שואל ומשיב/א/א/רצד

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רצד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בכ"א תמוז שנה זו עודני בכפר הנ"ל נתחדש לי בדף פ' בעובדא דטורזינא ואמרתי לרשום כאן למשמרת הנה התוס' שם ד"ה אתו הקשו אמאי לא מייתי מדר"י דאמר בריש הדר משמיה דשמואל שכירו ולקיטו של עכו"ם נותן עירובו ודיו וכ"ש אשתו והוה מייתי מעכו"ם אעכו"ם והנה הט"ז סי' שפ"ב ס"ק י"ג רמז מדברי התוס' אלו ראיה שלא כהב"ח וכוונתו דלהב"ח אין כאן קושיא דשם רצה שמואל להורות דמערבת שלא מדעתו היינו אפילו בע"כ ושכירו ולקיטו אינו רק כשלא מיחה וע"כ דגם שכירו ולקיטו אפילו בע"כ ולכאורה תמוה על זקני הב"ח וגם על הט"ז דאדדייק מדברי התוס' הא היא מפורש בש"ס שם דהרי בדף ס"ג שם מבואר דלחמן בר ריסתק לא אוגר לאו ואפילו הכי אמר רבא דליזל ולקרב לחד ולשאל מני דוכתא ונינח בי' מידי דהו"ל כשכירו ולקיטו ושכירו ולקיטו נותן ערובו ודיו והרי שם כל שלא רצה לחמן להשכיר ואפ"ה הו"ל כשכירו ולקיטו אלמא דאף דמיחה אפ"ה מועיל ולא עוד אלא דהתם גרע טובא דהרי הישראל שמושיל דוכתא אינו שכירו ולקיטו ממש ואפ"ה אמר דמועיל וצ"ל דהב"ח לא אמר רק במוחה בפירוש היא דלא מועיל שכירו ולקיטו אבל באינו מוחה בפירוש אף דלא אוגר להו מועיל גם בשכירו ולקיטו שוב ראיתי שגם בטורזינא דאמרו בש"ס דלא אוגר להו וע"ז אמרו בש"ס דאשתו של אדם מערבת שלא מדעתו ושיטת הרמב"ם דאף אשתו לא יכולה לערב שלא מדעתו כל שמיחה בפירוש והוא מפרש הא דאסר הא דלא אסר היינו אם מיחה בפירוש זה מקרי אסר כמ"ש הכ"מ פ"ה מערובין ובב"י סי' שס"ז וא"כ צ"ל דלפי המסקנא מה דאמר דלא אוגר להו היינו לא רצה להשכיר אבל לא מיחה בפירוש ועיין ט"ז סי' שס"ז וא"כ ה"ה מהך דלחמן אין ראיה וכמ"ש ובזה ממילא מיושב קושית הט"ז על זקני הב"ח דבאמת שם דאמר לא אוגר להו אין הכוונה שמיחה דהרי אמר רק דלא אוגר להו וכן הוא מוכרח לשיטת הרמב"ם וא"כ ע"כ מ"ש הרשב"א דאשתו מערבת שלא מדעתו היינו אף בע"כ משמע לי' מהא דאמר שלא מדעתו דהיינו בע"כ וא"כ עכ"פ כל שלא מיחה בפירוש בודאי האשה יכולה להשכיר ושפיר הקשו התוס' דלמה מייתי מדשמואל ת"ל כיון דשכירו ולקיטו יכולין ליתן העירוב והיינו כל שלא מיחה ממילא בעובדא דטורזינא דלא מיחה הוה כ"ש וז"ב ולמה לי' להביא לענין הך שאילה דברי שמואל וז"ב והנה לכאורה יש להסתפק לשיטת הב"ח דבמיחה בפירוש ל"מ שכירו ולקיטו איך הדין אם לא הי' האיש בביתו ושכרו משכירו ולקיטו ואח"כ בא בעה"ב ומיחה אם אמרינן דהוה שכירות בטעות דאגלאי מלתא למפרע דאם הי' יודע מעיקרא לא הי' רוצה והי' מוחה בפירוש ול"מ מה ששכירו ולקיטו השכיר וכ"ש דאפשר לומר שאם הי' יודעים מזה השכירו ולקיטו שימחה לא הי' רוצים להשכיר כלל ולפ"ז אף אם נימא דגם במיחה מועיל השכרת השכירו ולקיטו היינו כשידעו שמיחה ואפ"ה השכירו אבל כשלא הי' אז בביתו י"ל דמש"ה השכירו שסברו שלא ימחה אבל אלו ידעו דמיחה בפירוש לא הי' משכירים וכאשר השקפתי בזה ראיתי דיש להביא ראיה מהא דאמרו דר"ל ותלמידי דר"ח אקלעו להאי פונדק ולא הוה שוכר וכתבו התוס' ד"ה דלא הוה שוכר וז"ל לא הי' שם אפילו אחד מב"ב דהא אמרינן לקמן דשוכר אפילו משכירו ולקיטו ואשתו נמי אם היתה שם היתה יכולה להשכיר כדמשמע לקמן גבי האי טורזינא והרי שם לא הי' השוכר בביתו ויש לחוש שמא יבא וימחה ואפ"ה לא חיישי לזה אלמא דאין לחוש וב"ב שוים לשכירו ולקיטו ועיין ב"ח ומ"א סי' שס"ז ס"ק ב' וע"כ דל"ח מיהו יש לדחות דבאמת כל שבא ומיחה אפשר שבטל השכירות אבל מ"מ אין לחוש שמא יבא וימחה דאינו רק ספק דרבנן דכל העירוב אינו רק מדרבנן מיהו י"ל דשם הי' השכירות בשבת עצמו ועיין תוס' שם דף ס"ו ד"ה יפה והש"ס שם מקשה דר"י אמר דשוכר מבע"י וא"כ הרי בשעה שקידש היום אתחזיק כאן האיסור ואף בדרבנן חיישינן שמא יבא וימחה כיון דאתחזיק אסורא דרבנן ונפלנו ברבוותא אי באיסור דרבנן ואתחזיק איסור אי אזלינן להחמיר ועיין כו"פ סי' ס"ט ובלא"ה י"ל דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה וכאן אנו עושין ספק דרבנן לכתחלה דהא היתה השכרה בשבת ויש ספק שמא יבא וימחה שוב ראיתי דכ"ז אינו דהך מעשה דלא הוה שוכר אפשר דהי' מע"ש רק מעשה דאתי מרי דפונדק בשבתא שם היה המעשה בשבת ועכ"פ יהיה איך שיהי' לפע"ד בזה עמדתי על לשון התוס' שכתבו גם אשתו היתה יכולה להשכיר כדמשמע בהך עובדא דטורזינא ומשמע דאשתו גרוע משכירו ולקיטו והרי בהך דטורזינא הקשו התוס' בפשיטות דאשתו עדיף משכירו ולקיטו וכבר רמז לזה בהגהות הגאון מו"ה ר"ע אייגר ז"ל ע"ש ולפי מ"ש א"ש דבדף פ' דהיה כאן ולא מיחה בפירוש רק שלא רצה להשכיר שפיר כתבו התוס' דאשתו כ"ש משכירו ולקיטו אבל שם דלא הי' שוכר בביתו ויש לחוש שבא יבא וימחה א"כ אפשר דאשתו גרעה טפי דאשתו ודאי י"ל דלא היתה רוצה להשכיר ובעלה יקפיד עליה ובודאי הוה שכירות בטעות ולכך כתבו דאשהו נמי היתה יכולה להשכיר כדמשמע בעובדא דטורזינא והיינו דהתוס' לשיטתיה דאשתו יכולה לערב שלא מדעתו ואפילו במיחה בפירוש מכ"ש בזה שאינו רק ספק שמא ימחה בהאי מועיל ושם בדף פ' בכה"ג שלא מיחה הוה אשתו כ"ש ודו"ק היטב. ובזה מיושב קושית הגאון מוהר"ר ר"ע איגר ז"ל בדף פ' בתוספות ד"ה אתו שהקשו ל"ל הך דאשתו מערבת שלא מדעתו הא נלמד מהא דאמר שמואל בעצמו דשכירו ולקיטו מערבין והיינו אפי' בע"כ כדאמרו גבי לחמן בר ריסתק מכ"ש באשתו. והנה מה דפשיטא להגאון דשכירו ולקיטו אפילו בע"כ מהך דלחמן במחכת"ה לא נזכר מדברי הב"ח והט"ז הנ"ל דדעת הב"ח דבמיחה בפירוש ל"מ משכירו ולקיטו וא"כ שפיר קמ"ל הך דשמואל דמערבת שלא מדעתו היינו אף במיחה בפירוש ואף לדעת הט"ז דשוה לאשתו היינו דוקא לבתר דשמענו משמואל דאמר אשתו מערבת שלא מדעתו והיינו אפילו בע"כ מזה שמעינן גם לשכירו ולקיטו אבל ממה דאמר בשכירו ולקיטו נותן ערובו אינו מוכח בע"כ ולחמן בר ריסתק שאני דלא מיחה בפירוש ואם כן שפיר קמ"ל שמואל אך אי קשיא הא קשיא לשיטת הרמב"ם דגם באשתו כל שמיחה בפירוש ל"מ א"כ מה קמ"ל שמואל דאשתו מערבת שלא מדעתו מיהו י"ל דשמואל לשיטתו דס"ל דבעירובי חצירות צריך לזכות וא"כ הא דאשתו א"י לזכות אותו דיד אשה כיד בעלה וע"ז קמ"ל דמיירי בדבר שנתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות ועיין נדרים דף פ"ח ושמואל לשטתו מיהו קשה לי טובא לשמואל דס"ל צריך לזכות אם כן היאך יתפרש דמערבת שלא מדעתו היינו כשמיחה בפירוש דאם כן אינו רוצה לזכות ואיך תזכה לו מיהו י"ל דבאמת הוא אסור רק דאחרים אינם נאסרים דהיא ערבה והוה רשות אחד אף שזה אינו רוצה א"י לאסור על אחרים ועכ"פ ממ"ש נתברר דברי זקני הב"ח שיותר מוסכמים הם שהרי בשכירו ולקיטו אמרו נותן עירובו ובאשתו אמרו מערבת שלא מדעתו א"כ מבואר השינוי כמ"ש ודו"ק ובלא"ה י"ל דהב"ח עשה כעין פשר כיון דלשטת הרמב"ם גם אשתו אינה מערבת בע"כ ניהו דאנן לא קי"ל אבל מ"מ י"ל דעכ"פ בשכירו ולקיטו קי"ל כשיטת הרמב"ם ודו"ק.

והנה בהך דלנו דפונדק פירש"י דפונדק יש בו חדרים פתוחים לחצר והאכסנאים נכנסים בהם ואוסרין זה על זה בשבת ועיין תוס' שם ד"ה אקלעו והנה מזה מבואר דאורחים אוסרים זה על זה והד"מ בסי' שפ"ב אות ב' הקשה מזה על התה"ד וב"י וכתב דכיון שאין בעה"ב קבוע שם אוסרים זע"ז וכן קבע להלכה בסי' ש"ע ולפע"ד זה אינו מחוור ומ"ט יש בדבר אך לי נרא' דיש חילוק בין אם הם אורחים בבית בעה"ב והבעה"ב דר שם עם ב"ב אף שהוא שם אינו אוסר אבל אם יש חדרים מיוחדים לאורחים כמו במקום שיש מרחץ כמו פה כפר טריסקאוויטץ שיש טרקלין גדולים מיוחדים לאורחים וכן באשכנז יש בתים מיוחדים לאורחים דפשיטא דאוסרים זע"ז ודו"ק. והנה בהא דאמרו דלחי העולה מאליה בעינן שיסמכו עליו מע"ש אמר הרב החריף מוה' מאיר בר"ם בהא דאמרו בעירובין דף ה' דאף במבוי שמנה נמי ממנ"פ אי עומד מרובה על הפרוץ מותר ואי פרוץ מרובה נמי מותר מה אמרת דנמא שוו תרוייהו הו"ל ספק דרבנן ולהקל והקשו התוס' בכמה מקומות דאף אם הי' ספק דאורייתא הא הו"ל שני צדדים להתיר ואזלינן לקולא ולפ"ז אמר דכיון דלא ידע מאתמול שוב לא סמך עליו דחשב דלמא שוו תרוייהו וא"כ לא מועיל ולכך בעי שיהי' ספק דרבנן ובאמת שזה אינו דא"כ מה מועיל מה שהוא ספק דרבנן ולהקל הא מ"מ לא סמך עלייהו וא"ל כיון דמצד הדין מותר שוב הו"ל כסמך מאתמול הא גם ספק בדאוריית' כל דמן הדין הו"ל שני צדדים להתיר מותר ובאמת בסי' שס"ג מבואר דאף דלא סמך מאתמול כל שלא הי' אילן אחר לסמוך עליו הו"ל כסמך ע"ש וה"ה בזה אך בגוף קושיית התוס' נלפע"ד ע"פ מה שהארכתי בענין פרוץ כעומד ונבאר הסברא דנחלקו אי הכי אגמרי' לא הפרוץ רובא או גדור רובא וכן אי שחוט רובא או לא תשייר רובא ופרשתי עפ"י מה שכתבו האחרונים לחלק בהך דספק שרי מה"ת והקשו על הרמב"ם מכמה מקומות וכתב בחו"ד לחלק בין היכא דההיתר כתוב בתורה בפירוש אז כל מה שספק אסור עד שיהי' בודאי כן ובין שהאיסור כתוב בפירוש אז ספיקו להקל ע"ש וה"ה כאן לשיטת הר"ש דא"א לצמצם שיהי' מע"מ ממש וא"כ אם התורה אמרה שחיט רובא או גדור רובא אז בעינן שיהי' רוב בבירור וספיקו אסור משא"כ אם התורה אמרה להיפך לא תפרוץ רובא אז ספיקו שרי והארכתי בזה ליישב דברי התוס' בסוכה ט"ז ד"ה פרוץ שהקשו למ"ד שחוט רובא ת"ל דבלא"ה אסור מספק שמא שייר רובא והקשה המהרש"א למה לא הקשו בתוס' למ"ד דלא תשייר רובא הא אכתי יש ספק וא"ל דס"ל כסברת הר"ש דיש שני צדדים להתיר דא"כ גם למאן דאוסר ל"ק ע"ש ופרשתי בזה דהנה באמת למאן דמתיר ס"ל באמת דיש שני צדדים להתיר וא"כ מה"ת שרי כיון דלא אסרה תורה רק הודאי אבל כל שספק שמא הוא מחצה ממש מותר ואף דכל ספק תורה חז"ל אסרו הא כאן יש שני צדדים להתיר והו"ל כס"ס דשרי מה"ת ובדרבנן חד ספק שרי וכעין מ"ש הסמ"ק לענין ציר דגים דיש ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן דשרי אבל למ"ד דשחוט רובא קשיא להו שפיר דלמה לי הך הלכתא דשחוט לרובא והא אף אם לא הי' הלכתא כלל הי' ספק אסור מה"ת ולא היו מועיל כלל שני צדדים להתיר דכל שהוא ספק התורה רצתה לאסור וכל שספק שמא היא פחות ממחצה אסור דמה בכך דיש שני צדדים הא התורה לא אמרה כלל דלא תשייר רובא וא"כ בעי מחצה ממש בבירור וספיקא אסור ועיין בפ"י בסוכה שם שכתב ג"כ כעין זה בישוב קושית המהרש"א ולפמ"ש ימתקו הדברים ומעתה ז"ש הו"ל ספיקא דרבנן והיינו דהוה ס"ס בדאורייתא וספק אחד דרבנן אבל כשהוא בדרבנן שרי א"כ הו"ל ס"ס בדאוריית' וספק א' בדרבנן ושרי ודו"ק היטב.

ומה שהקשה החריף הנ"ל בהא דאמרו שחוט רובא או לא תשייר רובא דמה מקשו התוס' הא אסור מספק דז"א לפי מה דאמרו בבכורות י"ז דלכך בכלים היו מודדין באמות בהמ"ק משום דכל מה דמצינן למעבד ניחא לי' דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל וא"כ כל דהתורה צותה לשחוט כל מה דעושין ניחא ליה לק"מ דשם א"א להוסיף או לגרוע ולצאת מידי ספק א"כ ע"כ דסמכינן על מדה אבל כאן אם נוסיף על המידה ונשחוט רובא בודאי יהי' יוצא וא"כ ע"כ צריכין לשחוט רובא שלא יהי' ספק בדבר וז"פ ובמה דאמרו בבכורות שם הכל בכתב וכו' רש"י לא גריס לה ולפע"ד הכוונה ע"ד מ"ש הר"ן דהשי"ת מסר התורה לפי שכל אנושי ע"ש וה"ה כאן כל דא"א לצמצם א"כ לא ניתנה תורה למה"ש וז"ש הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל והיינו כפי הכל האנושי כן יהיה מצות התורה וז"ב ודו"ק.

והנה ביו"ד סי' כ"א ס"א נחלקו אי בעי רוב הנראה לעינים רובא דמנכר או כחוט השערה סגי ובט"ז שם האריך בזה ולפע"ד דתלוי בזה דאם נימא דא"א לצמצם א"כ בעי רוב הניכר לכל לצאת ידי ספק אבל לשטת הר"ש דיש שני צדדים א"כ אף דבעי רוב התורה אמרה שחוט רובא ולא מועיל ספק אבל כל שיש כחוט השערה אף שאין ניכר לעינים יפה מ"מ סגי בזה דעכ"פ קיים מ"ש התורה שחוט רובא וז"ב לפע"ד ובזה יש ליישב קושית המהרש"א דלכך לא פריך למ"ד דלא תשייר רובא דבאמת התוס' ידעו מזה דיש שני צדדים להתיר ולכך מותר אבל למ"ד דשחוט רובא בזה מקשו דעכ"פ רוב הניכר בעי וכל שיש ספק עכ"פ רובא דמנכר לא הוה והתורה אמרה לא תשייר רובא ובעי רוב המינכר דבשלמא למ"ד לא תשייר רובא א"כ שפיר מותר דעכ"פ לא שייר לרובא אבל למ"ד שחוט רובא למה לי לומר שחוט רובא אף בסתם שלא היו אומר כלל הי' מספק אסור עד שיהיו רוב הניכר וספק מחצה עכ"פ אינו ניכר ודו"ק היטב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף