שואל ומשיב/א/ג/קה

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן קה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרב המופלג בתורה ויראה מוה' שלו' מרדכי הכהן ני' מכתבו הגיעני עש"ק סמוך לליל התקדש השבת ובשבת הביאה הב"ד הרבה כתבי' נחוצים ובכ"ז אמרתי לתת לו משפט הקדימה בקצרה ע"ד אשר שאל בראובן ושמעון שבאו לדין וראובן הי"ל טראטי על שמעון ושמעון הי"ל איזו טענות שטען קים לי והדבר פשוט דראובן א"צ להחזיר הטראטי דהוא יטעון להיפוך קי"ל וע"ז שואל אם יוכל למכור הטראטי לנכרי והאריך בזה אי שייך איסור גרמא הנה בזה א"צ להאריך ועד שהוא שואל אם יכול למכור אני אומר ששמעון לא נפטר בזה בטענת קים לי כי ראובן אף שנימא דשטר העומד לגבות לאו כגבוי מ"מ מוציא אינו מקרי וע' בשו"ת המיוחסות סי' ק' ומכ"ש בממרני דהוה כגבוי וא"כ א"י לפטור עצמו בטענת קים לי וגם כיון שהי' יכול למכור לאחרים ולגבי האחר וודאי לא מועיל קים לי דהרי הר"י באסן הקשה בכל קים לי הא הוי ספק איסור גזל וכתב דגם לגבי האחר הוי ספק גזל ולפ"ז לגבי האחר ל"ש זאת דהא הוא קנה ומה הו"ל לחוש וא"כ כל שהי' יכול למכור שוב אינו מקרי מוציא ושפיר לא נפטר זה שכנגדו כנ"ל ברור. וע"ד שאלתו בתוס' יבמות ק"א ב' וריטב"א ויש"ש ונו"ב שהאריכו בענין לעיני הזקנים אי בעינן שיראו בב' עינים או הא דנקט לשון רבים משום דקאי על זקנים רבים ע"ש ומדוע לא הביאו הירושלמי שהובא בתוס' חגיגה ג' ע"א גבי ולבני אהרן תעשה כתנות והביא דברי הפר"ח א"ח תרצ"ד שהעיר בענין מתנות לאביונים ע"ש הנה לפע"ד ל"ק דהרי הירושלמי בעי לענין חרש באזנו אחת ותלי לה במחלוקת ר' יוסי ורבנן הנ"ל כמ"ש התוס' שם והרי הש"ס דילן ס"ל כר"י דהא אמר חרש באזנו א' פטור דכתיב באזניהם ופריך הש"ס הא באזניהם דכל ישראל ומסיק מלמען ישמעו נפקא אלמא דמבאזניהם לבד לא הוי ממעט חרש באזנו א' דאמרי דאזניהם דכל ישראל משמע א"כ הש"ס דילן ס"ל כר"י וא"כ לא הו"ל לאתויי מהירושלמי דאנן קיי"ל כר"י וכ"כ הטור אבן שם בחגיגה יע"ש ובחידושיו למגלה בסופו באבני מילואים שם וז"ב וראיתי ברמב"ם פ"ב מחגיגה שכ' בה"א שאמר למען ישמעו להוציא מי שאין לו שמיעה גמורה וע' לח"מ דבא למעט חרש באזנו א' ולא כ' מאזניהם והלח"מ נתקשה בזה ולפמ"ש א"ש דאזניהם י"ל דקאי על אזניהם דכל ישראל ולכן ממעט מלמען ישמעו ופירש רבינו דחרש באזנו א' אין לו שמיעה גמורה וז"ב. ובזה י"ל קושית הט"א מלמען ילמדו ודוק היטב ועכ"פ מבואר דלדידן לא קיי"ל כהירושלמי ובזה נדחה ראיית ראבי' שכ' דלא יהא סומא אפי' בא' מעיניו דלעיני הזקנים כתיב והכי אי' בירושלמי והיש"ש פ"ב דיבמות סי' א' מחזיק בדבריו מכח הירושלמי ולפמ"ש הירושלמי לשי' אזיל דס"ל כס"ל כרבנן דר"י אבל אין ראי' להש"ס דילן ובזה נראה נמי ראיית הנו"ב מה"ת חא"ע סי' קנ"א מירושלמי פ"ח דסנהדרין דאמר ועינינו לא ראו פרט לסומין דצריכין להיות שלמים באבריהם ע"ש ולפמ"ש הירושלמי לשי' אזיל משא"כ לדידן ודו"ק ובגוף דברי תוס' יבמות ק"א ב' שכתבו בד"ה ש"מ בזה"ל ר"ת פסק דסומא בא' מעיניו כשר לחליצה כיון דלא ממעטין מלעיני וסגי בא' ויכול לראות הרוק מפי היבמה ודבריהם תמוהים דאמאי תלאו לפי מה דהדר בי' ר"י דהא גם קודם החזרה דהא בין אם נימא דלעיני ממעט סומין או דאצטריך שיראו הרוק כדרבא עכ"פ לעיני יוכל להיות ב' עינים או דקאי על הזקנים ומה ענין זה להא דחזר בו ר"י וכבר תמה בזה היש"ש והנו"ב שם והנראה בזה דהנה באמת היא תימא דמה ראי' דהא דממעט מלעיני סומין דאף הדיוטות כשרי' דאל"כ למ"ל לעיני ומה קושי' דלמא אף דלא בעי' סנהדרי' מ"מ מומחי' בעי ואף דגם בד"מ פסול סומא בב' עיניו ומ"מ סומא בא' מעיניו כשר בד"מ ואיצטריך לעיני למעט סומא בא' מעיניו בחליצה וכבר נתקשה בזה היש"ש שם ע"ש ונראה דהא הטעם דסומא בא' מעיניו כשר בד"מ משום דלא גרע מגמ"ד דכשר בלילה וה"ה סומא בא' מעיניו כמ"ש הרי"ף פ"ד דסנהדרי' ועלח"מ פ"ג מסנהדרין ותומי' סי' ז' ולפ"ז כיון דקיי"ל דחליצה בלילה פסולה דהוי כתחלת דין כמ"ש בסי' קס"ט ס"ו א"כ שפיר קשה למ"ל לעיני וא"ל דממעט סומא בא' מעיניו דכיון דחליצה התחלת דין וודאי דפסול וע"כ דזקני אתי להכשיר הדיוטות ואצטריך למעט סומין וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב הא דאמר ואידך כו' אצטריך לכדרבא דצריכין לראות הרוק ולכאורה משמע דהדר בי' מהא דאמר מר פרט לסומים והוא תימא דמשמע דזה הלכה פסולה וע' יש"ש שם בזה ולפמ"ש א"ש דלעיני ממעט באמת סומא בא' מעיניו ודק"ל דפשיטא היא דהא תחלת דין הוא ע"ש אמר דאיצטריך לכדרבא דהא בשו"ת מזרחי ח"ב סי' ל"ה ביאר בשם א"ז דמה דהוי תחלת דין משום דיבמה לשוק בלאו ועתה ההיתר מתחיל ע"ש ולפ"ז נלע"ד ברור דאף דצריכין לראות הרוק זהו אינו תחלת דין דהא לרוב הפוסקי' הוי רק אסמכתא ע' ב"ש סי' קס"ט סקל"ט שכ' דלעיני קאי על וחלצה ע"ש ואף להיש"ש פמ"ח סי' ל"ח שהחזיק דהוי מה"ת מ"מ עכ"פ ל"ה תחלה דין דהא לר"ע רקיקה אין מעכבת כלל וכ"ש כשרקקה ולא ראו הזקנים והוי רק כגמ"ד וצריכה לרוק שנית וא"כ שוב איצטריך לעיני למעט סומא בא' מעיניו לראיית הרוק דהוי גמ"ד וכשר בד"מ ובזה א"ש מה דאמר כדרבא והרי זה ל"ה רק אסמכתא ולעיני קאי רק על וחלצה והיש"ש הוכיח מזה דרקיקה לעיני מעכב וכ"כ בתשו' אחרת דלא קיי"ל כן אבל גם לדבריו קשה למה אמר לכדרבא ולא אמר לענין חליצת מנעל ולפמ"ש א"ש דחליצת מנעל הוי תחלת דין ושוב גם בד"מ פסול ולמ"ל קרא ודו"ק היטב אברא דאכתי ק' בהא דאמר דלר"י איצטריך לעיני לכדרבא והדיוטות מפיק מבישראל וקשה הרי בד"מ כשר בג' ובחליצה מצריך ר"י ה' א"כ הרי חמור מד"מ וא"כ אכתי למ"ל לעיני דהא חזי' דחליצה חמור מד"מ וצ"ל כיון דלענין הדיוט קיל חליצה מד"מ דא"צ שידעו כלל רק לקרות כמ"ש התוס' רפמ"ח וא"כ בחד צד גרע מד"מ וא"כ הו"א דלענין סומא בא' מעיניו עכ"פ כשר כד"מ ודו"ק.

ובזה מיושב דברי התוס' דלאחר חזרת ר"י וס"ל דסגי בג' שוב בוודאי כשר בא' מעיניו דלהס"ד י"ל דל"ש למעט מלעיני דיפסול בא' מעיניו דהי' קשה למ"ל קרא הא עדיף מד"מ דלא סגי בג' ואף דבחד צד גרע דסגי בהדיוטות מ"מ הי' מקום ספק בזה אבל אחר שחזר וס"ל דסגי בג' וא"כ א"א למידרש מלעיני דהא הוי כד"מ דהא לעיני איצטריך לכדרבא וא"כ שם הוי גמ"ד ולמה ימעט מלעיני וי"ל דלא איצטריך לעיני רק לכדרבא בלבד אבל סומא בא' מעיניו כשר ודו"ק היטב דדברי התוס' מבוארי' עפמ"ש כמין חומר ודע שדברי התוס' דף ק"א ע"א ד"ה זקני במ"ש דלעיני הזקנים איצטריך דאי הוי כתי' לעיניהם ה"א דיבם סומא לא יחלוץ להכי כתיב לעיני הזקני' למעט יבם ובדף ק"ב ע"ב ד"ה והחולצת כתבו דהו"א כיון דכתי' לעיני הזקנים ה"ה לעיני היבם ע"ש וזה סותר למ"ש בדף ק"א וכעת לא ראיתי למי שיעורר בזה וצ"ע וזאת אשר מצאתי בענין זה ועוד נשאר בקולמס אבל אין הזמן מספיק דברי הכותב בנחיצה הדו"ש באהבה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף