שואל ומשיב/א/ג/נז

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן נז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אל כבוד הרבני המופלג השנון מוה' נטע יהודא ני' מבערקסאד מכתבו הגיעני תמול ואני יושב קרית חוצות ומחוסר ספרים ועוסק ברפואות ורבו המכתבים יום יום ובכ"ז אמרתי להשיב בקצרה אשר שאל בבהמה שמתה מאליה בלי שום ריעותא רק שאכלה עלה המזיק מה משפט החלב שנחלב בתוך ג' ימים והביא דברי הב"ח בתשובה קכ"ז טבח ששחט פרה ויש לו חלב ורוצה למכור הבשר לעכו"ם ולהשליך את הריאה אי שרי החלב וכתב שהחלב שנחלב קודם ג' ימים אין לחוש ומשמע דתוך ג' ימים יש לחוש והביא דברי הפרמ"ג ריש סימן ל"ט מ"ש בזה ולפענ"ד דהנה באמת החלב מהראוי להתיר וע"ז בודאי תקש' קושית רש"י אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נאסר דבשלמא לגבי הבשר שלא לבדוק הריאה י"ל דמה דאכלנו החלב משום דבחיים חיותה לא אפשר למיבדק וכל שלא אפשר ודאי אזלינין בתר רובא דרוב בהמות כשרות אבל כל שנשחטה ואפשר לברר כל דאיכא לברור מבררינן וזה לענין הבשר אבל החלב שקודם שחיטה החזקנו אותה בחזקת כשרות הבא מכח הרוב ועכשיו נאסר החלב שנחלב תוך ג' ימים והרי אם היינו אוכלים החלב קודם שנשחטה הוה מותרת ועכשיו נאסרה וצ"ל דכל שכעת אפשר לבדוק וחז"ל הטילו חיוב לבדוק הריאה גם החלב לא נאכל עד שנבדוק הריאה ומעתה זהו אם נוכל לבדוק הריאה וחז"ל הטילו חיוב לבדוק הריאה גם על החלב הטילו חומרא שלא יאכול עד שיבדוק הריאה אבל כל שמתה על הבשר שמתה לא הטילו חז"ל למבדק הריאה דהא הבשר נבלה א"כ אזיל חיוב הבדיקה על הבשר וא"כ מכש"כ שהחלב מותרת וז"ב כשמש.

מה שכתב להקשות על דברת הנוב"י מהדו"ק ח' אהע"ז סי' נון שכתב דהא דלא קטלין עפ"י שנים דאמרו פלניא דהאי סימנא והאי סימנא והרי סי' דאורייתא דשם אזלינין למ"ד ס' דאורייתא ולמה לא קטלינין וע"ז כתב דדוקא באבידה או בעגונה דאין זה טען ברי להכחיש הוא דסמכינין אסימנים אבל כל דזה טוען ברי שהוא לא הרג לא סמכינין אסימנים ואמרינין דלמא אינש אחרינא הוה דהי' לו ג"כ אותן הסימנים וע"ז הקשה מעלתו מהא דאמרו ביבמות דף קט"ו בהם דהפקיד שומשמי דבעי לדמות להך דשני ת"ח דסמכינין אסימנים והיאך מדמינין לזה דהא בהך דשומשמי זה טוען ברי ולכך לא סמכינין אסימנים לק"מ דהא גם הנפקד טוען ברי וא"כ אוקי ברי להדי ברי ונשאר הסימנים על חזקתם דודאי זה הוא של המפקיד ולכך מדמה לשני ת"ח ובזה יש ליישב הא דאמר רבא מי דמי וכו' הכא אימא אתרמויי אתרמי והקשו התוס' דהכא משמע דמדה ומנין לא הוה סימן ובב"מ דף ס"ג אמרו דמדה ומנין הוה סימן ולפמ"ש י"ל שאני התם דזה אינו טוען ברי ומועיל המדה ומנין אבל כאן הנפקד טוען ברי דשקלינהו וא"ל דגם המפקיד טוען ברי וא"כ אוקי ברי נגד ברי והסי' על חזקתו דז"א דהרי אינו אומר ס' על השומשמי רק על מדה ומנין ומדה ומנין יש לומר דאתרמיי אתרמי שוב אין כאן ס' אמצעי ושוב מהמנינין לזה שטוען ברי דשקלינהו ובשומשמין גופא אינו נותן סימן והמדה ומנין כל שיש לחוש שמא אינו זה ואתרומיי אתרמי שוב מועיל טענת ברי של הנפקד וז"ב ודו"ק.

מ"ש להקשות לפמ"ש האחרונים דלשטת רש"י דטעם כעיקר לאו דאורייתא ולא ילפינין מגיעולי עכו"ם א"כ גם בב"ח דוקא טעם הבא מן הממש הוא דאורייתא ולא טעם הבלוע בכלי ובזה מיישב בחתם סופר קושית הכו"פ ס' צ"ח ס"ק ב' על הרשב"א ע"ש וע"ז הקש' מהא דאמרו בחולין דף צ"ז קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנ"ט בשלמא תרומה טעים ליה כהן אלא בב"ח מאן טעים לה ולפי דברת האחרונים מה קושיה הא בלוע בכלי אינו רק דרבנן וספיקא דרבנן לקולא הנה יפה הקשה וכיוון לדעתי שגם אני הקשתי כן כי מקור הדבר דבלוע בכלי אינו דאורייתא בב"ח מקורו מהר"י בן לב וגם אני ישבתי קושית הכו"פ טרם שזכינו להשו"ת חתם סופר והקשיתי ג"כ קושית מעלתו אמנם אני ישבתי הדבר דע"כ לא אמרינין ספיקא דרבנן לקולא רק בדבר שכבר נעשה אמרינין דבדרבנן אזלינין להקל ואמרינין שבודאי לא הוה איסור אבל כאן היאך אפשר דנאמר ספק דרבנן לקולא ובודאי אין כאן טעם דהא באמת יוכל להיות שיטעום טעם בשר בחלב ואיך נאמר ספיקא דרבנן להקל ונימא שבודאי אין כאן טעם דמה נעשה אם יטעום בו טעם בב"ח ועבר על דרבנן ולכך שפיר הקשה מאן טעים לה וז"ב לפענ"ד.

וע"ד הפלפול רציתי לומר דבב"ח אף בב"ח דרבנן ל"ש ספיקא דרבנן לקולא דהנה כל הטעם דספיקא דרבנן לקולא אף דכל מצוה דרבנן עובר על בל תסור וכמ"ש הרמב"ם בה' ממרים ובשרשי המצות אמנם האריך הרמב"ן בשרשי המצות דזהו מהמחילות שמחלו חז"ל על דבריהם דלהוי הספיקות מותרים כי היכא דלא יהיו דבריהם שוה לדאורייתא ממש ע"ש כי אינו לפני כעת ולפ"ז בב"ח דבב"ח דאורייתא אסור בהנאה ובדרבנן מותר בהנאה אף מדרבנן וכמבואר ספ"ז ס"א בהג"ה ועש"ק שם ולפ"ז שוב יש הבדל בין דאורייתא לדרבנן ושוב אינו דומה לגמרי לדאורייתא א"כ שוב י"ל דספיקא אף בדרבנן אזלינין לחומרא ובזה יש ליישב דברי הת"ח כלל פ"ה ממה שהקשה עליו הט"ז ס' צ"ח ס"ק ה' ע"ש ודו"ק אבל באמת לא קי"ל כן לדינא כמ"ש הש"ך שם ס"ק ז' וז"ל כיון דאמרו דכל ספק דרבנן לקולא א"כ כל שיש ספק אף במקום דאינו דומה לדאורייתא מ"מ ספיקא דרבנן לקולא ודו"ק היטב והנה יש לי בכל ענין שכתב מעלתו חדושים הרבה אבל מה אעשה שאין ביכלתי להאריך וכבר אמר החכם מה שהרצון חושק אפיסת היכולת עושק כי רבו טרדותי עד למעלה ראש דברי הכותב בנחיצה הדו"ש.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף