שואל ומשיב/א/ג/צה
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט אל החתן תמים חריף ושנון כמר שמשון בארבש נר"ו. מכתבך עם חדושי תורתך לנכון הגיעני ואני אחת בסבך הטרדות בשאלות הנחוצות לדינא בכ"ז אמרתי להשיב בקצרה בדבר קושיתך בב"ב דף קל"ג בהא דאמרי הוא סבר דיש לו הפסק והתורה אמרה דאין לו הפסק ופי' הרשב"ם דה"ל מתנה על מה שכתוב בתורה וע"ז הקשה מדברי התוס' דף נ"ח בכתובות ד"ה ה"ז בהך דאמרו במנחות דף ק"ט הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוני מגלח בבהמ"ק ואם גלח בבית חוני יצא ומפרש בש"ס דאמר האי גברא לצעורי קא מכוין אמר אם סגיא בב"ח טרחנא וכו' הלכך אם לא רצה לטרוח אדעתא דהכא לא נדרנא ולא חל עליו נזירות ואמאי הא הוה מעמש"ב וכתב דאינו מתכוין לעקור דסבר דמצוה קעביד בב"ח ע"ש וא"כ ה"ה כאן הוא נתכוין לעקור וסבר דיש לו הפסק יפה שאל והנראה בזה ואחרי העיון דבאמת דברי התוס' אינם מובנים דא"כ גם באומר ע"מ שאין לך אונאה אם טעה וסבר שלא אנה אותו יהיה מועיל וכבר תמה בזה ההפלאה אמנם נלפע"ד כוונת התוס' דלכאורה קושיתם תמוה דהא כל דאמרינן דאדעתיה דהכי לא נדר שוב לא חל הנזירות כלל ואיך שייך מעמש"כ בתורה דהא לא התחיל כלל הנזירות וביותר תימה דלפע"ד ענין מעמש"כ בתורה הוא ע"ד שאמרו בתמורה דף כ"ה אמר על הבכור ה"ז עולה משיצא רובו דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ע"ש וה"ה כאן הרי התנה עמש"ב ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולפ"ז כל שיש לומר אדעתא דהכי לא נדר לא התחיל הנזירות ה"ה באומר על הבכור קודם יציאת רובו הרי זה עולה דחל וכמ"ש התוס' שם דעדיין לא חל קדושת בכור וה"ה כאן הרי לא התחיל הנזירות אמנם באמת יש לחלק דשם ביאר בהדיא קודם שחל עליו אבל כאן הוא התחיל הריני נזיר וחל הנזירות ואח"כ שאמר על מנת ומפרשינין דבריו דסבר אי לא מצי טרח לא יחול הנזירות ושפיר קשה דלמא לא נימא דחל הנזירות ואח"כ רוצה לחזור בו והוה לו מעמש"ב וע"ז כתבו התוס' דלמה נימא שרצה להתנות ע"ד תורה דילמא לא מתכוון לעקור ובאמת כוונתו היה דאם לא יוכל לטרוח בטל הנזירות ולא חל עליו ויותר ראוי לומר דנתכוין שלא יחול הנזירות מלומר דרצה לתנות עמש"ב וזה ברור כשמש ולפ"ז לא קשה ההפלאה דבאונאה כל שהתנה עמש"ב לא חל אף שטעה לא נתכוין לעקור ואדרבא כל שלא נתכוין לעקור ודאי דברי הרב קודמין שדברי התלמיד היא בטעות ופשיטא שלא יוכל לעקור דברי תורה ושאני התם דאדעתא דהכי לא נדר. ובזה מיושב קושיתך דמה בכך דטעה סוף סוף לא חל דברי התלמיד נגד דברי הרב והנה גוף קושית התוס' דה"ל מתנה עמש"ב לכאורה לא קשה כיון דהכוונה אם לא רצה לטרוח וא"כ אם ירצה לטרוח ואפשר לו לטרוח יגלח בבהימ"ק א"כ ה"ל כעין מי יימר דקא עקר דלה"ל מעמש"ב אך זה אינו דעד כאן לא אמרינן מי יימר דקעקר רק בדבר שבעצם יוכל להיות שלא יתעקרו דברי תורה אבל כאן תלה ברצונו אם לא ירצה לטרוח יגלח בב"ח זה עיקר ברצונו ובבחירתו דברי תורה שאם לא ירצה לטרוח ודאי קעקר וז"ב ובזה י"ל כוונת התוס' בתירוצים כיון דאי חשב שעושה מצוה בב"ח כמו בביהמ"ק שוב הוה מי יימר דקא עקר שהרי באמת י"ל שמא יוכל לטרוח ואף אם לא ירצה לטרוח ה"ה חושב שעושה צוה עכ"פ בכה"ג הוה כמי יימר דקא עקר דל"ש שהלה בבחירתו שהרי באמת דאינו מתכוין לעקר וגם יוכל להיות שלא יתעקר והוה ספק אם יתעקר ובזה מיושב קושיות ההפלאה וקושיתך ודו"ק וע' מחנה אפרים הלכות מלוה ולוה דיני רבית סי' ל"ט מה שהקשה ולפמ"ש מיושב היטב בדבר האמור.
ומ"ש בהא דאמרו בפסחים דף פ"ה יבא עשה וידחה לא תעשה והקשה דבכתובות דף מ' אמרו דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל פירש הרשב"א בתשובה סי' ח"י דכל דאפשר למעקר אף שלא עקר כעקר דמי ע"ש א"כ ה"ה כאן כיון דאכילת פסחים לא מעכבא הוה כאמר' לא בעינא ולק"מ דניהו דאכילת פסחים לא מיעכבא אבל עכ"פ ראוי לאכילה בעינן ואם עשה לא ידחה שוב אינו ראוי כלל לאכילה ומעכב וע' פסחים דף נ"ט ובחידושי הרשב"א ביבמות דף נ' ובלחם משנה פ"ג מקרבן פסח ה"ב ודו"ק.
ומ"ש להקשות בהך דשומר אבידה דהוה שומר שכר משום פרוטה דר"י והעוסק במצוה פטור מן המצוה והרי יש ג"כ לאו דלא תאמץ ולא תקפוץ לכך כופין על הצדקה כמ"ש התוס' בכתובות דף נו"ן כבר נשאלתי בזה זה שנים רבות בק"ק דזיקוב מהרב החריף מ' אלי' מרדער נ"י והשבתי אז ואיני זוכר כעת ומצאתי בס' נחלת יעקב מש"ב הגאון מליסא בפ' ראה שהקשה כן וכעת נ"ל בפשיטות דהלאווין דלא תאמץ ולא תקפוץ הוא לחזק המ"ע דצדקה שאסור אף לאמץ את לבבו אבל כל שנפטר מגוף המצוה דצדקה איך שייך הלאוין וז"ב ובזה מיושב מ"ש מעלתו דא"כ לאו דצדקה מושבע ועומד מחמת הלאוין והרי התוס' בשבועות כ"ד הוכיחו דגם על עשה מיקרי מושבע ועומד מהא דאמרו שבועות כ"ה צדקה מיקרי מושבע ועומד ואיך מוכרח דהא י"ל דע"י הלאוין הוא מושבע ועומד ולפמ"ש א"ש דכל דאינו מושבע ועומד מחמת עשה דצדקה שוב ע"י לאווין לא מקרי מושבע ועומד דלאו הוא חזוק להמצוה ודו"ק. והנה השבתי על איזה דברים ויתר הדברים אין הזמן מסכים אף כי ראיתי שטל ילדות עליך בכל זאת הוטב בעיני מאד ויהי ד' בעוזרך ותעלה מעלה מעלה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |