שואל ומשיב/א/ב/קמו

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קמו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב המאוה"ג המופלג מו"ה מאיר מווילקאטש ני' במה שאמר על דברת הצל"ח ריש אלו דברים בחתיכת יבלת בשבת דאסור בפסח לפי שאפשר לעשות מע"ש ועל זה נסתפק הצל"ח דאם נולד יבלת בשבת שכבר הפריש לפסח אם מותר לחתכה ששם לא שייך הטעם של ר"ע דאפשר לעשותו מע"ש שהרי לא נולד רק היום וכ' דאסור והבי' ראיה דאל"כ מה רמי הש"ס בפסחים דף ס"ח המשנה עם משנה דעירובין דתנן דחותכים יבלת במקדש דמה קושי' דנוקי משנה דעירובין בנולד לו בשבת ועל זה אמר מעלתו דל"מ לאוקמא בכך דאם כן הוה ליה נראה ונדחה ובנראה ונדחה הוה דיחוי אף שבידו לחתוך היבלת והבי' ראיה מדברי התוס' בזבחים דף נ"ט ד"ה עד שכתבו דלכך שם אף לר"י דיחוי מעיקרא לא הוה דיחוי דבידו לתקן משמע הא בנפגם המזבח דפסול אף שבידו לתקן ולפי זה גם שם לא חזי כל דנראה ונדחה עכ"ד והנה באמת מכמה מקומות בש"ס משמע דכל שבידו מקרי חוזר ונראה וע' בזבחים דף ל"ד ע"ב ובתוס' שם ד"ה כל ובסוכה ל"ג ובתוספות שם ולפע"ד ע"כ לא כתבו התוס' רק לר"י דס"ל דגם דיחוי מעיקרא הוה דיחוי ואם כן ממילא נראה ונדחה דחמיר בכ"מ מדיחוי מעיקרא כדאמרן בסוכה ל"ג ולכך לדידיה ל"מ אף דהוה בידו אבל לדידן דס"ל דדיחוי מעיקרו לא הוה דיחוי ממילא בנראה ונדחה לא הוה דיחוי כל שבידו אברא דלפ"ז יקשה לדידן היאך נפרנס הברייתא דעד שלא נבנה המזבח וחפשתי ומצאתי במנחות דף נ"ט ע"ב בתוס' ד"ה כל שהקשו באמת דאמאי מקרי דיחוי בקדשי' שהי' בעד שלא נפגם הא הוה בידו וכתבו דצריך לחלק ולא ביארו החילוק ועיין פט"ו ממעה"ק בלח"מ ותמצא דלהרמב"ם דרך אחר בסוגיא ול"ק עכ"פ דברי מעלתו אינן מוכרחים (וגם לפמ"ש התוס' בבכורות דף ל"ח ע"ב דאף מום קבוע יש לו רפואה ע"ש שהוכיחו מיבלת וא"כ אפשר דלא מקרי נדחה ודו"ק) אך בגוף ספיקו של הצל"ח במחכ"ת לא נזכר שהוא ירושלמי מפורש בפרק אלו דברים הלכה ג' הגע עצמך שנולדה לו יבלת הרי אינו ראוי לחתכה בע"ש ומשני מין יבלת ראוי' לחתכה מע"ש הרי מפורש דבכה"ג לא דחי שבת ומהתימה שנעלם מהגאון ירושלמי מפורש במקומו אבל עכ"פ זכה להסכים אל האמת וד' עמו אברא דלפ"ז יקשה בהא דפירש"י בעירובין דף ק"ג ע"ב ד"ה אילימא וכגון שעלתה לו בשבת דל"מ לחתכה מאתמול הרי דבכה"ג דחי שבת דלא כדברי הירושלמי אף לפענ"ד הדבר נכון דע"כ לא אמר הירושלמי רק בפסח דמכשירין שא"א לעשותן מע"ש דחי שבת אף במלאכה דאורייתא שפיר כתבו לחלק דכל שאפשר היבלת להיות מאתמול לכך לא דחי דלא מקרי מועדו אבל שם לרבנן קיימינן דאינו רק שבות ושפיר כתב רש"י דכל שנולד בשבת לא גזרו על שבות כל שא"א מאתמול וז"ב לדעתי ובזה מיושב קושית המהרש"א שהקשה דמי דחקו לאוקמא בנולד בשבת ולא בנולד בע"ש רק דשבות לא גזרו כיון דהוה מכשירי מצוה ע"ש ולפמ"ש א"ש דכיון דשם יבלת יכול להיות מאתמול פשיטא דלא דחי כל שנולד מע"ש רק בנולד בשבת הוא דשרי לרבנן ובחידושי אמרתי דלפי מה דקי"ל דצריך ביקור ד' ימים וא"כ ע"כ מיירי שנולד בשבת דהרי מסתמא בקרו אותו מקודם והי' לוקחין אחר ובזה יש לישב מה דקשה לשיטת רש"י למה לא משני הש"ס תרווייהו כרבנן ורק בעירובין מיירי בנולד בשבת ובפסחים מיירי בנולד מע"ש דלא דחי אף שבות דרבנן וכן הקשה במרכבת המשנה פ"ט משבת ע"ש ולפמ"ש א"ש דא"א דמיירי שנולד בע"ש דמסתמא בקרו את הפסח מקודם ומסתמא הי' לוקחין אחר ואף שלא הי' זמן עוד ד' ימים אין הביקור מעכב כמו שהארכתי בזה במק"א וגם הי' יכול לחתוך מאתמול ופשיטא דלא דחי וגם אמאי דחי לר"א הא הי' אפשר מאתמול והן נסתר מחמתו קושית הצל"ח ג"כ מה שהבאתי לעיל ודו"ק [ובלא"ה תמוהין דבריו דא"כ למה אסור בכלי]. ובגוף הענין דאסור לחתוך יבלת וכפי המבואר בסוגיא דעירובין דף ק"ג יש בכלי חיוב חטאת ובאמת שצ"ב דמאיזה טעם יתחייב חטאת וראיתי ברש"י שכתב במשנה דהו"ל חותך מבע"ח והוה תולדה דגוזז את הצמר והנה לכאורה תמוה דרש"י בעצמו כתב בשבת דף צ"ד ע"ב דטעמא דרבנן דפטרי בגוזז משום דאין גזיזה אלא בצמר ועיין בתוס' שם וצ"ל דרש"י לא כתב שם רק דה"א לומר כן אבל באמת לא קיי"ל כן ומיושב קושית התוס' שם על רש"י ובאמת מ"ש התוס' דרבנן דפטרי הוא ר"ש דס"ל משאצל"ג פטור הנה לפמ"ש בעצמם ע"א שם בד"ה ר"ש א"כ כל גזיזת שער הוה משאצל"ג ולפ"ז כאן דמבואר בכל הסוגייא דחייב חטאת ולמה לא מוקי דמשנה דעירובין ס"ל כר"ש דמשאצ"ל פטור ולכך בכלי אסור עכ"פ מדרבנן וביד שרי ואף דיש לדחות דא"כ אף במדינה נמי עכ"פ פשטת הענין נראה מזה ראיה להריב"ש דס"ל דגוזז גם משאצ"ל חייב והובא במג"א סי' ש"ג ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ב דקלסיה אך עדיין יקשה דאכתי הוה מקלקל ובאמת שרש"י כתב דהוה מתקן ולא ידעתי למה וראיתי בירושלמי בעירובין שם דאמר בהדיא דאם אינו צריך לדם הו"ל מקלקל וצ"ל דכיון דצריך לקרבן ובחתיכתו נתקן לקרבן הו"ל תיקון גמור ובפרט אם נימא דתיקון מצוה חשוב תיקון ועיין בשבת דף ק"ו ובתוס' שם אלא שאין צורך דבאמת חשיב תיקון גמור וכמ"ש וז"ב לדעתי ובמ"ש יש לישב מה שהקשה מעלתו סתירת דברי רבינו בזה דבפ"ט משבת ה"ח כתב דהחותך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי פטור בין לו בין לאחר ובפ"א מק"פ הלי"ח כתב דאין חותכין יבלת בשבת בכלי אלמא דהוה איסור תורה דאל"כ הי' מותר דאין שבות במקדש והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דבאמת גוף דברי רבינו תמוהים שכתב בפ"ט משבת שכשחותך בכלי דפטור והא הוה חיוב חטאת וכבר תמה בזה ה"ה ולא מצא מענה ולפמ"ש א"ש דע"כ לא אמרו בעירובין דהו"ל חיוב חטאת רק במקדש שהי' צריך לקרבן או להכהן לעבוד עבודה או לק"פ ושייך לומר דהוה מתקן אבל רבינו בסתם יבלת שנולד לאדם אם יכול לחתכו בשבת בזה שפיר כתב רבינו דפטור דלא הוה חיוב חטאת דלא מתקן ומקרי מקלקל ובשלמא בגוזז שערו וצפרניו הו"ל מתקן שמתקן עצמו דלכך נוטל צפרניו ושערו שמקפיד על השער או על הצפורן אבל ביבלת לא הוה מתקן ובירושלמי קרי לי' בהדיא מקלקל וז"ש רבינו אח"כ ומותר לחתוך במקדש ביד אבל לא בכלי וע"כ דבכלי איכא חיוב חטאת דאל"כ הו"ל שבות ולא גזרו על שבות במקדש וא"כ דברי רבינו סותרים בדיבור אחד ולפמ"ש א"ש דבמקדש הו"ל מתקן ולכך מותר ביד דוקא ולא בכלי וז"ש דאם היתה יבשה חותכה אף בכלי ועובד עבודה והיינו דה"א דחשוב מתקן וקמ"ל דביבשה דלא הוה רק שבות מותר כדי שיעבוד עבודה וז"ב מאד מאד אברא דלפמ"ש יקשה בהא דפריך בעירובין שם אילימא רבנן מה לי הוא מה לי חברו וקשה לפמ"ש דכל האיסור הוא משום דהו"ל מתקן ולפי זה כל שאינו מתכוין לתקן ליכא איסור ואם כן הא אמרו בשבת דף קל"ג דאי איכא אחר לעביד אחר ופירש"י דאחר אינו מתכוין ושרי ע"ש וא"כ גם כאן דוקא אחר דאינו מתכוין משא"כ הוא בעצמו והיא קושי' נפלאה וצ"ל כיון דטעמייהו דרבנן משום דהו"ל שבות במכשירי מצוה שא"א לעשותו מאתמול ושרי וכפירש"י וא"כ מותר אף שיתכוין דלא גזרו על שבות במכשירי מצוה שא"א לעשותן מאתמול ושפיר פריך דלרבנן גם הוא בעצמו שרי וז"ב ובזה מיושב קושית המהרש"א דלמה לא פירש כשנולד מע"ש ולפמ"ש בכה"ג פשיטא דהי' צריך להיות באחר ובזה י"ל הא דכתבו בתוס' ד"ה שעלתה לו נשיכה והקשו דלמה לא נקט במקום דיכול לשקלה ושרי ליטלה בעצמו וכתבו דאי לא נקט בחברו ה"א דחברו אסור ליטול כדי שיעבוד הוא וקשה לפמ"ש דבחברו ליכא איסור כ"כ כיון שאינו מתכוין א"כ בכה"ג דלא פשע אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ועיין בעירובין דף ל"ב ובתוס' שבת דף ד' ובכמה מקומות ובמ"א סי' ש"י אך באמת הדבר נכון דכל דיכול לשקול בעצמו וא"כ כשאומר לחברו ליטלו ע"כ יודע חברו שעושה כן כדי לעבוד ומתכוין לזה דאל"כ למה לא נוטל בעצמו וא"כ מתכוין חברו וכל שמתכוין חברו הו"ל כמו הוא דאינו רק משום שבות לרבנן ומה לי הוא ומ"ל אחר ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א שחקשה דא"כ למה באמת משני דמיירי בעלתה לו נשיכה דלמא מיירי במקום דיכול לשקול ואפ"ה נקט דחברו שוקלה לרבותא דה"א דאסור וכמ"ש התוס' ומ"ש המהרש"א דבאמת בכה"ג אסור לחברו ליטלה אף שיש לומר כן אבל לפמ"ש יקשה דחברו אינו מתכוין ושרי טפי אך לפמ"ש ימתקו הדברים דכל דיכול ליטלה בעצמו ולא נטלה ע"כ חברו מתכוין בשביל עבודה ושוב אין חילוק בין הוא לחברו משא"כ בעלתה לו נשיכה (דחברו אינו יכול) דהא דאינו נוטלה בעצמו משום דעלתה לו נשיכה במקום שא"י לטלה ושפיר נקט חבירו דחברו דוקא דאינו מתכוין ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים נפלאים ת"ל. שוב ראיתי במרכבת המשנה בפ"ט משבת שהאריך לישב קושית ה"ה הנ"ל ולפי דבריו הי' מקום לישב סתירת דברי רבינו באופן אחר אבל המעיין יראה כי הרחיק ללכת בדרך רחוקה ונפלאה. והנה בגוף קושית מעלתו דהוה נראה ונדחה נתישבתי דלכאורה הוה דיחוי מעיקרו דהרי נולד היבלת קודם השחיטה וצ"ל דכל שהקדישו והיום הי' נשחט אלא שנולד היבלת מקרי נראה ונדחה וצ"ע בזה.

והנה מידי דברי זכר אזכור דברי הכ"מ שכתב בפ"ח מבית הבחירה הי"ב במ"ש רבינו חוץ מלילי שבת כתב הכ"מ דאע"ג דאין שבות במקדש לפי שהכהנים זריזין הם אפ"ה כיון שאפשר מנרות המודלקות מע"ש ע"ש והנה המלמ"ל תמה שם על דבריו ותמהני על המלמ"ל דלכאורה הדבר מפורש כאן דהרי הרכבתו מחוץ לתחום והבאתו אסור לעשות בשבת כיון דאפשר מאתמול וכדאמרו ריש אלו דברים וכן חתיכת יבלתו ואף דכתבתי למעלה דחתיכת יבלתו בכלי הוה איסור תורה אבל מהלח"מ פ"א מק"פ שם נראה שהבין שאינו רק דרבנן וגם מה שנראה ממרוצת דבריו של הכ"מ דשבות דהתירו במקדש הוא משום דכהנים זריזין הם כפי הנראה שהוא ש"ס מפורש בעירובין דף ק"ג דשבות דמקדש במדינה לא התירו ואף דביבישה חותכה אף בכלי שאין שבות במקדש כמ"ש הרמב"ם פ"א מק"פ הי"ח הנ"ל אף דשבות דמקדש במדינת צ"ל כיון דשבות קל הוא התירו ועיין בלח"מ שם. והנה בהא דאמרו שם בעירובין גבי משלשלין את הפסח ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים וע"כ דאין שבות במקדש אף במדינה ורצה הש"ס לומר דבני חבורה זריזים הם ואמר הש"ס שם דאביי דאשתק סבר דכהנים זריזין הם אמרינן אבל ב"ח זריזין הם לא אמרינן וכפי הנראה מהראוי לפסוק כן כר"י ואביי ורש"י בשבת דף כ"א ע"ב פירש משום דבני חבורה זריזין הם ומדכרי אהדדי הרי דאמרינן דב"ח ג"כ זריזים הם ובאמת שתמיהני על הש"ס דאמר דבני חבורה זריזין לא אמרינן והרי בשבת קמ"ז אמרינן דעשרה בני אדם כיון דרבים הם מדכרי אהדדי הרי דאמרינן דחבורה זריזים הם שוב ראיתי שבש"ס שם בשבת דף כ' אמרו בהדיא דבני חבורה זריזים הם והיינו דלא קי"ל כר"י ואביי ודברי רש"י נכונים ועיין פסחים דף פ"ה ובתוס' מה שחלקו שם ועיין נקה"כ סי' ק"י מ"ש בשם הגאון מוה' גרשון ז"ל והוא בעל עבוה"ג. נחזור לענינינו דע"כ משמע כהכ"מ הן אמת דדברי רבינו נאחזים בסבך בענין חתיכת יבלת דבפ"ט משבת משמע דהוא אינו רק דרבנן וכבר תמה הה"מ דבעירובין דף ק"ג משמע דהוא איסור דאורייתא וכוונתו מה דאמר שם ואידך דומיא דהרכבתו והבאתו קאמר דהוא דרבנן הרי מבואר דבלחה ובכלי הו"ל איסור תורה ואב מלאכה והנראה בזה דרבינו מחלק דבאמת אם א"י לחתוך רק בכלי ולא ביד כלל א"כ הוא אב מלאכה אבל אם יכול לחתכה ביד ג"כ רק שיותר טוב בכלי בכה"ג מקרי מלאכה שאצל"ג דלענין חיתוך גוף היבלת אין נ"מ בין כלי ליד ובכה"ג מקרי מלאכה שאצל"ג ועיין היטב בתוס' שבת דף צ"ד וא"כ שם מיירי כשא"א לחתוך ביד פשיטא בכה"ג הו"ל משאצל"ג ואף דדעת הריב"ש דבגזיזה גם מלשאצל"ג חייב באמת כבר חלקו עליו אבל גם לדברי הריב"ש היינו גוף הגזיזה אבל מה שיכול לגזוז בהיתר הו"ל מלשאצל"ג איברא די"ל דבקרבן יש לחוש שמא לא יחתוך ביד כל היבלת וא"כ יהי' כנראה ונדחה ושוב לא יחזור ויראה ושוב הוה מלאכה הצריכה לגופה ובזה נראה לישב דברי רבינו בפ"ט משבת דכתב דהחותך בין ביד בין בכלי פטור ואח"כ כתב ומותר לחתוך יבלת במקדש ביד אבל לא בכלי והדברים סותרים ולפמ"ש א"ש דלענין קרבן אסור בכלי דשמא לא יוכל לחתוך יפה והו"ל מלאכה הצריכה לגופה ובזה י"ל דביבשה דאפרוכי מפריך וא"כ ודאי יוכל לחתוך גם ביד כלה שוב הו"ל מלאכה שא"צ לגופה והו"ל תרתי שבותין דיבישה בעצמה אינו רק שבות ויהי' יכול לחתוך ביד ובכה"ג ודאי דאין שבות במקדש ואף דאפשר מאתמול.

ובזה מיושב דברי רבינו בפ"א מק"פ הי"א מקושית הלח"מ ודו"ק כי יש להאריך בזה ואכ"מ והנה עיינתי שנית בדברי המרכבת המשנה פ"ט משבת שהאריך בדרך חריף לברר דיבלת דבאדם ל"ש שום חיוב חטאת דהו"ל כצפורן שפרשה רובה ואינו חייב ול"ש גוזז דא"כ הא דפריך בש"ס שבת דף ק"ג מדאיצטריך קרא למילה בשבת ש"מ דחובל חייב ודלמא משום גוזז וע"כ דליכא גוזז בחותך עור ובשר מגוף האדם ודוקא בשער וצפורן דהם נפרדים שייך גוזז ע"ש והנה גוף דבריו עם כל האריכות לא ידעתי דא"כ היאך מקשה הש"ס בעירובין המשנה דהתם עם המשנה דפסחים הא שאני ושאני דשם אינו רק שבות משא"כ ביבלת דבהמה ובכל הסוגיא אינו מבואר חילוק זה וא"ל דסמך על הא דחשב לה עם הרכבתו והבאתו חוץ לתחום דז"א דניהו דביד ליכא רק שבות אבל עיקר האיסור הוא של תורה משא"כ בגוזז דאדם וגם גוף דבריו שמחדש דבמילה ל"ש גוזז אשתמיטתי' דברי השטה מקובצת בכתובות בסוגיא דדם מפקד פקיד וז"ל ומדאיצטריך קרא למשרי מילה בשבת אין ראיה דלא אצטריך משום הוצאת דם אלא להתיר תלישת בשר דחייב משום תולש כדאמר בשבת גבי צפורן שלא נפרש דחייב חטאת אם נטלו בכלי הרי לפניך בהדיא דחייב משום גוזז אף באדם ומראי' זו אברא דדבריו תמוהים דא"כ יקשה באמת היאך דייק הש"ס בשבת שם דחייב משום חובל אף במקלקל והא אצטריך דלא לחייב משום גוזז וכבר תמהתי בזה במק"א וכמדומה שכתבתי ליישב דשפיר דייק דבחובל חייב אף במקלקל דאל"כ ניהו דהוה גוזז הא גם גוזז הו"ל מלאכה שאצל"ג וגם מקלקל ולא ס"ל כמ"ש הריב"ש דבגוזז חייב משום משאצל"ג ועיין בבעל המאור שם וברמב"ן והארכתי בזה ולא ידעתי מקומו כעת עכ"פ דברי המרכבת תמוהים ואכ"מ להאריך יותר שוב אחר זמן רב מצאתי בשעה"מ פי"ב משבת בסוף הלכה א' שנתעורר בשם ספר סמא דחיי על הלח"מ פ"א מק"פ הנ"ל ונהניתי ועיין מהרי"ט אלגזי פרק ששי דבכורות שהאריך שם אם מום עובר דיש לו רפואה עקרי מום ועיין מ"ש לעיל לענין יבלת דכיון דיש לו רפואה לא מקרי נדחה ודו"ק. ומן האמור אני תמה במ"ש הט"ז באו"ח סי' של"ו ס"ק יו"ד דלא יתלוש מן העור שלו בידו או במקומות אחרים דהוה כמחובר לקרקע כמבואר בסנהדרין דאדם הוקש לקרקע והיא תימה רבה דא"כ גם בחותך שלא בכלי יהי' חייב דהוה כתולש מן הקרקע וגם לשיטת התוס' והפוסקים דרק עבד הוקש לקרקע ולא ב"ח ועתוס' קדושין דף ג' ד"ה וא"כ שוב ל"ש תולש מן הקרקע ודברי הט"ז תמוהים לפענ"ד. והנה עיינתי בעירובין בהא דמוקי הש"ס דהרכבתו דלא כר"נ והבאתו מחוץ לתחום כר"ע דאמר תחומין דאורייתא ודחי הש"ס מהא דאמר ר"א אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת הרי דקרי להו שבות ואני תמה דהיאך אמר ר' עקיבא הזאה תוכיח שאעפ"י שהן משום מצוה והן משום שבות והא תחומין לדידי' הוא מן התורה ואולי דוקא גבי ר"א דאמר על כלם שהן משום שבות שפיר קשיא לי' להש"ס דהא כלם הן מן התורה אבל גבי ר"ע דס"ל הבאתו מחוץ לתחום הוא תורה ושאר דברים כגון הרכבתו ויבלת הן רק שבות ושפיר קאמר דאלו שהן משום שבות דעכ"פ יש בהם שנים שהן רק שבות ואפ"ה אין דוחין וז"פ.

והנה מבואר בסוגיא דלר' אליעזר הנוטל בשיניו חייב חטאת וכן הוא בהדיא במשנה בשבת דף צ"ד דהנוטל בשיניו חייב חטאת ומזה אני תמה במ"ש המ"א סי' של"ו ס"ק י"א דבמפרק ודש וכן בתולש כל שתולש בשיניו אינו חייב חטאת דאין דרך תלישה ודישה ופירוק בשיניו אלא או ביד או בכלי ולפ"ז גם בגזיזה הי' לו להיות כן דאין דרך גזיזה ג"כ רק ביד או בכלי והרי לר"א חייב חטאת ולרבנן גם ביד שוה לשיניו דהוא שבות רק בכלי חייב ואף דבעירובין משמע דיד הוא שבות חמור משיניו דלכך לר"א משנינן מיד לשיניו היינו בחברו דהוה שבות דא"י לאמן ידיו כ"כ ליטול מחברו ולכך שיניו קל אבל בשיניו דעצמו דאפשר דהוה שוה ממש ליד שוב מצאתי בבכור שור להתב"ש בשבת דף ע"ג שכתב בהדיא דגם בשיניו הוה חיוב כמו ביד וכלי ע"ש והביא ראיות הרבה לזה ומהתימה על המג"א שכתב כן בפשיטות ועיין ביבמות דף קי"ד דאמרו גבי יונקין היינו מבהמה דהוה מפרק כלאחר יד והרי התם הוה בשיניו ואי לאו דהוה מפרק כלאחר יד שלא נתכווין לפרק הי' חייב ולפע"ד ראיה מהא דאמרו ביבמות דף ק"י גדמת מהו שתחלוץ בשינה ואמרו מידי וחלצה ביד כתיב הרי אף דחליצה לישנא דשלופי ואין דרך לשלוף בשינים ואפ"ה מקרי חליצה ועיין בשבת דף ק"ד דהכותב בפיו פטור והרי בכתיבה ודאי אין דרך כתיבה בשינים והרי אף בשמאל אין דרך כתיבה כדאמרו בדף ק"ג שם ועשו"ת רמ"ע מפאנו סי' ל"ח ובתוס' חולין דף כ' ואפ"ה אצטרך לאשמעינן דפטור ודו"ק היטב.

והנה בהא דאמרו שבות דמקדש במקדש התירו במדינה לא התירו ערש"י מ"ש בזה ולפע"ד הטעם פשוט דהרי הכ"מ פ"ח מבית הבחירה כתב דשבות במקדש ליכא משום דכהנים זריזים הם ולפ"ז זהו במקדש דעפ"י רוב המתעסקים בעבודה וכמעט כלם הם כהנים דשחיטה דכשר בזר משום דלאו עבודה הוא ואפ"ה לא הניחו הכהנים כדאיתא בתוס' קידושין דף ע"ו ע"ב ד"ה אין וא"כ שייך דכהנים זריזים הן אבל במדינה דנמסר לזרים שאינם זריזים וע"ה א"כ שוב שייך שבות אף דשייך למקדש וגם לפי המסקנא דמשלשלין את הפסח הוא דוקא משום דב"ח זריזים הם וא"כ כל דבר שאין הכהנים או ב"ח עושים שוב לא שייך דזריזים הם ועיין בתוס' פסחים דף פ"ה שוב שייך שבות אף במקדש ואני תמה דבפ"א מק"פ הלט"ו כתב שרוחצין את העזרה בשבת שאין איסור שבות במקדש אפילו מה שא"צ לעבודה ובאמת זו מנין לו ולא עוד אלא ששינה לשון ששנו חכמים במשנה דבמשנה אמרו שהכהנים מדיחים שלא ברצון חכמים ומפרש שם שלא ברצון ר"א רק ברצון רבנן דפליגי על ר"א וזה נכון דבכהנים שייך דזריזים הם אבל רבינו דלא כתב רק שרוחצין ולא ביאר הכהנים ואם כן צ"ע וכפי הנראה רבינו סבירא לי' דלא גזרו על שבות במקדש כלל וכדאמרו שאין טומאת ידים במקדש ולא גזרו על שבות כלל במקדש אבל צ"ע מנין לו זאת ורבינו כתב איסור שבות במקדש היתר הוא וצ"ע מנין לו זאת וגם בהלכה י"ח כתב סתם שמותר לחתוך היבלת אפילו בכלי אם היתה יבישה שאין שבות במקדש כלל וצ"ע דזה הוה שבות דמקדש במדינה וכפי הנראה רבינו דחה זאת ואף שבות דמקדש במדינה נמי התירו וזה שכוון רבינו ואמר דאין שבות במקדש כלל והיינו דלא גזרו כלל ע"ז ולכך כתב למעלה בהט"ו דהיתר הוא וכמ"ש אמנם מה דדחי דברי ר"נ דאמר שבות שא"צ לא התירו הוא תמוה ועצל"ח מ"ש בזה ולפע"ד נראה דהנה באמת מה דאמר דהוה שבות דא"צ הוא תימה דהא הוה בזיון דהוה מלא דם וכמ"ש הצל"ח אבל באמת הא אמרו בפסחים דף ס"ה דשבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכבותיהם בדם ומש"ה פוקקין את העזרה וא"כ עכ"פ לא הוה בזיון מה שלא הרחיצו העזרה אבל לפ"ז צ"ב דאכתי זהו לבני אהרן שהיו עובדים עבודה אבל שאר אנשים שהיו בעזרה ובפרט ביו"ט שהיו מחוייבים בראיה להם הי' בזיון והי' צורך להדיח ובזה נ"ל שלכך השמיט רבינו שהכהנים הדיחו דלענין הכהנים באמת היו שבות שא"צ אבל לאחרים שפיר הדיחו כנלפע"ד ודו"ק. ובמה שהבאתי למעלה מה שהתוס' בבכורות דף ל"ח ע"ב ד"ה וסימנך נסתפקו אי מום קבוע יש לו רפואה ומהרי"ט אלגזי ריש אלו מומין האריך בזה הנה בבכורות דף כ"ה אמר אימא מום עובר הוה דאיתסי משמע מזה דמום קבוע אינו יכול להתרפאות דאל"כ לימא סתם אימא דאיתסי ושמא הרועה או אחר עשה לו איזה רפואה או שהבהמה בעצמה קבלה איזה רפואה במקרה ונמצא בספרי הטבע דבע"ח מרפאים אחת את חברתה והפאקין מצאו שהביאה בהמה את חברתה וע"כ דמום קבוע א"י להתרפאות כנלפע"ד וצ"ע שהתוס' לא הביאו מכאן.

והנה בענין שבות במקדש ראיתי כעת דבר תימה בתוס' מנחות דף צ"ז שכתבו בד"ה לא סידור הקנים ואע"ג דאין שבות במקדש האי טלטול לאו משום שבות הוא אלא דמחזי כבונה וסותר כך פירש בקונטרס ולא משמע כן בריש כל הכלים דאמר קנים קודם התרת כלים נשנו משמע דליכא אלא איסור בעלמא ואשכחן נמי שבות במקדש דאסרו כגון ציר העליון שמא יתקע נגר המונח בפ"ב דעירובין ק"ב ודבריהם תמוהים דמה ראיה מייתי לדחות דברי רש"י הא בעירובין שם כתב רש"י בהדיא דאסור משום בנין וסתירה בכלים והתוס' שם דחו דאינו רק משום שבות רק דמצינו קנים דאינן דוחין השבת והדברים תמוהים דהא רש"י לשיטתו אין ראיה מזה וכמ"ש ועיין בשבת דף קכ"ו ד"ה והמונח שהביאו ג"כ ראיה מסידור קנים ולרש"י אינו ראיה גם בדף קל"ג שם ע"ב ד"ה לא כתבו סתמא דאשכחן כמה שבותים שאסרו במקדש ולא כתבו איזה מקום ועיין שבת דף צ"ה ד"ה שר"א שכתבו שני תירוצים ולחד תירוצא ס"ל דאסרו לפעמים שבות אבל אין קושיא לרש"י די"ל כתירוצם הראשון ועכ"פ רש"י ס"ל דשבות במקדש לא גזרו כלל. אברא דגוף דברי רש"י שם תמוהים שכתב דאע"ג דאין שבות במקדש מ"מ האי טלטול לאו משום שבות אלא משום דמחזי כבונה וסותר וקשה טובא כיון דבונה וסותר גמור לא הוה רק דמחזי כבונה וסותר וא"כ גם זה אינו רק דרבנן ולמה יהי' אסור במקדש דאינו ג"כ רק שבות וצע"ג ולישב דבריו נראה לפענ"ד עפמ"ש בתשובה באורך דמה דאין שבות במקדש כתב הכ"מ בפ"ח מבית הבחירה משום דכהנים זריזים הן ואני הראיתי שהדבר מבואר כן בשבת דף כ' דכהנים זביזין הם ולפ"ז יש לחלק דדוקא היכא דהגזירה הוא אטו איסור תורה בזה שייך לומר דאין שבות במקדש אבל במקום שחכמים אסרו דדמי למלאכת תורה דהוה מתקן מדרבנן והוה בונה וסותר מדרבנן מה מועיל דכהנים זריזים הם דהא מ"מ גוף מלאכה זו אסרו חז"ל ושם הבאתי דברי הריב"ש שכתב כן בהדיא יעו"ש ולפ"ז גם כאן בשלמא אם משום טלטול הוא דאסרו וטלטול משום הוצאה הוא דגזרו כמבואר בשבת דף קכ"ג שייך לומר דאין שבות במקדש דכהנים זריזים הם אבל אם הטעם דמחזי כמו בונה וסותר א"כ הוה בונה וסותר מדבריהם א"כ מה שייך כהנים זריזים הם וגם אם מחזי כבונה וסותר הוה גזירה שהוא יחשוב שכשם שמותר לבנות ולסתור בזה כמו כן הותר בונה וסותר במקום אחר א"כ פשיטא דל"מ מה שהתירו לכהנים דזריזים הם דהא איכא למיחש לזר הרואה שיתיר לעצמו בנין וסתירה במקום אחר ודו"ק היטב אך מה שיש לתמוה על סברא זו שכתב הכ"מ דטעם דאין שבות במקדש דכהנים זריזים הם דבאמת דכן אמרו בשבת שם אבל שם אמרו דבני חבורה זריזים הם ובעירובין ק"ג מבואר בהדיא דלא אמרינן בני חבורה זריזין הם רק כהנים זריזים הם ועיין תוס' פסחים דף פ"ה ד"ה דבני חבורה זריזים הם ואמרו שם דשבות במקדש במדינה לא התירו הרי דלא בשביל דכהנים זריזים הם התירו דאל"כ הי' להם לחלק דפסח דלכל ישראל מסור אף במקדש לא התירו וגם שם אמרו דלענין ספר ג"כ התירו שבות וגם זה קרוי שבות דמקדש ושם ל"ש דכהנים זריזים הם וגם ברש"י מעילה דף י"ב גבי יצא לנחל קדרון משמע דבמקדש אין מועלין לפי שאין גוזרין גזירות במקדש משמע ג"כ דלא משום דכהנים זריזים הם וגם שם לא שייך האי טעמא דהא המעילה הוא איסור דרבנן בפ"ע ועיין מהרש"א בשבת מ"א ע"ב בתוס' שם מבואר בדבריו דדוקא בשבת שייך אין שבות ולא בשאר איסורים ונעלם ממנו דברי רש"י אלו במעילה וע"כ הדברים צריכין עיון ועכ"פ שיטת רש"י דשבות הותר במקדש בכל מקום אך מה דקשה לי לשיטת רש"י דשבות דטלטול לא שייך במקדש א"כ היאך יפרנס דברי הש"ס בסוכה דף מ"ג והכירו בהם בייתוסים ונטלום וכבשום תחת האבנים ופירש"י יודעים הם בחכמים שלא יטלטלו למחר האבנים וקשה טובא דשם הי' בעזרה והלא אין שבות במקדש ואיסור טלטול הוה שם וע"ש במהרש"א ולשיטת רש"י צ"ע טובא ועיין בסוכה שם דאמר ערבה שלוחי ב"ד מייתי לה לולב לכל מסור ופירש"י דכהנים זריזים הם ועתוס' ובריטב"א שם ולפמ"ש למעלה דשבות הוא רק דכהנים זריזים הם ובמקום דאין איסור בפ"ע רק בשביל שמא יבא לידי איסור תורה לא גזרו א"כ כאן דאינו רק גזירה שמא יעבירנו וכל דכהנים זריזים הם לא גזרו וא"ש אבל הדבר צ"ע כמ"ש. והנה בהך דסידור הקנים דאמרו שם דאינו דוחה את השבת קשה לי דהי' לו לומר גם את היו"ט דהיינו אם חל יו"ט ביום שצריך לסדר אותם כמו דקתני ואין אופין לא בשבת ולא ביו"ט וגם שבות דשבת גזרו ביו"ט גם כן ולפע"ד מזה ראיה דהוא משום בונה וסותר ולפ"ז הרי התוס' בשבת דף צ"ה כתבו דבונה היכא שנפל ביו"ט וא"א לבנותו מאתמול לית בי' רק משום עובדא דחול וא"כ פשיטא דבמקדש דהותרו כל המלאכות דלא אסור שבות כזה אבל להתוס' דאסור משום טלטול א"כ גם ביו"ט הי' ראוי לאסור ודו"ק.

והנה שאל אותי הרבני מוה' צבי שרגא ני' בהא דאמרו בעירובין שם דמודה ר"א היכא דאפשר לשנויי משנינן וע"ז הקשה דא"כ איך אמרו שם דף ק"ב אי ר"א אפילו לכתחלה ומאי קושיא הא כל דאפשר לשנויי משנינן והשבתיו דלק"מ דדוקא שבות דמקדש במדינה ס"ל לר"א דכל דאפשר לשנויי משנינן אבל שבות דמקדש במקדש ס"ל לר"א דאף לכתחלה שרי ודו"ק ובמ"ש דלרש"י לא שייך כלל שבות במקדש יתישב היטב קושית הצל"ח דף ס"ד ע"ב בפסחים ע"ש במה שהקשה על רש"י במ"ש שא"י לתקן המקלות ולא כתב משום טלטול ולפמ"ש א"ש דבאמת אין שבות במקדש כלל. והנה בהא דאמרו משלשלין את הפסח לתוך התנור עם חשיכה מאי טעמא משום דבני חבורה זריזים הם ע"ש בשבת דף ק"ו ובאמת בעירובין דף ק"ג ר"י אמר כן אבל אביי ס"ל שם דכהנים זריזין אמרינן בני חבורה זריזים הם ולא אמרינן רק דשבות דמקדש אף במדינה התירו ע"ש ובזה נראה לפע"ד לישב קושית התב"ש בבכור שור פסחים דף נ"ח בהא דאמרו דשעה לצליית הפסח ומזה למד התה"ד הובא בב"י יו"ד דמליחה שהוא כשיעור צלייה הוא שעה דהרי חזינן דצליית הפסח דהיינו גוף שלם הוא כשיעור שעה וע"ז הקשה דהא ל"צ שעה דהא יכול לשלשל לתנור עם חשיכה ולפמ"ש א"ש דהא לאביי הטעם משום דשבות התירו במקדש והרי שיטת הכ"מ פ"ח מכה"מ דאף דשבות דחי כל דאפשר לעשות בלי שבות לא דחי ולפ"ז כיון דאפשר להקדים שעה שלא יצטרך לדחות השבות מקדמינן ומה דאמרו משלשלין הוא כשאירע שלא צלו מקודם דחינן וגם נראה דאף אם נימא דבני חבורה זריזין הם הא ודאי עכ"פ מיעוט יש דאינם זריזים כ"כ ורק דעפ"י הרוב בני חבורה זריזים הם ולא גזרו ולפ"ז כבר נודע מ"ש הקדמונים דתקנה עושין אף לצורך מיעוט דהרי על כל העולם יש בתוכם מיעוט דאינם זריזים ולכך הקדימו שעה כדי שיספיק לכל העולם אבל אם קרה שבני חבורה אחת או שתים שלא צלו מקודם מותרים ואזלינן בתר רוב וז"ב ועיין כו"פ סי' ס"ט שהקשה ג"כ קושית התב"ש וכתב גם כן דלכתחלה לא התירו לשלשל וקבעו שעה אחת וכ"כ בצל"ח פסחים שם אבל זה דחוק ולפמ"ש הדבר מבואר בטעמו. והנה מזה מוכח דלצלי א"צ מליחה דאל"כ הי' צריך יותר משעה למלוח הפסח דשיעור מליחה הוא כשיעור צלייה ואף אם נימא דלצלי א"צ כ"כ מליחה אבל עכ"פ צריך איזה זמן למליחה וע"כ דלצלי א"צ מליחה מיהו יש לומר דלצלי לא צריך שעה לצלייתו רק שם דלא מלחו הפסח ובצל"ח ריש כיצד צולין רצה לאסור שימלחו הפסח דמליחה הרי הוא כצלי והרי הו"ל צלי מחמת דבר אחר וכל שלא מלחו צריך צלייה הרבה שיהי' ראוי לאכילה אבל שאר צלייה שנמלח קודם ונתרכך הבשר הרבה על ידי המליחה שוב ל"צ לשהות כל כך בשיעור שעה ולפ"ז שוב אין לו ראי' להתה"ד ובלא"ה אין ראיה משם די"ל דלאו צליית הפסח לבד הי' צריך שעה רק החגיגה הבא עמו בחל בחול וזה ודאי לא דחו שבת והי' צריך שעה מיהו עכ"פ מוכח דצליית הפסח והחגיגה שהיו יכול להיות בב"א הי' שעה אחת ובזה יש ליישב קושית התב"ש והכו"פ הנ"ל משום דחגיגה לא הי' בני חבורה ומי שהיה רוצה היה אוכל דחגיגת י"ד אינו חובה וכדאמרו בפסחים דף ע' וא"כ שוב לא שייך בני חבורה זריזים הם ולא הי' רשאי לשלשל עם חשיכה ודו"ק היטב שוב ראיתי בספר ישועת יעקב ביו"ד סי' ס"ט הקשה ג"כ על התה"ד דהא צריך שתי שעות לצלי וחמלילח והאריך בזה ובמחכת"ה הא לצלי לא בעי מליחה ומ"ש התוס' ריש כיצד צילין דהי' צולין הב"מ היינו ב"מ דוקא משום כבדא עלוי בשרא אבל שאר פסח ודאי לא צריך מליחה וגם בזה פקפק הצל"ח דאסור למלחו דמליח הרי הוא כרותח דצלי וע"כ דלא מלחו כל כך שיהי' רותה כל כך רק כדי שתפליט דם כבדא שהוא מרובה אבל לא כ"כ רותח.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף