שואל ומשיב/א/ב/יא

שואל ומשיב ‏ א ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן יא   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שו"ת בענין עגונה מק' ברעזאן לכבוד אבי מורי הרב הגאון החריף ובקי מוה' ארי' לייבש ני' מכתבו הגיעני ואשר בקש לתת עין בדבר העגונה שמה איידיל אשר בעלה עזבה זה כמה שנים ורבים אשר יגעו להמציא לה גט מבעלה שנעשה מיסנער בלונדין ולא הועיל כי לא רצה וכעת פתח לה ד' פתח תקוה כי הרב הגדול מו"ה נתן אדליר ני' אבד"ק לונדין שלח כתב מה שכתב כומר אחד שנרשם בהפריטקאל שמת שם מומר אחד ושמו שמואל סאלטר וגם יש ע"א יהודי וז"ל המכתב אשר כתב העד יהודי ושמו ר' יואל אהרן כהן ידידי ואוהבי זאת חוב עלי להודיע לכמעל"ה אשר שמואל סאלטר אשר כפר בעיקר בעודנו חי ועגן את אשתו בברזאן והנה עתה שב לאדמה אם קברו לא ישליכנו כנצר נתעב ולמען התר אגודת עגונה בעצמו יבין כבוד מעל"ה היאך להשיג גביית עדות על ענין זה אם פיפטין יאלי איז ער נפטר גיווארין ניכט וויט פון לאנדין והנה לא נזכר כאן רק שמו ולא שם אביו ולא שם עירו ואף אם נימא דעירו מקרי כיון שכתב שעגן אשתו בבערזאן וגם זה האיש המעיד ידע שעליו אנו דנין וידע היטב כי על שם אותו שמואל שנשא אשה בברעזאן ושמה איידיל מ"מ כיון שנעשה מומר נפלנו ברבוותא שהביא הש"ג וברמ"א סמ"ח דע"א בקטטה היינו שהמיר בעלה והניחה עגונה וחיישינן שמא שכרה את העד וכמ"ש הרמב"ם והנה הט"ז כתב שם ס"ק ס"ב דהאריך בתשובה דביש ע"א שאומר מת אף במומר נאמן ופשטת דבריו משמע דאף לכתחלה מהימן והב"ש ס"ק קמ"א בשם הט"ז דכתב בתשובה אם יש ע"א לא תצא בכה"ג ודבריו תמוהים דהרי גם בכל ע"א בקטטה מבואר במחבר דלא תצא וא"כ למה לא פירש הט"ז דקאי גם על ע"א ולכתחלה לא תנשא וע"כ דבמומר אף לכתחלה תנשא אמנם בכ"ז אחרי שאין אנו רואין דברי הט"ז לא נוכל לחרוץ משפטו ובב"ש העלה הדבר בספק ובאמת שדברי הט"ז תמוהים דמשמע דע"א קיל מהיא עצמה שבע"א תנשא לכתחלה והרי בירושלמי ריש האשה שלום אמרו לא סוף דבר כמשנה האחרונה שע"א מתירה ואפילו כמשנה ראשונה שאין ע"א מתירה היא מתרת עצמה מה בינה לבין ע"א ע"א חשוד לקלקלה והיא אינה מקלקלת עצמה והרי להרמב"ם ע"א בקטטה א"נ משום שמא שכרה אותו א"כ הוא חשוד לקלקלה משא"כ היא בעצמה ואף דבש"ס דילן בדף צ"ד ללישנא בתרא לא אמרו כן הירושלמי ס"ל כל"ק וכ"כ בפני משה שם ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ב נדחק בזה בחנם ובאמת שגם בתוס' דף צ"ד מבואר שם דבעד איכא למיחש שמא שכרו אותו ששונאת אותו ע"ש שכצ"ל כמ"ש הרא"ש ובתוס' שלפנינו יש קצת ט"ס ועכ"פ זכינו שגם התוס' כתבו דבע"א יש חשש שמא שכרו אותו וכמ"ש הרמב"ם הן אמת דדברי רבינו תמוהים דמנ"ל חשש זה שמא שכרו אותו וגם בש"ס מבואר דאם נימא דמלתא דעל"ג הוא ע"א נאמן והאריך במזרחי ובכ"מ פי"ג מגירושין דכל דיש לחוש שמא שכרו אותו אף במלתא דעל"ג משקר ולפע"ד מצאתי סמך נפלא לזה מהא דאמרו בר"ה ריש פ"ב בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם משקלקלו הבייתוסין התקינו שלא יהיו מקבלין אלא מן המכירין והרי המפרש פ"ב מקידוש החדש ה"ב כתב הטעם דבתחלה היו מקבלין מכל אדם משום שמלתא דעל"ג ואפ"ה משקלקלו הבייתוסין והיינו ששכרו אדם חשו ולא המני מלתא דעל"ג ומבואר כרבינו ועיין בלח"מ שתמה על המפרש ול"ק קושיתו דבאמת מה דבעי שנים הוא מגזה"כ אבל מ"מ מה שקבלו מכל אדם הוא משום מלתא דעל"ג ואף בשני עדים כל דיש חשש שמא שכרו חשו מכ"ש בע"א וזה ראי' נפלאה לרבינו ולפע"ד ראי' ברורה לרבינו דכל החשש הוא משום שמא שכרתו דהרי באמת צ"ב לשטת הפוסקים דהחשש הוא כיון דבקטטה לא דייק' לא סמכינן על העד וחיישינן דלמא משקר וקשה דלמה ניחוש שהעד משקר והרי אף בעכו"ם ל"ח דירצה להכשיל הישראל כל שאינו נהנה בחליפיו ובאמת שעל הירושלמי דאמר דעד חשוד לקלקל קשה ועיין ביו"ד סי' קי"ח ועיין בתוס' ע"ז דף י"ב ואף דהמהרי"ט חולק ע"ז בתשובתיו לא קי"ל כן כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ל"ט ועב"ש סי' י"ז ס"ק ל"ח ומה"ת נחוש שהישראל יכשיל וע"כ דל"ח רק דחשש הוא שמא שכרתו ואז נהנה בזה ושפיר חיישינן שמא יכשיל ודו"ק ומעתה נראה לפע"ד דנ"ד תלוי במחלוקת הרמב"ם והפוסקים דאם החשש הוא שמא שכרתו וכמ"ש הרמב"ם א"כ זה דוקא כשהוחזקה שקרנית כגון שאמרה גרשני בפני פב"פ והעדים מעידים שהוא שקר דחזינא דמשקרת משא"כ במומר לא ראינו דהוא משקרת ואין כאן חשש שמא שכרתו משא"כ אם נימא הטעם דלא דייקא ואין העד נאמן א"כ י"ל דגם במומר שייך לא דייקא ואף דהב"ש כתב בס"ק קי"א להיפך עיין בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ב שדחה דבריו ולפי מה שהעלה שם גם לשטת התוס' אם נימא כשיטת הרי"ף והרמב"ם דאפשטא הך דע"א במלחמה ומטעם דנאמן במלתא דעבידא לגלויי א"כ שוב לא חיישינן במומר דמשקרת וע"א נאמן במלתא דעל"ג ע"ש ובאמת לפמ"ש הט"ז בטעם החשש שמא שכרתו דהוא משום דדיבורא מקרי ואמר כדאמרו בגיטין דף ס"ז ומעשה לא נמשך עדן דהא לא תנשא עד שתדייק היטב וכתבו התוס' שם דדיבור שלא נגמר המעשה על ידו מקרי ואמר ע"ש ודפח"ח וא"כ אפשר דכאן בכתב ל"ש לומר דהוה דיבור וגם לענין שלא להשביע אמרינן דכל שכתב ל"ש להשביע ועיין בחו"מ סי' פ"א סעיף י"ז ובש"ך שם ס"ק מ"ה ובפרט לפמ"ש המזרחי והובא בכ"מ שם ובק"ע סי' פ"ב דמה דחיישינן שמא שכרתו היא היכא דהיא אמרה מתחלה מת בעלי ואח"כ בא העד לסייע אותה י"ל דבקטטה יש לחוש שמא שכרתו אבל כל שבא העד תחלה ל"ח שמא שכרתו אם כן כאן בנ"ד שבא כתב מלאנדין והאשה לא אמרה כלום ל"ח שמא שכרו ובאמת הביי כתב דכל הנך בעיות בע"א במלחמה ובקטטה ואינך הו"ל ספיקא דרבנן והלח"מ פי"ג מגרושין השיג דהו"ל ספיקא דאורייתא ע"ש ולפע"ד הדבר תלוי בזה אם ע"א בעגונה מדאורייתא מהימן כמ"ש השואל בשו"ת הריב"ש או דאינו רק מדרבנן דאם נאמן מה"ת והחשש שמא שכרתו או משקר אינו רק חשש דרבנן א"כ מה"ת יצאת מחזקת אשת איש וכבר נודע מ"ש הר"ש פ"ב ממקוואות דל"ש לאוקמא אחזקה הראשונה כל שעכ"פ כבר יצא מחזקתו מה"ת ע"ש וה"ה כאן אבל למ"ד שאינו נאמן מה"ת רק מדרבנן וכל דחשו רבנן שמא שכרתו א"כ היא בחזקת אשת איש לגמרי ול"ש ספיקא דרבנן ולקולא כל דיש לה חזקת א"א והנה כבר כתבתי דהדבר תלוי בגירסת הש"ס ב"ק דף קט"ז דלפנינו הגירסא שאני נחיל דקנין דרבנן הוא ובשיטה הביא שם הגירסא דתקנתא דרבנן הוא ומחקו דהרי עדות אשה אינו ג"כ רק דרבנן וברבינו יהונתן גרס תקנתא דרבנן אלמא דס"ל דע"א בעגונה מדאורייתא מהימן ע"ש ועיין בטור חו"מ סי' ש"ע וברמב"ם פ"ו מגזילה ובדרישה שם ודו"ק היטב ועכ"פ אף אם יהיה ספק אם התוס' ס"ל כשיטת הרמב"ם מ"מ לענין מומר הו"ל ס"ס בפלוגתא דרבוותא ויש לצדד להקל ועיין בבית מאיר סעיף מ"ח דמצדד ג"כ להקל בס"ס ובישועת יעקב לדו"ז שם שהעלה ג"כ דבמומר יש להקל ודחה דברי הב"ש ע"ש אמנם יש לעיין כיון דזה העד כפי הנראה לא הי' בעת מיתתו שיכיר אותו בט"ע שזה האיש שמואל בעלה של זו האשה איידל מבערזאן וא"כ סמך ג"כ על מה ששמע שמת שמואל סאלטער והרי יש לחוש לשמואל אחר ששמו כשמו ומה"ט אין לסמוך על עדות הכומר ומי שקיים דבריו שהוציא מהרגסטער ואף דהוה כערכאות והרי בקמנטריסין אי לאו דעבדי לאחזוקי נפשייהו מהמנינן להו ועיין בישועת יעקב בפירוש הקצר ס"ק ט"ו שסמך על עדות שבא ממקום הגבוה מטעם זה וגם אני סמכתי עליו בכמה תשובות ורק שהם אינם מעידים רק שמת אחד ושמו שמואל סאלטער והרי לונדין שיירות מצויות ובעוה"ר יש הרבה מסיתים ומדיחים הנקראים מסינערס ואולי שמואל אחר ששמו וכינייו כשמו ונמצא כן לרוב אמנם צ"ל דכל שהעד אמר סתם ששב לאדמה אין לנו לחוש איך ידע ואמרינן דמסתמא דייק היטב וידע כי זה האיש שמואל יש לו אשה בברעזאן אמנם מה נעשה שהי' הר גדול למישור ותמהני שלא הרגשתם בזה שהרי העד אמר שמת אם פינפטען יאלי ובעדות הכומר מבואר שמת אם עלפטען יאלי והיה הכחשה בחקירות ובלי ספק כל מה שנכתב בהרגיסטאר הוא מדוקדק הדק היטב וא"כ חזינן שעכ"פ לא הי' בעת המיתה שוב אין לסמוך עליו ובאמת שבב"ש הביא בשם שו"ת פני משה הספרדי דבאחד אומר מת ואחד אומר נהרג דלא אכפת לן בהכחשה דהא לדברי שניהם מת ובעדות אחד סגי ע"ש ובזה הדרתי פני זקני הב"ח מקושית הב"ש ס"ק ס"ד שכתב ששגגה הוא אבל יש לחלק דשם עכ"פ באותו הזמן שמעיד זה שנהרג זה אומר שמת אבל כאן הוה הכחשה בזמן המיתה עצמו מיהו יש לדחוק כיון דעכ"פ כעת הוא מת לדברי שניהם לא אכפת לן בהכחשה אבל צ"ע ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ק סי' מ"א וגם דבריו צ"ע וע"כ כיון שכל אלה חוברה לה יחדיו כל אלה החששות וגם הבנתי ברמז שאין לסמוך כ"כ על עדות העד ואולי מפסולי עבירות דאורייתא הוא ואף שאני הארכתי בתשובה לסמוך על בעלי מלחמה והבאתי דברי הרשב"א הובא בב"י יו"ד סי' קי"ט בכ"ז אין אני סומך ע"ז עד שישלחו ללונדין אולי יוכל להתברר בעדות הכומר איה מקום מולדתו של שמואל הלז ואז נעיין בזה ברצות ד'. והנה במ"ש למעלה ראי' דבמקום דיש לחוש שמא שכרוהו לא מהימן ע"א אף במלתא דעל"ג וכתבתי ראיה מקה"ח ודחיתי דברי הלח"מ ע"ש וכעת נראה להוסיף דגם הלח"מ לא כתב רק דעדים זוממין ל"ש מלתא דעל"ג דמנא נוכל לדעת אם אותו העדים ראו דלמא אף שנראית הלבנה לא ראו או להיפך וכמ"ש הלח"מ אבל גוף ראיית הלבנה שהעדים מעידים הרי דבר זה יכול להגלות שהרי ע"י החשבון מולדת הירח בגובה ובקומה היה מברר ר"ג אם הם עדי שקר או לא ושפיר קרי מלתא דעל"ג ואפ"ה חשו שמא ישכרו עדים ודו"ק ועפ"י ריש פ"ב דר"ה וראיתי בטורי אבן בר"ה שם שהקשה דאיך ע"א נאמן בעדות שהחו' אלול מלא והא כיון דרוב פעמים אלול חסר הרי ע"א אינו נאמן נגד החזקה מכ"ש נגד רובא ע"ש שהאריך ובמחכת"ה כ"פ האריך בזה ואינו כלום דכבר כתב הר"ן פ' האומר בקידושין דע"א נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב שאתי מן המיעוט ע"ש וא"כ כאן מברר ג"כ שזה החדש מלא והוא מן המיעוט ובפרט במלתא דעל"ג וז"ב ופשוט והנה במ"ש למעלה בשם הט"ז דלכך חוששין שמא שכרו בע"א בקטטה משום דהוה רק דיבור בעלמא כיון דלא נגמר על ידו דהאשה דייקא ומנסבא הנה אף כי דבר חכמה אמר ובארתי דבריו בתשובה לענין חצי דבר הנה כעת אני אומר דהוא תימא דהרי לפ"ז אם נימא דמשום דעל"ג לא משקרי אינשי לא מקרי דיבור בעלמא כיון שנגמר על ידו ומשום דייקא ומנסבא לא נגמר על ידו א"כ כיון דהרמב"ם פסק הטעם משום מלתא דעל"ג כמ"ש הה"מ פי"ב מגירושין וכ"כ בהדיא הרמב"ם בסוף הפרק שוב ל"ש דהוה דיבור בעלמא ול"ח שמא תשכור והט"ז נרגש מזה והפשיר הדברים דגם מלתא דעל"ג הוא רק משום דייקא דלכך תנשא לכתחלה ומשום מלתא דעל"ג לא היה ראוי שתנשא לכתחל' ולכך עיקר הסמיכה משום דייקא ומנסבה ושוב הוה רק דיבור והנה גם הנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ז השתמש בזה דעיקר מלתא דעל"ג לא משקר הוא משום דהעד חייש שמא מתוך שהאשה דייקא ומנסבא לכך יתגלה הדבר ויכירו בשקרו וע"כ גם הוא לא יעיד שקר ובזה האריך שם ע"ש אבל פשטת הדברים אינם מורים כן והנה קשה לי בהא דפריך הש"ס ביבמות דף כ"ה והא עד מיתה דלאו עליו קא סמכינן ואפ"ה לא ישאנה ופירש"י דעיקר הסמיכה משום דייקא דידה וקשה מה פריך בפשיטות והא לפי מה שתפס הרמב"ם עיקר הטעם משום מלתא דעל"ג לא משקרי אנשי וא"כ עליו קא סמכינן ומהראוי שלא ישאנה דיש חשש לעז הן אמת דיש לומר דאם נימא משום מלתא דעל"ג לא חיישינן ללעז שיאמרו שהוא נוגע בדבר שהרי האמינו ליתרא על עצמו משום מלתא דעל"ג אף דיש לו תועלת גדול בעדות ובאמת לפי מה שרצה הנו"ב לחדש שם דאם אתחזיק איסורא לא מהימן ע"א כל שהוא נוגע וא"כ בא"א דאתחזק אידורא לא מהימן ע"א אבל לפי מה דמסיק שם דכל שאינו תורת עדות גמורה נאמן במלתא דעל"ג אף דיש לו הנאה א"כ מה דלא ישא הוא רק משום דדייקא ומנסבא דמשום מלתא דעל"ג הי' מותר לישאנה ושפיר פריך הש"ס הא לאו עליו קסמכינן דממנ"פ אם עליו קסמכינן שוב ודאי מותר לישא אותה אך לפ"ז באמת יהיה מזה ראיה ברורה דקי"ל משום דייקא ומנסבא דאם משום מלתא דעל"ג שוב ל"ח למשקר אף דהוא נוגע ומתירין לו לישא וצע"ג וע"כ צ"ל כמ"ש הנו"ב בראשונה דכל שאתחזיק א"א לא מהימן נוגע אף במלתא דעל"ג וצ"ע הן אמת בגוף קושית של הנו"בי דביבמות דף ע"ז אמרו דאם אמר נתגיירתי בב"ד פלוני אינו נאמן חזינן דאינו נאמן אף במלתא דעל"ג ובדף ע"ז אמרו שם גבי יתרא דכיון דשמואל וב"ד קיים הרי הוא נאמן משום מלתא דעל"ג וע"ז חילק הנו"ב דבעכו"ם אתחזיק מעיקרא בעכו"ם ולכך אינו נאמן אף שהוא מלתא דעל"ג ולפע"ד הי' נרא' דבר חדש דשם אמר יתרא ענין דין דעמוני ולא עמונית וא"כ הדין הלז הוא דין כללי על כל העולם וא"כ אף שהי' מתחזק בחזקת איסור מועיל דכיון דאנן אמרינן דמלתא דעל"ג לא משקר וא"כ לענין עמונית אחרת הוא נאמן דמלתא דעל"ג לא משקר והרי הוא אומר דהלכה מקובל מפי שמואל דעמוני ולא עמונית וא"כ גם לדידי' נאמן אף שהוא נוגע דמתוך שנאמן על שאר עמונית נאמן גם על עצמו והרי בפלוני רבע שורי לדעת רוב הקדמונים מתוך שנאמן על האחר שהוא רחוק נאמן גם על שורו אף שהוא קרוב מכ"ש במלתא דאסורא דנאמן ע"א לבד ניהו דיש לחוש לנגיעה ומשקר הא על אחרים נאמן בודאי נאמן גם על עצמו משא"כ באומר נתגיירתי דאינו מעיד רק על עצמו שנתגייר כל שיש לחוש ששקר דובר בשביל נגיעה לא מהימן ולפ"ז בע"א שמת שאם הוא אינו נושאה מהימן שזה מת שוב נאמן גם על עצמו ובמקום דא"א למפלג דיבורא נאמן גם על עצמו מיהו י"ל דכיון דע"א אינו נאמן לירושה רק ע"ז שתנשא האשה וא"כ אם נחוש שמשקר בשביל שרוצה לישא שוב אינו נאמן כלל דאין שום דבר להאמין לו ולפ"ז בע"א ביבמה אם יבמה חולץ לה שוב יוכל לישא אותה דהא לענין חליצה מהמנינן לי' מיהו בזה בלא"ה ל"ש נגיעה דהא לא ידע אולי ירצה ליבמה ואף בזה"ז דאין מיבמין כיון דצריך לחלוץ לה בכה"ג לא ברי הנאתו דאולי לא ירצה לחלוץ ומעגנה לא יעיד שקר ובלא"ה י"ל בגוף הקושיא דבאמת הא דנאמן ע"א במלתא דעל"ג ובמקום חזקת א"א צ"ל דמלתא דעל"ג בודאי לא משקרי והוה כמו רוב דעדיף מחזקה ולפ"ז י"ל דלפמ"ש הפרמ"ג להסתפק דבעכו"ם לא אזלינן בתר רוב דרוב וחזקה לא ניתן רק לישראל וכ"כ בשו"ת נו"ב מהד"ת וא"כ כל דמספקינן אם אולי עכו"ם ל"א בי' מלתא דעל"ג לא משקר דבעכו"ם לא מועיל חזקה ורובא ובפרט דאשר פיהם דיבר שוא ואינו נאמן.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף