שואל ומשיב/א/ב/קעב

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קעב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למאן דלא קחזינא ברוכי קא מברכינא יפיש חיי ויסגי יומיא כבוד ש"ב הרב המופלג ומופלא וכו' הוא כבוד מוה' לוי יצחק פרענקיל ני' האבד"ק באקארעשט יע"א אנס"ו גי"ק עם שאלתו הגיעני היום והנה חשתי לתת עין ולב מפני תק"ע אבל לריק יגעתי כי לא עלתה במצודתי היתר והנה שאלתו הוא באשה אחת משם ושמה סאסיא בת מרדכי נשאת לאיש מקעשינוב שמו יהודא בן שלמה והי' לבעלה שני אחים אחד בק' יאס וכבר מת וחלי"ש ואחד עודנו חי בק' זוואניץ והבעל ואשתו הנ"ל נסעו משם לקושטא זה ערך עשרה שנים ולערך שלשה שנים באה האשה הנ"ל למח"ק ונתעכבה עבור המלחמות ולערך שנה נודע לה שמת בעלה ולא נשאר זרע של קיימא וכשהתחילה לחקור ולדרוש בדבר בא ליד מעכ"ת כתב מהרב המ"ץ דשם בשמו ר' יהושע עלו דיין וכתב לו מעב"ד וז"ל אנכי הח"מ הודעתי איך כתוב כאן ידיעה נאמנה איך האשה מ' סאסי נתגרשה מבעלה יהודה בן שלמה בהיותו שכ"מ פה העירה קושטא בשלישי בשבת כ"ג שבט שנת תרי"ד לבריאת עולם בגט כריתות כשר כדת משה וישראל ע"י שליח לקבלה וזיכו באופן המועיל ומספיק וכו' וכתב באגרת מיוחד בהיות חשש עיגון עלה הסכמה לעשות שליח קבלה ושעל ידו תתגרש האשה הנ"ל אף שלא הגיע הגט לידה וכבר נתפשט הוראה זאת בינינו מרבני וגאוני ארץ וע"ז האריך מעכ"ת מאין מצא לו דשרי לעשות הבעל שליח לקבלה ואף במקום יבום יש פוסקים שאוסרים וכמבואר בב"י וד"מ סי' קמ"ו וכן הובא בש"ע ואף המתירים רק במומר ומומרת והיש"ש שהתיר כתב שלא מלאו לבו לעשות כן וגם הט"ז סי' קמ"ה כתב שלולי דמסתפינא הי' אומר כן והאריך מעכ"ת עוד בשאר ריעותות ויבואר להלאה ברצות ה' ואני אומר עד שמעכת"ר שואל אם לכתחלה רשאי הבעל לעשות כן וא"כ עכ"פ בדיעבד שכבר עשה כן והיא שעת הדחק יש לסמוך על היש"ש והט"ז שהתירו בזה בשכ"מ אבל מאוד תמהני למה לא חשש מעכ"ת לדעת המהרי"ק שורש קמ"א והר"ן בתשובה בשם הר"פ שלא התירו רק בהגיע הגט ליד האשה כמבואר בב"י סי' ק"מ וא"כ בכאן שלא הגיע הגט לידה ולא ידעה מאומה מזה אולי גם היש"ש והט"ז מודים בזה ולכאורה רציתי לומר דע"כ לא כתב המהרי"ק והר"פ רק לענין מומר דיש חשש שמא יבטל הגט א"כ י"ל דהזכות יספיק לה לענין זה שלא יחזור אבל שתהי' מגורשת צריך להיות שיגיע הגט לידה אבל בשכ"מ כדי שלא תזקק ליבם וא"כ כל דאמרינין דזכות היא לה שלא תצטרך ליבם א"כ אם נימא דצריך שתגיע גט לידה וא"כ אם ימות הבעל ולא יוכל הגט לבוא לידה אז שוב זכות הוא לה שתתגרש מיד ובזה אני אומר דמש"כ המהרי"ק שם לפרש דברי הרי"ף פרק קמא דגיטין שכתב דניהי דהבעל לא יוכל לחזור אבל מ"מ אינה מתגרשת עד שתגיע גט ליד' ומה שאמרו ביבמות פרק האשה במזכה גט במקום יבם היא דוקא לענין שלא יוכל לחזור בו הוא תמו' דאיך אפשר לפרש כן דהא שם אי לא תתגרש עד שיגיע הגט לידה א"כ לא הוה זכות גמור מה תעשה אם ימות בנתים טרם שהגיע הגט לידה ואם הגיע גט לידה מה יש לנו להסתפק הא ידענו אם נתרצית אם לא ובאמת שהר"ן כתב דחיות דברי הרי"ף מהך דיבמות וכוונתו כמש"כ וכפי הנראה הי' לפני המהרי"ק הגירסא ברי"ף וגרסינין פ' האשה שהלכה והבין דהוא ראי' למש"כ למעלה אבל לא ראה דברי הר"ן במקומו שהביא הגירסא גרסינן בלי ואו והוא ענין בפ"ע ואדרבא הביא הר"ן משם ראי' להיפך מהרי"ף אמנם בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' מ"ג שם בתוך אריכות דברים ראיתי שכתב לישב ראיות הר"ן על הרי"ף מהך דיבמות וכתב דיש לומר דשם מיירי בהגיע גט לידה רק דהאבעיא אם לא הי' זכות לה א"כ בטל השליחות דהבעל לאו בר שויא שליח לקבלה הוא וא"כ אף בהגיע גט לידה לא מתגרשה עיי"ש וא"כ שוב יש לומר דאף בשכ"מ כל שלא הגיע גט לידה אינה מגורשת ואף דרש"י במקומו לא פי' כן מ"מ הרי"ף מפרש כן ורש"י לאחר חזרה לא ס"ל כהרי"ף ועיין בגיטין ט' וכיון שכן שוב אין לנו על מה לסמוך וי"ל דרבנן שנהגו כן הי' בהגיע הגט לידה אבל בלא הגיע הגט לידה לא מהני ובלא"ה י"ל בטעמן של הרבנים דהנה מעכ"ת העיר בקצרה דהט"ז סי' ק"מ סותר דבריו למש"כ בסי' קמ"ה וכוונת דבריו למש"כ הט"ז סי' ק"מ ס"ק ה' וי"ל דהבעל חביב עלי' ואף שהוא מסוכן אינה רוצית להתגרש אף שתזקק ליבום עיי"ש והנה בראשית ההשקפה תמהתי דהא אם מגרש ע"ת כדאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ א"כ אם לא ימות לא תתגרש ומה אכפת לה דעדיין הוא בעלה וצ"ל דהט"ז אזל למש"כ בס' קמ"ה דהתקין הר"י מפריז שלא לגרש בתנאי זולת לכהן או במקום דיש חשש טירוף דעת וא"כ בכה"ג שוב י"ל דלא הוי זכות דהרי היא מתגרשת תיכף ושמא לא ירצה הבעל לחזור ולשאנה ואף שנותן משכנות ירצה הבעל להניח המשכנות ולא ירצה לשאנה וכן מצאתי בהדיא סברא זו בדברי דו"ז ה"ג בישי"ע סי' ק"מ ס"ק ב' ע"ש שהאריך ונהניתי וא"כ הט"ז סי' קמ"ה אולי כתב תקנה זו בשכ"מ כהן בכה"ג דנותן גט על תנאי ולפ"ז נלע"ד ברור דבקושט"א אולי הספרדיים נוהגים כהמחבר שלא כתב כדברי המרדכי בשם הר"י מפריש ונוהגין לגרש בכל ש"מ על תנאי א"כ שוב שייך זכות הוא לה וע"כ נוהגין לגרש ע"י זכיי' אף שלא תידע מזה אבל לדידן דקי"ל כהרמ"א בשם המרדכי בשם הר"י מפריש וא"כ לא הוה זכות לה מיהו י"ל כיון דעכ"פ אם נתגרשה בתנאי אף דלדידן לא הי' ראוי להתנות כל שהתנו שפיר דמי ושייך זכות לה ועכ"פ מש"כ בראשונה הוא נכון דעכ"פ בעי שהגיע גט לידה ועכ"פ יש כאן ס"ס להחמיר ספק שמא לא מועיל ש"ק וזיכוי כלל כמש"כ הר"ן בעצמו ועוד הרבה קדמונים כמש"כ הב"י בשמם סי' קמ"א ואת"ל שמועיל זיכוי אבל שמא בעי הגיע גט לידה ולא מועיל בלא הגיע גט לידה ול"ש כאן ס"ס משם אחד דהא הספק הראשון מחמיר יותר מהשני דאף בהגיע לידה לא מהני וגם ס"ס המתהפך הוה כמש"כ הש"ך בסי' ק"י בכללי הס"ס בשם הרמ"ע דכאן צריך אנו לדון אם מועיל כלל זיכו' הגט וא"כ יש ס"ס להחמיר.

והנה עוד מצא מע"כ רעותא שבא כתב הרב המ"ץ. האשה סאסי בלי אלף ויש לחוש שמא כתוב כן בגט ולכאורה רציתי לומר כיון דהגט והנתינה הי' בקושטא ואולי הברת ספרדיים היא בלי אלף וא"כ כל דבמקום הכתיבה והנתינה הי' בלי אלף אף דבמקומינו קורין באלף לא אכפת לן כיון דשם דרה ונתפרסמה בשמה כן. אמנם ראיתי בשו"ת גינת וורדים חא"ע כלל א' סי' ואו שהאריך בזה באשה ששמה סאסייה והיא אשכנזית ובמצרים כתבו סאסייא בא' לבסוף וכתב כיון שבמצרים ההברה באלף אין לחוש ועכ"פ גם במצרים ההברה באלף לבסוף וא"כ יש לכתוב באלף וכפי מנהג אשכנזים לפ"ד הגינת וורדים הי' צריך לכתוב בה"א ועיין שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' מ"ז כתב שצ"ל שאשה בשינין ומצאתי בטיב גיטין שמות הנשים אות שי"ן ס"ק זיין שהאריך בזה ועכ"פ באלף לבסוף אינו פורץ גדר וא"כ יש לחוש כאן שמא נכתב בגט בלי אלף עוד חשש מע"ל למש"כ הט"ז סי' קמ"ו דצריך קיום שלשה להוציאה מחזקתה ובאמת שהב"ש ס"ק זיין הסכים לידו אך י"ל דע"כ לא כתבו הט"ז והב"ש רק היכא דהבעל חי רק שנתגרשה א"כ צריך להוציאה מחזקת א"א ואין עד אחד נאמן בדבר שבערוה אבל כאן שהבעל מת רק לענין חזקת יבום אנו דנין והרי בשו"ת נו"ב מהד"ק ח' אבה"ע סי' נ"ד וסי' צ"ג כתב דיבמה לשוק לא מקרי דבר שבערוה ועד אחד נאמן ואף אם נימא דלא קי"ל כן כמש"כ האחרונים לחלוק עליו מ"מ הרי עכ"פ יצאת מחזקת א"א הראשונה רק שנתעורר עלי' חזקת יבום ובכה"ג כיון דאתרע חזקתה הראשונה שוב לא שייך להעמידה בחזקתה הראשונה וכעין מש"כ הר"ש פ"ג דמקואות לענין טמא שירד לטבול מטומאה דאורייתא ונסתפק אולי נטמא שנית בטומאה דרבנן לא שייך להעמיד על חזקתו הראשונה יע"ש וה"ה כאן מיהו מ"מ עד אחד אינו נאמן בדבר שבערוה עוד יש לי לומר דבר חדש דכיון דלדידן יש חר"ם ר"ג לא שייך היתר היש"ש והט"ז דהרי באמת הוי ספק אם זכות היא לה או לא וכיון שכן שוב עכ"פ הוי לי' תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דכתב הרא"ש פ"ק דגיטין דלא מועיל משום דהתורה לא הורשתה שיהי' שליח במקום שחב לאחרים וא"כ כיון דבעינין שיגיע גט לידה ואם לא תתרצה לא מועיל שוב בעת שנעשה שליח הי' ספק אם אולי חוב היא לה דשמא לא ימות ושמא לא יגיע לידה ונתבטל השליחות וגם יש לומר דאם לא יגיע גט לידה שוב עכ"פ מידי ריח גט לא יצא וא"כ אם נימא דריח גט הוה פסול תורה ועיין ב"ש סי' ק"נ וחליצה אינו רק פסול דרבנן ולא ניחא לה בזה דדלמא לא יגיע גט לידה והגט הוה גט ונפסלה לכהונה ואם תחלוץ לא תפסול רק מדרבנן כנלע"ד וע"כ מכל הלין טעמא נלע"ד שלא מהני גט וכש"כ דיש ס"ס להחמיר גם שאר ריעתות ומן השמים ירחמו והאשה צריכה חליצה.

והנה לאחר גמר התשובה אמרתי לעיין עוד בזה והנחתיו למשמרת עד הבקר אולי יהי' ד' עמי להתיר האשה הזאת מכבלי עגון והנה ת"ל האיר ד' עיני בדברים חדשים והנה זה יצא ראשונה מ"ש למעלה דאיכא ס"ס להחמיר לכאורה ז"א דאותו הספק שמא לא מועיל זכוי כלל לא הוה ספק כלל דאף דבש"ס לא אפשטא אבעיא אבל המהרש"ל והט"ז כתבו דבזה"ז הוה ודאי זכות ואף שלא מלא לבם להתיר לכתחלה עכ"פ ספק השקול אינו ואף דהתוס' כתבו בכתובות דף ט' לענין ספק אונס דלספק אחד לא מצטרף ולס"ס מצטרף ואם שם כתבו התוס' להקל עי"ז מכ"ש להחמיר אך נראה דשוב עכ"פ ס"ס המתהפך לא הוה דכל הטעם דלא בעי ס"ס המתהפך כתבתי למעלה משום דיש להתחיל בזה הספק תחילה שמא לא מהני זיכוי כלל וכיון שבזה"ז לא הוה זה הספק ספק שקול מטעם שכתבו הרש"ל והט"ז הנ"ל כי בזה"ז הוה זכות גמור רק שלס"ס יכול להצטרף אבל עכ"פ העיקר הוא ספק השני וא"כ אי אפשר להתחיל בספק הראשון מקודם כ"א בס' אי בעי הגיע לידו או לא וכל שאתה מתחיל בזה הספק שוב אי אפשר לומר הספק השני כלל כמש"כ ושוב לא הוה ס"ס המתהפך ולא מקרי ס"ס ובספק אחד שוב לא הוה ספק השקול ומותר אמנם אכתי לא הועלתי דנהי דלא הוה ס"ס להחמיר אבל עכ"פ ספק אחד הוה אולי בעי הגיע הגט לידה וא"כ אסור מספק וצריכה חליצה אך אחר העיון הדבר נכון לפע"ד דלכאורה יש לעיין במה שהאריך הב"י והפוסקים דיש לומר במומר ובמומרת דא"י לחזור בו כשאומר זכה אבל הגט לא הוה עד שיגיע לידה ואמאי מתגרשת אף שיגיע גט לידה והא כיון שהבעל א"י לומר התקבל וזכה דאינו בשליחות לקבלה וא"כ לא יועיל כלל ובטל השליחות וצ"ל דטעמא מאי לא מועיל התקבל משום דחוב היא לה כמבואר בגיטין ס"ב ריש התקבל דאם אמר התקבל אם רצה לחזור יחזור הנה מבואר דגם לשון התקבל מועיל רק דיכול לחזור בו משום דחוב הוא לה ועיין בטוש"ע סי' ק"מ ומ"ש דא"י לעשות שליח לקבלה היא רק דיוכל לחזור בו וכמ"ש הב"י דמקומו מהמשנה דגיטין הנ"ל ולפ"ז כל דהוה זכות לה שוב אינו יכול לחזור בו וא"כ גם לשון התקבל מועיל כיון דזכות היא לה ומ"מ אינה מתגרשת רק עד שיגיע גט לידה כיון דהוא אינו בר שליח לקבלה התורה לא זכתה לו רק בשליח להולכה רק דכל שהוא זכות לה כבר זכתה וא"כ כל דא"צ הזכות רק שלא יוכל לחזור בו שוב אינו מועיל לשון התקבל יותר מזה וז"ב ולפי"ז נראה לי ברור דבכ"מ שיש זכות לה במה שתהיה מגורשת תיכף טרם שהגיע לידה דשמא ימות הבעל טרם שיגיע לידה שוב הוה זכו' גמורה ומועיל לשון התקבל לגמרי שיהי' שליח לקבלה ממש דממנ"פ אם נימא דלא יוכל לעשות שליח לקבלה א"כ גם כשהגיע לידה לא יועיל דבטל להשליחות וע"כ דכל שהוא זכות לה נעשה שליח לקבלה אף בבעל וא"כ ל"צ שיגיע גט לידה וז"ב כשמש לדעתי והן נסתר מחמתו מ"ש המהרי"ק והפנים מאירות דמה שאמר והמזכה גט ליבם דהוה זכות היא דוקא לענין שלא יוכל לחזור בו אבל מ"מ בעי שיגיע גט לידה ולפמ"ש א"א לומר כן ובזה יש להעמיד דברי הר"ן שכתב דשם משמע דהוה זכוי גמורה והיינו כמ"ש דאל"כ הי' בטל לגמרי ועיין ב"י ס' ק"מ שכתב דבס' קמ"ה נכתוב השגות על המרי"ק ובסי' קמ"ה לא נמצא דבר ולפי מה שכתבתי נדחי' דברי המהרי"ק ועיין ט"ז סי' ק"מ ס"ק זיין שגם היא דוחה דברי המהרי"ק גם לענין מומר וכמ"ש בזה דודאי הוו זכות גמור וא"כ זכינו לדין דודאי זכות היא לה וא"כ שוב הדרא דברי היש"ש והט"ז סי' קמ"ה לדוכתא דמועיל זכות בזה"ז ולא הוה ספק כלל וא"כ בדעבד ובשע' הדחק נוכל לסמוך ע"ז ואחרי אשר זכינו לזה ממילא נבוא לבאר גם שאר ריעתות דמ"ש במכתבו שם סאסי בלא אלף נראה דאין לחוש שמא גם בגט הי' כתוב כן די"ל דמסתמא בשעת כתיבת הגט ניסדר ונכתב כהוגן וסתם ספרי דדיינא מגמר גמירי ומכ"ש מי שמוחזק למומחה ומש"ב כאן בלא אלף היא ט"ס וגם לא נצרך לענין ולא דק בזה ותדע שהרי הוא כתב יהודה בה"א ומעכ"ת כתב באלף לבסוף וע"כ דלא דקו בזה וגם מ"ש מעכ"ת דלא הי' שלשה כבר צדדתי לעיל דיש לסמוך על הנוב"י דיבמה לשוק לא הוה דבר שבערוה ומהימן עד אחד אמנם בלא הכי יש לומר כיון דהר"ן כתב בפ' האומר בקידושין דאם עד אחד מברר המועט מתוך הרוב נאמן נהי דלענין חזקה לא שייך זאת דלא שייך מועט החזקה כמ"ש בש"ש שמעתא ה' והרבה הארכתי בזה מ"מ כאן דאזיל לה חזקת א"א רק שאנו מסופקים אם יש עלי' חזקת יבום או שמותרת לשוק בכה"ג שוב ע"א נאמן לברר דלא הוה בחזקה וגדולה מזו מצינו בשו"ת מיימיני לספר נשים סי' ג' דכל שלפי דברי העד לא הוה החזקת איסור נאמן וא"כ ה"ה כאן לענין חזקת יבום לפי דברי העד לא היתה כלל בחזקת איסור ונאמן העד וע"כ נלע"ד ברור דיש להתיר האשה בלי חליצה אך כיון שהוא חומר איסור יראה להצטרף עמנו עוד מרבני ספרדיים אשר שם אם הם ת"ח או משאר מקומות ונמטי שיבא ויסלח לעיין בכל מ"ש אקוה כי ימצא ת"ל שורש דבר ובזה יהי' שלום וברכה כנפשו ונפש הדו"ש.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף