שואל ומשיב/א/ג/לא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן לא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וכ"ט אז כבור הרב המאה"ג המופלג בתורה ויראה יורה וכו' מוה' שלמה גאנצפריד נ"י אבד"ק אונגוואר. מכתבו הגיעני בשבת קודש העבר ואז הי' לי כמה מכתבים הנחוצים ותמול הי' צום והיום קמתי להשיבו והנה אודות השפארקאססא שיש מלוים ישראלים הרבה בחבורה ולוין הרבה ישראלים בחבורה וע"ז רצה מע"ל לאסור בשביל הרבית ואני השבתי ל"מ לשיטת רש"י דע"י שליח מותר כאן הוא עכ"פ ע"י שליח ואף להחולקים על רש"י כאן כ"ע מודים דהא אין מבורר שהיהודים נותנים הריוח להמלוין היהודים וע"ז בא מע"ל שנית לעורר שהרי האחריות על המלוה כמ"ש החות דעת סי' ק"ס וה"ה כאן וגם הא נכתב השט"ח על שם המלוה ובכהאי גונא כתוב המהר"ם דה"ל כאילו לוה המלוה בעצמו להלוה והאריך בזה ואני תמה על מע"ל דאין ענין לזה דשם השטר נכתב על שם המלוה הוי כאילו לוה המלוה בעצמו אל הלוה ומבורר המלוה והלוה ובכה"ג השליח שנתן המעות הוי כאילו עבד מעשה קוף בעלמא אבל מה ענינו לכאן אטו מבורר אי המלוה והלוה ישראל והלא כל הענין הוא בשותפות והמעות מעורב ואולי היהודי שלוה שנותן השטר או להיפך הוא לוקח המעות של העכו"ם השותפים וכן להיפך ואין לומר דהא אין ברירה בדאורייתא ואולי בהמעות המלוה ישראלי להלוה היהודי דז"א דבדבר הנבלל ומעורב ל"ש ענין ברירה דכולי של זה ושל זה ואיזה סימן יש או של זה הוא או של זה ובלא"ה נראה לי דכאן בא האיסור ע"י תערובות ובכה"ג דעת התוס' בתמורה ד' למד ד"ה ואידך דכל שהאיסור לא הי' קודם התערובות והי' היתר אח"כ כשבא האיסור בתערובות יש ברירה הן אמת די"ל דשיטת התוס' היא דוקא למ"ד יש ברירה וט"ז הקשו דא"כ נשדי חדא ונימא יש ברירה וע"ז חלקו דכל שהי' האיסור קודם ל"ש ברירה וא"כ זה דוקא למ"ד יש ברירה אבל למ"ד אין ברירה אף בכה"ג שהי' בתערובו' אמרינן דאין ברירה אבל המעיין תוס' סוטה ב' מ"ח משמע דאף למ"ד אין ברירה שייך סברת התוס' וכן הבין התוס' יו"ט בתמורה פ' ואו מ"ג שם ובביאור דברי התוס' הארכתי בתשובה וגם דרשתי בפרקי שבת תשוב' זה לי שנים רבות אמנם בלא"ה ל"ש כאן שהשטר כתוב על שם המלוה דאין מבורר מי המלוה ומי הלוה מהמלוה היהודי וכמ"ש וכעין זה מצינו לענין ערב במהרשד"ם הובא בש"ך ח"מ סי' קכ"ט בכה"ג שלא מבורר מי המלוה ל"ש ערבות ועי' תומים וקצה"ח שם מה שפלפלו בזה ואני כתבתי בתשובה באריכות והבאתי דברי התוס' בקידושין י"ט ד"ה אומר דכל שלא דבר למקדש ל"ש ערבות ע"ש וה"ה לענין רבית בכה"ג שאין מבורר מי המלוה להיהודים כיון שכולם שותפים וכן להיפך ל"ש איסור רבית לכ"ע אף להחולקים על רש"י וע"כ לפע"ד ההיתר ברור ונסלח לכל עדת בני ישראל העושים כן ולדעתי כשיחזור וידפיס ידפיס שחזר בו מזה ועל דבר הזייגער עם רביד של זהב על דעתי הוא מותר לשאת ואף שמ"על כתוב שהח"ץ ז"ל לא נשא רק במקום שיש עירוב וכך כתבו האחרונים לפע"ד כל שהוא לבוש בבגדיו ובפרט שהוא עם רביד זהב ודאי מותר אף במקום שאין עירוב דהוה תכשיט ולא משא כן נלפע"ד בפשיטות דברי הכותב בנחיצה הדו"ש באהבה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף