שואל ומשיב/א/א/רפט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רפט   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנת תרי"ג עש"ק פ' לך נתתי אל לבי לתור ולעיין שנית בענין הנ"ל שלמדתי הלכות שבת עם תלמידי ובהגיעי לב"י סי' רמ"ה רמ"ו וארשום כאן כפי אשר העלה מצודתי היום באמת שהמתירים להשכיר שוורים לחרוש ולזרוע והנכרי מקבל עליו אחריות כבר הבאתי לעיל שהדבר מבואר ביבמות ס"ו כל דחייב באחריות יאכלו וכ"כ הגאון מהראו"ו בביאורו סי' רמ"ו ס"ק י"ג י"ד וקדמו בזה בשו"ת לחמי תודה הנ"ל והנה לכאורה קשה לפמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט דקנין שאינו עולמית ק"פ מקרי וכמו שדה יובל ואם כן הרי יש להישראל עדן קנין הגוף בשוורים ומה מועיל מה שזה קבל אחריות הא ס"ס אין לו בהם קה"ג ואף שחייב באחריות לא עדיף מקה"ג לשעה דאינו מועיל אבל באמת צ"ב דא"כ אמאי מאכיל בתרומת כל שמקבל אחריות והרי התוס' כתבו ריש אלמנה לכ"ג דעבדי מלוג לא יאכלו בתרומה דבתרומה בעי קה"ג וע"מ לא מקרי קה"ג דלכך ע"מ א"י בשן ועין לאיש ע"ש ולפ"ז צ"ב דא"כ מה מועיל בקבלת אחריות הא מ"מ אין לו בהם קה"ג רק ק"פ ואף דקנה לאחריות מ"מ ל"ק הגוף אך באמת הדבר נכון דהרי עבדי צ"ב יוצאים לאיש אבל לא לאשה כדאמרו שם תניא כוותי' דר"א ולפ"ז ע"כ צ"ל דבתרומה לא קפדה תורה שיקנה הגוף שיהיה שלו לקדש בו אשה וכדומה דבעי שלכם רק שיהיה קנין כספו והרי כל שקנה ונתחייב באחריות מקרי קנין כספו והדבר מבואר בחידושי ריטב"א שכתב לאו למימרא דסבר ר"פ דמשום חיוב אחריות בעלמא מאכילם ואע"ג דלא הוה קנינו ושלו דהא ודאי ליכא למימר הכי שהרי הכתוב אומר קנין כספו אלא כך י"ל דלגבי אכילת תרומה בקנין כל דהו דחייב באחריות בזה סגי להיות קנינו ולאו דלהווי שלו לכל דבריו וכמה שנים שלא עמדתי על כוונתו וכמו שכתבתי למעלה דהא בעי קה"ג ולפי מה שכתבתי הדברים מבוארים ומוכרחים דבתרומה דלא בעי באמת שלו רק שיקנהו בכספו וכל דחייב באחריות והוה כקנין סגי ואף קה"ג לשעה סגי וכל שחייב באחריות דהוה דבר הגורם לממון ויש לו רשות להשתמש בהם על ידי זה הוה קנין והוה קנין כספו ושאני ע"מ דלא קנה כלל רק שהפירות היוצאים מהגוף הם שלו אבל לא מקרי ק"כ דל"ק כלל לגוף העבד רק הפירות הם שלו אבל כאן כל שחייב באחריות הרי מקרי ק"כ ובזה מיושב היטב קושיות הנט"ש וכל האחרוני' דמ"פ הש"ס בע"ז ט"ו ושכירות מי קניא והא תניא ישראל ששכר פרה מכהן יאכילנה כ"ת וכהן ששכר פרה מישראל לא יאכילנה ואי ס"ד שכירות קניא אמאי לא יאכילנה כ"ת והקשו הא שכירות אף דקניא לא עדיף מקה"ג לשעה ומקרי ק"פ וק"פ לא מאכיל ולפמ"ש א"ש דכל שמקרי קנין אף שהוא לזמן סגי בתרומה והרי אף שלא קנה רק שנתחייב באחריות כמו עבדי צ"ב מאכיל בתרומה דשם על קנין קפיד קרא והרי קנהו וא"כ כל דשכירות קניא הרי מקרי קנין כספו וזה ברור כשמש. ובתשובות כתבתי בזה כמה ענינים וגם בחבורי י"ש ה' עבדים הארכתי בזה ות"ל הזמן מועיל להוצאת האמת דאין התחלה לקושיא ולפ"ז כיון דבתרומה כל שיש קנין סגי א"כ אין התחלה להמתירים בשבת מתרומה דשאני תרומה דכל שקנה מאכיל ובקנין כספו כל דהו סגי כמ"ש הריטב"א משא"כ בשביתת בהמתו דבעי שבהמתו תנוח בשבת וכל שנשאר הגוף לישראל הרי עובר על שביתת בהמתו ובזה מיושב היטב קושית התוס' בע"ז שם וביבמות דאמאי לא פריך מרישא דאם נימא דשכירות קניא אמאי ישראל ששכר מכהן מאכילה כ"ת ולפמ"ש א"ש דהשתא קנין כספו כל דהו מאכיל מכ"ש הכהן דהוה קנין כספו לגמרי בודאי מאכיל אבל מסיפא פריך דעכ"פ הכהן יש לו קנין כסף כל דהו ואמאי לא מאכיל ודוק היטב.

ובזה מיושב קושית המג"א סי' רמ"ו דלשטת הג"א דלחומרא אמרינן שכירות קניא וא"כ אמאי הישראל מאכילה כ"ת והא לחומרא קני שכירות ולפמ"ש אין התחלה לקושיא דפשיטא דקנין כל דהו לא יפקיע מקנין הגמור שיש לכהן בה ולכך לא הקשו מרישא ובזה מיושב מה שהקשה במחנה לוי דאמאי כהן ששכר מישראל לא יאכילנה כ"ת הא ניהו דשכירות ל"ק מ"מ מדרבנן קני כמ"ש הב"ח ועש"ך חו"מ סי' שי"ג והרי כרשיני תרומה אינו רק דרבנן ובדרבנן מקרי קנין ולפמ"ש א"ש דבאמת גם אם שכירות קניא אינו רק קנין כל דהו וקנין כספו קרינן ביה וכל דמהתורה לא קני פשיטא דע"י קנין כל דהו דרבנן לא יאכיל בכ"ת אף שהיא דרבנן ומה שהקשה עוד לרבינו יקיר שכתב המרדכי בשמו דלכך לא יאכילנה כ"ת משום דהוה כאלו נתפטמה באיסור ואסורה לישראל א"כ ניהו דשכירות קניא מ"מ נתפטמה באיסור ואני תמה אם יצא מפיו דלדבריו אסור לישראל לקנות בהמת כהן כל שנתפטמה מתרומה וזה ודאי לא אמרה אדם דבעת שנתפטמה היתה היתר שהיתה של כהן ואחר שנתפטמה בשעה שקנאה הישראל למה לו במה שנתפטמה הישוב היתר לאחר שנתעכל במעיה לאסור ור"י שבמרדכי לא כתב רק אם שכירות ל"ק והקשה דאכתי תרומה מותרת בהנאה ולמה לא יתהנה הישראל וע"ז כתב דהוה כנתפטמה באיסור אבל אם שכירות קניא א"כ הוה כעת של הכהן מותרת ול"ש נתפטמה באיסור וז"ב כשמש ועיין חתם סופר סי' ס"ז מ"ש בזה ודבריו דחוקים עכ"פ יהיה איך שיהי' מתרומה אין ראיה לשביתת בהמתו וכל שנשאר קה"ג להישראל עדיין בהמתו קרינא בי' ואסור וצ"ב מ"ט דמאן דמתירין בקבל הנכרי אחריות יוקרא וזולא דניהו דהוה כצ"ב מ"מ עדיין בהמתו מקריא ול"ד לתרומה אך לפע"ד נראה מטעם אחר שרי דהרי בהפקיר על יום השבת לבד סגי כמבואר סי' רמ"ו רק דנחלקו אי סגי בהפקר בינו לב"ע אי צריך שלשה ולפ"ז כאן שהגוי קבל עליו אחריות דיוקרא וזולא אנן סהדי דהפקירה להנכרי על יום השבת דמה אכפת ליה הא קבל עליו אונסא דיוקרא וזולא וא"כ שוב מותר מתורת הפקר ובזה נלפע"ד גם מה שמתיר הריב"ש בישראל וגוי שיש להם שותפות בבהמות ושדה דאם התנו מתחלה בשעה שקנו השדה והבהמות שיטול הגוי השבת וישראל יום אחד כנגדו מותר דהוה כאלו הקנה אותו הישראל מתחלה לעכו"ם ביום השבת ושאלו התלמידים ני' דהא כל שאינו קנוי לגוי רק על השבת הו"ל קה"ג לשעה ולא מקרי רק ק"פ ואכתי עובר הישראל על שביתת בהמתו ולפמ"ש א"ש דאם התנה מתחלה הרי סלק זכותו בבהמתו ביום השבת לא גרע מאלו הפקיר בלב שלם את בהמתו ביום השבת ושרי וכאן ל"ש לומר דלא הוה הפקר שלם דז"א דהא הוה סילוק גמור דהרי הקנה לו מתחלה על יום השבת ובזה מבואר גם מ"ש הריב"ש אח"כ שיש להתיר שהגוי לא ימנע מעשות מלאכה בשבת והוא תמוה דמה מועיל הא מ"מ הישראל עובר על שביתת בהמתו ולפמ"ש י"ל דבאמת הישראל מפקיר על יום השבת ואף דהוה בינו לב"ע ואינו הפקר שלם אבל זה בדבר שהוא שלו לגמרי אמרינן בודאי אין אדם מפקיר דבר שלו באמת ובלב שלם אבל כאן שהגוי לא ימנע לעשות מלאכה וא"כ ב"כ וב"כ יעבוד בגוי בשבת א"כ למה לא יפקיר הישראל בשבת ולא יעבור על איסור וז"ב כשמש ובזה נראה שגם תקנת מהר"י בי רב שאם יעבוד הגוי בשבת יהי' באחריותו דלכאורה צ"ב ניהו דהוה גזלן וחייב באחריות אבל לא קנהו דגזלן אינו קונה ומה מועיל וכבר עמד בזה בשו"ת לחמי תודה הנ"ל ולפמ"ש א"ש דעכ"פ הישראל מפקירו על שבת דמה אכפת לי' דאף שהגוי עובד בהם הרי אינו נפסד בזה דהא הם באחריות הנכרי וז"ב וזה נראה טעמו של הריב"ש שכתב דאם התנה שיחזירנה קודם שבת יש לסמוך על הפקר והדבר צ"ב דמה שייך זה לזה ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דהפקר אינו מועיל דלא הוה בלב שלם ולפ"ז כל שזה מתנה שיחזיר קודם השבת וכל שאינו מחזיר הו"ל גזלן וחייב באחריו' וא"כ אנן סהדי דמפקיר לו בלב שלם דמה אכפת ליה ובחידושי אמרתי בזה בהך דריב"ש דשם לא אכפת לן במה שאינו רק קה"ג לשעה דזה דוקא באם זה קונה מיד מי שהי' לו קה"ג דלכך מי שקונה רק קה"ג לשעה ל"ח רק ק"פ אבל כאן הגוי והישראל קנו בשותפות וא"כ כל שבתחלה התנו שיהי' להנכרי בשבת א"כ שוב גם לישראל לא היה בו קה"ג לגמרי רק לשעה וא"כ כל אחד בשעה שמשתמש בו הוה שלו לגמרי אף דאינו רק לזמן דגם הישראל הקונה אין לו רק קה"ג כזה וז"ב אמנם מ"ש בראשונה מחוור יותר ומעתה נעתיק עצמינו למ"ש בשו"ת פ"מ הנ"ל הנה מה שרצה תחלת לדמות מה ששם הבהמה בפסח לגוי למה שהכהן שם פרה מישראל דמותר להאכיל כ"ת הנה לפמ"ש תרומה שאני וכל שיש לו קנין כספו כל דהו סגי משא"כ בפסח דמ"מ הרי הפרה של ישראל ונתפטמה באיסור אמנם אח"כ הי' אוסר וכוון יפה ומה שמדמה לבכורה במקבל צ"ב מהעכו"ם דפטור מבכורה ואסיק רבא דהוולדות פטורים משום דיד נכרי באמצע אבל על האמהות דפטורים א"צ להטעם כלל וע"כ דל"מ קבלת אחריות שיהי' שלו ולפמ"ש א"ש דהדבר ברור דע"י קבלת אחריות לא נפקע קה"ג שיש להנכרי וה"ה כאן להיפך אך אני תמה על הפ"מ דברש"י ב"מ דף ע' ע"ב מבואר הדבר כמ"ש הפ"מ ע"ש ד"ה ולדות שכתב דאמהות פשיטא דפטורים שהרי הן עצמן של נכרי והנה לפע"ד נראה דבר חדש דמה שנחלקו הפוסקים אי מותר בקיבל הישראל האחריות לכאורה אף אם נימא דאחריות הוה קנין הא מ"מ לא הוה רק דבר הגורם לממון כדאמרו בפסחים דף ה' אלו מגניב ומתביד ברשותייכו קיימו והרי כתב בשו"ת צ"ץ סי' ל"א דדבר הגורם לממון לא היה רק כ"ז שאינו בעין אבל כל שהוא בעין אין שוה כלום ומקורו מרש"י פסחים שם והדברים עתיקים ולפ"ז מה מועיל אחריות הא מ"מ כ"ז שהוא בעין אינו ממון וצ"ל דבאמת גם בהיותו בעין מקרי דבר הגורם לממון וקבלת אחריות מקרי ממון והקצ"ח האריך בזה בסי' שפ"ו לדחות דברי הצ"ץ וגם אני בעניי הארכתי בזה ובאמת שלגבי בכורה לא קי"ל כן אף שזה מקבל אחריות מ"מ מקרי של הנכרי וא"כ מבואר דאחריות לא מקרי קנין כ"ז שהוא בעין וא"כ הפוסקים מחולקים בענין זה אי אחריות קרי קנין ממון כ"ז שהוא בעין ובזה מיושב היטב מה שתמה הפ"מ שם על הב"י בזה במ"ש שמדברי הריצב"א נראה כהמתירים וע"ז תמה דמה ענינו לזה דשם עכ"פ קבלם בתורת הלואה אף שאין רשות בידו להוציאם מ"מ הם של הנכרי אם יתן מעות אבל סתם אחריות מה מועיל וכן תמה בזה המלמ"ל בהלכות שבת פ"ו ובלחמי תודה שם האריך בזה ולפמ"ש א"ש דעכ"פ כל שאין רשות בידו למכרם א"כ הוה כקבלת אחריות רק אם לא יהי' בעין א"כ שוב לדעת האוסרים ל"מ דמ"מ כ"ז שהם בעין לא מקרי ממון ודו"ק היטב.

והנה עתה ארשום בקצרה מה שראיתי בפ"מ שם דמ"ש דז"פ דאם הישראל נתן לנכרי בהמותיו והנכרי קבל אחריות דפשיטא לי' דאסור אף שזה מקבל אחריות באמת שכתבתי בגליון שם שהדבר מבואר כן בש"ע יו"ד סי' ש"ך ס"ז בהג"ה וכי הרגיש בזה בל"ת שם והדין דין אמת דקבלת אחריות לבד ל"מ רק בשבת מועיל מטעם שבודאי מפקירו וכמ"ש למעלה גם מ"ש דאם ישראל וכהן קנו בהמה דמותר הכהן כ"ז שהוא בביתו להאכיל' תרומ' דקנין כספו היא תמהני ע"ז שבאמת מבואר ברמב"ם פ"ז מתרומות הו"ז להיפך אם העבד של שני שותפים כהנים ואחד מהם אינו מאכיל דהעבד אסור לאכול תרומה הן אמת שהתוס' בגיטין דף מ"ב והפ"י שם משמע דס"ל דאף בכהן וזר שיש להם שותפות דמאכיל להעבד הכהן יעו"ש והדברים עתיקים אבל באמת דברי התוס' תמוהים ועיין בשו"ת נט"ש וכבר ביארתי הדברים באורך בתשובה ובי"ש הל' עבדים ואכ"מ גם מ"ש להתיר אם מאכיל העכו"ם חמץ בפסח להבהמה של ישראל משום דהנכרי מדעתי' דנפשי' קעביד ואם לא היה לו חמץ היה מוכרח לתת לה מצה לא אכפת לן תמהני דא"כ כהן ששכר פרה מישראל למה אסור להאכילה כ"ת הא אין מזונותה על ישראל וא"ל דאסור משום הפסד תרומה אבל ר"י במרדכי פ' אלמנה לכה"ג שהבאתי למעלה מבאר דהיא משום דתאסר לישראל דנתפטמה באיסור וכמ"ש וע"כ דבריו תמוהים בזה ועתה אבאר בקצרה כל דברי הל"ת הנ"ל מ"ש דהדבר מבואר ביבמות דכל שחייב באחריות כדידיה דמיא לענין תרומה וה"ה לשביתת בהמתו הנה אף שכ"כ בשם הריא"ז כבר ביארתי דאין ראיה מתרומה לשביתת בהמתו והנה במ"ש למעלה דקבלת אחריות אינו רק דבר הגורם לממון וכ"ז שהיא בעין ל"ח ממון וכמ"ש הצ"צ והביא ראי' מהא דאמרו בפסחים ש"ה דכתיב לא ימצא וע"ש ברש"י הן לסתר מחמתו מ"ש המ"ב בתשובה סי' ל"ה דמצד אחריות לא מקרי של הנכרי דאחריות לאו כלום הוא והביא ראי' מהך דפסחים ולפמ"ש באמת אחריות חשוב דבר הגורם לממון רק דכ"ז שהוא בעין ל"ח ממון ולכך איצטריך לא ימצא גם מ"ש המ"ב שם לדחות דברי מהרי"ו ודעתו דאם מקבל צ"ב מנכרי הוה של הישראל לגמרי כ"כ דהדבר מבואר בב"מ דף ע' דלענין האמהות לא נחלקו כלל דודאי פטור מבכורה וא"כ הכי מבואר הדבר ומהתימה על הצ"ץ שלא הרגיש כלל מהך דמקבל צ"ב דשם מבואר דקבלת אחריות לאו שלו מקרי ובגוף דברי הצ"ץ הנ"ל לפע"ד יש לדחות ראייתו דע"כ לא אמרו דדבר הגורם לממון והיינו קבלת אחריות לא מקרי דידי' כ"ז שהוא בעין רק בדבר שאינו שלו רק שקבל האחריות ע"ז אבל בנדון הצ"ץ דהסחורה היתה שלו ומכרה לאחר ועדיין נשאר בידו האחריות פשיטא דלא נפיק לגמרי מרשותו כיון שעוד נשאר האחריות עלי וכ"כ בהדיא בשו"ת מ"ב הנ"ל ע"ש ובזה י"ל מה שמתירים בשביתת בהמתו באם הנכרי מקבל האחריות והב"י מדמה הך דהריצב"א לשיטת המתירים וכ"כ ליישב דבריו וכעת אני אומר דעדיין לא הועיל דהא שם בהך דריצב"א שהישראל והנכרי הי' שותפין שפיר מועיל קבלת האחריות של הנכרי שהרי גם מעיקרא הי' שלו משא"כ המתירין שמתירין לתת לעכו"ם פרתו והנכרי יקבל אחריות וזה ודאי לא מקרי שלו ודו"ק ועכ"פ מ"ש בל"ת להשיג על הפ"מ משו"ת מ"ב לפמ"ש הרבה דברים יש לי לרצות בזה בקצת דברים יצדקו דברי המ"ב ובקצת לא יצדקו ואכ"מ והמשכיל יבין ביתר דברי המהריט"ץ שהביא בל"ת שם ומ"ש עליו המשכיל יבין מתוך מ"ש אם לקרב או לרחק וד' יראני נפלאות מתורתי כי ת"ל הדברים שכתבתי מיוסדים על אדני האמת ודו"ק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף