שואל ומשיב/א/ג/ג

שואל ומשיב ‏ א ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן ג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(חסר כאן התחלת התשובה חבל על דאבדין). הן אמת שעדיין יש לתמוה דמה ראיה הביא הברצלוני ז"ל מהא דשטר הקנאה דש"ה דשטר הקנאה היינו שמקנה לו בין ילוה בין לא ילוה כמו שפירש רש"י א"כ הרי הקנה לו בהדיא אף שלא ילוה ולכך בשטר הלואה קני ודבר תימה הוא שאדם ישתעבד אף שלא ילוה ויוצא הקול וכמ"ש הרא"ש פ"ק דב"מ אות ל"ו וא"כ שפיר קני שם אבל כאן שהיה ק"ס שמכר לו אבל עכ"פ צריך ליתן לו מעות א"כ מה ראיה שיועיל בזה דהא מ"מ לא סמך דעתו רק ע"י קבלת המעות אמנם נראה דהר"י אלברצוני פירש כפירוש הרי"ף דשטר הקנאה היינו שכתוב בשטר קנין וס"ל להר"י אלברצוני דע"כ קנה אף שלא נתן המעות שאל"כ מה מועיל מה שכתוב בשטר קנין הא בעת שיתן לו המעות כבר הדרא ק"ס למארי' וע"כ דהקנה לו מיד אף שלא ילוה לו תיכף וא"כ ממילא גם במכירה הדין כן ובזה מיושב מה שהקשה הרא"ש שם דמה מועיל מה שכתב בשטר קנין הא מ"מ לא הקנה לו רק לכשימסור שטר לידו ולפמ"ש א"ש דא"כ כבר הדר סודרא למארי' וע"כ דהקנה לו תיכף וה"ה בזה ובזה עמדתי על דברי הר"י אלברצוני במה שהביא ראיה מהא דאמר שמואל המוציא שטר הקנאה בשוק הרי"ז יחזיר דל"ח לכתב ללות ולא לוה דמשעת כתיבה שיעבד נפשיה ואמאי לא הביא מהך דר"א דס"ל דבשטרי אקנייתא כותבין אף באין לוה עמו ולפמ"ש א"ש דבאמת שיטת הרי"ף דאף בשטרי הקנאה הוא לא קונה עד דמטי השטר לידי' והרשב"א השיג עליו מהא דשמואל דא"כ אמאי לא ניחוש שמא כתב ללות ולא לוה כמבואר בשיטה מקובצת ב"מ דף י"ג בהדיא ע"ש באורך גם פירוש הראב"ד תמה שם בשטה מדברי שמואל האלו הרי דע"כ מוכח מזה דשטר הקנאה קונה משעה שכ' השטר אף דלא מטי לידו וא"כ גם במכירה הדין כן וז"ב מאד.

עוד יש לומר בישוב קושית המהרי"ט הנ"ל דאף דמפרש דשטר הקנאה מיירי בשטר קנין מכירה נמי ל"ק קושית המהרי"ט דהנה בהא דנחלקו רבינו האי והרשב"א במכר לו בשטר והמוכר טוען שלא קבל המעות דדעת הבעל עיטור דהוא בחזקת שלא נתן והקשה הרשב"א בתשובה מהא דאמרו בב"ב דף ק"ג הרי שהיה אוכל בשדה בחזקת שהוא שלו וכו' שטר פסים הוא וכו' הלך אחר השטר וכו' והובא בב"י סי' קצ"ח ולפע"ד ל"ק על הבעל עיטור דבשלמא התם שכבר אכל ונהנה משדה פשיטא דלא יניח לו להנות כשלא יתן לו דמים ואף שלא החזיק שלש שנים כמ"ש הרשב"א מ"מ גם רגע אחת לא יניח לו השדה והוא לא יקבל דמים ומסתמא קבל דמים אבל כאן שהוא במקום שכותבין שטר ונותנין דמים כמ"ש הרשב"א וא"כ מה יעשה זה שכתב לו שטר על דעת שיתן לו דמים והוא לא נתן לו הדמים ולכך אמרינן דכל ספק בקרקע אוקמא קרקע בחזקת בעלי' ובלא"ה יש לחלק דשם לא לחנם נקט הרי שהיה אוכל בשדה והיינו דמחלוקתם על פירות שאכל וזה אין לו דין קרקע שכבר נתלשין מן השדה ואכלם ומעות שחייב לו שפיר אמרינן דהשטר בחזקתו וכן גבי כותל שבנה שעד ד' אמות בחזקת שנתן דאמרו שם בתבעו לאחר זמנו אמאי בחזקת שלא נתן והיינו משום דשם התביעה על הדמים אבל כאן התביעה לא על הדמי' ולפ"ז זהו בשטר מכר אבל בק"ס הרי כבר הקנה לו השדה בקנין וא"כ כבר יצא מחזקתו הקרקע והעיקר שנחלקו על הדמים ובכה"ג אינו נאמן ושפיר מחזירין וביותר יש להמתיק הדברים דבשלמא ק"ס או חזקה זה הקנין הי' מועיל גם במתנה וא"כ כל שהקנה לו בק"ס או בחזקה שפיר אמרי' דהשדה כבר נקנה לו רק שזה התחייב לו תנאי שיתן לו דמים והו"ל כתנאי מבחוץ אבל השדה כבר יצאה מחזקתו מידי דהוה אם שנים אומרים תנאי היה ושנים אמרו שלא היה תנאי שכתב הרשב"א שהלוקח כבר זכה במקחו והובא במלמ"ל פ"ו מטוען אבל בשטר מכר ניהו דשטר קונה במתנה היינו שיהיה כתוב בלשון מתנה אבל אם כתוב בלשון מכר פשיטא דל"ק במתנה עד שיתן לו הדמים דהו"ל מזויף מתוכו וא"כ כשאנו דנין על השטר אם נתקיים המכירה או לא הרי אנו דנין על גוף המכירה ושפיר כתב הבעל עיטור דהוא בחזקת שלא נתן דקרקע בחזקת בעליה עומדת וכאן הספק על המכירה גופא אבל שם בהחזיק בשדה א"כ גוף החזקה קנה לו השדה רק שמחויב לתת לו דמים ואדעתא דהכי הקנהו לו א"כ הוה לי' כמו תנאי במקח שכ' הרשב"א דגוף הקרקע כבר זכה הלוקח וכן בכותל שהכותל משותפת לשניהם רק שזה מחויב לתת לו דמים בעדה שפיר אמרינן דנאמן לומר פרעתי משא"כ בשטר מכירה וז"ב כשמש.

ומעתה מיושב היטב קושית הרשב"א דע"כ דק"ס הקנהו לו תיכף אף בלא נתינת דמים דאל"כ אמאי יחזור בשטר הקנאה דניחוש שמא נתן לו דמים וא"ל דא"כ יהיה נאמן לומר דלא נתן לו דמים כמ"ש רבינו האי דז"א דזה דוקא בשטר מכירה אבל בק"ס כיון דהוא קנין בפ"ע ואף במתנה קנה א"כ מה שמחויב לתת לו דמים דאינו רק כמו תנאי דאדעתא דהכי הקנה לו ואם נתן לו דמים יקנה למפרע וא"כ שוב אינו נאמן על הדמים וז"ב. שוב ראיתי בשו"ת מהרי"ט סי' כ"ז שם ובראשונות סי' קנ"ב שהאריך הרחיב הדבר בדברי ר"ה והרשב"א האלו וגם הוא מחלק כעין החילוקים האלו ושמחתי מאד שזכיתי לכוין לדעתי הרמה ובלא"ה ל"ק לפע"ד דהרי כתב הרשב"א דבמקום שנותנין דמים ואחר כך כותבין השטר דכ"ע מודו דא"צ להביא ראיה דהרי מודה שקבל המעות וכבר האריך מהרי"ט שם דבזה אף ר"ה מודה והרשב"א יחלוק אף בכותבין ואח"כ נותנין דמים ע"ש שהאריך ולפ"ז הרי רש"י פירש בב"ב שם בהא דטען דשטר האמנה היא האמנתיך למסור לך שטר מכירה קודם שקבלתי הדמים אם כן יש לומר דמיירי במקום שנותנין דמים ואח"כ כותבין דאז לכ"ע השטר בחזקתו ואף דמלשון רש"י נראה שעיקר האמנה היה במה שמסר לו השטר קודם ומשמע דהכתיבה בעצמותו היה נכון וכותבין ואח"כ נותנין אבל לר"ה אין קושיא דיש לומר דמפרש דמיירי במקום שנותנין דמים ואח"כ כותבין והוא פייסו להראותו לעושר או שהאמין בו שיתן לו אח"כ מעות וז"ב.

ובזה יש ליישב קושית התוס' בכתובות דף כ' ע"ב בהא דאמד ר"א ש"מ הכחשה תחלת הזמה הוא והרי כאן אמרו דאם יש עדים הלך אחד העדים אף שהשטר מקוים והיאך נאמנים העדים על זה להכחיש העדים של השטר שלא בפניהם דבין לפירש"י דמיירי במקום שכותבין ואח"כ נותנין וגם לפירוש ר"ה דמיירי במקום שנותנין דמים ואח"כ כותבין עכ"פ לא שייך לומר דמסתמא העדים דקדקו בדבר דמה להם לעדים הם כתבו לו את השטר ובמקום שכותבין מה להם לדקדק אם יתן אח"כ הדמים או לא וגם במקום שנותנין דמים ואח"כ כותבין מה להעדים בזה אם הוא כבר קיבל דמים או שהאמינו על הדמים המוכר הוא דאפסיד אנפשיה וא"כ שפיר העדים אחרים נאמנים אברא דבש"ס אמרו שם אי אזום אזומי לאורועי שטרא הוא כל כמיניה ופירש"י דאינו נאמן לומר דשטר אמנה או פסים דלא ניתן לכתוב ומשמע דשייך לומר בזה אין עדים חותמין על לשטר אלא א"כ ראהו בגדול וא"כ שוב אין עדים נאמנים להכחישן אמנם נראה לפע"ד דבאמת ניהי דהעדים ודאי לא חתמו אעולה ל"ש כאן דמה להם בזה אפ"ה כיון דלא ניתן לכתוב אם היו העדים יודעים מזה פשיטא שלא היו מוציאין קול שזה מכר לזה והיו אומרים אח"כ שעדותן אינו עדות א"כ לכך הוא לא נאמן לאורועי שטרא ובפשיטות י"ל כיון דעכ"פ יש ריעותא בשטר לא נאמן הבע"ד לאורועי לשטר משא"כ עדים שנאמנים בזה ובזה יש ליישב קושית התוס' בב"ב מ"ח גבי מודעא היו דברינו ודוק. עוד נ"ל דבר חדש דהנה המהרי"ט סי' ס"ב שם הביא בשם המהר"י בן לב שנסתפק אם פריש מועיל היכא דכתב שטר ולא נתן דמים ע"ש שכתב של"מ וחילק בין פריש בכספא אקני דמועיל ובין פריש בשטר אקנה ע"ש ולפע"ד נראה לחלק מטעם אחר דהנה באמת כבר נודע דברי הרי"ף והרז"ה והרמב"ן פ' ד"א דכל השטרות הוה מפי כתבם רק דכל שנעשו מדעת המתחייב הוה מפי כתבו ולא מפי כתבם של העדים ע"ש וכבר הארכתי בביאור דבריהם בתשובה אחת ולפ"ז אומר אני דבר חדש דאף שפירש המוכר שרוצה להקנות בשטר כל דאמרינן דלא סמך דעתו עד שיקח המעות א"כ עכ"פ מדעת המתחייב לא הוה דהא אנן סהדי שלא רצה להקנות עד שיתנו לו דמים ואם כן עכ"פ בעת שכתב השטר לא נעשה מדעת המתחייב ומה מועיל מה שפירש כן כל דאנן סהדי דלא רצה להתחייב עד שיתנו לו דמים עכ"פ לא גמר להקנות אלא מדעת המתחייב ואף דהוה דברים שבלב הא שוב הו"ל השטר מפי כתבם ואף שהוה מדעת המתחייב הא בדעתו לא היה רק שיתנו לו דמים אח"כ ושוב יהי' למפרע שם שטר אבל עכ"פ שטר לחוד א"א להקנות משא"כ בכספא דכל שפירש שקונה בכסף למה לא יקנה לו ומה אכפת לן בדברים שבלב הא פירש להיפך וכל שדבריו שבלב סותרין לדיבורו לא אזלינן בתר דברים שבלב וז"ב ולפ"ז יש ליישב דברי ר"ה הנ"ל דבאמת כל שזה טוען שלא קיבל הדמים שוב ל"מ השטר דשטר הוה מפי כתבם ולא היה כאן קנין כלל ובזה יש ליישב קושית הרשב"א מהך דשטר פסים ושטר אמנה דאמרינן דתתקיים השטר בחותמיו ולפמ"ש א"ש דשם דהמוכר טען שהאמינו בעצמו ומסר לו השטר קודם שיתן המעות א"כ בעת מסירתו השטר הוה מפי כתבו ומדעת המתחייב דבשלמא כשהעדים נתנו לו השטר במקום שכותבין ואח"כ נותנין הדמים וא"כ לא הוה מפי כתב המתחייב דבשעת הכתיבה דעתו הי' שיתן לו דמים ואף דהעדים מסרוהו לו לא מסרוהו לו אלא ע"ד שיתן לו הדמים ומכ"ש באם לא מסרו כלל רק שכתוב בשטר שקיבל הדמים ועודנה תחת יד העדים וזה טוען שכבר נתן לו דמים וזה טוען שלא קיבל א"כ בכה"ג הוה מפי כתבם ול"מ השטר ועיין בב"י סי' כ"ח דהיכא דהוא תחות יד סהדי דהוה מפי כתבם ועיין סי' מ"ו ואף אם מסרו לו כל דלא הוה מדעת המתחייב ל"ש שטר והו"ל מפי כתבם אבל בטוען שטר אמנה ושטר פיוסים דא"כ מודה המוכר שצוה למסרו להלוקח ושוב לא מקרי מפי כתבם ודוק היטב ויש לי להאריך בכל דברי הרב המהרי"ט שם בכל פרטי הדין אלא שלא נפניתי כעת וידעתי שיש כמה פקפוקים על מ"ש כעת כי לא רשמתי רק לזכרון דברים וברצות ד' אראה אשובה לעיין בזה בל"נ. אחר שכתבתי זאת מצאתי במלמ"ל פ"א ממכירה שהביא בשם דודי הרב מהר"א רוזאניס ז"ל דבמתנה אף להרי"ף לא בעי מטי שטרא לידיה בשטר אוקנייתא והמלמ"ל חולק עליו ולפמ"ש למעלה בדברי הר"י שהביא מהא דשטרי אקנייתא היה מקום להאריך בזה ואין הזמן מסכים וצ"ע ועיין ש"ך סי' ר"נ ס"ק כ"ב ולפי דברי המלמ"ל הנ"ל דבעינן דמטי שטרא לידי' אף בשטר מתנה א"כ שם שמונח ביד שליש לא קנה וא"כ דברי הסמ"ע נכונים ודוק היטב. אחר שנים רבות שאלני נד"ז היניק וחכים טובא כמר אברהם ני' נכד דו"ז הגאון בעל ים התלמוד בהא דהביא הב"י בחו"מ סי' קצ"ב בשם רבינו ירוחם דאם א"ל חזק באחד מהם בשביל כלם קנה כלם אפילו לא נתן מעות וע"ז הקשה דא"כ בלא אמר חזק וקני בשביל כלם שוב לא יועיל כלל דהא בעינן שיאמר חזק וקני או בפני המוכר וכאן לא היה בפני המוכר שהרי לא החזיק רק באחד מהם ולא א"ל חזק וקני ולמה קני וע"ז אמר כיון דעכ"פ נתן מעות רק דמיירי במקום שאין קונים בכסף לבד ובזה שוב א"צ לומר חזק וקני דהא באמת המוכר קבל מעות רק שהלוקח לא גמר לקנות רק בחזקה אבל עכ"פ המוכר א"צ לומר כלום והנה אמרתי לו אף שדבר חכמה אמרת אבל לק"מ דמיירי באמר חזק וקני סתם ועל זה אמרו דלא קנה רק כנגד מעותיו משא"כ באמר חזק בשביל כלם דקנה כלם וז"פ ובאמת שדברי רבינו ירוחם הן הן דברי הרא"ש פרק חזקת שהביא הטור שם דס"ל דמתנה הוה כמכר ולא נתן המעות דלא קנה את כולן אלא א"כ שא"ל לך חזק וקנה באחד וקנה את כולן דמבואר דבזה היה קונה אף בלא מעות כמו מתנה וראיתי בהפלאה שם שהקשה לשיטת הרשב"ם והרא"ש דבמתנה לא קנה כלום כיון דאין כאן מעות א"כ היאך קאמר הש"ס תניא כוותיה דרבא דהא במטלטלין קנה אף בנותן מתנה אגב מקרקעי בחזקה לא קנה במתנה ע"ש שהאריך ולפע"ד לק"מ דכיון דלא בעי שיהי' צבורין רק שיאמר אגב קרקע וא"כ מה נ"מ בין מכר למתנה הא כל שאמר אגב קרקע הרי הם נקנים אגב הקרקע וא"כ מה נ"מ בין מעות למתנה דסוף סוף נקנה אג"ק ולא בעי צבורים משא"כ בחזקה דבעי שיעשה מעשה בגוף הקרקע וא"כ בשלמא כשנתן מעות דבאמת קנה מצד המעות ורק שלא רצה לקנות רק עם חזקה אם כן שפיר קנה בחזקה באחת מהן כנגד כלם ובמתנה דלא שייך מעות לא קנה וז"ב ופשוט.

והנה גוף ראיית הרשב"א שהביא ראיה כל שהחזיק בקרקע וקנה כראוי זוזי מלוה ע"פ הוה גביה והביא ראיה מהך דב"ב סמך לו את הנוחל מגלגלין עליו את הכל בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן והוא תמוה דמה ראיה משם דשם הם שותפים משא"כ בקנה מחברו אפשר דכל שלא נתן המעות לא קנה ונשאלתי בזה מאחד מלומדי למד מקאזליב והנה בראשית ההשקפה תמהתי דהא שם מבואר להיפך דהוא בחזקת שלא נתן וראיתי בנימוק"י שכפי הנראה הרגיש בדבר זה וכתב שראיית הרשב"א מהרישא דבד"א בחזקת שנתן עד שיביא ראיה שלא נתן וגם דבריו מגומגמים בלשון קצת ע"ש אבל אכתי מחוסר ביאור דמה ראיה משם ונראה דאינו מביא ראיה רק שהמעות נעשה עליו הלואה ולכך הוה בחזקת שנתן כדין כל מלוה ע"פ שטוען פרעתי דנאמן דאם נימא דכל דלא נתן מעות לא קנה א"כ ה"ה בשותף כל שלא נתן לו המעות הבנין אינו רק של השותף חברו וא"כ אדרבא בשותף גרע יותר דהא השותף התובע שבנה זה מוחזק יותר ממי שקנה ולא נתן כל המעות דהקונה קנה מאת המוכר משא"כ השותף לא מכר כחו וע"כ דהבנין הוא על שניהם וא"כ זה שבנה נעשה שליחו ורק תביעת בע"פ יש לו עליו כנלפע"ד ועדיין צ"ב שאני התם דמוכרח ליתן לו חלקו עד ד"א ולכך הוא בחזקת שנתן משא"כ הכא דהלוקח יש לו ברירה שלא לתת המעות ולא לקני כלל אך ז"א דניהו שיוכל לחזור בו מ"מ כל כמה דלא הדר ביה הוא קונה לטפרע ואדרבה כל שבידו הדבר תלוי אם לקנות או לא עדיף טפי וכל כמה דלא הדר ביה הוא קונה למפרע וז"ב והנה לכאורה מהא דסמך לו כותל מגלגלין עליו את הכל ראיה דא"י לחזור דהרי שם כל הטעם דמגלגלין עליו את הכל משום דחזינן דגלי דעתיה דניחא לי' לכך מגלגלין עליו את הכל א"כ ה"ה בזה דכל דקני בחזקה וכדומה ונתן מקצת הדמים לעירבון א"כ בודאי גלי אדעתיה דניחא ליה וקנה וצריך לתת המעות וא"י לחזור בו אבל אחר העיון ז"א דשאני התם דכל שגלה דעתו דניחא לי' בבנינו השותף נעשה שלוחו שהרי הקרקע הוא שלו ג"כ ולכך צריך ליתן אבל כאן כל שאינו רוצה לקנות ואינו רוצה לקיים התנאי מי ימחה בידו הא לא קנהו רק על תנאי ואדרבא הרי חזינן שם דכל שהוא בע"כ של זה השותף אינו בחזקת שנתן דהרי עד ד"א הוא בחזקת שנתן משום דעד ד"א אנן סהדי דנתן לו שזה משפט גלוי לכל ומד"א ולמעלה אף שסמך לו כותל אינו בחזקת שנתן אלמא דיותר הוא בחזקת שנתן בדבר שרוצה להחזיק מדבר שאינו רוצה להחזיק רק שע"כ הוא מוכרח לתת ובזה נ"ל להעמיס בדברי הנימוק"י שכתב אין לפרש כוונת הרב שאפילו לא יפרש יהיה חוב על המחזיק וחייב לפרוע בע"כ שהרי אדרבא כל שהוא מוחזק ברצון בעליו הוא בחזקת שנתן כדאמרינן עד ד"א בחזקת שנתן והיינו משום שהרשב"א העתיק ראייתו מסמך לו כותל מגלגלין עליו את הכל בחזקת שנתן והיה מקום לטעות שלפי שסמך כותל וגלי דעתו דניחא ליה הוא מוכרח לתת ולכך הוא בחזקת שנתן הרי חזינן דכל דגלי דעתיה דניחא ליה לקנות קני ומחויב ליתן וא"י לחזור עד שהוא בחזקת שנתן לזה אמר שאינו כן שבאמת אדרבא עד ד"א בחזקת שנתן שמוחזק מרצון בעליו שעד ד"א אנן סהדי שכל השותפים רוצים בזה משום היזק ראיה ולכך הוא בחזקת שנתן ויותר מד"א אינו בחזקת שנתן ורק דראייתו להיפך דל"ת דלא קני כלל עד שיתן המעות לזה הביא מרישא דהוא בחזקת שנתן והיינו דנקנה לו הבנין עד ד"א והמעות מלוה ע"פ עליו ולכך הוא בחזקת שנתן וה"ה בזה כנלפע"ד בלשון הרשב"א והנימוק"י שנימוקי עמו בכ"מ וכאן לשונו סתום ומעומם. ובזה ניחא מה שהרשב"א הזכיר הך דסמך כותל והרי עיקר ראייתו מהרישא דעד ד"א ולפמ"ש י"ל דבא הרשב"א לומר דל"ת דשאני התם דהוא שותף ולכך ממילא נקנה לו משא"כ בזה דל"ק ולזה אמר דהרי בסמך לו כותל מגלגלין עליו את הכל ומטעם דגלי דעתיה דניחא ליה א"כ ה"ה כאן כל דקנה כראוי ורק שחסר המעות אמרינן דהקנין הוא קנין והמעות הלואה כמו שם וא"ל דש"ה שהוא מוכרח לתת וכאן יכול לחזור בו לזה הביא ראיה דהרי עד ד"א בחזקת שנתן אלמא חזינן דכל שמוחזק מרצון בעליו עדיף יותר וא"כ מכ"ש בזה שבידו תלוי אם לקנות ואם לחזור דודאי קני עכ"פ ודו"ק היטב כנלפע"ד וידעתי שגם זה עדן דחוק בלשון הנימוק"י ומה אעשה כי הציקתני דבריו הקדושים לבארם ע"ד הפשט ולא מצאתי.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף