שואל ומשיב/א/ב/קנז

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קנז   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום וברכה וכו' לכבוד הרב הה"ג המפורסים חריף ובקי וכו' מוה' אבא איסרלס נ"י אבד"ק זבארוב יצ"ו מכתבו הגיעני זה איזה ימים אמנם בהיותי נאחז בסבך הטרדות לא הי' הזמן מסכים וגם עתה אין הזמן מסכים בכל זאת אמרתי אכתוב בקצרה ולא אעתיק השאלה כי גוף השאלה הוא פשוט כמ"ש מעכת"ה רק על הפלפול שהעלה מ"ש על דברת הטו"ז ביו"ד סי' קע"ז ס"ק ל"א במקבל עסקא מחבירו על זמן ואחר זמן הפרעון נתעכב המעות ביד המקבל ונתעסק בהן ואינו רוצה ליתן ריוח מהזמן שאחר זמן הפרעון כי אמר שאחר הזמן הזה המעות פקדון אכלו כי אין לו היתר עמו רק עד הזמן ואח"כ הוי ריבית וע"ז הביא ראי' ממה שמבואר בב"מ דף ס"ט ובש"ע שם דהמקבל נוטל ריוח אחר זמן הקצוב חלק מן הוולדות ולא אמרינין דאח"כ הוא פקדון ואין כאן עסקא וע"ז תמה מעכת"ה שמה ראי' ממקבל לנותן שהרי המקבל הוא המוחזק ויכול לטעון שלא רצה לטפל בהעסק שלא יטול רק שכר טרחה לבד אלא אדעתא דמעיקרא נחית שיטול מחצה ואם הי' דעת הנותן לבטל העתקא הי' לו להודיע שאינו רוצה שיתעסק עוד לחצי ומדלא הודיעו מסתמא נתרצה שיטול כבראשונה אבל נגד הנותן יוכל המקבל לטעון אני לא נתרצית ליתן לך רבית מזמן הפרעון ואילך רק להרויח לעצמי ואין זה כשולח יד בפקדון כיון שמתחלה נמסר המעות לידו להשתמש בו הנה לכאורא יפה טען אמנם נראה דכוונת הטו"ז כיון דאם נימא שהנותן אסור לקחת הרבית שכבר כלה ההיתר א"כ ל"ש לומר שהמקבל נתרצה ע"ד הראשונה והרי כבר כלה העסקא וא"כ כיון שהנותן לא נתן רק בעסקא וכל שאסור לו לקבל שוב מתחיל ענין חדש וא"כ אינו מן הדין שישתמש בפקדון שלו שמוסרו לו בתורה עסקא וכעת ממנ"פ להנותן אסור לתת לו עסקא א"כ זה ירויח כל העסקא ואדעתא דהכי ודאי לא מסר לו והי' מחויב להחזיר הפקדון וע"כ שנמשך העסקא לאחר זמן וממילא שנמשך ע"ד הראשונה ושפיר הביא ראי' משם שהרי מבואר שם דהמקבל אינו מקבל רק חציו והנותן נוטל החצי וע"כ שלא נתבטל העסקא וז"ב ופשוט ומ"ש לקיים דינו של הטו"ז עפ"י דברי הרמ"א בס' רצ"ב והאריך שם להשיב על הנתיבות והביא דברי המלמ"ל פי"ב מגזילה ה"ח ובזה מיושב קושית הסמ"ע סי' רצ"ב שם בס"ק כ' ותורף דבריו דכל דנתעסק במעות עסקא אחר שכלה זמן הקצוב הדבר פשוט דחייב לתת חלק ריוח להנותן ובכה"ג הכל מודים כמ"ש המרדכי בשם ראבי' שאם נתנו מתחלה לקנות דבר להרויח אינו נאמן לומר הרוחתי לעצמי והסמ"ע לא פקפק על רמ"א אלא במעות פקדון שבאו לידו צרורין וחתומין ולא הי' רשות מעולם להשתמש בהן בזה י"ל שאינו חייב לתת ריוח לבעל המעות אבל בנתן מעות לחבירו להתעסק למחצית שכר וכלה הזמן פשיטא דודאי לא משוי נפשי' רשע להשתמש בחלק פקדון להרויח לנפשי' והאריך בזה הנה מצד הסברא נראה להיפך דהשתא כשנתן לו צרורין וחתומין ואז נעשה רשע מתחלתו ועד סופו ששימש במעות צרורין וחתומין שלא הי' רשות להשתמש כלל ואפ"ה אמרינין שהרויח לעצמו אף דנעשה רשע גמור מכש"כ במה שבא לידו בהיתר ואח"כ אינו רק מעכב הדבר פשיטא דיכול לומר לעצמי רוחתי ובלא"ה מוכרח הטו"ז לסברתו דאם נימא דאסור לקבל הריוח שוב כבר כלה העסק ואין שייך לומר שעל דעת הראשונה נחית כיון ששניה' עמדו בשתיקה הא כבר נתבטל העסקא וע"כ שמותר לקבל הריוח והעסקא קיים כבראשונה ומ"ש מעלתו בשם הגהות יד אפרים על היו"ד שבס' קע"ז הביא שם בשם חכם אחד מוהרי"כ ומעלתו האריך להשיג עליו הנה על יד אפרים תלונתו וידו נקי' מזה רק בעת ההדפסה הדפיס חכם א' הגהות באמצע וכינה עצמו בשם מוהרי"כ והוא עודנו בין החיים ובהדפסה השני' שבלבוב לא נדפסו דברי מוהרי"כ אלה שכבר הרגישו בזה יורשי הגאון בעל יד אפרים ז"ל ולא הניחו אותן להדפיס וגם לק"ק דזיקוב השבתי כן והנה מ"ש מעכת"ה והביא דברי האבקת רוכל ס' קל"ו שהשיב להקדוש האר"י זצ"ל והנה מעלתו תמה דלא העלה ארוכה לדברי האר"י שם אמנם אני לעצמי אמרתי לישב דברי האר"י ז"ל וכבר בקשו ממני גדולי ורבני חכמי הזמן לבאר דברי האר"י ז"ל שלא יהי' תמוהין כ"כ והבטחתי להם ועתה באתי לקיים דברי והנה תורף שאלת האר"י ז"ל שראובן נתן לשמעון מנה בתורת עסקא וקנה בהם סחורה והוליכו בניו ברשות ראובן ובדרך מת שמעון וראובן לא נמצא בשם שיחזור לו העסקא ואח"כ טבעה הסחורה או נפסדה ושאל אם יגבה ראובן חצי העסקא או הפחת מיורשי שמעון הואיל ומחציתו מלוה או נימא כיון שהדין הוא שמשעה שמת הדרא למרא אין על יורשי שמעון כלום שמשעה שמת הדרה למרה והשיב הב"י דנראה שכוונת למ"ש הרמב"ם ז"ל סוף פ"ה משלוחין שאחד מן השותפים שמת בטלה השותפות או העסק אעפ"י שהתנו לזמן קבוע שכבר יצא הממון לרשות היורשין ועלה בדעת כ"ת לומר דממילא הדרא העסקא משעה שמת ואין הדבר כן אלא שאם רצה השותף או המתעסק החי לחלוק הרשות בידו ואין יכולין לעכב ולומר שעדיין הוא בתוך הזמן שקבעו שכיון שמת יצא הממון לרשות היורשים אבל ממילא לא הדרה למרה ולא נפטרו היורשים מחצי העסקא שהוא מלוה כו' ואני אומר דבר חדש דבאמת זה תימה רבה כיון דהוי חצי מלוה נתחייב באחריות והיורשים לא נפטרו מאחריות כמבואר ביו"ד ס' קע"ז ובחו"מ ס' ק"ח אך נראה דהנה צריך ביאור הא דגובין מן היורש כשמת הלוה והרי ר"ת כתב דשני שעבודים יש וכל שפקע שעבוד הגוף נפקע שעבוד נכסי א"כ כשמת הלוה נפקע שעבוד הגוף מהראוי שיפקע שעבוד נכסי וכבר תמה בזה התומים סי' ס"ו אך היטב אשר דבר בזה הקצוה"ח ס"ק כ"ו שם וביאר כוונת הר"ן בשם ר"ת דכל שעבוד הגוף שלא נפקע מחמת המלוה הרי זה לא נפקע שעבוד הגוף דדוקא כשקרע או מחל נפקע שעבוד הגוף מחמת המלוה אבל כאן הנכסים משועבדים מתורת ערב והרי כשמת הלוה לא נפטר הערב וה"ה היורשים ע"ש ובזה נלע"ד דבר נחמד דזה שייך בכל חוב דעלמא דניתן להוצאה ונשתעבד הלוה תיכף בשעבוד הגוף והנכסים ערבים בעדו שפיר נשאר השעבוד של נכסים גם במת הלוה אבל בעסקא דכל זמן שהעסקא בעין לא נעשה מטלטלין אצל בניו כדאמרו בסי' ק"ד א"כ לא נשתעבדו הנכסים לזה דנכסי דאינש אינן עריבין בי' וערב אינו רק במקום שאין ללוה לשלם וא"כ בשלמא אם הי' נאבד העסקא בעודנו חי הלוה הרי כבר נשתעבדו הנכסים בשביל אביו ונשארו הנכסים משועבדים אבל אם בעת מיתת בעל מקבל העסקא היתה העסקא קיימת ואז הי' יכול הנותן העסק לחזור ולהוציא מהם העסק וא"כ ל"ש לומר שנשתעבדו הנכסים דהרי כל זמן שהעסקא בעין לא נשתעבדו הנכסים ולכך נכסי היורשים לא נשתעבדו אז וא"כ כל שנטבע אח"כ או שנאבד ונפסד ל"ש לומר דהנכסים נשתעבדו דמכח מי נשתעבדו הא הלוה מת ונפקע שעבודו והיורשים לא התחיל שעבוד עליהם כלל ואין לומר דנעשה למפרע השעבוד כל שנאבד העסקא דזה אינו כל דהי' יכול בעל העסק להוציא העסק מיד היורשים ל"ש לומר אגלאי מלתא למפרע וכעין זה כתב הנמוק"י ריש החולץ גבי חלצה ונמצאת מעוברת ועיי"ש וכאן הוא כ"ש דהרי זה המקבל עסקא מת ובמתים חפשי והיורשים לא התחילו להשתעבד ובזה מבואר היטב סברת הרמב"ם במ"ש הרי יצא הממון לרשות היתומים והוא תימה דמה בכך שיצא הממון לרשות היתומים למה לא יוכלו לומר בתוך זמן העסקא לא תוכל לחזור ועוד הא לא נעשה מטלטלי אצל בניו והעסקא נשארה כמו שהיתה חצי מלוה וחצי פקדון וע"ס קע"ו בטוש"ע סעיף י"ט וע' סמ"ע שם ולפמ"ש י"ל דסברת הרמב"ם הוא דבשלמא בכל חוב תיכף מתחיל השעבוד נכסים ונמצא גם יורשיו אחרי' מחוייבים אבל הכא כ"ז שהעסקא הוא בעין אין השעבוד על שאר נכסים דלא נעשו מטלטלי א"כ שאר הנכסים יצאו לרשות היתומים ויוכלו לומר דהאחריות אינו עליהם ואף שהם רוצים לקבל אחריות זה הוי כעסק חדש וא"כ דברי האר"י ז"ל נכונים ובזה נראה לבאר גם שאר הטענות של האר"י ז"ל במה שהב"י האריך לתמוה עליו ולפמ"ש י"ל דבאמת כל שלא החזירו העסקא להנותן לא נפטרו הם מחצי המלוה דא"כ מה בכך שהנותן הי' יכול לחזור ול"ש לגבות מן היורשים דהם לא נשתעבדו אבל מה ששוה הסחורה שם חצי שוויו זה נעשה מבעל העסקא ונתחייב המקבל בעצמו וע"ז נשתעבדו הנכסים ויכול לגבות גם מהיורשים ובזה א"ש מה שנסתפק האר"י ז"ל א"כ יטלו היורשים חצי הריוח ותמה הב"י ז"ל למה יטלו הא האר"י ז"ל כתב דהדרא העסק למרא ולפמ"ש א"ש דבאמת גם האר"י ז"ל מודה דכל זמן שלא חזר הנותן העסק נשאר כמו שהי' ולמה לא יהי' מקבלים היורשים חלק בריוח כמו שהלוקח הי' מקבל בחיים חיותו ובזה מיושבים כל דברי האר"י ז"ל להמעיין שם ואם אולי לא כיון האר"י ז"ל אבל מ"מ הדברים נכונים בסבר' ובזה מיושב מה שתמה מעלתו שהדבר ברור שלא בטלה העסקא כמ"ש המבי"ט ח"א סי' קצ"ה דכל דבר שיש זמן ידוע למכירתן אפילו כלה זמן הקצוב שקבעו להם בשותפות יכול האחר לעכב שלא ימכור אלא בזמן הידוע למכירתו וא"כ ממילא אף שמת אחד מן השותפים לא בטלה דלא עדיף מאילו כלה זמן הקצוב דכל זמן שלא הגיעה לאותה העיר שהסכימו שניהם למוכרה שם הוי כזמן ידוע למכירתו ולפמ"ש א"ש דעיקר כוונת האר"י ז"ל שהיורשים לא נשתעבדו כ"ז שהעסקא הי' בעין ובאמת לא בטל השותפות כ"ז שלא לקח חלקו וכמ"ש.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף