שואל ומשיב/א/א/רפד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שואל ומשיבTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png א

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שואל   מהדורה קמא חלק א סימן רפד   ומשיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

להרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש ני' וכעת הגאון אבד"ק ברעזאן.

מכתבו הגיעני עם ח"ת והנה חשתי ולא התמהמהתי לשית עין על דבריך והנה שאלת בהא דאמרו בחולין ע"ז הושיט ידי למעי בהמה ושחטו וכו' וע"ז הקשית דאמאי לא נפשטה מסוגיא מפורשת תמורה י"א ע"ב בעי מיני' אביי מר"י היא שלמים ולדה חולין ושחטה בפנים מהו וכו' מי הוה בעזרה או לא א"ל מי קרינא בי' כי ירחק ממך המקום וזבחת ופירש"י והכא מי קרינא בי' הכי הא א"י לשחוט בהמה זו אלא בעזרה שהרי שלמים היא וע"ז הקשה הרי יכול לשחוט במעי אמו והאריך בפלפול ולא ידעתי קושיתו הא מ"מ גוף הבהמה צריך לשחוט בעזרה וא"כ מאי יכול לעשות בהולד שהיא במעי אמו וכ"ז שהיא בבהמה מותר להכניסה אגב הבהמה והרי הוא כאחד מאבריה ומכ"ש למ"ד עובר ירך אמו דהוה כאבר מהבהמה ואף למ"ד לאו ירך אמו אבל מ"מ הוא מעייל גוף הבהמה ומה יכול לעשות בהולד ומע"ל הבין שההיתר הוא לפי דלא קרינן בי' וזבחת ובאמת עיקר ההיתר הוא כיון דגוף הבהמה צריך לשחוט בעזרה מה בכך שיש בה דבר דיכול לשחוט בחוץ מ"מ אינו מכניס דבר חולין לעזרה שהרי היא מכוסה בבהמה והרי קרינן ביה כל בבהמה תאכלו ואטו אם הבהמה תבלע דבר יהי' עובר על חולין בעזרה אתמהה וז"פ ומה שהקשה בהא דאמרו שם היא חולין וולדה שלמים ושחטה בחוץ מהו א"ל מי קרינא בי' והביאום לד' דראוי לפתח אהל מועד בעינן וע"ז הקשה דהא כל הפיסול הוא בשביל שא"י להביא האם בעזרה וקשה הא יכול לשחוט הולד במעי אמו הנה תמה תמה אקרא דשבק פירש"י ומפרש טעם מלבו ורש"י פירש דהאי עובר לא חזי לקרבן עדיין וגם לפי דבריו הא א"י לשחוט הולד דאיך ישחטנו וצריך להכניס הבהמה לעזרה דאל"כ הא הולד קדוש וצריך לשחטו בעזרה ולא הבינותי דבריו גם במה שהאריך דבלא"ה א"י לשחטו בפנים דהא הוה מחוסר זמן יפה כתב דקודם שנולד ל"ש מחוסר זמן וגם לענין להקדיש דאסור מחוסר זמן ומ"מ קודם שנולד מצי מקדיש ועיין תוס' תמורה דף יו"ד ע"ב ד"ה ואזדא ודו"ק. מ"ש להסתפק מה שאירע מעשה בהיותו יושב על מדין באחד שמת והניח בע"ח ואלמנה והבע"ח מוקדם אמנם מיתומים קטנים אין גובין כ"א באחד משלשה דברים כמבואר סי' ק"ח וסי' ק"י אבל לכתובת אשה נפרעין משום חינא והנה כעת באים שניהם לגבות ואין בנכסים כ"א לפרוע לאחד מהם מי גובה אי נימא דבע"ח לא מצי גבי והאשה גבי או דלמא כאן בע"ח גובה אף בנכסי יתומים קטנים והטעם כיון דממנ"פ היתומים מוכרחים לפרוע אם לאשה או להבע"ח וא"כ אין כעת הנ"מ ליורשים רק הבע"ח או האלמנה ולגבי האלמנה מקיימין השטר של הבע"ח והוא קודם להאלמנה וכן יש להסתפק בבע"ח מוקדם ומאוחר והמאוחר מקויים והראשון אינו מקויים כיון דלגבי היורשים אינו נ"מ דב"כ וב"כ גבה או בע"ח זה או זה ולגבי הבע"ח יכולין לקיים השטר וכן בבע"ח ואלמנה בנכסים מועטים מי קודם וכתב שלא מצא הדין מפורש בפוסקים והנה באמת כי ספק מושכל הוא והנה חפשתי בספרים ולא מצאתי וראה זה מצאתי בכנה"ג בחו"מ סי' ק"י בהגהת הטור אות ב' שכתב בזה"ל אם אין תועלת ליתומים בהעדר קבלת עדות כגון שמכר אביהם קרקע אחת ואם המכר מכר תעמוד הקרקע ביד הלוקח ואם אינו מכר תטרוף אותה האלמנה בכתובתה מקבלים העדות אעפ"י שהם קטנים רשד"ם חלק אהע"ז סי' קמ"ט וחלק חו"מ סי' שע"ד הנה נזכר סברת מעלתו דכל שאין תועלת ליתומים בזה מקבלים עדות אף שהם קטנים והטעם נ"ל כיון דעיקר התקנה הי' בשביל היתומים וכל שאין ליתומים תועלת בזה שוב מקבלים אבל הכנה"ג סיים שמכמה שו"ת לא משמע כן ולהיות כי אין לי שום שו"ת שמזכיר הכנה"ג שמה ע"כ לא אוכל להכריע אמנם משמיא אנהירנהו לעיינין ומצאתי בשו"ת רדב"ז ח"א סי' ע"ט ושם נשאל במי שמת והניח יתומים קטנים ויש עליו שני בע"ח ושעבד להם מטלטלי אג"ק ולא נשאר אלא כדי חוב של אחד ושטר אחד מוקדם ואחד מאוחר אלא של המוקדם הגיע הזמ"פ בחיי' ולהמאוחר הוא בתוך זמנו והשיב כיון שלא קנה נכסים אחר שלוה מהאחרון א"כ נשתעבדו לזה הראשון שקדם שטרו ולא אמרו אין נפרעין מנכסי יתומים עד שיגדלו אלא לתועלת היתומים שמא יביא ראיה אבל לא להפסיד את המלוה אשר קדם שטרו ולזכות האחרון שלא נשתעבדו לו הכנסים הלכך רואים כמה הוא עולה חוב הראשון ומניחים אותן בב"ד והשאר נותנין להמאוחר ולכשיגדלו היתומים אם ימצאו ראי' נגד הבע"ח הראשון הב"ד יגבו להמאוחר ואם קדמו ב"ד והגבו לבעל חוב מאוחר מה שגבה לא גבה דהאידנא חזרה המטלטלין כדין הקרקעות ויש בהם דין קדימה ע"ש הנה זכה לכוין סברת הרדב"ז דכל שאין תועלת ליתומים ל"ש אין נפרעים מנכסי יתומים אלא שמ"ש הרדב"ז שמניחים ביד הב"ד היא תימה כיון דלגבי הבע"ח המאוחר ל"ח שמא פרע להראשון א"כ מהראוי לתנם לבע"ח ראשון ומצאתי בשערי משפט סי' ק"י שהקש' כן על הרדב"ז והעלה דבאמת מגבין אותו לו ולפע"ד סברת הרדב"ז כעין מה דאמרו בב"מ ק"י דאטרוחי ב"ד ב"פ לא מטרחינן ע"ש וכ"ה בחו"מ סי' שי"ז א"כ כיון דיוכל להיות שהיתומים ימצאו ראיה ע"כ לא מטרחינן להגבות להבע"ח הראשון ואח"כ לתתן להשני וגם במטלטלים יוכל להבריחים ודלמא לא יהיה אח"כ לבע"ח הראשון א"כ כתב שיניחם ביד הב"ד עכ"פ מבואר הדין שחפש ולא מצא שוב מצאתי בכנה"ג סי' ק"י אות י"א בהגהת הטור שהביא דברי הרשד"ם הנ"ל שהזכיר הכנה"ג שם אות ב' שהוא באלמנה שרצתה לגבות כתובתה ממתנה שנתן בעלה לראובן וראובן טען שתגבה מבית אחד שהניח המת בני חורין והאלמנה טוענת שכבר מכר בעלה בית זה בעדים וראובן טוען שיש יתומים קטנים ואין נזקיין לנכסי קטנים והשיב מהרשד"ם דאף דאין נזקקין לנכסי קטנים לכתובה נזקקים ותמה הכנה"ג דוקא שתפרע האשה מנכסי קטנים הוא דנזקקין אבל שיזקיקו ב"ד לקבל עדים אם המכירה מכירה שכדי שתגבה מן הלקוחות לא שמענו וע"ז רמז שכל התשובות שפלפלו בדין זה לא כתבו זה הטעם מכלל דלא ס"ל ולפמ"ש דברי המהרשד"ם נכונים דכל הטעם דאין נזקקים לנכסי יתומים קטנים הוא בשביל תועלת היתומי' וכאן אין תועלת להיתומים דאם לא נקבל העדות האלמנות תגבה אותה קרקע וא"כ למה לא נזקק וז"ב כשמש ברוך הפוקח עורים.

ומ"ש מע"ל להקשות בסוגיא דאוונכרי דהקשה הש"ס ולקני' בשינוי מעשה וע"ז הקשה דא"כ הוה תולמה"ע וכמ"ש התוס' בסוכה י"ג ד"ה אם דבעי שלא יהיה מקבל טומאה בשעת הסיכוך דאל"כ פסול משום תולמה"ע ובזה האריך בדברי פלפול ולפע"ד נראה דל"ק דמלבד די"ל כיון דבלא"ה יש שינוי רשות עם היאוש רק דבהאי דאוונכרי גופייהו ל"ש שינוי רשות א"כ עכ"פ אותו אגד אינו פסול רק לאוונכרי גופייהו ואם יתנו זאת לאחר יתכשר שוב לא מקרי תולמה"ע דאין הפסול בעצם האסא וגם י"ל דלא יליף לולב מסוכה וכשר תולמה"ע בלולב וכדאמרו בדף י"א בסוכה שם אף גם לפמ"ש אא"ז הגאון מוהר"ל מפראג ז"ל בשו"ת חינוך בית יהודה סי' ע"ה דל"ש תולמה"ע בסוכה רק במקום דאין עליו שם סכך כלל אבל במקו' דהוא סכך רק שהוא סכך פסול ל"ש תולמה"ע ע"ש שהאריך בזה ולפ"ז בשלמא שם לענין סכך דכל שאוכל מרובה על הפסולת אין עליו שום סכך כלל דבעינן שיהיה מן הגורן ויקב וא"כ שפיר מקרי תולמה"ע אבל כאן אטו לא הוה לולב רק שאינו לולב כשר דהוא גזל ובכה"ג ל"ש תולמה"ע ואף דראיית הגאון מוהר"ל מפראג ז"ל מסוכה שנעשה תחת האילן או הבית אין ראיה (כמבואר בסי' תרכ"ו ס"ג ע"ז במ"א) מ"מ הדין דין אמת. אברא דלפמ"ש מהר"ל מפראג דכל שנקרא סכך רק שהוא סכך פסול ל"ש תולמה"ע לפ"ז צ"ע בהא דאמר עבר ולקטן פסול וחכמים מכשירים ובדף י"א אמרו דפליגי בתולמה"ע וילפינן לולב מסוכה וקשה הא ענביו מרובים מעליו פסול משום דאינו הדר א"כ אין פסולו בגופו רק דאינו הדר והרי לשטת הירושלמי וכ"ה שיטת הרמב"ם כל שאין הדר אינו פסול רק ביום ראשון בלבד א"כ עכ"פ שם הדס עליו רק שהוא הדס פסול ובכה"ג ל"ש תולמה"ע וערש"י בסוכה שם וראיה ברורה ממ"ש הר"ן גבי לולב דסליק בחד הוצא שכתב שי"א שהפסול משום דבעל מום הוא והוה פסולו בגופו ופסול כל שבעה וי"א בשביל דאינו הדר ואינו פסול רק ביום ראשון וא"כ מבואר דהדר אין הפסול מגופו וא"כ ל"ש תולמה"ע וצ"ל דלפי מ"ש המ"א דדוקא בשנים ושלשה מקומות הוה הפסול משום מנומר דזה מחמת הדר אבל במקום אחד אין הפסול משום הדר ועיין במ"א סי' תרמ"ו ס"ק ד' ולפ"ז י"ל דהפסול בשביל שכל שענביו מרובים מעליו אין שם הדס עליו וא"כ שוב שייך תולמה"ע וז"ב.

אמנם עדיין קשה בהא דאמרו דפליגי אי לקיטתן היא עשייתן או לא והרי בכה"ג שכבר לקטו אף דבסוכה לא נימא קציצתן זו הוא עשייתן היינו שם דהוה פסולו בגופו ואין שם סכך עליו ושפיר שייך לומר דאף שקצצו פסול דמ"מ נעשה בפסול מתחלה אבל בהדס דבאמת ההדס בעצמו כשר רק שיש בו ענבים וזה לאו מינא דהדס הוא א"כ כל שלקטן נשאר הדס כשר ולמה יפסל ול"ש בזה תולמה"ע והוה כעושה סוכה תחת התקרה דכל שהסיר המונע כשר כמ"ש הר"י הלבן בהג"א פ"ק דסוכה והוא קושיא נפלאה וצ"ל דל"ד דשם יש בידו להסיר התקרה אבל כאן מיירי דכבר הגיע יו"ט ואסור ללקטו רק דעבר ולקט אבל כבר נדחה הדבר ונשאר פסולו בגופו ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א במה דאמרו דיליף לולב מסוכה והקשו והתוס' דא"כ למה פליגי בעבר ולקטן לפלוג בלקטן בעיו"ט והקשה המהרש"א דגם בס"ד דפליגי אי לקיטתו זהו עשייתו ג"כ קשה ולפמ"ש א"ש דלהס"ד ע"כ בעבר ולקטן פליגי דבלקטו בעיו"ט ודאי כשר כל שעבר ולקטו וז"ב ודו"ק. מה שהארכת בהא דאמר דהוה יאוש וש"ר דכל דהאוונכרי לא ידעי שהוא גזול אינו מתכוין לקנות דהרי כבר קנו הלולב עם הקרקע והוה כעודר בנכסי הגר וסבר שהוא שלו דלא קנה והאריך בזה לא ידעתי כוונתו חדא דאכתי יקשה למה היה צריך ר"ה להזהיר שיגזזו אינהו ולא עשה תקנה שיתכוונו לקנות ואז קנה וגם בעת הגזיזה מתכוין לקנות הלולבין ומ"ש דכבר קנה עם הקרקע לא ידעתי כוונתו דהא לא קנו האוונכרי הקרקע רק הלולבין לבד ומ"ש קרקע אינה נגזלת היינו דהלולבין המחוברים לקרקע הוה כקרקע וכ"כ רש"י בהדיא וז"פ. מה שהקשה על דברת התוס' בשבועות דף י"ג ד"ה דעבד שכתבו בשם י"מ שיוה"כ אינו מכפר עד שתחשך והביאו ראיה ממה דתניא חומר בשעיר מביוה"כ וכו' וע"ז הקשה דבכריתות דף ח"י מבואר שכל היום מכפר הנה באמת שקושיא גדולה היא אך יגעתי ומצאתי בירושלמי סוף יומא מובא הך מתניתא דמייתי התוס' ומוקי לה אליבא דר"ז דס"ל דיוה"כ מכפר תיכף משנכנס דמה דאמר דיוה"כ אינו מכפר אלא לכשתחשך דהוא באם היו יכולים להקריב שעיר דיוה"כ אינו מכפר כשיש שעיר רק משתחשך וא"כ בכריתות מיירי כשאין שעיר דאז מכפר כל היום וז"פ ודו"ק היטב.

והנה מה שבא בדבריך דלפמ"ש האחרונים ובראשם בעל טיב גיטין בגיטין דף ל"ו דענין קנין שינוי הוא דבאמת מהראוי להיות הקנין של הגזילה רק דהשבה בעי למעבד וכל שעשה שינוי ולא נתחייב בהשבה שוב קני למפרע משעת הגזילה וא"כ שוב הוה למפרע הקנין ול"ש תולמה"ע הנה בזה אמרתי ליישב קושית התוס' בהא דאמרו שינוי החוזר לברייתו לא קני והקשו בתוס' דהא קני מדרבנן ולפמ"ש א"ש דעכ"פ ל"ש הקנין למפרע דהא לכשתחזור לברייתו שוב יתחייב להשיב בודאי ול"ש דקני למפרע דכל שאפשר לחזור לברייתו שוב לא נפטר מהשבה כשתחזור לברייתו דאף דמדרבנן קני בשינוי החוזר לברייתו היינו כ"ז שלא חזר אבל כשתחזור לברייתו באמת לא קני אף מדרבנן וצריך להחזיר ועכ"פ ל"ש למפרע הקנין. והנה מה שהארכת דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא דאינו רק בתורת הפקר אבל אינו נקנה למפרע דבר זה הוטב בעיני גם מ"ש לישב קושית התוס' מכשורא דמטללתא דשם בדפנות ל"ש פסול דתולמה"ע כמבואר בסוכה י"ב אמנם מ"ש דאף אם הקושיא מהך דסבתא ג"כ ל"ק דכל שהסכך כשר מרובה ל"ש תולמה"ע וכמ"ש הה"מ גבי חבטה ונענוע דכל שהוא מרובה על הפסול ל"ש זאת הנה זה טעות כמבואר למעיין שם ומה נ"מ בין מרובה למיעוט מ"מ הוה תולמה"ע. אמנם בגוף דבריך שכתבת דנקנה למפרע משעת גזילה לפע"ד אכתי קשה דבלולב דבעי לכם ניהו דקני למפרע משעת גזילה והתורה הקנהו לו שיתחייב באחריות וניהו דא"צ להשיב אבל במה נקרא שלו וגדולה מזו דעת היראים דאף דגזל עכו"ם מותר אבל שלו לא מקרי מכ"ש בגזילת ישראל דאף דא"צ להשיב מ"מ לאו שלו הוא וא"כ הו"ל תולמה"ע. ובגוף הקושיא נלע"ד דבר חדש דהנה הש"ס פריך בתמורה דף ו' לרבא דס"ל כל מלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ אמאי קונה בשינוי ומשני דהתורה גלתה אשר גזל כעין שגזל אח"כ מסיק הש"ס דפליגי באמת אי שינוי קונה ולפ"ז כיון דעכ"פ עושה איסור בעת שמשנה ושוב ל"ש תולמ"ע דהרי בשעת שמשנה עושה איסור והרי אמרו במנחות דף מ' השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוה ופירש"י כיון דעובר על ד"ת לא מקרי מעשה וה"ה כאן וא"כ אמת מקרי מעשה לאחר שנאגד דהתורה גלתה אשר גזל כעין שגזל ואז שפיר נקנה ול"ש מן העשוי בפסול ובזה יש לי לומר ע"ד הפלפול בהא דמשני שינוי החוזר לברייתו לא קני והקשו בתוס' דהא קני מדרבנן עכ"פ וכתבו דל"ק מדאורייתא וע"ז הקשו דבהך דסבתא משמע דקנין דרבנן מועיל ולפמ"ש א"ש דבאמת כ"כ בקונטרס אמרות טהורות דהא דעובר על השינוי הוא משום דע"י השינוי גוזלו טפי דא"צ להחזיר כמ"ש בנ"מ ולפ"ז בשינוי החוזר לברייתו דלא קנהו מה"ת שוב לא עבר בשינוי כלום וכיון דלא עבר שוב הוה תולמ"ע ולפ"ז בסבתא דשם עושה איסור בעת שמשום תקנת מריש א"א להחזירו ועכ"פ אז ביטל להמ"ע דהשבה שפיר אף דאינו רק מדרבנן ל"ש תולמ"ע ויש לפקפק בזה ודו"ק.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף