שואל ומשיב/א/ב/קעט

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קעט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תשובה לרבינו לחכם אחד ני' מה ששאלת בהא דאמרו בפסחים דף ע' קופיץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל והקשית הא התוס' הקשו בדף ס"ו שם בד"ה תוחב והא בעי כ"ש וכתבו דהקדישום וכתב המהרש"א דמיירי בהקדישום מע"ש דאל"כ אסור להקדיש בשבת ע"ש ולפ"ז כאן שהי' קופיץ והוא רק לשבירת עצמות א"כ לא הקדישו לשם כלי שרת וא"כ שוב אסור להקדישו בשבת והיאך ישחוט בו ועיין להגאון בעל נצח ישראל שהרגיש בזה ומ"ש מעלתו כיון שהפסח הוא דבר שקבוע לו זמן ומותר להקדישו בשבת שוב מותר גם הסכין להקדישו בשבת ובזה הארכת בסוגיא אבל לא נהירא שיהי' מותר להקדיש הסכין דאינו רק מכשירי מצוה והי' אפשר מאתמול אך לפענ"ד הי' נראה דלפמ"ש הב"י באו"ח סי' ש"ו והובא בט"ז ומ"א שם ס"ק י"א בשם הכל בו דהא דאסור להקדיש בשבת הוא היכא דיוצא מרשותו לרשות גבוה אבל היכא דנודר עטרה לס"ת אינו איסור וביאור הדברים דניהו דהקדישה לס"ת אבל עדיין שלו הוא רק לצורך המצוה הלז וכן נראה מהט"ז שם דלא כמ"א שהסיב הכוונה להקדישות דידן ע"ש ולפ"ז ניהו דהסכין הוא כ"ש אבל מ"מ הוא שלו רק שעומד לק"פ וא"כ לא יצא מרשותו לרשות גבוה ומותר ומ"ש המהרש"א שם דמיירי דהקדישו מע"ש היינו לרוחא דמלתא דלא תקשה היאך אקדשה ואמאי לא מקשה הש"ס מסכין כי היכא דהקשה שם על הפסח עצמו ולכך כתב דהקדישה מאתמול ודו"ק וע"ד הפלפול נראה דלפמ"ש הפוסקים בהא דמלין בשבת והקשו הקדמונים הא שייך גזירה שמא יעבירנו וכתבו כיון דגוף המילה תותר אף שעושה חבורה והוא מלאכה דאורייתא והתורה התירה היאך שייך שבשביל גזירת חז"ל תדחה המצוה והרי איסורי תורה הותר מכ"ש שבותין דרבנן ולפ"ז גם בק"פ שהותר גוף השחיטה והקטרה וכדומה מלאכות של תורה לכך לא גזרו על השבות דהקדש ג"כ ולפ"ז לפי מה דמסיק דלכך מותר להקדיש הפסח בשביל שקבוע לו זמן והיינו דכיון שקבוע לו זמנו בשבת מותר ההקדש ממילא מותר להקדיש הסכין ג"כ והמהרש"א שם כתב לפי הס"ד דלא ידעינן מהא דפסח מותר להקדיש בשבת כנלפע"ד לפום רהיטא והנה לכאורה צ"ע על התוס' שהקשו דהא בעי כ"ש והא אמרו בשבועות ט"ו דכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן ופירש"י דהתחלת עבודתן מחנכתן לקדושה וא"כ מה מקש' דלא נתקדשו הסכינים הא עבודתן מחנכתן וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"א מכלי המקדש הלכה כ"א ולכאורה רציתי לומר דע"כ לא אמרינן דעבודתן מחנכתן רק בעבודה שהוא דוקא בכהנים שייך לומר שעבודת כהנים מחנכתן לקדושה שהוא מכלל הקדושה אבל שחיטה דלאו עבודה הוא וכשרה בזרים וא"כ ל"ש לומר דעבודתן מקדשתן וצ"ע בזה אבל העיקר נראה בזה דזה דוקא בכ"ש שהוא מהמקדש ל"צ שום קדושה רק עבודתו מחנכתו אבל הסכין לשחיטת הפסח שאח"כ הוא שלו בזה ל"ש לומר דעבודתו מחנכתו וצריך קידוש בפה כנלפע"ד וצ"ע בזה והנה לכאורה נסתפקתי בהא דאסור להקדיש בשבת וטעמא משום דהוא בכלל מקח וממכר כמבואר בביצה ל"ו ובטוש"ע או"ח סי' של"ט ולפ"ז צ"ע אם לא הקדיש רק לשעה ולזמן מועט ובאופן דלא יתקדש אח"כ וכשיטת הר"ן דקדושת הגוף נפקע בכדי כמ"ש בסוגיא דב"פ וא"כ שוב יהי' מותר להקדיש דהרי מבואר דבשאלה ל"ש גזירה שמא יכתוב ומטעם דהוא לזמן מועט וחוזר בעיניה וכמבואר בטוש"ע סי' ש"י החילוק שבין שאלה להלואה וא"כ יהי' מותר להקדיש בזה דל"ש הגזירה שמא יכתוב אבל יותר נראה דאסור דע"כ לא אמרו רק דשאלה לא הי' בכלל הגזירה דמקח וממכר אבל הקדש דהי' בכלל הגזירה שוב ל"פ אף בזמן מועט נמי ולכך כתב המהרש"א דע"כ מיירי שהקדישם מאתמול וכן מצאתי בתוס' זבחים מ"ז בד"ה איזהו שכ"כ ע"ש ובחידושי הארכתי על דברת מהרש"א הנ"ל ואכ"מ והנה התוס' הקשו שם בד"ה והא דאיך אפשר לאוקמא בשבת והא אסור להטביל כלים בשבת וכבר הקשו האחרונים דהא סכין שנטמא דחייב בטבילה אינו רק מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"ג מאה"ט דבירושלים לא גזרו טומאה על הכלים רק בסכינים לשחיטת קדשים מפני חומרת קדשים והא בולד הטומאה לא גזרו כמבואר בביצה דף ח"י והנראה בזה דלכאורה צ"ב הא דאמרו בביצה דף ח"י דכלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביו"ט בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט והא אפכא ראוי להיות דבאמת כל הטעם דאסור להטביל כלים אמר רבא מפני שנראה כמתקן כלי והרי מתקן כלי דחייב מבואר ברמב"ם פכ"ג דהוא משום מכה בפטיש והרי מכה בפטיש גופא אינו חייב רק כל שהוא גמר מלאכה כמבואר פרק עשירי שם וא"כ אדרבא בכלי שנטמא באב הטומאה ביו"ט דעוד צריך הערב שמש וא"כ עוד לא נגמר הכלי ול"ש מכה בפטיש מהראוי להתיר ובכלי שנטמא בולד הטומאה דמכה בפטיש הוא דא"צ הערב שמש הי' אסור והיא קושיא נפלאה אמנם אחר העוין הדבר נכון דהרי ממנ"פ אם אינו ראוי ביו"ט שוב אינו ראוי על יו"ט שוב אסור לטבול דמכין מיו"ט לחול אבל בולד הטומאה יש לומר דמותר דלענין אוכל נפש התירו לתקן ביו"ט וכמ"ש המהרלב"ח סי' ט"ז ואא"ז שער אפרים סי' ט"ו דלכך לא כתב הרמב"ם הטעם ביו"ט משום מתקן דביו"ט לא שייך מתקן ובזה יש לישב קושית רש"י על הי"מ דפירשו דכלי שנטמא באב הטומאה לכך אין מטבילין דלא חזי להו על יו"ט והקשה רש"י דהא אכתי ראוי לחולין ולפמ"ש א"ש דאדרבא כל שראוי לחולין שוב אסור משום מתקן דהוה מכה בפטיש דהוא גמר מלאכה וא"ל דלצורך יו"ט לא שייך מתקן דז"א דכיון דעכ"פ לתרומה לא חזי שוב עכ"פ בכהנים עפ"י רוב צריכים לתרומה וא"כ שוב לא מקרי דבר השוה לכל נפש דמי שצריך לתרומה אינו ראוי לו הכלי והו"ל כהא דאמרו בכתובות דף ה' דדבר הצריך לכל נפש בעי והרי לכהנים המשתמשים בתרומה אסור ולא חזי להו וז"ב ובזה יש לישב מ"ש רש"י בתחלת הסוגיא גבי מדלין בדלי טמא והוא טהור והטעם דטבילת נאד הוא משום מתקן והקשה הרש"ל דהא רבה ס"ל גזרה שמא יעבירנו ולא משום מתקן ורבא הוא שחידש זאת ועיין מהרש"א ופ"י לפמ"ש א"ש דזה ודאי דידע הש"ס הטעם דמתקן רק דק"ל בכלי שנטמא באב הטומאה בשבת דלא הו"ל מכה בפטיש דאינו גמר מלאכה א"כ מהראוי להטביל כלים אלו בשבת ובמשנה אסרו בשבת כל הכלים וע"ז הוצרכו רבה וכל האמוראים לתת טעם אחר אבל באמת האיסור של טבילה הוא משום מתקן דעכ"פ לחולין מותר ובשבת לא שייך שוה לכל נפש דבשבת הכל אסור וא"כ שוב אסור משום מתקן רק דעכ"פ לענין תרומה הי' מהראוי להתיר שזה אינו מתקן וכיון שאינו מתכוין לשם חולין רק לשם תרומה א"כ שוב לא מקרי מתקן וא"ל דהוה פ"ר דז"א דדעת תה"ד דבדרבנן ל"ש פ"ר וכאן ל"ש משום דא"כ מטביל על חול דז"א דבמשנה קאי על חל לאחר שבת דהיינו יו"ט שחל להיות אחר שבת דא"כ שוב שבת מכין ליו"ט דהרי באמת רבה לשיטתי' אף דס"ל הכנה דאורייתא מ"מ משבת ליו"ט שרי משום הואיל אי מקלעו אורחים חזי ליה ומדאורייתא שרי משום הואיל וא"כ שוב מותר להכין משבת ליו"ט ולמה יאסור באה"ט וא"ל דשוב יהי' אסור משום מתקן על יו"ט דז"א דהא כל שהתיקון אינו בא בשעת מעשה ל"ש משום מתקן וכמ"ש האחרונים לענין תיקן והפריש רק מעשר ראשון ולא מעשר שני דל"ש משום מתקן ולכך הוצרך רבה לטעם שמא יעבירנו. אך לפ"ז צריך להבין דא"כ ולד הטומאה דמותר הא שייך משום מתקן וניהו דלא שייך שמא יעבירנו כמ"ש התוס' ד"ה נגזור שאינו להוט להטבילנו מ"מ שוב שייך משום מתקן מיהו י"ל דבאמת בשבת אסור גם ולד הטומאה רק ביו"ט מותר ולד הטומאה דל"ש משום מתקן דצורך אוכל נפש שרי ורק באב הטומאה אסור דמכין על חול וזה בודאי אסור דבזה ודאי שייך הכנה ואסור אבל בשבת באמת אסור ובזה י"ל דמה דאמר רבא משום מתקן היינו לא לחלוק על הטעמים של רבה ור"י רק לישב המשנה דאוסר בשבת בכל הכלים והרי ל"ש הטעמים שלהם בולד הטומאה וע"ז הוצרך לטעם דמתקן דבולד הטומאה שוב אסור משום מתקן והתיקון בא מיד ושייך משום מכה בפטיש ובזה מיושב היטב קושית הפ"י בהא דאמר רבה גזרו יו"ט אטו שבת והקשה הא עיקר הטעם משום שמא יעבירנו והרי הוצאה גופא מותר ביו"ט ואיך נגזור יו"ט אטו שבת והא בהוצאה לא גזרו ואיך יהי' יציבא בארעא וכו' דטבילת כלים לא גזרו רק משום שמא יעבירנו ולפמ"ש א"ש דבאמת בשבת אסור טבילת כלים משום מתקן רק דבאב הטומאה ל"ש מתקן ואסרו משום הוצאה שמא יעבירנו אבל ביו"ט שוב איכא למגזר אטו שבת דהרואה יחשוב דכשם דמותר ביו"ט כך מותר בשבת והרי בשבת אסור מלבד ההוצאה משום מתקן אברא דאכתי קשה דהרי ולד הטומאה התירו ביו"ט ולא אסרו רק אב הטומאה והרי אב הטומאה ל"ש מתקן דצריך הערב שמש וא"כ ל"ש הגזירה דשמא יעבירנו אך באמת הדבר נכון דביו"ט באמת בלא"ה יש לאסור דאינו לצורך רק דיש צורך לחולין ולפ"ז בזה שפיר גזרו אטו שבת דהרי בשבת יש באמת איסור ובשלמא אי לא הי' שום איסור ביו"ט רק שמא יעבירנו והרי בהוצאה גופא לא גזרו יו"ט אטו שבת שפיר יש מקום לקושית הפ"י אבל באמת גם ביו"ט מהראוי לאסור דאין צורך ומכין מיו"ט לחול רק דיש מקום להתיר לצורך חולין וכל שבשבת אסור לגמרי שפיר אסרו גם ביו"ט ולא פלוג בתקנתם ודו"ק היטב ואף שהדברים מעורבבים וכפי שיצאו מלבי אבל לפע"ד יש בהם דברי טעם והוא חריף והנה לכאורה צ"ב הא דגזרו שמא יעבירנו דבאמת הקשו בכ"מ דגזרו בה שמא יעבירנו הא לא חשו לשמא יעבירנו רק משום דבהול לדבר מצוה וא"כ אף אם יטעה יהיו טועה בדבר מצוה ופטור וכתבו האחרונים דחיישינן שמא לא בקי בקביעא דירחי ושייך שמא היום לאו יו"ט הוא וא"כ אסור דהו"ל טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ולפ"ז יקשה דכאן דטבילת כלים ברגל מצוה הוא וכמ"ש בשיטה מקובצת דלכך גזרו כאן שמא יעבירנו דטרוד ובהול על טבילת כלים לצורך הרגל ולפ"ז כאן קשה דל"ש הגזירה דהא טרוד בדבר מצוה וא"ל דשמא היום לאו יו"ט דז"א דבאמת חל יו"ט לאחר שבת רק שמחויב לטהר על יו"ט וא"כ שוב מותר דעושה מצוה בזה והיא קושיא גדולה אמנם יש לומר דבשבת אסור אף להטביל ולד הטומאה ושם אינו רק טומאה דרבנן וא"כ אין המצוה רק דרבנן והאיסור הוא דאורייתא ובכה"ג כתבו האחרונים דל"ש טעה בדבר מצוה כיון דלא עשה רק מצוה דרבנן ועיין שעה"מ הלכות שופר ובהגהות טעם מלך שם וא"כ בכה"ג שייך הגזירה דשמא יעבירנו ובזה י"ל דלכך בולד הטומאה מטבילין ביו"ט ונדחקו התוס' דלמה ל"ש שמא יעבירנו ולפמ"ש א"ש דבאמת ביו"ט ל"ש החשש שמא יעבירנו רק דגזרו אטו שבת ולפ"ז באמת כל שעשה מצוה דאורייתא שוב אין שייך כלל החשש שמא יעבירנו רק דבשבת כיון דבדרבנן אסור מחשש שמא יעבירנו שוב באב הטומאה גזרו אטו ולד הטומאה דדוקא וולד אטו אב לא גזר אבל אב אטו וולד ודאי גזרינן ולפ"ז ביו"ט ממנ"פ מותר דבאמת וולד הטומאה ל"ש ביו"ט דעל וולד לא גזרו ביו"ט וכיון דעל עיקר החשש שנקבע איסור בשבת לא שייך כלל ביו"ט א"כ איך שייך שנגזור שמא יעבירנו דאף אם נימא דיו"ט דינו כשבת ל"ש החשש דאף אם יעבור ל"ש לאסור דהו"ל טעה בדבר מצוה וביו"ט ל"ש דלמא לאו יו"ט הוא דממנ"פ מותר ולכך לא פריך רק לגזור אטו אב הטומאה דבזה שייך לגזור אטו שבת ועדיין צ"ע בזה דהא גם באב הטומאה ל"ש לגזור יו"ט אטו שבת דאדרבא באב הטומאה ל"ש הגזירה כלל וכמ"ש רק אטו ולד הטומאה ואיך נגזור ביו"ט באב הטומאה דוקא אטו שבת אמנם נראה כיון דכל הטעם דחשו שמא יעבירנו הוא דוקא כיון שבהול לקיים המצוה דטבילת כלים ברגל ולפ"ז כל דגזרו יו"ט אטו שבת אדרבא באב הטומאה דבעי הערב שמש א"כ לא עשה מצוה דלא חזי' לי' כל היום וטבילת כלים בי"ט הוא משום שחייב אדם לטהר עצמו וכליו ברגל והיינו משום שיהי' ראויים לקדש וא"כ כל שטעון הערב שמש שוב לא היה צורך כל כך שייך למגזר אטו שבת דשבת בכה"ג שלא הי' מצוה שוב הי' חשש שמא יעבירנו אבל בולד הטומאה ל"ש חשש שמא יעבירנו דהא בעצמות ל"ש החשש שמא יעבירנו דביו"ט לא שייך העברה ובשבת לא אסור רק משום דהוה מצוה דרבנן וא"כ ממנ"פ ביו"ט שוב לא בהול כל כך על מצוה דרבנן ול"ח לכך משא"כ אטו אב הטומאה הי' מקום לגזור ודו"ק ובדרך אחר י"ל דבאמת הפ"י רצה לומר דהא דגזרו יו"ט אטו שבת והרי עיקר החשש בשביל הוצאה והוצאה גופא מותר ביו"ט וכתב דלשיטת התוס' בביצה י"ב דכל שהוא שלא לצורך ל"ש להתיר ביו"ט וא"כ באב הטומאה שנטמא דבעי הערב שמש הו"ל שלא לצורך כלל ואסור ומ"ש הפ"י לדחות דהו"ל צורך להשתמש בו חולין לפע"ד י"ל כיון דעיקר הטבילה הוא לצורך תרומה וא"כ אדרבא לכך אסרו הטבילה אטו שבת דבשבת שייך הוצאה והיינו לענין מה שצריך טבילה וגם בי"ט שייך עכ"פ איסור דכל שיוציאו לצורך טבילה וא"כ ע"כ שרוצה להשתמש בו תרומה ובתר מחשבתו דידיה אזלינן והוא חשב לענין תרומה ולענין זה א"צ בטבילתו וא"צ להוציאו ולכך נתחייב ובזה אני אומר דבר נחמד במ"ש רש"י בשם יש מפרשים דמיירי בנטמא ביו"ט רק דאסור להטביל דלא חזי היום והקשה רש"י הא חזי להשתמש בו חולין ולפמ"ש א"ש דהנה הוא צריך להוציאו לצורך תרומה ולצורך חולין ולצורך חולין חזי היום ולצורך תרומה לא חזי היום והנה במנחות ס"ד אמרו שאם פרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר פטור ורבה אמר חייב כן גרס הראב"ד בפ"ב משבת הט"ז וע"ש בכ"מ והיינו משום דרבה אזיל בתר מחשבתו ולפ"ז כיון דבכהנים רוב מאכלם תרומה א"כ עיקר מחשבתו הי' בשביל תרומה וזה לא חזי ואסור להטביל אף שבאמת עשה תיקון לחולין מ"מ כיון שעיקר מחשבתו הי' בשביל תרומה וזה אסור וז"ב ומעתה מיושב היטב קושית הפ"י דהקשה דאם נימא דבשביל הוצאה שלא לצורך גזרו א"כ למה צריך לומר בשביל שבת ת"ל דגם ביו"ט אסור ולפמ"ש א"ש דבאמת התוס' הקשו במנחות שם ד"ה להעלות דלמאן דס"ל הואיל נימא הואיל ופטור לי' אתינוק פטור ליה נמי על הדגים וכתב דל"ד דשם דאפייתו חזיא לצורך יו"ט אבל הכא צידת דגים לא חזיא כלל בשבת ע"ש ולפ"ז זהו שם אבל כאן לרבה קיימינן דאית ליה הואיל וא"כ אלו רצה לטבול בשביל חולין הי' חזי א"כ הכלי בעצמותה חזי לטבילה ול"ש החשש דשמא יעבירנו וא"כ שוב שייך הואיל ולכך אצטריך למימר דגזרו יו"ט אטו שבת דבשבת ודאי אסור דשייך הגזירה דשמא יעבירנו וא"כ שוב אסור בשביל שמא יעבירנו ביו"ט עצמו והוה שלא לצורך ול"ש הואיל דכל דכבר גזרו בשביל שבת שוב אסור ביו"ט ג"כ ומעתה לכך בולד הטומאה מותר דשם ל"ש החשש דא"צ הערב שמש וא"כ ביו"ט מותר ההוצאה ובזה יש לומר דלכך אסר רבא משום מתקן וכבר כתבתי דל"ש מתקן שאינו גמר מלאכה דלא חזי היום דבעי הערב שמש ולפמ"ש א"ש דבאמת שייך התיקון לענין חולין ורק דכל עיקר כוונתו הוא בשביל תרומה בכהן ולפ"ז לרבא שם דאזיל בתר מעשיו א"כ שוב הו"ל תיקון מעליא ואסור ולכך לא מצי רבה לומר הטעם דמתקן דאזיל בתר מחשבתו ולא הוה מתקן דאינו גמר מלאכה ובזה אני אומר דבר נחמד במ"ש רש"י בד"ה בדלי דל"ד למטביל כלי ע"ג מימיו דמתניתין דאסור משום דהתם כל עיקרו לא בא רק לטמא ומחזי כמתקן כלי והקשו המהרש"ל והמהרש"א דהא רבה לא ס"ל הך טעמא דמתקן ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הטעם דלא ס"ל הטעם דמתקן דאינו גמר מלאכה ולפ"ז במשנה דמיירי בולד הטומאה כמ"ש התוס' שם ע"ב בד"ה ושוין רק דאף בולד הטומאה אסור להטביל דאסור לטמאותו ע"מ להטבילו ביו"ט ע"ע וא"כ בולד הטומאה שוב איכא מתקן גמור ואסור ביו"ט דהא ל"צ הערב שמש ושייך משום מתקן איברא דדברי התוס' תמוהים כמ"ש הפ"י דמשכחת לה גם בישראל כמ"ש התוס' אבל עכ"פ יהי' איך שיהי' הוה מתקן ואסור כיון דמיירי בולד הטומאה ובלא"ה נראה כיון דשם מטביל אגב מימיו ולמימיו מתקן ממש וא"כ לרבה דאזיל בתר מחשבתו והוא מחשבתו למימיו ושוב הו"ל מתקן ממש ואסור אברא דלפי"ז יקשה למה מותר להשיק הא הו"ל מתקן ממש וכבר התפלא בזה הפ"י דלרב ביבי ולרבא ע"כ לא מצי המשנה למיירי בשבת דא"כ גם השקה אסור משום תיקון והיא קושיא גדולה והניחה בקושיא והנראה בזה עפמ"ש בתשובה אחת בביאור הא דאמר רבא משום מתקן והא היכא דמקלי קלי איסורא מותר ולא חשיב תיקון כלל וכמ"ש התה"ד סי' נ"ד ובמ"א סי' שכ"ג ולפ"ז היאך אסור להטביל דהא לא מתקן כלל דע"י הטבילה שוב לא ניכר האיסור כלל ומקלי קלי דבשלמא כל איסור שנתבטל א"כ ע"י התערובות מותר או ע"י הפרשה וניכר האיסור לעצמו וכאן מקלי קלי ואמרתי בזה כיון דצריך הערב שמש שוב אסור לתרומה ול"ש מקלי קלי דעוד ניכר האיסור ובזה אמרתי דלכך ולד טומאה מותר להטביל כיון דא"צ הערב שמש שוב ל"ש משום מתקן והארכתי בזה לישב הרבה קושיות ולפ"ז בהשקה דהוא כלי אבן דאינו ניכר האיסור דכל דהשיק גזה"כ דה"ל כזרוע ומחובר וטהור ולא משום ביטול אתינן עלה ושוב לא שייך משום מתקן אבל בכלי עץ דהכלי נטהר אגב זה ובהכלי ניכר התיקון שוב אסור משום מתקן ואף דבולד הטומעה מקלי קלי איסורא באמת הקשו התוס' דיהי' מותר וכתבו דמ"מ לכתחלה אסור לטמאו כדי שיטבילו ביו"ט וא"כ שוב שייך משום מתקן ובזה מיושב הסברא שכתבו התוס' דלכתחלה אסור לטמאות ע"מ להטבילו ולכאורה זה שייך לענין קושיתם הראשונה שהקשו דהא נטמא ביו"ט והיינו משום דביו"ט הו"ל כמכשירים שא"א לעשותם מעיו"ט וא"כ זהו בדיעבד ולכתחלה אסור אבל ולד הטומאה דמותר להטביל אף כשנטמא בעיו"ט וא"כ מדוע לא יהי' מותר לטמאותו לכתחלה וכבר התפלא בזה באבני מילואים בתשובותיו סי' יו"ד שם ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דמותר בולד הטומאה לפי שלא ניכר האיסור ול"ש תיקון דמקלי קלי וזהו כל שכבר נטמא קודם יו"ט וא"כ שוב ל"ש לתקנו דמקלי קלי אבל כל שהוא כלי היתר מה שמטמאו ומטהרו זהו ניכר האיסור והתיקון ולכך אסור וז"ב ודו"ק.

וכזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו ד"ה היכא משכחת לה בכהנים והא גם בישראל משכחת לה דהמשקים נעשים תחלה ולפמ"ש א"ש דבישראל דעיקרו צריך לחולין וחולין מותר בלי הערב שמש א"כ נתכוין לדבר ההיתר ול"ש ביו"ט לגזור אטו שבת דהא ההוצאה מותרת ורק בכהנים דעקרו לתרומה ואסרו בשבת ורצו לגזור ולד אטו אב הטומאה ולכך שפיר אמרו דכהנים זריזים הם וז"ב ובזה מיושב היטב הא דהקשה הרשב"א ובשיטה מקובצת הביאו דאיך שרי להטביל הנידה בגדיה אגב גופה והא אסור להטביל אגב מימיו ולפמ"ש א"ש דבאמת הא דאסור להטביל משום מתקן דכל דלא מקלי קלי איסורא שייך משום מתקן אבל בנדה דאדם מחזי כמיקר ול"ש מתקן כלל שוב מותר ומערמת וטובלת בגדיה ג"כ ויש להאריך בזה ואכ"מ עוד נראה לי דבר חדש במה שלא אמר רבה משום מתקן ולפע"ד נראה דהנה צריך ביאור ענין מתקן דהא אמרו בסוכה ל"ג גבי הושענא דאסור משום מתקן מנא ואמרו שם דכל דאית ליה הושענא לא שייך משום מתקן וכמ"ש רש"י וא"כ איך אסור משום מתקן דהא א"צ להכלי דאטו מיירי דאין לו כלי אחרת רק אותו כלי וא"ל דע"כ טבילת כלים אסרו משום זה דאל"כ למה מטביל והו"ל טלטול שלא לצורך דודאי אסור אע"ג דאינו רק שבות ועיין ר"פ לולב וערבה דבכל דבר שאינו כלי הו"ל טלטול מוקצה שלא לצורך דז"א דהא כאן מיירי לענין יו"ט דחל אחר שבת וא"כ אף שיש לו כלים אחרים מ"מ צריך להטביל כלים דמצוה להטביל כליו ועיין בפט"ז מטומאת אוכלין הלכה יו"ד ובמלמ"ל שם וא"כ שוב עכ"פ לא שייך משום מתקן כיון דיש לו כלים אחרים וא"צ לו וצ"ל דס"ל לרב' דתיקון מצוה בעצמה חשוב תיקון ולפ"ז יש לומר דבאמת רבה לא ס"ל דתיקון מצוה בעצמה יהי' חשוב מצוה ועיין תוס' שבת דף קל"ה ד"ה בחובל וא"כ שוב לא מקרי מתקן אך לכאורה הי' נ"ל דביו"ט הוה מתקן גמור דהרי אמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי ליה וא"כ השתא לקולא אמרינן הואיל מכ"ש לחומרא וא"כ שוב יהי' מקום דיצטרך ליה לכל הכלים ושוב שייך משום מתקן ולפ"ז קשה טובא הא דפריך התינח שבת יו"ט מא"ל דהא ביו"ט שוב שייך משום מתקן דמתקן הכלי אמנם נראה דהדבר נכון דהרי ביו"ט כלים דהוה אב הטומאה דבולד הטומאה מותר וא"כ באב הטומאה לא יהי' חזי ליה שוב ל"ש דהואיל ומקלעי לי' אורחים דהא לא יהי' חזי לי' דצריך הערב שמש ושוב יהי' מותר ושפיר פריך יו"ט מא"ל ומשני דגזרו יו"ט אטו שבת אמנם אכתי קשה כיון דראוי לחולין דא"צ הערב שמש שוב שייך חשש שמתקן דאם יקלעו לי' אורחים יהי' חזי לי' לתת להם חולין בכלי זה ואכתי תקשה אך נראה דבאמת לא הוה כאן תיקון רק דמחזי כמתקן כדאמר רבא מפני שנראה כמתקן כלי ולפ"ז כל דבאמת יש לו כלים הרבה וא"כ ניהו דיכול להיות שיהי' תיקון אבל עכ"פ לא מחזי כמתקן דהרואה יודע דיש לו כלים בלא זה וא"כ אינו נראה עכ"פ כמתקן כלי ושוב ל"ש מתקן לרבה וא"ל דא"כ למה מטביל כל שא"צ לו די"ל בשביל שמצוה להטביל כלים על החג ולפ"ז יש לומר דכל שכבר גזרו משום שמא יעבירנו וגזרו יו"ט אטו שבת שוב אסור משום מתקן דא"ל דל"ש תיקון דהא יש לו כלים הרבה דאכתי יש לומר דהואיל ואי אקלעו לי' אורחים חזי ליה וא"ל דעכ"פ ל"ש מחזי כמתקן דהרואה לא יראה האורחים וא"כ יודע דמסתמא יש לו כלים הרבה דרוב העולם בודאי יש להם כלים רבים דז"א דא"כ למה מטביל ועושה איסור דכל שכבר גזרו משום שמא יעבירנו שוב אסור משום מתקן דפשיטא דכל דאסרו להטביל כלים אף לצורך מצוה הרגל שוב ע"כ צריך לי' להכלי דאל"כ לא יעבור ובזה א"ש מ"ש רש"י גבי מטביל כלי ע"ג מימיו דאסור בשביל מתקן וגם גבי טבילת כלים שנטמאו באב הטומאה דאסור בשביל מתקן וכבר הקשו המהרש"ל והמהרש"א דהא רבה לא ס"ל משום מתקן ולפמ"ש יש לומר דדוקא גוף טבילת הכלים לאסר בשביל מתקן זה ל"ש לאסור בשביל מתקן דאינו תיקון כלל אבל כל שכבר אסרו שוב שייך משום תיקון כמו שהוא האמת דאסור בשביל תיקון כלי ובזה מיושב היטב מה דבולד הטומאה לא גזרו והא שייך משום מתקן אף באיסור דרבנן וכבר האריך בזה הצל"ח ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' למ"ד האריך ג"כ בזה ולפמ"ש א"ש דבולד הטומאה דל"ש החשש שמא יעבירנו דאינו בהול כ"כ כמ"ש התוס' ובשטה מקובצת ושוב ל"ש משום מתקן דהא אינו תיקון דיש לו כלים אחרים וגם לרבא דס"ל משים תיקון מצוה ל"ש לגזור בתיקון מצוה דרבנן דאינו חשוב כ"כ תיקון שיהי' תיקון מצוה חשוב תיקון ותיקון בגוף הכלי ל"ש כמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים.

והנה לכאורה קשה לי דלמה נחלקו על רבה בגזירה דשמא יעבירנו דאף אם לא ס"ל לדרבה במגלה ושופר וכל הני דאמר בהו רבה הטעם משום שמא יעבירנו משום דלענין מצוה שיעקר מצוה עי"ז לא ס"ל הגזירה שמא יעבירנו וס"ל דבאמת דטבילת כלים ג"כ מצוה וכמו דלא גזרו במילה וכדומה שמא יעבירנו ולא ס"ל לחלק בין בקי בקביעא דירחא או לא מ"מ קשה דבטבילת כלים בודאי מהראוי לומר דשייך החשש שמא יעבירנו ע"פ מ"ש הריטב"א ריש לולב וערבה גבי לולב דהא דגזרו בהזאה שמא יעבירנו אף דהמצוה הוא ברור משום שאין אנו עכשיו עוקרין מצות הפסח אלא גורמין לו שלא יתחייב בו ואני הראיתי שכן מפורש בש"ס פסחים דף ס"ט דמחלקי בכעין זה דכל דגברא לא חזי לא רמי חיובא עליו וא"כ גם רבנן יכלו לעקור המצוה ותדע שכן הוא דאל"כ אמאי לא מצי למטבל בשבת דל"ש החשש שמא יעבירנו דהא כל שהדבר ברור לא דחינן המצוה וכאן הדבר ברור דל"מ אם נימא דגם בכלים טבילה בזמנה מצוה כמ"ש המהרש"א בשבת דף קי"א א"כ למה לא יטבלו בשבת משום חשש שמא יעבירנו אלא אף אם נימא כמ"ש הפ"י בביצה בסוגיא כאן דאין כאן מצוה בזמנה מ"מ כאן שחל להיות אחר השבת ומצוה לטהר עצמו ברגל וגם הכלים מצוה לטהרם אף אם נימא דאינו ברור שמחר יהי' יו"ט מ"מ כיון דאסור לטבול בשבת ויו"ט הכלים א"כ אם לא יטבול בשבת ולא ביו"ט יעבור על מצות הטבלת כלים ביו"ט ולא יהיו טהורים ברגל ולמה ידחה בשביל חשש ספק שמא יעבירנו וע"כ דכל שאין כאן עקירת מצוה אלא גורמין לו שלא יתחייב וה"ה כאן אנו מניחים הדבר כמו שהוא וא"כ כ"ע יכולים לסבור הדבר הזה אך אחר העיון ל"ד לשם דשם אנו אומרים שלא יעשה פסח לפי שהוא טמא והתורה אמרה דטמא לא יקריב פסחו ורק שיכול להזות על עצמו ולהתחייב אין אנו מניחין אותו להתחייב בעצמו ומניחין הדבר כמו שהוא אבל בטבילת כלים מחויב שיהי' טהודים ברגל ורק שרבנן תקנו שלא יטבול משום חשש שמא יעבירנו ונמצא דזה דוקא לרבה דס"ל בשביל חשש עקרינן מצות תורה אבל למאן דלא ס"ל כן פשיטא דלא אמרינן כן ובפרט כאן של"ש הסברא דלא בקיאין בקביעא דירחא ושמא אינו יו"ט רק ביום שני דכאן אוסרין להטביל לא בשבת ולא ביו"ט ועקרו המצוה דטבילת כלים לגמרי ובזה יש לישב קושית הפ"י דאמאי הקשו דוקא בביצה דכ"ע מיהת כלי בשבת לא מ"ט ואמאי לא הקשו בשבת דף ל"ד דמבואר במשנה דאין מטבילין כלים דלמה לא הקשו מ"ט ולפמ"ש א"ש דבאמת ידע לטעם דשמא יעבירנו דע"כ צ"ל כן בשופר ובאינך ולכך גם בשבת אסור להטביל כלים אבל בשבת על יו"ט שמצוה שיהי' טהורים הכלים משום מצות הרגל מהראוי בזה להתיר ולכך פריך דכ"ע מיהת כלי בשבת לא והיינו דבין לב"ה ובין לב"ש בזה אסור א"כ קשה מ"ט וע"ז משני רבה דגם בזה שייך הגזירה שמא יעבירנו ודו"ק.

ובזה נראה לפע"ד לישב קושית הרא"ש דהקשה מ"ט נאיד הרי"ף מטעם של רבה דהוא טעם כולל בשופר ולולב ומגלה וכדומה ולפמ"ש א"ש ודו"ק ועיין בשאגת ארי' סי' נ"ז שמיישב שיטת הרי"ף משום דכל שאין כאן מצוה ל"ש החשש דשמא יעבירנו וזה תמוה דגם טבילת כלים ביו"ט מצוה ועיין א"מ ח"ב בתשובה שם דדחה ג"כ דברי השאג"א הנ"ל אבל מ"ש נלפע"ד נכון. והנה לכאורה קשה לי בהא דאמרו דלכך כלי שנטמא באב הטומאה אף בנטמא ביו"ט אין מטבילין לפי שצריך הערב שמש ונמצא מטביל ביו"ט שלא לצורך כמ"ש היש מפרשים וקשה לי הא עכ"פ מצוה שיטהרו הכלים ביו"ט וא"כ אף שהם שלא לצורך יו"ט מ"מ מצוה שיטהרו הכלים בעצמותן אך ז"א דכל הטעם שמצוה לטהר כלים ביו"ט כתב הסמ"ג לפי שנכנס למקדש ואוכל שלמי חגיגה וא"כ כל שא"צ לו ביו"ט דבעי הערב שמש שוב אין מצוה שיטהר ברגל וז"ב.

והנה בהא דאמרו כלי שנטמא בעיו"ט אין מטבילין אותו בה"ש לכאורה צ"ב דהא לא גזרו על שבות בה"ש ועכ"פ לצורך מצוה קצת שרי א"כ כאן שהוא מצוה שיטהר כליו אף דספק הוא שמא לא הי' כאן הערב שמש ונמצא מטבילו לצורך חול עכ"פ ספק הוה ולא גזרו על שבות בה"ש אך ז"א כיון דעכ"פ אסור להשתמש בו משום שלא היה הערב שמש שוב אסור להטבילו וגזרו על שבות בה"ש ובזה מיושב היטב מה דכתב רש"י בדף י"ט בד"ה מידע ידע דבה"ש אסור להטביל דנמצא מטביל שלא לצורך והקשה המהרש"א ת"ל דבלא"ה אסור משום כל הנך טעמים שאסרו להטביל ובאמת בתחלת הסוגיא פירש"י דבה"ש אסור להטביל משום שספק לילה הוא ואסור להטביל ביו"ט ולפמ"ש א"ש דבאמת משום הנך טעמים לא שייך לאסור בה"ש דהא על השבות לא גזרו בה"ש ובפרט לצורך מצוה דטבילת כלים ביו"ט אבל כיון דאינו רשאי להשתמש בו שוב אסור משום הגזירה ובאמת בשביל הכנה כל דאינו רוצה להכין בשביל חול רק שחושב שמא יום הוא ויוכל להשתמש ביו"ט שוב אינו מקרי הכנה לצורך חול ורק כיון דאסור שמא ישתמש בו תרומה ואסור להשתמש בו ולכך שוב אסור משום השבותים ובלא"ה נראה כיון דבאמת ל"ש שמכין לצורך חול דהא גם לצורך יו"ט צריך להשתמש בו חולין וכבר הקשה כן מהרש"א וצריך לומר כמו שנדחק שם דהכהן כשיטהר בה"ש צריך לצורך תרומה וא"כ עכ"פ ל"ש בזה הכנה דכבר כתבו התוס' ריש ביצה דכל דבר שאפוי ומבושל ואינו מחוסר רק תיקון בעלמא ל"ח הכנה רק בדבר שמחוסר הוי' לגמרי ולפ"ז כל שמותר לצורך חולין ל"ש הכנה רק דכיון דהוא רוצה להשתמש בו תרומה עכ"פ הכנה ל"ש בו דכבר הוכן עכ"פ לצורך חולין ורק דאסור בשביל הנך חששות דעכ"פ אינו לצורך מצוה דהוא חושב לאכול תרומה ולזה א"צ מצוה דבעי הערב שמש ודו"ק וז"ב ועיין חגיגה דף כ"ו. ובלא"ה נראה דלא שייך דלא גזרו על שבות בה"ש דבאמת כל הטעם דלא גזרו על שבות בה"ש משום דספק דרבנן לקולא ולפ"ז כאן דנטמא מעיו"ט והספק הוא אם מועיל הטהרה אם הוא לילה לא מועיל הטהרה שוב הו"ל אתחזיק איסור דל"מ ספק דרבנן וא"ל דאנו אין דנין על הכלי אם הוא טמא או טהור אנן דנין על הטהרה אם היו לו הערב שמש או לא וא"כ שוב הו"ל ספק דרבנן ולקולא דאיסור הטבילה אינו רק דרבנן אבל ז"א כיון דאיסור הוה בשביל שמכין מיו"ט לחול וזה איסור תורה לרבה וא"כ הו"ל ספק בדאורייתא וא"כ לכך כתב רש"י דאיסור הוא בשביל הכנה אברא דלפמ"ש יקשה על רבא דאמר הטעם משום מתקן והא לא שייך מתקן דאינו גמר מלאכה דצריך הערב שמש וא"ל דמ"מ תקון מצוה דטבילת כלים ביו"ט הנ"ל תיקן ורבא ס"ל דתיקון מצוה חשוב מצוה דז"א דכל דצריך הערב שמש שוב אינו מצוה להטביל כלים וכמ"ש אך נראה דרבא ס"ל דמחזי כמתקן כלי והיינו דאף דבאמת אינו מתקן רק דמחזי כמתקן דהרואה יאמר מדטבלו ע"כ שיאכל ויהי' לו לתועלת ולכך גזר על מתקן ובאמת כל האמוראים חולקים על רבא בזה וכמ"ש ודו"ק. ובגוף דברי רש"י הנ"ל נלפע"ד דדברי רש"י כוונה אחרת יש להם דבאמת רש"י לא כתב כלל משום הכנה מיו"ט לחול דבאמת ל"ש כאן הכנה דהא עכ"פ לצורך חולין מותר להשתמש וכמו שהקשת מהרש"א ואני הטעמתי הדברים דעכ"פ ל"ש הכנה דכבר הוא מוכן ליו"ט רק מחוסר תיקון קצת וגם דהוא חשב שיספיק לו לטבול מעיו"ט ול"ש בזה הכנה מיו"ט לחול ורק דבאמת האיסור הוא בשביל הנך חששות רק דהו"ל ספק דרבנן ולא גזרו על שבות בה"ש אך זהו כשצורך קצת לו כמבואר סי' שמ"ב בדחוק לדבר הרבה או לצורך מצוה ולפ"ז זהו שכתב רש"י כיון דהוא שלא לצורך דבאמת אסור בשביל שלא הי' לו הערב שמש הו"ל מטביל ביו"ט שלא לצורך דאף דצורך לחולין כל שהוא א"צ רק לתרומה הו"ל עכ"פ מטביל שלא לצורך אף דבאמת חזי ליה. הן אמת דלשיטת הרמב"ם פ"ח משגגות דבה"ש דע"ש ויו"ט מקרי אקבע איסורא שקדושת שבת ויו"ט עליו א"כ קשה היאך לא גזרו על שבות בה"ש משום דספיקא דרבנן לקולא הא אקבע איסורא דשבת ויו"ט עליו ואפשר דמשום זה קי"ל דגזרו על שבות בה"ש רק בצורך מצוה ודוחק גדול התירו ובזה הי' נראה לפע"ד דלענין טבילת כלים דהאיסור משום שמא יעבירנו לרבה וא"כ ביו"ט שרי רק דגזרו יו"ט אטו שבת אבל עכ"פ ל"ש אקבע איסורא דמצד יו"ט אין בו שום איסור וא"כ ל"ש אקבע איסורא בזה ושוב לא גזרו על שבות בה"ש ולכך הוכרח רש"י לפרש דמטביל שלא לצורך יו"ט וא"כ זה אסור אף בה"ש וכאן אקבע איסורא דנכנס קדושת יו"ט עליו ואסור להכין מיו"ט לחול ודו"ק היטב.

אך בגוף הדבר שכתבתי דל"ש לומר לא גזרו על שבות בה"ש משום דל"מ ספק דרבנן דהא אקבע קדושת שבת ויו"ט עליו לפע"ד י"ל דבמלאכה דרבנן דאיסורו אינו בעצם דהוה מלאכה דרבנן רק בשביל גזירה שאם יעשה זאת יבא לידי איסור תורה א"כ לענין זה ל"ש דאקבע עליו קדושת השבת ויו"ט דהא באמת כל שאינו עושה רק זאת מותר לעשותו בשבת ויו"ט רק דגזרו שמא עי"ז יעשה איסור תורה אבל לענין זה האיסור לא אקבע עליו האיסור ול"ש בזה להחמיר בדרבנן ובשלמא אם הי' האיסור בעצמותו הי' מקום להחמיר אף באיסור דרבנן דעכ"פ בשבת או ביו"ט אסורה המלאכה הזאת לעשות דרבנן אסרוהו ונכנס עליו קדושת שבת ואקבע עליו קדושת שבת אבל מה שאינו אסור רק בשביל שלא יבא לידי איסור תורה בזה לא אקבע איסורא ולכך שפיר אמרו דלא גזרו על שבות בה"ש.

והנה כ"ז כתבתי בהעברה בעלמא ועכשיו חזרתי על ספרי המפרשים וראיתי בצל"ח שהביא דברי השיטה שכתב דלכך לרבא שגזר משום מתקן מותר להשיק ול"ש מתקן במים רק בכלים והוא תמה ע"ז דמה נ"מ והא אין מגביהין הרומות ומעשרות משום מתקן אף שאינו בכלים ובאמת לפמ"ש למעלה א"ש דמתקן ל"ש כל שמקלי קלי איסורא ורק דבכלי עוד נשאר איסור על הכלי וצריך הערב שמש משא"כ במים שנטהר לגמרי. והנה בהא דפריך נגזור השקה אטו הטבלה הקשו בתוס' נגזור אטו שמא יעבירנו ושאל אותי החריף ושנון מוה' מאיר ברא"ם ני' דהרי קי"ל דהמוציא אוכלין בכלי פטור על הכלי שהכלי טפלה לו ולפ"ז כיון דהמים הם אוכל נפש עצמו ודאי מותרין הם ביו"ט דדוקא כלים מקרי מכשירי אוכל נפש אבל אוכל נפש ודאי שרי א"כ גם על הכלי ליכא למיחש דהכלי טפל להאוכל אבל בכלי עץ דצריך להכלי ג"כ לטהרו א"כ חייב על הכלי כמבואר בשבת צ"ז ע"ב וא"כ ל"ש לגזור בהשקה משום שמא יעבירנו רק אטו הטבלה ובאמת שדבר חכמה שאל אבל מלבד דאם נימא דמשיקין קאי בשבת ל"ש זאת אף גם דאף אם קאי על יו"ט דמותרים המים דאוכל נפש הם ושרי ול"ש מתקן מ"מ ליטלו לכתחלה הכלי כדי לטהרו ודאי ל"ש לומר דהכלי טפלה לו ואף אם נאמר דגם בזה שייך שהכלי טפלה מ"מ נראה דגוף הדבר נכון דכל שהמים טעאים א"כ כעת אינם ראוים לשתות דטמאים הם א"כ ודאי דהכלי לא מקרי טפלה לאוכל דדוקא אוכל ראוי הכלי טפלה לו וז"ב ובזה מיושב במה שהקשה במ"ש הפוסקים דלכך לית לי' לכל האמוראים שמא יעבירנו משום דכ"ע יזכירו אותו כמ"ש הר"ן לענין מילה ולפ"ז כאן בהשקה ובהטבלה דאם הכלי טהור מותר להוציא דהכלי טפלה א"כ לא יזכירו אותו דהא יסברו דהכלי טפלה ולפמ"ש א"ש דמ"מ אין הכלי טפלה לו וכמ"ש אך לכאורה הי' נראה לי דלכך אין מטבילין וכמ"ש התוס' דלכתחלה אסור לטמאות משום דהו"ל מבטל כלי מהיכנו דאסור בשבת וביו"ט ועיין שבת מ"ג ואף שאח"כ יהיו ראוי אם ישיקו גם מבטל כלי מהיכנו לפי שעה אסור ועמ"א סי' רס"ו ובסי' ש"ח ובתשובה הארכתי בביאור ענין מבטל כלי מהיכנו דגם ביו"ט אסור ועיין שבת ס"ב שם משמע קצת דכל שהדבר אינו ראוי כל כך אין הכלי טפלה ע"ש גבי בושם בכלי ועיין פח"י משבת במ"ש הראב"ד בשם הירושלמי דדוקא בתותים הצריכים לכלי הדברים אמורים מיהו אנן לא קי"ל כראב"ד בזה. ונחזור להסוגיא בהא דמשני דמית נשיא ופירש"י דמצוה לכל ישראל להתעסק בו והנה מצאתי בשעה"מ בפ"ג ממעה"ק ח"ג שהביא בשם הגאון מהר"י אשכנזי שהקשה לפמ"ש במלמ"ל פ"ז מאבל דישראל לא נטמאו לדוד במיתתו משום דאף דיש לדוד דין נשיא והכל חייבין לטמאות מ"מ כיון דיתבטלו עי"ז ממצות ראיה וחגיגת בשמחה מש"ה לא נטמאו ע"ש וע"ז הקשה דא"כ היאך נטמאו כל ישראל בי"ד לנשיא והא יתבטלו עי"ז ממצות חגיגה וראיה והיא קושיא גדולה וכתב השעה"מ די"ל דש"ה שכבר נתחייבו בבקר במצות ראיה ושמחה שהרי דוד מת בעצרת ולכך לא נתבטלו אבל כאן דמיירי שמת בי"ד קודם חצות דעדן לא נתחייבו בראיה וחגיגה ושלמי שמחה ולכך שרי ע"ש ואני מתפלא דלמה לא הזכירו המלמ"ל והשעה"מ ש"ס מפורש בסוכה דף כ"ה דפריך הש"ס והעוסק במצוה מהכא נפקא מהתם נפקא דכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים וכו' אלא טמאי מת מצוה שחל שביעי שלהן להיות בע"פ וכו' צריכא דאי אשמעינן התם משום דלא מטי זמן חיובא דפסח אבל הכא דמטי זמן ק"ש אימא לא ואי אשמעינן הכא משום דליכא כרת אבל התם דאיכא כרת אימא לא ע"ש ולפ"ז לענין ראיה וחגיגה ושמחה דליכא כרת היו יכולין לדחות אף בהגיע הזמן וא"כ קשה למה הקריבו ממחרת וכיון דפסח בא בטומאה וליכא כרת שוב שפיר במית נשיא בי"ד אף לאחר חצות היו יכולין לטמאות אך נראה דהדבר נכון דבשלמא שם שהיו טמאי מת מצוה דאורייתא ושפיר דחי אף במטי זמני' אבל בנשיא דרק מדרבנן עשהו כמת מצוה פשיטא דלא דחי כל שהגיע כבר החיוב דשמחה וחגיגה ודוקא במית בי"ד דכל שלא הגיע הזמן יש כח ביד חז"ל לעקור בשב וא"ת וכעין זה כתב הריטב"א דלכך פסח לא דחי שבות דהזאה דאכתי לא מטי זמן חיובא ובמק"א כתבתי שכן נראה מש"ס דפסחים דף ס"ט ה"מ היכא דגברא חזי ורמי חיובא עלה אבל הכא אכתי לא חזי ולא רמי חיובא עלה ע"ש וה"ה בזה. ובגוף הקושיא מהך דמית נשיא בי"ד נראה לפע"ד שיש לומר כיון דטמאי מתים מותרים לעשות הפסח דטומאה דחויה בציבור וא"כ שוב מותרין לכנס לעזרה בשביל הק"פ וא"כ שוב מותרין להקריב חגיגה ושמחה דמגו דאשתרי טומאה לענין פסח הותרה נמי לענין חגיגה ושמחה וכדאמר מגו דאשתרי לצרעתו הותר לקריו וא"ל דזה בפעם אחת שיש עליו שני טומאות וכאן ניהו שדוחה בשביל ק"פ אבל איך הותר לו לכנס ביו"ט ולהקריב הקרבנות דז"א דהא טומאה דחויה בצבור וכל שנדחה בשביל ק"פ שוב מותרין להקריב בטומאה גם אח"כ דג"כ הוה כט"צ ואף אם נימא דלא הותר לעלות לעזרה ולראות מ"מ כל דכבר הם בעזרה שוב לא יהי' עליהם חיוב על מה שלא הלכו לביתם כל דנכנסי' בהיתר והשהי' ג"כ הוא בהיתר וא"כ יכלו לשהות עד למחרת ויקריבו הקרבנות וצ"ע בזה הן אמת דלכאורה חגיגה הוה קרבן ציבור ומהראוי לדחות רק דאמרו בתמורה יו"ד וביומא דף נ' דחגיגה כיון דאין זמנה קבוע אינו דוחה וצ"ע דהרי אמרו בפסחים ס"ו דמותר לאדם להקדיש פסחו בשבת וחגיגתו ביו"ט משום דהוו קרבנות שקבוע להם זמן ואמאי הא אין זמנו קבוע על ענין חגיגה ומיהו אינו קושיא דטומאה הוא דלא דחי הא איסור דרבנן להקדיש כזמנו קבוע חשבינן להו ועכ"פ נראה לפע"ד ברור דבכה"ג שנטמא כבר ונדחה לק"פ שוב נדחה ג"כ לענין חגיגה וראיה וצ"ע בזה.

והנה הרב המופלג מוה' פייביל ני' מבוטשאטש הקשה בהא דאמר ביומא דף ח' ולטעמיך הזאה כל שבעה מי איכא והא קי"ל דהזאה שבות וע"ז הקשה דהא דהזאה שבות הוא משום דמתקן והא דעת ה"ה דאף כלים חדשים מותר להטביל ביו"ט דבדרבנן לא שייך תיקון וא"כ כאן דהוה מעלה בעלמא וא"כ שוב הי' מותר לתקן בשבת הנה בראשית ההשקפה אמרתי דה"ה לא התיר רק ביו"ט ולא בשבת דשבות דשבת חמור מיו"ט וכדאמרו בביצה כ"א אבל מה אעשה שבט"ז סי' שכ"ג ס"ק ד' מבואר דגם בשבת מותר בכלים שלא נטמאו רק מדרבנן וא"כ קשה קושיתו ולפמ"ש בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק פו"ח סי' קט"ו יש בכהן השורף את הפרה שבות אחר בהזאה משום משתמש בבע"ח א"כ א"ש אלא שעדיין קשה דא"כ בכה"ג ביוה"כ ל"ש עכ"פ השבות דאינו רק מעלה בעלמא וא"כ מותר מיהו בלא"ה אין התחלה לקושיא דבהזאה יש שבות דטלטולו ועיין בפסחים ריש אלו דברים בדף ס"ט ברש"י ובצל"ח שם ובשו"ת פנים מאירות ח"ג שכתבו שדברי רש"י סותרים אהדדי וגם אני הארכתי לישב עכ"פ יש שבות דטלטול וא"כ זה לא הותר בשבת וביו"ט ודו"ק היטב.

והנה הרמב"ם בספר המצות מ"ע ק"ט כתב בביאור שאין מצוה על האדם כשנטמא שיטהר עצמו ואם ירצה לשהות בטומאתו רשאי רק אם טובל עצמו מצוה שיטבול במקוה הכשרה אבל יכול לשהות בטומאתו ע"ש שהביא כן בשם הספרי ובזה אני תמה על מ"ש הפ"י להשיג על המהרש"א שכתב דטבילת כלים מצוה ג"כ בזמן וע"ז הקשה הפ"י בסוגיא דטבילה כלים מדברי הספרי שאם רצה להשהות בטומאתן רשאי ע"ש והרי באדם ודאי טבילה בזמנה מצוה ואפ"ה יכול להשהות בטומאתו ולא יבא אל המקדש ואולי י"ל דבאדם עכ"פ ברגל אסור לשהות בטומאתו ובפרט בזמן שהיו מקריבין ועיין ברמב"ם פט"ז מאה"ט ובמלמ"ל משא"כ בכלים וגם זה צ"ע והנה כה הראני הרב החריף מו"ה יצחק שמעלקיש ני' דברי הפ"י בסוגיא דט"כ שם שכתב במשנה שם דמה דאמרו במנחות עמוד וחטא בשבת בשביל שתזכה בחול לא אמרינן היינו במלאכה גמורה אבל בשבות לא מחלקינן כן וע"ז תמה דהרי במנחות דף מ"ח שם פריך לענין זריקה והרי זריקה הוא שבות והנה באמת שהוא תימה גדולה ולפע"ד יש לחלק דשם ע"י הזריקה יבא לידי מלאכת התורה גם כן עד"מ שאם נתיר לזרקם יוכל להיות שיחשב שהוא ק"צ גמור ודוחה שבת בהבערה ובישול וכדומה ומצות שלמים לאכול שני ימים ויום ראשון הוא עיקר ועיין שו"ת ח"ץ סי' קנ"א ולכך לא דחי אבל היכא שאין נ"מ רק לשבות גרידא דחינן כן נ"ל לישב לחומר הנושא אבל המעיין בסוגיא יראה שדברי הפ"י תמוהין גם במ"ש למעלה לישב בהך דקופץ דהא הי' צריך להקדישו קודם שבת הנה גם החריף הנ"ל הקשה אותי קושיא זו וכבר הארכתי למעלה אמנם לכאורה אמרתי דאם נימא כיון דנאבד הסכין ממנו פקע קדושתו ועיין חולין קל"ט ואף דבקדושת הגוף לא נפקע קדושתו זהו בקדושת הגוף ממש אבל כ"ש שלא יוצא מרשותו והוא שלו ורק שעומד לשחוט קדשים בכה"ג ודאי דפקע קדושתו אף שהוא כ"ש וא"כ שוב צריך להקדישו שנית ועיין ר"ן בחולין שם אמנם נראה דבנאבד לו בירושלים ואז רוב ישראל מצויים לא נתיאש ולא נפקע הקדושה דברוב ישראל לא מתיאש ודו"ק.

והנה בגוף דברי הר"י מקורבל המובא ברא"ש פ' ע"פ אות כ"ה דכשחל ע"פ בשבת מביאין החגיגה מע"ש ואינו נפסל בלינה במו"ש דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים והו"ל שני לילות ויום אחד כשני ימים ולילה אחת וכדאמרו בע"פ דף ק"כ סד"א נוקי לילות בהדי ימים ושם יש מיעוט משא"כ בחגיגה אני תמה דאין ראיה כלל משם דל"מ למ"ש הרשב"ם שם דסד"א דיאכל שני לילות וגם ביום שבנתים א"כ ל"ד לכאן דכאן לא יאכל כלל רק בליל פסח והיכן מצינו זאת אלא אף לפירש"י שם דלא יאכל רק בשני לילות ולא ביום שבנתים עכ"פ יאכל בשני הלילות אבל כאן דלא יאכל כלל רק בלילה שניה לאחר שעבר לילה ויום אנה מצינו כזאת ולדעת רמב"ן בתורה פ' צו עיקר המצוה שיאכל ביום זבחו ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"א כתב דמקרא ממעט באכילתו בשביל זה וא"כ מכ"ש כאן שלא יאכל עד ליל שניה ובאמת הרא"ש הקשה דעכ"פ ביום זבחו הוא מן המנין ונפסל בלינה אבל טפי הי' לו להקשות דאיך אפשר שיהי' זמנו שני לילות ולא יאכל עד לילה שניה וזו תימה גדולה והנראה לי בזה דבאמת הר"י מקורבי"ל ס"ל דעיקר זמנה היא רק בלילה שניה כיון דבאה בשביל הפסח שיהא נאכל על השובע אך זהו אם הי' חובה אבל כיון דאינה רק שבות ואם הוא מרובה או טמאה אינה חובה א"כ שוב יכול לשנותה לשם שלמים א"כ ה"א דנפסל בלינה דבשלמא אם הי' חובה אין משנין מקדוש' לקדושה אבל כיון שהוא רק רשות א"כ עיקרה שלמים וה"א דנפסל בלינה ע"ז חידש דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים ועכ"פ לא נפסל וא"כ כל שבא לשם חגיגת פסח שוב עיקר זמנה היא בלילה השניה ושפיר לא מקרי ממעט באכילה ולא נפסל בלינה כלל וז"ב לדעתי ובזה מיושב גם הקושיא הראשונה שהקשה דהא יום זבחו הוא מן המנין דזה אינו דבאמת סתם שלמים עיקר המצוה ביום זבחו אבל כאן עיקרה לשם חגיגת פסח רק דיכול לשנותו לשם שלמים א"כ עכ"פ בלינה לא נפסל ובזה מיושב מה דק"ל טובא לפמ"ש הרמב"ם פ"ב מחגיגה הי"ג דאם הביא תודה ביום י"ד יוצא בה ידי חובת שמחה ותמה הכ"מ דהא אפסלא בלינה כדאמרו בהדיא בפסחים דף ע"א וכתב הלח"מ שם דס"ל לרבינו דכל שמלינו לצורך מצוה אחרת לא מקרי לינה ע"ש וא"כ לפ"ז ק"ו הדברים דאם מצינו לצורך חגיגת פסח שיהא הפסח נאכל על השובע דל"ש פסול לינה וא"כ למה לא יביאו חגיגה בשבת דהיינו שישחטו בע"ש ולא יפסל בלינה והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דאם הי' חגיגת י"ד חובה באמת מלינה לצורך מצוה ולא פסול אבל אם אינו רק רשות למה ילינה לצורך רשות ושאני התם דמלינה לצורך מצוה חובת שמחה ובזה מיושב היטב מה שהקשה השעה"מ פ"ח מחו"מ לשיטת הר"י מקורבי"ל היכא מוכיח הש"ס דחגיגת י"ד רשות דאל"כ למה לא דחי שבת והא כללא מדר"ע כל שאפשר לעשותו מע"ש לא דוחה שבת ולפמ"ש א"ש דא"כ קשה לשחטי' בשבת ולא תפסלה בלינה וזה לא מקרי אפשר לעשות מע"ש דהא בע"ש באמת נפסלה בלינה רק דמלינה לצורך מצוה אבל לא מקרי אפשר לעשותה מע"ש כל שאינו בהיתר גמור וע"כ דאינו רק רשות וא"כ אינו דוחה שבת כלל וצ"ע בזה.

והנה בהא דמוקי כגון שבא בשבת הקשו התוס' תימה דהא אין מזין ואין טובלין בשבת ונדחקו ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דהנה המ"א סי' שמ"ב נסתפק אם הא דלא גזרו על שבות בה"ש אי דוקא בע"ש אבל מ"ש גזרו דשאני עיולי יומא מאפוקי יומא ולפע"ד כיון דאמרו דלא גזרו על שבות בה"ש א"כ אין נ"מ ואף במו"ש דהוא אפוקי יומא מ"מ ל"ש חזקת היום דאף אם הוא יום חז"ל לא גזרו שבותין שלהם רק על עצם היום ולא על בה"ש ולפ"ז הנה מדברי רש"י בביצה י"ט ובמהרש"א שם מבואר דמותר להטביל בע"ש בה"ש דלא גזרו על שבות בה"ש ואף דצריך הערב שמש הא לענין זה יש לו חזקת היום ועדיין יום הוא והו"ל הערב שמש אברא דשם אמרו דאף בחול אסור משום דבעי הערב שמש ולפמ"ש שוב יש לומר דמוקמי בחזקת יום ויש לו הערב שמש וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש בחבורי יד שאול על יו"ד דבה"ש לא שייך חזקה דהוא עשוי להשתנות ע"ש וא"כ שוב לא מצי לטבול בה"ש דשמא לילה היא ול"ש חזקת היום אמנם נראה דכאן שבאמת אינו רק חומרא ומעלה בעלמא מה שחשו שמא נטמא כמ"ש הרמב"ם פי"ג מאה"ט א"כ בכה"ג שוב מותר לטבול בה"ש דלא גזרו על שבות והערב שמש יש לו דהו"ל ספק דרבנן ודלמא יום הוא עדיין אמנם לפמ"ש הרע"ב דשני שבותין אסור בה"ש ועיין בשו"ת שער אפרים דהיינו כשלא באו בבת אחת. ולפ"ז לפמ"ש הרמב"ם דשונה ומטביל היינו שמזה וטובל וכ"כ הרז"ה בפ"ק דפסחים א"כ הו"ל שני שבות דאשור.

ובזה עמדתי על לשון התוס' שכתבו דקי"ל דלא מזין ולא טובלין והדבר תמוה מה בעי הכא מלא מזין בלא טובלין לחוד סגי ולפמ"ש א"ש דהם פירשו כשיטת הרמב"ם והרז"ה דמזין ג"כ א"כ הקשו דהו"ל שני שבותין אמנם לפי שיטת רש"י והראב"ד דא"צ הזאה ל"ק קושית התוס' והשתא דאתי להכי י"ל דאף באמצע היום מותר להטביל דהרי קי"ל דוה"ט מטבילין ביו"ט ומטעם דלא מקרי תיקון ולפ"ז כאן דאינו רק מעלה בעלמא מה שצריך להטביל מותר מיהו ז"א דזה דוקא ביו"ט ולא בשבת מיהו י"ל דב"ח זריזין הם ועיין עירובין ק"ג מיהו התוס' בפסחים פ"ה כתבו לחלק.

שוב התבוננתי היטב בסוגיא דט"כ ביצה י"ח ובמהרש"א דמבואר שם דאף בשבת מותר להטביל בוה"ט ואף לרבה דמשום שמא יעבירנו וא"כ ל"ק כל קושית התוס' כאן דכאן אינו רק חומרא בעלמא ויכול להטביל בשבת שוב ראיתי בשו"ת הנספחות לא"מ ח"ב סי' י"א בסופו שהעיר בזה.

והנה לכאורה ק"ל הא דפריך הש"ס מ"ש סכין דמטביל דחזי לפסח קופץ נמי חזי לחגיגה ומאי קושיא הא י"ל דשאני סכין דזה ודאי קודם שנאבד היום הי' לו חזקת טהרה דודאי הטבילו לצורך פסח ול"ח שמא נאבד קודם וכמ"ש רש"י דתלינן שכעת נאבד דאל"ה בודאי הי' נמצא מקודם וא"כ הי' לו היום חזקת טהרה בודאי לכך ל"ח שמא נטמא דמוקמינן בחזקת טהרה ובפרט ברה"ר דאינו רק חומרא דרבנן משא"כ בחגיגה דיכול להיות שבא במרובה וא"צ לחגיגה א"כ עכ"פ אין לו חזקת כשרות בבירור וא"כ שוב מחמרינן בספק משום חומרא דקדשים אך נראה דלפי מה שנראה מדברי הרמב"ם פי"ג מאה"ט עיקר הטעם דשוחט בה מיד דכיון דאינו רק מעלה בעלמא כל שהוא לצורך עבודה כגון פסח בי"ד דא"א להטביל דגבי הערב שמש לא אחמרו רבנן לזה אמר דא"כ חגיגה נמי כל דצורך לחגיגה ובאופן שיבא במיעוט שוב לא גזרו וז"ב ובזה מיושב היטב הא דמשני כגון שבא בשבת והקשו לדעת הר"ז מקורביל הנ"ל כבר הובא מע"ש ולפמ"ש א"ש כיון דעכ"פ כעת בשבת א"צ לזה שוב גזרו ועשו מעלה וא"כ שוב חיישינן בחגיגה דאין לו חזקת טהרה בבירור דדלמא לא יבא במועט וגם בי"ג כל דיש לו תקנה להעריב שמש פשיטא דגזרו וכמ"ש ודו"ק היטב ומה שצריך לשבירת עצמות לחגיגה נלפע"ד דהוא בשביל עצמות שיש בהם מוח שלא לעבור על נותר ועיין פסחים פ"ג ודו"ק היטב. והנה התוס' הקשו בחגיגה כ"א ד"ה האונן שהקשו אמאי סכין שונה ומטביל בי"ד ושוחט בה מיד והא הוה היסח הדעת וכמו בלבי על הסל ולא על המגריפה וכתבו דהיכא שאין בידו ל"ש היסח הדעת ע"ש והנה הרב מוה' אברהם קאמפף הקשה אותי דלר"י דאמר פסול טומאה אדרבא כשנאבד יש לחוש יותר לטומאה מכשהוא בידו והשבתיו דמשום טומאה ל"ק כלל די"ל דפסח חשיב קרבן ציבור ודוחה את הטומאה ואף דדוקא ט"מ דוחה ולא שאר טומאות אפ"ה כיון דהוה ספק טומאה מותר ול"ח וגם דהוה ס"ט ברה"ר ולא מחמרינן כולי האי כנלפע"ד.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף