שואל ומשיב/א/ב/קכא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קכא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לחכם אחד אשר שאלני על פה בהיותך אתי בבהכ"נ החדשה אשר חנכתי בשנת תר"ג בהא דפירש"י בב"ק דף צ"ו ע"ב דשנפסלה מעל המזבח דפטור משום דכלהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי וע"ז הקשה מעלתו דהרי התוס' בדף צ"ח ע"א ד"ה הצורם כתבו דמתניתין ע"כ איירי בבהמה קדושה דאל"כ למה נקט ונפסלה אפילו פסלה בידים פטור וא"כ לפירש"י יקשה למה נקט ונפסלה דוקא והנה בע"פ השבתי לו דהתוס' כתבו אליבא דרבה דס"ל היזק שא"נ לא שמי' היזק אבל למאן דס"ל היזק שא"נ שמיה היזק לא מפטר משום דכלהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימו אם פסלה בידים לכך נקט ונפסלה והיינו דלמאן דס"ל דהיזק שא"נ שמי' היזק א"כ דוקא בנפסלה מאליה בהיזק שאינו ניכר הוא דפטרי רבנן דלא גרע משוגג דפטור כדי שיודיעו אבל בהטיל מום בידים חייב דמה מועיל מה שאינו נכר מ"מ חייב במזיד וכאשר באתי לביתי ועיינתי בש"ס ראיתי ברש"י שכתב נפסלה בדוקין שבעין שאינו ניכר והיינו דבאמת היזק שא"נ שמי' היזק ואפ"ה חייב בפסלה בידים דס"ל היזק שא"נ שמי' היזק ועיין בתוס' דף צ"ח ד"ה הא שכתבו בהדיא דרבה דפטר דוקא ל"מ היזק שא"נ ל"ש היזק וראיתי בתורת חיים שהרגיש על רש"י שפירש בדוקין שבעין דהו"ל היזק שא"נ ואפ"ה כתב הטעם דלאו לגבי מזבח קיימו דהרי אפילו בנפסלה בידים פטור וכמ"ש התוס' והיא קושית מעלתו אלא שהוסיף עוד נופך ולפמ"ש א"ש. והנה הפני יהושיע הקשה לשיטת התוס' דרבה לא פוטר רק משום דהו"ל היזק שא"נ הרי מדרבנן חייב בכל היזק שא"נ כמבואר בגיטין דף נ"ג וא"כ אמאי פוטר בצורם ע"ש ולפע"ד נראה הדבר נכון דכל הטעם דחייב במזיד הוא משום שלא יהא כל אחד הולך ומטמא ולפ"ז כיון דבאמת כאן לא עשה היזק שא"י להקריבו וכיון דכלהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימי ל"ש שלא יהא כל אחד דאיך יודע אם זה יקריבו לגבי מזבח שיוכל להזיקו בזה וז"ב ונכון מאד.

ובזה נכון מאד דברי התוס' שכתבו דזה דוקא למ"ד היזק שא"נ ל"ש היזק דלמ"ד שמיה היזק א"כ מה מועיל מה דלאו לגבי מזבח קיימו מ"מ ראוי לחייב דהו"ל היזק ניכר וצדקתי בכל מ"ש לעיל ובזה מיושב קושית המהרש"א בגיטין דף נ"ג מה דפריך הש"ס דוקא למ"ד היזק שא"נ שמי' היזק מהעושה מלאכה במי חטאת ולא למ"ד דל"ש היזק ולפמ"ש א"ש דלדידיה ס"ל דפטור משום דלאו לגבי מזבח קיימי וצ"ל דקושית המהרש"א הוא דהי' לו לאקשויי גם למ"ד היזק ומפרת חטאת דדמיה יקרים דודאי לגבי מזבח קיימו וכמ"ש התוס' כאן בתירוצם הראשון ובזה מיושב היטב דברי רש"י ממה שהקשה מעלתו וכ"כ שהתו"ח קדמו בזה דאמאי נקט ונפסלה דהא כיון דלאו לגבי מזבח קיימי פטור אף שעשאו בידים ולפמ"ש א"ש דהרי כל עיקר הפטור של רבה הוא משום דל"ש שלא יהא כל אחד הולך דהא כלהו לאו לגבי מזבח קיימו א"כ לא עשה לו נזק ולפ"ז נראה לי דבר נחמד דלפמ"ש המלמ"ל פ"ג מגזילה ה"ד דהא דיכול לומר הש"ל דוקא בהיזק הבא מאיליה אבל לא בהיזק הבא בידים ואף בשוגג כל שנעשה שומר או גזלן דבעי השבה מעליותא וכל דעשה היזק לא שייך הש"ל ע"ש שכתב שכ"ה שיטת רש"י ולפ"ז ע"כ נפסלה דאם הזיק בידים אף דהוה היזק שא"נ מ"מ חייב בגזלן ומה מועיל מה דהוה היזק שא"נ ול"ש שלא יהא כל אחד מ"מ הש"ל לא מצי לומר וגם לשיטת התוס' צורם אוזן הו"ל היזק שא"נ ועכ"פ בגזלן חייב ולכך נקט ונפסלה ובזה מיושב גם קושית התורה חיים דלמה נקט דוקא דוקין שבעין דהוא היזק שאינו ניכר הא אף בהיזק ניכר פטור ולפמ"ש א"ש דבגזלן לא פטור והתוס' שהוכיחו דע"כ מיירי בבהמה קדושה לשיטתייהו אזלי דס"ל דאף בגזלן כל דהוה היזק שא"נ פטור וכמ"ש המלמ"ל שם להקשות בזה על שיטת תוס' ודו"ק היטב כי מזה ראיה ברורה להמלמ"ל שם אחר שכתבתי כל זאת ראיתי בתוס' יו"ט בהגוזל שם שהביא דברי רש"י האלו ובתוס' חדשים שם הביא בשם המוהרש"ח שהקשה על רש"י קושיא הנ"ל וכ"כ שכן הקשה הת"ח ולפמ"ש א"ש גם מ"ש התוס' חדשים שם להקשות על תוס' יו"ט שכתב כל שנעבדה בה עבירה דהיינו בעד אחד באופן דלא נסקלת והקשה הוא הא בסיפא דמתניתין תני דאף בשור הנסקל א"ל הש"ל וא"כ למה פירש דוקא בע"א לפע"ד א"ש בפשיטות דק"ל להתוס' יו"ט תרתי למה לי דהא גם בנעבדה בה עבירה יוצא להסקל ולכך פירש דבזה נאסר ולא נסקל וכגון בע"א ודו"ק והא דבאמת לא תני בנעבד בה עבירה ויוצא לסקל משום דסיפא דשור שיוצא לסקל אשמעינן כר' יעקב וכדאמרו בדף צ"ח ע"ב ועיין ברש"י שם ד"ה דא"כ לכך תני תרתי וז"ב ודו"ק היטב בכל מ"ש.

והנה בהא דאמרו בע"ז דף נ"ט דאמר ר"א האי נכרי דנסכיה לחמרא דישראל בכוונה אע"ג דלזביני לנכרי אחרינא אסור שרי ליה למשקל דמי מהאי נכרי מ"ט מקלא קליא ולכאורה צ"ב הא הו"ל היזק שא"נ ובמה"ב להרשב"א דף ט' כתב כל במזיד קנסוה רבנן כדאיתא פ' הניזקין וכוונתו שלא יהא כל אחד הולך ובאמת זה דוקא אם כוון להזיק ואמנם כאן לא כוון להזיק ואף לפי הגירסא בכוונה מ"מ ל"ש כ"כ כדי שלא יה' כ"א הולך דמה קנס קנסוהו בזה דהא באמת להעכו"ם לא קנסו בזה והרי באמת יוכל לקבלו לעצמו ואינו נפסד כלום והרי הוא שוה כ"כ וא"כ לא הועילו במה שקנסו לשלם וא"כ שוב מהראוי שיפטר דהא הו"ל היזק שא"נ אמנם נראה דע"כ ל"ש היזק שא"נ רק בדבר שאינו שוה לכל אדם וגם לעושה ההיזק אינו שוה כלום וא"כ אתה מחייבו לשלם על ההיזק והרי אינו היזק ניכר אבל כאן באמת להנכרי היין שוה כמו שהי' ורק להישראל עשה היזק בכה"ג ל"ש היזק שא"נ דהרי הישראל א"ל מה לך בזה אתה קבל ממנו היין ולדידך שוה הרבה ואני רק דמי היזיקי קא שקיל וא"כ מה לך בזה וכגון דא כופין על מדת סדום וזה נהנה וזה לא חסר וז"ב ובזה אני אומר לישב דברי הרא"ה בבדק הבית שכתב דהך דר"א דוקא בנסכיה בהדיא הוא רק דס"ל כר"י דאינו אסור רק מדרבנן לכך שרי למשקל דמי מהאי נכרי כיון דלא מתסר רק מדרבנן שרי לי' רבנן למשקל דמי ושר' לי' בתשלומי נזק אבל להת"ק דאסור מדאורייתא אסור למשקל דמי דאי לאו דיהיב לי' חמרא לא יהיב ליה דמי נמצא דדמי חמרא יהיב ליה וע"ז תמה הרשב"א במשמרת ואמר אכסי' שערי דכיון דאסור מה"ת ודאי מותר למשקל דמי מהאי נכרי דהרי קליא מיני' ודמי היזיקא קא שקיל וכ"כ הר"ן וכן מבואר בטוש"ע יו"ד סי' קל"ב ולכאורה היא תימה גדולה על הרא"ה ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה היזק שא"נ רק דל"ש כאן היזק שא"נ כיון דהנכרי אין לו היזק דהרי מקבל יין ולדידי' שוה לו ולפ"ז שפיר כתב הרא"ה דאם אסור מה"ת שוב אסור לקבל דמים כיון דאם לא יהיב ליה חמרא לא הי' צריך לתת לו דמים דהו"ל היזק שא"נ רק דכיון דנותן לו היין והיין שוה לו יכול לכפותו על מדת סדום וא"כ שוב דמי יין קשקיל ואסור ולכך דוקא כשאינו אסור מה"ת רק מדרבנן ולכך שרי לי' רבנן לשקול דמי נזק ואף דהגוי יהיב ליה בשביל שמקבל היין הא באמת מותר לקבל דמי יין דהא יין כשר הואי דא"י לאסרו ורק נאסר כסתם יינם וזה לאו משום דנתנסך קאסרינן לי' רק משום בנותיהם וא"כ שפיר מותר לקבל דמי נזקו וז"ב כשמש ולכאורה רציתי לומר דעכ"פ אותו הבדל שבין יין כשר ששוה יותר מיי"נ דכשר ראוי בין לעכו"ם בין לישראל משא"כ יי"נ א"כ זה שוב אינו רשאי לקבלו דלענין זה שוב הו"ל היזק שא"נ וא"ל דמה אכפת לי' להנכרי הא יש לו יין דז"א דלדידי' אינו שוה כ"כ כמו יין כשר אך נראה כיון דעכ"פ בדמי יי"נ רשאי לקבל ממנו מגלגלין עליו כל הדמים והטעם כעין דאמרו לענין זה נהנה וזה ל"ח דאם חסרו שחרורא דאשייתא מגלגלין עליו הכל וה"ה להיפך כל שמחוייב לשלם ובאמת הוא קלי' וניהו דהוה היזק שא"נ וצריך לקבלו ממנו שוב צריך לשלם לו כל דמי היזיקו דיכול לומר אני דמי היזיקא אקבל ואתה עכ"פ לא חסרת כ"כ ואני אפסיד הכל וא"כ אתה גרמת לי הנזק בדין שתשלם לי עכ"פ ההבדל שבין דמי יי"נ ליין כשר כנלפע"ד והנה לכאורה הי' נ"ל דבר חדש כיון דעכ"פ מדרבנן אסור מגע נכרי ביין שלנו שוב נאסר מה"ת דל"ש לומר א"א אוסר דשא"ש דהרי עכ"פ מדרבנן נאסר מגעו אף דאינו שלו דעכ"פ יש חשש משום בנותיהם וא"כ שוב כל שנאסר בהנאה מדרבנן אין לו בעלים מקרי לשיטת הסוברים דא"ה אין לו בעלים ושוב יכול לאסרו מדאורייתא אמנם באמח אחר העיון י"ל דבמגעם ביין שלנו ל"ש חשש בנותיהם דהא ל"ש קרבה וחבה דהא יין שלנו הוא רק משום חשש שמא נסך לע"ז דבשלמא סתם יינם שלהם אם איתא דמנסך לה לא הוו מכרו לי' משא"כ במגעם ביינם שלנו אמרינן דחביבא להו להכשיל ישראל ביין המתנסך לע"ז כמ"ש הרמב"ן בע"ז שם וא"כ שוב לא נאסר רק משום חשש דנסכי אבל אם נימא דלא מצי אסר לי' שוב אף מדרבנן מותר וא"כ שוב ל"ש לומר דמדרבנן אסור וא"כ א"א לפרש כפי' הרא"ה ומ"ש הרא"ה שם דבכלאים משום ניחותא דבעלים הוא עי' בר"ש פ"ז דכלאים ובתוס' יבמות פ"ג ודו"ק וראי' ברורה להרא"ה מהא דאמרו כי כיילתו חמרא לנכרי שקולי מינייהו זוזי והדר יהבי להו חמרא דאי לא עבדיתו הכי כי הוה ברשותייכו קא הוה וכי שקליתו דמי יי"נ קא שקליתו ותמה הב"י והד"מ בסי' קל"ב שם דהא מהאי נכרי דנסכו שרי למשקל דמי ולפמ"ש הרא"ה א"ש דבאמת הוה היזק שא"נ רק דהוא א"ל שלדידך אינו נזק וא"כ אם צריך ליתן לו היין שוב נאסר דדמי יין קשקיל ואף דהתם אמרינן לא כל המינו שתאסר יינך וא"כ אינו נאסר אלא מדרבנן ובדרבנן שרי לקבל תשלומין כמ"ש הרא"ה ז"א דכאן ל"ש א"א אוסר דשא"ש דהא כל שמוכר היין לעכו"ם הו"ל כשלו כל שנותן הממון והרי גדולה מזו מצינו בב"ת פ"ז גבי הנהו קרי דאית דאמר הרי הן מקודשות לשמים דאמרינן כיון דקייצו דמי' א"י לקדשם דהו"ל אינו שלו ומכ"ש כאן דבאמת כייל להו לנכרי והרי רוצה למכרם ושפיר יכול הנכרי לאסרו לכך אמר שיקבל המעות מקודם ובזה מיושב היטב הא דאמרו שם ל"צ דכייל בכלים של נכרים והיינו דלעולם דמשיכה קונה והקשו בתוס' דא"כ במה הועילו במה שיקבלו המעות מקודם הא נעשה יי"נ בשעה שנגעו ואזי הי' ברשות ישראל עדיין דמשיכה הוא דקונה ולפמ"ש א"ש כיון דמשכו בכלים של נכרי מותר לקבל דמים דדמי היזיקו קא שקיל ול"ש היזק שא"נ דאין לך מעשה גדול מזה דהיין שבכלי אסרו וא"כ שוב דמי היזיקו קשקיל ועד אותה שעה אף דנאסר באמת הי' המעות שקבל מקודם גזל בידו למפרע אבל אח"כ כשקיבל לכליו שוב הזיקו היזק ניכר ומותר לקבל המעות למפרע ודו"ק היטב כי הוא נחמד ונעים ומ"ש הרא"ה שם דכל ששחטה לע"ז אף שא"א אוסר דשא"ש מ"מ הרי לא התררה והו"ל כמתה מאיליה והקשה הרשב"א מהך דפריך מהשוחט בשבת בחוץ דחייב שלשה חטאות והרי גם שם הוה כנוחר נוראות נפלאתי דהרא"ה לא אמר רק במזיד דלא חזי לשחוט אבל שם דהי' בשוגג שוב לא נפסל וכשר לשחיטה ושוב מקרי ש"ח אמנם לחיבת פה קודש הרשב"א ז"ל י"ל דכוונתו דהרי קי"ל דהשב מידיעתו מביא קרבן ואם אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן ולפ"ז כאן אינו שב מידיעתו דאם הי' יודע שהוא שבת או שהיא ע"ז לא היה חייב על שחוטי חוץ דהו"ל נוחר ושוב אינו שב מידיעתו לגבי קרבן דשחוטי חוץ ולמה יתחייב על שחוטי חוץ אך י"ל דז"א דשב מידיעתו מקרי דאם לא היה נודע לו שהיא שבת וע"ז רק ששוחט בחוץ היה שב מידיעתו ושפיר פריך הש"ס.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף