שואל ומשיב/א/ב/קכ

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן קכ   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

למשכיל אחד מה שהקשית בהא דאמרו ביבמות דף קי"ג דר"א ס"ל דאשת חרש חייבים עליה אשם תלוי והיינו משום דמספקא ליה אם הוה בי' דעת אי לא וע"ז הקשית דאמאי לא מוקי לה בחזקת פנויה ולא הוה קידושין כלל הנה בפשיטות יש לישב דמיירי שזה שבא עליה באמת רוצה לקדשה בביאה זו רק דהוה לה ספק מקודשת ובכה"ג ל"ש חזקת פנויה וכמ"ש התוס' בקידושין דף ע"ט ד"ה קדשה וא"כ ל"ש לאוקמא בחזקת פנויה שוב ראיתי בפ"י בחידושין לגיטין דף כ"ח ע"ש שהרגיש בקושיתך והביא מזה ראיה למ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דהיכא דזרק לה קידושין ל"ש לאוקמא בחזקת פנויה כיון דזרק לה הקידושין שוב לא שייך חזקת פנויה ה"ה כאן כיון דנתן לה הקידושין עכ"פ ל"ש חזקת פנויה ע"ש ולפענ"ד אין מזה ראיה דיש לדחות כמ"ש וראיתי להרב בעל הפלאה בחידושיו לקידושין בסוגיא דקרנא שכתב לחלק דאף דכל דנתקדשה עכשיו לא שייך חזקת פנויה וכמ"ש התוס' בדף ע"ט זה דוקא כשלא נודע הספק לנו אבל כל שנודע כבר הספק בב"ד הוה כבר חזקת היתר ולא תצא מהיתירה הראשון ע"ש ולפ"ז גם כאן הי' מקום לקושית הפ"י דהא יש לה חזקת פנויה בעת שקדשה החרש ואף דאח"כ בא אחר וקדשה שוב לא הוה אשם תלוי דלא תצא מחזקת היתר הראשון אבל באמת אין דבריו מוכרחים דסתמא כתבו התוס' כל שנתקדשה עכשיו ל"ש חזקת פנויה אף שכבר נודע בב"ד ובאמת גוף קושיתו שם דלמה צריכה גט הא יש לה חזקת פנויה ונוקמה אחזקתה דלא נתקדשה לפע"ד אדרבא מכאן ראיה ברורה לשיטת התוס' דכל דזרק לה קידושין אתרע לה חזקת פנויה וכאן הרי נתקדשה רק שהספק הוא שמא לא יתרצה האב עכ"פ חזקת פנויה לא שייך בזה ובזה אמרתי בחידושי לסוגיא דקרנא שם בהא דאמר קרנא אם גט למה מיאון ואם מיאון למה גט ומשמע דעל גט לחודא ועל מיאון לחודא ל"ק רק בצירוף שניהם ועיין במקנה שם ולפמ"ש א"ש דבאמת יש לה חזקת פנויה רק דכבר כתבתי דחזקת פנויה אתרע לה בשביל שנתקדשה ולפ"ז יש לומר סברא נכונה דע"כ לא כתבו התוס' דכל שנתקדשה בספק שוב אתרע חזקת פנויה רק בזרק לה קידושין ספק קרוב לה דעכ"פ אם היה קרוב לה היתה מקודשת בודאי וצריכה גט ושוב אתרע חזקת פנויה אבל כאן כיון דיכולה למאן ותעקור הקידושין למפרע א"כ בשביל אותן קידושין לא אתרע עדן חזקת פנוי' שלה דכל שיכולה למאן פשיטא דלא מקרי קידושין כלל ואם לא יתרצה האב אין קידושין כלל א"כ ל"ש לומר דאתרע החזקה וע"כ מדצריכה גט ע"כ שהחזקת פנויה אתרע דאמרינן שבודאי יתרצה האב והוה קידושין א"כ שוב א"צ מיאון ואם מיאון שוב למה לי גט נוקי בחזקת פנויה וזה מה שאמר ר"נ והוא ששידכו והיינו דר"נ ס"ל דבאמת היה מוקמינן בחזקת פנויה ורק דכל ששידכו אתרע קצת חזקת פנויה ע"י השידוכין ובזה נראה הא דאמר עולא ואפילו מיאון אינה צריכה ומקשה הש"ס אע"ג דשדכו ומשני מאן דמתני הא לא מתני הא ומשמע דבשידכו מסתבר טפי שצריכה מיאון והרי אח"כ ללישנא דא"ד פירש"י דבאמת עולא ס"ל דא"צ מיאון אף בשידכו ועיין רש"י ותוס' מ"ש בזה ולפמ"ש י"ל דבאמת י"ל דאף דשידכו ל"צ מיאון דמ"מ אמרינן דלא נתרצה האב ומוקמינן אותה אחזקת פנויה אלא דהש"ס פריך על הא דאמר עולא אפילו מיאון אינה צריכה ומשמע דקאי על מה דחידש ר"נ דמיירי בששידכו והיינו דבשידכו אתרע חזקת פנויה ואיך שייך אפילו מיאון הא בשידכו עכ"פ הוה רבותא טפי דא"צ גט ממיאון דמיאון ודאי לא שייך בשידכו דיש לחוש טפי שמא נתרצה והו"ל קידושין גמורים ואיך שייך מיאון וע"ז אמר דמאן דמתני הא לא מתני הא והיינו דרבותא דאפילו לא קאי בשידכו וע"ז אמרו לישנא דא"ד דעולא אמר אפילו מיאון א"צ והיינו בשידכו הוה רבוחא לענין גט ובלא שדכו הוה רבותא לענין מיאון אבל הדין באמת אף בשדכו ל"צ גט ומיאון כלל אך בגוף הקושיא דנוקי אחזקת פנויה ולא לבעי גט כלל נראה לפע"ד דע"כ לא אמרינן דמוקמינן אחזקת פנויה רק היכא שהספק על עת הקידושין אמרינן דלא היה קידושין דהא יש לה חזקת פנויה אבל כאן ניהו דהי' לה חזקת פנויה אבל לא הי' לה חזקה שלא תתקדש לעולם וא"כ שפיר חיישינן שמא נתרצה בעת ששמע דע"ז לא הי' לה חזקה כנגדו וא"כ שפיר מקודשת וצריכה גט שמא יתרצה וכיון שיש לחוש שמא יתרצה שוב לא מקרי חזקת פנויה חזקה כלל דבעת שקדשה לא הי' החזקה מתנגדת לענין הריצוי של אח"כ והוה כמו שמא ימות דחיישינן דאינו נגד החזקה ול"מ לשיטת הר"מ מיוני שמביא התוס' לקמן בדף מ"ה ע"ב דחיישינן שמא יקדש גם כאן הוה כן אלא אף לשיטת ר"ת נראה לפע"ד דהתם דוקא דעל כל שעה ושעה איכא למימר שמא לא קידש עדיין אבל כאן דבאמת נתן לה קידושין והספק הוא על הריצוי פשיטא דעכ"פ על להבא דליכא חזקה כנגדה דחיישינן כיון דכבר קדשה והספק הוא שמא יתרצה וע"ז ליכא חזקה כנגדה וז"ב וא"ל דמ"מ כל שעה ושעה יש לומר שמא לא נתרצה דז"א דהרי באמת כבר קדשה ואין הספק על הקידושין ובכה"ג כ"ע מודו דאתרע לה חזקת פנויה וז"ב כשמש לדעתי ובזה מיושב היטב מה שהקשו הקדמונים דלמה חיישינן לשמא נתרצה ולא חיישנין לשמא א"ל אביה צאי וקבלי קדושיך ולפמ"ש א"ש דלענין שמא א"ל צאי וקבלי קידושיך שוב סותר החזקה דפנויה בעת שקדשה וע"ז ל"ח דהא חזקה דפנויה נגדה ודו"ק והא דאמרו לקמן ודלמא שליח שוי' או דלמא ארצוי ארצי קמי' היינו שם לא שייך חזקת פנויה דהא באמת מצדה אביה קבל קידושין בעדה וכבר אתרע בודאי חזקת פנויה של' ורק משום דידי' הוא הספק ושפיר חיישינן שמא ארצויי או שליח שויא אבל כאן ל"ש החשש דהא יש לה חזקת פנויה ובזה י"ל הא דאמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון ומשמע דהגט קודם המיאון ולמה לא אמר להאפוך ועיין במקנה ולפמ"ש יש לומר דאם היתה ממאנת ועקרה לה לקידושין שוב לא הי' שייך גט דהא שוב יש לה חזקת פנויה וא"ל דהא החשש על שמא נתרצה אינו עוקר החזקת פנויה ז"א דהרי בכל שעה ושעה י"ל דלא נתרצה וכמ"ש ר"ת לענין שמא יקדש וכאן לא שייך מ"ש למעלה דהקידושין היו בודאי דז"א דהרי כבר עקרה לה לקידושין במיאון ולכך אמר דצריכה גט מקודם ואח"כ מיאון וליכא שום נדנוד איסור בזה וכמ"ש.

והנה בהא דהקשו בש"ס שם מהא דקתני או שמיאנו וכו' אלא דקדיש היא נפשה והקשה המקנה דלוקמא כגון שקדשה ונשאת שלא לדעת אביה דנעשית כיתומה בחיי האב וכדס"ל לר"ה לקטן וכה"ג מודה עולא ולפע"ד נראה דהנה הב"ח הקשה בהא דמבואר בש"ע סי' ל"ז סי"א דאף בשדיך האב ל"מ והא כיון דשדכה גילה דעתו שחפץ בו ובזה מבואר בסי"ב דבכה"ג מקודשת וכתבו הח"מ והב"ש דבכה"ג יש לומר דאף שהסכים על השידוך מ"מ לא נתרצה על הקידושין שיהי' שלה ולפ"ז נ"ל עכ"פ דלמאן דס"ל דל"מ שידכו אף שבודאי הוה גילוי דעת שנתרצה לזה מ"מ ס"ל דל"מ וא"כ מכ"ש בקידש ונשאת שלא לדעתו דניהו דנעשית כיתומה בחיי האב מ"מ יש לומר דלא נתרצה דהשתא שדיך ל"מ מכ"ש כשנשאת ג"כ שלא מדעתו ולא שדיך כלל ובאמת אף דבש"ע מוכרחין היינו לחלק כמו שחלקו הח"מ והב"ש אבל לדינא יש לומר דבאמת לשטת הרמ"ה שהוא מקור דין של הש"ע סי"ב באמת לדידיה מועיל שדיך ולפ"ז לעולא דס"ל לל"ב דאף בשדיך נמי לא מועיל שפיר הקשה בש"ס מוכלן שמיאנו וכו' ולא יכול לאוקמא בנתקדשה ונשאת שלא לדעת ובזה מיושב קושית התוס' דמנ"ל לרש"י דלל"ב אף בשדיך פליג וגם למה לא הקשה בש"ס לשמואל ולפמ"מ א"ש דדוקא לעולא לשיטתי' שפיר פריך וכמ"ש אבל לשמואל ל"ק דלדידיה בשדיך מועיל עכ"פ להצריך גט וא"כ ממילא יש לומר דבכה"ג דנתקדשה ונשאת שלא לדעת אביה דנעשית יתומה בחיי האב בכה"ג בודאי מועיל ואמרינן שנתרצה ודו"ק.

והנה ראיתי בטעם המלך פ"ג מאישות שהקשה בהא דאמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון דכיון דצריכה גט והרי קי"ל בסי' קמ"א ס"ד דקטנה שיש לה אב דאין לה יד לקבל את גיטה והאב צריך לקבל הגט א"כ כיון דע"כ האב בכאן א"כ ממנ"פ אם שותק בשעת קבלת הגט למה לה מיאון דע"כ נתרצה בקידושיה דאל"כ למה מקבל הגט ואם צווח למה צריכה גט ע"ש שהאריך בזה וכל דבריו דברי טעם בזה והניח בקושיא ולהיות כי קושיא גדולה היא אמרתי לפי חומר הנושא דהנה הרמב"ן כתב בגיטין דף ס"ד במלחמות ושם והובא בר"ן שם באלפסי דלכך נערה יכולה לקבל גיטה ולא קטנה משום דנערה אית לה שליחות וירדה תורה לסוף דעתו של אב דרצונו שתהי' שלוחו בגט דישנו בע"כ ומכנסת עצמה לרשותו נעשית שלוחו אבל קטנה לית לה שליחות כלל לכך אביה ולא היא ע"ש ולפ"ז הא באמת כל מה דחיישינן שמא נתרצה האב אף דאין לה שליחות והיאך נתקדשה בקבלתה וצ"ל דהוה לי' כאומר לה צאי וקבלי קידושיך וכמ"ש הקדמונים והרי הרא"ש בקידושין דף י"ט כתב דלכך יכול לומר לה צאי וקבלי קידושיך דלטובתה ולזכותה נעשית שליח וא"כ לכך כל שנתרצה הוה כא"ל צאי וקבלי קידושיך דמועיל ולפ"ז נראה לי דבר חדש דלכך יכולה לקבל הגט דכיון דלטובתה ולזכותה נעשית שליח א"כ כאן כיון דמן הדין צריכה גט ומיאון וא"כ אינה רוצית בו א"כ הוה הגט לטובתה ולזכותה ונעשית שליח וע"כ לא אמרו דקטנה אין לה יד לקבל הגט רק היכא שקדשה אביה א"כ בלא רשות' לא שייך לומר דלטובתה ולזכותה נעשית שליח לעצמה דכל שאין דעת האב נודע מי יודע אם זכות הוא לה אבל כאן למה לא יסכים האב שתקבל הגט ובלא"ה כשם שנעשית שליח לעצמה לקבל הקידושין ומטעם זה הוא שמא נתרצה וא"כ גם הגט יכולה לקבל בעצמה ובזה מיושב היטב הא דאמרו בנתקדשה שלא לדעת אביה דרב אמר בין אביה בין הוא יכולין לעכב והקשו בתוס' דהא חיישינן שמא נתרצה האב וגם הקשו מה מועיל עיכוב שלה הא ביד האב לקדש בע"כ ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הא דמועיל אם נתרצה האב הוא משום שלטובתה וזכותה נעשית שליח של עצמה וכמ"ש הרא"ש ולפ"ז כל שמוחית וצווחת שאין זכות לה ממילא נתבטל השליחות דשליחות בטעות היתה שאלו היתה יודעת שלא תתרצה לבסוף לא היתה רוצית להעשות שליח וא"כ שוב לכך יכולה לעכב ונתבטל השליחות וז"ב לדעתי ובזה נתישב לדעתי הא דהקשה המהראנ"ח הובא בשעה"מ שם שהקשה דלרב דס"ל דגם היא יכולה לעכב א"כ למה צריכה גט ומיאון הא כיון דמיאנה ממילא גט א"צ דהרי מאנה ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דמיאון מועיל היא לפי שאומרת שאינה רוצית בשליחות א"כ זה דוקא כשמיחה מדעתא דנפשי' אבל מה דאנן פסקינן דצריכה מיאון א"כ היא ממאנת שלא ברצונה רק דאנן פסקינן לה לכך ממילא צריכה גט ג"כ וז"ב לדעתי.

והנה בחידושי אמרתי ראיה לדברי התוס' בכתובות דף כ"ג הנ"ל מהא דאמרו בגיטין דף ב' לרבה הטעם לפי שאין בקיאין לשמה והקשו התוס' מ"ש דנקט לשמה טפי מכל הפסולין דהיינו מחובר וכדומה ובחידושי אמרתי הרבה דברים בזה וכעת נ"ל דבאמת כל הטעם דחשו שם משום לשמה ולא אמרינן סתם ספרי דדייני מגמר גמירי הוא משום דסמוך מיעוטא לחזקת א"א ולפ"ז קשה לכאורה הא כיון דעכ"פ הגט בידו א"כ הוה כמו זרק לה ספק קרוב לה דכתבו התוס' דעכ"פ אתרע החזקה ע"י הזריקה ומכ"ש כשמביא גט ואתה חושש על חשש דהרוב כנגדו והוא מיעוטא דמיעוטא וצ"ל דכיון דהחשש היא משום לשמה א"כ חיישינן שמא נכתב הגט שלא לשמה של זו א"כ מעולם לא אתרע חזקת אשת איש שלה ושפיר שייך סמוך מיעוטא לחזקה וימתק יותר לפמ"ש האחרונים בביאור כוונת התוס' בכתובות הנ"ל דכוונת התוס' דכל שהי' מקום שיהיה אתרע החזקה אף שלא אירע כן כגון בזרק ספק קרוב לה ובשעת זריקה הי' מקום שיהי' קרוב לה אז אף דאפשר שנפל קרוב לו מ"מ עכ"פ אתרע החזקה ע"ש ולפ"ז ה"ה כאן בכל החששות דמחובר וכדומה עכ"פ אף שיש להיות שנכתב במחובר עכ"פ סתם ספרי דדייני מגמר גמירי וא"כ מסתמא עשו בהכשר וא"כ עכ"פ אתרע החזקה אבל לענין לשמה אם חיישינן שמא נכתב לשם אחר' א"כ בגט זה לא אתרע חזקת א"א כלל וז"ב מאד אברא דעדיין יש לפקפק דאף בשאר חששות מחובר וכדומה לא שייך דאתרע חזקת א"א דזה דוקא שם כל דזרק לה קידושיה ספק קרוב לה שוב אתרע חזקת פנויה שלה אבל כאן דמיירי בשליח להולכה כל כמה דלא הגיע ליד האשה הרי חזקת א"א במקומו דיכול לחזור בו וא"כ לא שייך לומר דאתרע חזקת א"א ע"י הגט ושפיר שייך סמוך ומיהו כיון דעכ"פ בלשמה שייך יותר החשש דלא אתרע חזקת א"א כלל נקט משום לשמה וז"ב והרווחנו בזה ליישב דברי רש"י שכתב דבשליח להולכה קמיירי וכתב הר"ן דבשליח לקבלה ל"ש החשש דכבר נגמר הגט בקבלתו ועדיין צ"ב דכיון דחיישינן שמא יבא הבא ויערער גם בשליח קבלה שייך זאת ועפ"י ולפמ"ש א"ש דבש"ק דכבר נגמר הגט שוב ל"ש החשש ול"ש סמוך מיעוטא לחזקת א"א דהרי כבר אתרע החזקה דהרי נגמר הגירושין כבר בקבלתו ובזה אמרתי לישב קושית הפ"י מעבד דשוה לאשה לענין מוליך ומביא והרי העבד זכות הוא לו וש"ה דידי' הוה כשליח לקבלה ולפמ"ש א"ש דבעבד כיון דלשיטת רש"י קודם חזרה וכן הוא שיטת הרי"ף באמת דניהו דהאדון א"י לחזור אבל העבד אינו משוחרר עד שיגיע הגט לידו שוב הוה כשאר שליח להולכה דשייך לומר סמוך דעדיין לא אתרע חזקת א"א משא"כ בשליח לקבלה ממש ואף דגם בש"ק יש לומר כיון דחיישינן שלא נכתב לשמה לא אתרע חזקת א"א כלל מ"מ כיון דלולא החשש הלז הי' כבר החזקה נפסק מכל וכל שפיר שייך לומר דאתרע חזקת א"א עכ"פ כיון דהרוב מעיד כנגדו וז"ב מאד.

ובזה מיושב היטב קושית הפ"י שהקשה דלרבה כל גיטין הנכתבים ונתנים בחו"ל יש לחוש לחשש דלשמה ויהיו ח"ו כל הגיטין פסולין ולפמ"ש א"ש דבאמת אין כאן חשש דל"ש חזקת א"א דכבר נכתב וניתן הגט ודו"ק ובזה נפתחו לי שערי בינה בהא דאמרו אימר דאמרינן ע"א נאמן באיסורין בלא אתחזיק איסורא אבל בדבר דאתחזיק איסורא הו"ל דבר שבערוה ונדחקו חתוס' וכל הקדמונים דל"ל הצירוף בדבר שבערוה הא כל דאתחזיק איסור א"א אף שאינו דבר שבערוה לא נאמן ע"א וכן קי"ל בש"ע יו"ד סי' קכ"ו ובאמת שיטת הרשב"א דאף באתחזיק איסור ע"א נאמן ולפמ"ש א"ש דבאמת כל דהחזקה לא אתרע כלל א"צ לדבר שבערוה אבל כאן דאתרע החזקה שהרי הגט בידו בכה"ג הוה הע"א נאמן ולכך אצטריך לטעם דדבר שבערוה וז"ב ובזה אמרתי דבר נחמד לישב קושית התוס' דלמה אמר הטעם משום לשמה ולא מפני שאר חששות מחובר וכדומה ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הטעם דרבנן אצרכי' ע"כ הטעם דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה פחות משנים ומשום עיגונא הקלו ולפ"ז בשלמא כשאנו דנין על חשש מחובר א"כ בשעת מעשה לא מקרי דבר שבערוה דהרי אין אנו דנין על האשה אם היא מגורשת רק על הגט אם הוא כשר ואז הי' ע"א נאמן וכיון שנאמן ע"ז ממילא כשר ליתן לה דהרי האיסור בע"א הוחזק וכמ"ש רבינו דסוקלין ושורפין ע"י איסור שכבר הוחזק אבל לענין חשש לשמה אנו דנין אם נכתב לשם אשה זו וא"כ ע"ז אין ע"א נאמן דאתחזיק איסור וגם הוה דבר שבערוה לכך חיישינן לזה דע"ז לא הוחזק האיסור דאין ע"א נאמן כל דכבר אתחזקה בא"א וז"ב ודו"ק היטב ובאמת בטעם הדבר דאין ע"א נאמן באתחזיק האיסור נראה לפע"ד דהוא עפמ"ש הפ"י בסוגיא דגיטי דכל מה דע"א נאמן באיסורין דכתבו רש"י ותוס' דילפינן מוספרה לה יש לדחות דשאני התם דהיא בע"ד ושייכה בגווה מהראוי להאמינה דמסתמא לא נחשדו ישראל לעבור על איסור ח"ו במזיד אבל ע"א דלית ליה שייכות בגוי' ואינו רק דיבור בעלמא דבורא מקרי ואמר מעשה לא קעביד רק משום חזקה דא"א חו"ל לכך מהימן ע"ש ולפ"ז כיון דמשום חזקה דאין אדם חוטא קא אתינן עלה א"כ כל דאתחזיק איסור שוב אוקמינן חזקה נגד חזקה ושוב אין ע"א נאמן משום דלא שייכה בגוי' וז"ב ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דכתב רש"י דוקא שליח להולכה ולא שליח לקבלה ופירש הר"ן כיון דנגמר הדבר על ידו וכבר כתבתי למעלה שהדבר תמוה כמ"ש בפ"י דמה בכך מ"מ צריך בפ"נ ולפמ"ש א"ש דהנה בהא דאמרו בגיטין דף ס"ז גבי עדים דחיישינן שמא תשכור עדים דדיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי והקשה בתוס' מיבמות דף כ"ה דלא משני הכי וכתבו דדיבור שע"י נגמר הדבר וניסת לשוק עי"ז זה מקרי מעשה ע"ש ומעתה גם כאן בע"א דמחשבינן כל עדותו רק לדיבור בעלמא היינו דוקא היכא שאינו נגמר המעשה בעת אמירתו עד"מ שהוא אומר על חתיכה שאתחזיק בחלב שהוא שומן אבל מ"מ אפשר שיאכלנו או שלא יאכלנו אמרינן כיון דאינו רק ע"א דיבורא מקרי ואמרי וכמ"ש הפ"י אבל כאן שנעשה שליח לקבלה ע"י קבלה זו נגמר הגט והיא מותרת עי"ז וזה עיקר שליחותו שפיר נאמן ול"ש בזה דיבורא מקרי ואמרי אבל שליח להולכה לא נגמר על ידו רק דיבור בעלמא הוא שפיר צריך שיאמר בפ"נ וז"ב ובזה מיושב קושית הפ"י דבעבד כיון דעדיין לא נשתחרר ע"י הגט עד שיגיע הגט לעבד שפיר לא מקרי רק דיבור בעלמא ודו"ק היטב כי הוא חריף ע"ד פלפול אף שיש לפקפק קצת המעיין ימצא הדבר לאשורו. ובמ"ש למעלה יתישב קושיית הפ"י בהא דאמר בדף ג' אי ר"מ חתימה בעי כתיבה לא בעי והקשה הפ"י לפמ"ש התוס' בגיטין דף ס"ו דאף דלר"מ מצאו באשפה כשר מ"מ כשצוה לסופר פלוני וכתב אחר פסול וא"כ ניחוש שמא יבא ויערער בכה"ג ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דחיישינן לשמה הוא משום דע"ז לא אתרע חזקת א"א עדיין דאחר הוא שכתב ולא הוא ולפ"ז אם ניחוש שמא מצוה הוא לסופר פלוני לכתוב עכ"פ רצה לכתוב גט שוב אתרע חזקת א"א ולא חיישינן ושוב ע"א נאמן ובזה יש לישב קושית התוס' דלרבה יקשה הא ר"מ ס"ל דכשלא אמר בפנ"כ הגט בטל וקשה אמאי והא לא בעי כתיבה לשמה ולפמ"ש א"ש דכיון דרבנן אצריך ור"מ הא ס"ל דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים ג"כ הולד ממזר וא"כ הא חיישינן לר"מ שמא צוה לסופר פלוני וא"ל דל"ש חזקת א"א דאתרע כיון דעכ"פ יש חשש דרבנן שוב הגט בטל לר"מ דס"ל דכל המשנה ודו"ק. ומה שהקשיתי בסוגיא דקרנא דאמר צריכה גט וצריכה מיאון דהיאך מועיל הגט קודם שחלו הקידושין כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' רל"ז והובא בב"ש סי' מ"ם והמלמ"ל האריך בזה בפ"ו מגירושין ה"ו ע"ש וה"ה כאן כיון דחיישינן שמא יתרצה אח"כ שוב עדן לא חלו הקידושין ועכ"פ קשה הא דפריך אם גט למה מיאון דהרי י"ל דלכך הוצרך מיאון כיון שהיא או אביה יכולין לעכב א"כ כל שמיאנה הרי עכבה ול"מ ריצוי האב ושוב מועיל הגט וא"ל דהכי מקשה הש"ס דלמה לי מיאון דכל שתלך ותנשא אין לך מיאון גדול מזה ושוב לא מועיל ריצוי האב דז"א דהא צריך להיות המיאון והגט בבת אחת דאל"כ נחוש שמא בעת נתינת הגט עדן לא נתרצה ובין נתינת הגט לנשואין נתרצה ואז לא חל הגט למפרע ושוב ל"מ הנישואין שנשאת ולכך צריך גט ומיאון כאחת הנה לכאורה יפה הקשית ואחר החיפוש מצאתי בבית מאיר סי' ל"ז שהקשה כן ע"ש שהאריך בזה אך לפע"ד הי' נראה דלפמ"ש למעלה לישב קושית ההפלאה דאמאי לא מוקמינן בחזקת פנויה וכתבתי דכל דהי' קידושין רק שהספק על הריצוי זה אינו עומד נגד חזקת פנויה דמעשה קידושין הי' כמו דזרק לה קידושין ועכ"פ כיון דשמא יתרצה להבא ודאי אינו סותר החזקה כמ"ש הר"מ מיוני ובזה ל"ש מ"ש ר"ת דעל כל שעה ושעה איכא למימר שמא לא קידש דזה שייך אם הי' החשש על הקידושין אבל כאן שאין אנו דנין על מעשה הקידושין רק על הריצוי ובזה אינו סותר לחזקת פנויה דאתרע עכ"פ דיש לחוש כל שנתקדשה יתרצה האב ואטו בשביל חזקת פנויה שלה לא שייך לומר שמא יתרצה האב דבשלמא בספק על מעשה הקידושין שייך לאוקמא על חזקת פנויה ולא נתהווה מעשה חדשה אבל כאן לא נתהווה מעשה חדשה רק שרצון שלו נשתנה ומה ענין לחזקת פנויה שלה וכעין מ"ש המלמ"ל דבספיקא דדינא ל"ש לאוקמא על חזקתו דאטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הדין וה"ה בזה אטו בשביל חזקת פנויה שלה שבאמת אתרע שקבלה קידושין לא יוכל להיות שיסכים על הקידושין ובלא"ה יש לומר דבאמת כבר כתב הרמב"ן דחזקתו של זה ל"מ לזה כמו חזקת הקרובות ל"מ לחזקת פנויה שלה וא"כ ה"ה כאן ל"מ חזקתו שלא יתרצה אח"כ לחזקת פנוי' שלה רק אף לפמ"ש האחרונים דאין דברי הרמב"ן מובנים דמה ענין לחדש כן דבכמה מקומות מבואר דנותנין לזה חזקתו של זה כמו מקריבין בחזקת שהיא קיים וגם הגט כשר וכדומה מ"מ הנו"ב סי' וא"ו חלק יו"ד כתב דרק בחזקת פנויה דלא אלים כ"כ הוא שכתב כן הרמב"ן משום דסופה להתקדש וא"כ מכ"ש כאן דחזקת פנויה אתרע ובלא"ה יש לומר דבכה"ג שלגבה דידה דשייך חזקת פנויה אתרע החזקה דהיא קבלה קידושין רק דעל האב שייך לאוקמא שלא יתרצה בשביל חזקת פנויה שלה ואיך שייך לומר דלגבי דידה דחזקת פנויה לגבי עצמה לא יועיל דכבר אתרע ורק בשביל שיש לחוש שמא לא יתרצה יהי' מועיל חזקת פנוי' שלה אטו חזקת האב יועיל כל שלגבי דידה איתרע ובכה"ג כ"ע מודים דל"מ חזקתו של זה לזה וז"ב מאוד ולפ"ז כל שגרשה בודאי ל"ש חשש שמא יתרצה דשוב חזקת פנויה הדרא לדוכתא דהא שוב היא פנויה לגמרי ובכה"ג שוב אין לחוש שמא יתרצה האב דמוקמינן אחזקת פנויה וכל שהלכה ונשאת ל"צ למיאון והגט שפיר חל דכל דמוקמינן אחזקת פנויה שוב לא חיישינן לשמא יתרצה ושוב יכול לגרש דלא יחולו הקידושין כלל וז"ב ויש להאריך בזה ובלא"ה נראה דלפמ"ש המלמ"ל דע"כ לא כתב הרשב"א דלא חלו הגירושין קודם הקידושין רק בקדשה לאחר שלשים יום דנשתנה מכל תנאים שבעולם אבל בשאר תנאים דעלמא אפשר דחל אף במחוסר מעשה וא"כ מכ"ש בתנאי שאינו מחוסר מעשה וכאן שהחסרון הוא רק בריצוי וא"צ שום מעשה רק ריצוי בלבד אפשר דמועיל אליבא דכ"ע וגם יש לאוקמא להאב בחזקתו דכשם דלא נתרצה עד עכשיו לא יתרצה עוד ובפרט שהיא כבר קבלה גט למה יתרצה וכי חשוד לקלקלה בחנם ועיין ר"ן דנדרים דף פ"ה שכתב כיוצא בזה והנה מקור הדברים של הרשב"א הוא מדאמרו דהאומר כתבו גט לארוסתי לכשאכנסה אגרשנה כשר והאומר לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה אינו כלום הרי דכל שלא חלו הקידושין ל"ש הגירושין ובאמת לפמ"ש הרמב"ם הוא משום דאינו לשמה וביאור הדברים נראה לפע"ד כיון דבעינן שיהי' מוכח מתוך הגט שכותב לשמה וא"כ בשלמא כל שיש לו איזה שייכות שייך לשמה אבל כל שהוא אשה דעלמא ואטו אחת היא ששמה כשמה וא"כ לא מבורר על איזה כיוון דבשלמא כשארסה א"כ הרי מבורר היטב דלה כיוון דאין אדם מגרש אשת חברו או פנויה דעלמא אבל כל שזו ג"כ לא נשאה א"כ אינו מבורר בעת הכתיבה אם היא אשתו ולכך בכל התנאים דעלמא ג"כ אינו מבורר בעת הכתיבה אם חלו הקידושין ובאמת שיש לחלק דשם לא הי' לו שום שייכות אבל כאן כל שיהי' מקום שיתקיים התנאי אפשר דמקרי איזה שייכות מ"מ כל שיש לחוש שמא יתקיים או לא יתקיים הרי כעת אינו מבורר ובזה החילוק דבתנאי שאינו מחוסר מעשה וממילא יתקיים אפשר דיוכל לגרש וחל הגט וז"ב מאד ובלא"ה נראה לפע"ד דבר חדש בטעם הדבר דל"מ לגרש קודם הקידושין דהנה מהרש"א בגיטין דף ע"ה הקשה דאיך מועיל לגרש בע"כ הא כתיב ונתן בידה וא"כ בעינן נתינה ברצון ונתינה בע"כ ל"ח נתינה וכתב דהאשה משועבד' לו וא"י לעכבו שלא יסלק בשעבוד מעליו ולפ"ז זהו כל שכבר ארסה והתחיל עכ"פ השיעבוד דבידו לכנסה אבל כל שלא ארסה כעת אינה משועבדת לו עדן ואיך יכול לגרשה ודלמא אח"כ לא תתרצה ונמצא הגט הזה לא ניתן לגירושין ובכה"ג פסול דהרי באמת בלא"ה צ"ב דהיאך יכול לכתוב לכשאכנסנה אגרשנה דבעינן וכתב ונתן יצא זה שמחוסר מעשה הכניסה וכדדרשי יצא זה שמחוסר קציצה וצ"ל כמ"ש האחרונים ראיה מזה להר"ן דכל דאינו מחוסר בגוף הגט ענין שפיר מקרי וכתב ונתן ועיין בשו"ת נט"ש סי' פ"ו ולפ"ז כאן דמחוסר נתינה דשמא יהי' בע"כ ול"ש נתינה וא"כ בודאי פסול וז"ב מאד ובזה מיושב היטב מה שהקשה בקצה"ח ובא"מ סי' ל"ה בהא דאמרו לכשאקחך הרי אתה קנוי לך מעכשיו והא בגט שחרור בעי לשמה ובאמת שגם התוס' ביבמות דף נ"ב הרגישו בזה ופירשו לשיטתם אבל לשיטת הרמב"ם קשה ולפמ"ש א"ש דבעבד דהמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור או שצריך גט שחרור עכ"פ א"צ נתינה לידו לענין גוף ההקנאה וא"כ שוב יכול לשחרר קודם שקנהו וז"ב ובזה מיושב קושית התוס' בקידושין דף ס"ג דלמה נקט קנוי לך מעכשיו הא לרבי א"צ מעכשיו ולפמ"ש א"ש דרבותא קמ"ל דאף דקנוי מעכשיו ואז אין לו שעבוד וה"א דל"ש נתינה בע"כ קמ"ל דבעבד א"צ נתינה לידו רק לשמה בלבד ולא גרע מהפקירו וז"ב ומן האמור הן נסתר מחמתו קושית הבית מאיר הנ"ל דהנה בס' בית הבחירה הביא בשם הנימוק"י בחידושיו לשבועות דהא דנתינה בע"כ ל"ח נתינה כל שרצה אח"כ קנה למפרע ולפ"ז שם דקבלה הגט ונתרצת אח"כ בהגט שהלכה ונשאת ל"ש בזה נתינה בע"כ וא"כ שפיר מקשה למה צריך מיאון וז"ב ודו"ק ומצאתי בשעה"מ פ"ז מאישות הי"ב שכתב להקשות על הרשב"א מהא דאמרו בגיטין דף פ"ב אפשר דמנסבא היום ומגרשה למחר ומקיים תנאי וקשה דא"כ האיך חל הגט קודם קיום התנאי ע"ש ולפמ"ש א"ש דשם ל"ש נתינה בע"כ דהוא מסלק שעבודו ובכה"ג מועיל והמעיין היטב ימצא שמיושב כל קושיות השעה"מ שם גם הספק שלו וכעת לא נפניתי להאריך ולבאר והמעיין ימצא הדברים מכוונים.

והנה שאלני הרב המופלג מו"ה פייביל שרגא מבוטשאטש בהא דאמרו בקידושין דף סמ"ך האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז הרי היא מקודשת ובלבד שיתן ונחלקו ר"ה ור"י דר"י אמר לכשיתן ואמרו דא"ב פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר והקשה בריטב"א ת"ל דכל דקבלה קידושין מאחר צריך לחוש לקידושיו כמו באשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר וע"ז שאל דמה קושיא הא כל הטעם שחיישינן דנתגרשה מראשון דאל"כ אין מעיזה בפני' לומר גרשתני וא"כ כאן דהי' על תנאי ולא יוכל לגרשה ושוב אין ראיה ממה דפשטה ידה והנה יפה שאל אבל לפענ"ד דשפיר יש לחוש דהרי קי"ל באהע"ז סי' ל"ח דיכולה למחול כל התנאים שמתנה לטובתה והוה כאלו אמרה הריני כאלו התקבלתי ואם כן שפיר כל שקבלה יש לחוש דאפשר דמחלה התנאי ונתקדשה בעת מחילת התנאי לגמרי ושפיר קבלה גט (ובזה י"ל הא דלא אמר גבי גרשה הנ"מ בפשטה ידה משום דבגירושין דלצעורה קא מכוין א"כ ל"מ מחילת התנאי ושוב קשה קושית הריטב"א דת"ל דבלא"ה חוששין לקידושי שני דמסתמא גרשה ראשון דאל"כ לא היתה מעיזה) אחר כמה שנים מצאתי במהרי"ט בחידושין על הרי"ף לקידושין פ"ק גבי נתן היא ואמרה היא שכתב הרי"ף דהוה ספיקא דרבנן והר"ן כתב דמדאורייתא מוקמינן אחזקת פנויה וכתב המהרי"ט דל"ש חזקת פנויה כל שכבר קבלה קידושין והביא דברי התוס' הנ"ל בכתובות שמביא הפ"י ראיה מזה דאתרע חזקת פנויה ומ"ש התוס' דאין להתירה לכתחלה היינו אף מה"ת דאין להתירה לכתחילה כיון שאתרע חזקה רק שאם נשאת לא תצא שאין בכך להוציאה מתחת בעלה אם לא היכא דאתחזיק איסורא כגון בתרי ותרי אבל הכא ניהו דאתרע חזקת היתר אבל לא אתחזיק איסור ואף דאמר כן שחזקה קמייתא אתרע וכו' והדברים מבוארים כמו שהבין הפ"י בדברי התוס' דכל שפשטה ידה וקבלה קידושין או שזרק לה קידושין ספק קרוב לו או לה שפיר אתרע מה"ת חזקת פנויה ואם הי' רואה הפ"י דברי המהרי"ט אלו הי' שמח בלבבו שמצא תנא דמסייע לו ולפע"ד כוונת המהרי"ט דע"כ לא שייך חזקה קמיתא רק אם הענין השתנות בא ע"י מקרה שבגוף שנתחדש ריעותא בגוף בזה שייך לומר דאתרעי הגוף השתא והשתא הוא דחסר ומשום דאוקמא אחזקת הגוף הקודם אבל חזקת פנויה דאינו בעצם הגוף ורעותא דחזקת פנויה על ידי הקידושין אינו ענין שינוי בגוף רק מקרה מבחוץ שנתקדשה א"כ זה אינו ריעותא בגוף דנימא דנימא דהשתא הוא דאתרעי ולכך בכל ספק בקידושין לא שייך חזקת פנויה וז"ב כשמש לדעתי ובזה מובן היטב מה שחילק המהרי"ט בין לכתחלה לדיעבד דבשלמא להנשא שפיר אמרינן דאתרע חזקת פנויה ע"י מקרה ספק שנולד מבחוץ אבל באם נשאת שפיר לא תצא דניהו דאתרע חזקת היתר אבל לא אתחזיק איסורא ואין כח בזה להוציאה מתחת בעלה מספק דבאמת הי' לה חזקת פנויה וחזקת היתר לבעלה הלז ורק שאתרע וחיישינן בספקו מה"ת אבל אין בידינו להוציאה מתחת בעלה בספק לבד כל שלא אתחזיק איסור וגם נראה כיון דכאן לענין בעלה יש לה חזקת היתר ע"י חזקת פנויה שהי' לה מקודם ולענין חזקת היתר היא בגופה ממש ורק שאנו מסופקים אם אתרע חזקת היתירה ולענין חזקת היתר שפיר יש לומר דהשתא היא דאתרעי דבזה ל"ש סברתי דהוא ספק מבחוץ והבן וראיתי באבני מלואים סי' כ"ז ס"ק י"א שכתב על דברת המהרי"ט הלז דדבריו תמוהים דמעולם לא נשמע בספק איסור שיהי' חילוק בין לכתחלה לדיעבד באיסור תורה ובמחכת"ה לא הבין כלל דברי המהרי"ט שהם דקים וגם מ"ש המהרי"ט דבנגע שאני דאיכא למימר השתא הוא דחסר ועד השתא היתה בחזקתה והבין בא"מ שם דנגע לא אמרינן דאתרע וע"ז השיג מדברי התוס' חולין דף יו"ד ד"ה ודלמא שכתבו דחזקה דנגע אתרע מקרי ע"ש במחכת"ה חשד למהרי"ט מאורן של ישראל שלא ידע דחזקה דנגע אתרעי שהרי אשתכח השתא חסר אבל באמת כוונת המהרי"ט דבשלמא בנגע דהריעותא הוא בגוף הנגע א"כ מהראוי לומר דהשתא הוא דאתרעי אף שראינו ריעותא לא נתחדש ענין ההשתנות עד עכשיו אבל בחזקה דפנויה נתחדש הריעותא ע"י מקרה מבחוץ שפיר חיישינן ולא מקרי חזקת פנויה דאמרינן דמקודם אתרעי וז"ש המהרי"ט ואעפ"י דאמרינן דחזקה קמייתא אתרעי שהרי אין חזקה זו כשאר חזקות שלא אתרעי דילפינן בפ"ק דחולין וכו' דלמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא וכ"ת התם נמי אורעא שהרי חסר לפניך התם דאיכא למימר השתא הוא דאתרעי וכו' הנה מבואר דמ"ש דל"ד דכל החזקות שאתרעי הוא בעצם הענין משא"כ במקרה מבחוץ ודו"ק ואם גם הפ"י כוון לסברא זו או לא עכ"פ הדבר נכון בעצמותו אברא דלפמ"ש דכל דהוא ענין מבחוץ וכבר נעשה המעשה רק שהספק בהקידושין אם הוה קידושין או לא ל"ש לאוקמא אחזקת פנויה א"כ צ"ב בהא דכתבו התוס' בקדושין דף ע"ט ד"ה קדשה שהקשו דאמאי לא איפלגו רב ושמואל בקדשה אביו גרידא וכתבו דבהאי מודה שמואל דאינה מוקדשת דמוקמינן אחזקת פנויה ולפמ"ש כיון דהי' כאן קידושין רק שהספק אם הי' בעת שהיתה ברשות האב או לא ל"ש השתא הוא דאתרע שהרי זה ספק מבחוץ ול"ש חזקת פנויה אמנם נראה דע"כ לא אמרינן דכל שהיא ספק מבחוץ לא תלינן בהשתא הוא דאתרעי רק כל שעל כעת אין לנו ספק והוא כעת בודאי אתרע והיא מקודשת עכשיו רק שהספק מתי אורעי החזקה אם השתא או עוד מקודם שפיר אמרינן דעד השתא לא אתרעי בריעותא בעצם וכל שהוא ענין מקרה מבחוץ אמרינן דאתרעי מקודם אבל כאן דכמו שהיא כעת יש חזקת בוגרת ואם הי' כמו שהיא כעת ודאי ל"ש הקידושין רק דאנן מספקינן שמא בעת שקדשה לא היתה בוגרת א"כ הספק על חלות הקידושין וכל שהי' קודם כמו שהיא כעת לא אתרע' כלל חזקת פנויה פשיטא של"ח שמא הי' מקודם שהיתה בוגרת דהא הספק אם הי' חלות כאן לקידושין ואם נימא הרי בוגרת לפנינו תו היתה בוגרת בעת חלות הקידושין ושוב שייך חזקת פנויה דאנו מסופקין אם הי' חלות כלל לקידושין ובזה מיושב מ"ש התוס' והרי היא בוגרת לפנינו ועיין במקנה שהקשה למה לא סגי בחזקת פנויה בלבד ולפמ"ש א"ש דחזקת פנויה ל"ש כל שהי' כאן קידושין רק דכיון שהרי היא בוגרת לפנינו שוב שייך כאן חזקת פנויה וכמ"ש אבל כל שקדשה עצמה ג"כ שוב בודאי אזלא חזקת פנויה ושוב ל"ש כלל חזקת פנוי'. וראיתי במקנה שהקשה דא"כ כל עדות בפ"ע הו"ל חזקת פנויה ולא הו"ל עדות והו"ל חצי דבר ולק"מ לפענ"ד דל"ש חזקת פנויה בזה דבאמת כל שהעידו עדים שנתקדשה הרי הועילו דאתרע חזקת פנוי' רק דיש מקום לומר דהרי בוגרת לפנינו אבל הם הועילו בעדותם וגם ראו כל מה שיכולים לראות ופשיטא דהוה כלו דבר ולא חצי דבר ודו"ק ובזה מיושב היטב הא דאמרו אילימא בתוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו השתא הוא דבגרה ופירש"י דהרי בחזקת נערה היא עומדת וקשה טובא דמה פשיטא ליה כ"כ להקשות דלמא חזקת פנויה אף דנתקדשה לעצמה מ"מ בעת הקידושין הי' לה חזקת פנויה ומה שהיא בוגרת לפנינו אלים מחזקת נערה ועי' מהרש"א ופ"י שהאריכו בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת חזקת פנויה ל"ש כלל שכיון שנתקדשה בודאי רק דאנן מסופקים אימתי היתה י"ל דאתרעי מקודם חזקת פנויה וכאן ל"ש דהרי היא בוגרת לפנינו וא"כ כעת אין שום חשש כלל דז"א דגם על כעת יש לדון דהשתא היא דבגרה כיון דבתוך ששה יש מקום חלות לקידושין וכמ"ש וז"ב ודו"ק היטב.

והנה בהא דאמרו ביומא דף י"ג דכניס לה ופריך א"כ הו"ל שני בתים ומשני דמגרש לה וכו' ע"מ שתמות וקשה טובא דממנ"פ אימתי מגרש לה אם מגרש לה לאחר שכנסה הא עכ"פ כנסה ועובר על בעד ביתו ולא בעד שני בתים ואין נ"מ בין זמן מועט למרובה וע"כ דמגרש לה קודם והרי הוה גט קודם לקידושין דל"מ אך נראה דלהש"ס דילן דמקדש לחוד לא סגי עד דכנסה א"כ י"ל דכותב לה הגט קודם הכניסה דאז יכול לגרשה דלפי הטעם של הרשב"א דהוה כאומר כתוב גט לכשאכניסנה אגרשנה והרי בארוסתו יכול לגרש כדאמרו ביבמות דף נ"ב כיון דהוה בת גירושין וא"כ שפיר יכול לכתוב הגט קודם שכנסה ובזה נראה לפע"ד לישב מה דקשה לי טובא בהא דאמרו דמגרש לה ע"ת וכו' וקשה הא בתנאי ע"מ שייך ברירה וא"כ נימא דאין ברירה ובשו"ת ש"א סי' צ"ג האריך להקשות דאמאי לא יתנה בפשיטות שמקדשה ע"מ שתמות חברתה ומ"ש בזה דבכה"ג א"ב כיון דאמר ע"מ והביא דברי הר"ן פרק כל הגט בשם הרמב"ן שכתב דבע"מ שימחה מקודשת ולא בע"מ שירצה וביאר היא הטעם משום דא"ב הוא דווקא בקום ועשה ולא בשב וא"ת ולכך בע"מ שתמות הוה א"ב דהוה קום ועשה משא"כ בע"מ שלא תמות ונפלאתי על דבריו דא"כ בתחלת הסוגיא דהוה בע"מ שתמות אמאי לא מקשה דהא א"ב ובאמת גוף חלוקו של הרמב"ן נראה לפע"ד דאינו כמו שחשב הש"א החילוק בין קום ועשה לשב וא"ת אבל הרמב"ן לשיטתו דס"ל דיש לחלק בין מתנה על דבר אחד לבין שני דברים וע"ז כתב דא"כ בע"מ שירצה אבא דהו"ל מתנה בד"א ומועיל וע"ז כתב דשם דתלוי במחשבתו ודבר המסור ללב לא אמרינן דרצה בתחלה ע"ש ולפ"ז שפיר כתב דכל שאמר ע"מ שלא ימחה א"כ אינו תלוי בלבו וצריך למחות בפה שוב שייך לומר כיון דמתנה על דבר אחד ל"ש ענין ברירה וז"ב כשמש ולפ"ז בשאר דברים דלא תלוי במחשבתו אין נ"מ בין קום ועשה לשב וא"ת רק במתנת על דבר אחד ל"ש ענין ברירה בזה וא"כ גם במתנה ע"מ שתמות ל"ש ענין ברירת אך אכתי יקשה דא"כ בהא דמוקי הש"ס דהתנה ע"מ שתמות אחת מכם שוב שייך ענין ברירה אף להרמב"ן אך נראה דל"ש בזה כלל ענין ברירה דכל ענין ברירה הוא משום דכל שמתנה תנאי שאין בידו אמרינן דלא הוברר למפרע ומעיקרא לא גמר בדעתו וכמ"ש רש"י דפוסח על שתי סעיפים ומה שרצה הש"ס לחלק בין תולה בדעתו לתולה ביד אחרים דשם ל"ש דלא גמר בלבו דמנא ידע ומאן דלא מחלק ס"ל דלא גמר בדעתו אף שאינו תלוי בידו אך זה בכל התנאים דעלמא וכדומה אבל כאן דהוא מוכרח לגרש כדי לקיים מצות הבורא וגם מה דנשאה באמת לא נשאה רק לקיים מצות הבורא וכפר בעדו ובעד ביתו ודלמא תמות אשתו ונעדר הכפרה א"כ פשיטא דכל שנגמר הדבר כן דבודאי שייך לומר דהוברר מעיקרא דהא הוא באמת לא קדש וגרש רק שתתקיים מצות התורה ויהיו מכפר בעדו ובעד ביתו א"כ ודאי גמר בדעתו כן והש"ס לא מקשה רק דדלמא לא תמות ויהיו לו שתי נשים אבל כל שתמות ויתקיים מצות התורה ל"ח לברירה וז"ב כשמש לפע"ד ובלא"ה יש לומר דבאמת ל"ש ענין ברירה בזה דהא עיקר ההקפדה שלא יהיו לו שני בתים ולא יוכל לכפר וא"כ קמי שמיא גליא דבשלמא מה שתלוי בדעתו שייך ענין ברירה אבל הכא עיקר ההקפדה שתתקיים מצות כפרה והרי קמי שמיא גליא וא"כ שפיר יכול לכפר וז"ב וא"ל דאכתי אסור משום אשה אחת ולא שתים דז"א דהא הש"ס לא מקשה רק משום וכפר בעדו ולא בעד ביתו וע"כ כמ"ש בתשובה אחת לישב באורך ואכ"מ. ובגוף הדבר דהקשיתי דהוה הגט קודם הקידושין יש ליישב דמקדש ג"כ ע"ת וא"כ בשעת שיחול הגט אז כבר תהי' מקודשת וכמ"ש השעה"מ ועכ"פ מ"ש נכון ובזה מיושב מה דאמר ביורושלמי דמקדש לה ביוה"כ והקשה הירושלמי דהו"ל כקונה קנין בשבת ומשני דאין שבות במקדש וקשה הא לפמ"ש הכ"מ כל שיכול לעשות מע"ש אינו דוחה שבות וא"כ כאן דיכול לתקן כדאמרו בש"ס דילן ולמה נתיר לקדש ביוה"כ ולפמ"ש י"ל דבאמת הוה גט קודם הקידושין ורק דכל דכבר קדשה יכול לגרשה וכמ"ש ולפ"ז הירושלמי לשיטתו דס"ל דכל דמקדשה מקרי שני בתים וכדאמרו יקדש מאתמול א"כ הו"ל ב' בתים ושוב אין מקום שיעשה כדאמר בש"ס דילן וע"כ דמקדשה בויה"כ וכל שלא חל רק אז ל"צ לגרשה ודו"ק היטב כי הוא חריף ולפמ"ש הש"א שם יש חילוק בין שאכניס אני ובין שלא תכנס דבאשה שאין בידה ליזהר ואשה אינה זריזה צ"ל דוקא שלא תכנס משא"כ באיש ובכה"ג דזריז דאף שתכנס מועיל ודו"ק ודברי הש"א שם במ"ש דלכך ל"מ שיקדש ע"ת אם תמות דמה תעשה האשה איך תתכפר ע"ש שהאריך בזה הוא תמוה דהא בירושלמי אמר מפורש דמקדש ביוה"כ ומה תעשה האשה וע"כ דכל שלא היתה אשתו הי' לה דין ישראלית ויש לי עוד הרבה הערות ומצאתי בש"י ביומא י"ג שהעיר קצת בזה וע"כ קצרתי והנה במ"ש דברי הירושלמי דאין מקום לגרשה אח"כ כיון דכבר עבר אין להקשות דלהירושלמי כל שמקדש לה שוב יכול לגרשה וכמ"ש לעיל ומשום אשה אחת ולא שתים אינו עובר עד שישאנה אך נראה דלהירושלמי דמקרי ביתו בקידושין לבד ממילא מגו דחשיבא ביתו בקידושין לבד גם לענין אשה אחת ולא ב' עובר וכעין מ"ש הגהמ"ר פ"ק דחולין לענין קשר דמגו דחשיב קשר לענין תפילין חשיב ג"כ קשר לענין שבת אבל לש"ס דילן דכל כמה דלא כניס ל"ח ביתו א"כ ממילא גם על אשה אחת ולא ב' אינו עובר דהא אינה אשתו עדן ובאמת לשון הרמב"ם פי"ז מא"ב היא דוקא שלא ישא שתי נשים ולא קדושין לבד וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות דאינו עובר בקידושין לבד וכש"ס דילן ודו"ק.

וכמ"ש למעלה דכל שהתנאי מוכרח ל"ש ברירה לכאורה יש להקשות בהך דלוקח יין מבין הכותים דהתנאי מוכרח כיון דאין לו כלי להפריש והוא רוצה לשתות יין ואפ"ה תלוי בברירה ויש לחלק דשם עכ"פ התנאי אינו מוכרח דלא ישתה כלל וגם על אותן שתי לוגין דלהנצל מאיסור יכול להיות שאותן לוגין ששותה יהי' תרומה והוא ישתה אחרים ולזה שייך ענין ברירה ודו"ק.

ודרך אגב ארשום מה שחידש הקצה"ח סי' ס"א דכל שלא אמר מתחלה לאיזה שארצה אקדש או אגרש לא מועיל אף למ"ד יש ברירה ועיין בח"מ סי' מ"א ולפע"ד הרבה מבואר במה דאמרו בביצה דף מ"ם כאן ברועה אחד כאן בשני רועים וביאר הר"ן דכל שלא בירר לאיזה מהרועים אף שלמחר מסר להרועה ל"מ והרי שם קאי דאי נימא שיש ברירה בדרבנן יעו"ש וע"כ דבזה ל"מ אף למ"ד יש ברירה גם מ"ש הקצה"ח דברירה תלוי אי מועיל מקנה דבר שלב"ל ולר"מ מועיל ברירה וכן כתבתי ביד שאול סי' רכ"ד בשם ר"ת בספר הישן הגדול ק"ל דא"כ איך מפלפל הש"ס אי רב ס"ל ברירה והא רב ס"ל כרבי ור"מ דאדם מקנה דשלב"ל כדאמרו ביבמות צ"ג וצ"ע.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף