שואל ומשיב/א/ב/ט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק ב סימן ט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשנת תרי"ד הגיעני תשובה מהרבני המופלג השנון מוה' אלי' מארדער והקשה ג"כ קושיא זו מדעתא דנפשי' והנה אמרתי להעתיק כאן מ"ש בזה הנה קושיתו כבר הקשה בספר נ"י וכבר השבתי בזה ובאמת בשומר אבידה בלא"ה ל"ק דיש ל"ת ועשה ודוחה ג"כ הל"ת ועשה דצדקה והנה מה שרצה מע"ל לומר דעשה חמור מל"ת כמ"ש הרמב"ן ותמה ע"ז מיבמות דף ז' ומהרבה מקומות כבר קדמו במהרמב"ח ביומא פ"ב וע"כ מה דחשב לדו"ז הגאון היעבץ לטועה שהקש' במור וקציעה על מה דמבואר ב"ק ט' ובש"ע סי' תרי"ג דעשה א"צ לתת כל ממונו וע"ז הקשה דהא עשה חמור מל"ת ומע"ל כתב דל"ת חמור הנה מאד תמהני אחרי שהרמב"ן כ"כ היאך חשבו לטועה ובאמת שהדבר נכון לפע"ד דלענין שיעבור על ל"ת בידים ויעשה מה שאסור זה חמור ממה שמבטל העשה אבל זהו כשאינו דוחה אבל אם דוחה המצוה בזה העשה האמת חמור שעובד את ד' ויותר רצוי לד' מי שעובד אותו ממי שעובר על ל"ת מיהו מה שבח"ל יש ממזר ומח"ע אין ממזר צ"ע דבשניהם עושה מעשה בידים וצ"ע והנה מ"ש מע"ל דהעשה של השבת אבידה דוחה לל"ת דצדקה דאף דאינו דוחה עשה ול"ת כאן הוה כמו לאו דטומאה דאמרינן דלא נאמרה הלאו במקום הזה ה"ה בזה במקום שמקיים מצות השבת אבידה לא נאמר הלאו במח"כ ז"א ומה ענינו לשם אטו לא משכחת לה שיהי' השבת אבידה בלי העברת על מצות צדקה ולא אמרו רק דלפטור מפרוטה דר"י אבל אם ירצה יוכל לקיים ועתוס' שבועות מ"ז ובש"ך חו"מ סי' רס"ז וא"כ אין לדבריו מקום והנה במ"ש יש לי לומר בטעם דעשה דוחה ל"ת בא"א לקיים שתיהן משום דהוה לא אפשר ולא קמכוין דשרי לכ"ע וכמ"ש למעלה גם מה שהקשה דו"ז הגאון יעב"ץ ז"ל נלפע"ד דשאני מ"ע דאינו מחייב לבזבז כל ממונו דע"י הממון יוכל לקיים מ"ע אחרת משא"כ לעבור על פי ד' מחויב לבזבז כל ממונו ודו"ק. ומה שהאריך בסוגיא דמאכילין הקל הקל תחלה והביא קושית הפר"ד ודברי האבני מילואים סי' ח"י בתשובותיו הנספחות לח"ב ומע"ל כתב לישב עפ"י דברי הנו"ב חיו"ד סי' מ"ה מהד"ת דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל מה"ת וה"ה בזה הנה אף שנודה בזה להנו"ב זה דוקא באיסור יבש בעצם עד"מ נבלה אבל כאן שהוא עשה ותרומה ואפשר בשאלה א"כ אינו איסור בעצם ושפיר יכול לבטלו מידי דהוה אם היה שואל עליו כנלפע"ד ברור והנה בגליון הפ"ד כתבתי זה רבות בשנים דלגבי ממון ל"מ ביטול ואף בממון שאין לו תובעין ועיין ביצה ל"ח ובמהרש"א שם וא"כ מכ"ש בזה שנעשה ממונו של כהן ול"ש ביטול עוד נ"ל דגם פ"נ אסור בממונו של חברו ועיין שיטה מקובצת ב"ק דף פ' דבממונו של חברו אף במעט פסידא של חברו אסור לרפאות עצמו ע"ש גב חסיד שינק חלב מבהמה דקה ע"ש וא"כ גם פ"נ אסור בממונו של כהן מיהו זה אינו די"ל דיוכל לשלם ממון לכהן ועיין ב"ק ס' דיכול להציל עצמו בממון חברו אף גם דמה נ"מ בין אם אוכלו טבל או תרומה סוף סוף אינו נותנו לכהן ודו"ק עוד יש לי לומר דע"כ לא סגי בהפרשה בלבד רק אם ראוי לתתו לכהן אבל כאן דמיירי דלא סגי לי' לחולה בלתי התרומה אם כן מעיקרא לא ראוי לתתו לכהן ואם כן בכה"ג לא נפקע הטבל מזה שהפריש ואם כן למה יפריש דלא חל שם תרומה על זה ודו"ק שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר סי' שי"ט דהביא קושית הפר"ד בשם זקני הח"ץ ז"ל בשו"ת שאלת יעב"ץ ח"א סי' קל"ה ומ"ש שם בזה ויש לי לפלפל בדבריו ולא נפניתי כעת והנה בחתם סופר רצה לישב במ"ש מע"ל וחדש מדעתא דנפשי' דיבש ביבש מה"ת אסור לבטל אבל דחה בטוב טעם ע"ש ודו"ק והנה מ"ש הח"ס דבאמת יבש ביבש אסור לבטל מה"ת אך זהו לבטל האיסור אבל כאן לגבי פ"נ דלאחר באמת לא יועיל הביטול רק לגבי החולה להקל האיסור שפיר קשה למה לא נתרום ואח"כ נערבו והאיסור קל מכאשר הי' לפע"ד נראה כיון דבאמת לגבי אחר ל"מ הביטול ואסור לבטל מה"ת רק לגבי החולה והרי לגבי החולה כל האיסורים הותרו רק דאם אפשר באיסור קל אסור לתת לו החמור וביארתי בתשובה אחת דהחולה בעצמו אינו עושה איסור רק דאחרים מחוייבים לתת לו הקל יותר ועכ"פ לגבי החולה מקרי היתר בהיתר ול"ש ביטול ודו"ק היטב.

והנה ב' וירא שנתרי"ד הגיעני שנית דבריו והנה ארשום בקצרה אשר כתב שאינו מבין קצת דברים במ"ש לישב קושית מו"ק וכתבתי כי במ"ע לא שייך לבזבז כל ממונו דהא יוכל לקיים ע"י הממון כמה מצות אחרות וע"ז תמה דאכתי למה מניח מצוה עוברת בשביל זה ויקיים המצות אחרות ביתר ממונו הנה מה אענה ע"ז הא הסברא נכונה דאחרי דיוכל לקיים מצות אחרות למה יבזבז ע"ז שליש ממונו והוא אינו רק שובת ממצוה זו וגם זו המצוה יקיים רק שאינו ברוב הידור טוב יותר שיקיים הרבה מצוה בהדור משלא יוכל לקיים הרבה מצות כלל וכבר אמרו המבזבז אל יבזבז יתר מחומש שמא יעני ולא יוכל לקיים מצות כלל ויצטרך להפיל עצמו על בריות ועיין כתובות נו"ן ושמא יעבור ע"ד קונו כי עניות מעביר ע"ד קונו ומ"ש בעוסק במצוה אינו רק פטור ממצוה ולא שיהי' כאלו לא נאמר המצוה כלל בזה וע"ז קרא מלא רועים ששם באותו א' ביאר הדברים הנה האמת כי אין דרכי לעיין בספרי אחרוני אחרונים ומה לי ולו ומקולו לא אחת ובאמת אם דימה לרש"י ברכות דף כ' יהי לו אשר לו ודבריו תמוהים שלא קרב זא"ז כמ"ש מה שמסייע לו במ"ש דעשה דפסח דחמור דוחה אף לל"ת והבאתי דברי התוס' פסחים נ"ט והוא הביא דברי התוס' בזבחים דף ל"ג יפה כתב ששם מפורש יותר ואני לא כתבתי רק העולה בזכרוני אך מה שהקשה על דברת התוס' בזבחים דף צ"ז ד"ה ואחד עצם שהקשו דהא לא הוה בעידנא וכתב הוא דעשה שיש בו כרת דוחה ל"ת אף שלא בעידנא והניח בצ"ע והנה מאד תמהני דאיך העלה את המדומה ע"כ לא כתבו התוס' רק אם יתבטל ממצות הפסח שהוא בכרת אם אינו עושה פסח שפיר דוחה ל"ת דף שלא בעידנא אבל מה שלא יאכל המוח או שישבור המוח דיעבור על לאו אלא תשברו בזה ל"ש עשה שיש בו כרת דע"ז ליכא כרת והרי אכילה לא מעכבא כלל להרבה מ"ד ועיין פסחים ע"ח וז"פ מ"ש דעשה דוחה ל"ת לפי דהוה לא אפשר ולא קמיכוון וע"ז הקשה דא"כ כשיהיו מכוין לעבור על הל"ת שוב לא ידחה וקשה מהא דאמר בפסחים מ"ז דנימא הואיל והרי שם ליכא דם ציפור כלל וגם בזבחים צ"ז דפריך ליתי עשה ולדחי ל"ת וכן מה שהקשה בירושלמי במצה דחדש והרי שם בעי שיתכוין להנות וא"כ הוה פ"ר דא"א שלא יתכוין להנות ואסור במח"כ לא הבין כוונתי דל"ד לכל אינו מכוין דשם א"צ למצוה רק שאינו מכוין אבל כאן אף שמכוין לעשות הל"ת מ"מ עיקר כוונתו בשביל המצוה ובכה"ג ל"ש לומר פ"ר דגם אם כוונתו לעבירה הוא לא בשביל שמתכוין למרוד בד' רק שמתכוין לקיים המצוה והבן בדברים כי הם דקי העיון ובתשובה הארכתי הרבה בזה ואכ"מ ובזה אף ל"ק דפסחים כ"ה מודה דבכה"ג ודאי מותר מ"ש. לחלק בין דברים האסורים בעצם לתרומה דאפשר בשאלה מצד הסברא הדברים נכונים ואף שבחתם סופר כתב ג"כ כן מ"מ בלא"ה דחה הדברים בטוב טעם ומ"ש ליישב קושית הפר"ד דאסור להציל עצמו בממון חברו וע"ז הקשה דהרי אם לא יפרוש בודאי לא יתן תרומה לק"מ דהרי לפ"נ הותר איסור טבל וכל שלא נפרש חלקו של כהן ל"ש גוזל תרומה אבל כל שהפריש הוא חלקו של כהן ולמה יפריש ויגזול מנתו של כהן וז"פ.

והנה במ"ש למעלה בשנים שעשאוהו נראה לפע"ד כעת בהא דאמרו בשבת דף צ"ג דאמר רבינא אף אנן נמי תנינא השותפין שגנבו וטבחו חייבין ואמאי לבעי שיעור טביחה לזה ושיעור טביחה לזה לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכלם ובראותי כן תמהתי דהא בב"ק דף ע"ח ובב"מ דף ח' בטביחה בין לרש"י ובין לתוס' חייב דכל שאמר לי' צא וטבח לי נעשה שליח ומה ענינו לשיעור כל אחד וכפי הנראה רמז לזה הגאון מוהרי"פ ז"ל במ"ש ומצוה לישב אך לפע"ד לק"מ דכאן אין הפירוש שטבח לדעת חברו רק שטבחו שניהם כאחד ובזה ל"ש שליחות ובעי שיעור טביחה לכל אחד וע"כ דסגי בשיעור אחד ובאמת לא הבנותי כלל היאך שייך שיעור לכל אחד הא מכיון דשחט אחד כשיעור שוב הו"ל כמתה וכדאמרו וכי מתה עומד ומולק וא"א לצמצם מיהו י"ל דבאמת הכי קא קשיא לי' דהרי בעי שיעור טביחה לכל אחד וא"א וע"כ דסגי בשיעור אחד ועכ"פ אין ענינו לזה שאמרו בב"ק וב"מ הנ"ל ומהתימא על הגאון עין משפט שרשם כאן פ"ב מגניבה הי"ד והמעיין שם ימצא דשם מיירי מאם טבח אחד מהם ומחלק בין טבח ומכר לדעת חברו או שלא מדעתו אבל מטבחו שניהם כאחד לא מיירי שם ובאמת מה שהשמיט הרמב"ם הדין הלז הוא פשוט דהרי הש"ס מביא הרבה ראיות דסגי בשיעור א' לכלם וכן פסק הרמב"ם פ"א משבת הי"ז א"כ א"צ להביא זאת וז"פ הן אמת דדברי רבינו פ"ב מגניבה הנ"ל לכאורה סתומים שכתב דשותפין שגנבו אם טבח אחד מהן או מכר מדעת חברו חייב שלא מדעת חברו פטור מתשלומי דו"ה וחייבין בכפל ולא ביאר היאך היו הגניבה אם מיירי שהגביהו שניהם או אפילו לא הגדירה רק אחד ומטעם המגביה מציאה לחברו דמיגו דזכה לנפשי' אז אפילו רק עשה מדעת חברו כמ"ש רש"י ולרש"י באמת אין חילוק בין גניבה לטביחה ומכירה ובאמת לשיטת התוס' דשותפין שגנבו היינו שהגביהו שניהם א"כ היו יכול הש"ס לדייק דסגי בשיעור אחד לכלן דאל"כ כל שהגביה אחד שיעור הגבהה הרי א"א עוד להגביה השני דהא כל שהוגבה מכח אחד הרי הוא מונח באויר ואיך שייך הגבהה ומיהו הט"ז בסי' שס"ו באו"ח כתב דמועיל הגבהה אף באויר וע"ש בגליון הט"ז ובמעשה אלפס בזה מדברי הריטב"א בע"ז דף ע"א ע"ש ועקצה"ח סי' שמ"ח מ"ש בישוב דברי רש"י.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף