שואל ומשיב/א/ג/יא

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן יא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה לחכם אחד. במ"ש להקשות על דברת התוס' בסוטה דף ו' ע"א ד"ה אשת כהן שהקשו דאמאי לא פריך ממי שנשא אשה ונעשה פצוע דכא ויש לו אח כשר דדמי למתניתין וע"ז הבאת דברי התוס' ביבמות דף פ"ד ע"ב שכתבו בד"ה שייר דאף שנפצע לאחר שנשאה לא שייך לומר במותר לה נאסר דל"ש אלא כשנעשה באשה מעשה שנאסרה בכך לבעלה כגון סוטה ומחזיר גרושתו ע"ש הרי דתירצו לקושייתם ולא הניחו התוס' בסוטה דבריהם בקושיא וגם שאלת להבין סברת התוס' ביבמות דסוף סוף שייך הק"ו אם במותר לה נאסר והנה הקושיא הראשונה באמת אין קושיא כ"כ דזה הוה דבר המצוי בתוס' שלפעמים יניחו במקום הלז בקושיא ובמק"א יתורצו קושיתם וכבר נודע שבעלי התוס' הי' רבים וכמ"ש המהרש"ל כ"פ אך אחר אשר דפקת דלתי מדרשי לא אשיבך ריקם ומקודם נבאר סברת התוס' במ"ש לחלק ביבמות וכתבת דלא הבינות כוונת הדברים ולפע"ד הדברים פשוטים דבשלמא כשהיא עשתה מעשה שנאסרה א"כ היא ע"י המעשה נשתנה דינה ושפיר הוה הק"ו אם במותר נאסר לה באיסור לא כ"ש אבל בפ"ד אטו נשתנית האשה ממה שהיתה רק שהחסרון והמניעה הוא מצדו וא"כ ל"ש לומר שהיא נאסרה שמצדה לא בא האיסור ורק החסרון מצדו וכל שאינו אותו האיש כגון יבמה לא נאסרה לו דבה לא נעשה מעשה האסור וז"ב מאד אמנם מאין יצא להם לתוס' זאת נראה לפע"ד דהדבר מבואר בסוטה שם בהא דמשני בסוטה שם אלא אונס בישראל משרא שרי ולגבי דהאי ליכא איסורא והוא תמוה מאד דסוף סוף הוה הק"ו דמה במותר לה נאסרה שלבעלה נאסרה לאסור לה לא כ"ש ומה לנו במה דלישראל משרא שרי ולפמ"ש א"ש דהכי כוונת הש"ס כיון דלישראל משרא שרי ומטעם דהיא לא עשתה מעשה הנאסרת דהרי אנוסה היתה ולא פעלה און ורק דמשום קדושת כהן החמירה תורה שתהיה נאסרת על הכהן א"כ האיסור והמניעה בא מצדו והוה דומיא דפ"ד דלא שייך במותר לה נאסרה וכמ"ש התוס' ולפע"ד זה ראיה ברורה לדבריהם ומעתה מיושב היטב קושית מעלתו דאין דברי התוס' סותרים דבסוטה שם לפי הס"ד דפריך מאשת כהן שנאנסה ולא הוה ס"ל חילוקא דש"ס שפיר הקשו בתוס' דהיה לו למפרך מפ"ד אבל אחר דמחלק הש"ס דכל דהאיסור והמניעה מצדו ל"ש הק"ו דלגבי אחר דליכא חסרון זה היא בהיתירה עומדת דהיא לא נשתנה א"כ שפיר כתבו ביבמות לחלק גם בפ"ד כן וז"ב כשמש ומדי דברי זכר אזכור מה שנסתפק הנימוק"י באשת כהן שנאנסה אם פטורה מן החליצה ועיין בב"ש סי' קע"ג ס"ק י' מה שהקשה בזה בשם הב"ח ותירץ וצ"ע מדוע לא הביאו דברי הש"ס כאן שמבואר דאינה מתיבמת באח כשר ורק בחלל מקשה הש"ס לא תתיבם ומחלק אבל בלא"ה פשיטא דאינה מתיבמת וממילא דאינה חולצת וערש"י וצע"ג.

והנה לכאורה קשה לי לפי הק"ו של רבא א"כ בראתה דם מחמת תשמיש ג"פ דנאסרה לבעלה אם כן לא תתייבם אם מת בלי בנים קודם שנתגרשה דאם במותר לה נאסר' דהיינו לבעלה מכ"ש לאסור לה וכאן ע"י מעשה שעשתה נאסרת דהיינו במה שנתחדש לה בגופה מקרי שרואית דם מחמת תשמיש וזה פשוט שאין חילוק בין מעשה ברצון למעשה אונס דכל שנשתנה גופה אמרינן הק"ו ואולי כיון דמתירין אותה לאחר משום שלא כל האצבעות שוות אם כן תלינן שהחסרון בא מצדו ובכה"ג לא שייך הק"ו וכעין מ"ש בכוונת התוס' וז"ב. אחר שכתבתי כל זאת ראיתי בספר נתיבות לשבת שנדפס מחדש מהגאון בעל הפלאה זלה"ה שבסי' ה' גבי פ"ד הביא דברי התוס' האלו והרגיש בסתירתם וכתב לחלק דדוקא ע"י מעשה ממש הוא דשייך הק"ו וכל שנעשה מעשה אף שאשה לא עשתה מ"מ שייך הק"ו ודוקא בפ"ד שנפצע ונעשה מעשה אבל בפ"ד ע"י חולי שלא נעשה מעשה לא שייך הק"ו ובזה מיושב שם כמה קושיות ובאמת שלדבריו היה מיושב דברי התוספתא פרק עשירי מיבמות שהביא מעשה באחד שעלה לראש הזית ונפל ונפצע ובא ובעל אשתו ומת ושאלו לר"י בן נורי מהו שתתייבם אשתו והיא תמוה דלמה תאסור ליבם והרי אשת פצוע דכא מותרת להתייבם כדאמרו ביבמות דף פ"ד ובתשובה אחת אודות מי שנחתך ביצה הימנית הארכנו בזה ולפמ"ש ההפלאה ל"ק דכיון שנפצע ע"י מעשה אסורה ליבם מק"ו אבל באמת לכל המעיין בצדק יראה שכוונת התוס' הוא כמ"ש דכל שאשה לא עשתה מעשה האוסרת ל"ש הק"ו ובזה מיושב גם מנדה וכמ"ש ודו"ק ובמה שהקשיתי לעיל על הנימוק"י מצאתי במלמ"ל פ"ו מיבום הלכה י"ט שהקשה להיפך ובאמת שלפמ"ש בביאור דברי הש"ס יש ליישב קושיתו אבל מה שהקשיתי קשה טובא ודו"ק. ומדי דברי בענין פ"ד זכר אזכור מה שאמרתי לדחות דברי הלבוש ושיטתו דדעתו דניטל ביצה אחת אף שמוליד מ"מ מקרי פ"ד וכן נראה מהמהרש"ל ביש"ש ביבמות שס"ל כן ועיין באגרת בקורת לדו"ז הגאון מוהר"י עמדין ז"ל שמילא הדברים ולפע"ד ראיה ברורה דלא כשיטה הלז מהא דכתבו התוס' בקידושין דף ע"ב ד"ה חמשה דלכך לא חשיב קהל דפ"ד משום דל"ש ביה קהל והמהרש"א נדחק בכוונתם ולפע"ד הפירוש הפשוט דל"ש בי' קהל דאינו מוליד ועי"ז ל"ש בי' דורות וכעין דאמרו ביבמות דף ע"ו (ועיין מהרש"א בקידושין שנדחק מאד דלמה לא נקרא פ"ד קהל והדבר פשוט כמ"ש) וכן מצאתי לש"ב הגאון בכסא דהרסנא בתשובותיו לענין פ"ד שרמז לזה ונהניתי ולפ"ז לשיטת הלבוש יקשה דהא בכה"ג שייך דורות ואפ"ה חשוב פ"ד ודו"ק. וראיתי בחידושי הריטב"א שפירש בשם הראב"ד דתרי דממזר ותרי דעמוני ומואבי וחד דפ"ד אבל דמצרי ואדומי לא קחשיב דההיא בהיתירא כתיב יבא להם בקהל ד' ע"ש הנה הוא חשיב גם פ"ד וא"כ מיושב שיטת הלבוש די"ל דלכך חשיב פ"ד בקהל משום דמשכחת לה דמוליד בכה"ג וא"כ אדרבא מזה ראיה להלבוש ודו"ק ולפע"ד היה נראה ראיה לשיטת הראב"ד דהנה השעה"מ פט"ו מא"ב בהלכה נ"א הביא בשם הרב מוה' אליהו אלפנדרי ז"ל בעל סדר אליהו רבא שנסתפק באותן דלית בהו יתורא דקהל ד' אי מותר בספיקו אי הדרש דדרשינן בממזר ודאי לא יבא אבל ספק יבא לכל הפסולי' דהיינו עמוני ומואבי ג"כ או לא דהיינו לשיטת רש"י דחמשה קהלי היינו פסול יוחסין ולא פ"ד ולפ"ז ממילא לשיטת הראב"ד דמצרי ואדומי לא קחשיב להו בהנך חמשה קהלי א"כ אף דנימא דגלי קרא בכל קהלי אבל דוקא אותן דכתיב בהנך חמשה קהלי אבל מצרי ואדומי ודאי ספיקן אסור וטעמא נראה לפע"ד דבאמת אם נימא דספיקן מותר והיינו דבעי שיהי' מצרי ודאי אבל כל שיש ספק ל"מ ואף רוב ל"מ כל מקום דבעי ודאי וא"כ יקשה הא כשם שהוא ספק אם הוא מצרי כמו כן יש ספק אם הוא עמוני ואסור איסור עולם דכל דלא אזלינן בתר רוב שוב יש להסתפק להיפך וא"ל דל"ח לספק דז"א דהא במצרי דור שלישי מותר וא"כ הוה תרתי ספיקי דסתרי אהדדי דכל שניקל בדור שלישי ולא נחוש לשמא הוא עמוני והיינו ע"כ דאזלינין בתר רוב והם ממצרי וא"כ ה"ה להיפך אם נסתפק על הראשון אם הוא מצרי או כשר יש לומר דהוא מצרי ואזלינן בתר רוב וכבר נודע דאף בתרי גופים הוה ס"ס דסתרי אהדדי וכמ"ש המהרי"ט בחידושיו לקידושין דף ע"ג גבי ממזר ודאי ועיין פר"ח סי' ק"י בכללי הספיקות וע"כ מחמרינן בספק מצרי ואינו בספק א"כ ה"ה בכלהו יש לומר להחמיר בספיקן וע"כ כשיטת הראב"ד דמצרי ואדומי אינם בכלל הנהו חמשה קהלי וא"כ ממילא יש לומר דהם באמת אסורים בספיקן אבל בהנך חמשה קהלי גלתה התורה באחד מהם שספיקו מותר דהיינו בממזר וה"ה לאינך.

והנה בגוף ספיקו של אליהו רבא הנ"ל דמנ"ל דנדרוש דוקא לממזר ודאי ודלמא קהל דעמון ומואב מותר ונדרוש קהל ודאי על עמון ומואב הנה לפע"ד הי' נראה דבשאר קהלי לא שייך למדרש קהל ודאי דגבי שאר אומות מנא ידעינן איזה היא ודאי דהא גבי ב"נ לא אזלינן בתר רוב כמ"ש הפרמ"ג בסי' ס"ב דלא גלתה התורה דאזלי בתר רוב רק בישראל ולא בא"ה ובתשובה אחרת הארכתי בזה וא"כ בשלמא בממזר דהוא מישראל רק שהוא ממזר אבל שייך לומר ממזר ודאי דנודע שהוא ממזר אבל בעמוני ומואבי וכן מצרי ואדומי לא שייך קהל ודאי דמנא ידעינן אביו מנו דהא ל"ש ליזל בתר רוב בא"ה וז"ב מאד ובלא"ה נ"ל דתלוי בזה דבש"ס מסתפקא אם חד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי מישראל ואייתר חד קרא לקהל גרים ור"י ס"ל דכהנים ולוים מחד קהל נפקי או דשתוקי בישראל וממזר בשתוקי מחד קרא נפקי ולפ"ז אם נימא דמחד קרא נפקי שוב ל"ש למדרש רק על ממזר ודאי דעל עמוני ומואבי ל"ש למדרש עמוני ודאי לא יבא בקהל ודאי אבל בקהל ספק יבא דהיאך שייך קהל ספק דהא חד קאי לכהנים ולוים ולישראל והיאך שייך בהו קהל ספק ולכך לא שייך למדרש רק על ממזר ושפיר דרשו קהל ודאי הוא דלא יבא וממזר ודאי לא יבא דזה הוה ענין אחד וא"ל דהכי כוונת הקרא עמוני ודאי בקהל ודאי אבל בקהל ספק לא דהיינו בשתיקות דז"א דהרי אמרו בדף ע"ד ע"ב דאעפ"י שר"י אוסר גר בממזרת ה"מ גר שראוי לבא בקהל אבל גר עמוני ומואבי דאינו ראוי לבא בקהל לא ולפ"ז היכי נדריש דעמוני ודאי לא יבא בקהל ודאי אבל בספק יבא דהא עמוני מותר בקהל ודאי ג"כ דאינו ראוי לבא בקהל ולכך ע"כ דרשינן על ממזר דבזה ממזר ודאי לא יבא בקהל ודאי אבל ספק בספק מותר וז"ב כשמש ולפ"ז זהו להך לישנא דדריש ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קרא אבל למאן דמצריך תרי קראי שפיר יש לדרוש עמוני ודאי ג"כ ובאמת בעמוני לא נדרוש בזה הך דקהל ודאי ולא קהל ספק רק דלא יבא בקהל כהנים לוים וישראלים ולא מיעט קרא ספק וז"ב ובזה מיושב היטב קושית השעה"מ שהקשה על סדר אליהו רבא דכתב דבעמוני ומואבי ל"ש למדרש ודאי ולא ספק וא"כ ה"ה במצרי ואדומי וא"כ היאך הקשו התוס' ביבמות דף ע"ח ד"ה מצרי רישא שתיקות דהא ר"י ס"ל דבקהל ודאי לא יבא הא בקהל ספק יבא והבן יהי' מותר דממזר ודאי אמר רחמנא הרי דלאו דוקא בממזר ה"ה בשאר קהלי דאל"כ מה קשיא להו הא במצרי לא דרשינן קהל ודאי ולפמ"ש א"ש דהתוס' דייקי דר"י דריש בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא והיינו להך לישנא דחד למשרי שתוקי ישראל וחד למשרי ממזר בשתוקי דאל"כ הי' להם לומר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בספק יבא ומדחלקו התוס' וכתבו דר"י ס"ל דקהל ודאי הוא דלא יבא הא בספק יבא והיינו למשרי ממזר בשתוקי ואח"כ הביאו ממזר ודאי והיינו למשרי שתוקי בישראל וא"כ להך לישנא באמת גם בעמוני ומואבי נמי דרשינן עמוני ודאי וז"ב ובזה מיושב היטב קושית השעה"מ דלמה הוצרכו התוס' להך דר"י ס"ל בקהל ודאי לא יבא הא בספק יבא והא במצרי דאינו ראוי לבא בקהל אף אם הי' קהל ודאי הי' מותר לבא כדאמרו בדף ע"ד ע"ב הנ"ל ולפמ"ש א"ש דבאמת המצרי הי' מותר גם בקהל ודאי רק דהוצרכו להקשות להך לישנא דדרשינן קהל ודאי מחד קרא וממזר ודאי מחד קרא דאל"כ אין מקום לקושייתם וכמ"ש ודו"ק. מיהו בלא"ה מיושב קושית השעה"מ השני' דאף דגר עמוני ומואבי מותרין בממזרת ודאי היינו דוקא עמוני ומואבי דאינן ראוין לבא בקהל לעולם א"כ אף דקהל גרים אקרי קהל מ"מ אינם ראוים לבא בקהל מקרי אבל מצרי דיש לו תקנה לאחר ג' דורות יש לומר דבכה"ג כל דקהל גרים אקרי קהל ל"ש לומר דאינו ראוי לבא בקהל דעכ"פ במינו ראוי לבא בקהל מקרי ובזה נראה לפע"ד לומר הא דהראב"ד הוציא מצרי ואדומי מהכלל משום דבזה ל"ש לומר מצרי ואדומי לא יבאו בקהל דהא לא נודע איזה מהנך קראי מורה על שתוקי בישראל או על מצרי בממזרת ומצרי בממזרת אסור והיאך שייך לומר דלא יבאו בקהל והא אף בממזרת אסור וצ"ע בזה אבל מה כחדשתי דדוקא גר עמוני ומואבי הוא דמותר יש לו פנים בהלכה לפע"ד דעכ"פ במינו ראוי לבא בקהל מקרי ומ"ש הסדר אליהו ראיה מהא דאמרו דסנחרב בלבל האומות וכל דפריש מרובא פריש ות"ל דאף אם לא הוה רק ספק הי' מותר לפע"ד הי' נראה דכיון דהי' קבוע גרע משאר ספק ואסור ולכך הוצרך לומר כל דפריש מרובא פריש ובטל הקביעות וכמו דאמרו בנמצא הלך אחר הרוב וכעין זה כתב המלמ"ל פט"ו מא"ב ה"א דספק קבוע גרע משאר ספיקות ודוק ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' הי' שהאריך לענין ספק פ"ד ולא נזכר כלל משיטת הראב"ד הנ"ל שבריטב"א. והנה אי קשיא לי על הלבוש הא קשיא לי דלסברתו אף דיכול להוליד מ"מ מקרי פצוע דכא א"כ יקשה הא דאמרו ביבמות דף מ"ט וסמוך לי' לא יבא ממזר אלמא מהני הוה ממזר והקשו התוש' ד"ה וכתב וא"ת והא הפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בנתים וי"ל כיון דלאו בני בנים נינהו דלא שייך בהו ממזר לא חשיב הפסק ולשיטת הלבוש הא משכחת לה ממזר דיכול להוליד אף שהוא פצוע דכא כגון בעל ביצה אחת דמוליד וע"כ דאינו מוליד ולפענ"ד היא ראיה נכונה ואין לי ספר אגרת בקורת מדו"ז הגאון מוה' יעב"ץ ז"ל רק ספר ישועת יעקב סי' ה' וסי' קע"ב האריך בדברי הלבוש הנ"ל ולא הזכיר ראיה זו וגם בספר כסא דהרסנא יש תשובה בענין זה ואין אתי לעיין בו וע"כ קצרתי.

והנה בהא דאמרו למשרי שתוקי בישראל הקשו בתוס' ישנים תימה היכא מדרש שתוקי בישראל מיתורא דקרא וכתבו דמקיש ממזר לקהל מה גבי קהל ממעטינן מקהל ספק ה"נ גבי ממזר ממעטינן מספק ולא זכיתי להבין לא הקושיא ולא התירוץ דמ"ש דמקיש ממזר לקהל אדרבא רבא אמר להיפך התורה אמרה לא יבא ממזר ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא א"כ חזינן דאדרבא ממזר פשיטא לי' דודאי הוא ולא ספק ומכ"ש לפי מה שנראה שהקדמונים לא גרסי בדברי רבא הך סיומא דקהל ודאי וא"כ חזינן דממזר פשיטא לי' טפי מקהל וא"כ מזה מבואר דגוף קושיתם אין לו מקום לפע"ד דדרשינן ממזר ודאי הוא דלא יבא אבל ספק יבא וכן פירש"י בהדיא וכפי הנראה כוונת התוס' במ"ש דחמשה קהלי כתיבי דהיאך מדריש מיתורא דקהל שתוקי בישראל זה עיקר קושיתם דקהל ודאי הוא להיפך דאם דשתוקי בממזרת אבל זה צריך לדרוש מממזר ודאי וא"כ עכ"פ קהל לא אתי לזה אמנם לפע"ד הי' נראה דבר חדש דבאמת מה דדרשי ממזר ודאי לא נודע מאין יצא להם זאת דממזר היינו דוקא ודאי ממזר ולא גם ספק ממזר אמנם נראה עפמ"ש ליישב קושית המהרש"א ביבמות דף ע"ח ע"ב בהא דאמרו אלמא קסבר ממזר לא חיי והא אנן תנן ממזרין אסורים ואיסורן איסור עולם ומשני דידוע חיי וידוע ולא ידוע חיי עד תלתא דרי דלא ידוע לא חיי כלל והקשה המהרש"א להס"ד דלא חיי כלל אף בידוע א"כ הי' לו להקשות על המקרא דאמר בהדיא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' ובאמת שהוא תימה ומ"ש המהרש"א דה"א דקרא קאי בממזרת תימא דהא בקרא כתיב לא יבא ממזר ואם נימא דממזר ולא ממזרת א"כ איך אמר דדור עשירי לא יבא לו דמשמע דקאי על זכר הממזר ואם ממזר חי מכ"ש נקבה ממזרת ודברי המהרש"א תמוהין אמנם נראה דבאמת זה ודאי ידע הש"ס דממזר דידוע חיי והיינו דלא שייך הטעם שיטמעו בו אמנם ס"ד דדוקא בדבר ברור שהוא ממזר שראינו שנבעלה לפסול לה אבל כל דלא נודע אף שרוב פסולים אצלה זה לא נקרא נודע וא"כ ממזר דקרא דדרשו ממזר ודאי ולא ממזר ספק וכתבו האחרונים דאף רוב פסולין לא שייך בזה וכמ"ש הפ"י בחידושיו לקידושין דף ע"ג ואחרונים הוסיפו ע"פ מ"ש השטה מקובצת בב"מ דף ז' דעשירי ודאי אף רוב ל"מ דגם רוב אינו דבר ברור רק שהתורה התירה ספק כזה שהוא רוב וה"ה כאן דרשינן ממזר ודאי ולא ממזר ספק ויבואר לפנינו אח"כ וא"כ עכ"פ זה הממזר דקרא ע"כ בברור וגלוי וא"כ זה ודאי יוכל לחיות ולא שייך להקשות דשפיר משכחת לאלו בקהל ד' אף עשרה דורות דהא נודע פסולו אבל על הש"ס מקשה דבאמת לדידן דאסרינן שתוקי משום מעלה ביוחסין א"כ אף ממזר כזה אוסר וזה לא נודע ולזה פריך היאך משכחת דחיי ומשני דהמשנה ע"כ מיירי בידוע ובזה מדוקדק ברש"י שם שכתב בידוע לכל בבירור הוא חי ודורותיו והיינו דבידוע בבירור שהוא כעין ממזר דקרא דהיינו ודאי זה חי עם דורותיו לעולם וידוע ולא ידוע דהיינו רוב פסולים שגם זה ספק רק שהתורה התירה זה חי שלשה דורות ולא ידוע לגמרי דבזה יוכל לטמעות בו זה לא חיי כלל וז"ב ומעתה מיושב היטב דברי הש"ס דשתוקי בישראל דע"כ דרשינן מקרא דלא יבא לו בקהל וא"ר ע"כ דדרשינן ממזר ודאי דאל"כ אין לו דורות ולא משכחת לה דדור עשירי לא יבא לו בקהל ושפיר שייך הדרוש מקרא דקהל דהיינו דכל הקרא לא משכחת לה. ובגוף קושית המהרש"א הנ"ל הי' נראה לפע"ד דבאמת אף להס"ד דלא ידענו לחלק והוה ס"ל דאין חילוק בין ידוע לאינו ידוע מ"מ כיון דכל הטעם דלא חיי הוא כדי שלא יטמעו בהן לפ"ז משכחת לה כשזה הממזר נשא ממזרת וכל הדורות נשאו ממזרות דלא נטמעו בהן כשרים וא"כ שפיר חיי אמנם על המשנה שפיר מקשה דבממזר שלא נודע דהיינו שתוקי א"כ ספיקן בודאי אסור וספיקו בספיקן אסור כדאמר ר' אלעזר בקידושין דף ע"ד ורב פסק הלכה כר"א וא"כ לא מבעיא אם נימא דהך דשאלו מר"א הוא אותו ר"א דודאי לא משכחת לה דמי ידע הך ממזר שהוא ודאי ממזר ואותה ממזרת שהיא ממזרת ודאית והרי בהנך ממזרים דלא ידעינן מיירי ושפיר מקשה מהמשנה דקתני ממזרים אסורים ואיסורן איסור עולם ודוחק לומר דמיירי בודאן בודאן וע"ז אמר דע"כ מיירי בידוע וגם אפילו אם נימא דמיירי בודאן בודאן הא שאלו מר"א ממזרת לאחר עשרה דרי והיינו אי ס"ל כר"ל דממזרת מותרת לאחר עשרה דרי וא"כ שוב כשהשיב מי יתן לו דור שלישי משמע דס"ל דעכ"פ לאחר עשרה דורות מותרות וא"כ שוב היכא משכחת לה דאסורין איסור עולם אחד זכרים וא' נקיבות והא לדידיה לאחר עשרה דורות מותרות הנקבות ושוב לא משכחת מה דתני דאסורין איסור עולם אחד זכרים וא' נקיבות. אמנם אי קשיא הא קשיא דהא ר"ל דמתיר ממזרת לאחר עשרה דורות מקשה מהמשנה ומשני דר"ל סבר דון מינה ומינה והמשנה ס"ל דון מינה ואוקי באתרי' וא"כ מה מקשה על ר"א במתניתין הא ר"א ס"ל בחולין דף ק"כ דדון מינה ומינה וא"כ שפיר אמר דור שלישי מותר אם יהי' נמצא והיינו כל שנשא כשרה אז א"א ולישא ממזרת באמת משכחת לה הקרא והא דבמשנה אמר דגם הנקיבות אסורות היינו לפי דהמשנה ס"ל כמ"ד דון מינה ואוקי באתרי' וצ"ע בזה ואכ"מ להאריך. נחזור לענינינו והנה הפ"י הקשה לפי מה דאמר רבא דד"ת שתוקי מותר דרוב כשרים אצלה ואף די"ל דלמא אזלא היא לגבייהו ה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה והתורה אמרה ממזר ודאי ומ"ט אסרו שתוקי שמא ישא אחותו מאביו וע"ז הקש' דא"כ האיך יתרץ המשנ' דעשר' יוחסין דס"ל דספיקן בודאן מותר דפליגי אר"א כדאמרו בדף ע"ד וביבמות דף ל"ז ואמאי לא יהיה אסור שתוקי בודאי דהא אדרבא איכא רוב להכשיר והביא בשם חתנו הגאון מוה' בעריש מגלוגא זצ"ל דטעמא דרוב כשרים אצלה הוא משום דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ושיטת התוספות בקידושין דף ע"ה דעכ"פ צריך להתגייר וא"כ שוב הו"ל גר ומותר בממזרת דקהל גרים לא אקרי קהל ובאמת שהפ"י קלסיה שדבר חכמה אמר אבל באמת לפע"ד תמוה דהא באמת שרוב העולם כשרים ואינם גרים ואם כן היאך אפשר שמותר עי"ז שיתגייר ודלמא אינו בא מהנכרי ועבד וכשר גמור הוא ואסור בממזרת אמנם נראה דבאמת מיעוט יש דהם פסולים וגם מיעוט גרים והו"ל תרי מיעוטי והו"ל פלגא ופלגא כדאמרו לענין אסופי דאיכא מיעוט ארוסות ומיעוט שהלכו בעליהם למדה"י והו"ל פלגא ופלגא ושוב הן אסורים מדרבנן לישא ממזרת דאף דהתורה התירה ספק ממזר אבל מדרבנן עכ"פ אסור וא"כ שוב צריך להתגייר כדי שלא יהי' תרי מיעוטי ושוב מותר בממזרת וז"ב.

והנה שאלני עלם משכיל מפה על דברת הגאון מוהר"ב הנ"ל דא"כ ר"י דס"ל דקהל גרים אקרי קהל א"כ לדידיה איך מותר ממזר בשתוקי הא יקשה קושית הפ"י דהא אדרבא השתוקי כשר הוא דהרוב הם כשרים ולא שייך לומר דקהל גרים לאו קהל הוא ומותר בממזרת דלדידי' קהל גרים מקרי קהל ולק"מ דלא הבין קושית הפ"י דבאמת מה"ת מותר מקרא דקהל דשתוקי בממזר ושתוקי בישראל מותר ועיקר קושית הפ"י הוא דאחרי שאסרו שתוקי בישראל מכ"ש דשתוקי בממזר מהראוי לאסור דהא כאן הרוב מסייע וא"כ באמת לר' יהודה יהי' ספיקן בודאן אסור אבל מה"ת שפיר דריש דמותר דספק מותר דממזר ודאי הוא דלא יבא וכן קהל ודאי ולא ספק. אמנם אי קשיא הא קשיא דהא בדף ע"ז משמע דר' יהודה לא ס"ל דר"א וכן קאמר הש"ס שם בהדי' מדתני סיפא ר"א אומר וכו' מכלל דר' יהודה לא ס"ל כוותי' וא"כ לדידי' באמת יקשה למה שתוקי בישראל אסור מדרבנן דהרוב מסייע ליה שכשר ואפ"ה אסרו ולהיפך בשתוקי בממזרת דמותר והיא קושיא נפלאה. והנה הפ"י חידש שם דלפי המסקנא דאמרינן ספק ממזר יבא אין חילוק בין רוב כשרים לפסולים דאנן בעינן קהל ד' בודאי וקמי שמיא קא גליא דשכיח מיעוט דפסולים ואולי הוא מהפסולים ובאמת שלא אמר כלום דא"כ כל אדם יש לחוש דלמא ממזר הוא ורק דאזלינן בתר רוב וכדאמרו בחולין דף י"א וא"כ קהל ודאי לא מקרי דאנן בעינן קהל ד' וקמי שמיא גליא וכבר תמה בזה בשב שמעתתא שמעתא א' פ"א ע"ש ויפה השיב בזה ולכאורה רציתי לומר דשאני הכא דאנן דנין על קהל ד' ובשלמא כשאנו דנין על פרטי שייך לומר דאזלינן בתר רוב אבל כשאנו דנין על קהל ד' והרי הקהל הוא מקובץ מפרטים רבים ויש בקהל גם מיעוט פסולים א"כ בעינן שיהי' קהל ד' בודאי וכעין שכתבו האחרונים לענין תקנה דצריכין לתקן גם המיעוט דבעולם יש מיעוט ג"כ. אמנם אחרי העיון זה אינו דהא כשרוצה זה השתוקי להנשא בקהל ד' א"כ אין אנו דנין על פרטי אחד שרוצה לישא או להיפך הממזר בשתוקי ובפרטי שוב אזלינן בתר רוב ומקרי קהל ד' וכמו דאזלינן בכל אדם בתר רוב. אמנם נראה דכוונת הפ"י הוא כך דהנה כבר נודע מה שחידש התב"ש סי' כ"ט לענין מים בראש דאם נמצא מים בראש לא שייך לומר דאזלינן בתר רוב בהמות כשרות דבאמת רוב בהמות כשרות אין להם מים בראש וזו הואיל ויש בה מים יצא' מגדר הרוב וכעין דאמרו בכתובות דף ט"ז לענין רוב בתולות נשאות ע"ש ולפ"ז גם אנן נימא דבשלמא בכל אדם שאין עליו ריעותא וחשש שפיר אזלינן בתר רוב אבל זה השתוקי הרי רוב כשרים ואינם שתוקי ונודע אביהם מי הוא וזה שיצא מגדר הרוב א"כ לא מקרי קהל ד' דהא יש המיעוט שאינו קהל ד' ושפיר יצא מגדר הרוב ואף ברוב כשרים מ"מ מקרי ספק וז"ב. אמנם עדיין קשה קושית הפ"י דא"כ אמאי יהיה שתוקי מותר בממזרת דהשתא בישראלית אסור דהו"ל רוב כשרים ואפ"ה מעלה עשו ביוחסין א"כ מכ"ש בזה אך נראה דקושית הפ"י לק"מ דבשלמא בישראלית היא ישראלית גמורה ושייך לומר מעלה עשו ביוחסין לגבי דידה אבל בממזרת היא פסולה וגם הוא עכ"פ ספק פסול מקרי ול"ש מעלה עשו ביוחסין דזה לא עשו רק ביוחסין גמורים וכאן ניהו דהוה רוב והתורה התירה הרוב אבל עכ"פ אינו יחוס ברור ולא שייך מעלה עשו ביוחסין וז"ב. אמנם אחר העיון אי קשיא הא קשיא דלפע"ד הך שתוקי דיש לו רוב דכשר הוא רק דמ"מ אינו דבר ברור וכמ"ש הפ"י דמ"מ קהל ד' לא מקרי וכמ"ש דיצא מגדר הרוב א"כ נראה ברור דלא גרע מגר דודאי היה אביו נכרי ואפ"ה מקרי קהל ואסור בממזרת וה"ה זה הוא בעצמו כשר ואבותיו לא נודע ואולי הוא מנכרי ועבד דהולד כשר דגם זה בכלל רוב כשרים וא"כ ממ"נ אם הוא מרוב כשרים שאינם עבד ודאי אסור בממזרת ואף אם הוא מנכרי הולד כשר והו"ל גר ולדעת התו' צריך להתגייר וא"כ לר"י אף דהוה גר אסור בממזרת ומכ"ש זה שיש לו רוב כשרים דודאי אסור ואף דמה"ת מותר דלמא בשביל הכי מותר מה"ת דרוב כשרים אצלה וכדאמר רבא וא"כ שוב הו"ל גר דמקרי קהל ד' אמנם כנראה דבאמת הקשו להרמב"ם ספק ממזר דכתב רחמנא קרא למה לי הא ספק מותר וכתב המהריט בחלק יו"ד סי' א' דאצטריך למשרי בממזרת ובבת ישראל בבת אחת אע"ג דהוה תרתי דסתרי והיינו דספק ממזר לגמרי שראוי שיהיה בכלל ודאי ולא בתורת ספק ולפ"ז שפיר מוכח דלא התירה מתורת רוב דאל"כ קרא למה לי והיאך מותר בבת ישראל ובממזרת בבת אחת וראיתי בש"ש שם בפ"א שהקשה על המהרי"ט דא"כ למה לי תרי קרא למשרי ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל דמחד קרא יכול ללמוד דבחד מהני לא צריך קרא דכל הספיקות מותרות וא"כ כי אצטריך קרא למשרי בבת אחת בממזרת ובבת ישראל וא"כ למה לי תרי קראי ולפמ"ש דברי המהרי"ט מבוארים דאדרבא משום הכי אצטריך קראי דאי לא הוה כתיב אלא חד קרא ה"א דאדרבא בשביל דהתירו בבת ישראל משום דהרוב מסייע או דספק מותר שוב יהי' אסור בממזרת וא"ל דא"כ למה לי להתיר דז"א דאי לאו קרא ה"א כיון דהספיקות סתרי אהדדי בכה"ג אינו מותר אף בבת ישראל דהא כשאתה מתירו בבת ישראל משום ספק דשמא לאו ממזר כמו כן תוכל לומר להיפך כשירצה לישא ממזרת תאמר להיפוך וכל שהספיקות סתרי אהדדי לא מקרי ספק ואף בדרבנן לא אמרינן ספק דרבנן להקל כל שסותרים אהדדי מכ"ש בשל תורה ולכך איצטריך קרא להתיר עכ"פ בבת ישראל ולפ"ז שוב ה"א דבממזרת באמת אסור משום דאיכא רוב להיפך לכך איצטריך תרי קראי וכמ"ש מהרי"ט וז"ב אמנם עדיין קשה דל"ל תרי קראי וא"ל דאי לא כתב כלל הי' אסור בתרווייהו משום דהספיקות סותרות דז"א דבכה"ג לא מקרי הספיקות סותרות דלענין בת ישראל יש רוב המסייע דכשר אבל להיפוך אדרבא איכא רוב דכשר הוא ואסור בממזרת וא"כ שוב לא תוכל להתיר הספיקות ולמה לי קרא להתיר בבת ישראל וע"כ דאצטריך להתיר בממזרת וא"כ למה לי תרי קראי אמנם נראה דלא שייך לומר דהו"ל רוב דהא באמת יש ספק שמא אזלא היא לגבייהו והו"ל קבוע וא"כ כשם שנוכל לומר הספק להתיר בבת ישראל בשביל הרוב כמו כן נוכל לומר להיפך דלמא אזלא היא לגבייהו והו"ל קבוע וע"כ שוב אתה יכול לסתור הספיקות ולכך אצטריך תרווייהו אמנם עדיין קשה דהרי הרשב"א הקשה דלמה צריך קרא דהא איכא רוב והריטב"א שינה הלשון וכתב דאיכא ס"ס שמא אזלא היא לגבייהו והו"ל ספק דמחצה על מחצה ואידך דלמא אזלי אינהו לגבה והפ"י תמה דלמה שינה הריטב"א הלשון ולפענ"ד הכוונה ברורה דבאמת קו' הרשב"א ל"ק דל"ש רוב כל דאיכא קבוע וכבר נתקשה בזה ההפלאה דמה שייך רוב אפילו אלף רבוא ל"מ במקום קבוע אמנם באמת כבר למדנו הרא"ה והר"ן דכל שיש ספק בקבוע מותר ואזלינן בתר רובא דקבוע הו"ל חידוש וכל שיש ספק בקבוע שוב הו"ל רובא עדיף מקבוע ועיין בסי' ק"י בש"ך ופר"ח ולפ"ז זהו שמקשה הריטב"א כיון דאיכא ספק על גוף הקביעות דלמא אזלי אינהו לגבה ואז הוה רוב כשרים לא שייך לומר דקבוע דדלמא לא יהיה כאן קבוע והנה הפ"י כתב דל"ש ס"ס דהו"ל משם אחד דהספק הוא שמא מפסול שמא מכשר אך לפע"ד היה נראה דכאן לא הוה משם אחד דלענין שישא שתוקי ממזרת איכא נ"מ דבאמת ברוב כשרים יש בכלל הרוב שמא מנכרי ועבד וצריך להתגייר משא"כ בספק שמא מפסול עכ"פ אין צריך להתגייר אך עדיין יש לומר דבאמת א"צ להתגייר דהא לזה יש רוב כשרים ונכרי ועבד אינו רק מיעוט ודוקא לענין שיהיה מותר בבת ישראל צריך לצרף שמא נכרי ועבד מותר דאל"כ איכא תרי מיעוטי וכמ"ש משא"כ לענין גירות יש רוב אך נראה דעדיין לא הוה משם אחד דלענין שישא ממזרת שוב איכא נ"מ אם אתה מתיר מטעם רוב כשירים אז ע"כ צריך לצרף מיעוט' דנכרים עם מיעוטא דפסולים בהדי הדדי דאל"כ הא גר אסור בממזרת לר' יהודה וא"כ שוב עכ"פ כל שיש נ"מ קצת שוב לא מקרי משם אחד ולפ"ז לר' יוסי דקהל גרים לא אקרי קהל שוב אין כאן נ"מ כלל ומקרי ספק אחד ולא הוה ס"ס ולכך אצטריך קרא ול"ק קושית הריטב"א ובזה נראה דלר' יוסי שפיר צריך תרי קראי דאם לא כתיב כלל הוה תרתי דסתרי ולא היה מותר כלל דא"ל דלא הוה סתרי דהא להתיר בבת ישראל הי' מסייע הרוב דז"א דבקבוע ל"מ רוב וגם ס"ס ל"ש דהא הכל משם אחד וכמ"ש משא"כ לר' יהודה דקהל גרים אקרי קהל ושוב הי' ס"ס ולא אצטריך קרא להתיר בבת ישראל וא"כ א"צ תרי קראי ובזה מבואר הא דאמרו דלר' יהודה ממזר בשתוקי ושתוקי בישראל מחד קרא נפקי והיינו משום דלר' יהודה באמת ל"צ תרי קראי ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק ת"ל.

והנה ראיתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' ד' שכתב בישוב הקושיא דנימא דשתוקי יהיה אסור בממזרת דהא רוב כשרים אצלה ויהיה אסור בממזרת וע"ז כתב דלפמ"ש השיטה מקובצת דרוב ספק הוא והתורה התירה וכל דצריך דבר ברור אף רוב לא מועיל ה"ה בזה כל דצריך קהל ודאי אף דיש רוב לא מקרי קהל ודאי ולפע"ד כאן לא שייך זאת דבאמת כבר כתבתי דבכל אדם איכא לספוקי דלמא ממזר הוא ורק דאזלינן בתר רוב וא"כ שוב א"א לומר דקהל ד' דכתבה התורה אף רוב לא מקרי קהל ד' דא"כ צא פרנס קהל ד' דכל הקהל אי לאו הרוב הם ספק וע"כ דזה הרוב מקרי ודאי וא"כ שוב הרוב מקרי קהל ד' ובשלמא ממזר ודאי שפיר יש לומר דהתורה לא פסלה רק ממזר ודאי דהיינו שראינו שנבעלה לפסול לה אבל רוב פסולים ג"כ לא מקרי ממזר אבל בקהל ד' ע"כ דהרוב מקרי קהל ד' וא"כ כל רוב מקרי קהל ד' ושפיר הקשו דיהי' אסור שתוקי בממזרת דקהל ד' מקרי השתוקי וז"ב כשמש.

ובזה מיושב היטב קושית הב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט דלמה האשה נאמנת להכשיר ולא לפסול הא כל הטעם דנאמנת להכשיר הוא משום דבלא דיבורה ספק ממזר שרי כמו כן לפסול הו"ל ספק וקהל ספק שרי ע"ש שהאריך ולפמ"ש א"ש דחילוק גדול יש דבשלמא בממזר דאף רוב פסולין כשר דבעינן ממזר ודאי שפיר היא נאמנת להכשיר אף בלא דיבורה עכ"פ כל שאינו ברור שממזר הוא כשר מה"ת אבל בפסולין כל שהוא רוב מקרי קהל ד' ופסול ואיך תהי' נאמנת ולא הכשירה תורה רק כשיש ספק ואין כאן רוב להכשר א"כ גם דיבורה ל"מ דהא יש רוב כשרים וא"כ אינה נאמנת נגד הרוב וכמ"ש וז"ב וצ"ל דעיקר קושית הב"ש כל דליכא רוב כשרים כיון שספק שמא אזלא היא לגבייהו והו"ל קבוע שוב לא הוה קהל ודאי ולהכשיר נאמנת אף ברוב פסולין אצלה ובזה יש ליישב קושית הש"ש שמעתא ב' פט"ו וע"ד שכתב הוא בעצמו שם והמעיין יראה הבדל שביני לבינו ודו"ק היטב כי ת"ל הדברים נאמרו במועצות ודעת וחריפים ונעימים מאד ת"ל אמנם לפ"ז הא דאמר רבא ממזר ודאי לא יבא הא ספק יבא קהל ודאי לא יבא הא ספק יבא אינם דומים דבזה אפילו רוב לא מועיל ובזה מועיל רוב ובאמת בריטב"א נראה דלא גרס כלל בדברי רבא הך דקהל ודאי דהרי כ' דרבא לשיטתו ס"ל דספיקן בודאן אסור וכפי הנראה מפרש מה"ת ולפמ"ש היה מקום לומר דספיקן בודאי דאסור היינו ברוב כשרים והא דקהל ודאי אינו ברוב כשרים ויש לי להאריך בכל פרט ופרט ואכ"מ להאריך יותר אמנם לפ"ז יש לומר דמה שמותר שתוקי בממזרת הינו אף דממזרת הוא רובא ממזרת וזה נקרה ג"כ ודאי אבל בודאי הברור באמת אסור ולפ"ז ברובא ממזרת שפיר מותרת וגם היא אינה אסורה דספק גמור יבא וא"ל דמעלה עשו ביוחסין דממ"נ מדרבנן הוה בכלל ממזר ושוב מותרת ממ"נפ ור"א אוסר אף ספיקן בודאן היינו ודאי הברור כזה שהוא מן הרוב אבל בודאן ברוב דלכ"ע אסור שתוקי בודאן ודו"ק היטב.

והנה במ"ש למעלה בדברי התוס' ביבמות דף מ"ט ד"ה וכתיב דלכך פ"ד אינו הפסק תמוה דברי הבעל טורים שכתב בפ' תצא דנסמך לא יבא ממזר לפ"ד דכמו שפ"ד אינו מוליד כמו כן ממזר אינו מוליד והיא תימה דא"כ הוא נגד דברי התוס' הנ"ל וגם פשטות הש"ס ע"כ כן הן אמת דבלא"ה תמוה דברי הבעל טורים דהרי הכתוב מנה דורות בממזר מיהו י"ל דהתורה מיירי בממזר דידוע דכל הטעם דאינו מוליד הוא כדי שלא יתערבו ממזרים בישראל אבל כל שידוע שפיר מוליד אבל א"כ דברי הש"ס והתוס' הם נגדו. והנה במ"ש למעלה בדברי הלבוש דפ"ד אף שמוליד אסרה תורה העירני החריף מוהר"ר יונה ר"פ נ"י ליישב בזה דברי המהרש"א בקידושין דף י"ג שכתב בתוס' ד"ה מדאמר רחמנא דמשכחת לה שאביו של כ"ג נשא אחת מפסולי כהונה וכו' והוא תמוה דהא כתב דדוחק להעמיד שעשה איסור וע"ז אמר דמשכחת לה שאביו נעשה פ"ד דאז מותר בגיורת כמבואר בטוש"ע סי' ה' וא"כ נשא גיורת והו"ל אחיו חלל ולפע"ד נראה בכוונת המהרש"א דהנה דברי המהרש"א תמוהים דהא דאי איסורא כתיב בקרא כדאמרו ביבמות דף ע"ח וכבר נתעוררו בזה המפרשים אך נראה דהנה כל הטעם דאי לאיסורא כתב קרא פירש"י ביבמות דבעי לידע הדין דלא נטמע בהן ולפ"ז אלמנה לכ"ג דהו"ל עשה ול"ת ומה"ד חולצת ולא מתייבמת אף שאחיו לא יעבור על האיסור דגרושה וא"כ שוב לאיזה צורך כתיב בתורה דאי לאיסורא ומעתה ז"ש המהרש"א דמשכחת לה שאביו נשא אחת מפ"כ והשתא אחיו לא עשה איסור ושפיר הוה דאי לאיסורא וכתיב קרא דבשלמא אם אחיו עשה איסור ונשא באיסור ל"ש דאי לאיסורא כיון דהנשואין לא חלו וא"כ פשיטא דאסור לייבם אשת אח שלא במקום מצוה וגם דאינו אשת אח כלל אבל כשאביו עשה איסור הו"ל דאי לאיסורא וכתב קרא ודו"ק אך גם זה טעות דס"ס הקידושין תפסי ונראה דסברת מהרש"א כיון דבהס"ד אי דאלמנה אסור לכ"ע רק ליבום שריא וא"כ כיון שכל עיקר היבום להקים לאחיו שם וזה דוקא כשהיתה ראויה לאחיו אבל אם אחיו נשא באיסור פשיטא דאסור ליבם ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף