שואל ומשיב/א/ב/נח

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן נח   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרי"ג נשאלתי מ"ק גלינא מהרבני המופלג מוהר"ר נפתלי טיר הויז במה שאירע שם שחזן והשמש חתמו עצמם על הכתובה ותיכף אחר החתונה וכבר בעל החתן בעילת מצוה נזכרו שהשמש הוא אחי אבי הכלה והעד אמר שהוא כוון גם כן להיות עד על הקידושין כי כן דרכו תמיד לכוין עצמו להיות עד הקידושין והחופה היה בפומבי והיה שם כמה עדים כשרים ונסתפקו אם מבטל השמש את העדות דנמצא אחת מהם קאו"פ ואם יקדש אותה מחדש נמצא מוציא לעז על הביאה הראשונה ועל זה כתב מע"ל ששני תירוצי הש"ך בחו"מ סי' ל"ו ס"ק ח' ס"ק ח' ל"ש בזה דכאן כוון להעיד וגם לא יחדו עדים כשרים והנה כ"כ למעלה והבאתי דברי הא"מ והקצה"ח מה שכתב דבעידי קידושין ל"צ לייחד עדים כיון דצריך לגוף הדבר וצריך לכוון לעדות לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכן כתב שהריטב"א לא כ"כ אבל אנן לא קי"ל כהריטב"א ויש לצדד כאן שטת הרי"ף דאם הכשרים לא הכירו בקורבתו לא נפסלו משום הפסול וא"כ מכ"ש כאן דהי' כאן הרבה כשרים דודאי כשר עוד נ"ל לצדד היתר דהנה הב"ש כתב בסי' מ"ב דבקידושין מועיל ידיעה בלא ראי' וע"ש ס"ק י"ב ובתומים סי' צ' סי"ד חולק ע"ז וכתב דשאני ד"מ דאומדנא סגי דלא אברי סהדי אלא לשקרי וכל שידעו בלי ראי' כשר משא"כ בקידושין דלא כשר ובעי ב' עדים מגזה"כ ע"ש ולפ"ז לפמ"ש התומים שם דגוף קאו"פ דמבטל העדות כשיש שני כשרים הוא רק מטעם דגזה"כ דבעי ב' עדים ולפ"ז הרי הא"מ סי' כ"ז ס"ק וא"ו כתב דמה דאמרו דדבר שבערוה ב' עדים בעי הוא רק מצד הבעל דעיקר הקידושין מצדו ומצדה סגי בהודאתה לבד ולפ"ז כאן דהקורבה של השמש הי' מצד הכלה דהוא אחי אבי הכלה וא"כ הרי הי' הרבה כשרים ומצדו גם השמש לא הוה קרוב רק אם הקידושין קדושין נעשה פסול קורבא מצד שנתקדשה לו וא"כ בשעת הקידושין לא נפסל השמש לעדות רק מצד הכלה וא"כ שוב הוא כשר דהוה כידיעה בלי ראיה דהא עכ"פ אומדנא ברורה דהוה ב' עדים על הקידושין כשרים והענין אמת רק שמצטרף עם הקרוב והוא אינו פוסל רק משום דגזה"כ שבעי ב' עדים והרי ב' עדים לא בעי רק מצד הבעל המקדש ולא מצדה ואף שבתשובה הקשיתי ע"ד התומים דא"כ בד"מ למה פסול נמצא אמ"ה קאו"פ ואולי דוקא כשאין כאן רק ב' בלבד וא' קרוב אבל כשיש ב' עדים מבלעדי הקרוב לא נפסל וא"כ כאן שיש ב' עדים שוב לא נפסל כנלפע"ד דבר חדש ובזה יש לישב דברי הבית הלל שכתב דבשניהם מודים סגי בעדות הכשר לבד והב"ש ס"ק ח' תמה עליו כיון דעד הקרוב מבטל להעדות א"כ מה מועיל הודאתם הא בעי ב' עדים ולפמ"ש יש לקיים דבריו אם הי' הקרוב לאשה ולא לבעל בכה"ג כשר וכמ"ש ולשטת הרא"ש דבעי ראיה והגדה כיון דבשעת ראי' הי' מקדש לפני עדים כשרים בודאי כשר ובזה יש ליישב ג"כ דברי הב"ה דאף דגה"כ דבעי ב' כשרים אבל כל דלא נצטרפו בשעת הגדה היו עדיין כשרים וכשר וכיון דהיו לפני שנים כשרים בשעת הקידושין מה בכך דנפסלו אח"כ הא מ"מ הגזה"כ נתקיים ואח"כ בשעת הגדה הרי מודים ובכה"ג דמודים שהיו לפני עדים כשרים מועיל לכ"ע ודו"ק והכתובה נכון לכתוב מחדש ולחתום עדים כשרים שאל"כ הכתובה פסולה ולא תוכל לגבות ועיין אהע"ז סי' ס"ו סי"א בהג"ה והנה טרם הגיע תשובתי אליו הגיע שנית מכתבו וכתב לי מ"ש הרב האב"ד ע"ד אשר חתם על הכתובה אחי אבי של הכלה וגם הוא נתייחד לעידי הקידושין ע"כ יהא קנין חדש בפני ב' עדים כשרים ויכתבו כתובה ויחתמו העדים ולא יתייחד עמה עד שיכתבו כתובה ובקנין וגם טוב לקדש מחדש בפני עדים ואחר הקנין כנ"ל יהא יחוד הראוי אם היא בע"ש והנה כפי דבריו שנתייחד בפירוש לעד בודאי הוה נמצא א' מהם קו"פ ולא ידעתי אמאי החמיר בכתובה כ"כ שכתב שלא יתיחדו בלי כתובה אשר עכ"פ נמצא אחד כשר ויוכל להעיד מחדש כמבואר סי' מ"ה בחו"מ ועסמ"ע וש"ך שם ובנו"ב מהד"ת חאהע"ז סי' ע"ו ולענין קידושין כתב טוב לקדש מחדש בפני ב' עדים והא קדושין ודאי צריך להיות מחדש וגם מה שמצריך יחוד הראוי לפע"ד כל דהוה קידושין רק שמחמרינן ליתר שאת קדושין וכתובה שנית עכ"פ חלה קידשון כבר מה"ת עכ"פ ול"צ יחוד הראוי לביאה באופן שהרב הזה בשנאה רוצה להדפו ואין לי עסק בו אך גם הדיין מוהר"נ הנ"ל גם הוא טעה במ"ש לי שנית דיש חשש בקידושין שנית כיון דהחתן הוא כהן ופנוי הבא על הפנויה עשאה זונה וזה דברי בורות דפנוי הבא על הפנוי' לא עשאה זונה ולא קי"ל כר"א ועיין בטוש"ע אהע"ז סי' וא"ו ואף דראוי להחמיר לכתחלה ועב"ש סי' וא"ו ס"ק י"ט היינו כשבא עלי' אחד לשם זנות אבל כאן הרי בא עלי' החתן לא לשם זנות רק לקידושין וסבר שקדשה כדת ואף שאירע טעות שנמצא מהם קאו"פ אבל בעילתו לא הי' לשם זנות ודבר זה אמרתי מצד הסברא ומצאתי במלמ"ל פי"ח מא"ב שהביא כן בשם הריב"ש סי' קצ"ד שכתב שאם בא עלי' לשם אישו' אף שאין האישות מתקיים כיון שלכוונת אישות בא עליה אף ר"א מודה דלא עשאה זונה והראי' ממאנת ע"ש ועי' מלמ"ל שם שביאר הדברים דכל שבא עלי' לשם אישות אף שאין לו בה שום הוי' אף דרבנן לא עשאה זונה ע"ש ומכ"ש בנ"ד דיש כמה צדדים להכשיר הקידושין דל"ש בה שם זונה ומ"ש מדברי התוס' קידושין פ"א והובא בב"ש סי' כ"ב ס"ק ג' כבר הרגיש בעצמו דאינו ענין לכאן דשם החשש שמא נבעלה לפסול לה אך מ"ש דכמו בגט ישן שאסור לגרש שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ויהי' פגם משפחה ה"ה כאן שמא נתעברה מביאה ראשונה אף דל"ש שתתעבר מביא' ראשונה מ"מ יש גנאי באמת ז"א דשם החשש משום פגם לולד ועי' בטוש"ע עהע"ז סי' קמ"ח וכאן להולד לא יהי' שום פגם לכהונה שלא עשאה זונה מ"מ איכא קצת גנאי על הביאה דמחזי כביאה בלי קידושין ומ"ש שלא הכירו בקורבתו כ"כ בזה ומ"ש לסמוך עמ"ש הנתיבות בזה הענין סי' ל"ו באמת שאני זה לי שנים רבות דחיתי כל דבריו וחלילה לסמוך על דבריו ובתשובה לק' סקאלא להרב הה"ג מו"ה שלמה האב"ד דשם הארכתי בזה ולא נפניתי כעת להעתיקו דא"צ לזה כאן. והנה בתענית אסתר תרי"ג הגיעני שלישית דברי הדיין הנ"ל מו"ה ר' הירץ וכתב דמנהג המקום שם שהשמש אומר קודם הקידושין העידי קידושין וגם כעת היא כן והנה ע"ז השבתי כיון דודאי נתיחד לעדי קידושין דאף שהלשון סתום ואם הוא אומר עידי הקידושין במה יוודע איפוא שיחד עצמו לעדי קדושין וגם מעל' הרגיש בזה מ"מ כל שהמנהג כן א"כ ע"כ שכוונת השמש שצריך שיהי' עדי הקידושין וכוונתו שהוא והחזן יהיו עידי קדושין א"כ בכל קדושין החתן מכוון לאותן עדים שמיחד השמש במה שאומר עידי קידושין וא"כ גם כעת הרי נתייחד לקדושין ובזה אין מקום למ"ש הקצה"ח בההיתר שלו וא"כ קשה להקל ואף שצדדתי צדדים להקל מצד שהשמש אינו רק קרוב לאשה מ"מ קשה להקל ואף שמע"ל הקשה ע"ז מעדים הקרובים לערב דפסולים ללוה אף שהערב מודה דחייב למלוה אעפי"כ לא יעידו ללוה הנה מע"ל הרגיש בעצמו דל"ד דכאן רק גזה"כ דבעי ב' ובכה"ג דבשעת הראי' היו כשרים ומצד המקדש כשרים ומצדה לא בעי שנים כמ"ש למעלה והיא סברא נכונה להמעיין היטב בעומק הדבר מ"מ לא כתבתי רק לסניף וע"כ לדינא מה טוב שיחזור ויקדש ולא יבוש מפני המלעיגים עליו כי מלבד שהוא לא עשה מאומה ומה בכך שלא ידע שזה קרוב להכלה לא נגרע בזה מכבודו דבר וגם מצינו באמוראים שאוקי אמורא ודרשו דברים שאמרתי טעות הן בידי ויחזור ויקדש אמנם בלא ברכה כי הברכות אינן מעכבות ויהיה שני עדים בשעם טבילת מצוה שישים הטבעת על ידה ולא יוודע לשום איש.

והנה דברי הב"ה שחידש דבקרובים כיון דהיה ראוי להיות נאמנים רק דגזרת הכתוב הוא דאינו נאמן אפילו משה ואהרן על כל פנים כששניהם מודים בקדושין מהראוי להיות דלא יתבטל עדותן כשנמצא אחד מהם קרוב ומחלק בין קרוב לנמצאו פסול והב"ש המה ע"ד אבל הדבר תמוה דהי"ל לדרוש מרגניתא שמצאתי בשו"ת אא"ז המהר"ם פדוואה סי' ל"ז שכתב גם כן דלמ"ד חוששין לקידושי ע"א אם כן פשיטא דקרוב לא מבטל עדות דאיך אפשר שאם היה לבדו היה מעיד וחוששין לקידושין וכשמצטרפין שנים והם קרובים זל"ז ופסול לגבי חברו אבל לענין העדות כשר כל א' לבדו ואיך אפשר שבהצטרף האחד יהיה פסול ואם כן א"ש דברי הרמ"א שכתב דהוי כמקדש בפני ע"א והיינו לפמ"ש דיש להחמיר כשטת הסמ"ג דחוששין לקידושין בע"א אם כן כל שמקדש לפני שני קרובים עכ"פ ע"א הוה ומהתימה על הב"ה שנסתייע לסברתו משו"ת מהר"ם פדוואה ולא הרגיש בסברת מהר"ם פדוואה הנ"ל אבל לפע"ד יש להרהר אחר סברת מהר"מפ הנ"ל דמה בכך שכ"א לבדו כשר מ"מ כל שמצטרף ב' קרובים לא נתכוונו להעיד ואין כאן אפי' ע"א ושאני באם היה לבדו דעכ"פ הוה עליו תורת ע"א משא"כ בשני קרובים ובפרט בקדושין דיכולין לומר שכל שראו ב' קרובים לא נתכוונו לתורת קידושין ולשחוק כוונו כמבואר כעין זה באהע"ז סי' מ"ב ועיין בתוס' מכות וא"ו ד"ה אמר ר"י דהסבירו טעמא דר"י דלכך בד"מ תתקיים העדות בשאר משום דילפינן משנים כמו אם היה שנים וא' מהם קאו"פ השני ל"ב לגמרי ומחויב שבועה כ"כ בשלשה תתקיים העדות בשאר ע"ש ולפי דברי מהר"ם פדוואה ל"ד דשאני שנים דכ"א לבדו כשר לשבועה הלכך לא מבטל במה שהם קרובים דעכ"פ לגבי העדות אינם פסול אבל לחייב ממון דכ"א לבדו ל"מ אם כן כל שנצטרף הקרוב שוב יבטל העדות לגמרי ואם כן ע"כ דליתא לסברא זו אברא בגוף סברת המהר"ם פדוואה הנה אנן לא קי"ל כן דלדבריו בד"מ בקרובים זל"ז היה מהראוי שיתחייב עכ"פ שבועה והרי אנן קי"ל בש"ע סימן ל"ו ס"ב דדוקא בשביל שלא ידע מקורבת השני הוא דמחייב שבועה אבל לא מטעם שעכ"פ כשרים הם כ"א בפ"ע לשבועה ועיין בחידושי ריטב"א במכות שם שביאר בהדיא דרבי יליף ד"מ מד"נ מה בד"נ עד הנשאר אינו מחייב כלום אף בד"מ עד הנשאר אינו מחייב כלום אף שבועה ולכך הוא חוזר ומלמד על השלשה והמאה ועכ"פ מבואר דשנים קרובים בממון אין מחייבין אפילו שבועה אף דבפ"ע היה יכולין כ"א לחייב שבועה אפ"ה באם הם קרובים אין מחייבין שבועה ומכ"ש בקידושין. הן אמת דגוף הסברא תמוה דלמה באמת לא יוכלו לחייבו שבועה דאם הא' לבדו היה מחייבו שבועה וא"כ למה יזיק מה שהיה עוד אחד עמו וכמ"ש מהר"ם פדוואה סברא זו והוה כעין דאמרו חידוש הוא דכ"א בפ"ע שרי ובהתחברם יחד יפסלו אך לפע"ד נראה טעם חדש דלכך בשני קרובים זה לזה א"י לחייבו שבועה דהנה באמת דעת רבינו יקיר בחו"מ סי' ל"ד דבע"ד עם הע"א מצטרפין לפסול אותו לעדות ולשבועה כל שנשבע כנגד העד וכבר הארכתי בזה בתשובה בשם אבי מורי הגאון נ"י דאם כן האיך יכול לחייב שבועה ולא נחוש שיפסול אחר כך לעדות ולשבועה כדרך שחששו שמא יוציא הלה את המשכון ויפסלנו לעדות ולשבועה אבל באמת יש ליישב דפשיטא בשביל חשש שיפסול לעדות ולשבועה לא נתחייב לזה ממון דזה יטעון אני יודע דזה משקר והתורה לא חייבנו רק שבועה אתם מה לכם עלי וגם אנחנו אומרים שאחרי שהתורה האמינה אותו נגד עד בשבועה בלי ספק לא ישבע לשקר ומה שיעידו אחר כך בודאי יהיה שקר וכ"כ יוכלו לפוסלו בשאר פסולים שיאמרו עליו ומכ"ש שלא נוכל לפטרו על ידי זה ושאני התם במשכון שיבורר השקר בפירוש ונראה וניכר לכל וגם שם יש מקום שישבע השני אבל כאן התורה חייבה שבועה לשבע ולפטור ואיך בשביל חשש יפסול מלישבע וז"ב. ולפ"ז זהו שם אבל בשני קרובים שמעידים ניהו דגזה"כ שמבטל העדות אבל באמת אמרינן דהאמ' הגידו והרי משה ואהרן דודאי מעידין האמת ואפ"ה גזה"כ דפסולים ולפ"ז היאך תחייבו שבועה והרי א"א לו לשבע דהרי תיכף כשנשבע הוא נפסל ואף להעיד שנית א"צ דכבר העידו ורק דלא הועיל בעדותן אבל לענין שיפסול בודאי מפסל דבאמת הם אומרים אמת רק שא"י לחייב ממון אבל לפסול לעדות ולשבועה בודאי נפסלים וא"ל כיון דהם קרובים איך יכולים לפסלו לעדות ולשבועה דז"א דהרי לא גרע מבע"ד שיכול להצטרף מכ"ש בזה מיהו י"ל דמגרע גרע דהרי הם קרובים וגם כעת הם קרובים מה שאין כן בע"ד דאינו בגדר עד ובתורת עד הוא כשר כל שאינו נוגע לו אך נראה דזה כשהם קרובים זל"ז אבל כשהם קרובים לאחד מבע"ד אז בודאי א"א לחייב שבועה דשם כשישבע שוב בודאי יוכלו לפסול אותו דלזה אינם נחשבים כקרובים כל שהיו קרובים לצד השני כיון דאינם מחייבים ממון גם שבועה שוב יוכלו לפוסלו ולא גרע מבע"ד ועד ולפ"ז שפיר יליף רבי בד"מ ג"כ כמו ששנים אינם מחייבים אף שבועה והיינו בכה"ג דהם קרובים לבע"ד ה"ה בשלשה וממילא ה"ה כשקרובי' זל"ז דהרי נמצא אחד מהם קרוב או פסול הוא בין כשהם קרובים לאחד מבע"ד או שקרובים זה ל"ז וז"ב. ובזה מיושב היטב טעמו של ר"י דמכשיר בד"מ וכ"כ להקשות דל"ש להקיש שלשה לשנים דשנים בדין הוא שיכולים לחייב שבועה דהא כ"א בפ"ע יכול לחייב שבועה משא"כ בשלשה לענין ממון ולפמ"ש א"ש דהכי יליף ר"י דמה שנפסל קרוב או פסול הוא בין בקרובים זל"ז ובין בקרובים לבע"ד ולפ"ז בקרובים לבע"ד ל"ש סברת מהר"ם פאדוואה דכל שהם קרובים לבע"ד מהראוי שלא יתחייב אף שבועה ואפ"ה לשבועה נאמנים ה"ה בשלשה וע"ז אמר ר' דאדרבא בזה ודאי א"י לחייב שבועה וכל שהם קרובים זה ל"ז אין ראיה משנים לשלשה ומטעם שכתבתי וא"כ לכך בד"מ פסול וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב מה דהקשה הנו"ב מהד"ת חאהע"ז סי' ע"ו על רבי דמ"ט להקיש ד"מ לד"נ הא שאני ד"נ דע"א אינו מחייב דבר מה שאין בד"מ דמחייב עכ"פ שבועה ולפמ"ש אתי שפיר דל"ש כאן שבועה בקרובים לבע"ד וכשקרובים זה לזה ל"ש לאקשויי שלשה לשנים מטעם שכתבתי ואם כן ממה נפשך אי אפשר להקיש בד"מ שלשה לשנים ודו"ק היטב כי הוא עצה עמוקה.

ובזה מיושב היטב במה דא"ר ואימתי בזמן שהתרו בו אבל בלא התרו מה יעשו ב' אחין שראו באחד שהרג את הנפש וכ"כ לתמוה דמה ענין התראה לכאן דזה שייך בד"נ והרי בד"נ כ"ע מודו דנמצא א' מהם קאו"פ וא"כ מה זו ענין לד"מ ובש"ס אמרו דשואלין למחזי או לאסהודי וזה שייך בד"מ ולפמ"ש כעת א"ש דהנה כל הטעם של רבי דמקיש ד"מ לד"נ הוא מטעם דא"א להקיש שלשה לשנים בד"מ דממנ"פ בקרובים זל"ז אין ראי' משנים לשלשה ובקרובים לבע"ד א"א לחייב שבועה דהרי יפסל לעדות ולשבועה ולפ"ז זהו כשאמרו לאסהודי קאתי דאז יוכלו לפסלו לעדות ולשבועה אבל כשלא באו לאסהודי רק למחזי פשיטא כל שלא נתכוונו להעיד א"א שיפסלו לעדות ולשבועה דל"מ לשיטת התוס' ישינים בכריתות י"ב דכל שלא נתכוונו להעיד דא"י להעיד א"כ כל שאמרו שלמחזי קאתו לא יוכלו לפסלו אלא אף אם נימא שלא כדברי התוס' זה ודאי דלפסול הא י"ל דהוא כד"נ בעינן תורת עדות גמור בכוונה וכל דלמחזי קאתו אימא לא דקו בעדותן והם חשבו שהי' הלואה והי' מתנה ותדע שהרי בד"נ כל שלא באו לאסהודי לא נפסלו משום קאו"פ וא"כ ה"ה לענין לפסול האדם ג"כ לא נפסל ושוב גם בד"מ כשר דנוכל להקיש שלשה לשנים כשהם קרובים אצל בע"ד וכמ"ש ר"י ודו"ק היטב כי הוא עמוק עמוק והערה חדשה.

והנה הנו"ב חידש שם ששנים שנמצא א' מהם קאו"פ עדותן בטלה ול"מ אף לשבועה הוא מטעם שכיון שאמרו בשבועות מ"ם כ"מ שב' מחייבין ממון א' מחייב שבועה וכ"כ הרמב"ם פ"א מטוען ה"א שלמדנו כן מפי השמועה א"כ ה"ה להיפך דבמקום דשנים אין מחייבין ממון ה"ה שאחד אינו מחייב שבועה ולכך כל ששלשה ושנים אינם קרובים א"י לחייב ממון דנמצא אחד מהן קאו"פ ה"ה שנים א"י לחייב אחד שבועה דכל ששנים א"י לחייב ממילא א"י אחד לחייב שבועה ובמחכת"ה הוא דרש חדש והרי גם זה הכלל דשנים מחייבין ממון א' מחייב שבועה הוא אינו מוסכם דהרי שנים מחייבין בכפירת קרקעות ואחד אינו מחייב שבועה ועי' בתוס' שבועות שם שכתבו בהדיא דאינו כלל גמור ומכ"ש דנימא להיפך אנה מצינו זה הכלל וע"כ מ"ש נראה נכון. והנה התומים סי' צ' חידש דטעמו של ר"י דשאני ד"מ דאומדנא מועיל וא"כ לא גרע מה שאחד מהם קאו"פ מאלו הי' אומדנא דהא באמת יש שנים כשרים ומה בכך דנצטרף אחד פסול לו יהא דאין כאן עדות מ"מ עכ"פ אומדנא הוה ע"ש ובאמת שדפח"ח אבל לפ"ז צ"ב דא"כ מ"ט דרבי דפוסל גם בד"מ וכן קי"ל אך באמת לפעד"נ דמכאן ראי' למ"ש המהרי"ק שורש קכ"ט דל"מ אומדנא בד"מ כל שהענין מסופק ע"ש ולפ"ז כל דקאו"פ מבטל עדות א"כ שוב הענין מסופק אם אמת הדבר ול"ש אומדנא ובזה נלפע"ד דזה החילוק בין למחזי ובין לאסהודי דבאמת כל שהפסולים הם לאסהודי א"כ שוב כל הענין מסופק דמה חזית לסמוך על העדים שאינם קרובים הא גם הקרובים אתו לאסהודי ושוב אינו רק אומדנא ואומדנא ל"מ אבל אם הפסולים והקרובים אתו למחזי א"כ אלו שבאו לאסהודי הם עדים כשרים וא"כ שוב הענין מבורר עפ"י עדים כשרים רק שיש כאן רעותא בשביל שנצטרפו בראי' וגם עדים קרובים או פסולים שוב לא גרע מאומדנא וגם בד"נ דאומדנא פסול היינו באם אין כאן עדים אבל ביש עדים כשרים לסלק הריעותא לא גרע מאומדנא ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ועי' בכתובות פ"ה בתוס' ד"ה מרענא שכתבו דר"פ אמר אפילו יהא קרוב שאינו בר עדות כמו בת ר"ח שלא היתה בר עדות ודקא א"ל לר"פ אימר איניש אחרינא הוה בהדי' היינו משום דר"פ קרוב הוה ע"ש וצ"ע דא"כ הו"ל נמצא אחד מהן קאו"פ ולא מהימן אף דיש אחר בהדי' ולפמ"ש הכנה"ג בשם הב"י דבדרבנן לא אמרינן נמצא קאו"פ בטל אפשר דהכא נמי אינו רק מדרבנן מיהו התומים חולק בזה ע"ש ס"ס ל"ו וגם ל"ד דשם הכוונה אם אינו פסול רק מדרבנן וכאן הקרוב הוה מה"ת רק שאינו מחייב רק שבועה דרבנן אמנם נראה כיון דהיכא דקי"ל בגווה הוה מרעא לשטרא אף בקאו"פ כמו אשה ואפ"ה מרעא לשטרי' א"כ בכה"ג מה אכפת לן הנמצא אחד מהם קאו"פ הא כל שיש ע"א והתורה המני' לאורעי לשטרא א"כ אף שיש קרוב הא אף אם לא הי' רק האחד לבדו הי' נאמן וכעין מ"ש המהר"ם פדוואה וגם אם הי' קי"ל בגווה הי' זה נאמן והרי כאן הוה קי"ל בגוויה דהרי יש ע"א שהתורה האמינתו.

והנה בהא דמבואר בגיטין י"ח א"נ כגון שנמצא אחד מהם קאו"פ למ"ד משום תנאי כשר ולמ"ד משום עדים פסול וכתבו התוס' דל"ש לומר דשיילינן אי למחזי אתיתו משום דמסתמא חתמו לדעת בעלים וצ"ל דגם לפ"מ דכתבו התוס' במכות וא"ו דגם לר"י בעי שיתכוונו להעיד וגם העידו בב"ד וא"כ הרי כאן לא הגידו בפני ב"ד וצ"ל דכל דחתמו על הגט הוה כאלו נחקרה עדותן בב"ד ופסול וכ"כ הש"ך בחו"מ סי' מ"ה ס"ק כ"ד אברא דבגט לכאורה אם נימא דע"מ כרתי א"כ ע"ח אינם כורתים ולא הוה כנחקרה וצ"ל דמ"מ הו"ל כנחקרה דאל"ה הו"ל מזוייף מתוכו ובזה א"ש מה דק"ל טובא בהא דאמרו אי חתום תחלה והיינו בראשונה כפירש"י אמרי לה פסול משום דאתי לאחלופי בקיום שטרות דעלמא ולכאורה אדרבא גט מהראוי לפסול יותר קאו"פ דכד"נ דמי כמ"ש התוס' במכות משא"כ בשאר שטרות ולמ"ש א"ש דבגט כיון דע"מ כרתי א"כ אינו פסול רק דהוה כמזויף מתוכו משא"כ בשאר שטרות דלרב בגיטין פ"ו בשאר שטרות לא קי"ל כר"א ולכך פסול משום דאתי לאחלופי ובזה נלפע"ד דהא דדעת הבה"ג הובא בתוס' שם ד"ה א"ל דדוקא בשנים הראשונים קרובים הוא דכשר דתלינן דלכבוד חתמו היינו מטעם דבאמת כל שלא הגידו בב"ד לא נפסלו ואף אם נימא דלא בעי תרוייהו מ"מ מהראוי לשאול אולי למחזי אתו רק משום דמסתמא חתמו ע"ד בעלים ולפ"ז כל שי"ל שלכבוד חתמו ולא הוה כמו שנחקרה עדותן בב"ד דלא נעשה שטר עדיין דהא אחד קרוב או פסול ונמצא דשייך לומר אי למחזי אתו ולא נעשו עדים לא בהגדה ולא בראיה ומה גם דבגט באמת ע"מ כרתי ורק דהוה מזוייף מתוכו וזהו כשכבר נעשה דין גט אבל כל שהי' בתחלה קאו"פ ולא נעשה עדן תורת גט כלל ל"ש מזוייף מתוכו ולכך כשחתמו לבסוף דכבר נעשה גט שייך לומר דפסול משום מזוייף מתוכו ולכך בשאר שטרות דע"ח עיקר דלא קי"ל כר"א בשאר שטרות לדעת רבים מהפוסקי' ועש"ך ס"ס נ"א ולכך בתחלה פסול בודאי דהרי תיכף נפסל אבל כל שנעשה שטר א"כ אדרבא שייך בשטר לומר למחזי אתו והוה כנחקרה בב"ד דלמילוי קאתו כמ"ש התוס' ובמהרש"א שם ובזה נלפע"ד מ"ש הבה"ג בהל' עדות דגם בשאר שטרות אי חתמו בתחלה תלינן דלמילוי כתבו ולא פירש כר"ת דמחלק בין גט לשאר שטרות אליבא דבה"ג היינו משום דבה"ג פסק כר"נ דהוא אליבא דרבי כדאמר ר"נ במכות שם הלכה כרבי וכ"כ הבה"ג בפירוש דהלכה כר"נ בדיני דד"מ שווים לד"נ והיינו דשיילינן אי למחזי אתו ולפ"ז בתחלה כל כמה דלא נעשה עדן שטר א"כ לכבוד בעלמא חתמו היינו דשיילינן להו למחזי קאתו דהיינו לכבוד בעלמא ול"ש למימר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דעדן לא נעשה שטר משא"כ לבסוף דכבר נעשה שטר לא ס"ל כר"ת דשייך כמי שנחקרה ויאמרו למילוי כתבו דזה דחוק ואדרבא כל שכבר נעשה שטר אמרינן כמי שנחקרה עדותן בב"ד ונצטרף קאו"פ בהגדה ופסול וז"ב ובזה לא זכיתי להבין דברי הרמב"ן שדחה לבה"ג מהך דגיטין דבתחלה פסול ובסוף כשר ולפמ"ש הרי הבה"ג מפרש באמת להיפך דבתחלה ודאי כשר ועי' במהרש"ל ובמהרש"א מ"ש בזה לפרש לפי שטת ר"ת שפירש כבה"ג בגיטין ועש"ך סי' מ"ה ס"ק כ"ג שהאריך לקיים דעת הבה"ג ולא דבריו דברי והמעיין ימצא הבדל רב ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ב חאהע"ז סי' ע"ו.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף