שואל ומשיב/א/ג/נח
שואל ומשיב 
א ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט לכבוד הרב החריף וכ' מוה' ישראל מאיר קערשענבוים ני' מכתבו הגיעני היום ואני אחוז בחבלי הטרדות בכל זאת ארשום בקצרה אשר ראיתי בהעברה בעלמא בדבר אחד שדר עם אשתו שתי שנים כעת טוען הבעל שהיא מאוסה עליו ואינו רוצה ליתן לה מזונות וגם רוצה לגרשה בע"כ מה דינו.
הנה מעלתו הביא דברי הרמב"ם שכתב ומי שטוענת על בעלה מאיס עלי שכופין אותו לגרשה והשעה"מ בפ"י מאישות מקשה עליו ממ"ש בפ"ט מאישות שאם אמרה אשתו טא"ל חוששין שמא ענ"ב שמפסדת כתובתה נמי חיישינן שמא ענ"ב ע"ז כתב מעלתו דשאני בטמאה אני לך דאז שפיר איכא למיחש שמא ענ"ב משום דאי אמרינן דנאמנים יגרשה ברצונו משום דאסור לדור עמה ושפיר יש לחוש שמא ענ"ב אבל באומרה מאיס עלי דאף אי אמרינן דנאמנת הוא אינה רוצה לגרשה וא"כ הב"ד יכוף אותו ושוב יהיה גט מעושה שלא כדין ותהיה אסורה לעולם וע"ז אינו חשודה לעשות איסור כל ימי' והאריך בזה ליישב הרבה קושיות של התוס'. והנה אם כי דבר חכמה אמר ואני אמרתי מסייע ליה ממ"ש הרא"ש סוף נדרים דבטוענת גרשתני היא נאמנת משום דתהיה באיסור כל ימיה ע"ש ועיין בספר גבורת אנשים להש"ך שהאריך בזה אמנם כאן אינו נכון דשאני התם באומרת גרשתני ושוב לא תתגרש ממנו ותהיה באיסור כל ימיה לכן לא חשודה אבל כאן במאיס עלי כל דהדין יהיה שהב"ד יוכלו לכוף אותו ניהו דבאמת אם היה יודעין הב"ד שענ"ב לא היה כופין אותו אבל כל שהב"ד אינם יודעים וכופין אותו שוב שייך מצוה לשמוע דברי חכמים וליכא איסור גט מעושה וכדאמרו בב"ב דף מ"ח דבישראל כשר משום מצוה לשמוע דברי חכמים והש"ס מקשה אף בנכרים נימא אגב אונסיה גמר ומגרש ע"ש אבל מה שבישראל כשר משום דמצוה לשמוע דברי חכמים זה אינו מקרי גט מעושה וניהו דחכמים לא היו יודעים האמת ואילו היו יודעים לא היה כופין אותו מ"מ כיון שהם א"י האמת ואי טענה שמאיס עלי' שוב הב"ד כופין והוא גמר ומגרש בלב שלם משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וז"ב והן נסתר מחמתו כל הבנין.
אמנם בגוף הדין יפה כתב מעלתו דאף להרמב"ם אין כופין שהרי הוא יכול לישא אשה אחרת עליה ואף דמצד חר"ג א"י לישא ב' נשים יפה האריך מעלתו דכיון דר"ג לא גזר עד עולם ואינו רק חומרא בעלמא בוודאי לא שייך לטעון מאוסה עלי ואני מוסיף לפמ"ש הר"ן בפ"ב דפסחים דע"י מה שהחמירו חז"ל לא יכול להיות קולא עי"ז ע"ש לענין חמץ בפסח דשפיר מקרי דשיל"מ אף שחכמים אסרו ומכ"ש כאן דבאמת להרא"ש שהיא טוענת מאיס עלי אין כופין ומכ"ש לאחר חר"ג א"כ כ"א יטעון מאוסה עלי ולא הועיל רגמ"ה בתקנתיה כמ"ש מעלתו בשם הג"מ בפכ"ד מאישות לענין טוען שזינתה דאינו נאמן ואני תמה שלא ידע מעלתו שהוא ש"ע מפורש באה"ע סי' קע"ח ס"ט בהגה ועי' בספר בני אהובה ובשו"ת נו"ב מהדו"ת חלק אה"ע סי' י"ב ע"כ הדין פשוט דאינו יכול לטעון מאיס' עלי ומ"ש מעלתו לענין מזונות הדבר פשוט כמ"ש מע"ל בשם הח"מ סי' ע"ז אמנם אם היה יכול להביא קצת רגלים לדבר שהיא מאוסה עליו עיין לדו"ז בישועות יעקב סי' ע"ז בפירוש הקצר שהביא שהבעל יכול למנוע ממנה מזונות בכה"ג אמנם לדעתי לא יגיד לו מעלתו זאת שחוששני שאולי יתן יד לפושעים וד"ל ומ"ש מע"ל בדברי הירושלמי יומ' פרק שני שעירים בפלוגתא דב"ח נדחין עיין בירושלמי הנדפס בזיטאמיר אולי ימצא מבוקשו שם בהגהותי ובפני משה שם כי אני טרוד מאוד ומה שחידש בהך דב"ח אינן נדחין דזה דוקא בקדושת הגוף רק דהיתה נדחה מהקרבה בזה אמרינן ב"ח אינן נדחין אבל בקדושת דמים דאילו לא הקדישו אלא קדושת דמים אף דקי"ל דאומר דמי בהמה זו עולה אם היתה ראויה ליקרב עולה תיקדש קדושת הגוף בכה"ג כל שנדחה שוב נדחה לגמרי ול"ש בזה ב"ח אינן נדחין כיון דהוא בעצמו לא הקדיש קדושת הגוף רק לדמים ובשעה שהקדישה לא היתה ראויה לקדושת הגוף שוב אמרינן דלא קדוש רק קדושת דמים דלא נדחה מקדושה שהיה עליה והאריך בזה והנה באמת הדברים ראוים לאמרם אמנם לפע"ד אינו נכון דכל דאמרינן דאם הקדישו לקדושת דמים הרי זה קרב עולה שוב ממילא הוה כאילו הקדישו לעולה ושייך לומר ב"ח נדחין דהוה כאילו אמר מתחילה שיהא עולה כנ"ל ולרוב הטרדה לא אוכל להאריך בראיות לזה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |