שואל ומשיב/א/ב/קמח

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קמח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד מה שנסתפקת אם מותר לתת בשבת מים רותחים בכלי ראשון מבושלים עם עשבים שקורין טע"ה ומערין מכלי ראשון לתוך הכלים שיש בהם ציקר כמו שהמנהג באשכנז אם לא שייך בהם משום בישול הנה מצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' פ"ד שנשאל בזה והורה להתיר והביא דברי המג"א סי' שי"ח ס"ק ל"א שהתיר במלח בכה"ג אברא דגוף דברי המג"א צריכים ביאור דאמאי התיר במלח דניהו דאין בו משום בישול מ"מ מהראוי לאסור משום נולד וכדאסרינן בסט"ז באנאפאנד"א נגד האש דהו"ל נולד מיהו המג"א כתב שם לחלק בין היכא שניכר כמו בשומן שצף למעלה משא"כ בשלג דנימוח תוך המים ואינו ניכר לפ"ז ה"ה כאן דנימוח במים ולזה נראה שכוון במ"ש ועמ"ש סי' ו' וראיתי להפ"מ שם שתמה על דברת המג"א גבי אנפנד"א שכתב בס"ק מ"ב דהשומן צף למעלה והוה בעין והוה נולד דדמי למשקין שזבו דהרי במשקין שזבו גופא לא אסרו משום נולד רק גזירה שמא יסחוט וכדאמרו בריש ביצה דף ג' ומה ענין נולד למשקין שזבו ובמחכ"ת דברי המג"א הן הן דברי הבעל התרומה שאוסר משם נולד ותמה הרמב"ן דהא בפירות דלאו בני סחיטה נינהו לא אסור לסחוט וכתב הר"ן סוף במה טומנין שאין זה קושיא דשומן זה כל זמן שלא קרש זב וצלול הוא ודרכו בכך אף כשקרוש כפירות העומדין למשקין דמי הרי דמרכיב איסור נולד שזכר בעל התרומה עם פירות העומדין למשקין ובאמת שהפ"מ שם תמה על הר"ן גופא דכתב לישב דברי בעל התרומה שכתב הטעם משום נולד וכתב לישב דהוה כפירות העומדין למשקין ושם הטעם משום סחיטה ע"ש שנדחק בכוונת הר"ן ולפע"ד הדברים כפשוטן דהנה באמת צ"ב אמאי לא אסרו משום נולד במשקין שזבו רק משום שמא יסחוט והוה תולדה דדש אך באמת הדבר נכון דענין נולד הוא לפי שמוקצה מן הדעת שלא הי' דעתו עליו שנולד דבר חדש אבל במה שהי' בעולם רק שנבלע בד"א לא שייך נולד שכבר הוא בעולם רק שנבלע וכ"כ התוס' בהדיא בעירובין דף מ"ז גבי מיא בעיבא מבלע בליעי וכתבו לפרש הא דפריך הש"ס כ"ש דהו"ל נולד אף דמשקין בפירי ג"כ מבלע בליעי ואפ"ה לא מתסרי משום נולד אי לאו גזירה שמא יסחוט כיון דמעיקרא נמי הוה אוכל אוכלא דאפרת הוא ע"ש וביאור הדבר דנולד צריך שיהי' נולד דבר חדש וכאן כ"ז שלא סחטו הוה אוכל ולא נולד כאן דבר חדש וא"ל דמתחלה הי' אוכל ועכשיו משקה דז"א דמתחלה הי' עומד האוכל הלז להעשות משקה ולא נולד כאן דבר חדש דנימא דלא הי' דעתו עליו ולכך אינו אסור בפירות העומדין למשקין משום נולד דלא נולד כאן דבר חדש רק דמתחלה הי' נבלעו המשקין באוכל ועכשיו סחטו ונעשה משקה שהי' מוכן מתחלה להעשות משקה וא"כ לא שייך נולד וז"ב מאד מאד ולפ"ז בפירות שאינן עומדים למשקין שוב לא שייך שמא יסחוט דאינו עומד למשקה ונולד לא הוה דהא הוה כאוכל דאינו עומד למשקה ולפ"ז שפיר תירץ הר"ן דהשומן שפיר הוא נולד דהשומן בעצמו זב וצלול כל זמן שלא קרוש ואף שנקרש כפירות העומדין למשקין דמי והיינו דכאן הוה נולד גמור דתחלתו משקה ואחר כך כשנקרש נעשה אוכל ואחר כך כשנמחה נעשה משקה וא"כ נעשה נולד גמור דכשקרש היא אוכל ועכשיו משקה דבשלמא בפירות העומדים למשקה א"כ לא הוה נולד דכל זמן שלא נסחט הוה אוכל ואח"כ כשנסחט נברר המשקה שהי' מתחלתו אבל כאן בהשומן אי אפשר לחשבו כשקרש שהי' אוכל גמור שהרי באמת הי' משקה כשזב וצלול וא"כ כשנקרש ונעשה אוכל ואחר כך נתמחה שפיר הוה נולד מאוכל למשקה דהרי נשתנה לאוכל ובשלמא אי לא היה משקה מתחלתו שוב הא דגם כשנמחה הוה אוכל כמו פירות שאינן עומדות למשקה אבל זה שעומד למשקה כפירות העומדות למשקה נמצא הוה נולד גמור מאוכל למשקה שבקרישתו דין אוכל הי' עליו ואח"כ משקה ול"ד לפירות העומדות למשקה דכ"ז שלא נסחט הי' אוכל בעצמותו ונמצא אף כשנסחט לא נולד כלל דהמשקה מבלע בליעי באוכל וכמ"ש התוס' בעירובין וז"ב כשמש ומן האמור יש לדון בדברי המג"א שבסי' קנ"ח ס"ק ז' כתב לענין דבש שקרש וכל המשקים שקרשו שאף שנימוחו אח"כ חשוב אוכל ולפמ"ש א"א לומר כן דא"כ לא הי' אסור משום נולד ובאמת שבמגן גבורים שם הנחנו דברי המג"א בצ"ע ולפמ"ש כאן הדבר מבואר דלא כהמ"א בר"ן הנ"ל ומעתה דברי המ"א בסי' שי"ח הנ"ל מבוארים דהן הן דברי הר"ן דעיקר נולד הוה משום משקין שזבו דהיינו בפירות העומדות למשקה וז"ב הארכתי בזה לפי שהפ"מ שם במחכ"ת השיא דברי הר"ן שם לע"א דקאי על למעלה ולא ליישב דברי הבעה"ת והמעיין יראה שבמח"כ העביר את הדרך ודחיק ואתי מרחוק וגם הב"י סי' שי"ח הבין דברי הר"ן כפשטן שהוא תירוץ לישב דברי ספר בעל התרומה מקושית הרמב"ן ומ"ש הפ"מ ראיה ממה דבסי' ש"כ ס"ט לא הגיה הרב כלום גבי שלג וברד שנפשרו ובאנפאנד"א החמיר הרמ"א מאד תמהני דהיאך אפשר שיגיה שם רמ"א להחמיר וכי יחלוק על הש"ס דמבואר בהדיא דליתן בתוך הכוס מותר בשלג וברד ומטעם שגרמא בעלמא שרי וה"ה בנפשר והרי הספר תרומה בעצמו כתב לחלק בין שומן דניכר כשנמחה שצף למעלה משא"כ בברד ושלג וז"פ והן נסתר מחמתו כל מה שהקשה הפ"מ שם דהא מותר לסחוט ענבים לתוך האוכל וא"כ פירות העומדים למשקין מותר לסחוט לתוך האוכל מכ"ש השומן שנסחט לתוך האוכל וגם הא פירות דאין דרך לסוחטן לצורך משקה אלא לצורך אוכל כמו לימונו"ש מותר מכ"ש בשמן איך אפשר לגזור משום פירות העומדות למשקה ע"ש שהאריך ולפמ"ש א"ש דכיון דמשום נולד אתינן עלה א"כ ל"ד לפירות שסחטו לתוך אוכל דמעיקרא אוכל והשתא אוכל אבל שומן הוא בעצמותו משקה כל שזב וצלול ואח"כ נעשה אוכל כשקרש א"כ אח"כ כשנימוח נשתנה ממה שהי' בעת קרישתו והו"ל נולד ובפירות שאינן עומדות למשקה זה קושית הרמב"ן וישבה הר"ן וכמ"ש בכוונתו. ואחר שכתבתי כל זאת האיר ד' עיני ומצאתי בשיטה מקובצת על ביצה דף ב' בהא דאמרו קס"ד מאן דשרי מוקצה בנולד אסור והקשה בשטה מקובצת א"כ הא דקי"ל חולב אדם עז לתוך הקדירה או לתוך התבשיל משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל וכן פירות נמי ואמאי לא אסורי משום נולד וכתב דהוה הוכחה טפי כיון דעביד איהו בידים אבל ביצה דממילא לא ע"ש וא"כ לא קשה משם והא דלא חילקו בשיטה כמ"ש למעלה דז"א דהוא מקשה מחולב אדם עז לתוך הקדירה והרי מה שבתוך העז הוא משקה גמור שאינו בתוך האוכל רק מבלע בו אבל הוא נפרד מהאוכל לגמרי ואם כן כשמכניסו לתוך האוכל הרי נעשה ממשקה אוכל והוה ליה כנולד גמור ועל זה הוצרך לחלק משום דעביד מעשה המוכיח ל"ש נולד אבל בפירות העומדים למשקים כל זמן שלא סחט הרי הוא אוכל גמור ורק שעומד למשקה ואם כן לא נולד כלל לא בשעה שהיה אוכל ולא בעת שנעשה משקה וז"ב ומה שכתב הפ"מ שם על גוף דברי ס' התרומה דאוסר משום נולד הא ביצה הוה ס"ד דאסור משום נולד ואפ"ה מסקינן דלא הוה נולד רק משום הכנה ואם ביצה לא הוה נולד מכל שכן שומן והביא דברי התוס' בעירובין הנ"ל שהבאתי לעיל דכל דמבלע בליעי לא הוה נולד ע"ש במחכת"ה לא ידעתי ולא זכיתי להבין דבריו דממנ"פ במה מיירי אי בתרנגולת העומדת לאכילה לא מקרי נולד כדאמרו שם בהדיא דאוכלא דאפרת הוא ולא שייך נולד כלל כמ"ש בשיטה שם דבכה"ג הוה כחותך פרוסה מן הככר דאוכל' דאפרת הוא ול"ש נולד ע"ש ולכך הוצרך הטעם משום הכנה אבל בתרנגולת העומדת לגדל ביצה באמת הוה מוקצה ונולד רק דאמרו שם מאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד גם כן וגם לפי המסקנא דביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרי לה אם כן ל"ש נולד דכבר נולד מאתמול ומבלע בליעי ולכך אסרו משום הכנה וז"ב ומ"ש להקשות דהרי ספר התרומה אוסר גם במלח לשפשף בידים משום דהוה נולד וא"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו היאך מותר למלוח במלח ביצה וצנון לולי דהוה ככובש כבשים ות"ל דהו"ל נולד דהמלח ניכר בעין על הביצה והצנון כשמולח לא ידעתי מהו שח דמי הגיד לו זאת והרי המלח הנימוח נבלע בביצה וצנון ואינו ניכר כלל וכל שנימוח מאיליו לא חשיב נולד כמו בשלג וברד והנה לכאורה רציתי לומר דטעמא דאסרו במשקין שזבו משום שמא יסחוט ולא אסרו משום נולד הוא דבאמת משום אוכל נפש מותר ביו"ט כל המלאכות ורק סחיטה דהוא משום תולדה דדש ובדישה לא התירו משום אוכל נפש דמדישה ואילך התירה התורה וכשיטת הירושלמי אך נראה דלשיטת הירושלמי גם בנולד אסור ביו"ט דכל הטעם דמדישה ואילך הותר הוא דרך אוכל נפש שכבר הוא אוכל נפש התירה התורה אך אשר יאכל לכל נפש אבל לעשות אוכל נפש כל שאינו כעת אוכל נפש לא התירה התורה ולפ"ז גם בנולד כה"ג שאינו אוכל רק ע"י שעשהו אוכל זה לא התירה התורה ולכך גם בפירות העומדין למשקה היה מהראוי לאסור משום נולד וע"כ דלא שייך בזה נולד דבאמת הי' בעולם רק שנבלע וכמ"ש התוס' בעירובין דף מ"ו הנ"ל וכמ"ש למעלה באוכל והא דאמר בריש ביצה מאן דלית לי' מוקצה לית לי' נולד היינו דשם נולד מאליו והוא אינו עושה שום פעולה רק שאסור משום שלא הי' דעתו עליו ולכך כל דלית לי' מוקצה דס"ל דאף שלא הי' דעתו עליו מותר ה"ה בנולד אבל מה שמוליד ביו"ט זה ודאי אסור גם לשיטת הירושלמי ובזה נראה לי להבין שיטת רבינו פ"ד מיו"ט שכתב שלא הותר ביו"ט אלא להבעיר מאש מצויה אבל להוציא אש אסור שהרי אפשר להוציא מבערב ודבריו משוללים ביאור והראב"ד תמה דכי כעורה זו שאמרו משום דקא מוליד ומ"ש ה"ה לישב אין לו ביאור כלל ועיין בלח"מ ובט"ז סי' תק"ב ס"ק א' מ"ש בכוונתו ולפמ"ש א"ש דניהו דאנן קי"ל דאף קודם הדישה מותר היינו באוכל נפש עצמו אבל כאן דהוה מכשירי אוכל נפש שהרי אין זה דבר הראוי בעצמו אלא לבשל או לאפות בו ניהו דהבערה מותר ביו"ט דהוה כאוכל נפש זה בדבר שכבר הוא אוכל נפש וכאן שהוא מוליד דבר דאוכל נפש דהרי אש אינו מצוי והוא המציא אותם בזה פשיטא דכל שאפשר להמציא מבערב שוב אסור דלזה הוה כנולד כמו קודם דישה לשיטת הירושלמי דבשלמ' באוכל נפש ממש כל דכעת לאחר הולדה יהי' אוכל נפש שרי אבל כאן דבאמת אינו אוכל נפש רק דהתורה התירה וחשביה כאוכל נפש לפי שא"א לאכול בלא אש אבל להמציא ולהוליד זה אסור וא"כ דברי הש"ס ודברי הרמב"ם הם דברים אחדים כנלפע"ד לישב דברי רבינו וגם דברי ה"ה אפשר לישב ועיין בט"ז שם שכתב כעין סברא זו אבל לא דבריו דברינו.

ומפי כבוד אבי הרב הגאון ני' שמעתי דכונת ה"ה במה שכתב דל"ד לביצה שנולדה שאסורה לפי שאין זה דבר הראוי בעצמו אלא לאפות או לבשל שכוון בזה למה שכתבו החוקרים כי זה האש שמוציא מאבנים וכדומה אין בו ממשות בעצם רק שיש לו כח האש שיוכל לאפות ולבשל בו ואם כן ל"ש מוליד דאינו מוליד דבר ממשות כלל ולא דמי לביצה ודפח"ח על כל פנים יהיה איך שיהיה הדבר ברור לפע"ד דבכהאי גונא אסור משום נולד אף לשיטת הירושלמי ובזה נראה לפע"ד לישב קושית הפ"י בביצה י"ב גבי השוחט עולה ביום טוב דלוקה ואמרו דאתיא כב"ש דל"ל מתוך דלב"ה אמרינן מתוך והקשה הוא לפי שיטת הירושלמי דדישה ואילך הוא דמותר והרי שוחט אסור משום מפרק רק דאין צריך לדם בחולין ובעולה דצריך לדם שוב הוה מפרק ומפרק תולדה דדש ודישה לא הותר ביום טוב ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דלא הותר דישה הוא משום דהו"ל מוליד אוכל נפש וזה אסור אבל כאן הא קי"ל דדם מפקד פקיד כדאמרו בכתובות דף ה' וכבר כתבו התוס' בעירובין הנ"ל דכל דמבלע בליעי ל"ש נולד ואם כן ה"ה לענין מפרק דל"ח נולד ואם כן שוב מותר ביו"ט דבשלמא דישה מוליד האוכל נפש עי"ז ואסור ודוק מיהו ברש"י שבת צ"ה ד"ה מפרק משמע דגם תבואה בקשיה הוה ליה כמו פקיד ועיקר וצ"ע בזה עכ"פ דברי הר"ן וסה"ת והמ"א שרירין וקיימים ודלא כפ"מ הנ"ל ומה שכתב הפ"מ דגם הספר התרומה לא רצה לאסור משום נולד רק משום דהוה עושה מלאכה במה שמוליד ובורא הדבר וכפירש"י במחכ"ת מכל הראשונים נראה דספר התרומה אוסר משום נולד ממש וכמו שמבואר מלשון התרומה סימן רל"ה ובחידושי רשב"א בבמה טומנין שם מבואר בהדיא דסה"ת חולק ואוסר משום נולד דלא כשיטת רש"י ודי בזה וע"כ דברי התרומה והר"ן וכל הקדמונים והאחרונים נראה עיקר ושלא כדת השיג הפ"מ עליהם והמעיין יראה שכל ראיותיו שם יש להיות מפקפק ולא נוטל אחת מבנתים ודוק. ולולא שאיני כדאי להכריע בין ההרים הגדולים היה נראה לפע"ד דאי אפשר לפרש כלל דהך דאין מרסקין את השלג הוא מטעם דהוה כפירות שהם עומדות למשקה דהרי אמרו בנדה דף מ"ז דשלג אינו לא אוכל ולא משקה חשיב עליו לאכילה אינו מטמא ט"א למשקה מטמא טומאת משקין ופסקו הרמב"ם בפ"א מט"א הכ"ב ואם כן לפ"ז דשלג אינו לא אוכל ולא משקה רק בשחשב עליו למשקה נוטה יותר למשקה אם כן עכ"פ כשמרסק שלג א"ש בו משקה ועכ"פ עומד למשקה בודאי אינו ול"ש בזה משקה שזב וצ"ע. ובגוף קושית הפ"מ הנ"ל נראה לפע"ד כעת לישב כל קושיותיו דמה שהקשה למה בכל המשקין שזבו לא אסרו משום נולד נראה דבאמת נולד שייך היכא שנולד ביד"ש ענין חדש וא"א לגמרו בידי אדם אבל בגמרו ביד"א ל"ש נולד כמבואר בסימן רנ"ב ועמ"א שם ובסימן תקפ"ו לענין שופר דכל שגמרו בידי אדם לא הוה נולד וע' בשבת כ"ט ולפי זה מה ענין לאסור נולד בשלג וברד או בשומן הא יכול לגמור בידי אדם ולסחוט ולכך הוצרך הש"ס לחדש במשקין שזבו דאסור משום שמא יסחוט ואם כן כיון דאסור לסחוט שוב א"א לגמור בידי אדם והוה נולד גמור וז"ב כשמש ובזה מבואר כל דברי הר"ן שעמד עליהם בפ"מ הנ"ל דתחלה הביא פירש"י דטעם דאין מרסקין משום דדמי למלאכה שבורא המים האלו ומשמע דמשו' סרך מלאכה נגעו בה או משום גזירה שמא יסחוט ולכך בהניחו בחמה ונפשר מאיליו מותר דלאו נולד ע"י אדם ול"ד למשקין שזבו משום דשם בעודם קרושים תורת משקין עליהם והיינו דכל דלא הוה משקין שזבו שוב ל"ש נולד דיכול להיות גמרו בידי אדם היינו שיניחו בחמה ויפשר מאליו או כנגד המדורה ושוב לא הוה נולד אבל בסה"ת אסר משום נולד ואסור ליתן כנגד המדורה וא"כ שוב הו"ל נולד גמור וע"ז הקשה הרמב"ן דשומן כיון דלעולם אוכל הוא אף לרסק ולסחוט בידים מותר דבפירות דלא עומדין למשקין שרי וכונתו כיון דמותר לרסק אם כן הוה גמרו בידי אדם ול"ש נולד וע"ז כתב הר"ן כיון דהוה זב וצלול קודם שנקרש שוב כשנקרש הוה כפירות העומדות למשקין והיינו כיון דאסור לסחוט בידים שוב אסור מתורת נולד ולכך אסור אף כנגד המדורה דעכ"פ כל שא"א לגמרו בידים ממש אסח דעתיה מיניה דלא ידע אם יפשר בחמה ואולי לא יהיו חמה ולא יהיו מדורה ואסח דעתיה מיניה וז"ב כשמש ומעתה מיושב כל הקושיות שהקשה הפ"מ על הר"ן דמה תירץ הר"ן דהוה כפירות העומדות למשקין מ"מ הוה משום סחיטה ומה ענינו לנולד ולפמ"ש א"ש דזה תלוי זה בזה דאל"כ היו מותר לגמרו בידים ושוב ל"ש נולד ונ"מ דמשום נולד אסור אף כשהוחם בחמה וכמ"ש ודו"ק היטב ומה שהקשה על סה"ת דאוסר משום נולד דמ"ש מביצה דאינה אסורה לפי המסקנא רק משום הכנה ולא משום נולד וע"כ משום דאוכל דאפרת הוא ולפמ"ש אין מקום לדבריו דבעומדת לאכילה ל"ש נולד דהא מוכנת ועומדת ויכול לגמרו בידי אדם ול"ש נולד ומה שהביא מהתוס' עירובין מ"ו לפמ"ש התו' מסייע לי שהרי כתבו דלא מתסרי משום נולד אי לא גזרו שמא יסחוט והיינו דנולד ל"ש דהא גמרו בידי אדם וכל דלא גזרינן שמא יסחוט שוב לא הוי נולד ובזה ל"ק מה שהקשה דלמה לא גזרו במולח צנון משום נולד ולפמ"ש א"ש דאם לא גזרינן במולח צנון משום מעבד שוב הוה גמרו בידי אדם ול"ש נולד וז"ב כשמש ובזה יש לישב גם ראיית הר"י מפרי"ז דמביא ראיה דלא כסה"ת מהא דסכה אשה ידיה כנגד המדורה בשמן וסתם שמן קרוש הוא ואפ"ה שרי ולפמ"ש כל דיכולה לסוך בידים ואין בו משום סחיטה שוב ל"ש נולד ודו"ק ועיין מג"א סי' תק"ה דנולד אסור אף בעכו"ם אף דאין מוקצה בשל עכו"ם בנולד אסור ובתשובה ביארתי הדברים בטעמם דבנולד אסח דעתא ולא חשב למעשה העכו"ם כלל וא"כ גם לענין נפשר נגד המדורה כל שאסח דעתי' מלעשותו בידים מקרי נולד גמור ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף