שואל ומשיב/א/ב/צו

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן צו   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין נישואין בחוה"מ נשאלתי היום תרט"ז באיש שהוא רופא בצבא החיל המלך יר"ה ויש לו התמנות ושם התואר אפיציר והוא איש יהודי ואין לו רשות לישא כ"א ברשיון ממקום הגבוה לפי משפטם צריך להמתין על רשות ממקום הגבוה ואם עבר יעבור על זה עונשו גדול והנה יש לחוש שמא יבא הרשיון בחוה"מ הבע"ל ונשאלתי אם יהיו מותר לו לעשות הנשואין בחוה"מ והנה הוא דין מפורש בש"ע וטור או"ח סי' תקמ"ו דאין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין והנה נעל בפנינו מבלי מצוא שום היתר אמנם להיות דרכי לעיין בשרשי הדין אמרתי לתת לב ועין ומצאתי בדברי רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל ראש המדברים בכל מקום איזה סתירות והנה ז"ל בהלכות יו"ט פ"ז הלכה ט"ז ואין נושאין נשים ולא מיבמין במועד כדי שלא תשתכח שמחת החג בשמחת הנישואין אבל מחזיר את גרושתו ומארסין נשים במועד ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין ולא סעודת נישואין שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג וכתב הה"מ דפסק כרבה בר הונא מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו ורב ס"ל הכי ובאמת שתחלת דברי רבינו מורים כן אבל בסוף דברי' כתב שלא יערב שמחה אחרת בשמחת החג ואם כן כתב טעמיה דשמואל וביותר תימא שבפ"י מאשות הלכה י"ד כתב בזה"ל מותר לארס בכל יום חול אפילו בט"ב וכו' אבל אין נושאים נשים לא בע"ש ולא באחד בשבת וכו' ואצ"ל שאסור לישא אשה בשבת ואפילו בחוה"מ אין נושאין נשים כמו שביארנו לפי שאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת הנה לא כתב רק טעם של שמואל לבד ולא טעמו של רב והדבר צריך ביאור ובהחפזי לא ראיתי מי שיתעורר בזה אמנם לפע"ד נראה דהנה הנ"מ בין שמואל לרב נראה לפע"ד הוא בנשואין בלי סעודה דלשמואל דמשום דאין מערבין שמחה בשמחה אם כן אפשר דדוקא בסעודה הוא דאסור וטעמא כיון דילפינן משלמה ושם היו נישואין או מיעקב כדאמרו בירושלמי מלא שבוע זאת ושם מבואר דהיה משתה אבל בלא סעודה שרי אבל משום ושמחת בחגיך ולא באשתך אפשר דאסור גם בלי סעודה דאינו שמח בחגו רק באשתו וראיתי במג"א ס"ק א' שכתב להיפך דושמחת בחגך ולא באשתך והיינו שמחת החג דהיינו בשר ויין יהיו בחגך ולא באשתך ובלי סעודה מותר אבל לשמואל משום ערוב שמחה בשמחה אסור אף בלי סעודה והוא תמוה לפע"ד דמלבד דפשטת ושמחת בחגך ולא באשתך משמע בשמחת נישואי אשתו ולא בהסעודה וגם הרמב"ם כתב שלא תשתכח שמחת החג משמע דנשתכח לגמרי וגם בלא"ה תמוה דהרי הוא כתב ליישב דברי התוס' כתובות דף מ"ז ד"ה דמסר ובתוס' כתבו בזה"ל אע"ג דאמר במ"ק ושמחת בחגך ולא באשתך דאין נושאים נשים בחוה"מ משום דאין מערבין שמחה בשמחה ודרשה גמורה הוא וכו' וע"ז כתבו או נישואין בלי סעודה ומשמע דגם אם הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ג"כ מותר בנשואין בלי סעודה הן אמת דדברי התוס' ג"כ תמוהים דערבבי הטעמים דלרב הטעם משום בחגך ולא באשתך ואין צריך לטעם דאין מערבין שמחה בשמחה ואם בשביל דאין מערבין הרי למדו משלמה ולמה ליה לחדש ושמחת בחגך ולא באשתך ובשטה מקובצת מבואר קושית התוס' דוקא לטעם דושמחת בחגך ולא באשתך ולא כתב שם הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ולדברי השטה מקובצת דברי המ"א נכונים אך לפע"ד דסברת רב ושמחת בחגך הוא האיסור משום דבעינן שמחת החג ולא שישמח באשתו ואם כן אפילו בלי סעודה מהראוי לאסור אמנם נראה דלזה כתב הרמב"ם כדי שלא תשתכח שמחת החג והיינו דבלי סעודה לא ישתכח שמחת החג דמכל מקום ע"י הסעודה יזכרו שהוא יו"ט ואין שמחה אלא בבשר אבל כשיעשה סעודה לא יזכור כלל שמחת החג אבל לטעם דאין מערבין שמחה בשמחה נראה לפע"ד דא"ש דברי המג"א דאף בלי סעודה אסור דמכל מקום אין לבבו פנוי לשמחת החג כל כך וכמ"ש התוס' במ"ק ד"ה לפי ואני מוסיף דלפמ"ש הראב"ד פ"ז מפרה דאדם העושה שני ענינים אי אפשר לכוון לשניהם ביחד והוא הדין כאן אבל מדברי הרמב"ם נראה בהיפוך שהרי כתב דאין נושאין נשים כדי שלא תשתכח שמחת הרגל ולא הזכיר סעודה אבל על מה שאסור סעודה כתב שאין מערבין שמחה בשמחה ולפע"ד רבינו מפרש דבאמת גוף הנישואין הוא השמחה שמשכחת לו שמחת הרגל אבל באם אסורה לבעול כגון שהיא נדה וכדומה זה אין אסור משום ושמחת בחגך והוא אסור משום הסעודה שאין מערבין שמחה בשמחה ואף דהרמב"ם פסק דחופת נדה לא הוה חופה היינו שהיתה נדה בשעת נישואין אבל בהיתה נדה אח"כ מועיל ועיין באהע"ז סי' ס"א בח"מ וב"ש שם ואם כן על זה הוצרך הטעם דאין מערבין שמחה בשמחה ולפי"ז נראה לפע"ד דכל שהיא נדה ואסור לבא עליה וגם בלי סעודה ליכא איסור להרמב"ם ובזה נראה לפע"ד דמ"ש התוס' דנשואין בלי סעודה שרי היינו כשימסור אותה בעת נדתה דאסורה לבעול וליכא שמחה כל כך ואף דחופת נדה לא חשיבה חופה הא לרב קיימינן שם ורב ס"ל יש חופה לפסולות ואף דהר"ן והלח"מ מחלקין בין חופת פסולות לחופת נדה אבל התוס' לשיטתייהו דס"ל חופת נדה חשיבה חופה ושפיר כתבו דנשואין בלי סעודה שרי ודו"ק ובזה אתי שפיר מה דרבינו בפ"י מהלכות אישות כתב הטעם דאין מערבין שמחה בשמחה משום דשם מיירי מאיסור סעודה דלכך אסור בע"ש ואחר השבת מגזירת שמא ישחוט בן עוף ואם כן על זה שפיר כתב דאין נושאין נשים במועד שנאמר מלא שבוע זאת ולכך הביא טעם הירושלמי דשם היה ביאה וסעודה ובשלמה הי' סעודה בלי נישואין ודו"ק.

והנה המ"א כתב דקי"ל כמ"ד אין מערבין שמחה בשמחה וכ"כ בס"ס תרצ"ו ובאמת לא ידעתי מהיכן משמע ליה זאת ואדרבא הלכה כרב באיסורי וע"כ מהראוי לפסוק כטעמיה דרב ובפרט דטעמיה דרב הוא דרשה גמורה ושמחת בחגך ולא באשתך וע"ז כתבו התוס' בכתובות דדרשה גמורה היא ולא על אין מערבין שמחה בשמחה דל"מ אם נלמד מקרא דשלמה אינו רק סמך בעלמא וגם מיעקב מלבד דאין למדין דבר מקודם מ"ת והארכתי בזה בתשובה אחרת אף גם דעכ"פ אינו רק סמך בעלמא דאין עושין מצות חבילות חבילות ולפ"ז נראה לי ברור דאם היא נדה לא שייך טעמיה דרב ויהי' מותר כשלא יעשה סעודה ובזה נראה לפע"ד דלכך מחזיר גרושתו מן הנשואין מותר משום דאינו שמחה לו כ"כ והחיבת ביאה לא שייך כל כך שכבר הכירה וא"כ שוב לא שייך לרב האיסור כ"כ אך הטור באהע"ז סי' ס"ד כתב טעמי' דשמואל לאו משום פ"ו ועיין ברשב"א שהובא ביתה יוסף סי' תקמ"ג שם מבואר גם כן דעיקר הקפידא הוא בשביל הנישואין והסעודה אינו רק טפל לבד להנשואין יע"ש וזה כדברי ועיין מהרש"א בכתובות שם דכתב דנישואין בלי סעודה אינו רק דרבנן אבל לפע"ד לרב עיקר הקפידא על הנשואין וסעודה אינו רק טפלה וכמ"ש ובזה יש לומר הא דכתב הרמב"ם פ"י מאישות דיש לאדם לישא נשים רבות כלפע"ד כיון דעושה לכל אחת ואחת שבעת ימי המשתה שוב יוכל לישא כל אחת ובלבד שלא יבעול רק כל אחת בימי המשתה שלה דבזה לא שייך לא טעמיה דרב ולא טעמיה דשמואל ובזה מיושב מה שהקשה במקנה בהל' קידושין סי' ס"ב מיעקב דכתיב מלא שבוע זאת ולא נשא רחל עד אחר כלות שבעת ימי המשתה ולפמ"ש א"ש דהא קודם מ"ת הי' להם דין ב"נ ורק בעולת בעל יש להם וא"כ לא היה רשאי לישא דקידושין לא הי' רק בביאה וזה אסור משא"כ לדידן יכול לישא ויבעול כל אחת בזמן משתה שלה ודו"ק ועיין בבית מאיר שם ומצאתי שהרגיש גם כן בדברי הרמב"ם שכתב שתי הטעמים של רב ושמואל ולפע"ד מחוורתא כמ"ש וע"כ נראה לפע"ד דאם היא נדה ואינו עושה סעודה לא אכפת לן כנלפע"ד ועדיין צ"ע עוד נראה לי להעמיק בדבר דהנה לכאורה צריך ביאור הא דאמר רב ושמחת בחגך ולא באשתך וקשה מידי בלבד כתיב וכעין דמקשה בפסחים ל"ו דבשלמא לשמואל דס"ל דאין מערבין שמחה בשמחה אם כן כל דמערב שמחה בשמחה אינו שמח בחגו אבל לרב דמדייק ליה מקרא דושמחת בחגך ולא באשתך אטו בלבד כתיב ויכול לשמוח בחגו ובאשתו ג"כ אמנם נראה דכמו דאמרו ביומא דף וא"ו דמפרישין אותו מביתו דחיישינן דלמא יבא עליה וימצאנה נדה ותטמא את בועלה ומשמע שם דאף שלא בשעת ווסתה חיישינן ואף מה"ת או מהלמ"מ לכל מר כדאית ליה ואם כן הוא הדין כאן חיישינן שמא יבא עלי' ותמצא נדה ותטמא אותו ולא יוכל להקריב קרבנותיו ולא יוכל לבא לבהמ"ק דהוא טמא ואף לרבנן דר"ע ה"מ באחר אחר ולא באותיום כדאמרו ביומא שם ואם כן שפיר חיישינן שיתבטל שמחת הרגל מכל וכל דטמא אינו משלח קרבנותיו ואם כן שפיר אמר ושמחת בחגך ולא באשתך ובזה יש ליישב מה שהוצרך הרמב"ם ז"ל להרכיב טעמי' דרב וטעמי' דשמואל ביחד משום דבאמת מה דדייקו התוס' ושמחת בחגך הוא מה"ת כדאמר בחגיגה דף ח' הנה אמת נכון הדבר דבזמן שיש מקדש ונוהג דיני טומאה שפיר שייך הך דרשה מה"ת אבל בזה"ז דאין לנו קרבנות וכלנו טמאים אף דמצוה לטהר ברגל אבל לא נאסר לשמש ברגל בשביל זה וא"כ שוב לא שייך החשש דנשיאת נשים ולכך הוצרך להרכיב טעמי' דשמואל דאין מערבין דומיא למ"ש הרא"ש בסוגיא דב"א דהמשיכו התקנה אף בזה"ז וזה דבר חדש ולפ"ז בזה"ז ליכא חשש תורה ובזה עמדתי על לשון התוס' בכתובות שכתבו דאין נושאין נשים בחוה"מ משום ושמחת בחגך ולא באשתך דאין מערבין שמחה בשמחה וזו דרשה דאורייתא ועמדתי לעיל דהרכיבו שני הטעמים יחדיו ולפמ"ש י"ל דבאמת טעמיה דרב בזמן שבהמ"ק קיים היה נכון אבל בזמן דליכא מקדש הוה טעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ובזה י"ל קושית התוס' דשם בקטנה או נערה ובבתולה שלא ראתה כל ימיה ליכא חשש כ"כ שמא תראה דתלינן דכל הדמים מחמת הבתולים כר"א דקי"ל כוותיה ולכך התוס' הרכיב מטעם דשמואל דאין מערבין שמחה בשמחה ועכ"פ בזה"ז אין כאן איסור תורה והנה הטעם דאין מערבין שמחה בשמחה לפמ"ש התוס' דהטעם משום דאין לבו פנוי למצוה אחת הנה נפלנו ברבוותא ואמת שהראב"ד סובר בפ"ז מפרה ה"ג דטעם דמלאכה דפוסל הוא בשביל היסח הדעת וביאר הטעם משום דאי אפשר לאדם שיכוין לשני דברים כאחת ע"ש ולפ"ז להרמב"ם דחולק שם ע"ז א"כ אינו רק חשש דרבנן בעלמא כמו דאין עושין מצות חבילות חבילות ולכך כתב הרמב"ם טעם דרב וממילא טעמי' דשמואל מהני לצירוף כיון דהקפידה התורה שישמח בחגו ולא באשתו אף דלא כתיב לבד מכל מקום משום דאין מערבין שמחה בשמחה יוכל להיות שישמח רק באשתו ולא בחגו ודו"ק היטב ולפ"ז נראה לפע"ד דאינו רק איסור דרבנן ומכ"ש כשהוא בלי סעודה ובפרט אם פרסה נדה וכמ"ש ודו"ק היטב.

והנה הוגד לי קושיא בשם הגאון מוהר"ע איגר ז"ל בגליון הש"ס דפוס פראג בהא דאמרו דמסר לה בשבתות ויו"ט והקשה דאכתי מבטל לה דיכולה לשמור קישואין וכדומה דאינה עושית מלאכה ומגיע לה שכר בהבלעה כמבואר סי' ש"ו ולפע"ד נראה דהנה בהפלאה מביא בשם בנו הרב מו"ה מאיר יעקב ז"ל שהקשה בהא דיליף הש"ס מע"י מהא דמסרה לחופה ומבטלה ממלאכתה והרי באמת הש"ס בקדושין ד' אמר צריכא דא"א למילף מע"י מקידושין דקידושין דלא קא טרחה משא"כ מע"י דקטרחה ולפ"ז מע"י דלא קא טרחה פשיטא דהן של אב ואין ראיה ממה שמסרה לחופה וכבר כתבתי בזה וכעת נראה עפ"י מה דמבואר במרדכי דמי ששלח שליח ללכת כמה ימים בשליחותו והלך איזה ימים ונאנס דאין לו שכרו גם על מה שהלך מקודם דמה אהני ליה בזה כל שלא גמר השליחות ועיין תומים סי' ס"ו ס"ק ס"ח ולפ"ז ה"ה מי שנתן איזה דבר לעשות שצריך כמה ימים וכל שלא גמר א"צ לשלם לו גם על ימים שעברו ולפ"ז בכה"ג שטרחה באיזה דבר כמה ימים וביום אחד רוצה להכניסה לחופה א"כ תתבטל מן מעשה ידיה גם מה שטרחה מקודם שוב זהו הוה מע"י דקא טרחה ובכה"ג שוב ע"כ דמעשה ידיה שלו ומצי לבטלה ולפי"ז שפיר משני בשבתות ויו"ט וא"ל דמ"מ מבטלה ממעשה ידיה דזה אינו דשם יקשה הא הוה מעשה ידיה דלא טרחה וא"ל דבכה"ג תפסיד גם מה שטרחה בחול דזה אינו דבאמת שכר שבת אינו יכול' לטול רק בהבלעה וא"כ איך שייך לומר דאם לא תשמור שבת מפסדת כל ימות השבוע דזה לא מקרי בהבלעה דהא בא השכר על כל יום בפני עצמו דאם לא תשמור בשבת תפסיד גם מה שבחול וע"כ דלא מיירי בכה"ג ושוב אינו רק מבטל ממעשה ידיה דלא קא טרחה ודו"ק היטב. ומ"מ לענין דינא לא מלאני לבי להקל כיון דלא מצאתי בשום ספר אחד מהערות אלו.

מה שכתבתי לישב קושית הגאון מוהר"ע איגר ז"ל כפי מה שהגיד לי שנדפס בגליון הש"ס דפוס פראג יפה כתבתי וא' הביא דבגליון ש"ס כתובות מ"ז שם מבואר סתם אף בלי הבלעה מותר שכר שבת דאינו דררא דאיסור דאורייתא ולפענ"ד נראה דבר חדש דשכר שבת הוא דררא דאיסור דאורייתא עפ"י מ"ש הרמב"ן פ' אמור בפסוק והי' לכם שבתון שהביא הספרי שדרשו ושמרתם את היום הזה להביא דברים שהם משום שבות והקשה דשבות אינו רק מדרבנן וכתב שהתורה אמרה להיות לנו מנוחה ביו"ט אפילו בדברים שאין בהם מלאכה ולא יטרח כל היום למדוד תבואה ולשקול פירות ולא יהי' לו מנוחה וזה מה"ת והיא מרגליות טובה כמ"ש הריטב"א עליו. ולפ"ז אם יותר שכר שבת יטרח כל היום להשתכר ולכך אסרו שבת רק בהבלעה ועבור זה לא יטרח וא"כ יפה הקשה הגאון ואף שהוא לא טעי אנן טענינן לי' ותירוצי עולה יפה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף