שואל ומשיב/א/ב/קעז
שואל ומשיב 
א ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וכ"ט אל כבוד החריף המופלג ושנון זית רענן יפה פרי תאר מוה' אלי' מארדער ני'.
מכתבו עם ח"ת הגיענ' לנכון אולם לא הייתי בביתי כי הייתי בברעזאן על כי נטלה האם הצדקנית ובבואי הביתה מצאתי דבריו עם שאר תשובות ואמרתי להשיבו יען כי ראיתי בסוף מכתבו שקנאים פוגעים בו ובעוה"ר בעת הזאת ראוי עכ"פ שלומדי התורה יכבדו זא"ז כמאמר חז"ל ת"ח לא כש"כ וע"כ אמרתי להשיבו בפלפלת כ"ש מה שנסתפק מעל"ת באם יצטרך אדם לעבור עבירה במקום פ"נ אם שייך בזה כ"מ דא"ר ל"ת דעכ"פ עובר עבירה ומכ"ש אם נימא דאינו רק דחוי' ולא הותרה והאריך בזה ורצה להביא ראי' מב"ק דף סמך וש"ע סי' שנ"ח דאם יש לו פ"נ מותר לגזול רק שמחויב לשלם ומשמע דל"מ אף דעשה משום פ"נ וע"ז רצה לומר דזה הוא משום דהך גזילה כיון שהוא לצורך פ"נ אמרינן דניחא לי' לזה ונעשה הלואה. ולפע"ד בפשיטות אין ראי' מזה דניהו דהוה פ"נ של זה מ"מ אסור לגזול חברו ואף במקום שנוגע לסכנת נפשו וגדולה מזו מצאתי בשטה מקובצת ב"ק דף פ' גבי מעשה בחסיד אחד שכ' מהכא שמעינן דאף שהותר להתרפאות באסורין לצורך פ"נ מ"מ דבר שנאסר מכח תקנה ופסידת אחרים ראוי להחמיר ביותר הרי שאף משום חשש פסידת אחרים אסור להתרפאות אף ששייך פ"נ מכ"ש דאסור לגזול משום פ"נ וא"כ לכך צריך לשלם לאחר דלענין שנפסיד האחר זה ודאי אסור אף שהוא לו פ"נ וז"ב ולפענ"ד נראה דהטעם בזה מבואר בנדרים דף פ' דכביסתם וחיי אחרים כביסתם קודם לר' יוסי משום דצערא דגופא עדיף מחיי אחרים וכן פסק הרמב"ם כמ"ש הב"ש באהע"ז סי' פ' ס"ק ט"ו וכן מצאתי בשאלתות פ' ראה ולפי"ז כל שגוזל לאחרים הרי אמרו דהגוזל פרוטה כאלו נוטל נפשו ונשמתו ועכ"פ צערא דגופא יש לו ואיך נעשה לאחר בשביל פ"נ של זה ועיין בר"ן בנדרים שם ד"כ דצערה דגופא חשוב כחיי נפש היינו לא דהוה כחיי נפש ממש רק דלענין חיי נפש של אחרים צערא דגופא עדיף ויש לי אריכות דברים בזה ולא נפניתי כעת ועכ"פ אין ראי' משם. אך בגוף הדין מה שרצה מעל"ת לדמות לעבר בשוגג דאמרינין בי' כ"מ דארל"ת והה"ד בזה לפע"ד אין דומה לזה דשאני התם שהאיסור יש בעצם רק שהוא לא עבר במזיד רק בשוגג אבל במקום שהתורה אמרה לדחות ניהו דלא הותרה היינו דאם אפשר שיעשה בהיתר צריך לעשות אבל כ"מ דארל"ת ל"ש בזה כיון דאם אי אפשר התורה אמרה שידחה האיך שייך דהתורה אמרה לא תעבד הרי אדרבא התורה אמרה שיעשה. ומה שרמז מעל' לרש"י זבחים ל"ג בע"ש דנשיאות עון ע"ז הציץ היינו דבקושי הותרה אבל במקום דא"א רק בטומאה התורה אמרה שיעשה בטומאה ול"ש כ"מ דא"ר ל"ת וז"ב ופשוט לפע"ד. ומה שהקשה מע"ל בהא דפריך הש"ס בתמורה דף ח' והרי אלמנה לכה"ג וכו' ותנן כ"מ שיש קדושין ויש עבירה וכו' וע"ז הקשה דהרי התוס' שם בסוגי' כתבו דגרושין אתקש למיתה וגרושין מוציא מרשות הבעל כי היכא דמיתה מוציא וא"כ נימא ג"כ אתקש הוי' ליציאה וגם קדושין מועיל כמו בגרושין יפה הקשה מע"ל ועיין בישועת יעקב לדו"ז רבינו הגדול ז"ל סי' ח"י באהע"ז בחידושי' הקצרים שם שהרגיש בזה קצת. אבל לפענ"ד הי' נראה דלפמ"ש הר"ן ריש קדושין דדוקא קדושי שטר אתקש הוי' ליציאה ולא קדושי כסף ע"ש לענין מחובר וא"כ קושיות הש"ס היא דסתמא קתני כ"מ שיש קדושין והרי גם קדושי כסף בכלל ובזה לא אתקש ליציאה אענם בדרך הפלפול נלפע"ד ע"פ מה דאמרו רבנן בכמה מקומות כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וביארו התוס' בכתובות דף ג' דמש"ה תקנו לומר כדת משה וישראל ובשטה שם הביא בשם הקדמונים דהוה כמו המקדש ע"מ שירצה אבא וכל שלא הסכימו רבנן לקדושיו לא חלו הקדושין ולפ"ז כיון שאמר כדת משה והרי בתורת משה כתיב דאסור לכה"ג לקחת אלמנה וא"כ אינו כדת משה וישראל ופשיטא דלא חלו הקדושין ולא דמי לגרושין, דל"ש כל המגרש אדעתא דרבנן מגרש. ועיין פני יהושע בגיטין ע"ג דהקשה למה לא נימא כל דמגרש אדעת' דרבנן כיון שכותבין בגט כדת משה וישראל. אבל לק"מ דשם אינו אומר המגרש כן כ"א שמגרש בגט משא"כ בקדושין דאמר בפירוש כדת משה הוא דמקדש ופשיטא דכל דא"ר ל"ת לא חלו הקדושין ודו"ק היטב כי היא הערה נפלאה. אברא דלפי"ז גם לאביי יקשה אמאי חלו הקדושין הא הוא מקדש אדעתא דדת משה וישראל והרי לא הסכימה דת משה בזה והנראה בזה דע"כ ל"ש זאת דמקדש אדעתא דרבנן היינו במקום שאין האיסור בקדושין כגון הך דכתובות וגיטין דף ל"ג דהאיסור נצמח אח"כ אבל באלמנה לכה"ג הרי תחלת הקדושין באיסור ואיך שייך לומר דהוא מקדש אדעת' משה והרי בתורה כתיב להיפך ולפי"ז אביי לשטתו דס"ל קדש לוקה בעל לוקה וא"כ הקדושין הוה תיכף באיסור ולא קדש אדעתא דדת משה אבל לרבא דס"ל דדוקא בעל לוקה ועיין שעה"מ הלכות מעילה פ"ז דהוכיח דאף איסור דרבנן ליכא בשעת קדושין א"כ כל שבעל אח"כ שוב הפקיעה התורה הקדושה דהרי קדש אדעתא דדת משה וזה אינו עפ"י שיטת התורה ודו"ק היטב כי הוא חריף.
ומה שהקשה מע"ל על מ"ש הפוסקי' דאף בדרבנן אמרינין כ"מ דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ וע"ז הקשה דהא אמרו דפליגי אביי ורבא בר"ק אי יוצא בדיינים ורבא ס"ל כר"א דר"ק יוצא בדיינים והרי ר"א גופא ס"ל דא"ר א"י בדיינים ומפורש בדרבנן אי עביד מהני. הנה שאלה גדולה שאל מע"ל ולפע"ד נראה לישב ע"ד מ"ש הרמב"ם דכל איסור מדרבנן עובר בלא תסור והקשה הרמב"ן דא"כ למה ספיקא דרבנן לקולא וכ' במג"א בשם התש"בץ דזה הוה כמחילה מאתם שלא יהי' דומה איסור דרבנן לגמרי כאיסור תורה ע"ש ולפי"ז בריבית דרבנן עשו בזה גופא ג"כ א"ח דהיינו בדרך מכירה לכך תקנו שלא יהי' יוצא בדיינים כדי שלא להשוות דבריהם לשל תורה ממש ודו"ק היטב כי היא כלל מחודש עוד אפשר לומר ע"פ מ"ש הש"ך ביו"ד סי' שי"ט לענין מוכר איסורי דבריהם דחז"ל לא עשו איסור דבריהם להפסיד ממון וא"כ לכך א"ר א"י בדיינים. אבל דברי הש"ך תמוהים לפע"ד מכמה מקומות והארכתי בזה בתשובות הרבה ואכ"מ ומ"ש בראשונה היא מחוור לפע"ד זה נלפע"ד להשיבו למען כבודו ולמען למודו וד' יטע בקרבו אהבת תורה ויראת שמים שיהי' רוח המקום ורוח הבריות נוחה ממנו ויתנהו למעלה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |