שואל ומשיב/א/ב/קצב
שואל ומשיב 
א ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט אל כבוד החריף ולשוין זית רענן וכו' מוה' משה כהן ראפופרט נ"י במדינות הגר מכתבו הגיעני תמול ואני אחוז בסבך הטרדות בכ"ז אמרתי להשיב בקצרה בדבר השאלה הראשונה אשה בתוך כ"ד חדש למניקתה כבר גמלה הולד ורואה נדה מזמן לזמן ובימי טהרה וספירתה עלולה לראות ליחות לבנות הרבה בכל עת שמרגשת זיבת דבר לח יוצאת ליחות הנ"ל וע"ז שאל אי צריכה בדיקה בכל עת שמרגשת או תוכל לתלות בהנ"ל ואין צריכה בדיקה זולת בימי טהרתה וספירתה וע"ז הביא דברי הנוב"י זיבת דבר לח הוה הרגשה דאורייתא וחתם סופר חולק ע"ז והב"א כתב שאף דזיבת ד"ל הוה דאורייתא אבל במוצאות ליחות לבנות בעת שמרגשת בודאי אין צריכה בדיקה אח"כ והנה בדבר זה האריכו ראשונים ואחרונים גם אני הארכתי בזה בכמה תשובות בחבורי למס' נדה והלכות נדה בכ"מ אמנם יפה הורה מעלתו בצירוף דעת תורת השלמים דכל שהיא מינקת אף שנפתח מקורה ולא מצאה כלום טהורה ואני מוסיף לפמ"ש בתשובות בית יעקב ספ"ד תוכל להעלים ולא לבדוק.
ומ"ש מעלתו על דברת הפרמ"ג ס' מ"א בשפ"ד ס"ק א' שכתב דאם נפלו לתבשיל ג' זתים מג' בהמות אחת ממה שנשאר זית במקום מרה ואחת במקום טרפשא ואחת במקום כליות אי אין צריך רק נגד כזית אחד כי ממ"נ ב' כשרים ואחת טריפה וע"ז תמה דאדרבה ב' טריפות ואחת כשירה אם היה נשאר בכל אחד ב' זתים רק זית אחד ניטל מכל אחד אז היא ממ"נ ב' כשרים ואחת טריפה לא כן כעת יפה תמה בזה כבר קדמוהו האחרונים אמנם מה שאני תמה אף אם היה נשאר ב' זיתים בכל אחת ג"כ לא שייך ביטול ברוב דהרי כבר נודע דברי כנה"ג הובא בפרמ"ג בשפ"ד סק"ט סק"ו דחד בתרי דבטיל היינו דוקא בודאי היתר לא בספק איסור ע"ש ואני הארכתי הרבה בזה והסברתי הדברים עפמ"ש ש"ב הגאון חוות דעת סק"א סכ"ה דל"ש ביטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח תערובות ואלו לא היה רק אחת לא היה ספק כלל אבל במקום שהספק על אחד לבדו ל"ש ביטול ברוב ומעתה כל שהספק על הרוב אם הוא טריפה ל"ש ביטול ברוב דעל כל אחת הוא ספק ואף דהחוות דעת מייתי ראיה מר' מאיר דודאי לא פליג על ביטול ברוב ובזה נעלם ממנו דברי המרדכי סוף חולין שכתב דביטול ברוב שאני דהוא רובא דאיתא קמן ובזה גם ר"מ מודה וכן כתבו התו' ביבמות דף ס"ד ע"ב דר"מ דחייש למיעוטא וברובה דאיתא קמן מודה והרבה הארכתי בזה בחבורי לנדת דף נ"ט לענין ס"ס דהוה רובא דאיתא קמן דשני הצדדי ספק לפנינו וגדולה מזו כתב התה"ד ס' שי"ד בשם גליון תוס' דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב ברובא דאיתא קמן מודה וגם בזה הארכתי ואכ"מ וא"כ אין ראיתו ראיה אבל גוף דבריו נכונים וממילא כל שהוא ספק איסור ל"ש ביטול א"כ דברי הפרמ"ג צ"ע. ומה שהאריך איך הדין בחביות שהיה בו י"ש [שפירטיס] ואחר י"ב חדש נתנו לתוכו מים אם מותר לשתותו בפסח והביא דברי זקני החכ"ץ מה שנחלק עם הפנים מאירות ודברי הפרמ"ג יו"ד סק"ג הנה בזה הארכתי הרבה בתשובה ברצות ד' יודפסו תשובותי בקרב וימצא הרבה בזה אבל לדינא נראה אף להפמ"א בכה"ג שהיי"ש עם היין פוגמים זה בזה בודאי לאחר י"ב חדש כשר.
ומ"ש בקידושין דף נ"ח דפריך אילימא דקסבר ר"ש חש"ב לאו דאורייתא והא תנן ר"ש אומר חשנ"ב ישרף וע"ז הקשה לפמ"ש הר"ן להקשות בהא דהמקדש בערלה אינה מקודשת והקשה דאתקדש באפר דכל הנשרפים אפרן מותר וכתב דאין באפרן שוה פרוטה וע"ז הקשה דא"כ לימא דס"ל לר"ש דחשנ"ב דאורייתא והא דמקודשת כיון דס"ל לר"ש דישרף א"כ יוכל לקדשה באפר ומיירי שיש בו ש"פ ורבנן דר"ש לשטתיה' דס"ל חשנ"ב הו' מהנקברים וא"כ אף הנאה אסור ולפענ"ד לק"מ דכל הטעם דנשרפים אפרם מותר הוא משום שנעשה מצותו כמ"ש התוס' סוף תמורה וכאן אף לר"ש מה"ת אינה בשריפה כמ"ש רש"י כאן וכן הוא בת"כ בפ' צו הובא בתוס' פסחים דף כ"ב א"כ אף דרבנן גזרו בשריפה אבל לא נעשה מצותו ולא ניקל באפרן וגם כבר כתב הר"ן בפ' שני דפסחים לענין חמץ בפסח דהוה דבר שיש לו מתירין אף דחז"ל החמירו לאסור אחר הפסח לא בשביל זה ניקל ע"י חומרתו א"כ ג"כ לא בשביל חומרתם בשריפה ניקל באפרן שוב מצאתי במקנה שם שכתב סברתו בפשיטות ושמחתי והנה אני מוסיף דאל"כ יקשה על ר"ש דמחייב בשריפה משום גזירה יוקשה קושית חכמים על ר"י יהודה דא"א אתה מיקל באפרן וע"כ דע"י חומרא דרבנן לא ניקל בשביל זה דמה"ת אינה בשריפה אבר', דגוף קושית התוס' וכל הקדמונים דתתקדש באפר צריך ביאור איך תהיה מקודשת באפר והא הו"ל דשלבל"ע כ"ז שהוא בעינא הרי איסור הנאה הן ואינן של בעלים וכמו שהוא שיטת רוב הקדמונ' דאיסורי הנאה אין להם בעלים ואח"כ לכשישרף ונעשה אפר א"כ הוה דשלב"ל וגדולה מזו מצינו שיטת הרמב"ן פ' שור שנגח דלכך המקדש במלוה אינה מקודשת משום דהוה דשלבל"ע אף דבאמת הדבר תמוה דכבר הוכיח בשו"ת מהרי"ק סכ"ט דמלוה לא מיקרי דשלבל"ע וכבר הארכתי בזה בתשובה ואכ"מ אבל כאן הו"ל דבשלב"ל לגמרי וא"ל דהו"ל כדקל ופירותיו דז"א דהרי באמת בשו"ת מהר"ם אלשיך ס' ז' חידש דמעות ופירות דשלבל"ע ולא הוה דקל לפירות דבשעה שהפירות בעולם שוב אין המעות בעין ע"ש וא"כ ה"ה כאן דבעת שבא אפר לעולם שוב אין אסורי הנאה בעולם שכבר נעשה אפר ולא מועיל ואף לפמ"ש הקצה"ח ס' ר"ט להשיג עליו וכך כתבתי בחבורי יד שאול סר"ד באורך דגם מעות לפירות מקרי דקל לפירות זה דוקא שם דהמעות מותרות הן וזה שפיר מיקרי דקל לפירותיו וע' בחדושי הריטב"א דף מ"ז גבי השואל קורדם מחבירו אבל כאן באיסורי הנאה דל"ש לומר דקל לפירות דשאני דקל דישנו במציאות אבל כאן אין להם בעלים כלל והוא קושיא נפלאה וצ"ל דקושית הקדמונים היא דיכול לשורפם עד שלא ישאר באיסורי הנאה גופא רק חצי שיעור ובכה"ג דלא חזי לאיצטרופי שוב אינו אסור מה"ת ואותו חצי שיעור שוב הוה כדקל לפירותיו ואף דאינו שוה פרוטה מ"מ אפר נעשה מאיסורי הנאה שוה פרוטה ומכ"ש לפמ"ש החכ"צ דחצי שיעור הוא מטעם אחשבה כאן ל"ש אחשבה במה שלא שורפה ולא עשה רק שיוכל לקדש על ידו שיהיה דקל לפירותיו ולא שייך אחשבה וזה ברור ומעתה מיושב קושית מעלתו דלר"ש דס"ל כ"ש למלקות שוב לא יוכל לקדש באפר דהוה דשלבל"ע ולא הוה כדקל לפירותיו ודו"ק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |