שואל ומשיב/א/ב/סט

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן סט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעש"ק תרט"ו הגיעני תשובה מהחריף המופלג מוה' צבי הירש העלליר ני' נכד הגאון בעהמ"ח גאון צבי ז"ל על חו"מ ע"ד אנשים אשר יש להם בביתם גראלניס לשרוף יי"ש אם יש להם היתר לשרוף יי"ש ביום השבת על ידי שימכרו לנכרי את הכל השייך לגראלני והנכרי יעשה יי"ש כדרך שמוכרין חמץ ועל זה כתב דמצד מראית עין אין לחוש ויבואר אחר כך אך יש לחוש מדינא והנה מה שתמה על המחצית השקל סי' תמ"ח שכתב דבקנין דאורייתא אף בלא ניח' ליה דלקנות קונה והביא כן בשם שטה מקובצת ב"מ דף יו"ד גבי בנפילה ניח' ליה דלקני ועל זה כתב מעלתו דזה לא מסתבר דכל שלא רצה לקנות בודאי לא קנה אף בקנין דאורייתא רק דשם שאני דרצה לקנות רק שלא רצה לקנות בד"א רק על ידי נפילה אם כן כל שהוא קנין תורה כיון שרצה לקנות אף שלא כוון לקנות בקנין זה מכל מקום קנה אבל בלא כוון לקנות כלל ודאי לא קנה יפה תמה בזה וכן מבואר בחו"מ סי' רמ"ח ס"א ואף בזה לא קי"ל דלא קנה ואף בקנין דרבנן מכ"ש בקנין תורה אבל דוקא כשרוצה לקנות רק דנפל וגלי דעתיה דבנפילה רצה לקנות אבל בלא רצה לקנות כלל אי אפשר לומר כלל דיקנה ועי' מלמ"ל פ"ב מזכייה הלכה ט' וז"פ אך מ"ש מעלתו דלכך מהני בחמץ המכירה אף דאין הנכרי רוצה לקנות הוא משום דעכ"פ ביטול מהני מה"ת רק דחיישינן לרמאים שמא לא יבטל בלב שלם לכך כל שמכרו עכ"פ הפקירו והפקיעו מרשותו ומועיל אף שלא רצה העכו"ם לקנותו במח"כ זה שטות דהרי הפקר צריך שיהיה הפקר לכל וכל שמכרו לא הפקירו לכל דאחר לא יוכל לקחתו דהרי מכר לזה וכל שזה לא רצה לקנות אין כאן לא הפקר ולא מכירה ומ"ש בזה לבאר דברי הט"ז סי' רמ"ו שמחלק דהפקר לזמן מועיל ומכירה כל שצריך להחזיר אינו מקרי מכירה ועל זה תמה דמה נ"מ וכתב הוא דמכירה במטלטלין כל שאינו רק לזמן לא יצאו מרשות המוכר ואין ביד הלוקח לשנותו לכך לא מקרי מכירה ודוקא בקרקע דכל משך זמן מכירתו יכול לחפור בו בורות שיחין ומערות כמ"ש הרמב"ם ובטוש"ע סי' רי"ב ולכך לא מקרי מכירה לזמן במטלטלי משא"כ הפקר דלא בעי שיבא לרשות אחר הנה כל דבריו דברי ילדות ודברי הט"ז אינן ענין לכאן דשם כל שהוא נתנו בתורת משכון לא מקרי מכירה כל שצריך להחזירו כיון שא"י להקדישו כמ"ש הט"ז שם דדמי למתנת ב"ח אבל בהפקר לזמן ודאי מועיל וז"ב ופשוט. ומה שהביא דברי התב"ש שאוסר בבכור שור למכור בהמות משום דהוה הערמה בדאורייתא ובמקור חיים השיג עליו ועל זה כתב ליישב דכל דעל ידי הערמה שעושה נסתלק האיסור לגמרי שרי אף בדאורייתא ולכך ל"ק ומע"ש דשם ע"י הערמה שנותן מעות לפדות נסתלק האיסור לגמרו והתב"ש לא הקשה רק ממה שנותן לבניו הקטנים דיש איסור דאינו יכול לפדות הוא תמוה דהא כל שמזכה לו על ידי אחר קונה כמבואר שם בסוגיא וא"כ ליכא איסור כלל אבל כבר ביארתי בחיבורי יד שאול סי' רכ"ב ליישב דברי התב"ש ע"ש אבל באמת דברי התב"ש תמוהים דגם בחמץ כל שמכר שוב לא שייך ביטול ואם כן הוה הערמה דאורייתא וכמ"ש דו"ז הגאון בישועת יעקב ומ"ש מעלתו לתמוה עליו דהוא מבטל כל החמץ שיש לו בביתו דבריו תמוהים דמ"מ כל ענין ביטול הוא מתורת הפקר וכל שמוכר ואינו מפקירו לכל ל"מ וכמ"ש למעלה וז"פ וברור ומ"ש מעלתו דגם כאן הוה הערמה בדאורייתא כמ"ש הסמ"ג הובא בב"י וט"ז סימן רמ"ג ס"ק ג' הנה מלבד שאנן לא קיי"ל כהסמ"ג ואמירה לעכו"ם אינו רק שבות אף גם דהמעיין בסמ"ג סימן ה' יראה דלא ברור לו הדברים ואין ולאו ורפיא בידיה ואף דבלאוין סימן קפ"ד גבי לא תחסום כתב דאבעיא לא איפשיטא ואינו לוקה משמע דס"ל דאסור מה"ת באמת דבריו תמוהים דהא בש"ס מבואר בב"מ דף צ' דעיקר האיבעיא הוא רק אם אמירה לעכו"ם שבות הוא בשבת דוקא או אף בשאר איסורים אבל להלקות אי אפשר דאינו רק מדרבנן וכבר תמה בזה במלמ"ל פי"ג משכירות ה"ג יעו"ש ובאמת שדברי הסמ"ג בסימן ע"ה תמוהין במה שדחה דאי אפשר לומר שהוא מה"ת דא"כ למה מותר בביתו של נכרי כשנותן לו וע"ש הנה ביריאים מצוה קי"ג כתב בזה דיש לומר דאם נותנו בביתו של גוי קנאו גוי ומקרי מלאכת עכו"ם ובאמת תמיד דברי היריאים על שפתי הסמ"ג וכאן לא הזכירו וגם ביריאים מבואר דמה דאיבעיא אי אמירה לעכו"ם שבות היינו כשאינו מלאכת ישראל כגון שאומר לגוי בשל לך לצורכך אבל לצורך ישראל הוא מה"ת ומ"ש ביראים שם דהא דתנן נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה היינו משום דכיבוי הוה מלאכה שאין צריך לגופה דאף דקיי"ל כר"י דמלאכה שאין צריך לגופה חייב עלי' כיבוי זה שאינו ראוי לשימוש כדליקת בגדים או כלים אותן גחלים אינן ראוי' לשימוש הנה מלבד שזה דבר חדש אף גם צ"ע דבש"ס דף קכ"א שם מבואר דמיירי בכיבוי האסור מה"ת דאל"כ קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו ועיין תוס' ד"ה ש"מ ומיהו גם ביריאים מסיק דיש לומר דאינו רק אסמכתא ומ"ש מעלתו דאם נימא דיש שליחות לעכו"ם לחומרא שוב אסור מה"ת והעיר בזה בישועת יעקב ומעלתו הוסיף דבפועל ודאי יש שליחות כמ"ש המחנה אפרים בהלכות מכירה סימן ט"ו ואם כן אסור מה"ת הנה בגוף הענין יש שליחות לעכו"ם העיר בזה בשאלות תשובות פ"י סימן ג' ומדברי המחנה אפרים העירו בספרי האחרונים ודחו המחנה אפרים וגם אני הארכתי בזה בתשובה לדחות דברי המחנה אפרים אמנם מ"ש הפ"י משליחות לעכו"ם לחומרא כבר כתב הבית מאיר סי' ה' לחלק דבשבת ל"ש זאת דמ"מ גופו נח והארכתי בזה ביד שאול סי' רס"ו ואף שכתבתי לדחו' דמש"ס חולין קט"ו נראה דמעשה שבת מקרי תועבה אלמא דגוף הדבר מקרי תועבה כעת נראה דהדבר ברור דלא שייך שליחות בזה וראיה ברורה מדברי היריאים והסמ"ג שרצו לפרש דלא יעשה מלאכה היינו גם על ידי עכו"ם והוא מהמכילתא וע' רש"י ורמב"ן פרשה בא ובמזרחי שם ובזית רענן ועכ"פ יקשה כיון דזה דוקא במלאכת ישראל דבמלאכת העכו"ם ודאי אינו אסור מה"ת כמ"ש כל הפוסקים וביראים שם בעצמו ועיין בסוף סי' ש"ז במ"א ואם כן יקשה למה לי קרא תיפוק לי' מטעם שליחות ואף דאין שליח לדבר עבירה כבר ביאר שם הפ"י דבנכרי דאינו מוזהר יש שליח לדבר עבירה ואף אם נימא דהיריאים והסמ"ג ס"ל דאין שליחות לעכו"ם כלל אף לחומרא מכל מקום יקשה מהא דאמר ביבמות דף מ"ז דוינפש בן אמתך והגר דאסור לעשות מלאכת ישראל דאלו מלאכת עצמן שרי כמבואר בכריתות ט' ולשיטת רש"י קשה קרא למה לי והא אף עכו"ם אסור דיש שליחות לחומרא ועיין בב"י סי' ש"ד וע"כ דלא שייך שליחות בזה וכמ"ש בב"מ שם אברא דלפי זה צריך לומר הא דאיבעיא בחסום פרתי ודוש בה הוא דוקא בדישה שלו דאם לא כן שייך שליח לדבר עבירה לרש"י וכך כתב בישועת יעקב סי' ה' שם ובזה מיושב מה שהקשיתי בחבורי יד שאול דלפמ"ש רש"י בע"ז דף ט"ו דאיסור אמיר' לעכו"ם הוא משום ממצוא חפצך א"כ מה ענינו בשאר איסורים ולפמ"ש יש לומר דדוקא בשבת דמכל מקום גופו נח הוא דלא שייך שליחות ולכך הוכרח לאסור משום ממצוא חפצך אבל בשאר אסורים כיון דלעשות בשבילו שייך שליחות אם כן גם בדישה של עצמו אסור מדרבנן דמחלף במלאכה בשביל ישראל ודו"ק.

והנה הבית מאיר תמה שם על רש"י ריש פרק מי שהחשיך דכתב מאי טעמא שרי לי' למיתב לעובד כוכבים והוא שליחו לישאנו בשבת ועל זה תמה דהא ע"כ דלא שייך שליחות באיסור שבת דמכל מקום גופו נח וע"כ דחה בנינו ולפע"ד נראה דהנה באמת מ"ש דגופו נח הוא תמוה דהתורה אמרה שלא יעשה מלאכה וגם ינוח ואיך אפשר דמלאכה לא אסור רק בשביל דמצווה על שביתה והרי השביתה אינו רק עשה והמלאכה הוא אסור בכרת ומיתת ב"ד וצריך לומר דמכל מקום תכלית המלאכה הוא רק בשביל שאינו נח ושובת ולכך כל שעשה מלאכה הוא מבטל השביתה ביותר ואסור ולפ"ז זהו כל המלאכות אבל הוצאה דהוא מלאכה גרועה ואינו שייך לומר דאינו נח דאינו מלאכה כל כך ואפ"ה נאסרה בזה שוב שייך שלד"ע ודו"ק גם מה שהאריך במכירת בכור דהוא הערמה בדאורייתא אינו נכון כלל ואכ"מ ובאמת גם בדאורייתא שרי כמ"ש המקור חיים דלא כתב"ש וגם לפמ"ש ליישב דברי התב"ש בסי' רכ"ב גם בזה ל"ק ודו"ק היטב אמנם משום מראית עין שייך גם בזה ומ"ש מעלתו לדחות דברי המ"א סוף סי' רמ"ג באמת אין בדבריו הכרע לדחות דברי המ"א מיהו לזה נראה דאם יעשה קאנטראקט שמוכר להעכו"ם הגראלניא והכלים ודאי הי' שרי מה גם שאם יעשה עמו שותפות דהיינו שכר הפעולה יוכל לחשב כמה עולה וכך וכך יש לו חלק בהגראלניע ויכתוב בערכאות כן ואז שרי אך מפני שכתב מעלתו כי בעיר פמארין נהגו הרבנים שהיו שם מלפנים לאסור פשיטא דאין להתיר ועל כן לא כתבתי להתיר רק רשמתי לעצמי ודו"ק היטב. והנה לכאורה רציתי לומר דבר חדש דלפמ"ש היראים דלכך במסרו לו מבעוד יום מותר משום דנקנית להגוי ואם כן אם נימא דאומן קונה בשבח כלי והיינו דקונה גוף הכלי על ידי שהשביחו וכמ"ש בתה"ד ובשו"ת מהר"ש הלוי ועיין קצה"ח סי' ש"ו ולפ"ז כיון דמלאכת הגוי ודאי שרי אם כן כל שעשה איזה מלאכה והשביחו הרי קנה אותה המלאכה ושוב הוה לי' מלאכה שלו ואינו אסור ובזה מיושב היטב מה דק"ל להפ"י והב"מ דנימא דיש שליחות לחומרא ולפי מ"ש א"ש דזה ודאי דאם עושה מלאכה שלו אינו עובר ולפ"ז כל שהשביח המלאכה לא שייך שליחות דהנה זה ודאי דאף דנימא יש שליחות והו"ל כאלו עשה המשלח אבל מכל מקום האומן קונה בשבח כלי ועכ"פ הנכרי עשה המלאכה וקנה הכלי דבזה לא שייך שליחות דהוא מידי דממילא דעכ"פ ידיו עשהו ואם כן שוב הוה ליה מלאכת העכו"ם ואף אם נימא דאינו קונה רק השבח מכל מקום הא הוה לי' שותפים והגוי אדעתא דנפשי' קא עביד ושרי ובזה מיושב מה דקשה לי טובא לפמ"ש הב"י לישב דלכך לא שייך שליחות בשבת דעכ"פ גופו נח וק"ל אם כן בחסימה מה מבעי' לי' אי שייך שבות ות"ל דשייך שליחות וכבר כתבתי לעיל דע"כ האבעיא הוא בדישה של עכו"ם ולפמ"ש א"צ לזה דגם בדישה של ישראל כיון שהשביח בעת הדישה שוב הו"ל מלאכת העכו"ם וקונה ול"ש שליחות והו"ל דישה של עכו"ם ולפי"ז לדידן דקי"ל דאומן קונה בשבח כלי הו"ל ספק הי' מקום לאסור אבל זה אינו דאנן לא קי"ל כשיטת רש"י דאף לחומרא אין שליחות להמשלח בזה ודו"ק ובזה מיושב מה שהקשה הב"מ מדברי רש"י ריש פ' מי שהחשיך ולפמ"ש שם בהוצאה דלא עשה הגוי שום שבח והוה כמו אגרא לביטשא דאין בו שבח שוב אסור מתורת שליחות לרש"י ולפ"ז לענין כיבוי דלא עשה שום שבח רק כיבוי בלבד שוב היה אסור מה"ת וע"כ צ"ל כמ"ש היראים דכיבוי כה"ג לא הוה רק דרבנן דאינו עושה שימוש בגחלים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף