שואל ומשיב/א/ג/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ג סימן ב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נשאלתי במעשה שאירע בוויניק סמוך ללבוב ששחטו שם שלש בהמות ובאחת מהבהמות נמצא מחט בריאה לאחר שהדיחו אותה ונתערבו הבהמות ולא נודע באיזה בהמה היה הטריפות והי' שם הפסד מרובה כי בכפר קשה למכור על טריפות והטריפות בזול מאד והנה לפע"ד הדבר ברור דכשר דהרי בטל ברוב בהמות הכשירות וא"ל דהו"ל קבוע דז"א בספק טריפות דהרי המחט נמצא אח"כ אף אם נימא דלא כיש"ש דמכשיר בנמצא לאחר שהדיחוה במים מ"מ עכ"פ אינו ודאי טריפה א"כ לא ניכר הקביעות ואף דשיטת הב"ח דאף בלא ניכר הקביעות של איסור ג"כ טרפה היינו דוקא ביש חניות מיוחדים ובכל חנות היה בהמה ואח"כ נודע שהאחת מהבהמות טריפה ולא נודע מאיזה חנות שפיר יש לומר דהו"ל קבוע אבל אם בחנות אחת נמצא ריאה אחת טריפה ולא נודע איזה בהמה לא מקרי קבוע אף להב"ח וא"כ מכ"ש דאינו רק ספק טריפה דפשיטא דל"ש בזה קביעות לכ"ע ובטל ברוב ובאמת בגוף דברי הב"ח חולק הפר"ח ודעתו דכל שלא נקבע וניכר האיסור לא מקרי קבוע ובחידושי הארכתי בזה וכעת נראה לי ליישב דברי אא"ז הב"ח ז"ל מקושית הפר"ח ומקודם נבאר סברתו דהנה כל עיקר ענין קבוע דכל שנקבע האיסור או ההיתר במקומו גם המועט חשוב כמו הרוב ול"ש ביטול ברוב דלא שייך לבטל האיסור כל שהוא חשוב וניכר וכל שהוא קבוע הו"ל כניכר האיסור ולפ"ז גם כשלא ניכר האיסור באיזה מהחנות עכ"פ נקבע האיסור במקום אחד מהחניות שפיר לא בטל וז"ב לדעתי בסברתו ולפ"ז זהו דוקא כשנודע עכ"פ שהי' בודאי איסור כאן רק שלא נודע היכן האיסור מונח אבל כל שלא נודע האיסור כלל אם היה כאן איסור כלל לא שייך לומר דנקבע האיסור פה דהא אנו דנין מתחלה אם היה כאן התחלה לאיסור כלל ובזה מיושב גם כן ממה דמביא מהאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה דמותר בכל הנשים מן התורה רק משום קנסא אסור וכמ"ש התוס' ולא אמרינן דהו"ל קבוע ולפמ"ש א"ש דשם לא נודע כלל אם קידש כלל ולכך לא היה כאן קביעות כלל ובזה ממילא מיושב ראיית הפר"ח מנחל איתן שכתב הר"ש מקינון דל"ש לאסור דלא ניכר האיסור כלל מעולם וראיתי להפרמ"ג בסי' ק"י שם בס"ק י"ד בשפ"ד שהקשה על ראיה זו דשם מהראוי שיהיה מדאורייתא קביעות דהרי מבואר כל שיש אדם אחד שיודע מהקביעות אף שהלוקח א"י מקרי קבוע הניכר וא"כ כאן השליח יודע אם הוא חי ואם הוא מת האשה יודעת ומקרי קבוע הניכר ואני תמה עליו דמלבד דמה דפשיטא ליה דבכה"ג שאחד יודע מקרי קבוע לא נודע מאין יצא לו זאת ומה שציין פר"ח י"ג ופר"ת ו' והיא מהמשמרת לא ידעתי שם שום משמעות לזה ובאמת שמצאתי בכר"ו ס"ק י"ב שחידש כן מדעתא דנפשיה אבל אין הדבר ברור כ"כ ומיהו גם לשיטתו ל"ק דשם אנן לא ידעינן כלל אם קידש וא"כ יש לדון דגם השליח א"י ומכ"ש האשה שלא נודע כלל אם קידש ול"ש כאן קביעות כלל ועכרו"פ שהאריך בס"ק י"א ג"כ בדברי הב"ח האלו ולפמ"ש יש לבנות ולסתור ואכ"מ כעת ועכ"פ יהי' איך שיהיה כל שיש ספק אם התחיל כלל קביעות האיסור ל"ש קביעות אף לשיטת הב"ח ומכ"ש בזה דהספק הוא על חנות אחת פשיטא דבטל ברוב ול"מ קבוע כלל כנלפע"ד. וראיתי לשאירי הגאון בעל חוות דעת ס"ק ו' שחולק ג"כ על הכרו"פ ואף דראייתו מנזיר אינו ראיה וכמ"ש מ"מ הדבר נכון בעצמותו ומ"ש שם בח"ד לחלוק על הר"ש מקינון במה שהקשה דיאסר כל העולם בזריעה משום חשש נחל איתן והקשה הח"ד דמשמע מדברי הר"ש דבקרקע בקרקע שייך ביטול דלכך כל דלא מקרי קבוע בטול ברוב ותמה ע"ז דבקרקע בקרקע לא שייך ביטול והביא ראיה דא"כ שדה שאבד בה קבר דמטמא מדאורייתא כמבואר באהלות אמאי מטמא ניזיל בתר רובא ולפע"ד נראה אף דספק טומאה ברה"י טמא כל שיש רוב טהור (כמ"ש בחידושי ליו"ד סי' שע"ד ע"ש) ובלא"ה נראה כיון דנאבד שם קבר הו"ל קבוע מיהו הא לא ניכר הקביעות ולשיטת החולקים דס"ל דבאינו ניכר ל"ש קבוע קשה ומ"ש ראיה מגיטין דף נ"ד ע"ב גבי נטיעה של ערלה שנתערבה בשאר נטיעות שכתב רש"י דכ"ז שהוא מחובר לא בטילה ומזה הביא ראיה דאם מחובר לקרקע לא בטל ברוב מכ"ש גוף הקרקע בעצמו ע"ש במחכ"ת אגב חורפי' ושיטפי' כתב כן ולדבריו היאך אמרו בסוטה ילדה שסיבכה בזקינה בטלה וכל משניות של ערלה מלאים דאף במחובר בטל והתם הדבר פשוט דלכך לא בטל דבעינן מאתים בערלה במין במינו וכ"ז שהוא מחובר היאך שייך שבטל הא בעינן שיהי' מאתים כנגדו והרי כאן נטיעה של ערלה בתוכו וצריך מאתים כנגדו ומי יודע אם יש בכל יניקה מאתים כנגדו ולכך עיקר הביטול בא כשתלשו מן האילן ובכל פירי יש מאתים כנגדו וכ"ז שהוא במחובר לא שייך ביטול דהיניקה מוסיף והולך והוה כניכר האיסור ולכך בעי הביטול כשהוא תלוש אבל פשיטא דגם קרקע בקרקע שייך ביטול וראיה מהא דכתב הב"י סי' תרפ"ח דעיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה אזלינן בתר רוב עיירות דעלמא והשעה"מ באמת הקשה בפ"א ממגילה דנימא דהו"ל קבוע ע"ש שהביא דברי הרב מקראי קדש ע"ש ואף שחילוקו לא הבינותי וצ"ע מ"מ עכ"פ מבואר דשייך ביטול ובאמת שבדרך תמים בהגהות על הרי"ף (שלא נדפסו ברי"ף במגילה שם) האריך בזה והארכתי בדבריו בחידושי לסי' ק"י שם בדיני קבוע וע"כ דבריו תמוהים ודברי הר"ש נכונים מאוד.

שוב אחר זמן רב מצאתי במס' תרומות פ"ט משנה ה' גבי לגינה של תרומה ע"ש בתוס' יו"ט שהביא בשם התוספתא דאין קרקע בטלה בק"א ומטעם דדוקא בתלוש שייך ביטול שראוי להתערב ומשם ראיה למ"ש ודוק היטב דדוקא לפי שלא נתערב הא בלא"ה היה בטל אף בקרקע. שוב אחר זמן רב בלמדי בקידושין דף ע"ג לענין שתוקי דאמרינן מאי אמרת דלמא אזלא היא לגבייהו הו"ל קבוע ראיתי במקנה שם שעמד בזה על דברי הרשב"א שכתב דמה"ת הו"ל רוב כיון דלא ידעינן מי הלך אצל מי ואף כשהלכה הוא אצלם הו"ל מחצה למחצה וא"כ הו"ל רובא להכשיר וע"ז האריך המקנה לתמוה דכיון דיש להסתפק בא' קבוע הו"ל כמו אלף קבועים והו"ל פלגא ולא הו"ל רק ספק שמא נתעברה מהקבוע וכתב דתלוי בפלוגתא הנ"ל אם קבוע שאינו ניכר הו"ל קבוע ולפמ"ש אף לשיטת הב"ח דקבוע שאינו ניכר הו"ל קבוע היינו כל שנודע עכ"פ שנקבע איסור אבל שאינו ניכר מקומו היכן משא"כ כאן דניהו דיש פסול בעולם אבל לענין האשה שאנו דנין הו"ל ספק אם הלכה כלל לאותו פסול מהכ"ת ניזיל בתר קבוע הפסול ולא נלך אחר הרוב ובלא"ה כיון דרוב הם כשרים והם ג"כ קבועים במקומם מה"ת ניזיל בתר קבוע דבפסול לגבי רוב הכשרים והקבועים וא"ל דלא נודע אם הכשרים נקבעו במקומם או הלכו אצלה כמו כן יש לספק בהפסול אם נקבע ומה"ת דלא ניזיל בתר רוב ובלא"ה יש לומר דבאמת צריך להבין הא דאמר הש"ס אי אזלו אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש והא אמרינן בנזיר דף י"ב וכ"ת ה"נ נייד אימר בשוקא אשכח וקדיש התם הדרא לניחותא וא"כ גם כאן קשה כיון דהדרא לניחותא והו"ל קבוע א"כ אמאי אזלינן בתר רוב והא הו"ל קבוע כיון דהדרא לניחותא והנראה בזה דהנה הש"ך בסי' ק"י ס"ק ל"ז כתב דכל שנתפזר הקביעות ממקומו אף שחזרו ובאו יחד למקום אחד כל שנעקרו מקביעות הראשון שוב אין לו דין קבוע דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו ע"ש ובאמת שדבריו תמוהים מהא דאמרו בנזיר התם הדרא לניחותא וכבר תמה בזה ש"ב בדגול מרבבה שם ומ"ש לחלק בין קבוע דאורייתא לדרבנן סתר הוא בעצמו דבנזיר ג"כ אינו רק קבוע דרבנן וכמ"ש התוס' בנזיר שם אבל לפע"ד נראה דהדבר פשוט דע"כ לא כתב הש"ך רק כשראינו שנתפזרו ונעקרו מקביעות הראשון דאז שפיר יש לומר דכל שבטל שם קבוע אינו נקרא שוב קבוע דאין לך בו אלא חידושו אבל בנזיר שם דאמרינן התם דאשה לא ניידא ופירש"י דכל כבודה בת מלך פנימה וא"כ עכ"פ לא ראינו הפיזור לפנינו ואף דיש לחוש שמא בשוקא אשכח שוב מועיל מה דהדרא לניחותא דיותר ראוי לתלות בקבוע וקבוע כמע"מ והרי לא ראינו הפיזור רק משום חשש שמא בשוקא אשכח וע"ז מועיל שוב מה דהדרא לניחותא וז"ב כשמש ולפ"ז כאן שפיר אמרינן דאם נחוש שמא אזלו אינהו לגבה ושפיר אמרינן דלענין החשש שמא הלכו הפסולים אצלה שוב אמרינן דמרובא פריש וא"ל דהדרא לניחותא דהרי ע"כ אתה צריך לחוש שמא נפזר מהקביעות דאל"כ היאך בא הפסול אצלה ומעתה שפיר אמרינן מאי אמרת דלמא אזלה היא לגבייהו ה"ל קבוע ול"ש לומר כיון דיש קבוע במקומו דז"א דלענין זה שוב מועיל מה דהדרא לניחותא וא"כ גם היא מקריא קבוע ומה"ת ניזיל בתר קביעות של הבועל הפסול ניזיל בתר רוב וא"ל דכל שאתה חושש אחר פיזור הקביעות שוב ל"מ הדרא לניחותא וכמ"ש דז"א דדוקא שם דמהראוי לילך בתר קביעות שלה דאשה לא נייד רק דאתה רוצה להקל דאימר בשוקא אשכח ע"ז מועיל הדרא לניחותא אבל כאן דאם ניזיל בתר קביעות שלה הוא מותר מצד דכל דפריש מרובא פריש ניהו דיש לחוש שמא אזלה היא לגבייהו ע"ז שוב שייך לומר דהדרא לניחותא וז"ב מאוד. ובלא"ה י"ל כיון דקי"ל כר"ג דאשה בודקת ומזנה ואף ברוב פסולים ועיין בכתובות דף י"ג ובתוס' ד"ה השבתנו א"כ עכ"פ לענין דניחוש לפסול הקבוע פשיטא דמועיל חזקת אשה בודקת ומזנה ובזה ל"ק ג"כ מה שהאריך המקנה שם דאמאי יהיה מותר שתוקי באשה הא בזה הו"ל ספיקא דאורייתא דשמא אזלא לגבי בועל הפסול ע"ש ולפמ"ש א"ש ודוק.

שוב ראיתי בכתובות ט"ו בתוס' ד"ה דלמא שהקשו כעין קושיתי שהקשיתי למעלה דהדרא לניחותא ולפמ"ש לעיל נתיישב קושית התוס' שם ג"כ כיון דשם באמת ג"כ יותר מסתבר לומר דהבועל אזל לגבה כמ"ש הטור סי' ו' ורק דנרצה לומר דלמא אזלה היא לגבייהו שוב ל"ש בזה דהדרא לניחותא וכמ"ש ויש ליישב בזה הגירסא דמה איכא שמחק רש"י ועיין בשיטה מקובצת שם ודוק ועיין בשו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' י"ז מ"ש בענין קבוע ולא נפניתי לעיין בו.

ואגב אומר מה ששאלני הרב החריף מוה' חיים צבי מק"ק יאניב וכעת הוא אב"ד שם במ"ש התוס' דנזיר שם ד"ה אמר להקשות וא"ת ולהוי איסורא דאורייתא דהו"ל קבוע וע"ז הקשה דהרי התו' בכתובות שם הקשו דנימא דהדרא לניחותא וכתבו דשם בעת שבא על האשה הדרא לניחותא אבל כאן הבועל פירש והו"ל נייד ולפ"ז כאן ג"כ הו"ל נייד דכ"ע שישאו נשים הו"ל הוא נייד וגם היא ניידא א"כ לכך מותר לשאת נשים והשבתי לו דכפי הנראה הבין בכוונת התוס' שהתוס' סובבים על ראשית דברי התוס' שהקשו דכ"ע יאסרו לשאת נשים וע"ז תירצו דאינו רק קנסא דאזלינן בתר רובא וע"ז הקשו דהא ה"ל קבוע אבל באמת כוונת התו' על מ"ש דאינו רק קנסא בעלמא ולא חיישינן דלמא מקרובות משום דאיכא רובא וע"ז הקשו דבקרובות יש חשש תורה דהו"ל קבוע דבעת שבא על אותה אשה הקרובה שלה הדרא לניחותא וע"ז שפיר כתבו דהו"ל קבוע שאינו ניכר ודוק. והנה המ"א סי' רצ"ח ס"ק י"ג הקשה דהא הו"ל קבוע וכתב דהאור מקרי פירש ואמרתי בזה דלכאורה הן הן דברי המרדכי בפ"ק דחולין דהדיבור חשוב כפירש והראוני שהמחצית השקל הרגיש בזה וזכורני שכתבתי בזה באיזה מקום ולא ידעתי מקומו. והנה אחד מהתלמידי' שאל דל"ש כלל קבוע גבי דיינים לפמ"ש התומים דל"ש אין הולכין בממון אחר הרוב לענין דיינים משום דלפי דברי הרוב ליכא כלל המיעוט בעולם דל"ד לשאר רוב דאף הרוב דלרודיא אינו מכחיש שיש מיעוט בעולם אבל כאן הרוב מכחיש שאין כלל מיעוט בעולם וע"ז שאל דא"כ אין כאן קביעות כלל דלפי דברי הרוב נתבטל הקביעות לגמרי ולפע"ד דזה באמת תירוצו של המרדכי דמצד הישיבה של הדיינים ל"ש למיזל לא בתר רוב ולא בקבוע כי כ"ז שלא הגידו דעתם לא מועיל קביעות ולא רוב ולא נודע עוד אם הם רובא כלם רק בעת שהגידו דעתם והכריעו שנים על האחד ואז בטל הקביעות שהרי הדיבור פירש ואינו שייך לקביעות שלהם דגופם נקבע כאן אבל הדיבור וחוות דעתם מקרי פירש וז"ב לפענ"ד ול"ד לשאר קביעות שאנו דנין על גופם אבל כאן אין אנו דנין על גופם רק על חוות דעתם ודו"ק ולפ"ז כאן לענין אור ל"ש לומר דהו"ל כפירש דאנו דנין על קביעותם שהם ישראלים ועכו"ם ויוכל להיות האור מהקביעות של עכו"ם כמו מישראל ומה בכך שהאור פירש הא אנו יודעים מאיזה מקום פירש ושם נקבעו ישראלים ועכו"ם ובזה מיושב היטב הא דאמר ר' יוסי בברכות דף נ"ג דאף ברוב ישראל יש מיעוט דלגמר ומיעוט דכשפים ושאל אחד מהתלמידים בשנת תרי"ב בחורף דהא יש מיעוט דעכו"ם ולפמ"ש י"ל דבאמת ל"ש רוב כלל דהא יש קבוע אך מה דל"ח קבוע לפי דגוף הגוים אינו אוסר רק שיש חשש שמסיבתם לע"ז וא"כ הו"ל קבוע שאינו ניכר ולפ"ז עכ"פ ל"ש לצרף המיעוט עם מיעוט דכשפים דאינו מענין אחד וכמ"ש בתשובה לענין סמוך מיעוטא לחזקה ודוק היטב.

ודרך אגב אכתוב מה שראיתי פה טריסקאוויטץ בשנת תרי"ב ר"ח תמוז ה' קרח בירושלמי ריש פרק שני דמס' דמאי ר"א סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד גוים וכו' ואפילו יסבור ר"א כר"י דרוב א"י נתונה ביד ישראל ר"א חשש למיעוט כהדא סדקייא שמסתפקת יום אחד מן האיסור נעשה אותו יום הוכיח לכל ימים ר"י בעי מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלין אותו אימר מעמון ומואב הוא ונעשה אותו הגר הוכיח לכל הגרים וכו' ולפע"ד תמוה מאד דהרי מבואר בסי' קי"ד סעיף יו"ד בהג"ה דאם ידוע שעכו"ם אחד יש בעיר שאינו מערב יין אף ששאר עכו"ם דרכן לערב בו יין מותר ליקח מכולם כ"ז שלא ידוע שבודאי ערבו בו דתלינן לקולא שמא לא עירב בזו וכן כל כיוצא בזה באיסורי דרבנן ואם ידוע שמקצת בודאי נותנין יין וכו' אזלינן בתר רובא אבל אסור לקנות מהם בבתיהם ע"ש ועיין בש"ך שם ולפ"ז כאן קשה דאף דחש ר"א למיעוט מ"מ קבוע בודאי אין כאן דכל שא"י אם לקחו מישראל מותר ליקח אפילו מבתיהם דהוה כמו שא"י אם דרכן לערב דאף בבתיהם מותר לערב וכמ"ש הש"ך שם ס"ק ח"י דמותר ליקח מכולן אפילו בבתיהם דגם דמאי אינו רק דרבנן ושרי וביותר תימה דמה מדמה להדא סדקייא שהיא מסתפקת יום אחד מן האיסור שנעשה אותו יום הוכיח לכל הימים דשאני התם דשם כיון שבאותו יום נודע שנסתפק מן האיסור הו"ל כל הימים קבועים ועיין מ"א סי' שד"מ ס"ק א' דאף דרוב ימים חול מ"מ הו"ל קבועים ובתשובה תמהתי עליו מנדה דף נ"ז ע"ב מ"מ לדברי המ"א הו"ל גם כאן קבוע וא"ל דשאני התם דיום השבת הו"ל קבוע בעצם משא"כ כאן דהיום אינו אסור רק דבאותו יום מסתפקין מן האיסור דז"א דסוף סוף כיון דאותו יום ידענו שמן האיסור מסתפקין הו"ל כל הימים בספק דשמא נשאר להם מן האיסור והו"ל קבוע ומה ענינו למיעוט ואף אם נדחוק דר"א חשש שמא לקחו מיד ישראל וכגון שידענו שאחד מן הגוים לקח מן הקבוע עדיין צ"ע דא"כ מה פריך ר"י מגר שבא להתגייר דניחוש לעמון ומואב דשם פשיטא דאזלינן בתר רובא. והנה לפמ"ש הפרמ"ג בסי' ס"ב דבב"נ לא גלתה התורה דאזלינן בתר רובא א"כ לכאורה יקשה אף לדידן דגבי גר נחוש דלמא מעמון ומואב הוא ולא אזלינן בבני נח בתר הרוב וא"ל כיון שבא להתגייר ובישראל אזלינן בתר הרוב דז"א דאנן דנין אם התחיל הגירות כלל דלמא מעמון ומואב הוא אך באמת ז"א דהרי אמרו בברכות כ"ז ובכמה מקומות דל"ח לעמון ומואב דסנחרב בלבל את כל האומות וכל דפריש מרובא פריש וקשה ג"כ כהנ"ל אבל ז"א דהרי עיקר הנ"מ הוא אם גירותן גירות ויש להם דין ישראל ולענין דיני ישראל אזלינן בתר רוב ורובא לאו מעמון ומואב נינהו ואף דבשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח נמצא סברא זו לענין מילת בני קטורה דמקשה הש"א דניזול בתר רובא דעלמא וכתב הוא דבעכו"ם לא אזלינן בתר רובא אבל ל"ד לנ"ד דשם מצות מילה נאמרה לבני קטורה אף שאינם ישראל מ"מ בני אברהם הם וא"כ כל שגם כעת לאחר המילה אינם מקבלים דת ישראלית רק שנתחייבו במילה בזה שפיר כתב דאזלינן בתר רובא משא"כ כאן דאנו דנין על ענין גירות וכל שנ"מ לדת יהדות בזה אזלינן בתר רובא ודו"ק היטב אך גוף דברי הירושלמי צ"ע. שוב ראיתי דיש ליישב קצת דברי הירושלמי דאדרבא ר"א חש לה לקולא לומר שהוא דמאי דאם מעכו"ם הוא הוא ודאי וא"כ הו"ל ספק של תורה אבל ז"א דא"כ בודאי תמוה מה"ת לחוש לקולא דשל ישראל הוא נגד רוב וקבוע וגם ראייתו מדסקייא בודאי תמוה וצע"ג.

והנה שאלני המופלג מוה' יצחק ני' היילפרין מקאזליב בהרב המנוח אבד"ק קאזליב דמ"פ הש"ס בסוגיא דניפול מהי' העיר הקרובה אל הנחל וליזל בתר רובא דעלמא ואמאי לא נימא קבוע כמחצה על מחצה והשבתי דבעיירות לא שייך קבוע כיון דלא פריש מן הקבוע כמ"ש המ"ק הובא בשעה"מ הלכות מגלה פ"ק הי"א אמנם לדברי הר"ש דהקשה מנחל איתן ומשמע דאזלינן בתר קבוע אף בזה יקשה ועיין שעה"מ שם מיהו ל"ק דא"כ גם בתר קורבא לא שייך למיזל דקבוע הו"ל כמחצה על מחצה אמנם יש לומר דקבוע אינו מעלה רק דלא ניזיל בתר רוב אבל בתר קורבה מהראוי ליזיל דהו"ל קבוע הניכר יותר דמסתמא העיר הקרובה משם בא. וראיתי בכו"פ סי' ק"י ס"ק ז' שכתב להוכיח דלא אזלינן בתר קורבא אף בקבוע ומטעם כיון דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב וא"כ השתא רוב דוחה קורבה מכ"ש קבוע דדוחה הרוב דדוחה ג"כ קבוע וא"כ שפיר הקשו בש"ס דנימא דהוה רובא ול"ל דהוה קורבא דהא כל דנימא מחמת קבוע שוב דוחה גם הקורבא אמנם אכתי קשה דדברי הכו"פ הם לפי האמת דרובא עדיף מקורבא אבל להס"ד דהש"ס מקשה דכתיב בתורה דאזלינן בתר קורבא ולא אזלינן בתר רוב משום דקורבא עדיף א"כ יש לומר דבאמת לכך אזלינן בתר קורבא משום דקבוע והקורבא אינו מגרע כח הקביעות ובאמת במקום דליתא קביעות רובא עדיף מקורבא אבל במקום דיש קביעות ונעשה עכ"פ מחצה על מחצה ובכה"ג שוב מעלת הקורבא עדיף. אמנם אחר העיון נתיישבתי דמעיקרא אין כאן קושיא דע"כ לא פלפלו המ"ק והשעה"מ אי אזלינן בתר רוב בקבוע דעיירות רק במקום שאנו דנין על העיירות בעצמותם כמו שם במגלה או בנחל איתן אבל כאן אנו דנין על האיש ההרוג אם הוא מאותה העיר הקרובה או לא ומה ענינו הקביעות של עיירות לאנשים הנדים והולכים וז"ב מאד ושפיר פריך הש"ס וז"פ אך בגוף דברי הכו"פ שחידש דלא שייך למיזל בתר קורבא מהא דאמרו דאומר לשליח צא וקדש לי אשה דאסור בכל הנשים שבעולם יקשה אמאי לא ניזיל בתר קורבא דהיינו בעיר ששוכן בה השליח הוא דבר תימה לפע"ד דנראה דע"כ לא שייך ענין קורבא רק בדבר שע"י הקורבא מוכח שהוא משם וכל הני דחשיב דמסתבר לתלות בקורבא שמשם יצא הדבר אבל במשלח לקדש לו אשה לא מסתבר כלל שבשביל שקרובה להשליח דהיינו בעיר ששוכן בה שם יהיה האשה אשר הוכיח ד' להמשלח ודלמא אותן אנשים אינם זווגו והזווג הוא מרובא דעלמא ואיך שייך בזה קורבה דרך כלל דבר שאינו תלוי בקורבא לא מסתבר לתלות בקורבא והרי הדבר תלוי ברצון המשלח והשליח איזה אשה יבחר לו ול"ש בזה ענין קורבא כנראה לפע"ד ברור ודו"ק.

והנה השעה"מ שם הקשה בהא דאמרו ע"ז דף מ"ם ע"ב ריש כה"צ במקומו של ר"מ היו עובדין פ"א בשנה ואמאי לא נימא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ולפמ"ש למעלה לק"מ דאטו אנו דנין על העיר אנו דנין על האנשים שעבדו שם לצלמים וא"כ ל"ש בזה קבוע ודו"ק ובגוף קושית השעה"מ בשם מ"ק דאמאי לא ניזיל בתר קבוע ולא נקרא בי"ד בעיירות המסופקות וכ"כ חלוקו של המ"ק והשעה"מ הקשה מדברי הר"ש לענין נחל איתן ולפע"ד לק"מ דבאמת ענין קבוע אינו רק שמבטל מעלת הרוב ואומר דגם המיעוט נחשב כהרוב והוה כמע"מ ולפ"ז בשלמא בנחל איתן שייך לאסור עכ"פ מספק דל"ש למיזל בתר רובא דהא גם המיעוט נקבע אבל לענין עיירות המסופקות לא שייך לומר קבוע דעכ"פ בי"ד מוכרח לקרות דגם זה עכ"פ מידי ספק לא יצא וא"כ שוב היאך נימא דהוה כמע"מ ויקרא ג"כ בט"ו הא לא הוה רק ספק וכבר קרא בי"ד מספק וזה הספק יש לו מעלה דגם הרוב בעלמא הוא כן וא"כ לא הוה ספק השקול ובכה"ג ספק דרבנן להקל ועיין באו"ח סי' תרפ"ח ובמלמ"ל פ"א ממגילה.

והנה בשנת תרי"ג אדר שני אור ליום ד' ויקרא למדתי סוגיא דתשע צבורין והנה הפ"י הקשה דאמאי בפירש ואתא עכבר ושקיל אזלינן בתר רוב הא קי"ל דיבש ביבש בחמץ בפסח הו"ל דשיל"מ ולא בטל והשתא ברובא דליתא קמן מחמרינן ולא אזלינן בתר רוב מכ"ש ברובא דאיתא קמן דלא אזלינן בתר רוב ע"ש שהאריך ולפע"ד נראה דהנה הר"ן בפרק א"צ נסתפק בלוקח ביצים מן העכו"ם ביו"ט אי אזלינן בתר רוב כיון דהוה דבר שיל"מ וכתב דאפשר דהתם שאני דאתחזיק אסורא ע"ש והמלמ"ל בפ"ז ממעילה ה"ו החזיק בזה החילוק דכל דלא אתחזיק איסורא אזלינן בתר רוב אף בדבר שיל"מ ולפ"ז נראה לפע"ד דבר ברור דבקבוע דהוה כמע"מ ורק דכשפירש אזלינן בתר רוב א"כ עכ"פ לא אתחזיק איסורא דהרי קבוע כמע"מ והוה כספק ולא איתחזיק לא איסור ולא היתר ומועיל דבר שיל"מ ושאני יבש ביבש דאיתחזק איסור שנתערב בו איסור א"כ בדשיל"מ לא מועיל הרוב אבל בקבוע הוה כלא איתחזיק ואף אם נימא דהוה כאיתחזיק איסור והיתר עכ"פ כיון שיש רוב היתר מה"ת לומר דמהקביעות האיסור הוא נימא דמהרוב הקביעות של היתר הוא וכעין מ"ש הט"ז סי' ק"א ס"ק ט"ו דכל שיש לפנינו שני קביעות מהראוי יותר לומר דבחלק הקביעות של הרוב הוא ע"ש ומכ"ש כאן דעכ"פ הרוב נקבע היתר דודאי מהראוי לתלות ברוב וז"ב מאד.

ובזה מיושב היטב מה שהקשה בצל"ח בפסחים דף ז' בהא דפריך כי לא רבתה מצה נמי ניזיל בתר בתרא והקשה הא הך דאזלינן בתר בתרא לא עדיף מרובא והרי חמץ הוה דבר שיל"מ דלא אזלינן בתר רובא ולפמ"ש א"ש דכל דלא אתחזיק איסורא אף בדבר שיל"מ אזלינן בתר רוב ולא עוד דלפענ"ד נראה דכל דאזלינן בתר בתרא היינו מה שנשתמש באותו תיבה או באותו מקום באחרונה א"כ הוה כאיקבע ואיתחזק היתרא דהרי אנו דנין על אותו תשמיש שהשתמשו באותו מקום ובכה"ג ודאי איתחזיק היתרא מקרי כנלפע"ד ועיין במרדכי סוף חולין שכתב דכל דבר שאינו בע"ח כ"מ שמונח הוא מקום קביעתו ע"ש וניהו דמ"מ כל שלא ראינו שפירש ופירש אזלינן בתר רובא כמ"ש המלמ"ל פ"ד ממ"ע ה"ט והרי זה מבואר דבמצוי אזלינן בהר רובא כל זה שפירש מהקביעות אבל אם נמצא במקום שנקבע פשיטא דמקרי קבוע והו"ל כאתחזיק היתירא וז"ב מאד מאד. ומה שתמה הצל"ח על המג"א שכתב בסי' תקי"ג ס"ק י"ג בעכו"ם שמביא ביצים דלא אזלינן בתר רובא וע"ז תמה דלמה לא יועיל כיון דפירש ניזיל בתר רובא כמו דאזלינן בתר רובא בכל דברים החשובים ע"ש אני תמה מאד דבאמת הר"ן נסתפק בזה כל דלא אתחזיק איסורא אבל מ"מ אנן לא קי"ל כהר"ן ובדשיל"מ לא אזלינן בתר רוב כל דלא אתחזיק היתר כיון דנוכל לצאת מידי ספק אם נמתין עד למחר ועש"ך סי' ק"י ס"ק ל"ב ביו"ד שלאיכיל דשיל"מ עם כל הדברים חשובים שכתב דאזלינן בתר רובא וע"כ דדבר שיל"מ שאני ולא קי"ל כהר"ן בזה וכבר הארכתי בזה בתשובה אחת לענין דבר שיל"מ לקמן על דברת ספר סידורו של שבת בתשובה שפלפל בזה אי בדבר שיל"מ אזלינן בתר רובא ולא זכר דברי הר"ן והמלמ"ל וכל ראיות שהביא דחיתי שם ואכ"מ ועיין פרמ"ג בש"ך שם שהרגיש קצת בדברי הר"ן הנ"ל ע"ש וע"כ דברי המג"א נכונים ומ"ש הצל"ח ראיה דבדבר שיל"מ ג"כ אזלינן בתר רובא מתשע צבורין והיא קושית הכו"פ כבר כתבתי דבקבוע דאורייתא ודאי אזלינן בתר רובא וכמ"ש ודוק היטב. ומדי דברי בסוגיא דפסחים דף ז' במה דפריך כי לא רבתה מצה נמי ניזיל בתר בתרא והצל"ח חשב מדעתא דנפשיה דהך דאזלינן בתר בתרא לא הוה רק כמו רובא וע"כ הקשה דהו"ל דבר שיל"מ באמת המעיין בסוגיא דב"מ דף כ"ו ובקדמונים ימצא שם מחלוקת בזה וכפי הנראה מרש"י ותוס' הך חזקה דכיבוד הוה חזקה גמורה שאפילו מיעוט לא נמצא לבתר כיבוד אבל הריטב"א ביאר שם שכיבוד אינו רק ראיה דלפניו היה מיעוט ומהראוי ליזיל בתר בתרא דהוא הרוב לאחר שכיבד ולכך לענין טומאה דאיתחזיק טומאה ל"מ להוציאו מחזקת טומאה אף שכבדוהו ע"ש שכתב ושמורו הלוי והוא הרא"ה הודה לדבריו וצוה להגיה כן בחידושיו ולפע"ד תמוה דא"כ מה פריך כי לא רבתה בו מצה נמי והרי כי לא רבתה מצה הו"ל קבוע דנקבע בו מצה וחמץ ובקבוע ל"מ רוב אבל ז"א דקבוע שאינו ניכר ל"מ קבוע ומהראוי ליזיל בתר בתרא דהוא מקרי הרוב דהכיבוד עושה מה שלפניו למיעוט ועיין תוס' חולין דף צ"ד ד"ה ובנמצא במ"ש דתקנה עשו חכמים במקום שאין מכריזין שאסור לקנות לכתחלה מן העכו"ם אף שרוב טבחי ישראל ודבריהם סתומים דמפני מה עשו תקנה והרי אזלינן בתר רוב ולפע"ד כוונת דבריהם ע"ד מ"ש האחרונים ומטו בה משמי' דרמב"ן בהא דאמרו ריש גיטין סתם ספרי דדייני מגמר גמירי ורבנן הוא דאצריך דאף דאזלינן בתר רוב אבל לעשות תקנה בעולם כלו שגם המיעוט הנמצא צריך לעשות תקנה אף בשביל המיעוט ולפ"ז גם כאן ניהו דנמצא הלך אחר הרוב אבל התקנה שלא יקנו מן העכו"ם זה תקנה כוללת לכל העולם והרי יש מיעוט בעולם ולכך עשו תקנה שלא לקנות וז"ב ובזה נראה דמ"ש לכתחלה לא תידוק דאם קנה מותר וכמ"ש בלב ארי' שם דז"א דא"כ לא הועילו החכמים בתקנתם דכ"ע יקנה מיד העכו"ם וא"ל דיחוש לנפשו שהרי אסור לקנות מהעכו"ם וכמ"ש כעין זה בפר"ח לענין בדיקת הריאה דז"א דהרי אם יעבור ויקנה שוב נתלה בתר רוב ויהיה מותר גמור ושוב לא יחוש לעבור לכתחלה וכן נראה גבי בדיקת הריאה כיון דעשו תקנה כוללת בשביל מיעוט הנמצא בעולם דאם נימא דבדיעבד שלא בדק מותר שוב לא יחוש לנפשו כיון דבאמת עפ"י רוב מותר והן נסתר בזה דברי הפר"ח שכתב דלא יעבור על דברי חז"ל דז"א דזה דוקא אם חז"ל אסרו בהחלט אבל למה שעשו תקנה בשביל המיעוט כל שנימא דמותר בדיעבד בודאי לא יבדוק ויסמוך על הרוב ואז יתבטל תקנת חז"ל מכל וכל ודוק היטב. וגם שם בגט אם לא אמר בפ"נ בודאי הגע פסול אף דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי כל שעשו תקנה ולא נתקיימה התקנה הגט בטל ופסול ואף דשם יש לומר דשאני התם דכל דמגרש אדעתא דדבנן מגרש מ"מ הדין דין אמת ודוק.

ודרך אגב אומר במה שנסתפק התה"ד בסי' ק"ג בב"א שהדליקו בבית אחד ונתערב נ"ח בשני שמשים וכלם מונחים ונדלקים ולא ידענו איזה מהן נ"ח אי שרי להנות משלשתן דנימא דנתבטל ברוב והעלה כיון דנרות של חנוכה הם דבר של מנין לא בטל והביא ראיה מחתיכת חטאת טמאה שנתערבה בחתיכת חטאת טהורה דבטל ע"ש והט"ז בסי' תרע"ג ס"ו חולק ע"ז ע"ש ובשו"ת פמ"א ח"א סי' ל"ח החזיק בדברי התה"ד ובתשובה הארכתי הרבה וכעת אני אומר דלפע"ד בנידון דתה"ד כ"ע מודו דהרי גם כעת לאחר הביטול הוא יוצא בזה מצות נ"ח והרי הוא עדן דבר שבמנין שהרי מונין בו ראשון ושני וכדומה דהיינו נ"ח שצריך להדליק נרות ולפ"ז איך אפשר דנימא שהוא בטל והרי עדיין לא נתבטל חשיבותו ויוצא בה מצות נ"ח וא"ל דבאמת נימא דיתבטל ולא יצא מצות נ"ח דז"א דגם אם נימא שנהפך איסור להיות היתר והרי הוא כשני השמשים אטו לא יוכל לצאת י"ח מצוה בנרות השמשים ואין הבדל רק דמנ"ח אסור להשתמש לאורה ובשמשים מותר ליהנות ואם כן איך נימא דנתבטל והרי מכל מקום יוצא בו מצות נ"ח רק שיאסר להשתמש לאורה וא"כ ל"ש ביטול וגם דמי קצת לטומאת משא דל"ש ביטול וגם כאן הרי הוא עדיין נ"ח ול"ש ביטול ואף אם נימא בחתיכת חטאת וכדומה דשייך ביטול בזה לא שייך ביטול ועיקר הספק שייך באם כבר עבר הזמן של חנוכה וא"כ עיקר הפלפול אי אסור להשתמש לאורה ובזה היה נראה ברור דבטל כיון דכל החשיבות הוא רק מחמת שנ"ח של מצוה מונין אותו ואינם משגיחים במשקל ועיקר החשיבות מחמת המצוה וכל דאזיל מצותה שוב הוה כנתרסק ונתבטל החשיבות ואף דיוכל לחזור לחשיבותו מ"מ כל שכעת נתרסק נתבטל ול"ד לחתיכת חטאת טמאה שנתערב בטהורות או שנתערב בחולין וכן למה שמדמה הפמ"א שם לפרוסות של לחה"פ שנתערבו בשאר פרוסות דשם לא שייך ביטול ונתרסק החשיבות דהא קדשי הגוף אין להם פדיון ולא נפקע קדושתייהו ולא נאבד החשיבות אבל בנ"ח דאינן רק מחמת מצוה שייך לומר שנתבטל החשיבות וכאלו נתרסק ונפסד החשיבות וא"ל דלשנה הבאה תחזור לחשיבותה דז"א דמ"מ כל שכעת חלף החשיבות נתבטל וז"ב לפע"ד ודברי התה"ד צ"ע דבאופן שכתב הוא אין מקום לשאלה ובאופן שכתבתי וכנראה מהרמ"א שהבין כן לפע"ד ודאי בטל כנלפע"ד וצ"ע.

והנה השאגת אריה סי' צ"ג חידש דבדבר שיל"מ לא שייך ברירה אף דבדרבנן שייך ברירה משום דאינו רק משום ספק דרבנן ובדבר שיל"מ אף בדרבנן מחמירין ע"ש ונתקשיתי במ"ש המ"א סי' תצ"ז ס"ק י"ג דבדרבנן אמרינן ברירה וקשה הא הו"ל דבר שיל"מ ורציתי לחדש דכל הטעם דדבר שיל"מ לא בטל הוא משום דעד דתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר א"כ ל"ש בזה כל דאיכא חשש מניעת שמחת יו"ט א"כ שוב ל"ש עד שאתה תאכלנו באיסור דהא יש חשש מניעת שמחת יו"ט וא"כ כיון דשם הטעם דלמא אתי לאמנועי משמחת יו"ט דהוא בבע"ח דוקא ובזה ל"ש דשיל"מ אבל באמת בזימן שלשה ומצא שנים כתבו התוס' והר"ן משום דשיל"מ ובאמת לפמ"ש הסידורו של שבת דדבר שיל"מ הטעם דכל דיש לברר לא אזלינן בתר רוב שוב גם בזה שייך הטעם וצ"ע בזה.

והנה במעשה דק"ק ווילנא אשר נחלקו גדולי הדור המובא בפר"ח בקו"א הנה בשב שמעתא שמעתא ה' פ"ג ידו האריך בענין זה ובבכור שור בחידושיו לחולין צ"ה האריך בזה ודעתו דשייך בזה חוכא וטלולא והקשה ממשנה דטהרות פ"ו משנה א' וכתב דלא נעניני טהרות ובמחכ"ת נעלם ממנו דברי הרשב"א בחידושיו לנדה דף ב' דכתב דלכך ב"ש לא חששו לטמא למפרע וגם לב"ה אינו רק תולין ולא טמאה ובודאי משום דיהיה כחוכא ואטלולא דברה"י נימא למפרע וכשתחזור ותגע בטהרות תאמר דטהור ולכך אמרו דתולין ע"ש הרי דאפילו בטהרות אמרינן כן הן אמת דדברי הרשב"א תמוהין מהמשנה הלז וכבר תמה בזה במ"נ וכתבתי בחידושי למס' נדה שם דל"ק דכל הטעם דברה"ר טהור הוא משום דנשאלין ליחיד ואין נשאלין לרבים או משום דבציבור טומאה דחוי' היא וא"כ ל"ש סתרי אהדדי דבאין בו דעת לשאול אף ברה"י טהור וברה"ר הוה כאין בו דעת לשאול וכעת ראיתי שהרשב"א כתב בעצמו דאין בו דעת לשאול מה שתלוי במקבל הטומאה יש לחלק בין רה"ר לרה"י א"כ מבואר הדבר כמ"ש ע"ש ודו"ק.

והנה בהא דאמר ר"ש רה"ר מפסקת נראה לפע"ד דבר ברור דכבר נודע מ"ש התוס' בנזיר ובחולין דלכך כשאומר נזרקה טומאה ביניהם לא שייך לומר דברה"י טמא דהא ודאי א"א לומר דהרי אחד מהם ודאי לא נטמא וברה"ר טהור משום דמוקמינן אחזקה ע"ש ולפ"ז במסוכן ברה"י ואח"כ הביאוהו לרה"ר א"א לומר ודאי טמא דהרי ברה"ר אתה מחזיקו שלא מת וא"כ עכ"פ ודאי לא היה וז"ב ובזה יש ליישב מה שהקשה בש"ש שם פ"ד דמשכחת לה דרה"י מפסקת כגון שהיה ספק שרץ ספק צפרדע ומשכחת לה דהי' ברה"ר דהי' טהור ואח"כ הביאו לרה"י וא"כ א"א לומר דשם היה צפרדע וכעת שרץ ולפמ"ש א"ש דדוקא ברה"י דהוה ודאי א"כ א"א לומר דהוא ודאי שהרי ברה"ר אתה מטהרו דברה"ר טהרתו מטעם חזקה וברה"י באמת יהיה גם כן טהור דא"א להיות ודאי וברה"ר מטעם חזקה קאתי עלה ודוק. ובאמת סברת הת"ק צ"ל דלענין מקבל הטומאה לא אכפת לן דבזה יש לומר דברה"ר טהור וברה"י טמא וכמ"ש הרשב"א דלא שייך חוכא בזה וכמו דפשוטי כלי עץ טהור ופשוטי כלי מתכת מקבל טומאה ע"ש ודוק. ובתשובה לק' קאלימייא בשנת תרכ"ו הארכתי הרבה בענין קבוע בכל הפרטים ואכ"מ. ובגוף דברי הב"ה ומעשה דווילנא הנ"ל לפע"ד הדבר תלוי במחלוקת הרשב"א והרא"ש המבואר בסי' ק"ט הטעם דיבש ביבש בטל חד בתרי במב"מ דדעת הרשב"א דאמרינן על כל אחד שהוא מן ההיתר והרא"ש ס"ל דנהפך האיסור להיות מותר א"כ לדעת הרשב"א א"א להתיר הצלע הנשארת דממ"נ אם זו היתה היתר אף הצלע הנשארת היתר אבל לדברי הרא"ש דנהפך האיסור להיות היתר א"כ זו שנהפך נהפך אבל צלע הנשארת באסורה עומדת ובזה לפע"ד מיושב כל הקושיות שהקשו על השאלה הנ"ל בש"ש שם ובשאר אחרונים ודוק היטב. שוב ראיתי בשו"ת גאוני בתראי סי' ה' וסי' ו' והנה אף שכפי הראות דברי זקני הגאון מוה' העשיל ז"ל סותרים מתשובה לתשובה אבל מ"ש הכו"פ בשם הגאון מוה' אברהם פ"ב דשייך לגזור שמא יקח מן הקבוע והנה כפי הראות שהגאון מוהר"ר העשיל ז"ל הרגיש בזה בסי' ה' ע"ש. ובגוף המעשה דק' ווילנא נראה לפמ"ש בתשובה אחרת בביאור דברי המ"ק שהובא בשעה"מ בה' מגלה דלכך אין הולכין בעיירות בתר קבוע דא"כ אתה מבטל הרוב לגמרי דהא עיירות לא ניידי ולא שייך רוב כלל ולפי זה נראה לי הדבר ברור דבמקום שיש רוב וקביעות ואם אתה הולך אחר קביעות תתבטל הרוב וכן להיפך פשיטא דהרוב עדיף מקבוע ואף לפמ"ש הט"ז בחו"מ סי' ט"ז ע"ש בהגהת הט"ז בשם מהרש"ק דכל דיש לקיים שתי המעלות מקיימין שניהם היינו שם ששני המעלות אינם סותרים זא"ז אבל כאן שהקבוע סותר להרוב אם כן הרוב קודם ודוק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף