שואל ומשיב/א/א/רצב

שואל ומשיב ‏ א א

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רצב   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בענין לשון ים שנפרצה לחצר אשר אמרתי להקשות בשם גיסי הרב הגאון נ"י. בהא דאמרו בערובין דף י"ב לשון ים הנכנס לחצר אין ממלאין ממנו בשבת אא"כ יש לו מחיצה גבוה עשר טפחים בד"א שפרצתו ביותר מעשרה אבל בעשרה א"צ כלום ממלא הוא דלא מלאינן אבל טלטולי מטלטלינן והא נפרצה חצר במלואה למקום האסור לה הבמ"ע דאית לי' גידודי ופרש"י אבל הים כסהו וע"ז הקשו בתוס' דממנ"פ מ"ש דלענין טלטולי חשיבי מחיצות ולענין מילא לא חשיבי וע"ז אמר דבאמת קשה למה לא תחשב לשון הים מחיצה כמו דאמרו בדף ח' במבוי שצדו אחד כלה לים דרבי לא אמר בה איסור דהא קיימי מחיצות מיהו גם היתר לא אמר שמא תעלה הים שרטון ומעתה כל שיש לה גדודי דל"ש חשש שמא תעלה שרטון לכך מותר לטלטל אבל לא למלאות הנה גוף קושייתו כבר קדמו המהרי"ט בראשונות סי' צ"ד ודעתו לחלק דדוקא במבוי דלא בעי רק היכר בעלמא וסגי בלחי וקורה הוא דהים הוה היכר מחיצה אבל בחצר דבעי מחיצות גמורות לא מקרי הים מחיצה אך אני תמה על המהרי"ט על רוחב חכמתו ואגשש כעורים קיר שבדברי התוס' לא מבואר כן שהרי התוס' פירשו בדף י"ב דאית לי' גדודי שיש גידודים גבוהים עשרה מלשון הים הנכנס לחצר ולכך מטלטלין בחצר אבל למלאות אסור דמקום המים נפרץ במלואו לים והים הוה כרמלית ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון שמיירי שהגידודים גבוהים ביותר או שהוא רחוקה משפת הים ביותר הנה נראה בעליל שהים מתיר ומקרי מחיצה גם בחצר כל שאין לחוש שמא יעלה הים שרטון ודלא כמהרי"ט אבל מה שרצה גיסי נ"י לתרץ לא ידעתי כלל דממנ"פ היאך מפרש גידודי אם כפירש"י שהגדודים הם מקרקעות החצר א"כ למה לא יהיה שייך החשש דשמא תעלה הים שרטון ואף אם נימא כמ"ש מהרש"א דלפירש"י ל"ש שמא תעלה הים שרטון א"כ שוב נשאר קושיתו למה לא תועיל למלאות נמי דבשלמא להתוס' הגידודי נעשה מכח לשון הים שהמחו קרקעות החצר ונעשו גבוהים עי"ז עשרה וכמ"ש המהרש"א ומהר"ם לובלין שם א"כ שפיר אסור למלאות דמ"מ מהחצר עד הים אסור לטלטל מרה"י לכרמלית אבל בתוך החצר מטלטלין דלשון הים נעשה מחיצה וא"כ לא הועיל כלום ואם דעתו לומר כמ"ש המהרש"א דכל שיש גידודי ל"ש שמא תעלה הים שרטון א"כ לא חידש כלום ואסור למלאות דהו"ל מרה"י לכרמלית לטלטל הו"ל מחיצה אבל באמת בעניי לא זכיתי להבין דברי המהרש"א דמ"מ יש לחוש שמא תעלה הים שרטון של חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו ומתקצר רוחב הים ונעשה כקרקע וכמ"ש רש"י בדף ח' וכוונת המהרש"א כפי הנראה דלרש"י דנשאר גידודי א"כ כל שתעלה הים שרטון שוב נשאר הגדודי וממנ"פ מותר ולפ"ז שוב א"ש תירוצו של גיסי נ"י דלכך מותר לטלטל משום דהוה מחיצה ממנ"פ אי משום הגידודי או משום לשון הים ואם תעלה שרטון שוב יש גידודי אבל למלאות אסור דלזה לא מועיל מחיצות הים דהו"ל מטלטל מרה"י לכרמלית אבל לפ"ז עדיין יקשה דהא אמרינן בשבת דף ק' דמיא לא מבטלי מחיצתא וא"כ כל שיש גידודי שוב מותר גם למלאות מהחצר להבית אף שהים כסהו ועכ"פ דברי המהרי"ט תמוהים דמ"ש לחלק דבחצר דהיא משום מחיצה לא מועיל בים שפתי התוס' ברור מללו להיפך ולפע"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר להיפך דבחצר יהי' יותר מועיל דהנה הא דחיישינן שמא תעלה הים שרטון נלפע"ד דהסברא הוא דהרי בלחי העומד מאליו אף דהוה לחי דקי"ל כאביי אבל בעי שיסמכו עליו מע"ש כדאמרו בערובין דף ט"ו וכן קי"ל בסי' שס"ג סעיף י"א ולפ"ז כל דחיישינן שמא תעלה שרטון שוב א"א לסמוך עליו מע"ש שמא תעלה שרטון וכל דלא סמכו עליו מבע"י ל"מ ומעתה גם אם לא נחוש לשרטון הא בלחי העומד מאיליו נחלקו אביי ורבא וניהו דאנן קי"ל כאביי היינו משום דלחי הוה כמחיצה העומדת מאלי' אבל עכ"פ בחצר דהוא ודאי משום מחיצה ומועיל בודאי והרי בקורה דהוא משום היכר ל"מ בעומד מאילי' וכמבואר סי' שס"ג וא"כ עכ"פ חצר מהראוי יותר שמועיל וכמ"ש ועיין טור סי' שס"ב ובזה מיושב מה דקשה למה נחוש שמא תעלה הים שרטון הא במבוי א"צ מחיצה רק מדרבנן ובדרבנן ספיקו להקל ואף דאתחזיק איסור שבת מ"מ גם חזקת המחיצה אתחזיק רק דחיישינן שמא תתבטל המחיצה ולא הוה רק ספק דרבנן ולפמ"ש א"ש דעכ"פ ל"ש לומר דסמכינן עליו מאתמול כיון דיש לחוש שתעלה שרטון א"א לסמוך עליו ודו"ק ובלא"ה נלפע"ד דלכך חיישינן שמא תעלה הים שרטון דהרי במקוה שהוחזקה להיות מתמעט והולך כתב הר"ן וכן קי"ל ביו"ד סי' ר"א דל"ח חזקה דהוה חזקה העשוי להשתנות ולפ"ז שוב ל"ש לומר דמוקמינן אחזקת מחיצה שהרי הים זה דרכו להעלות שרטון כמ"ש רש"י בדף ח' ול"ש חזקת היתר של המחיצה ושוב אתחזיק איסור שבת וגם בדרבנן אזלינן להחמיר ובזה נלפע"ד ליישב מ"ש רש"י שיעלה הים שרטון של חול ואבנים אצל שפתו כי כן דרכו ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע כרוחב פרסה או יותר והקשה המהרי"ט שם כיון דרש"י פירש דהים שפתו גבוה עשרה והיינו דס"ל לרש"י דבעי שתהי' שפתו גבוה עשרה כדי שתחשב סתום ואם אינו גבוה עשרה ל"ח מחיצה א"כ כל שתעלה שרטון של חול ואבנים אצל שפתו שוב נתבטל המחיצה ולפמ"ש א"ש דהנה בהך דמקוה דהוחזק להיות מימיו מתמעטין דל"ח חזקה היא לפי שאותה חזקה של המקוה כמחצה ולפ"ז כאן אם נימא דהים לא יתקצר כלל רק שמעלה חול ואבנים א"כ שוב הו"ל חזקת מחיצת הים חזקה טובה שגוף החזקה בעצמותה תהי' כמו שהי' ואף שתתבטל המחיצה בשביל החול והאבנים ויהיו נוח להלך בו מ"מ גוף החזקה הוא טובה ושוב ל"ח דהו"ל ספק דרבנן ולהקל ול"ש חזקת שבת דהא אתחזיק ההיתר ג"כ והים נשאר כמו שהי' רק שמא יתבטל המחיצה מבחוץ וזה לא נקרא עשוי להשתנות ולכך הוכרח רש"י לפרש דחיישינן שמא יתקצר הים ושוב החזקה של המחיצה גופא נשתנה ועשוי להשתנות ודו"ק היטב ובזה נלפע"ד ליישב הא דאמר בדאית לי' גידודי דהנה כל החשש שתעלה שרטון הוא משום דהו"ל חזקה העשוי להשתנות וכל דאם ישתנה ישארו הגדודי שוב ממנ"פ מותר ושוב ל"ח דהו"ל ספק דרבנן ולפמ"ש למעלה דהחשש הוא דלא סמכי עלה והוה כאלו הי' מע"ש לחי אחד דל"מ וכמבואר סי' שס"ג אבל עכ"פ כל שמע"ש הותר ממנ"פ אם ע"י גדודי או ע"י הים שוב אתחזיק היתר עכ"פ ושוב ל"ח דהו"ל סד"ר ואתחזיק היתר ודו"ק ובזה נלפע"ד דלכך כתב רש"י דחיישינן שיתקצר הים ומטלטל במבואות כמעיקרא ולא פירש כמ"ש הה"מ דאף שתעלה הים שרטון נשאר מדרון בעומק יו"ד והוה מחיצה אלא דחיישינן שמא יטלטלו מן המבוי לאותו מקום שנתייבש שהוא כרמלית שאף שהוקף ע"י מחיצות הים הא לא הוקף לשם דירה אבל כשהים הולך וסוער ל"ח שאין הים בת טלטול עם המבוי יע"ש ובמ"א סי' שס"ג ס"ק ל"א ולפמ"ש לכך לא רצה לפרש כהה"מ דכיון שבאמת הוה ספק דרבנן רק שעשוי להשתנות והרי גם אם ישתנה יהי' מחיצה רק דיתעורר חשש חדש שמא יטלטל מהמבוי לאותו מקום וזה הוה ספק דרבנן ואתחזיק היתר ואף דעשוי להשתנות ההיתר של אותו מבוי לא נשתנה רק דיתעורר חשש חדש ושוב הוה ספק דרבנן להקל ואף אם נימא דמחזיקין מאיסור לאיסור כמ"ש המהרי"ט בתשובה סי' פ"ב בראשונות מ"מ כאן עדן בהיתירו עומד רק דעשוי להשתנות ובכה"ג ודאי לא מחזיקין מאיסור לאיסור ומכ"ש דאנן לא קי"ל כהמהרי"ט בזה ובתשובה הארכתי בזה ואכ"מ ובזה נלפע"ד מ"ש התוס' בערובין כ"ד לענין נהר דיש מקום לחלק דבנהר ל"ח שמא תעלה שרטון ולפמ"ש י"ל טעם הדבר דשאני הים שדרכו בכך הוה כמקום העשוי להשתנות משא"כ בשאר נהרות ועמ"א סי' ש' ס"ק ל"א שכתב בפשיטות דאין לחלק ורמז לדברי התוס' אלו ולפמ"ש הנה מקום אתי לחלק מיהו בנהרות שדרכן להתייבש בקיץ שוב שייך החשש כמו בים ודו"ק אחר שכתבתי כ"ז ראיתי בשו"ת כנס"י סי' ב' והנמשך שם מלכים מדיינים זע"ז אם גם בשאר נהרות שייך החשש שמא תעלה שרטון ולפמ"ש בשאר נהרות אין שייך חשש כ"כ דהו"ל סד"ר כל שאין דרכם להתמעט הוה חזקת היתר וכמ"ש גם ראיתי שנתקשו בדברי רש"י כמו שהקשה המהרי"ט דל"ל לרש"י לפרש בשביל שדרכו להתקצר וכ"כ לעיל בזה וגם מ"ש לחלק דרש"י לא חש בדברי רבי שמא יטלטלו כדמעיקרא רק בדברי מרימר הנה המהרי"ט העתיק גם בדברי רבי החשש הנ"ל ואף שלפנינו אין הגרסא כן נאמן עלינו הדיין המובהק המהרי"ט ז"ל שכן הגרסא ועכ"פ ל"ש לחלק כן דהרי המהרי"ט הביא דדברי רש"י הם אחת ומה שסתם למעלה ביאר למטה ודו"ק והנה לפמ"ש דחשש שמא יעלה שרטון היא רק כיון דאתחזיק עליו איסור שבת בזה נלפע"ד מה דאמרו דרבי לא אמר בה לא איסור ולא היתר לא אמר דהא קיימי מחיצות היתר לא אמר חיישינן שמא יעלה הים שרטון ואינו מובן ממנ"פ אם חשש שמא יעלה שרטון א"כ הי' לו לאסור ומה מועיל מה דקיימי מחיצות ולפמ"ש נראה דהנה הט"ז סי' שצ"ד כתב דאין להתיר ליתן עירוב בבה"כ אף שאסור לטלטל בכל העיר משום שבה"ש הי' ראוי דשם צריך להיות כל השבת דהא בנפרצה בשבת אסור אע"ג דהי' ראוי בה"ש ודבריו אינם מובנים ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' מ"ם ואני הארכתי לבאר דבריו דהנה באמת י"ל כיון דבשבת אמרינן הואיל והותרה הותרה א"כ י"ל כיון דבה"ש היה ראוי דלא היה רק שבות וא"כ שוב אף כל השבת הותרה וכ"כ המ"א סי' שס"ה ס"ק ט"ו ובנו"ב תמה עליו ולפמ"ש א"ש דהכי סברת מג"א כל דבה"ש היה ראוי אף שגם אם נודע דבשבת יהיה אסור מ"מ אמרינן דהוה כאלו נפרצה בשבת ושייך הואיל והותרה הותרה אבל הט"ז כתב דבכה"ג לא אמרינן הואיל והותרה הותרה דדוקא היכא שבה"ש היה באמת ראוי והותר מן הדין שייך לומר הואיל והותר הותר או היכא דעכ"פ אם היה מתקן בה"ש שוב היה מותר עי"ז כל השבת אבל כאן דגם בה"ש אסור רק דבה"ש היה יכול לטלטל דלא גזרו ביה"ש אבל כל היום אסור ויש להמתיק הדברים דכל הטעם דבה"ש מותר משום דספיקא הוא שמא הוא יום א"כ איך שייך בזה הואיל והותרה הותרה דבשלמא כשהעירוב מונח במקום שאינו ראוי לבא לשם ובה"ש היה מותר לבא אליו א"כ כיון דעיקר בעינן שיהיה העירוב בעת חלות השבת א"כ אז היה מותר ושוב לא אכפת לן בעירוב אבל היכא דהחסרון הוא שא"י לטלטל עי"ז ואיך נחשבם כאלו דרים שם והא אינו ראוי לבא שם וא"כ מה בכך דבה"ש היה מותר הא גם אז אם היה נודע דהיא לילה היה אסור משא"כ שם דכל שהיה יכול לבא אליו בה"ש שוב היה יכול ללקחו והיה ראוי לערוב כל היום וז"ב כשמש. והאיר ד' עיני ומצאתי הדבר מבואר בעירובין ע"ח ע"ב דאמר עשאו לאילן סולם מהו תבעי לרבי תבעי לרבנן תבעי לר' ע"כ ל"א ר' לא גזרו על שבות בה"ש ה"מ בהשמ"ש אבל כולי יומא לא הנה מבואר להדיא דגם לרבי שייך זאת דניהו דבהשמ"ש לא גזור אבל כל דבעי שיהיה כל היום פתח ואיך יהיה פתח כל היום הנה מבואר בהדיא סברת הט"ז ולפ"ז גם כאן זה שנסתפק ר' כיון דיש לחוש שמא יעלה הים שרטון א"כ ניהו דבה"ש היה מחיצה מ"מ כל היום ל"ש המחיצה ודו"ק היטב וזה עיקר הספק אי נימא כיון דבה"ש היה מותר א"כ שוב אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה או לא וז"ש וחכמים אוסרים והיינו דחכמים ס"ל דגזרו על שבות בה"ש ובודאי אסור ובזה י"ל דמה דנחלקו הלשונות ואידך לישנא ס"ל דחכמים מתירים היינו כמו דאמרו בדף ע"ח דאף לרבנן פתחא הוא ואריא דרביע עלה א"כ מכ"ש כאן דבה"ש ודאי ל"ח לשמא יעלה שרטון דבאמת קיימי מחיצות ניהו דגזרו שמא יעלה שרטון אבל אינו רק אריא דרביע עלה ודו"ק היטב כי הוא חריף. ומזה יש סמך גדול דעכ"פ כיון דאינו רק חשש דרבנן א"כ בה"ש ודאי לא גזרו עליו ושוב בכה"ג י"ל שבת הואיל הותרה הותרה ודו"ק היטב ועיין ישוע"י סי' שס"ג מ"ש להסתפק בדבר שאינו ניטל בשבת ממעט המחיצה ודבר הניטל אינו מבטל המחיצה איך הדין אם בה"ש היה ראוי לטול כגון שאינו ניטל רק משום שבות דרבנן אם ממעט המחיצה ובזה האריך על דברת הט"ז והמ"א מ"ש בזה שנקרש בשבת ולכך לא מקרי מחיצה ע"ש ולפמ"ש יש לבנות ולסתור והדבר תלוי בענין האבעיא בהך דסולם ועי' בטוש"ע סי' שע"ב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף