שואל ומשיב/א/ב/קכג

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קכג   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במה שהבאת מה שנסתפק הא"מ סי' קל"ז במי שמכר או נתן לראובן קרקע חוץ משמעון דקי"ל דשמעון אינו גובה קרקע זו דחוץ שיורא הוא וכמ"ש בשו"ת הרא"ש סי' ק"ח וע"ז נסתפק הא"מ היאך הדין אם ראובן מכרה ללוי אם אח"כ יכול שמעון לגבותו או לקבלה במתנה מלוי דכל שבא ליד אחר נתקה מרשות הראשון לגמרי ומקור הספק שלו מהא דנחלקו ר"א ורשב"א בגיטין פ"ג במגרש את אשתו וא"ל חוץ משמעון ואם אזלה ונישאת לאחר ס"ל לר"א דמותרת לשמעון ורשב"א השיב היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר והנה לענין גיטין אין נ"מ דאנן קי"ל כרבנן דר"א דלא הוה גט כלל דאין זה כריתות אבל לענין ד"מ מה דינו הנה ספק עצום הוא ואמרתי לעיין בזה ומקודם נבין סברת ר"א לענין גט והנה התוס' שם כתבו דטעמא דר"א כיון שנשאה לזה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראובן לגמרי והדבר צ"ב דהיאך יוכל להתרוקן לו כל האישות כיון דהראשון שייר עוד זכות לעצמו דהיינו חוץ משמעון ולכאורה רציתי לומר כיון דנישאת לשני לא גרע מהא דאמרו בקידושין גבי חצייך מקודשת לי דפריך ונפשטה קדושה בכולה ואף דמשני התם דאיכא דעת אחרת היינו שם היא מעכבת ואינה רוצית לקדש עצמה יותר מחצי' אבל כאן לאיש הזה רצתה לקדש עצמה בכלה א"כ כבר פקע כח הבעל ממנה אך עדיין יש לפקפק דהא סוף סוף כשתרצה להנשא לזה שא"ל חוץ הרי השאיר הבעל הראשון לעצמו זכות ושיור ולא נפקע כח אישותו מעליה אך לפע"ד עיקר הטעם הוא משום דכיון דאפסקי' אחר נפסק כח הראשון והדבר דומה להא דאמרו בנדרים דף כ"ט לבד פדא דאמר דפדאן חוזרוח וקדושות כ"ז שלא נקצצו אף שפדאן הרבה פעמים ואפ"ה בפדאן אחרים אינן חוזרות וקדושות וכבר אמרו שם דאשה כפדאן אחרים דמי ולפע"ד גם כאן ניהו דכ"ז שלא ניהאת לאחר לא יצאתה מרשות המגרש ששייר לעצמו זכות דהיינו חוץ משמעון אבל כל שנשאת לאחר אפסקי' רשות אחר וכשנישאה לו לא הי' שם שום מסך המבדיל דלדידי' הותרה לגמרי וכל שאפסקי' אחר נתק רשות הראשון לגמרי ולזה כוונו התוס' דנתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראובן לגמרי והיינו משום דאפסקי' אחר וא"ל דא"כ גם בלא נשאת נמי דהא אשה כפדאן אחר דמי דיש לה רשות בפ"ע דז"א דהא כל ששייר לעצמו עוד זכות בה עדן לא נפקע רשות אישותו מעליה אבל כל שנשאת לאחר בודאי נפקע כח אישותו ועיין בר"ן שם דאשה לא מקרי כ"כ רשות בפ"ע דאינה עושית עצמה רק הפקר עכ"פ זה ברור כשמש בטעמו של ר"א ולפ"ז ממילא נפשט ספיקו של הא"מ הנ"ל דגם בד"מ קי"ל כל שפסקו אחר נפקע רשות הראשון וכמ"ש הר"ן בסוגיא דב"פ שם לענין האומר לחברו שדי נתונה לך במתנה מעכשיו ועד שאעלה לירושלים דשיטת הרשב"א דאם חזר וקנאו ממנו חוזר וזוכה בו מקבל ואפ"ה כל שהקנהו לאחר ואח"כ קנאו הראשון מיד הלוקח שוב אינו זוכה בו המקבל דכל שאפסקי' אחר הו"ל כפדאן אחרים ואף הר"מ מקורטבי שחולק עליו על הדין הראשון אבל בזה מודה ע"ש ולפ"ז ה"ה כאן דכל שאפסקי' אחר שוב יכול לקנות גם אותו ששייר לעצמו הזכות וז"ב והא"מ שם דעתו דבד"מ ודאי מועיל כח השיור ולפע"ד מחורתא כמ"ש. שוב ראיתי ונזכרתי הלכה מה דמבואר בש"ע סי' ר"ט ס"ז בחו"מ דאם שייר לעצמו מועיל אף בדבר שלב"ל ואם אמר לו כ"ז ששדה זו בידך אם מכרה לאחר פקע כחו של ראשון ואפילו אם חזר ולקחה הלוקח ראשון אינו נותן למוכר הראשון כלום והטעם משום דמה מכר שני לראשון כל זכות שהיו לו בו והרי הדבר מבואר בהדיא כמ"ש דאף בשייר כל שאפסקי' אחר פקע כחו של ראשון לגמרי דהשני הי' לו כל זכות ומכרה לראשון וה"ה כאן ואף דבסתם שלא אמר לו זאת כ"ז ששדה זו בידך אף שמכרה לאחר לא נפקע כח הראשון היינו משום דלא הי' לו כח למכור כלל חלקו ששייר הראשון לנפשו אבל כאן הא כל עיקר שיור לא הי' רק על האשה ובעת שנישאת לזה בהיתר נשאה דלדידיה התירה וא"כ שוב נכון להתירה לגמרי דהו"ל כאלו אמר לה כ"ז שאת ברשותך דהשני בודאי נתרוקן לו כל האישות ואף דיש לחלק דש"ה דהאחר שקנאו קנאו בכל הזכותים כיון שא"ל כ"ז שהשדה בידך הא כל שמוכרו לא נמצא השני לגמרי קנהו ומכר לראשון כל זכות שהיו לו בו אבל כאן גם מי שנשאה לא קנה אותו זכות ששייר והוא נשאה לעצמו בהיתר דלדידי' הותרה אבל לא זכה בה שישיאה לאותו שאסרה ונמצא שאין לו כח להתיר מה שאסרה ראשון וזה לדעתי טעם מה שאמר רשב"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר והיינו שבמה כחו גדול שיקנה הזכות שמתיר מה שאסרה ראשון מ"מ סברת ר"א הוא דכל שאפסקי' אחר אפסקי' לרשות הראשון לגמרי ונפקע כחו של ראשון וז"ב מאד מאד.

ובזה נ"ל דבר נחמד מה שנתקשו הקדמונים הרמב"ן והרשב"א בהך דפריך הש"ס אילימא בחוץ משרי שרי ר"א דתניא מודה ר"א אלא בע"מ והקשו כיון דמוקמי דר"ט בע"מ א"כ ע"כ לא ס"ל להאי מודה ר"א דהרי בחוץ לא נחלקו כלל וע"כ דהאי ברייתא דמודה ר"א משבשתא וא"כ ממילא אין התחלה לקושיית הש"ס ודלמא באמת בחוץ נחלק ר"א וא"ל דזה מסתבר להש"ס מצד סברא דבזה מודה ר"א ול"ש לקושית ר"ט דז"א דהא הרשב"א באמת חולק על ר"א בזה ועכ"פ אינו מסתבר כ"כ מצד הסברא ולפמ"ש א"ש דבאמת מסתבר לי' מצד הסברא וא"ל דהרי רשב"א חולק על ר"א דז"א דכל חילו של רשב"א דרהיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר וכתבתי בטעם הדבר דאף דאפסקי' אחר ואמאי לא נימא דפקע כח ראשון וצ"ל דגם הראשון לא הי' לו אותו הכח שישיאה לאותו האיש שאסרה הראשון ולפ"ז נ"ל ברור דזה דוקא היכא שאתה רוצה להתירה לזה שאמר חוץ בשביל מה שהתירה השני שפיר יש לומר דהיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר אבל כאן דר"ט מקשה באם נשאה אחיו של זה ונפלה לפני זה שאסרה ליבום הרי עוקר היבום בזה שפיר יש לומר דגם רשב"א מודה דהרי באמת אפסקי' אחר וא"ל דאיך מצינו שזה אוסר וזה מתיר ז"א דהרי הש"ס מקשה על רשב"א והרי יבם דבעל אוסר ויבם מתיר ומשני דיבם היא דוקא אסור לה דמבעל הא שרי' וקיימה ולפ"ז כיון דנפלה לפני יבם שפיר מותרת דהרי אפסקיה אחר דהיינו אחיו וא"ל דהיאך יוכל הוא להתיר מה שאסרה הראשון דז"א דהרי ליבם אינו בא מכח היתירו שלו רק דיבם הוא דאסר לה וליבם שפיר מותרת דהרי כבר אפסקיה אחר ודו"ק היטב כי הוא חריף וישר בסברא ומ"ש הא"מ שם דבד"מ לא אמרינן דנתרוקן הרשות דא"כ למה לא נתיר מיד כיון שנתן לו מתנה נימא דיכול ליתנה לאותו ששייר דהא נתרוקן רשות זה לרשות אחר ובשלמא בגט כ"ז שלא נשאת לא נכנסה לשום רשות לכך לא נפקע רשות הראשון משא"כ במכר ומתנה הנה לפמ"ש החילוק מבואר דכל שאפסקיה אחר נפקע הרשות לגמרי וכמבואר בסי' ר"ט דבכה"ג דאפסקיי אחר נתרוקן רשות וכשלא מכר לאחר לא נתרוקן הרשות ומ"ש הוא לחלק מאישות דשם כ"ז שלא נכנסה לרשות הבעל השני ל"ש נתרוקן רשות תמה אני דמ"מ הא נכנסה לרשות של עצמה ולמה לא נימא דנתרוקן רשות הבעל לעצמה ועיין בר"ן בנדרים שם דע"כ לא כתב שם הר"ן דרשות האשה לא חשיב רשות כ"כ היינו לענין שתהי' מקרי פדאן הוא אבל פשיטא דיש לה רשות בפ"ע וז"ב ופשוט אלא שבאמת אין התחלה לקושיא דכל שגרשה בחוץ הרי לענין זה לא נפקע רשות ואדרבא כשנישאת לאחר הוא דנתלבטנו במה נפקע כח השיור שלו וכמ"ש וע"ד הפלפול יש לומר החילוק בין כשלא נשאת דהוה שיור ובין אם נשאת דלא הוה שיור דהרי באמת כל מה דמתגרשת אשה בגט היא משום דגיטה וידה באין כאחד או גיטה וחצרה באין כאחד כדאמרו בריש הזורק דאל"כ במאי תקנה הגט הא ידה וחצרה משועבדים לבעל ולפ"ז כל ששייר הכח לעצמו של שמעון לא תנשא א"כ לענין זה לא קנתה ידה הגט לה דהא הוא לא רצה להקנות לה היד והגט על אופן זה וא"כ כשתלך ותנשא לאחר שוב נשארת עדיין היד משועבד לבעל ואין לה מקום שתקנה הגט ויש להמתיק הדבר דלפמ"ש הש"ך בחו"מ סי' קצ"ח דבעינן שיהי' הרשות שלו מקודם שקנה בו והקשו עליו מהא דאמרו גיטה וחצרה באים כאחת וכתבתי בתשובה באורך דש"ה דהיתה שלה מתחלה והכניסה לבעל וכל שמגרשה שוב נקנה החצר לה כמו שהי' ואינו רק סילוק רשות מחצרה וידה ע"ש שהארכתי בזה ולפ"ז כיון שלאותו האיש לא רצה לסלק נפשו ואדרבא התנה שלא תנשא לזה וא"כ כשתנשא לזה שוב לא קנתה הגט ולפ"ז זהו כשלא נישאת אבל כל שנשאת לאחר א"כ כבר היד וחצרה שלה מקודם א"כ אף שאח"כ תנשא לזה שפיר קנתה הגט דהרי נפקע רשותו לה וכקושית הא"מ גבי אישות ג"כ נימא שנפקע רשותו לה ומ"ש הא"מ בזה כבר כתבתי דלא נהירא ובזה מיושב קושית הקדמונים הנ"ל דשפיר פריך על ר"ט דאמר דעוקר מצות יבום דהא מודה ר"א בנשאת לאחר וא"ל דהא רשב"א חולק ע"ז דז"א דכל טעמו של רשב"א דהיאך מצינו שזה אוסר וזה מתיר והיינו כיון דכל עיקר ההיתר הוא ע"י שנשאת לאחר קנתה כבר ידה וחצרה וא"כ בא מכח האחר ההיתר ואיך מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולפ"ז זהו דוקא לענין שאם רוצית להנשא לזה שאסרה בלי יבום אבל ביבום מה תאמר שלא קנתה הגט מ"מ עכ"פ ליבום נופלת בשביל שנשאה אחיו וא"ל דהגט בטל דהא אין לה יד דז"א דע"כ האחר כשנשאה הי' בהיתר ולדידי' הי' גטו של ראשון גט ושוב מוכרחת להתיבם מפני שזה אחיו ול"ש לומר שזה מתיר מה שאסר הראשון דזה אינו מתיר כלל רק שנופלת מכחו ליבום והרי באמת אחיו של זה הוא והוא נשאה בהיחר ודו"ק ואף דידה דאשה כיון דאין גופה קנוי לו לא צריכין לבא לגיטה וידה באין כאחת וכדאמרו ריש הזורק דרבא לא קשיא להו ידה דאשה רק מיד דעבד מיהו כיון דמרבינן שאשה מתגרשת בחצרה ג"כ א"כ מסתמא גם בזה מועיל התנאי או השיור וע"י חצרה צריכין לבא לגיטה וידה באין כאחת וכדאמרו שם ודו"ק.

ובזה נראה לפע"ד לישב דברי התוס' בד"ה אפילו שכתבו וא"ת והא ודאי דאיסור כהונה שאני דהרי אפילו לא נתגרשה אלא מאישה בלבד דודאי אפילו לר"א לא הוה גט ואם מת מותרת הוא להתייבם ואפ"ה פסולה לכהונה ותמה הפ"י דמה דפשיטא להו לתוס' דבזה לא הוה לר"א גט כלל מבעיא טובא דדלמא לר"א הוה גט אלא שא"א להנשא מצד התנאי ע"ש ולפמ"ש א"ש דיש לומר דכיון דאסורה להנשא לשום אדם הרי לא מסלק לגמרי רשותה ממנה ושוב הו"ל גיטו וידו באין כאחד דל"מ לשיטת הש"ך דכל הטעם דמועיל גיטה וידה באים כאחד כתבתי לעיל משום דכל שסלק רשותו ושעבודו שוב ממילא נעשה ידה וחצרה כאשר הי' בתחלה וא"כ היד וחצר בא מקודם וכאן שאין היד והחצר כבראשונה שהרי מקודם קודם שנשאת לזה הי' הברירה בידה להכניס עצמה וחצירה לכל איש וכעת אין הברירה בידה וא"כ במה תקנה גיטה ואי משום שגרשה שוב הו"ל גיטה וחצרה באין כאחת דל"מ לשיטת הש"ך וכמ"ש ודו"ק. אמנם בגוף דברי התוס' הנ"ל נראה לפע"ד הדבר ברור דלכך פשיטא להו דכל שאינה מתירה לשום אדם לא מקרי גט דהנה פעולת הגט הוא להתיר מה שנאסרה ע"י הקידושין והנה נחזי אנן מה נאסר' בקידושין על כל העולם דקודם הקידושין היתה מותרת לכל אדם וע"י הקידושין נאסר' על כל העולם ולא הותרה להם רק לו לבדו והגט מתירה לכל העולם כמו שהיתה וכאן שאינה מתירה לשום אדם שוב אין הגט פועל כלום להתיר מה שנאסרה דאדרבא לדידי' נשארת בהתירה כמו שהי' דכשם שקודם הקידושין הית' מותרת לו ע"י הקידושין כן גם עכשיו ולכל העולם שנאסרה ע"י הקידושין מה הועיל בגיטו ופשיטא דבכה"ג לא מקרי גט דאינו עושה פעולתו מה שנתקן וז"ב לדעתי ובזה ניחא מ"ש התוס' בתירוצם דר"א הכי דייק דאם נימא דבשיור בגט לא הוה גט גמור א"כ כשלא נתגרשה רק מאישה מהראוי שאפילו ריח הגט לא תהי' ולא תפסלה לכהונה ואינו מובן דלמא מ"מ פסולה לכהונה דפסולי כהונה שאני ולפמ"ש א"ש דהסברא הוא דכיון דאינו עושה הגט שום פעולה פשיטא דמהראוי שלא יהי' מקרי אפילו ריח הגט ולמה תאסר לכהונה ובשלמא אם נתגרשה חוץ מפלוני מקרי גט אף שאינו מתיר הקידושין מכל וכל דקודם הקידושין היתה מותרת לכל אדם איש לא נעדר מלבד קרוביו וכעת היא נשארת עדיין אסור' לשמעון וכדומה א"כ חזינן שאף שאינו עושה פעולתו אפ"ה מקרי גט א"כ ממילא אף שלא התירה לשום אדם מהראוי שתהי' נקרא ריח הגט עכ"פ לפסול לכהונה אבל אם בזה לא מקרי גט משום שאינו עושה פעולת הגט בכל פרטיו מכ"ש באינו עושה פעולת הגט כלל שלא יהי' מקרי גט אף לפסול מן הכהונה ונייר בעלמא הוא דהוה ובזה מיושב קושית הפ"י שהקשה לתירוצם של התוס' מ"פ הש"ס לקמן אי נימא איסור כהונה שאני הא ר"א נמי מאיסור כהונה יליף ומאי קושיא ה"א ר"א יליף מאיסור כהונה וע"ד שכתבו התוס' בתירוצם וא"כ ליכא למפרך על ר"א איסור כהונה שאני ולפמ"ש א"ש דהרי רש"י פירש אי נימא איסור כהונה שאני משום דרבה בהן מצות יתירות וא"כ משמע דאף שאינו שם גט מ"מ כיון דריח הגט מיהו אית ביה החמירה התורה בקדושת כהונה משום דרבה בהן מצות יתירות א"כ גם על ר"א יש להקשות כן דניהו דאינו עושה פעולתו מ"מ ריח הגט מקרי וז"ב ודו"ק. ולפמ"ש יש לישב קושית הפ"י בהא דקאמר בגיטין שם דאם אמר ע"מ שתנשא לפלוני דהוה גט מה"ת ואמאי והא לא התירה בגט רק לפלוני והרי באם התירה לכל אדם חוץ מפלוני הוה שיור מכ"ש להיפך ע"ש ולפמ"ש א"ש דכאן עכ"פ עשה הגט פעולתו להתיר מה שנאסר בקידושין ובזה הותר הקשר ומותרת להנשא ואף שהתנה שתנשא לפלוני עכ"פ לזה התירה וממילא א"א לישא לה רק אחד אבל שם שאמר חוץ מפלוני הרי לזה לא עשה הגט פעולתו ולדעתי אף שחילוק דק הוא מ"מ נכון הוא והנה מהא דע"מ שתנשא לפלוני וגם במתנת ע"מ שלא תנשא לפלוני לכאורה צריך להבין דאיך מועיל התנאי הא הו"ל דבר שלב"ל דכעת בלא"ה אסורה לפלוני וגם אינו מתנה על כעת רק לאחר הגירושין הו"ל דבר שלב"ל ומכאן ראיה למ"ש הטור בחו"מ סי' ר"ט וכ"כ המרדכי פ"ק דב"מ סי' רמ"ז והובא בד"מ שם דאדם יכול להתנות בדבר שלב"ל וכן הוקבע בש"ע שם ובזה נראה לפע"ד דבר חדש דאם רוצה לבטל התנאי א"י דאף דבכל התנאים אדם יכול לבטל בע"מ ובאם ועיין ב"ש סי' קמ"ג ס"ק א' אבל כאן א"י לבטל דהא ביטול התנאי אינו רק מחילה שמוחל התנאי והו"ל כאלו קיים וזה דוקא בדבר שבא לעולם הו"ל כאלו קיימו וכמ"ש הרא"ש בתשובותיו בכלל מ"ו סי' ב' וא"כ כאן דבאמת הו"ל דבר שלב"ל וא"כ לא שייך קיום התנאי ומה מבטל ואם חומה הוא נבנה עליה טירת כסף במ"ש הרא"ש בתשובותיו כלל מ"ה סי' כ"ו דאם גירש ע"מ שלא תנשא לפלוני דא"י לבטל התנאי ותמה המהרי"ט בראשונות סי' מ"ט הוא ואחוזת מרעהו הרבנים מוהר"י אבלעפיא ומהר"ם קאשטליץ דאמאי לא יוכל לבטל הגט ע"ש שכרכרו הרבה בזה וגם בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' א' האריך בזה ועיין בב"ש סי' קמ"ג ולפמ"ש א"ש דהא כל הטעם דמועיל ביטול התנאי היא משום דהוה כאלו קיים התנאי וכמ"ש הרא"ש בכלל מ"ו וכאן דהתנה ע"מ שלא תנשא לפלוני דל"ש שנתקיים התנאי ושוב ל"מ ביטול התנאי וז"ב מאד מאד ובלא"ה נראה דכיון דבאמת מגרש אותה בתנאי ע"מ שלא תנשא לפלוני והיא מגורשת ומותרת לכל רק לפלוני לא תנשא וא"כ מה מועיל הביטול דהוה דבר שאין בו ממש ופטומי מילי בעלמא נינהו דכיון דהיא מגורשת והתנאי הוא בשלילה מה מועיל הביטול הא כ"ז שלא תשא אותו פלוני א"צ לביטול ואם תנשא שוב כבר עברה ואיך חל ביטול התנאי טרם ששייך קיום התנאי דבשלמא בכל התנאי' ע"מ שלא תלך למקום פלוני ומכ"ש בתנאי בקום ועשה שייך לומר שהיא צריכה לשמור עצמה שלא תלך למקום פלוני ובידה ללכת וא"כ שייך תיכף ביטול התנאי ומכ"ש בתנאי בקום ועשה בודאי שייך ביטול התנאי אבל כאן הא לא שייך כלל כעת ביטול או קיום התנאי דמי יודע אם ירצה לשאנה וכדומה כמה מניעות ועיקר התנאי הוא רק באם עברה ונשאת ושוב עברה ומה שמוחל אינו מועיל דהו"ל פטומי מילי ומה מבטל הא לא יש לו מקום חלות כ"ז שלא נשאת כלל דמי יודע אם תרצה להנשא או הוא רוצה לשאנה וכשנשאת לאחר שוב אין בידה להנשא לזה ול"ש חלות התנאי שיהי' יוכל לבטל כנלפע"ד ברור ואם כנים אנחנו ממילא יש לישב גם מ"ש הרא"ש אח"כ ובנטילת הגט אח"כ לחזיר וליתנה לה אח"כ ג"כ אין תקנה והקשה המהרי"ט שם דאמאי לא יועיל גט אחר שהרי אם תנשא לאותו שהתנה יתבטל הגט יוכל לגרשה פעם שנית ויחול הגט על אחר שמתבטל הגט ולפמ"ש א"ש דהרי כבר נודע מ"ש המלמ"ל פ"ו מגרושין ה"ג באורך שאינו יכול לגרש תוך הזמן שקבע לתנאי הקידושין ע"ש שהאריך ולפ"ז ממנ"פ לא חל הגט דאם לא תעבור על התנאי שוב כבר נתגרשה מקודם ואין גט לאחר גט ואם תעבור על התנאי א"כ יתבטל אח"כ הגט למפרע עכ"פ איך יוכל הגט השני לחול תוך מלאת זמן התנאי דשמא לא יעבור ואין מקום לגט ורואה אני דנ"ד הדבר ק"ו מנידון דהמלמ"ל בכמה אנפי יעו"ש היטב ומזה אין ראיית המהרי"ט ראיה מדברי הרמ"ה שהובא בטוש"ע סי' קמ"ג סט"ו בנתקדשה לאחר תצא ולא תחזיר לו אלא אחר מיתת הבעל או שגירשה בגט שני בלי תנאי משום דשם כבר עברה על תנאו שהתנה שתנשא לפלוני והיא נתקדשה לאחר ולכך מועיל מה שנותן לה גט שני משא"כ כאן ל"מ גט אחר וכמ"ש וגם לא לבטל ומטעם שכתבתי דאין מקום חלות כלל לתנאי קודם שעברה על התנאי דהתנאי היא בשלילה ואין בידה והוה דבר שלב"ל וכמ"ש אברא דהמהרי"ט הביא ראיה לדבריו דגם בזה יכול לבטל התנאי מהא דאמרו בירושלמי והובא בתוס' דף פ"ב ע"ב ד"ה אפילו בסופו תמן התורה אסרתו וכאן הוא אסרו ופירוש הדבר כתבו שם דהוא דכאן בידה להתיר ולבטל התנאי ותהי' מותרת ליבם אם יבטל קודם שימות אחיו המת ע"ש הרי דיכול לבטל התנאי ולפמ"ש א"ש ואין כאן ראיה דשם כיון שעומדת ליבום א"כ יהי' מוכרח לשאנה בזיקת יבום עליו א"כ יש מקום חלות להתנאי ושפיר יכול לבטל דהו"ל דבר ממילא שכשיהי' מת בלי בנים כמו שהוא עתה הוא מוכרח ליבם וא"כ שייך קיום התנאי וביטולו ודו"ק ובזה מדוקדק מ"ש דוקא שיבטל קודם שימות אחיו ולא כתבו בפשיטות שיכול לבטל התנאי ולפמ"ש א"ש דבאמת כל זמן שלא נשאה אין בידו לבטל כלל ודו"ק.

והנה המהר"י אבלעפיא חידש שם כיון דקנאת' לפסול מן הכהונה שוב אין בידו לבטל התנאי ובזה יפה הכה על קדקדו המהרי"ט שם דאדרבא בודאי יכול לבטל התנאי דהרי חל מעשה הגט מכבר לפסול מן הכהונה והתנאי מעכב מה שאמר לה ע"פ ע"מ שלא תנשא לפלוני ולזה אתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש שהאריך ודבריו נכונים מאד אמנם לפע"ד ד"ת עניים וכו' עשירים וכו' דעכ"פ לקושיא השני' של המהרי"ט על הרא"ש דאמאי לא יועיל גט אחר שפיר יש לחלק דכל שקנאתו לפסול מן הכהונה ממנ"פ וכמ"ש מהר"י אבלעפיא שם ושפיר אין גט השני חל על הראשון ול"ד לכל ביטול התנאי דאם לא יתקיים התנאי שוב בטל הגט הראשון ואין בו שום פיסול אף לכהונה אבל כאן ממנ"פ נפסלה לכהונה דאם לא נשאת הוה גט ואם נשאת לפלוני נבעלה לפסול לה ובכה"ג אין מועיל גט אחר גט וז"ב לדעתי והנה המהרי"ט בתשובה שם למהר"י אבלעפיא הקשה שם על דברת התוס' בדף פ"ג ד"ה ועמדה שהקשו דאיך משכחת שעברה ונשאת דהא הנשואין לא חלו כלל וכמו באבא ואביך ותמה המהרי"ט דאין הנושאים שווים דבאבא ואביך ל"ש נשואין כלל דלא תפסי בה קידושין אבל כאן הא כעת היא מגורשת גמורה ורק אח"כ כשכבר קדשה שוב נתבטל הגט למפרע עכ"פ חלות הקידושין יש ע"ש שהאריך בזה ובאמת שגם הר"ן בשם הרמב"ן כתב כעין זה אבל לפענ"ד נראה בכוונת התוס' עפמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט דאשה אינה מקנית עצמה לבעל דמי כתיב כי תקח כי יקח כתיב והיא אינה רק מפקרת עצמה והוא זוכה מן ההפקר ע"ש וא"כ כאן שהוא התנה עליה שלא תנשא לאותו פלוני א"כ אינה ברשות עצמה לענין זה שתנשא לפלוני והיאך יוכל לזכות מן ההפקר הא אין בידה להפקיר עצמה ולא חלו קדושין כלל וז"ב מאד לדעתי והוא הערה חדשה ויש להאריך בזה בסוגיא ואכ"מ ועיין באבני מלואים סי' קל"ח ס"ק א' שחידש דלמאן דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דמי גם יד דאשה ע"כ משום גיטה וידה באים כאחת דאל"כ הרי הי' נקנה לפירות אבל לפע"ד דבריו תמוהים דניהו דקנין פירות כקנין הגוף דמי היינו כמ"ש רשב"ם דף נו"ן בב"ב משום דכל תכלית הגוף הוא רק לפירי וזה ל"ש לענין יד דאשה דידה היא לעצמה לא לפירי דבעל.

אחר כמה שנים מצאתי במלמ"ל פ"ו ממעשר הי"ט שהביא דברי הירושלמי תמן יצאת מרשות שניהם ברם הכא יצאת מרשות מוכר ולא יצאת מרשות לוקח וביאר המלמ"ל דהכוונה דכל שיצאת מרשות שניהם ומש"ה כל שנתבטל התנאי שוב אינו חוזר לאיתנו אבל הכא גבי כהנת יצאת מרשות מוכר ולא מרשות לוקח ומשום הכי אף שנתבטל התנאי חוזר לאיתנו ע"ש ולפ"ז נראה לי ברור דלכך בנשאת לאחר מותרת לזה שנאסרה עליו דהרי אשה כפדאן אחר דמי והיינו כמו שביאר הר"ן בנדרים שם דאשה א"י להקנות עצמה רק שמפקרת עצמה והאיש זוכה בה כזוכה מן ההפקר וא"כ הרי יצאת מרשות הבעל הראשון וגם מרשותה שהרי הפקירה עצמה לו וזה דכתבו התוס' שנתרוקנה האישות לו והיינו שיצאת לגמרי מרשות שניהם דהיינו שאינה לא ברשות בעלה הראשון ולא ברשותה וכל שלא נשאת עדיין היא ברשות עצמה ובזה ממילא גם בד"מ כל שמכרה לאחר הרי יצאת לגמרי מרשות שניהם ולכך בטל התנאי ובזה מיושב מה שהקשה הא"מ דא"כ נימא תיכף כשבא ליד המקבל הראשון נמי יהא רשאי ליתנה לזה שהתנה עליו דהרי נכנס לרשות מקבל וניתק רשות בעלים הראשונים דל"ד לגט דכל שלא נשאת לא נפקע כח הראשון משא"כ במכר השדה לאחר הרי ניתק רשות הראשון ולפמ"ש א"ש דשם כיון שלא יצא מרשות הלוקח שוב לא נתבטל התנאי אבל כשמכרה לאחר הרי יצאת מרשות שניהם וז"ב כשמש ויש להאריך בזה ואכ"מ כי לא נפניתי כעת.

ובזה נראה לפע"ד בהא דאבעיא רבא מר"נ בגיטין דף פ"ה באמר חוץ מקטן מאי מי אמרינן השתא מיהו לאו בר הויה הוא או דלמא אתי לכלל הוי' והקשה בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ס"ג לשיטת מהר"י ברזילי בפ"י מגירושין ה"ג דאמר דאביו של הקטן יכול לקדש אשה לקטן מטעם דזכין לאדם שלא בפניו א"כ הוה בר הויה גם כעת שאחר יזכה בשבילו ולפמ"ש יש לומר דכל דאין הקטן בעצמו יכול לקדש והאשה אין בידה להקנות עצמה להאיש רק שמפקרת עצמה והיא כזוכה מן ההפקר כמ"ש הר"ן ולפ"ז בקטן דא"י לזכות מהפקר ג"כ וע"כ דהאב זוכה בה ע"י שתתקדש להבן ולפ"ז הרי אפסקיה אחר וכל דיצאת לרשות אחר הרי שוב מותרת גם להקטן ובכה"ג בודאי לא מקרי שיור ומודה ר"א בזה וגם רשב"א מודה בזה דל"מ אסורה לזה ומותרת לזה דמותרת לכל ושפיר לא מקרי שיור וע"כ דהאבעיא הוא אם הקטן בעצמו ירצה לקדש ושפיר מבעיא לי'. ובגוף הענין דמבואר במשנה דאם אמר לה הרי מותרת לכל אדם אלא לאבא ולאביך לעבד ועכו"ם ולכל מי שאין לה עליו קידושין כשר הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכה"ג וכו' ולכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעברה פסול היא באמת תמוה דעכ"פ שייר בזנות וא"ל דאבא ואביך אף בזנות נמי אסור דא"כ גבי אלמנה לכ"ג נמי הא אסור אף בזנות ועיין ב"ש סי' קל"ו שהרגיש בזה וכתב דזה מה שאמרו בש"ס אלימא בנשואין אבא ואביך בנשואין נינהו אלא לאו בזנות ולאבא ולאביך הוא דלא הוה שיור הא לאחר הוה שיור והיינו בזנות ע"ש ואכתי אינו מובן דא"כ גם באלמנה לכ"ג למה יהי' מקרי שיור אם נימא דעיקר הטעם דגם זנות אסור באבא ואביך גם באלמנה לכה"ג אסור וא"ל דאבא ואביך חמור דהוא בכרת יקשה א"כ נכרי ועבד מא"ל ועיין בא"מ שם מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דהעיקר הוא דהנה באמת עיקר השיור בגט הוא בשביל דאגידה ביה מצד אישות שלו והיא א"א עדיין ולפ"ז במקום שאין לה עליו קידושין א"כ לא אגידה בי' מצד אישות שלו דאף אם לא תהי' א"א אסורה עליו בין בנשואין בין בזנות אך לכאורה הי' נראה דמ"מ הוה שיור דאם מצד שאין קידושין תופסין בה א"כ עיקר האיסור בא מצד המקדש וכל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת משא"כ כאן שהאיסור נצמח בשבילה ומצדה אין הקידושין תופסין דהיא א"א לגבי' וא"י להתקדש אצלו וגם יש לומר דהוה לאו שאינו שוה בכל דלגבי אחרים היא מותרת ואינה אשת איש ולגבי אותו האיש נשאר עליה צד אישות הוה כלאו שאינו שוה בכל דאף דגם בלאו שאינו שוה בכל ג"כ היא מוזהרת כמבואר ביבמות דף פ"ג מ"מ האיסור בא מצדה אמנם נראה דבאבא ואביך שאין בה שום צד תפיסת קידושין מצד האב וכן בשביל שהוא נכרי ועבד א"כ גם מצדו אינו בר קידושין ול"ש אגידה גביה דהא לא שייר כלל דהרי בלאו האישות אין לו בה שום צד קידושין מצדו ולפ"ז באלמנה לכה"ג דמצידו הי' לו צד אישות שיכול לקדשה וכעת א"י לקדשה כלל מצד שהיא אשת איש ואין בידה להתקדש שפיר מקרי שיור ומעתה גם בחוץ מזנותך שייך לומר כן דבשלמא באבא ואביך לא מקרי שיור דהא שיור דא"א לא שייך דגם בלא"ה אסורה לזנות עמו וא"ל דכאן האיסור מצדה ואם לא מצד האישות הי' האיסור מצדו דז"א דלענין זנות כל דהיא אינה בקדושין א"כ על שניהם אמרה תורה ונכרתו הנפשות העושות דהנאה לתרווייהו אית להו וכדאמרו בב"ק דף ל"ב אבל במקום שיש לו בה צד קידושין א"כ הי' יכול לקדשה וא"כ עיקר האיסור גם בזנות בא מצד האיש דמצדה לא נאסרת דבאמת היא אינה עושית מעשה רק דהנאה לתרוייהו אית להו אבל עיקר האיסור נצמח בשבילו ובזה נראה לפע"ד הא דאמרו כל היכא דהוא מוזהר היא מוזהרת והיינו משום דבאמת היא אינה עושית מעשה רק דהנאה נחשב כמעשה א"כ הוא דקעביד מעשה הוא מוזהר יותר משא"כ באבא ואביך דאינו בר קידושין. ובלא"ה י"ל דבאמת כל שהי' יכול לקדשה ולא הי' מקרי ביאת זנות אף שהי' אסורה עליו ממש שוב האיסור לא בא מצדה דכל דלא היה זנות הנאת ביאה בלבד התירה התורה ורק שהיא ביאת איסור אבל עכ"פ היא לא עשתה מעשה ודו"ק ויש לי להאריך בזה הרבה ומ"ש השעה"מ אם שיור איסור דרבנן מקרי שיור לפע"ד דודאי מקרי שיור דכל דהתורה כתבה סתם ספר כריתות ובעינין שיהי' כרות ומופסק אף שרק מדרבנן אינה מופסקת ממנו לא נקרא ספר כריתות כמ"ש המלמ"ל פ"ה מנערה כלל זה באורך עוד נראה לפע"ד בביאור הענין דלכך מותרת כל שאפסקיה אחר דהנה כבר אמרו בב"מ דף ז' בנתן לה גט ומשיחה בידו אם יכול להביאו אצלו אינה מגורשת ולפ"ז כל דהתנה עליו חוץ מפלוני ואם עברה ונשאת בניה ממזרים ועכ"פ נשארה אשת איש כמו שהיתה ואף בחוץ כדאמר ר"ע לא נמצא גט בטל והוא בחוץ קמיירי והפ"י נתקשה בזה וכתבתי בתשובה אחרת דכל דעכ"פ התנה עליו בחוץ לפלוני הוה גילוי דעת עכ"פ דלא רצה שתנשא לפלוני עדיף מתנאי שלא התנה כהלכתו דשם אמרינן אם התנה ולא התנה כהלכתו מגרע גרע משא"כ כאן ע"ש שהארכתי ולפ"ז כל שא"ל חוץ ואם תעבור ותנשא לזה יהי' הגט בטל הרי בידו לנתק הכריתות ולא מועיל ולפ"ז כל שאפסקי' אחר א"כ הי' כאן כריתות לגבי דידי' עכ"פ דאף שיכול לבטל הגט אבל אשתו בודאי לא תהי' א"כ שוב הוה ספר כריתות דא"י לנתקו ולהביאו אצלו ולפ"ז ממילא יש לומר דזה טעמו של הדבר דלכך אף בדרבנן כל דהוה שיור ל"ח מופסק כיון דעכ"פ יכול לנתק אצלו ודו"ק ועיין בא"מ סי' קל"ז שם ובזה נראה לפע"ד דהא דבעי שם חוץ מזנותיך מהו ופשיט הש"ס מאבא ואביך אילימא בנשואין הא לאו בני נשואין נינהו ופירש"י דהיאך מסיק אדעתי' שיתנה על נשואין ודבריו תמוהים דהא בחוץ מיירי ולא בתנאי ולפמ"ש יש לומר דגם בחוץ אתינן עלה מכח דגילה דעתו שלא רצה שתנשא דאל"כ ל"ח שיור שיהי' הגט בטל ולפ"ז כשס"ד לאסור נשואין אבל באבא ואביך דלא ס"ד כלל למיסר מה"ת לומר דגלי דעתי' וע"ז אמר דהחוץ הוא בזנות אברא דאכתי צ"ב למה צריך להתנות על זנות דהא בלא"ה אסורא וגם מה חילוק יש בין זנות דאבא ואביך לבין אלמנה לכ"ג וכמ"ש הא"מ אמנם נראה לפע"ד דהא הוא באמת לא קאמר חוץ מזנותיך ובמשנה אמרו בסתם אלא לאבא ולאביך ומה"ת לפרש דבריו דהוא בזנות אך נראה דבאותן שאין בהם צד אישות ולית בי' תפיסת קידושין א"כ גם ע"י קידושין ונשואין ל"ש נישואין וא"כ גם הנשואין הוא זנות וא"כ הוה כא"ל חוץ מזנותך בהדיא אבל באלמנה לכה"ג דיש בהו צד קידושין אף דהנשואין בעבירה מ"מ שפיר מקרי שיור דעכ"פ שייר קידושין שוב ראיתי בהגהת א"מ שם שכתב בענין זה ואולי כיוון למ"ש והש"ס שפיר פשיט דאם התנה בפירוש חוץ מזנותיך דמקרי שיור ודוקא לאבא ולאביך הוא דלא הוה שיור דאסורה וקיימא משא"כ באחר הוה שיור כשהתנה בהדיא חוץ מזנותיך כיון דיש לו בה תפיסת קידושין מקרי בעילה סתם זנות והוה שיור משא"כ באבא ואביך דלא משכחת צד קידושין וא"כ כיון דנשואין לא מקרי שיור מכ"ש זנות ודו"ק היטב כי ברור הוא.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >
מעבר לתחילת הדף