באשה הזאת ולא חמוד התשמיש גרם זאת ואף לטעם בשמים ראש שחשו שמא דם כנוס במקור וע"י תשמיש האבר מוציא דם אף שכאן יותר קרוב לזה שהרי נתקבץ דם הרבה מ"מ בזה שוב נוכל לסמוך דע"י הבעותה משריפה ששפעה דם ויצא ממנה חררה אולי כבר נשפך כל הדם המקובץ והלכו למו ושוב לא תראה ובדרבנן יש לסמוך להקל ולדעתי הוא דבר ראוי להאמר ואם תשאל לרופא מומחה אולי יסכים לזה וע"כ לדעתי אני מצטרף למ"ש מעלתו שאינה נחשבת אף לרואה מ"ת פעם אחת כי יש לתלות בזה שהשהה עצמו על הבטן כדרכו ומה ששאל מעלתו אם יוכל מכאן ולהבא לשהות על הבטן אף לאחר שימות האבר ואף שיוכל להיות שעי"ז לא יהי' מקרי סמוך לתשמיש הנה לפע"ד כיון שעושה מחמת שחשש למ"ש הקיצור של"ה שלא יוציא זרע לבטלה ויהי' נשפך בהמטה ולא ברחם יפה עושה ואין חשש בזה ומה גם אולי לא סגי לי' בלא זה ועי"ז לא יבא לידי עבירה וע"כ מכל הלין טעמי וגם שאר צדדים שצידד מעלתו גם אני סומך ע"ז ומה טוב שתדרוש ברופאים אולי יתנו לה איזה סמים לרפואתה וגם תשמש בליל שני' של טבילתה ועבשו"ת אמונת שמואל דכל שלא הוחזקה בג"פ ודאי מותרת בליל שני' ועצהוי"ט תעשה כן ויצאו דברים בטהרה ואם יסכים מעלתו ואחיו הרב ני' גם אני מסכים להיתר וכדבר האמור דברי הכותב בנחיצה הדו"ש באהבה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף