שואל ומשיב/א/ג/קלד
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
עתרת שלום ואמת אל כבוד הרב המאה"ג חריף ובקי סופר מה"ר וכו' מו' משולם פייווש הכהן ני' אבד"ק גריידינג במדינת רוסיא. מכתבו הגיעני היום והנה שאלת חכם חצי תשובה לא יאמר חצי תשובה כי כולה תשובה והנה אם כי אנכי יושב קרית חוצות ואין הספרים ת"י בכ"ז אמרתי להשיב בקצרה ע"ד שאלתו בשני אנשים מעיר קאזמין הר' משה ב"ר אברהם וה"ר אברהם בר"ד שהרחיקו נדוד למצוא טרף לביתם לעיר אדעס והיו שכירי יום לשמור חטים על ספינה הטעונה בים והי' בלילה אחת רוח סערה גדולה ונהפכה הספינה ונטבעה עם כל מה שבתוכה ובבוקר כאשר מצאו הספינה הפוכה אמרו אנשי העיר שהשני אנשים אשר היו בה נטבעו והוגבע גב"ע מאדעס ותורף הדבר שהב' אנשים נמצאו על שפת הים שם אחר כמה ימים זא"ז ה"ר משה בר"א נמצא ראשון וראוהו שני עדים מיד בהעלותו מהמים והכירוהו היטב בפ"פ וכל גופו שהי' שלם רק שהי' חבול קצת בערפו אחורי ראשו גם הי' נפוח מעט בפניו גם א' מהעדים הכיר הזולעט שעלי' ונמצא אצלו המפתח מתיבתו שהשאיר בהאכסניא גם נמצא שומא גדולה על רגלו השמאלו גם ב' אצבעות מיד ימינו חסרו כאשר הי' בחייו ואיזה ימים אח"ז נמצא השני ר' אברהם בר"ד ערטילאי בלא בגדים ולא נמצא שום סי' רק מה שחסר האגודל מיד ימיני כאשר הי' בחיי' והכירוה ג"כ הב' עדים הנ"ל בפ"פ וכל גופו שהי' שלם בלא חבטה אך שמסופקין אם ראוהו בשעתו דהיינו שלא רצו פקידי המלך להעלותו עד שיבוא רשיון מהפקיד והלכו והשתדלו בדבר וטרם שבאו נתעכבו יותר משעה איזה מניטין וכאשר חזרו מצאוהו שהעלוהו הפקודים וע"פ אומדן דעתך הי' בתוך שעה והכירוה בט"ע שזה ר"א בר"ד רק גופו הי' נתפח גם הי' נפוח מעט בפניו זה תורף הג"ע והנה טרם יהי' כל שיח אומר דמתחלה צריכין אנו לדון אולי לא הי' שם בספינה ר' משה ור' אברהם הנ"ל והם לא היו בעת אשר נהפכה הספינה והלכו להם מקודם אמנם יפה כתב מעלתו כיון שהי' שכירי יום והם פועלים ושומרים וצריכין להחזיר השמירה לאחר וכ"ז שלא הודיעו לבעלים שהולכין משם אסור להם לחזור דהוי פסידא ודבר האבוד ואמרינין חזקה שע"ש וכמ"ש מע"ל באורך והנני יוסף דכל הטעם דלא אמרינין דהנהו נטבעו בספינה היא משום חזקת חי וחזקת א"א וכבר הורונו בעלי התוס' בבכורות דף כ' דלא אמרינין סמוך מעוטא לחזקת טבל דבשביל זה המיעוט לא נחזיק לזה בחזקת רשע ע"ש וה"ה כאן דלא בשביל חזקת א"א נחזיק אותם לרשעים שהניחו השמירה והלכו להם ולא הודיעו לבעלים שאם אינם שומרים וע"כ שהם היו שם ונהפכה עליהם הספינה ואם חומה הוא נבנה עליו טירת כסף דבזה כיון שעכ"פ יש להם חומרי חיים וחומרי מתים וכמ"ש מעלתו דאף דלא ראינו הטביעה ולא שהו שיעור שתצא נפשם מ"מ יש להם דין חומרי חיים וחומרי מתים ואף אם ניסת תצא וכמ"ש הריב"ש דאינו דומה למשאל"ס וכן קי"ל אפ"ה באמת ל"ב לכאורה דמה אולמא חזקת חי שלהם מחזקת חי של אחר דגם אחר כל שמוצאין אותו מת לפנינו עכ"פ הי' לו חזקת חי מקודם וצ"ל דעיקר אנו דנין ע"ז שהי' לפנינו חזקת חי והכרנו אותו בחיים חיותו ואותו איש שלא הכרנו לא היו לפנינו חזקת חיים וכעין מ"ש הב"ש ס' י"ז ס"ק פ"ז וכמ"ש בהאחרונים באור הדברים במ"ש לישב קושית הט"ז והדברים עתיקים וכ"כ בהרבה תשובות והארכתי בזה ולפ"ז כאן דכיון דזה ודאי דהאנשים האלו היו בספינה שנטבעה והרי אמרו בב"ב דף קנ"ג ב' דספינה שנטבעה רובן לאבד וא"כ ממילא אותו אנשים שהיו בספינה ודאי אתרע חזקה שלהם א"כ למה נתלה באחר דאף שלא ידענו אותו מ"מ רובא דעלמא חיים ואף שזה היו לו חזקת הגוף בפנינו הא חזקת הגוף שלו אתרע דהא רובן לאבד וא"כ בודאי אמרינין דהוא נאבד ומועיל מה שהכירו את ר' אברהם בר"ד שהכירוהו שני עדים בט"ע פשיטא דאמרינין זה שנטבע וכבר כתבו התוס' בכתובות כ"ג דכל שזרק אתרע חזקת פנוי' של' ודעת הפ"י בגיטין כ"ח דאמרינין מדאורייתא דאתרע חזקת פנוי' ואף אם נימא דלא כשטתו מ"מ כאן דהוה רובן לאבד ודאי דאתרע חזקת חי שלו ובפרט לפמ"ש האחרונים בביאור דברי התוס' דשאני הכא דכל שזרק קדושין ספק קרוב לו עכ"פ בעת הזריקה היו יכול להיות קרוב לה א"כ אתרע תיכף בשעת הזריקה ע"ש וה"ה כאן בעת שנטבעו הי' יכול להיות שמתו ויצאה נפשם ניהו דאח"כ יכול להיות דגלי אשפלוהו עכ"פ בעת שהתחיל לטבוע היו יכול להיות שיטבע וימות שוב אתרע חזקת א"א וחזקת חי שלו וא"כ מוטב יותר לומר דזה שנטבע ומת מלתלות באיש אחר שנדמה לו וזה האיש ודאי הי' לו חזקת חי בודאי וכמ"ש דאותו אחר לא אתרע חזקת חיים שלו וז"ב כשמש דל"מ ר' משה דודאי מותרת אשתו וכמו שהאריך מעלתו אלא אף ר' אברהם ג"כ מותרת אשתו עוד הי' נ"ל היתר כיון דר' משה ודאי נטבע דאף שהיו קצת נפוח מ"מ מעידין עליו כמ"ש מעלתו בשם ק"ע ס' שמ"ג ושנ"ג בשם הרשד"ם ומעל' יפה כתב שכ"כ הלח"מ פי"ג מגרושין הכ"ב ואף דמ"ש ברש"י אינו נוח לי כמ"ש לקמן בזה עכ"פ הרשד"ם כ"כ וכן הלח"מ וא"כ ממילא כיון שכאן הי' אותן שני אנשים ר' משה ור' אברהם ביחד א"כ הו"ל מקום ומנין ביחד ול"מ לדעת המ"ב סי' מיד ודאי מקום ומנין הוה סימן ואף להט"ז והח"מ והב"ש סעיף י"ז שחלקו עליו ובתשובת נוב"י מהד"ק סי' ל"ו כרכר הרבה בזה והתימא שלא הזכיר כלל דברי הט"ז והח"מ והב"ש הנ"ל ובתשובה בארתי באורך ועכ"פ בשיש מקום ומנין ביחד אפשר לסמוך על המ"ב וא"כ מדר' משה מת גם ר' אברהם שהי' עמו ביחד ודאי נטבע ומת אך אחר העיון י"ל דאין ראי' מזה די"ל דלר' אברהם גלי השפילוהו ויצא חי ואינו דומה להך דמ"ב דשם נהרגו ואמרינין שבודאי כלם היו ביחד ונהרגו אבל כאן י"ל דגלי אשפלוהו אך לפ"ז כיון שכבר הי' במים והי' יכול להיות שנאבד שוב אתרע חזקת חי שלו וכמ"ש ודו"ק והנה מ"ש מעלתו לישב קושית התוס' ביבמות קט"ו ב' ד"ה וקאמרי דהא מיא מצמת צמית והנה מ"ש מעלתו אינו נוח לי אמנם לפע"ד נראה בפשיטות דהנה הרי"ף כתב שם דנפשוט האיבעי' מהך דאמרו בדף קכ"א שם דאנסבא רבא להאי גברא לבתר חמשה ימים משום דמיא מצמת צמית והדבר תמוה דא"כ למה לא פשטו כאן האבעיא מהך דרבא ורב דימי ומצאתי ברמב"ן במלחמות שהרגיש בזה וכתב דאפשר דלא ידעו מזה אמנם לפענ"ד הדבר פשוט דבאמת הך דמיא מצמת צמית אינו ברור רק אי נימא דריב"ב לחומרא פליג הוכרח לומר כן אבל אי נימא דלקולא פליג ועבדי כריב"ב אין הכרח דמצמת צמית וא"כ לא הי' יכול למפשט שם דלמא לקולא פליג ושוב אין הכרח דמיא מצמת צמית ורק אנן דחזינן דסתמא דש"ס החזיקו בזה ואמרו דוקא דחזיא בשעתא ע"כ דמיא צמית אבל לא הי' יכול למפשט שם מזה דדלמא לקולא פליג ומעתה שיטת רש"י נכונה דשם דס"ד דלקולא פליג שוב נוכל לומר דמיא לא צמית ומשנין הפנים ודברי רש"י והנמוק"י נכונים מאד ואדרבא לפענ"ד יש ראי' לפרש"י דלדבריהם כל דחזינין בשעתי' דאסקי' שוב א"צ לסימנים א"כ למה לי' דנתנו סימנים ובאמת המרדכי כתב דהיא ואו המחלקת או דחזיא בשעתא או דנתנו סימנים אבל אכתי תמוה למה לי הך דנתנו סימנים אבל לפירש"י א"ש דנסתפקו בזה אי מיא מצמת צמית וא"כ כל דחזיא בשעתא די או דמיא לא צמית וריב"ב לקולא פליג וצריך סימנין ודו"ק והנה התוס' כתבו דלמ"ד סימנין דרבנן צ"ל דהי' סימנים מובהקים ולפענ"ד א"ש בפשיטות דהש"ס פריך דהו"ל משאל"ס ולפ"ז כיון דאם נשאת לא תצא שוב סגי אף בסימנים שאינם מובהקים דבדרבנן סמכינן על סימנים שאינם מובהקים כמ"ש הרא"ש בתשובה והדברים עתיקים עוד רציתי לחדש דכל החשש דמשאל"ס הוא בשביל שמא גלי השפילוהו ולפ"ז נ"ל ברור דכל דראו הטביעה ותיכף ומיד סלקוהו ויש לו סי' שאינו מובהק שפיר סמכינין דזהו ל"ש לומר דבשעה מועטת כזה גלי השפלוהו עד למרחוק ולפ"ז שפיר אמרו דאסקי' קמן וחזינהו לאלתר והיינו דבהעלא"ה והראי' הי' לאלתר מיד שנפל ולכך צריך סימנים וסגי' בסי' שא"מ וכמ"ש. והנה מדברי הש"ס מוכח דלא כל"ב ביבמות קכ"א דר"נ סמך על מה דר' חסא הי' גברא רבה וקלא אית לי' דהרי כאן הי' שני ת"ח ואפ"ה אמרו מים שאל"ס אסור ודו"ק ועכ"פ לדינא נלפענ"ד ברור דאשת ר' משה ור' אברהם מותרות להנשא לכל גבר ולפי שאין הזמן מסכים עמי להאריך ע"כ קצרתי והנני הדו"ש באהבה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |