שואל ומשיב/א/ב/ע

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן ע   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרט"ו הגיעני שנית מהחריף הנ"ל תשובה בזה והנה מ"ש דאומן קונה בשבח כלי ועל זה כתב דספק הוא וגם דזה דוקא באומן שעושה היי"ש אבל הפועלים במה יקנו לק"מ דכיון שהאומן עושה המלאכה שוב מותרין הפועלים לעשות דבמלאכת העכו"ם האומן עוסקים ומ"ש דאימת הוה שבח כשכבר עשו לק"מ דהא באמת האומן עושה ובכל רגע משבח והמלאכה נגמר אחר כך והוא קונה בכל פעם ועיין בע"ז דף י"ט דבמכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה ומ"ש דאכתי בפועל לא שייך זאת דידו כיד בעה"ב לק"מ דמכל מקום כיון דהשבח מלאכה קנה דניהו דידו כיד בעה"ב אבל כל כמה דאינו נותן לו שכר טרחו קונה כמו אומן שפיר מקרי מלאכת עכו"ם וגם באמת זה חידש המחנה אפרים ולא קיי"ל כוותיה ואף בפועל אין ידו כיד בעה"ב להיות שלוחו כמ"ש כל האחרונים ומה שהביא מעלתו בשם האחרונים ליישב קושית החוות יאיר סי' נ"ג דלפמ"ש התוס' בשבת דף ק"נ דדיבור אסור משום ממצוא חפצך והוה איסור תורה ואם כן למה לי אמירה לעכו"ם שבות תיפוק לי' דאסור מה"ת וכתבו ליישב דמשום ודבר דבר הי' מותר לדבר מצוה ואמירה לעכו"ם שבות אסור אף לדבר מצוה ולדעת הפוסקים דשבות לדבר מצוה מותר יש לומר דאמירה לעכו"ם שבות הוא לאסור אף באומר לו מע"ש וציין על זה שכך כתב התוס' שבת ואני אומר בתו"ש לא מצאתי ועיין ריש סי' רמ"ג אבל באמת אי אפשר לומר כן דאם כן מה מבעיא בב"מ דף צ' חסום פרתי ודוש בה מהו מי אמרינן וכו' כי אמרינן לעכו"ם שבות באיסור סקילה וכו' או דלמא ל"ש וקשה הא בלא"ה שאני שבת דאסור מה"ת משום ודבר דבר היינו דלכך אסרו מדרבנן והיינו לפי מה דס"ל לרש"י דבשאר איסורים לא אסרינן אמירה לעכו"ם ואם כן בשבת האיסור מדרבנן משום ודבר דבר אבל אם נימא דיש איסור מה"ת אם כן היכא ס"ד לאסור בשאר איסורים דלא מצינו דאסרה תורה כלל ואני תמה דאם נימא דמשום ודבר דבר אסור מה"ת אם כן יהי' מקח וממכר מה"ת דהוה דבר והרי מקח וממכר אינו רק דרבנן לכ"ע ועיין בב"ק גנב ומכר בשבת דאינו איסור תורה ועיין רש"י ביצה דף כ"ז ע"ב גבי פיסוק דמים ושם דף ל"ז גבי גזירה משום מקח וממכר ועל כרחך דאינו רק מדרבנן ובתוס' שבת ריש סי' רמ"ג עשה עיסה בלוסה בדברי רש"י בע"ז ומזה הוליד מעלתו סעיפים וענפים אבל כל אלה אינו ואי אפשר לאסור אמירה לעכו"ם מה"ת בשום פנים וקושית החוות יאיר הנ"ל ישבתי לנכון בתשובה אחת אין כאן מקומו.

והנה ביו"ד סי' רכ"ח מבואר דאם נדר בדבר שחשב שהוא איסור חמור ואחר כך נודע שהוא איסור קל אינו חייב לנהוג איסור ואם כן אדרבא מ"ש מעלתו לצדד דהוא איסור תורה זה אדרבה גריעותא דאם כן לא יהיו הבנים חייבים לקיים משום אל תטוש דאולי חשבו גם הרבנים דהוא איסור תורה ואינו כן ומ"ש מעלתו שהגאון מוה' דוד צבי זצ"ל האבד"ק קרעמיניץ אירע פ"א שבגראלנע נתעכב היי"ש ולא הלך עד סמוך לקבלת שבת והלך הגאון הנ"ל עם אנשים מבהמ"ד ולקחו ההיטע והפסידו את היי"ש הנה באמת עיין בפני' מאירות ח"א סי' פ' ותמצא דשלא כדין עשו ואולי למגדר מלתא עשו.

והנה מ"ש בחות יאיר להקשות דלמה לי אמירה לעכו"ם שבות ת"ל מטעם ודבר דבר באמת שזה כשנה שהקשה אותי כן תלמיד אחד וכתבתי בתשובה אחת ליישב ולא ידעתי מקומו וכעת נראה לפע"ד דבלאו הכי הדבר תמוה דהא ודבר דבר אינו רק דברי קבלה ואין הנביא רשאי לחדש דבר אבל כוונת התוס' כיון דכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר וע"ז הזהרו אם תשוב משבת רגליך מכלל דגם המצאת חפיציו הוא בכלל שאין גופו שובת ואם כן לא הוה רק גילוי מלתא בעלמא ועיין ב"ק דף ג' דכל דהוה גלוי מלתא בעלמא הוה דברי קבלה כדברי תורה ולפי"ז כיון שחידשו הב"מ ובישועת יעקב דשליחות לא שייך בעכו"ם דמכל מקום גופו שובת אם כן השתא גוף המלאכה לא אסרה תורה בעכו"ם ואינו בכלל למען ינוח מכ"ש שאינו בכלל ממצוא חפצך ודבר דבר ורק בישראל לישראל אסור מה"ת משום דשייך לפני עור וגם הוא בעצמו אין שובת על ידי שמחשב מה לעשות וגם חברו אינו עושה רק לערב וידעתי כי יש לפקפק בזה בדברי הש"ס ותוס' שם אבל מה אעשה כי דברי התוס' הציקתני אבל באמת כ"ז לחבת פה קודש דברי התוס' ולדינא לא קיי"ל כן ואינו רק אסמכתא בעלמא וגם רש"י בע"ז דף ט"ו לא כתב רק לאסמכתא דאם לא כן יהי' מקח וממכר אסור מן התורה וזה אי אפשר ועל כן הדבר ברור דאין בו רק שבות דדבריהם ועל ידי שטר מכירה הוא מותר דעל ידי זה נתפרסם הדבר שהאומן שותף בדבר ודי לסלק המראית עין ובלבד שיעשו בכתב לועז בערכאות כי כתב יהדות אין לו חיזוק וראי' אחרונה בעוה"ר ועל דעתי אין אני מתיר מה שאסרו הראשונים כי אני מתיר מה שמותר על ידי שטר מכירה ולדעתי אדרבא מצוה יותר בזה"ז כי בעוה"ר אם יחמירו להם הרבה לא ישמעו כלל ואם יחפשו להם התירים עפ"י לומדים מי גבר מב"י אשר לא ירצה בזה ויעמיד לו איזה למדן שישגיח על זה לעשות הכתב עפ"י ההכשר וישגיח על זה שלא תבא לידי מכשול ואסורי תורה ורק ישגיח על המלאכה שלא יגנבו וזה מותר אבל לא יצוה דבר לעשות ועיין שבת דף קנ"ג בו ביום מחקו סאה.

ומדי דברי זכור אזכיר במה שנתחדש לי בערב שבועות תרי"ז במה שהבין הרמב"ן בספר המצות שורש י"ד מדברי הרמב"ם פ"כ משבת דמחמר לא מקרי רק במחמר שהוא עושה מעשה בעצמו עם הבהמה ביחד והרמב"ן תמה ואמר דלאו דמחמר היינו כשהאדם אינו עושה מעשה בגופו רק מחמר אחר בהמתו ועיין בחינוך ובמעיין החכמה דף יו"ד ע"ב ד"ה מניח ליום השביעי והאריך בזה ואני תמה דאמאי לא הביאו מפסחים דף ס"ו והלא מחמר הוא והרי שם אינו עושה שום מעשה רק שתחב לו בצמרו ואפילו הכי איכא איסורא דמחמר וכ"ת ששם אין הכוונה לאיסור לאו רק לעשה שמודה הרמב"ן שלדעת הרמב"ם יש עשה דלמען ינוח דז"א דהרי שם אמרו מחמר כלאחר יד ומקשה דניהו דאיסור תורה ליכא איסור דרבנן מיהא איכא ומשמע דיש איסור תורה והיינו בלאו ובעשה לא שייך איסור תורה וגם שביתת בהמתו לא שייך בבהמה שאינה שלו וצ"ע ועיין בפר"ח סי' תצ"ה.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף