שואל ומשיב/א/ב/כה

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן כה   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרי"ד א' בהר בחקתי ל"א למב"י הגיעני תשובה מהרבני המופלג מו"ה אפרים גרינבערג מסקאליט במה שאירע שם שנשרף הבהמ"ד ר"ל והנה הגג והקירוי הכל נשרף אך כותלי הבהמ"ד עודם על תלם והנה המתנדבים בעם החלו לקבץ מעות ולחדש הבנין והחלו לבנות ביתר שאת ויפוי והידור וע"ז יצא מערערים שאסור עפ"י הדין מצד אשר לבהמ"ד הנ"ל מצד מערב מחובר בית הקהל נמוך הרבה מגג הבהמ"ד אשר היו גבוה וגם ברוחב הבית הלז לא היו רחב כרוחב בהמ"ד כי כותלי בהמ"ד הורחב ונסבו למעלה והבית הזה היו מיוחד מכמה שנים לדירת הרב והמורה אשר היו שם בימים ההם ומאז המורה אשר ישב בבית ההוא קבע לו מנין מיוחד בביתו למען קבוע תפלה במקום רנה ועתה כפי שורת יושר הבנין מההכרח לסתור הכתלים הנמוכים מהבית ההוא להגביהם ולהרחיבם למען אשר גגותיהם יושם עליהם וא"כ אמרו דאסור מהך דלא לסתור אינש ב"כ עד דבני ב"כ אחריתא וגם דאסור לנתוץ דבר מבהכ"נ כמבואר בסי' קנ"א ובט"ז שם לענין שטענדיר ומה גם שע"י הרחבת הבנין ושינוי הכתלים המקומות המקודשים אשר היו מאז כמו עמוד התפלה ואה"ק אשר היו בבית הרב עתה יורד מטה וכבר אמרו קרש הניתן בצפון וכו' זה מה שהמערערים אומרים והנה ע"ז כתב מעלתו דכיון דהי' בו תיוהא מותר אף להטעם דפשיעתא כמבואר באו"ח סי' קנ"ב וכאן שנשרף הבית והיסודות רעועות והכותלים ינטו לפול א"כ ודאי מותר ובפרט שיש בזה תיקון לעזרת נשים אשר במעלות יעלו והיו המעלות ע"פ חוץ וכאשר ירד הגשם היו נופלים ועתה בלולים יעלו וגם כיון דבהכ"נ שלהם יש להם דין בהכ"נ של כפרים ולא יבואו שם מעלמא כ"א דרך ארעי ועיין מג"א סי' קנ"ג ס"ק י"ז א"כ יכולים זט"ה במא"ה לשנותו ואף למכרו כלו וגם מה שהגביהו הכותלים לית בזה בית מיחוש כמ"ש הרא"ש דאף להרחיב הבנין שרי אף בדלית בה תיוהא ואף שלא מצא מקום לדבריו מ"מ עכ"פ בכה"ג לית בזה חשש זה תו"ד בקצרה והנה באמת מ"ש הרא"ש דמותר אף אם אין בו תיוהא כדי להרחיב הבנין יפה תמה מע"ל דמנ"ל זאת ולפע"ד יש בזה דברים חדשים ומוכרח אני להאריך הנה בענין סתירה בהכ"נ טרם שבונים אחרת לכאורה יש בזה פי שנים א' משום סתירה או משום צלויי או משום פשיעותא וגם יש בו משום נותץ אבן כמ"ש בסי' קנ"ב בהגה ובט"ז שם ס"ק ג' אך בנותץ ע"מ לבנות ליכא משום נתיצה אברא דלפמ"ש הרדב"ז הבאתיו בחבורי י"ש גבי מוחק את השם דיליף ג"כ מלא תעשון כן לד' אלקיכם ומוחק ע"מ לתקן מותר וכתב הרדב"ז דוקא אם התקין להשם גופא אבל לא מחמת שבס"ת הזה במקום הזה הוא פסול דאין זה מקרי לתקן השם ע"ש ולפ"ז נלפע"ד ה"ה בנותץ אבן ע"מ לתקן מוכרח שיהי' התיקון במקום הזה אבל לא אם יהיו התיקון במקום אחר דא"כ עכ"פ במקום הזה הוא נותץ אבן מההיכל ולפ"ז הנה בהך דלא לסתור ב"כ עד דבני ב"כ אחריתא יש נ"מ אם נותץ ע"מ לתקן במקום הזה אז מותר אבל אם נותץ ע"מ לתקן במקום אחר היה אסור ולפ"ז לכאורה יקשה דל"ל טעמא משום פשיעותא הא אם יסתור ויבנה במקום אחר א"כ לא הוה נותץ ע"מ לתקן במקומו ואסור וא"ל דא"כ איך מותר אם בונה מקודם דז"א דהא באמת כל שבונה במקום אחר הרי זט"ה במא"ה יכולים לשנות אף למשתי בי' שכרא כמבואר סי' קנ"ג רק שבעינן שיחול הקדושה על דבר אחר ועמ"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ז ולפ"ז כל זמן שלא בנה אחרת אסור משום נותץ אמנם נראה דנ"מ אם בנה במקום הזה דהוה נותץ ע"מ לתקן ובזה נראה דזה הענין משום פשיעותא דאם יפשעו ולא יבנו שוב יהי' נותץ שלא ע"מ לתקן ושוב אסור משום נותץ ולכך בחזו בי' תיוהא מותר דאז אינו דרך השחתה דהא בלא"ה מקולקל ועומד ואינו נותץ בידים ומעתה שפיר כתב הרא"ש דאם נותץ בענין שאי אפשר לבנותה בלי סתירה כגון להרחיב את הבנין דאז שרי דל"ש נותץ דהא באמת נותץ ע"מ לבנות במקומו ול"ש חשש פשיעה דהא הנתיצה לא היה ע"מ לנתוץ רק להרחיב הבנין ולא הי' דרך השחתה והנה בהא דאמרו א"ב דאיכא בי כנישתא אחריתא והיינו דליכא משום צלויי לכאורה קשה דנימא אפכא דליכא ב"כ אחריתא דמשום פשיעותא ל"ח דהא מוכרח להיות להם ביהכנ"ס ומה"ת לחוש שיתרשלו אבל משום צלויי איכא דעכ"פ בעת הסתירה והבנין כל עוד שלא יגמר לא יהי' להם מקום להתפלל אך נראה דאף בליכא ב"כ אחריתא ג"כ שייך משום פשיעותא דחיישינן שמא לא יבנו על מקום הלז ויהיו נותץ ע"מ שלא לבנות במקומו ואיכא משום נתיצה במקום הקדוש הלז שנתצו וז"ב ובזה ניחא הלשון משום פשיעותא ולכאורה הי' ראוי לומר דמשום אונסא לא יבנו וכמ"ש רש"י והרמב"ם פי"א מתפלה הי"ב ולפמ"ש א"ש דחיישינן שמא יפשעו ולא יבנו במקום הזה ולפ"ז בליכא ב"כ אחריתא ונותצין ע"מ להרחיב הבנין בודאי שרי דלשמא לא יבנו ליכא למיחש דהא עכ"פ צריכין לבנות בית הכנסת להתפלל ולשמא לא יבנו במקום הזה זהו כשסותרין בכלו אבל אם לא סתרו רק להרחיב הבנין מה"ת שיסתרו הכל ויבנו בנין חדש ולפ"ז ביש להם בה"כ אחרת דיש לחוש שמא לא יבנו כלל שוב שייך החשש אף בסותר רק להרחיב ובזה מיושב היטב מה דכתב הרמ"א בש"ע בהדיא דאפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחת ע"מ לבנותו ג"כ אסור וזה ההיפוך מדברי הרא"ש ובאמת שמקורו מדברי הרי"ו והוא תלמוד הרא"ש ולפמ"ש א"ש דעכ"פ ביש להם בהכ"נ אחרת אסור אף בכה"ג ומה יקרו בזה לשון הרמב"ם פי"א הי"ב שם שכתב אין סותרין בהכ"נ כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר אבל בונין אחד ואח"כ סותרין שמא יארע להם אונס ולא יבנו אפילו כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן והיא תמוה דמנ"ל זאת והכ"מ לא מצא מקום ולפמ"ש מוכרח מהש"ס כיון דאסור אף במקומו וע"כ משום חשש שמא לא יבנו כלל ולפ"ז אף רק כותל אחד והיינו להרחיבו ג"כ אסור משום דחיישינן שמא לא יבנו והיינו בב"כ אחרת אם יש להם ואז שייך פשיעותא שמא לא יבנו כלל והנה בשו"ת אא"ז בעל פ"י סי' ד' כתב בשם חכם אחד דהי' דעתו דאסור לסתור אף אחר הבנין אם בנו במקום אחר דשם במקום שסתרו נשאר בלי קדושה והוא דחה זאת דמשמע דכל שבנו אף שלא במקומו לא אכפת לן ובאמת שמהט"ז סי' קנ"א ס"ק ג' משמע דאסור ומחויבין לגדור אותו המקום ולפמ"ש מבואר הדבר שהרי לבנות במקומו ל"ש כ"כ פשיעותא רק אונס וכמ"ש ובאמת שברמב"ם מבואר בהדיא אפילו במקום אחר ובזה מיושב מה דאמרו במגלה כ"ו הטעם דפשיעותא ודקדקו מזה הפוסקים דקיי"ל כמ"ד משום פשיעותא ולפמ"ש א"ש דבאמת דשם דמיירי שיש להם מקום אחר כמ"ש הכ"מ ובב"י וא"כ בודאי שייך חשש פשיעותא שמא לא יבנו עוד כלל ויהי' נתיצה ובזה מיושב מה שתמה מעלתו על הרא"ש שכתב דכדי להרחיבו שרי דא"כ מה פריך הש"ס דלמה אסבי' עצה להורדוס לסתור ולמה לא משני דכדי להרחיבו שרי ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דשרי הוא משום דכיון דליכא ב"כ אחריתא לא יתעצלו ויבנו ונותץ ע"מ לתקן הוה דבודאי לא יבנו במקום אחר וזה שייך לענין בהכ"נ אבל בנין מקדש ודאי שייך חשש שמא לא יבנו ובודאי אסור ובלא"ה ע"כ לא שרי רק בב"כ דהנתיצה אינו אסור רק מדרבנן דנקרא מקדש מעט אבל במקדש דאסור מה"ת פשיטא דחיישינן ואף להרחיבו אסור ודו"ק היטב ועכ"פ בנ"ד בודאי ל"ש שום חשש ודו"ק היטב.

והנה מ"ש למעלה דהרא"ש מיירי דאין בהכ"נ אחרת דל"ש פשיעותא אחרי העיון זה אינו דניהו דליכא משום פשיעותא אבל אכתי שייך משום צלויי וגם הי' לו להש"ס לומר נ"מ זו אבל באמת הדבר א"ש בפשיטות דכל שאינו נותץ כלו רק להרחיב הבנין א"כ ליכא למיחש משום נותץ ע"מ שלא לבנות דהא יבנה בודאי במקום הזה שכבר יש לו רוב הבנין וא"צ רק להשלים וא"כ לשיטת הרא"ש דל"ח לשמא לא יבנה כלל דמסתמא יבנה רק דחייש שמא לא יבנה במקום הזה א"כ כל שמרחיב הבנין ליכא שום חשש לא משום פשיעותא ולא משום צלותא דמיירי ביש בהכ"נ אחרת לתפלה והא דל"ח משום פשיעותא דיתרשלו מלבנות כיון דיש להם בנין אחרת ז"א דכל שלא נתצו כלו ל"ח כ"כ משום פשיעותא דלא יפשעו בזה והא דאמרו במגלה כ"ו התם משום פשיעותא כה"ג מאי ומסיק דאסור היינו משום צלויי או דס"ל להש"ס שם דיש חשש אף בזה שמא יפשעו ולא יבנו ולא קי"ל כן לשיטת הרא"ש ובזה מיושב דברי הרמ"א שהעתיק בשם הרי"ו דאף במרחיב הבנין אסור והיינו דהם קאי בשטת רש"י והרמב"ם דלא ס"ל כפירוש הרא"ש רק דהחשש הוא שמא לא יבנה דיארע להם אונס וא"כ אף ברוצה להרחיב ג"כ אסור ועיין מג"א ס"ק ה' שכתב שהפוסקים נקטו שמא יארע אונס ולא כתבו כלשון הש"ס משום פשיעותא ובאמת ברש"י וברמב"ם יבואר דפשיעותא הוא דחשו שלא יתחילו לבנות תיכף ואח"כ יארע אונס והו"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס ובזה כל דברי הרמב"ם מבוארים כמין חומר ומצא לו זה ממ"ש במגלה כה"ג מאי והרי שם שכבר בנו הבהכ"נ החדש ולא חסר רק מעט ואפ"ה מסיק דיש לחוש לאונס שמא לא יוכלו לבנות וא"כ דברי הרמב"ם מבוארים והכ"מ לא הראה מקורו ולפמ"ש יצא לו ממגילה הנ"ל ולכך אסר אף בכותל אחד ודו"ק ומעתה בנ"ד מ"ש מעלתו דזט"ה במא"ה יכולין למכור ומכ"ש לסתור לפמ"ש אין מקום לזה דשם חל הקדוש' על ד"א וכאן בשעת הסתירה אין מקום לקדושה על מה לחול אך בלא"ה כיון דחזו בי' תיוהא שפיר דמי כמ"ש מעלתו ובלא"ה א"ש דהרי באמת הבית שייך להקהל והקהל נתנו לרב לדור והרב עשה לו מנין קבוע אבל לא עדיף מבהכ"נ של יחיד ואף דביחיד הנותנו לבהכ"נ נתקדש ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' י"ז אבל כאן גרע מינה דהרב לא עשאו לבהכ"נ קבוע רק לזמן וכבר כתב הב"י בשם מרדכי ישן בסי' קנ"ג דבתי כנסיות של בבל לא היו רק לזמן ולכך אינן קדושות והרבה הארכתי בזה בעת שעשיתי חינוך לבהכ"ל שלי ושם ביארתי דבכה"ג שאינו רק לזמן נפקע הקדושה ועיין בסוגיא דבר פדא שם בארתי דברי הרמב"ם והראב"ד פט"ו ממעה"ק ודברי הר"ן ריש פ' בני העיר וע"כ הדבר ברור דיוכלו לבנות בהכ"נ החדש בנין נאה ומפואר.

והנה אח"כ נסעתי לקארילסבאד בר"ח סיון והייתי בדרך כשלש חדשים ובבואי לבית הגיעני מכתב מהרב מסקאליט ושם האריך דיש לאסור וכמה אמתלאות בדבר אך באמת אין בו כדי תפיסה וגם מלתא מני אזדא ומ"ש ראי' מלשון רש"י גם אני הרגשתי בזה בתשובתי ומעלתו לא ראה תשובתי כמ"ש לו והנה מעלתו הביא דברי ספר קהלת יעקב לש"ב הגאון מליסא ז"ל שכתב לישב קושית המ"א על המ"ב בסי' קנ"ג ס"ק ט"ז דהא אסור למכור של אחרים שלא מדעתן כמ"ש בחו"מ סי' שנ"ט וע"ז כתב בק"י הנ"ל כיון דהמ"א מדמה לממון אחרים ומבואר בחו"מ סי' רצ"ב דאף בפקדון אם רואה שמתקלקל יותר מכדי חסרונו מותר למכור א"כ כאן שיתקלקל לגמרי ולא יצלח לשום דבר ודאי דמותר למכרו וע"ז תמה מעלתו דל"ד לפקדון דשם הוא ממון של חברו וא"כ כל שמתקלקל טפי הוה כמשיב אבידה אבל כאן הוא דבר הקדש ועיקר האיסור שגנאי להפקיע הקדושה מדבר הזה ואף להוציאו בדרך מכירה ושיחול על דמים אסור וא"כ מוטב יותר גניזה משישתמש בו הדיוט והביא ראיה מהך דע"ז דף נ"ב דגנזו אבני המזבח אף דהי' יכולים שישתמש בו הדיוט הרי דגניזה עדיף ולכך גם כאן אף דבשל כפרים זט"ה יכולים לשנות ולהפקיע הקדושה בזה ושיחול על דבר אחר אבל כאן דהיא של אחרים א"י להפקיע הקדושה שקדשו אחרים הנה באמת הט"ז סי' קנ"ב ס"ק ז' חידש דמוטב לעשות תשמיש קדושה קלה משיגנז והתב"ש באמת חולק ע"ז והביא מהך דע"ז אבל באמת כתבתי ביד שאול הלכות מזוזה דיש חילוק בין קדושת הגוף לקדושת בה"ב וכ"כ דו"ז הגאון בישוע"י סי' קנ"ד וגם במגן גבורים סי' מ"ב ס"ק א' הארכנו בזה בישוב קושיות התב"ש וא"כ דברי הק"י נכונים ומה שהקשה מעלתו על דברתינו בש"ג סי' קנ"ג ס"ג לישב דברי המ"ב דכל דבנו בה"כ אחרת ויש להם מקום להתפלל כלו בו אז שוב ל"ש להם זכות דהא השלימו זכותם במה שנתנו להם בהכ"נ אחרת וע"ז הקשה דא"כ למה אסר המ"ב הקרקע דהא גם הקרקע נפקע זכותם במה שנתנו להם בהכ"נ אחרת וגם בחידושי הרשב"א במגלה שם מבואר דהוה כמו שהקדישהו לכל העולם ואין להם חלק והוה כמקדש דמש"ה לא נקרא ארץ אחוזתם הנה לפע"ד נראה דכיון דאם היו נתקדש רק לבני העיר לבדם כמו של כפרים מותר להם לסתור א"כ אף שהקדישום לכל העולם בכה"ג אמרינן לא יהא טפל חמור מן העיקר כדאמרו בזבחים דף נ"ו והשתא בני העיר שהקדישו לעצמם המקום ואפ"ה יוכלו להפקיע הקדושה מכ"ש שנפקע הקדושה שהקדישו לכל העולם כשיבאו לפעמים משם לכאן וא"כ זהו באבנים שנתקדשו ע"י הבנין אבל גוף הקרקע שנתקדשה מעצמה והארץ לעולם עומדת במה תפקע קדושתה ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף