שואל ומשיב/א/ג/לה

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן לה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כ"ח תשרי מסר לי המופלג ר' בעריש מגריידינג נכד הגאון בעל בת עיני תשובה מזקינו הנ"ל שכתב בשנת תקחי"ת אור ליום ג' י"ג תשרי להגאון מוה' מנחם מאניס ז"ל אבד"ק לוקבא ע"ד הגט שנזכר בס' בת עיני שאחד נתן גט שהטעוהו ושלחו לו מכתב מאביו שאמר לו שבשום אופן לא יעשה רק שיגרש שיש לפניו שידוך הגון ואח"כ נודע שלא הי' מכתב מאביו ורצה הגאון מוהר"מ לומר דהוה גילוי מלתא ולא הוה גילוי כלל וע"ז הביא הבת עיני דברי הב"ח ומכתב מאליהו הנ"ל דכל שגילה דעתו קודם כתיבת הגט פשיטא דהוה גילוי דאלו הי' ידע שזה אינו מכתב אביו לא היה מגרש כלל ובאמת שיפה דבר ואין לפני ספר בת עיני לראות אם לא נמצא זו התשובה שם והאריך דאף אם הוה ספק באומדנא עכ"פ חזקת א"א מסייע דהוה אומדנא ואוקמא האשה בחזקתה אמנם לפע"ד הי' נראה לחלק ולישב קושית זקני הב"ח דע"כ לא אמרינן דגילוי מלתא בגיטא לאו מלתא הוא רק היכא דבשעת כתיבת הגט ונתינתו לא נתחדש ענין שלא ירצה לתת גט א"כ כיון דברצון נפש כתב הגט ונתן מה"ת לומר דגילה דעתו שלא לתת אבל היכא שיש ספק בעת כתיבת הגט שלא רצה ליתן כגון שמסר מודעא א"כ חזינן דבעת כתיבת הגט היה מסופק עכ"פ אם לתת הגט או לא וא"כ עכ"פ לא עשה ברצון נפש ממילא מועיל גם גילוי דעת לבטל הגט ובזה נראה לפע"ד הא דאמר ר"ה גטו כמתנתו הוא כיון דשכ"מ הספק לפניו אם יחיה או ימות וא"כ הספק לפניו אם יתן או לא בכה"ג הוה שפיר גילוי דעת וכמ"ש המהר"מ מלובלין דודאי דעתו הי' שלא יהי' גט כשיעמוד מחליו ואף דאנן מחמירין מטעם שלא יאמרו יש גט לאחר מיתה מ"מ סברת ר"ה שפיר היה ובזה מיושב מהך דפריך בב"מ פשיטא והיינו לפי דשם היא אמרה אי קיימת דידך אנא ואמרינן דהוה פטומי מילי והיינו כפירוש הרא"ש דכיון דהוא הי' לו להתנות וכל שחברו מתנה מה שזה הי' לו להתנות הוה ליה פטומי מילי וכמבואר בחו"מ סי' ר"ו ולפ"ז הרי חזינן דהוא לא רצה להתנות וא"כ לא הוה גילוי מלתא ועדיף טפי מלא התנה כלל וגרש בסתם וכאן הרי חזינ' שהיא התנית מה שהי' לו להתנות והוא שתק ולפ"ז בהך דאשקלי' לחתני' דירמי' ביראה יש לומר דלא הוה גילוי דעת לאביי משום דכיון דחזינן דרצה לכופו שיגרש אף הוא גמר בדעתו לגרש דהרי חזינן דרצה לכופו והוא מן הכופין להוציא סבר בדעתו שבודאי יכופו לגרש ולמה לא יתרצה תיכף להקל צערו וכעין דדחה רבא ודו"ק ולפ"ז בנדון הבת עיני כיון דעכ"פ בשעת שנתן הגט נתן בנפש חפיצה שסבור הי' שעושה כן עפ"י מכתב אביו א"כ ניהו דאחר כך נתגלה ששקרו לו עכ"פ הגט נתן ברצונו ואם כן הוה ליה גט מעליא ומה בכך שהי' גילוי הדעת כל שבעת כתיבת הגט ונתינתו הי' ברצונו לא אכפת לן במה שאם הי' יודע לא הי' נותן זה לא מקרי רק גילוי דעת בעלמא ולא הוה מלתא כלל בגט וז"ב לפע"ד.

ובזה נראה לפע"ד להצדיק דברי המהר"ם מלובלין הנ"ל דהוה אומדנא והיינו דכיון דחזינן דמהר"י מפריש תיקן שלא להזכיר תנאי בגט כלל והיינו משום דחש שמא יאמרו יש גט לאח"מ ובין לפירש"י ובין לפירוש התוס' יש חשש שמא יאמרו יש גט לאח"מ ולפ"ז כיון שלא יכול להתנות שפיר הוה גילוי מלתא והא דלא אתני בפירוש משום תקנת הר"י מפריש אבל בש"ס דלא חשו שמא יאמרו יש גט שפיר ל"מ גילוי דעת דא"כ למה לא התנה בהדיא כן וע"כ דגמר בלבו לגרש עוד נראה לי ע"ד הפלפול במה דאביי לא חש לגילוי דעתא בגיטא דהנה מבואר באהע"ז סי' י"ז וסי' מ"ב ובכמה דוכתי דגיטין דמיא בקצת לד"נ ולפ"ז הרי נודע דבד"נ ל"מ אומדנא כמ"ש גבי שמעון בן שטח וכבר הארכתי בתשובה אחת לדחות דברי המהרי"ק דס"ל דל"מ אומדנא בד"נ ואני ביארתי שברמב"ם מבואר דיש חילוק בין ד"מ לד"נ ולפ"ז בגט דדמיא לד"נ ל"מ גילוי דעת דאומדנא ל"מ בגיטין דהוה ד"נ ולפ"ז מיושב קושיתה ב"ח מהך דב"ב דאמרו שם דהוה גילוי מלתא בעלמא דהרי המהרי"ק מחלק לפי דרכו דכל דהמעשה מבורר מועיל אומדנא והיכא דאין המעשה מבורר ל"מ אומדנא ע"ש ולפ"ז זהו שם דהאומדנא היה ע"ד כן ואינו סותר המעשה אבל היכא דהאומדנא רוצה לסתור המעש' בודאי לא מועיל וא"כ כאן דהאומדנא רוצה לבטל המעשה ל"מ האומדנא אבל שם דהאומדנא הוא על המעשה גופא שאינו עושה ברצונו א"כ פשיטא דמועיל שהרי יש ספק על גוף המעשה וז"ב לפע"ד ויש לי להאריך בזה אך לפי שהוא רחוק ע"כ דברי מעטים עוד נראה לי בישוב קושית הב"ח דלכך לא מועיל גילוי דעתא בגיטא משום דהדברים שבלב אינם מועילים ולפ"ז בכותב גט ונתנו רק שאומר ברוך הטוב והמטיב דאנן מסתפק לן אם כוונתו לבטל או לא פשיטא דאין דברים שבלב מועילים לבטל מה שעושה מעשה ובזה מיושב הטיב קושית הב"ח דכבר נודע מ"ש המתרי"ט וכבר קדמו הר"ן דהיכא דהוה דברים שבלבו ובלב כל אדם מועיל ולפ"ז שם כשמוסר מודעא הרי נודע לכל אדם דלמה יתן גט וימסור מודעא וא"כ בכה"ג הו"ל דברים שבלבו ובלב כל אדם ובודאי מועיל משא"כ שם דאמר ברוך הטוב והמטיב הרי לא נודע לאדם מה כוונתו אם לבטל או לא וא"כ הו"ל דברים שבלבו לבד ואדרבא כל אדם כשרואה שנותן גט פשיטא דלא כוון לבטל א"כ אף שגילה דעתו הו"ל דברים שבלבו לבד ול"מ וז"ב כשמש ואף דבמתנה קי"ל בש"ע סי' ר"ז סעיף ז' דדברים שבלבו הוה דברי' היינו מטעם שכתב הסמ"ע כיון שהוא בחנם למה יעשה זאת וזה דוקא במתנה אבל בגט אדרבה מדטרח וכתב גט ונתן למה יעשה זאת וע"כ דרצה לגרש וא"כ פשיטא דל"מ דברים שבלב ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד לישב מה שהקשו מהך דאשקלי' לחתני' דירמי' ביראה והא גם לאביי קשה ולפמ"ש א"ש דשם דאשקלי' וא"כ עכ"פ בלבו של כל אדם לא הוה דהא באמת הי' מהכופין לגרש וא"כ מצוה לשמוע דברי חכמים ושפיר לא מועיל דברים שבלב ודו"ק.

ובזה מיושב היב פירש"י דר"ה מיירי במגרש סתם והקשו התוס' דא"כ מה פריך הש"ס בב"מ פשיטא והא קמ"ל לאפוקי מדר"ה ולפמ"ש א"ש דבאמ' דעת המהר"ם מלובלין דלאחר תקנת ר"י מפרי"ש כל שעמד חוזר דהו"ל כאלו התנה וכבר כתבתי דהקשו עליו דהוה גילוי מלתא בעלמא אך לפמ"ש א"ש דבאמת הא דלא מועיל גילוי מלתא בגיטא משום דברים שבלבו לבדו ולפ"ז בשכ"מ דהו"ל דברים שבלבו ובלב כל אדם דודאי מועיל דהרי כל אדם יודע ששכ"מ שמגרש לא מפאת שרוצה בגירושין רק שמתירא שלא ימות ולא תצטרך לזקוק ליבום וא"כ בכה"ג הו"ל דברים שבלבו ובלב כל אדם ובכה"ג מועיל ולפ"ז הרי רבא ורבא לא ס"ל הך דר"ה וחשו לשמא יאמרו יש גט לאחר מיתה א"כ עכ"פ בלב כל אדם לא הוה דהא שייך חשש שמא יאמרו וכעין מ"ש התו' בב"מ דף ט"ז דל"ש לומר הכל יודעים שאין מכר ביובל דהא איכא רב דס"ל מכורה ויוצאה ולפ"ז גם כאן כל דיש סברא לומר דיש לחוש שמא יאמרו יש ג לאחר מיתה וא"כ שוב ל"ש שבלב כל אדם הוא דהרי יש לטעות עכ"פ כרבה ורבא ושפיר פריך פשיטא אבל ר"ה דאמר לנפשי' טרם שידע סברת רבה ורבא שוב שפיר שייך גילוי מלתא ולפ"ז לאחר תקנת ר"י מפר"יז שלא יהי' תנאי כלל והוה כרות גיטא גמור וא"כ ל"ש שוב החשש דיאמרו שיש גט לאחר מיתה ושוב שייך גלוי מלתא בגיטא אף לאביי דהו"ל בלבו ובלב כל אדם ושפיר כתב המהר"ם מלובלין דשייך גלוי מלתא בגיטא ודוק היטב כי הוא ענין נעים ונחמד ולפ"ז גם בנדון דבת עיני ניהו דהטעוהו במכתב אביו אבל עכ"פ בלבו הי' בלבד אבל שאר כל אדם שראו שנותן גט לא ידענו שבשביל זה הוא נותן והרי רבים לא ראו ולא ידעו כלל ממכתב אביו שנשלח לו וא"כ ניהו דבלבו הי' בשביל זה אבל לא היה רק דברים שבלבו בלבד ושפיר לא מועיל גילוי דעלמא בגיטא ודו"ק והנה במ"ש דהוה דברים שבלבו ובלב כל אדם מועיל גלוי מלתא הנה יש סתירה לכאורה ממ"ש הריב"א בקידושין דף נו"ן דכל דהדברים שבלב סותרים מ"ש בפיו ל"מ אף דהוה בלבו ובלב כל אדם וכמו שאמרו ודלמא שאני התם דעקרה לתנאה ופירש הריטב"א דהיינו כל שעוקר למה שאמר בפיו ולפ"ז לכאורה נסתר כל הבנין דהא במסר מודעא סותר מה שבפיו וכן בשכ"מ והנה במסירת מודעא יש לישב עפמ"ש הבת עיני בתשוב' הנ"ל לישב מה דקש' על הריטב"א הנ"ל דא"כ למה לא משני הש"ס גם במקריב שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני דלכך ל"מ דברים שבלב דסותר למ"ש בפיו וכתב דל"ק דדוקא היכא שיש ללמוד מדברי פיו שסות למה שחשב בלבו הוא דל"מ דברים שבלב אבל כל שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני אין ראיה ממ"ש בפיו רוצה אני דהא כפו אותו ושוב הדברים שבלבו דברים ודפח"ח וא"כ במסירת מודעא הוא כן אבל משכ"מ קשה אך ז"א דבשכ"מ בודאי אינו סותר דבאעת גם הוא מסופק אם יחי' או ימות וא"כ באמת כשימות הוא רוצה בגט ולכשיחיה אינו רוצה וא"כ אין דברים שבלבו סותר למה שאומר בפיו ועושה מעשה ודו"ק היטב כי נכון הוא אחר שכתבתי כל זאת הגיע לידי ספר בת עיני ושם ראיתי התשובה הראשונה אשר כתבת בזה והרגיש ג"כ על הב"ח מה שהקשיתי מהך דאשקלי' לחתני' דירמי' בירא' ונדחק ונהניתי עד מאד שבראשית ההשקפה ת"ל הרגשתי בזה והנה דרך אגב ארשום מ"ש הסמ"ע ר"ס ר"נ ס"ק ב' דה"ה במוחל לו החוב ואם עמד חוזר והנה בט"ז שנדפס מחדש בקעניגסבורג כתב שכן מבואר במהר"מ ב"ב סי' תתל"ב וגם הקצה"ח הביא דברי המהר"ם ב"ב ולפע"ד אין משם ראיה שהרי שם הי' המעשה דראובן הלוה לשמעון מעות לימים חלה ראובן על למות וצווה לביתו ובא שמעון ומחל לו החוב ואם ימות יוסיפו לו ליטרא מפשוט' ועמד מחליו וכתב דיכול לחזור בו ממנ"פ אם מתנת שכ"מ במקצת משוית' לי' אמור רבנן מתנת שכ"מ במקצת בעי קנין ואם מצוה מחמת מיתה אמור רבנן אם עמד חוזר והנה שם דמחל לו החוב ואם ימות יוסיפו לו ליטרא הנה אף לכאורה אם נימא דעמד חוזר כאן שמחל לו החוב לגמרי רק שאם ימות יוסיפו לו הרי מחל לו אף שיעמוד אך י"ל כיון דתלה זה בזה אולי לא רצה למחול רק כשימות ויוסיפו לו וגם כיון שבב"א אמר לו כן אפשר דלא רצה ליתן לו עד שימות ויוסיף לו ובזה מיושב מה שהקשה הקצה"ח במ"ש אם מתנת שכ"מ הוא הא בעי קנין והקשה הוא דמחילה א"צ קנין ולפמ"ש א"ש דבאמת המחילה בלא"ה מחל גם כשלא ימות רק כיון שבמאמר אחד אמרם אולי כוון דוקא כשימות ולכך אמר שוב צריך קנין ולפ"ז אין ראיה משם דשם ביאר בהדיא גבי הוספה וכשימות וא"כ בודאי אם עמד חוזר ודו"ק. והנה בהא דאמרו בגיטין שם ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוה גיטא ומדרבנן שרינן א"א לעלמא ומשני אין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה נתקשה הפ"י דלמה לא אמרו כל דמגרש אדעתא דרבנן מגרש שהרי כותב כדת משה וישראל ודעתיהו דרבנן היו שיפקיע לגמרי הנה מצאתי הקושיא בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפ"ה מה שהשיב להרב ר' דוד בן זכרי' מפאס והוזכר בסוף ספר כנה"ג על אהע"ז בהשמטות יעו"ש אמנם התירוץ אינו מבואר שם כ"כ וכפי הראות כיון דעכ"פ מידי ריח הגט לא יצא ולא בטל לגמרי ויעוין במיוחסות סי' קכ"ה שם הוכפל התשובה הלז אינו מובן היטב דניהו דריח הגט הוה עכ"פ איך שרינן א"א לעלמא אמנם לפי מה שמצאתי במרדכי ריש האומר בפ"ג דקידושין שם הוא נותן כלל דלא שייך אפקעינהו לקידושין רק היכא שבשעת קידושיו היו קידושין גמורים ואח"כ נתחדש ענין ע"ש ולפ"ז זהו לענין קידושין אבל בגיטין לא שייך לומר דאדעתא דרבנן גרש דהרי באמת בשעת גירושין תיכף לא גרש אדעתא דרבנן מיהו יש לדחות דבאמת בשעת מעשה היה אדעתא דרבנן רק כשעמד רוצה לחזור בו ושייך אדעתא דרבנן והעיקר נראה דבאמת צ"ב מה כח ביד חז"ל להפקיע הקידושין וצ"ל דבאמת כיון דאין דבר שבערוה פחות משנים והודאת בע"ד לא מועיל א"כ כיון שקדש ע"ד חז"ל א"כ כל שרוצה לבטל שוב היה כאלו אין עדים ע"ז שהרי העדים ראו וידעו שזה מקדש ע"ד חז"ל וכל שרוצה לבטל זאת הוה כאלו קדש שלא בעדים ול"מ הקידושין וממילא נפקעים וממילא נעשה ב"ז דהרי קידש בלי עדים ולפ"ז כל הטעם דבעי עדים אמרו בקידושין דף ס"ט דחב לאחריני וכמ"ש התוס' בגיטין ז' משום דחב לכהן ולפ"ז בשלמא בקידושין אם הפקיעו שפיר הועילו חז"ל דלא חב לאחריני אבל בגיטין מה יועילו אם יאמרו דהוה גט ג"כ תאסר לכהן ושוב ל"ש דגרש אדעת חז"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף