שואל ומשיב/א/ב/נה

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן נה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרט"ז הגיעני תשובה משינאווע מהרב מוה' צבי הירש ליפא פריש אודות איש אחד מאה"ק שלח גט לאשתו ע"י שליח לק' ליזענסק עם שטר הרשאה מקוים בידו וגם נתן רשות לשליח ראשון שיוכל למנות שליח אחר עד מאה עד שיהיה כשר לדעת הרב המסדר הגט כפי נוסח הרשאה הכתוב בספר אהע"ז והנה השליח הראשון היה נחוץ לדרכו ועשה שליח בעירנו לפני ב"ד ועדי מסירה כדין וגם נתן לידו שטר הרשאה וכשבאתה האשה מליזענסק לפנינו לקבל הגט מיד שליח השני נודע שהב' מהדיינים אשר היה חתומים על הרשאה של שליח הב' הי' קרובים בנשותיהם שני בשני בחד בעל והשליח הראשון הלך לדרכו למקום אשר היה אהלו מתחלה ואין באפשרי להשיג משם גט אחר והאריך מעלתו מה משפט הגט הלז והנה מאלוקי אבקש עזר שלא אכשל בדבר הלכה והנה מקור הדבר מבואר ברמ"א סי' קמ"א סכ"ד דאם נמצאו עדי הרשאה פסולים נתבטל כל השליחות שהרי הם מעידים על עיקר השליחות והב"ש ס"ק ל"ה כתב אף שאם לא היה בידו הרשאה נאמן לומר שהוא ש"ה מ"מ בכה"ג שנעשה לפני פסולים גרע טפי והוה כאלו מכחישים אותו כי כל דבר הנעשה לפני פסולים נתבטל אותו דבר ע"ש ובאמת שהדבר תמוה דמה"ת לומר דהוה כאלו הכחישו אותו ונתבטל הדבר והדבר מבואר להיפך במהרי"ק שורש י' ענף ו' הובא ברמ"א חו"מ סי' רמ"א ס"ב דמחיל' א"צ קנין אי קנה לפני עדים פסולים א"ה מחילתו מחילה וכ' המהרי"ק דה"א כיון דמחילה א"צ קנין כל שקנו מידו הרי גלה דעתו דלא רצה רק בקנין וה"א דדעתו הי' שלא מקנה אלא בקנין לפני עדים כשרים קמ"ל וע"ש בסמ"ע ובזה אני מבאר דברי הרמ"א בסי' קצ"ה ס"א בהג"ה שכתב וכן אם קבלו קנין לפני פסולי עדות הוה קנין הואיל ומודים זה לזה שקנו והדבר תמוה כיון דהמחבר כתב שם דאפילו אין עדים בדבר אם מודים זה לזה מועיל א"כ מה אכפת לן בקנה לפני עדים פסולים ועיינתי במקור הדין בהרא"ש ושם קמ"ל דה"א דקנין בעי שנים דוקא כפשטת לשון הברייתא דקנין בפני שנים וקמ"ל דהכוונה שאם רצה להקנות סגי בשנים אבל בש"ע קשה דכבר ביאר זאת דא"צ עדים כלל ולפמ"ש א"ש דקמ"ל דה"א כיון שגלה דעתו שרצה להקנות לבעי עדים כשרים קמ"ל ועכ"פ מבואר שם דלא אמרינן דהוה כמכחישים אותו וא"כ מה"ת לומר כאן דהוה כמכחישים וע"כ כמו שמסיק הב"ש דמוכח מזה דמסדרי גט הי' ע"ה ולפ"ז כאן שהשליח הראשון לא חזינן שום תיוהא והגט נסדר בכושר א"כ ניהו דליכא עדים מ"מ נאמן השליח מצד עצמו ואף דאין הרשאה בידו אך לכאורה יש לדחות משם דשם לא אברי סהדי אלא לשקרי א"כ כל שהודו זה לזה הודאת בע"ד כמאה עדים א"כ מה בכך שהעדים פסולים מכחישים אפ"ה מהמני בהודאת עצמם אבל כאן בגיטין דאינו נאמן בהודאה רק דבעי סהדי א"כ כל שהם קרובים מקרי מכחישים והודאת בע"ד ל"ש בזה שהרי הם מכחישים ונתבטל העדות ובלא"ה נראה דאף אם נימא דלא כב"ש והשליח נאמן אף דיש עדים שהם פסולים מ"מ זה בשליח ראשון וכשיש עדים פסולים על הרשאה שייך לומר דהשליח נאמן דמתוך שהאמינו לומר בפ"נ ובפנ"ח האמינוהו על השליחות וכמבואר בסי' קמ"ב ס"ג ולפ"ז בשליח שני דאצ"ל בפ"נ רק שליח ב"ד אני כמבואר שם ס"ט ואכתי הוא יוכל להשתמט כשיבא בעל ויערער על הגט ויאמר אני לא ידעתי דבר רק שהשליח הראשון אמר לי והרי כל הטעם דהאמינו לשליח הוא מטעם כיון דאם אתי בעל ויערער מעיקרא מידק דייק וזה דוקא השליח הראשון אבל השני בודאי א"י רק מה שא"ל השליח הראשון וא"כ שוב יוכל להשתמט וכעין שכתב הנו"ב במהד"ק חאהע"ז סי' ל"ג דעד מפי עד אינו נאמן בעיגונא מדאורייתא דיוכל להשתמט ולומר דשמע מראשון וכבר קדמו בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' פ"ג ע"ש וה"ה כאן כיון דיוכל להשתמט אינו נאמן וא"כ כל שהדיינים שחתמו על הרשאה הם פסולים שוב א"נ השליח אמנם ז"א כיון דהשליח הראשון נאמן והוא אמר בפני עדי מסירה שבפ"נ ובפ"נ והוא מידק דייק שאם יבא הבעל ויערער יהי' נאמן ומעיקרא מידק דייק א"כ כל שאמר בפני עדי מסירה שהוא ראה ובפ"נ ונחתם וא"כ סגי כשהשליח השני אומר שליח ב"ד אני ואדרבא כיון שהשליח השני א"צ הרשאה כלל רק שנוהגין בהרשאה כמו בשליח הראשון כמבואר סימן קמ"ב ס"ט פשיטא דהוה כמו שלא נטל הרשאה וא"ל דמגרע גרע דזה הוה כמו שמכחיש להשליח אבל ז"א דכאן מה שייך דמכחיש ואטו השליח ידע או הם ידעו הא הם ביחד קבלו אמירת השליח הראשון והיאך יכולים להכחיש להשליח ומה יודעים הם יותר ממנו וגם נראה דאף אם נימא דמכחישים הא העידי מסירה יודעים שהשליח הראשון מסר בפניהם הגט ואף דנימא דהו"ל כתרי ותרי הא קי"ל דתרי ותרי אינו רק ספק ואף דמדאורייתא אוקמא אחזקה מ"מ כאן ל"ש חזקה דהא שניהם אינם מעידים רק שנתן גט לגרשה אבל עדיין היא בחזקת א"א לדברי שניהם ובלא"ה י"ל דניהו דהם מכחישים אבל העידי מסירה מעידים שכך א"ל השליח הראשון וגם הדיינים שחתומים על הרשאה הוו כמכחישים ואומרים שלא הרשה אותו והרי השליח הראשון אמר לעידי מסירה שימסרו הגט והקרובים מעידים גם כן רק שע"י שהם פסולים הו"ל כמכחישים אבל פשיטא דהעידי מסירה נאמנים טפי שהם אומרים שמסר בפניהם לזה השליח הגט והקרובים הדיינים מעידים גם כן רק שע"י שנפסלו הוה כאלו מכחישים אבל מ"מ עדי מסירה נאמנים טפי ובשלמא בשליח ראשון כל שאין עדים על ההרשאה נתבטל השליחות לגמרי ואם אין הרשאה לא נודע כלל אם זה שלחו ועיין סי' קמ"א סי"א בהג"ה ובב"ש שם אבל השליח השני עם ע"מ פשיטא דנאמנים טפי מהדיינים שנמסר בפניהם הגט כנלפע"ד. שוב ראיתי בתו"ג לש"ב הגאון ז"ל בסי' קמ"א סכ"ד שנתקשה ג"כ בדברי הב"ש סקל"ה דלמה הוה כמכחישים וכתב דהכוונה הוא כיון דמלשון הרשאה משמע דנתיחדו הפסולים לעדים אף שיש עדים כשרים עמהם נתבטל עדות משום דנמצא אחד מהם קאו"פ דנצטרפו בשעת ראיה ואם כן אף שהשליח אומר שהיה גם כן עדים כשרים בשליחותו מ"מ מלשון הרשאה מורה שנתיחדו אלו לעדים אם כן הו"ל נמצא אחד מהן קו"פ ולפ"ז דוקא בשליח הראשון שאין לו שום עדות על ע"ח וע"מ ולא על הגט שבפ"נ ולא על השליחות ועיקר הוא ע"י ההרשאה וכל שנמצא אחד מהם קאו"פ שוב ל"מ אבל כאן שיש ע"מ והשליח הראשון העיד בפניהם על הכתיבה והחתימה והשליחות אף שמה שנתן הרשאה על השליח השני נמצא אחד מהם קו"פ מ"מ לא נצטרפו הקאו"פ עם העידי מסירה לא בראיה ולא בהגדה ושפיר כשר כנלפע"ד.

תשובה בשנת תרי"ט מהמ"ץ דשם ושמו רבי מאיר הכהן ושאל שאירע שסידר גט ע"י שליח וכתב הסופר העומדת היום וכו' והנה שינה במקום עמידת האשה וגם בעת שקראו הגט שכחו ולא נזכרו מזה ואח"כ כשהגיע לשם הרחיק הבעל נדוד ולא נודע מקומו ועל זה כתב מעלתו כיון דהרמ"א כתב בסי' קכ"ח דבשעת הדחק יש להקל כששינה מקום עמידת הבעל מכ"ש כששינה מקום עמידת האשה מטעם המבואר בפ"י דעיקר העדות הוא על הבעל שהוא מצווה לסדר גט ולא על האשה וגם כיון דכתב שם הבעל ועמידתו כהוגן אין לחוש כ"כ לעמידת האשה דהא אין לחוש לשני יב"ש ויש לו אשה אחרת ג"כ אין לחוש והרבה בדברים ואני אומר שאדרבא נהפוך הוא דאף למאן דמכשיר במקום עמידה היינו משום שא"צ לכתוב כלל ואינו ניכר כל כך השינוי אבל כאן ניכר ונגלה הטעות שאם האשה עמדה שם ונתגרשה מה ענין שליחות לשם והרי כל שהבעל והאשה בעיר אחת אין לעשות ע"י שליח כמבואר סי' קמ"א סנ"ה וא"כ מה ענין שליח לזה ועוד דהרי ענין השליחות סותר לגמרי למה שאמרו לשליח שיוליך גט בכ"מ שימצא אותה ולפי ע"ד בזה הגט בטל אף בשעת הדחק לכ"ע ודו"ק וגם לפמ"ש שארי הגאון בתו"ג סימן רכ"ח ס"ק ה' דלדידן דמקום עמידה הוא במקום דירה אם כן יש לפסול באם שינה במקום עמידה ע"ש וה"ה כאן ואף דהוא לא כתב רק בשינה מקום עמידת הבעל לפע"ד כאן בודאי יש לפסול דהרי מקום עמידתה מורה שכאן נמצאת וכאן היתה והוא במקום דירתה והרי השליחות סותר מכל וכל לזה וע"כ לפע"ד הגט בטל מ"מ אם ימצאו לה מתירים אני לא אמחה ואני את נפשי הצלתי.

תשובה בעש"ק פ' בהר כת"ר מ"א למב"י נשאלתי מהרב מו' מענדיל דיין ומ"ץ ד"ק קאלימייא בשם בינא אם יש לכתוב בוי"ו כמ"ש הב"ש אי אולי נגזר משם בינה והשבתי דיש לכתוב בונא בי"ת ו"או נו"ן אל"ף כי לדעתי נגזר משם העיר בונא. אחר כך ביום ג' ר"ח סיון כתב לי שנית וזה אשר השבתי לו מכתבו הגיעני ע"ד שכתבו שאני כתבתי בינא ביו"ד רק שמעלתו האריך הקו ועשה וי"ו הנה על זה אשיב כמ"ש במגילה ט"ז וב"מ פ"ז האלקים צריכה וא"ו כי מורדא דלברות וכוי"ו דויזתא ועי' תוס' כתובות ריש אלמנה ניזונית ד"ה אלמנה ומהרש"א שם וצ"ע שלא הזכיר הך דב"מ הנ"ל ועשו"ת חוט השני דף כ"ג ואני כתבתי עה"ג שם שהרא"ש בתוספותיו שם סנהדרין הובא בס' חמרא וחיי לכנה"ג כ"כ ועכ"פ שם בונא הוא כזה ב' ו' נ' א'. וע"ד שם אלטר או זיידע כדברי מע"ל לכתוב דמתקרי ולא המכונה.

תשובה במ"ש אור ליום א' טוב טבת תרכ"א הגיעני תשובה מהרב מבארלד במדינת מאלדווע ושמו רבי יעקב מאיר אודות אשר בקיץ העבר עשו תקנה בח"ח לבל יסדרו קידושין בלתי ידיעת הרב והוכרז בכל ב"כ שבעיר והנה אירע שבאה אשה אחת שהוחזקה בפה לא"א ורצתה להנשא לאיש ואמרה שנתגרש' מבעל' ולא הי' בידה מבע"ד ולא עדים שנתגרשה ומלבד החשש המכשול שמא לא נתגרשה עוד צריכין שנדע איך נכתב השם בגט כי המדינה אינם בני תורה ומע"ל לא רצה לתת רשיון על קידושין וקם הש"ץ וסידר קידושין וחופה ומע"ל שלח לו שלא יסדר ולא שמע אליו וכעת נודע לו שהגט ניתן בשם חי' שכך שמה מעריסה אבל אח"כ לאי זה סגולה נקראת באבא וע"ז כתב מע"ל שדרכו תמיד בשמות כאלו אלטיר ואלטא ובאבא אם נקראת רק בשם זה אינו כותב רק השם הלז ואם מקצתו קורין בשם העריסה כותב אלטר דמתקרי והביא שכ"כ בס' אנשי שם להגאון מהרש"ק ומע"ל כתב שזה דומה לשם מחמת חולי והנה שואל מע"ל מה משפט הגט ומה משפט הש"ץ הלז והנה לפע"ד הגט כשר בדיעבד בשם העריסה ול"ד הני שמות לשם חולי דשם הוא מצד שמקרעין גז"ד של אדם וזה השם הוא עיקר אבל כאן אינו רק שם געגועים שרוצים שיחי' ויאריכו ימים ע"כ קוראים לסגולה אלטיר ואלטע ובאבא אבל הכל יודעים שאין זה שם שנתן מעריסה וא"כ ל"מ באיש שנקרא לתורה וכותב וחותם שטרות וכדומה ולא נקרא רק בשם העריסה וכן אשה שחותמת עצמה פשיטא שאין לחוש לשם סגולה אלא אפילו אם אינה חותמת עצמה כלל מ"מ הכל יודעים שאינו שם העצם וכשר בשם העצם שניתן מעריסה אבל אם נקרא לס"ת בשם הלז גם כן פשיטא שיש לכתבו וע"כ בנ"ד כל שאינו שם העצם ואין רגילים לקרא מעריסה שם אלטיר ואלטע ובאבא אין לחוש בדיעבד כשנכתב שם העריסה. ונדון הש"ץ הנה זה ברור דהוא חוצפא ואפקרותא ועבר על חרם וראוי להעבירו אמנם הקידושין כשירין כמבואר במהרי"ק שורש פ"ד ובאהע"ז סי' כ"ח סכ"א בהג"ה ועי' באבני מלואים שם מ"ש בזה בשם מהרי"ט ותשב"ץ.

והנה נשוב לעיקר הדין בגט הנ"ל הנה אם הי' לפעמים שם העצם אלטיר אלטא באבא אז אפשר להחמיר דהא לא ידעו אם זו מעריסה נקראת באבא או אח"כ וא"כ הוה שינוי שם ממש ולא עוד אלא שחוששני דאולי שם חי' הוה שם הנשתקע לגמרי דאין קוראין אותה כלל בשם זה אבל אם זה שם געגועין וכ"ע ידעו שיש לה שם אחר אפשר דבדיעבד שכתב רק שם העריסה לבד דכשר הגט כנלפע"ד. והנה בנ"ד אפשר דיש לחוש על הקידושין ג"כ דאף שכתבתי דאין כח החרם גדול לבטל הקידושין כמ"ש המהרי"ק שם ובשו"ת מהרי"ט חאהע"ז סי' ל"ח ובשו"ת תשב"ץ אבל זה כשקידש קידושין ודאין אבל כאן שיש לחוש על הגט שאולי הגט בטל או פסול א"כ לא הוה רק ספק קידושין וא"כ בכה"ג ודאי דיש כח ביד הרב והקהל לבטל הקידושין שלא יהיו ספיקות בקידושין וכמה מכשולות יש לצמוח מזה וע"כ ידרוש מע"ל ע"ז אם אין שם העצם לפרקים באבא או אלטא וכדומה ומה טוב לראות כתובתה ואם לא נכתב רק באבא בלבד אז בודאי יש לתת גט אחר ומע"ל צריך דו"ח יפה שאולי כבר נתעברה מהאיש שנשאה ויש לעז גדול וע"כ יעמוד על המחקר היטב ובכל כיוצא בזה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ובלבד שיהי' כוונתו לש"ש ובודאי כתורה יעשה והש"ץ ראוי להעבירו שעכ"פ אין ביתו ריקן כפשוטו כמ"ש מע"ל שהוא איש אמיד ואין ביתו ריקן מעבירות מדחציף כולי האי ואפקרותא גדולה הוא וראוי להעבירו שיש כח ביד ב"ד והקהל לגדור בדבר שיש בו משום מגדר מלתא ועשו"ת זקני ש"א סי' מ"ג ובי"ש סי' רכ"ח מ"ש בזה. ומהראוי היה לכתחילה לכתוב חי' דמתקריא באבא משום דשס העריסה עיקר וקודם ומע"ל כתב להיפך משום דס"ל דדמי לשם חולי אבל כ"כ דז"א ודמתקריא שייך לכתוב אף שאינו לה"ק משום דכינוי ל"ש בזה דאינו כינוי לשם העיקר ושייך יותר דמתקרי ובדיעבד אם כתב דמתקרי על מכונה ג"כ כשר כמ"ש הב"ש סי' קכ"ט ודו"ק.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף