שואל ומשיב/א/ב/עד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן עד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ראיתי בישועת יעקב הנדפס מחדש בסוף הלכות פסח מה שחידש נכדו הגאון בהא דאמרו בפסחים דף נ"ה ע"ב יכול יוצא אדם ידי חובתו בטבל תלמוד לומר לא תאכלו עליו חמץ וכו' הא מני ר' שמעון דאמר אין איסור חל על איסור והקשו התוס' סוכה דף ל' דלמה לי היקש דלא תאכל חמץ תיפוק לי' משום מצוהב"ע ועל זה תירץ דהא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת הוא משום דמביא קרבן על שגגתו ואם כן אף שעושה לקיום המצוה ולא הוה מחשבתו רעה אפ"ה כל המעשה עצמו צריך כפרה אבל במיתה בידי שמים דליכא קרבן שפיר העשה דוחה והאריך בזה בפלפול הרב ואני אומר דזה טעות וממקומו הוא מוכח הרי אמרו ביבמות דף ה' ע"ב אשכחן דאתי עשה ודחי ל"ת גרידא ל"ת שיש בו כרת היכי אשכחן דדחי דאיצטריך עליה למסרי וכי תימא ניליף ממילה מה למילה שכן נכרתו עליו י"ג בריתות וכ"ת ניליף מפסח מה לפסח שיש עלי' כרת והרי פסח ומילה לית בהו חטאת כמבואר ריש מסכת כריתות ועיין תוס' יבמות דף ח' ע"ב ד"ה אין ואם כן איך שייך למילף פסח ממילה הא יש לומר שאני התם דשפיר דחה העשה דהוי כמו מיתה בידי שמים שאינו מביא על שגגתו חטאת וע"כ דאין נ"מ מזה דאף בדבר שאין בו חטאת לא דחה העשה וזה סתירה גלויה לדבריו.

והנה דרך אגב אזכיר ממה דהקשה אותי הרב מהרח"י הא דאמרו מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות ומה לפסח שיש כרת והלא במילה יש גם כן כרת והשבתי בפשיטות דמזה ראיה לשיטת הרמב"ם דניהו דמבטל מ"ע בכל יום שאינו מל אבל כרת ליכא עד שימות בלא מילה ועיין פסחים דף ס"ט דאמרו בהדיא דמילה ליכא כרת ועיין רש"י שם ועיין שבת דף קל"ג מה שפירש בע"א והוא כשיטת הראב"ד ורש"י סותר עצמו ממקום למקום וצריך עיון ועכ"פ זה נדחה מ"ש הרב הנ"ל ומה שכתב עוד להקשות דלפי מה דמוקי לה כר' שמעון והרי ר' שמעון ס"ל כל שהו למכות וא"כ ל"ה בעידני' דלא תעשה דטבל עובר בכל שהו ועשה לא מקיים רק בכזית ולא הוי בעידנא וכן הקשה בהא דפריך בירושלמי בפסוק ויאכלו מעבור הארץ דלמה לא באה העשה דאכילת מצה ולדחי ל"ת דחדש ועל זה הקשה דל"ה בעידנא דחצי שיעור אסור מן התורה והמצוה הוא בכזית והנה לכאורה רציתי לומר דלפי מה דקי"ל בלע מצה יצא אף שלא לעסו א"כ משכחת דיבלע בבת אחת ויקיים דיהי' בעידני' אך זה אינו דהרי רבה אמר כל שאינו בזה אחר זה גם בבת אחת אינו וכאן לא יהי' בעידני' ועיין בט"ז סי' תע"ה אמנם בלא"ה לא קשה ונעלם ממנו דברי הנ"י פרק ב' דב"מ דלכל החילוקים כאן שהוא בגוף המצוה הוי בעידני' ע"ש ומה שהאריך דלענין שלכד"ה יוכל לקיים המצוה שלכד"ה ולפענ"ד אף דיוצא המצוה שלכד"ה היינו אם ראוי כדרך הנאתו אז יוצא אף בשלא כדרך הנאתו דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת אבל במקום שאינו ראוי לאכול כדרך הנאה אז אינו יוצא בשלכד"ה והן נסתר מחמתו הרבה קושיות של אחרונים. בתוס' פסחים דף ל"ח ד"ה אתיא הקשו למה לי למעוטי שלא יצא בטבל משום היקישא תיפוק ליה דבעי שלכם וטבל אינו שלכם ותירץ ר"י במצה שאם אכל כ"כ שאם הי' נותן ממנה תרומה או מעשר אכתי נשאר שיעור מצה ואכתי שלו מקרי ועל זה הקשה הרב הנ"ל דכאן יקשה הא הו"ל מצהב"ע ואין לומר ה"א דעשה דוחה ל"ת דזה אינו דמ"מ ממ"נ אם אין לו רק שיעור כזית שוב אינו שלכם מקרי ואם איירי שנשאר בו כשיעור הפרשה אם כן למה ידחה העשה הרי אפשר לקיים שתיהם ולפע"ד נראה דיש לומר דמיירי בכה"ג שהי' שני זיתים ואכלו שני אנשים כל אחד כזית ואם כן כל אחד היה יכול לאכול כזית זה שנשאר וכל אחד יוצא בשלו ועוד הניח מקום לכהן בשל חבירו וכאן לא שייך לומר כל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו דזה אינו דכל אחד היה לו מקום לאכול קודם ומקרי שלו דמי מפיס מי שהיה מאחר או מקדים דבלא"ה לענין לכם לא שייך בזה אחר זה דמכל מקום שלכם הוא מקרי וזה ברור ופשוט.

והנה מ"ש רש"י בפסחים דף ל"ה ע"ב דמאי הא לא חזי ליה ופירש רש"י דאמרינן לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו יצא מי שיש לו איסור אחר א"נ משום מצוה הבאה בעבירה ואח"כ לענין טבל דמוקי הש"ס בטבל טבול מדרבנן פירש"י משום מהב"ע והקשה מהרש"א דלעיל פירש"י משום איסור בל תאכל חמץ וכו' ובטבל לא פירש כן ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה לכאורה צריך ביאור מ"ש רש"י גבי דמאי דנתמעט מקרא מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ הא דמאי רק מדרבנן ואיך שייך למעט מקרא אך לפי מה שכתבתי בתשובה לחדש דהא דאמרו דמאי דרבנן משום דרוב ע"ה מעשרין הם והתוס' הקשו בבכורות דף כ' ד"ה ואבע"א דאמאי לא נימא סמוך מיעוטא דאין מעשרין לחזקת טבל ואיתרע לה רובא תירצו דאין להחזיק שום אדם ברשע משום מיעוט שאינן מעשרין וביאור הדברים דחז"ל תקנו תקנה למועטין שישנן בעולם אבל לכל אדם בפ"ע אין מחזיקין ברשע ולפ"ז זה דוקא קודם שתקנו לעשר אבל לאחר שתקנו שכולם יעשרו וחשדו לכל אחד שהוא רשע שלא עישר שוב אסור הוא מדאורייתא משום סמוך מיעוטא לחזקה והארכתי הרבה בזה ולפ"ז שפיר ממעט מקרא משום לאחר שתקנו שוב מדאורייתא הוא טבל אם כן זה דוקא בדמאי דשייך חזקת טבל אבל בטבל הטבול מדרבנן כגון עציץ שאינו נקוב וכדומה דגוף טבל אינו אלא מדרבנן לא שייך למעשו מקרא דהרי עיקר הוא מדרבנן ודו"ק.

והנה בתוס' דף ל"ב הנ"ל תירצו בשם הרשב"ם דאיצטריך קרא להיכא שמאי שיפרוש יהיה שלו כגון בכהן או לוי ע"ש ותיתי לי דכן אמרתי בראשית ההשקפה אמנם קשה לי לפי מה דמוקי הש"ס כר"ש דאין איסור חל על איסור לפ"ז בכהן שיוכל להפריש ויהי' שלו א"כ הו"ל איסור קל וא"כ אפילו לר"ש יוכל לחול בכה"ג ובשלמא כשאינו כהן אף דהפרשה והנתינה לכהן הוי ב' מצות כמ"ש הרמב"ן אבל כל שאינו יכול לתנו לכהן שוב לא מקרי הפרשה דאין ראוי לבילה אבל כל שהוא בעצמו כהן ראוי להפרישה ושוב הוי איסור קל ואפשר דאף בכה"ג אינו חל לר"ש וצ"ע. ובמ"ש למעלה דגם מיתה בידי שמים אין עשה דוחה לא תעשה שחייב מיתה בידי שמים מצאתי אח"כ בשאגת אריה סימן צ"ו שכתב כך בפשיטות ונהניתי.

מ"ש שקושית הרב מהרח"י כתב בריטב"א ביבמות שם אמת נכון הדבר אבל גם הוא נדחק גם בסתירת מש"ס פסחים ליבמות נדחק ג"כ:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף